שאני יודעת שאמא שלי נסעה איתו למלון וזה גם ברור לי שהם ישנו באותו חדר ותבינו לבד את ההמשך.
למה זה מגיע לי?
למה אין לי משפחה נורמלית?

אני מבין את הכאב שלך. גם אני רציתי משפחה נורמלית. מסתבר שישנם הרבה שלא זכו לזה..
רציתי לשאול- מנין לך שכעת יהיה יותר גרוע? בגלל שמישהי פה כתבה שאצלה זה לא הלך? (וגם היא מתארת מצב של מייד אחרי חתונה. הייתי מחכה במקומה עוד קצת זמן לראות איך יתפתחו העניינים) אולי עוד תשמחי באביך החורגובמשפחתו? אכן, כל ההתחלות קשות. במיוחד כשמדובר בעניינים שברגש, ובייחוד לאור ההסטוריה הכאובה שעברת.
אולי אופטיפיות תעזור במקרה שלך. תחשבי טוב ובע"ה יהיה טוב- כי באמת שאין לך אופציה אחרת. אמא שלך לא שואלת אותך מה את מעדיפה נכון? אז לפחות נסי לקבל אותו איך שהוא- עם המון תקוה ואמפטיה..

הרבה הצלחה, מממממ

הבית מלון?

כי זה מחרפן אותי
אמא שלי מעירה לי על צניעות והיא .... עם החבר שלה .

והיועצת:את לא יכולה להבין את אבא? תביני אותי!

ההרגשה הזאת ש"למה אין לי משפחה נורמאלית" היא הרגשה "נורמאלית" אבל היא נובעת מתחושה או יותר נכון מחשבה שכל האנשים אמורים לקבל את אותם הדברים ולחיות את אותם החיים . כמובן שכשמעמיקים במחשבה הזאת זה פשוט מופרך לגמרי משום שכל אדם=נשמה, יש לו את התיקון המיוחד שלו וממילא דרך חייו תהיה מותאמת לתיקון המיוחד שהוא צריך לעבור פה בעולם. ואם נסתכל קצת יותר מסביבנו נראה שאין אדם שהכל "נורמאלי" אצלו: לאחד בעיות במשפחה, לשני בעיות בריאות, לשלישי בעיות בפרנסה... אז מה כולם "לא נורמאלים"?

אנחנו צריכים להיות במקום של קבלה והשלמה והסתכלות חיובית- מה אני עושה עם הנתונים המיוחדים שלי? לאן אני לוקח אותם? לצמיחה או חלילה לנפילה?

והנפילה הנוראית מכולן היא לחשוב שמגיע לי ו "למה אין לי חיים  נורמאליים". זה לוקח למקום של מרירות וכעס. של חוסר השלמה ומציאת הטוב.

אז איך נפטרים ממחשבות הרסניות שכאלו?

משתדלים להיות במקום של הכרת הטוב. לעשות כל יום פסק זמן שבו אני עסוק בראיית הטוב ובאמירת תודה על כל דבר שכן טוב ושמח בחיים שלי . ופתאום מגלים כמה הרבה טוב יש . וכמה הרע למרות נוראותו לא משתלט לי על החיים ואני יכול לשלוט בחיים שלי ובמחשבות שלי ולהיות יותר שמח ומאיר פנים קודם כל לעצמי ואחר כך לכל הסובבים אותי.

                                                              ליב 1

את צריכה לזכור, נשמה, שאת ההורים שלנו אנחנו לא נחנך. אין מה לעשות, זה לא התפקיד שלנו. ועכשיו שתי אפשרויות: או להילחם באמא פרונטלית - מה שבטח יגרום למתח עצום ביניכן ובודאי יגרום לך לומר דברים לא נעימים, לאור הארועים שאת מתארת.... אפשרות שניה - תזרמי עם זה.לא! בשום אופן אל תלמדי ממנה! ושלא תחשבי אפילו ללכת עם חבר שלך למלון.... אבל, בהחלט את יכולה לנסות לקבל החלטה, שזה מה יש! אמא זו אמא! לא מחליפים וזהו. תקבלי אותה כמו שהיא. וכשתגדלי  תהיי אמא בעצמך וכל זה יהיה מאחרייך.....

