כבר כמה זמן שאני רוצה לעשות את הצעד הזה אך לא מאיזה-
הרגש גובר ואני ממשיכה.. מתרצת מתחרטת מתלבטת וזהו! החלטתי!
הייתי צריכה אומץ רצון וסייתא דשמיא גדולה!
ואכן הגיע הזמן להפרד..
להפרד מחבר טוב שתמך ייעץ עזר הקשיב הכניס אותי לדיונים ומסקנות למינהם..
חבר שאהבתי ותמיד אוהב.. באמת קשה להפרד אך אין בררה-
זה צעד מתבקש.
בשכל אני מאמינה שכך אני צריכה לנהוג. כך בדיוק. כי ניסיתי ונתתי צ'אנס..
ובדקתי אולי בכול זאות.. ושבוע הפסקה.. מינונים וכו'..
אבל חבר אהוב, נכנסת בי חזק. למחשבות ולחיים ולא כך אני רוצה לחיות.. זה לא האמת שלי.
זה לא אני!
עברנו תקופה של כחצי שנה (אומנם ההכרות החלה קודם אבל אינטנסיבי- חצי שנה..)
תקופה שנתנה לי ולקחה גם יחד,
אז שלום לך נייק אהוב אהוב כ"כ
באמת קשה הפרדה,
שלום טלטל זהוב שלי, טלטל אהוב, טלטול!
וגם לכם הכותבים והקוראים שלום ותודה!
על יעוץ דיון עזרה ובדיחה טובה
שבוע טוב
ו....בהצלחה!



