אני גם מרגישה כך. וגם מיסטר דום צודק לדעתי, כי יש גבול לעצמאות, וכמובן כשהוא רוצה לעשות משהו שהוא לא יכול בעליל, אני עוזרת לו.
העליתי את הנקודה הזו כי אני חושבת שזו סוגייה מאוד מרכזית בחינוך ילדים כיום (אשמח לתגובה מאנשים שיש להם יותר נסיון מאשר פשוש אחד קטן בבית...). הורים, מורים ובכלל כל הסביבה חושבים שצריך להקל על הילדים כמה שיותר, מה שמביא לבית ספר דמוקרטי, הקלות (לא כאלו שבאות מליקויי למידה, הקלות בכלל בחומר הלימודי), אני למשל, כשנכנסתי לאוניברסיטה הייתי בהלם מהרמה שציפו ממנו, כאשר בבית הספר (ולמדתי בבית ספר שנחשב ברמה גבוהה בהרבה מהממוצע) הרמה הייתה רדודה לחלוטין! כאילו מפחדים להעמיס עלינו. ובכלל, היום יש תופעות ש"אם זה קשה לילד- אל תתני לו לסבול". אני מאמינה שעד גיל מסויים זה הכרחי ביותר (כשקטן- לינוק מתי שרוצה, להיות על הידיים כמה שרוצה) אבל כשמגיע החינוך- צריך קצת אתגר.
שוב, לדעתי האתגר מחשל את הילד, לא מרפה אותו. אם נתמוך קצת במערכת יותר דורשת- הילדים יתאימו עצמם אליה. תראו את הילדים של החרדים- הם לומדים אינטנסיבית, ונכון שהם לא לומדים לימודי ליבה, אבל מחקרים מצאו שבגלל שיש להם הרגלי למידה טובים יותר, שקדנות וחריצות, הם יכולים לגמור מגרויות ופסיכומטרי בהצטיינות בזמן קצרצר ממש!
זה לא אומר משהו?
