מה היתה ההתלבטות ומה קרה  בחתונה ומה לאחר מעשה?

מה הרגשת, חשבת אח"כ / כיום?

ההתלבטות הייתה - 

מצד אחד - זה החתונה של אבא שלי !! זה ה-יום שלו !

מצד שני - חשבתי שזה ממש יהיה קשה בשבילי, דיכאון וכו' ..

וזה באמת היה קשה רצחחח בשבילי. כל החתונה בכיתי...

אבל אני לא חושבת שעשיתי טעות.

ובחופה אנחנו נוהגים לא להיות .. אז לא היינו.

אבל בחופה נוהגים לא להיות...

בס"ד

 

אבל בחופה לא היינו.

בשתי החתונות סבלתי ולא נהניתי בכלל.

[חוץ מהקטע של החופה שהיינו כל האחים יחד במקום מבודד...]

של אבא  שלי

לבד

האחים שלי לא היו

וכן היה קשה

אני לא חושב שזה היה טעות

ואם אמא שלי תתחתן בעז"ה

בטוח שאהיה

 

בחתונה עם הבנות בכזו שמחה והתלהבות. כל החברות פירגנו והיו ששאלו - מי זאת? ומי זאת? ואמרו להן- הבנות של החתן. אז כזה -וואוו! איזה יופי! איזה מקסימות! איזה מדהים שככה הן רוקדות איתה!!

וזה היה טוב ונכון, במיוחד לקטנות, לתת להן את המקום שלהן. ואנחנו הולכים להיות משפחה אחת. אבל אולי זה יוצא ממקום פורק? להט של בריחה דוקא או אגו-לצאת טוב.

באמת יש שמחה?

אני מאד מנסה להיכנס לקושי הרגשי וקשה לי באמת לחדור לתוכו.

אנשים מורכבים.

אשמח אם יש למישהו כושר ביטוי או רמת פתיחות שיכול להביא לפה את עצמת הקושי ולחילופין - את השמחה וההשלמה.

 

ממש תודה.

אם אני מעצבנת פה מישהו, פשוט הכל מחשבות ורגשות שלי שקבורים עמוק כבר כמה שנים והנה - מקום להוציא ולשתף ובעיקר - לשמוע. ולהחכים מנסיונכם  ואולי לשנות גישה, לפקוח עיניים, להבין יותר...

אבא של הילדה שלי [הגרוש שלי] לא התחתן שוב.

אבל אני כן. עם גרוש אב ל-2.

הילדים שלו לא היו בחתונה.

הילדה שלי הייתה [בת 5].

נצמדה אליי כל הזמן... בחופה בכתה ורצתה ש"רק אמא תרים אותי...!"

ו...אני יודעת שלא היה לה קל...

 

 

לא הבאתי את הילד.

 

למרות שבמבט לאחרו לא חושב שהיה לו קשה במיוחד.

ב"ה אשתי היא כמו אמא שניה עבורו

זה תמיד כיף לשמוע דעות ורגשות של אחרים, את לא מעצבנת פה אף אחד(בשביל מה הפורום הזה קיים?))

 

בשניה הייתי, מאחרי החופה...

 

בשלישית משומה...בכלל לא הוזמנתי

(

טוב, השני היה באולם והשלישי בביתכנסת...)

 

 

ככה לא יהיה לי מצפון שאני משאירה מישהו מהם לבד,

מצפון, מצפון, מצפון, אני רוצה להיפטר ממנו כמה שיותר מהר!!!

כמה אני מכירה את זה...

גם מעצמי , באופי שלי וגם מהילדים.

וואיי איזה קרע וכמה מעצבן. אתה רוצה שקט או להיות עם חברה' ופתאום אבאמא מתבכיינים ומבקשים לא להזניח אותם. ועוד קוראים לזה "כיבוד הורים". במיוחד אם אחד לא נשוי...ואח"כ עושים חשבונות...ונלחמים על הגב שלכם לא רק מאהבה, אלא מבעלות...מתחרות והתנגחות.

אתם כביכול מגדירים כמה ההורה שלכם "שוה"...

מה עושים הנשואים שבכם? -מה שאצל זוג רגיל מתחלק בין הבית וההורים משני הצדדים - ישמחוייבות ל"עוד צד"...

ביום ראשון אחותי התחתנה,וגם ההורים שלי גרושים וגם של בעלה.. וההורים שלו נשואים פעם שניה. פשוט מלחמות שקטות בין כולם. בכלל,להצטלם זה היה כמו לאסוף את כל הכיתה לתמונה בטיול שנתי

אצלי גם מצב דומה

אמא שלי נשואה וגרה בארץ. אבא שלי גר בחו"ל עם משפחתו, ורואים אותם בערך פעם בשנה.

