דבר ראשון מזל טוב~!

שתזכו לבניין עדיי עד וכולי..

דבר שני, לפי התובנות של החברה כאן זה דבר דיי טבעי הלחץ הזה אחרי האירוסין. ושכולם מרגישים בו..

בכל זאת הייתי מבררת לעצמי מאיפה נובע הלחץ. האם מהחתונה הקרבה ובאה (ובכל זאת, זה חתיכת שינוי!!)  או שזה באמת נובע מחוסר מוכנות..? או שאת בכלל לא רוצה בקשר הזה? 

זה לא בטוח ולא מחייב. אבל שבי עם עצמך או עם מישהו שאת סומכת עליו ותבררי לעצמך מה את מרגישה ומאיפה זה בא.

הכי חשוב ברוגע ובשמחה.

שיצאו לך רק דברים טובים.. בעז''ה!!

בהצלחה רבה!!!

שזה לחץ רגיל של לפני החתונה וכל זה, אבל כשישבתי עם עצמי וניסיתי לחשוב ראיתי שאני לא מרגישה עליו שום קשר מצד אחד, ומצד שני אין בו שום בעיה, ההפך הוא פשוט חמוד ומתוק, ובזמן שאני מדברת איתו עכשיו כיף לי, אבל אחרי זה אני מרגישה לא טוב, לא יודעת למה.

הנחמה שזה עובר..

מכיוון שלא ברור האם אלו רגשות טבעיים, או מהותיים יותר.

ואני לא בטוחה שתגובות שייכתבו לך כאן יועילו לך, ואולי אף יבלבלו.. וזאת מכיוון שלא מכירים את המקרה לעומקו.

התייעצי עם איזשהי דמות שאת מעריכה, המכירה את שניכם

או כזו שמכירה את שעברתם, ולו במעט

ותוכל להואיל מנסיונה.

הצלחה רבה 

אם אמרת שנפגשתם רק כמה פגישות בודדות, איך כבר אפשר להרגיש משהו אליו? מדברייך נשמע שאת משתייכת למגזר החרדי, ואם כך אז מן הסתם אתם גם לא נפגשים כ"כ הרבה אחרי האירוסין. כדי להרגיש משהו צריך להיות בקשר ולא רק טלפונים לתקופה מסויימת, זה דבר שנבנה.

לדעתי.

זה באמת יכול להיות, אמרו לי את זה שאני ינסה להפגש יותר, החלטנו להפגש יחד וזה מה שהיה, אבל אחרי שיחה של שעה בערך, הרגשתי הרבה פחות טוב מלפני, מוזר ומעצבן, בפרט שהשיחה זרמה בכיף, ורק אחרי זה ההרגשה המוזרה הגיעה, אז מה להמשיך להפגש? מה שאמרתי לעצמי אחרי זה היה "יאלה, יעבור כבר וזהו" אבל זה עדיין חופר בראש ולא נותן מנוחה לשניה...

לאט לאט לומדים אחד את השני.

מקסימום עם קצת יעוץ ועזרה מהצד.

אל תזלזלי בזה.

אל תקשיבי לכל אלה שיגידו - כן, ככה זה תמיד, יש ספקות.

אם זה יותר מספקות רגילים,

אם התארסת כי ככה זה, כי החברה, כי כבר נפגשתם מספיק,

אם לא התארסת מתוך השלמה במי שהוא ובחיים שהולכים להיות לך לצידו,

ובהתחשב בגילך,

לחשוב על זה שוב!!!

עם יועץ נישואין, שלמד, מכיר ויודע.

שידע להבחין אם זה חששות טבעיים או חוסר השלמה שיוביל לזוגיות קשה.

http://www.ynr.org.il/

חשוב לדעתי שזה יהיה מישהו/י שמכיר היטב את את החברה בה מקובל להפגש רק פעמים בודדות. אינם דומים רגשות של מאורסים שנפגשו כמה חודשים, לרגשות של מאורסים אחרי פגישות בודדות.

(והאמת, לא קבלתי את הרושם שיש כאן בעיה, אבל ודאי שאיני יכול להגיע למסקנות נחרצות בלי להכיר, בלי ידע מקצועי ועל סמך שורות בודדות).

חרדית מבני ברק או מביתר לא יכול להיות לה סיפור כזה?

טוב, לא משנה.. שתהנה לה מהיותה ירושלמית.

העיקר שכולנו נתחתן מבחירה, משמחה וממקום שלם!

תשובה אין לי. ובטח זה ממש מבלבל להיות במצב כזה. יש לי רק רעיון איך תוכלי לעבור את השלב הזה של הלבטים מתוך חוזק, וכמה שיותר בנעימות.

לפעמים כשחושבים על זה כל היום וכל הלילה וחופרים יותר מדי, כבר הולכים לאיבוד.

אז אני לא אומרת לא לחשוב.

אבל כדאי לבחור מתי את חושבת על זה, ולא לתת ללחץ לקפוץ בכל חלקי היום. זה סתם הורס, ומבלבל, ומעייף.

כדאי לדעתי למקד את עצמך לזמן שאת רגועה, ואחרי שאת אומרת תודה לאלוקים על הזכות להכיר מישהו טוב, וחמוד ומתוק.

ואחרי שאת מודה לאלוקים שלמרות שזה לא נהוג אצלכם, ההורים שלך נותנים לך את המרחב לבחור אם זה מתאים לך- גם אחרי כמה פגישות. ועל זה שב"ה התארסת! וב"ה את בחורה חושבת.. (המשיכי כרצונך כל תודה שרק תרצי)

אחרי שאת רגועה, וזוכרת שאלוקים מכוון אותך במסלול טוב, אולי כדאי לשאול את עצמך מה את אוהבת בו, איזה טוב את חושבת שיהיה לך איתו? איך החיים לצידו יראו? האם את אוהבת את הרעיון? ומה בדיוק ההרגשה הזאת הלא טובה שיש לך אח"כ? 

נראה לי שברגע שתמקדי מה בדיוק ההרגשה/ החשש וממש תפרטי במילים (לפעמים שווה לכתוב בספונטניות. זה גורם למילים הכי אמיתיות לצאת) יהיה לך יותר קל להבחין אם זה לחץ בגלל השינוי או בגלל חוסר חיבור לאדם/ חוסר מוכנות לשלב הזה (שזה כמובן מאד טבעי)..

הרבה הרבה הצלחה! 

אה ו.. תפילות לפני אחרי ותוך כדי.. שיאיר עיניך!

מחשבות באות בלי לשאול בדרך כלל...

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

חתן מתוק מדבש*

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.

מה שהכי נגע בי היה לראות כמה הוא השקיע בסבתא שלי בהקשבה בעדינות וביחס המכבד שנתן לה.

ואצל ההורים התחברתי במיוחד לזה שהם תמיד ביחד גם כשהם לא מסכימים הם עדיין מחייכים אחד לשנייה ויש ביניהם חום יציבות ציניות הומור בעיניי יש בזה משהו ממש קסום.