בשביל זה יש את אבא!

חוץ מזה אפשר בהרבה מאמץ להתרגל!

צר לי בצערך

עברתי גירושין ומי יודע מה הילדים שלי סובלים

צריך רק להאמין שהקדוש ברוך הוא מנבט את העולם והוא ישמור עלייך

תסמכי עליו ותשמחי בו

יום טוב

 

 

אצלי המצב די מורכב, שני ההורים התחתנו שוב. וזה קשה!
אין מה לומר. זה מאד מאד קשה. האמת היא שבהתחלה שמחתי בשבילם. ברוך ה' שמצאו מחדש בן-בת זוג. בכל זאת, כמו שמשהי כאן בפורום כתבה, זה קשה לראות את אמא שלך לבד או את אבא. ולכן זה משמח שהם לא לבד. העיניין הוא כשזה בא על חשבוננו..
ולצערי אני לא יכולה לנחם אותך בסיפור מוצלח, כי אצלנו זה לא הלך טוב. ובכלל, כשאמא מתחתנת שוב זה הכי קשה. כי כשאבא מתחתן, אז זה פחות מורגש ביום יום, (למי שגר אצל האמא.)
וכאמא מתחתנת אז זה בן-אדם זר שנכנס לך לתוך הבית ולתוך החיים. ובכלל מבחינת צניעות, זה קשה.
פתאום להפסיק לשיר בבית בחופשיות ולהסתובב בפיג'מה ולהתנהג בחופשיות כמו שהכי כיף לעשות בבית שלך..
אז יקרה, זה קשה. ואני לא הולכת לצבוע לך את המציאות בורוד מלאכותי. אבל מה שאני כן יגיד לך, נשמה. זה שהקב"ה הטוב אוהב אותנו ודואג לנו.
והמציאות היא טובה גם אם אנחנו לא מסוגלים לראות את זה תמיד.
מידי פעם יש איזו הארה רגעית, איזה אור שמבזיק ואז זוכים לראות לרגע איך שכל מה שקרה וקורה הוא לטובתינו ואיך למדנו מזה ואיך התקדמנו בזכות הכל ואיך נעשינו טובים יותר, בוגרים יותר וקרובים יותר לה' הטוב.
ברוך ה' אנחנו לא מושלמים. ומשמיים זה הרצון שנבנה ונשתלם ונתקדם ונתקן ושתמיד נשאף למעלה, שתמיד נשאף ליותר טוב.
אז ברוך ה' יש לנו מה לעשות בעולם, וזכינו לא להשתעמם פה.. תמיד אני אומרת שברוך ה' יש לי חיים מאד מעניינים..
בעזרת ה', יקרה. המון בהצלחה בהתמודדויות!
ותזכרי שיש עוד חבר'ה כמוך שמתמודדים עם דברים דומים, והם פה בשבילך, לעצה לתמיכה ולהבנה ברגעים קשים וגם שמחים, בעזרת ה'.
ויותר מזה, תזכרי תמיד שהקב"ה אוהב אותך מאד ומשגיח עליך בכל רגע ורגע! שנזכה כולנו לחוש את זה כמה שיותר.
בהצלחה!

כשתפסיקי קצת לחשוב על עצמך (ממש לא בהתנשאות..)

ותחשבי על אמא שלך תביני שהיא לא יכולה להשאר לבד. כשאת ב"ה תצאי ותתחתני היא תשאר בבית לבד.. ורק אז היא תתחיל לצאת כשיהיה כבר מאוחר מידי??

כילדים של הורים גרושים תמיד  או לרוב אנחנו הרבה חושבים של עצמנו איך זה הזיק לנו וכו' וכו'

אז טיפה לחשוב על אמא שלך האדם שהכי קרוב אלייך אם תרצי או לא..

