מנסיון של כמה ילדים.

הציפיות שלך יעזרו בעניין. צריך להאמין בזה.

אני מתכוונת ל12 שעות. תשובתך עדיין בתוקף? או שעדיף לאפשר לו הפסקה באמצע?

זה קשור בקשר ישיר עם הציפיות שלנו.

אני ממש לא מדברת על אילוף.

אלא מצב שתינוק מגיל אפס ישן לילה(אולי אנחנו מאלפים בבטן).

כנראה שהוא לא שונה מאדם מבוגר.

כמו שהסבתות אומרות: שינה חשובה יותר מאוכל. 

בתפיסה שלנו תינוק לא אמור לישון. אפילו פעוט לא.

אבל השלב הזה שהם עוברים לישון לילה שלם גם כרוך ביסורים או באילוף כמו שאוהבים להגיד פה.

וזה מוכיח שזה לא קשור לגיל אלא להרגל.

אני פוגשת אנשים רבים שבגיל שנתיים מחליטים להלחם על זכותם לישון לילה שלם.

זאת אומרת שבסוף זה בכל מקרה נגמר במלחמה.

אני מציעה דרך אחרת.

אני יכולה להגיד מנסיון. על עצמי וגם מהתבוננות באחרות,

שמי שמאמינה שתינוקות אמורים לישון בלילה, התינוקות שלה פשוט ישנים.

כן, גם 12 שעות.

כל מה שהוא צריך לאכול הוא אוכל טוב יותר ביום.

צריך פשוט לאפשר להם לישון...

מעדות אישית: עובדה, אצלנו זה לא נגמר במלחמה. הילד גדל ומעצמו התחיל לישון לילות שלמים.

אני מבינה את הגישה שאת מציגה כאן, אבל ההוכחה שלך היא לא הוכחה.

כתבת בשורה מספר 3: "אני ממש לא מדברת על אילוף"

ובשורה מספר 7 כתבת: "... כרוך ביסורים או באילוף"

אז כן או לא ייסורים ואילוף? התבלבלת...

תינוק נולד כשהוא לא יודע לווסת את חום גופו, ללכת, לדבר, לטפל בצרכיו, לאכול מזון, ועוד ועוד - וגם לישון ברציפות. 

עם השנם, הוא ירכוש מיומנויות אלו בהדרגה: תוך ימים ספורים ידע לווסת את חום גופו, לאחר כשנה יתחיל ללכת, לאחר שנתיים לדבר, ובסביבות גיל 3 שנים ידע לחזור ולהרדים את עצמו כאשר הוא מתעורר באמצע הלילה. כמובן, כל אחד בקצב שונה וזמנים שונים

גיל שנה הוא גיל מאוד מוקדם בשביל תינוק לרכוש מיומנות כזו.

ניתן "לאלף" את התינוק, שיידע שאין טעם לקרוא להוריו, שכן אלו לא יגיעו לסייע לו. אני חושבת שבשיטה זו הנזק רב על התועלת: את יכולה לומר לילד אלף פעם: "אנחנו כאן בשבילך כשאתה צריך אותנו", אבל ברגע שנהגת להיפך, והפקרת אותו לבכי ואימה כשהוא קרא לך, הרושם הזה יישאר צרוב במוחו, ולא יעזרו כל הדיבורים היפים.

ילדים זו עבודה מאוד קשה ומפרכת, של יום ולילה - אין דרך להתכונן באמת לקראת דבר כזה בע"ה נמצא כוחות לעשות את זה כמו שצריך!

שאישית, אין לי ציפיה שלפני גיל שנתיים יישנו לילה שלם. אם זה קורה מדי פעם זה נהדר...אבל אני לא מצפה, ואז גם לא מתוסכלת, ולא מתעצבנת. זה פשוט ככה וזהו.

וגם אחרי גיל שנתיים, טבעי שילדים קמים באמצע הלילה- חלום לא טוב, היד נרדמה, ועוד מליון דברים.

נראה לי גם שאין כללים. כלומר- יש תינוק שיקום לינוק פעם אחת בגיל שנה, ויש שיינק 3 פעמים בלילה. לא בטוח שזה מרעב.

אולי זה מצורך להיות קרוב קרוב לאמא. מנסיוני שלי, בגילאים האלה, כשהן ישנו איתנו במיטה הן התעוררו הרבה פחות, ונהננו מלילות שלווים יחסית, כי הן הרגישו את הקרבה שלנו.

(אגב, זה תקף אצלנו גם בגילאים יותר מתקדמים. ילדה בת 3 יכולה להתעורר 3 פעמים מסיבות שונות, אבל אם היא לידינו, אז היא ישנה כמו בובה כל הלילה.)

אני מסכימה שלא שייך "סדרת חינוך" כי זה לא ממש חינוך. זה יותר סוג של הרגל, שיתכן שיש שחושבים שהוא טוב, אבל השאלה על חשבון מה זה בא, מבחינת נפש הילד. (הי....הוא קטנצ'יק, כולו תינוק בן שנה...)

גם אחרי גיל שנתיים, אבל אני גמורה מעיפות

לילה טוב

או שאנחנו האמהות עייפות מלצפות, או שלא מצפות ועייפות.

בכל מקרה, מי שאמא לילדים קטנים ולא עייפה, שתקום.

יש כזה דבר בכלל???

9 חודשים בערך, רוב הזמן.

יש חריגות, אבל הנורמה היא שינה רצופה.

כך שזה ייתכן ואפשרי.

לביקור.

מסכנה שלי,

זה נראה שיש לה חלומות רעים!

היא קמה מבועתת!

אני מקווה שיעבור לה מהר...

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....