דברים שכתב אח של סבי זצ״ל, שהיה תלמידו של רבי יוסף חיים בעל הבן איש חי, בז׳ אלול תרס״ה, ובו הוא מתאמץ להראות שישיבת הארץ טובה היא, בניגוד לכמה שהוציאו דיבת הארץ רעה.
מופיע פה קטע קטן מהמכתב, ואולי בעציד אוסיף עוד:
׳במה שכתבו לבגדאד מקצת מאלו העולים משם לכאן, אנוכי נצטערתי מאוד על
התקלה הגדולה הזאת שבאה על ידם למנוע רבים מלעשות מצוה בטענות כוזבות והוצאת
דיבה, וטוב היה לי לשום מחסום לפי כי בודאי עתה עשו תשובה כמארז"ל, ואולם לחיבת
הארץ לבל ימצא תואנה עליה הנני להגיד בשם האמת כי אין כל מחלה מתלהכת בירושלים
כלל ועיקר, לא קדחת וחמימות ולא שום מחלה ח"ו...ועל יוקר השערים, אתפלא איך
במילתא דעבידא לאגלויי משקרי אינשי, איך ובמה ובאיזה דבר מצאו את היוקר, אם
בקמח הלבן ונקי אשר החוקה של בגדאד תעלה עליו גרש 15, ויש בפחות, ויש בפחות
עוד, ולא יצא ממנו אפילו דרהם, כי החיטה רחוצה וטחונה קודם הטחינה כידוע'.
'והברכה המשולחת בבית האיש המאמין בחיבת הארץ כאשר יעידו כולם היא תעלה על
הכל...וזה כלל גדול לפי קו"ד כי כל איש אשר יש לו זכות לישב בארץ בקבע ובא
אדעתא דהכי לא ימצא כל מגרעת בה כלל ועיקר. ורק האיש אשר לא קלטה אותו הארץ,
הגם שבא הדעתא לגור בקבע, תיכף בבואו ואחרי שבתו נראות לפניו בהרות בהרות עד
שתקוץ נפשו ויתחרט על מעשיו, כי כן אני רואה בחוש, וכן שמעתי'.
'ועל דיבת האכזריות, נקרע סגור לבבי איך נעזו לכסות השמש בכברה, ולו היתה
רחמנות בני ציון כשאר ארצות בשווה החרשתי, אמנם לא כן האמנתי כי אדבר כי לא
אוכל לצייר לב טהור ורחמן כבני ציון, ועל מידה זו אני מתפלל תמיד על הגאולה.
ואם אבוא לספר קצת מהטובות והרחמנות אשר גמלוני לא יספיקו לי מאה גליונות כאלו,
וכן הם גומלים לכל עובר אורח'.
'אך לנקות עצמי במקצת מהדיבה האחרונה...ומה להם כי יזעקו, אם על חכם בן ציון
(רבי בן ציון חזן זצ"ל, מייסד ישיבת פורת יוסף), וחכם יאושוע (רבי יהושע שרבני
זצ"ל, מגדולי חכמי בבל) וחכם מנשה, הלא הם מתפרנסים בצמצום באין תמיכה והם
שמחים בחלקם ותמיד הם מהללים על ישיבת הארץ׳.
מופיע פה קטע קטן מהמכתב, ואולי בעציד אוסיף עוד:
׳במה שכתבו לבגדאד מקצת מאלו העולים משם לכאן, אנוכי נצטערתי מאוד על
התקלה הגדולה הזאת שבאה על ידם למנוע רבים מלעשות מצוה בטענות כוזבות והוצאת
דיבה, וטוב היה לי לשום מחסום לפי כי בודאי עתה עשו תשובה כמארז"ל, ואולם לחיבת
הארץ לבל ימצא תואנה עליה הנני להגיד בשם האמת כי אין כל מחלה מתלהכת בירושלים
כלל ועיקר, לא קדחת וחמימות ולא שום מחלה ח"ו...ועל יוקר השערים, אתפלא איך
במילתא דעבידא לאגלויי משקרי אינשי, איך ובמה ובאיזה דבר מצאו את היוקר, אם
בקמח הלבן ונקי אשר החוקה של בגדאד תעלה עליו גרש 15, ויש בפחות, ויש בפחות
עוד, ולא יצא ממנו אפילו דרהם, כי החיטה רחוצה וטחונה קודם הטחינה כידוע'.
'והברכה המשולחת בבית האיש המאמין בחיבת הארץ כאשר יעידו כולם היא תעלה על
הכל...וזה כלל גדול לפי קו"ד כי כל איש אשר יש לו זכות לישב בארץ בקבע ובא
אדעתא דהכי לא ימצא כל מגרעת בה כלל ועיקר. ורק האיש אשר לא קלטה אותו הארץ,
הגם שבא הדעתא לגור בקבע, תיכף בבואו ואחרי שבתו נראות לפניו בהרות בהרות עד
שתקוץ נפשו ויתחרט על מעשיו, כי כן אני רואה בחוש, וכן שמעתי'.
'ועל דיבת האכזריות, נקרע סגור לבבי איך נעזו לכסות השמש בכברה, ולו היתה
רחמנות בני ציון כשאר ארצות בשווה החרשתי, אמנם לא כן האמנתי כי אדבר כי לא
אוכל לצייר לב טהור ורחמן כבני ציון, ועל מידה זו אני מתפלל תמיד על הגאולה.
ואם אבוא לספר קצת מהטובות והרחמנות אשר גמלוני לא יספיקו לי מאה גליונות כאלו,
וכן הם גומלים לכל עובר אורח'.
'אך לנקות עצמי במקצת מהדיבה האחרונה...ומה להם כי יזעקו, אם על חכם בן ציון
(רבי בן ציון חזן זצ"ל, מייסד ישיבת פורת יוסף), וחכם יאושוע (רבי יהושע שרבני
זצ"ל, מגדולי חכמי בבל) וחכם מנשה, הלא הם מתפרנסים בצמצום באין תמיכה והם
שמחים בחלקם ותמיד הם מהללים על ישיבת הארץ׳.