מקווה שנתתי כיוון מחשבה

אחרי שנים של זוגיות תקועה, לא מוצלחת ולפעמים איומה... הפיצוץ הזה קרה.

זה בדרך כלל לא שלהורים לא התחשק להישאר יותר יחד יום אחד בהיר אז נפרדו.( ומי שכן - זה באמת אגואיסטי בעיני.)

כאישה נשואה צעירה אני אספר לכם כמה קשה להיות נשוי, כמה עבודה על המידות צריך והבלגה וקבלה של מישהו שונה,  מריבות אינסופיות, בירורים וחפירות... ואני ב"ה נשואה באושר,וזה ככה.. יש לי חברות שלא נשואות באושר וזה פשוט עינוי....אני חושבת שבמשך כל השנים האלה שההורים השתדלו והתאמצו להישאר יחד (אולי בשבילנו???) הם חלמו על זוגיות אחרת, זוגיות שתהיה להם בונה ומצמיחה, בן/בת זוג תומך כשצריך. כל החלומות האלה לא התגשמו בנישואין שלהם לצערינו ולצערם...      אחת הסיבות לגירושין היא התחושה של "די, אני לא יכול יותר, גם לי מגיע להרגיש אהוב..." הרבה פעמים מתגרשים בשביל למצוא זוגיות חדשה בע"ה.

בית של זוג בעם ישראל שיש בו שלום זו שכינה. הדרגה הכי קרובה לקדושה שאפשר להגיע אליה- אם יש שלום. להנשא שוב ולהיות אבן בבניין ישראל זו שאיפה נעלה... גם אתם שואפים אליה, גם אני ערגתי, כמהתי, שפכתי דמעות ותפילות על כך מגיל צעיר מאוד. ההורים יודעים את זה ומכירים את התחושה מהימים שהכל עוד היה טוב  וכמהים לזה שוב...

אל תשפטו את ההורים בצורה כזו מחמירה! תאהבו אותם...

נכון שבשבילנו זה סיוט בהתחלה וזה נשאר קשה תמיד. אבל אחרי כל שנות הסבל האלה שבדרך כלל סבלו אותם בשבילנו, גם הם רוצים פינה להניח את הראש ולהיות פשוט מאושרים.

 

ההורים שלי היו נשואים באופן לא מוצלח ביותר. ההורים שלי נשארו יחד בשבילנו... ממש מציאה זה היה לחיות ככה. אבל ברור שזה עדיף מגירושין. אבא שלי נפטר כשהייתי בת 15 דווקא כשסוף סוף התחיל להיות להם טוב...

אחרי שהוא נפטר תוך חצי שנה אמא שלי היתה סגורה טוב טוב בקשר עם בעלה הנוכחי, עוד היינו בשנת אבל!!!! אתם קולטים????? הילדים באבל...ואמא... עם החבר החילוני שלה על כל המשתמע מכך...

כבר אמרתי כאן שזה היה סיוט לקבל אותו הביתה ודי עשיתי לו ולה את המוות אבל הבנתי שהאופציה שהיא תישאר לבד בגיל 40- שיא הפריחה שלה היא איומה בעיני. מה היא אמורה לעשות? לחכות עוד 10 שנים שהילדים יגמרו לגדול ואז בגיל 50 להתחיל לארגן לעצמה את החיים? היא קצת הרבה הגזימה עם המהירות שלה וזה היה חבר רגישות באופן בוטה. אבל זה היה צריך להיות כך בתום שנת האבל מבחינתי...

והיה לי קשה מנשוא. אז בחרתי לי פנימיה שמצאה חן בעיני והלכתי לשם לא כאומללה שזרקו אלא כי בא לי לשמוח ולחגוג עם חברות רחוק מהם... הכל עניין של הסתכלות!

אנחנו לא בוחרים לעצמינו את ההתמודדויות בחיים, ככה ה' עשה לי- זה נתון וזה לא נתון לשינויים.