אז נכון, אין לנו התחלקות של לבוא גם לאבא שלי (יש "ההורים שלו" ויש "אמא שלי"), אבל מחשבתית בדברים אחרים יש התחלקות...נולדה לנו ב"ה ילדה מתוקה ויש תמיד את הלחץ הזה מצד אבא שלי שנשתף אותו גם, גם אם הוא לא קרוב ולא רואה אותה בתדירות שאמא שלי רואה אותה (נכדה ראשונה...)

 

לנו אישית זה לא נעים שכל הזמן מלחיצים אותנו וגורמים לנו רגשות אשם על חוסר האיזון. זה אני שהחלטתי לגור בחו"ל?? לא! 

 

אז אם את מחפשת מסקנה מהעניין הזה- כמו כל זוג צעיר אנחנו לא אוהבים שמלחיצים אותנו ועושים לנו רגשות אשם על הבחירות שלנו מה לעשות ולאן ללכת. תאמינו לנו שאנחנו רוצים לבוא, רק לא כל שבוע ואפילו לא בהכרח כל שבועיים. יש לנו את החיים שלנו, את הבית שלנו, את המשפחה הפרטית שלנו ואת הזכות לבחור מתי וכמה להכניס אתכם לחיים שלנו.

 

 

מבחינת ההורים שלי/שלו אנחנו יחסית מאוזנים, כי כל אחד מאתנו רוצה מדי פעם לנסוע להורים שלו, אבל כאמור, בהחלטה שלנו ובלי לחץ.

אני שואלת לא "טכנית" אם היית או לא. אלא לשמוע איפה זה פוגש אותך - מי שרוצה לשתף.

אתן דוגמה:

הייתי בבני עקיבא.

שני חברי שבט מכתה ז' היו חברים והדריכו ביחד ולבסוף עמדו להתחתן.

היא נרצחה.

כעבור שנים - הוזמנו לחתונה שלו.

והיא - ממש בת דמותה של החברה. קופי!

היה מאד קשה ועמדנו חנוקים מדמעות ועצבניים כל החופה. חלק מאיתנו פרשו הצידה, וכולנו ראינו אחד את השני. כולנו ידענו, שקשה. היא היתה צריכה לעמוד פה תחת החופה. אולי רוחה שורה פה. זה היה סבל בלתי נתפס. איזה חוסר הסכמה, שצריך להשתלב בברכה ושמחה - שאין ולא ממש רוצים.

מי שלא הכיר את הסיפור - בא לחתונה רגילה ושמח.

היה קשה לאסוף כוחות ולבוא לאולם מחוייכים ומפרגנים ולרקוד.

כל הזמן - מתח: הנאמנות לזיכרון והפנטזיות שלא מומשו וההתנגדות למציאות הנרקמת בהווה...

אבל - התגברו והשתתפו .

עד שאתם מדיינים פה על החתונות של ההורים, ראיתי פה שאפשר גם להורים לכתוב או הבני זוג שלהם - 

אני בת זוג לאבא שהודר מבת המצווה של בתו. הצענו לארגן ביחד בשותפות מלאה הכל והוא קיבל מסר חד משמעי ונחרץ: אתה לא! אתה האוייב שלי. הבת אמנם ביקשה ורצתה, אבל המסר היה: לא משנה מה היא רוצה. היא לא מחליטה.

רצונו של אדם כבודו.

נעשה משהו בנפרד.

אבל היה לי עצוב.

מה, היא יתומה? הכינו מצגת שאין אבא מהלידה שלה ועד הבת מצוה שלה.

אין קרובי משפחה  מהצד של האבא, הצד שלנו.

כולם יודעים שיש בת מצוה ואף אחד לא יודע למה הצד שלנו לא משתתף. אולי גם מתגנבות מחשבות רעות וחשדניות על האבא?

והיום- בבוקר הארוע, פתאום הילדה מתקשרת להזמין את האבא.

אף אחד במשפחה לא נערך לבוא.

ובאיזה מעמד נבוא אנחנו - אורחים? שותפים?

והאם זה נבע מטוב לב שהאמא התרצתה לבת? או מפוזה - של איך זה ייראה? או מלבנות תדמית של טוב לב?

 

כתבתי לפני יומיים והתלבטתי אם לשלוח. בינתיים היינו בבת מצווה ואיך הילדה הייתה מאושרת מבואנו...רק שאמרו לאבא להכין דבר תורה וברכה וחוץ מזה שהוא לא הוזכר, הוא גם לא נקרא לברך.

לא נורא, נעשה מפגש לחוד עם הסבא וסבתא מהצד שלנו ועם שאר הקרובים. על האחים נגזר, מסכנים  לבוא פעמיים.

