בתי הגדולה והמתוקה התחילה ללכת לגן... ב"ה לא היו לה קשיי הסתגלות מיוחדים כי היא היתה לפני כן במעון כך שהיא רגילה למסגרת וחצי גן הם הילדים שהיו איתה במעון. ביומיים הראשונים היינו חוזרים הביתה בצהריים והיא היתה מבקשת ללכת שוב לגן... אפילו הערב היא שאלה אותי "נכון שמחר בבוקר הולכים עוד פעם לגן"??
בקיצור, הכול פסטורלי ויפה, אבל בשלושת- ארבעת הימים האחרונים היא חזרה מהגן עצבנית פחד!! בוכה ומתעצבנת מכל דבר קטן, עצובה, מרביצה לי ולאחיה הקטן וצועקת עלינו...
היום כבר כמעט חשבתי לבקש עזרה מהפורום ולשאול את הגננת אם קורה משהו בגן (אבל זה לא הסתדר לי עם זה שהיא כ"כ שמחה ללכת...) עד שפתאום נפל לי האסימון:
הילדה רעבה!!!
במעון אוכלים ארוח"צ מבושלת בערך ב-12, לכן כשהיינו חוזרים הביתה האוכל בכלל לא עניין אותה. בגן היא אוכלת סנדוויץ ופרי בשעה 10 וחצי, איך לא תגיע עצבנית?
(לכל המתעניינים למה אין אצלנו ארוח"צ- בעלי אוכל בעבודה, ואני עד עכשיו הייתי אוכלת לפני שהילדים [השבעים] באים מהמעון כדי שאהיה רגועה ואוכל לתת להם צומי. ככה שהארוחה העיקרית אצלנו היא בערב)
בקיצור, היה לי לימוד משמעותי, ואני משתפת בו את כולם לתועלת הציבור (בטח יש אימהות שיגידו שזה מובן להן מאליו, אבל בטח יש גם כאלה שלא)- קודם כל לפני שמתלבטים עם כל העולם על הבעיה החינוכית החמורה שלי ולהעניש ולהתייאש ולהתעצבן וכו'- לבדוק שלא חסר לילד משהו פיזי קל וקטן שגורם לכל הצרות!! במקרה שלי זה היה רעב, אבל זה יכול להיות צמא, עייפות, שיעמום, משהו כואב, וכו' וכו'- לא חסר דוגמאות. הבת שלי לא ידעה למה היא עצבנית, ולא יכלה לומר לי "אני רעבה", אבל בטוח שיש הרבה ילדים שאם נשאל אותם הם ידעו.