 אבל יש לי בחירה איך לקבל את זה ומה לעשות עם הנתונים המעצבנים!

אני בחרתי לחיות, לשמוח, לפרוח!

בהצלחה לכל המתמודדים והמתמודדות!

תדעו שיש אור גדול בקצה המנהרה, שה' שומר רק עבורכם, לא לעולם יהיה לכם חשוך בחיים.

כל הכבוד על הגישה.וואוו!!!!

אני חושבת שלפעמים עדיף להתגרש, מאשר להישאר, ולגרום סבל לילדים שצריכים לראות את ההורים שלהם רבים, צועקים ופשוט ל אוהבים אחד את השני...

אני ברוך ה' לא זוכרת כ"כ מריבות, וחברה שלי פעם שאלה אותי איך זה שההורים גרושים, כי ההורים שלה כל הזמן רבים, ונמאס לה מזה!!! היא מצידה הייתה מעדיפה שהם יתגרשו!!!

אמא שלי התחתנה עוד פעם ואני יכולה להגיד לך שזה עשה לנו הילדים רק טוב!!!

נכון שזה קשה שמישו פתאום נכנס למשפחה, אבל יש לזה גם פלוסים:

את תזכי לגדול עם אמא שמחה ומאושרת ולא בודדה,

ואת תזכי לראות איך אמור לתנהל בית. וזה ממש חשוב!

מי שלא רואה דוגמא של חיי זוגיות נכונים, אח"כ הרבה יותר קשה לו להקים בית יציב לאורך זמן.

נכון שזה חשוב שאמא תתחתן שוב, בעיקר בשביל אמא,

אבל זה לא נכון ש"מי שלא ראה דוגמא של חיי זוגיות נכונים אח"כ הרבה יותר קשה לו להקים בית יציב לאורך זמן"!

הגישה הזו לא נכונה! הרבה פעמים דווקא מי שלא חי בבית כזה מנסה יותר ומשתדל שהקשר יהיה טוב. מי שרוצה מספיק יכול גם למצוא עם מי להתייעץ. מה שנכון הוא שמי שלא רוצה להשקיע ככה בקשר- הקשר שלו לא יצליח, אבל זה נכון לגבי כל אדם, ולא רק מי שגדל בבית שההורים התגרשו בו!!!

לא, אני לא חיה בחלומות לגבי זה, ואני יודעת שזה יכול לקרות יותר למי שלא ראה בית יציב (אבא שלי התגרש אחרי שגדל בבית שסבא שלי התגרש בו פעמיים), אבל זה לא אומר שצריך להתייאש! כדי להצליח פשוט צריך להשקיע!

בוודאי שלא צריך להתייאש!!!

אך תסכימי איתי שמי שנולד וחי במשפחה עם שני הורים שחיים יחד, רואה בחייו יותר מצבים בהם הוריו באים אחד לקראת השני, מוותרים, אוהבים וכו', מאשר מי שלא.

מצד שני, אולי דווקא נוער כמונו יוכל להקים בתים טובים יותר, כי אנחנו יודעים וחווינו יותר דברים שגרמו לנו להעריך ולרצות קשר טוב בין בני זוג.

יש שני צדדים לכל מטבע.

ובכל זאת, למה כתבתי את שכתבתי מקודם?-כדי להראות שיש גם צדדים חיוביים בכך שההורים מתחתנים בשנית.

תשמעו כשההורים מתחתנים בשנית יש לזה צדדים טובים ויש לזה צדדים רעים...מצד אחד זה ממש לא נעים שאישה שהיא לא אמא שלך, מכבסת לך, מחלקת לך הוראות ולמעלה מהכל גרה איתך באותה דירה, זה ממש לא נים והאמת שמבחינת נוחיות ברור שהרבה יותר כיף כשגוף זר לא נכנס לך למשפחה. עד כמה שתצליח לאהוב ולכבד את אותו "גוף זר" הוא עדיין יהיה זר בעיניך וזה לפעמים ממש מבאס ותמיד ממש מוזר.  