לנו יש מזל שהם התגרשו מאוחר אחרי שנגמרו הבר/בת מצוות שלנו

אחרת גם היה משהו דומה לזה

 

בחתונה שלי אחד הצדדים איים לא לבוא וכמעט לא בא

בגלל שהצד השני מוזמן...

בסופו של דבר זה הסתדר

אבל זה לא היה כיף

 

לא מצליחה להבין את זה . זה משגע לי את השכל ואת הלב ואת כל הנשמה!!!!

למה בקטע הזה היהודי מפסיק להיות יהודי ונהיה עבד ליצרים ולתאוות ולרגשות?

איך אפשר לקרוא לעצמך דתי או עובד ה' ואז לשנוא בלב ולנאץ ולהתנהג כמו גוי אכזר ורשע מהסיפורים?

כולנו בנים של ה' והוא אוהב את כולנו אותו דבר ומצטער בצער של כל צד אותו דבר! למה שוכחים את זה למה?

והילדים הם של שני ההורים אותו דבר.

ויש כאלו שנשואים 70 שנה ויש מריבות ולא תמיד נחמד. אז מה?!

מה זה פה, קמצא ובר קמצא?

 

הכי הרבה אני יכולה להבין אם היתה בגידה ואם היתה התעללות. אבל הרוב לא ככה. נכון?

 

לגברת ארשת - איזו דילמה!!!

אני חושבת שעל הפרנציפ לא הייתי באה. מה זה הטירטור הזה?! ומה אתם "ליצני החצר"?!

הסערתם אותי. גם גריזלי.

ומה עם כבוד עצמי??

ואולי מצד שני, בזה כבודכם. שכיבדתם ולא חיפשתם כבוד. הרגליים שלי היו רועדות במעמד כזה.

שלא נגיע.

 

דבר שני 

את מטיפה ללהקה..

 

לא ברור לי למה התכוונת עם הכבוד..

שלנו?

של ההורים?

 

דבר שלישי

לא צריך להתרגש מזה כ"כ

אם זה היה עולם מושלם ההורים שלנו לא היו מתגרשים נכון?

 

השכל באמת לא קולט...יש לי באג... ולכן אני גם עושה שיעורי בית ושעות נוספות לחיים טובים אצלינו (עם המורכבות המשפחתית שסיפרתי בהודעה הראשונה שלי, עיין שם).

ולכן גם לא הייתי מסוגלת בהתחלה להכיר לנישואין גרושים...איך נפלו גיבורים...

אולי הוא יצליח להסביר לך

אני מנסה ולא מצליחה להבין ..

מסכימה איתך זה כ"כ לא יהודי !

כל חתונה מלווה בחשש כן יבוא לא יבוא..

 

 

אחח.. שה' יושיע אותנו..

 

כי כן, יש מישו שבשבילו בגידה זה מה שיעשה את השנאה בינו לבין ההורה,ויש כאלו שמשו אחר.
אי אפשר לשפוט בנאדם ולא לקרוא לו יהודי בגלל שאני בטוחה שיש לו סיבה למה הוא מתנהג ככה כלפי ההורה!!!
ולא,אנחנו לא מתנהגים כמו גויים אכזריים ורשעים מהסיפורים! יש גם גבול להשמצות עלינו.
ומה זה קשור לאנשים שנשואים 70 שנה ולא תמיד נחמד? את באה להגיד בזה שלא תמיד הגירושים הם כאלה קריטיים ונכונים?

אם התגרשו- כנראה היו דברים כואבים ולוקח זמן לסלוח..

ולהצטרף באופן משפיל שכזה לשמחה שהאם מארגנת.

מזלכם שלפחות הבת בוגרת.

תארגנו בנפרד, ותזמינו את האם, והכל יראה אחרת.

תאמיני לי - הקדשנו המון מחשבה. חשבנו על תרחישים שונים. שימחנו את הבת וזה העיקר. לא כבודנו.

יהודי לא מפסיק להיות יהודי, אלא הוא מתמודד.

אבל תאמיני לי, גם  אני לא מבינה איך הקפדה יתירה בצניעות ודיבורים על אמונה והשגחה ותפילה - עולים בקנה אחד עם רחשי שנאה ובוז ורגשות נקם וזילזול.

מי שיש לו קצת כלים כאלו יפים-יעשה בהם שימוש. כמו שכתבת יפה - להסתכל בעין טובה לפחות. זה לא מחייב לאהוב, אבל לא לעבור על לאוים שאורייתא. כולנו בנים של אלוקים.

הבעיה שהיא רואה את עצמה עשוקה ונגזלת. אולי היא צודקת, אבל היא לא רואה מה קורה אצלינו. מה הרמה הכלכלית שלנו ומה הבעיות שלנו.אז כל אחד רואה תמונה אחרת ולכל אחד אינטרס אחר. אבל אם אדם מגדיר את עצמו ירא שמים , אולי בגלל שאני בצד שלך, אני גם חושבת: שפכתי על הגרושה של בעלי הרבה תפילות ואם היא רוצה יותר כסף ויותר כבוד ויותר הצלחה בחיים - תפנה בבקשה למי שנותן אותם. היא מבזבזת את הזמן בכעס ומריבה. חבל...

בעצם אני לא יודעת מה היא עושה בזמן שלה. רק ראיתי שרידים של מחשבות בהתבטאויות קשות, פוגעניות, מתלהמות וצורחות ממעמקי הנפש.

מה שבטוח כשהמציאות נוחה לנו אנחנו צדיקים.

כשלא - אנחנו בועטים וסורטים.

ה' בוחן כליות ולב.

מצטרפת לסערה. (את סוחפת!)

( שבו מתוארת טעינות רבה מצידה), אני לא חושבת שזה כזה מובן מאליו שצריך להזמין את הצד השני לבת מצוה שאחד מהצדדים מארגן. ימי הולדת אתם חוגגים לה יחד עם הגרושה? שבתות וחגים יחד?  .

גם בת מצווה בנפרד. כל צד יכול לארגן משלו: לא חייב משהועם השקעה כספית גדולה, אפשר ארוחה משפחתית עם הדודים וברכות וכו'.

ממתי גרושים מארגנים יחד, או אמורים להיפגש לחגיגה משותפת.

בחתונה, כמובן אין ברירה ,אבל בת מצווה? לגיטימי לגמרי לא להזמין את הגרוש ומשפחתו.

מה גם,שאני חושבת שזה יכול ממש לשגע את הילד..
מה,בת מצווה הם יכולים להיות ביחד אבל בשבת לא?
זה משו שאני מלא מתעצבנת על ההורים שלי,שכשהם רוצים הם יכולים לבקש דברים אחד מהשני,אבל כשלא נוח להם,אז אני צריכה לבקש.. כאילו,תחליטו.

בס"ד

 זה דווקא די מצחיק..

גם חצי  מהמשפחה של אשתו לשעבר. החם והחמות אחותה ומשפחתה . אני הצבתי גבול כשזה הגיע לגרושה עצמה. היא נעלבה, אך התגברה. אמנם היה לי מוזר משהו...אך הרגשתי שאם אני מתחתנת עם אדם שיכול לשמור על יחסים כל כך טובים עם המשפחה של בתו זה סימן טוב לעתיד שלנו ביחד. שאלנו רב לגבי נוכחות הילדים ונענינו שאין בעיה. הם היו בגילאים 7-9. הם  מאוד שמחו, גם כל האווירה היתה ממש סבבה. הזמנו רק מי שרצינו ונהנינו מכל רגע. מומלץ!

וזה ממש מתסכל...
אז שתדעו שיש לי הרבה מה להגיד בנושא!

בס"ד

 

ואת בהחלט מוזמנת לכתוב מה שאת רוצה, גם אם לא לכולם זה יהיה נעים לשמוע.
הרי זו מטרתו של הפורום-לשמוע דעות שונות

 

מה יכול להיות?

נראה שזה נושא חשוב להרבה אנשים פה

לי גם

הרבה זמן ראיתי שהפורום די רדום. ב"ה שכולם עסוקים - פסח, חגים , בגרויות אוטוטו.

 

דרדסית קטנה ואהובה - 

עוררתי את השאלה - כי יש המון מה להוציא.

לי עצמי - שעברו כבר שנים מאז החתונה - עוד לא סגור מה הנכון היה לעשות. כי לך תקלע בול ללב של כל המשתתפים (???) בשמחה.

את רואה שיש אנשים קוליים (cool) שכאילו הכל טוב והכל סבבה.

ואחרים נושאים כאב בשקט.

יש מפרגנים ויש כועסים ושונאים ומתנגדים. מה לא...

את יודעת באיזה סרטים של התלבטויות אנחנו? - על עצמינו ועל הילדים ועל המשפחה של הגרושה...

כל רגע  - אתגר חדש ולא צפוי...

 

אז תדעי לך - שמלבד זה שהפורום הוא הבית שלך לחלוק הכל (כרצונך ושקול דעתך המבורך) - א ת  (ושכמותך ) ב פ יר ו ש

    ת ו ר מ ת   לי (ובטח לעוד הרבה) - את מאפשרת ראיה כוללת. הבנה לרגש ולדעה.

 

ולמי שמכין רשימה -  כשעליתי פעם ראשונה שאלתי אם אפשר גם להשתתף בפורום - כי לא מצאתי מתאים יותר. - קחו גם אותי בחשבון. תודה.

וגם אני אתחרט על זה. אז למה? לא כדאי.

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')