אבל מה לעשות שבחיים לא הכל זה נוחיות שלך.........

יש גם את החייםוההעדפות של ההורים...ומה לעשות גם הם צריכים לחיות ולהנות מהחיים...וכבר אמרו חז"ל -" לא טוב האדם לבדו".

 אמרו וצדקו... לא סתם ברא אלוקים לאדם את האישה, אדם בודד הוא אדם מסכן. אז עם כמה שלא כיף לנו עם זה ש"זרים פלשו לנו למקדש" אנחנו צריכים להתמודד.

ואגב ברור שאדם שעבר צרות בחייו יהיה מכושל יותר בעתיד, והרי כבר אמרו חז"ל -טוב לו לנער שישא עול בנעוריו" ומה לעשות חז"ל..מטומטמים הם לא היו.

שנזכה לתקן עולם במלכות שדי..... 

אבל מה עושים אם ה"גוף זר" לא רוצה לגדל את הילדים וגורם שהם יעזבו את הבית??? כך קרה אצלנו אבי שיחיה יתחתן (האמא נפטרה) עם אשה גרושה שממש לא רצתה את הילדים אלא את הבעל וגרמה לכך שהיתומים יהיו יתומים גם מאבא וגם מאמא הם גדלים בבתים זרים והיא מגדלת את הילדים שלה בביתם -הרצחת וגם ירשת

זה נקרא צדדים טובים?תראו לי בבקשה מה טוב??? זה קשה ומזעזע אין לי מה לאמר

נישואין שניים- ניסויים שניים מנסים על חשבון הילדים

מאחת שעברה את כל הסיפור הזה על בשרה

אני ממש מששתתפת בצערך, אבל אני יכולה להגיד לך שזה ממש לא בהכרח ככה!

יש פעמים אחרות, שאחד ההורים מתחתן שוב, וזה רק תורם לכולם.

לא בכל המקרים יש סיפורי זוועות, בכי והתעללות נפשית.

תחשבו על זה...

קראתי את מה שכתבת. ובכן, ביום שנודע לך שהוריך מתגרשים, ביום ההוא הכל הפסיק להיות נורמלי למרבית הצער והכאב. מה שביכולתי לאמר לך הוא כך: א. אל תצפי שהאסון הזה ונגזרותיו יהיו קלים. זה אף פעם אף פעם לא קל!!! בעבודתי רבת השנים לא פגשתי זוגות בפרק ב' וילדיהם שדיווחו שהכל היה קל ונעים ההיפך הוא הנכון, ובכל תקופה עליך לחוות חלק נוסף מהקושי, מעיין סיפור בהמשכים. והפעם את חווה את הפרק של מציאת בן זוג מצד אבא ו/או אמא. לא קל, אעפי"כ בלתי נמנע כי הרי ידעת בתוך תוכך כי כך יהיה. כמעט אין צפי שההורה או שניהם ישארו לבד. וגם אם כן ישארו לבד אולי תקבלי הורה מריר, בודד, קשה ומזדקן בטרם עת. אז אולי האופציה של שיקום בכל זאת יותר טובה?  ב. יעצו לך כאן לקבל את הדברים, משהוא כמו האימרה שאומרת את מה שניתן לשנות צריך לשנות, ומה שלא ניתן צריך לקבל. אם את מתקשה לקבל את מה שלא ניתן לשנות, מומלץ לקבל טיפול מקצועי. כמעט ולא ניתן לעבור את גירושי ההורים ללא עזרה ותמיכה מקצועית. אשמח לעזור, ושהיה לכם רק טוב! 

אמא שלי הכירה בן זוג חדש(בסוף זה לא קרה אבל בכל זאת..)
גם אני ממש לא הסתדרתי איתו, ההפך הוא הנכון.
אבל הבנתי שזה החיים שלה, והיא תחליט מה לעשות בהם
ידעתי כשהוא יכנס לבית, אני הצטרך לשנות הרגלים..
זה שהיא ישנה עם מישהו, זה לא עניינך..

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')