שעבר משבר נפשי לפני 7 שנים ולוקח תרופות למניעת דיכאון שכנראה יקח אותם עד סוף ימיו?
תהיו אמיתיים בבקשה.
שעבר משבר נפשי לפני 7 שנים ולוקח תרופות למניעת דיכאון שכנראה יקח אותם עד סוף ימיו?
תהיו אמיתיים בבקשה.
שהוא אפילו חוזר בתשובה..
נשוי באושר+2 
כמובן שזה לא אומר כלום על הכלל, אבל זה גם משהו
אני חושבת שאם קודם תהיה הכרות עמוקה עם נשמה, עם אדם,
לא בדרך רגילה של הצעה- ששופכים לפניי את כל הנתונים,
וארצה באותו בחור ובהמשך קשר,
ייתכן שאותה הכרות מקדימה תפצה על אותו משבר נפשי ואהיה מוכנה להכיל את זה.
אם זאת הצעה רגילה- הייתי רוצה לדעת את הנתון הזה לפני..
ואני די בטוח שאם אזדהה תופתעו מאד.
זו בדיוק הנקודה, החלטתי שנמאס לי לגמרי ובחורות שמיועדות לצאת איתי אני מבשר להן את זה עוד לפני הדייט הראשון.
מי שלא יכולה להכיל את זה שלא תבזבז לי את הזמן וכוחות הנפש.
לא כל אחת מסוגלת להכיל את זה,
ואשריך שאתה פתוח,חושף ונותן לבחורה את הבחירה..
אך אני קצת מהורהרת עם אכן זאת הדרך...
מצד אחד הייתי רוצה לדעת על זה לפני, להבין את פרטי המצב ואת ההשלכות, לשקול אם אני מסוגלת לחיות עם זה.
מצד שני יכול להיות שההחלטה להגיד את זה לבחורות לפני דייט ראשון- ירתיע אותן מאוד,לפחות את רובן ואולי זה לא חכם.
מצד שלישי ברור לי שעצם עניין כזה "לא שגרתי"- אולי היה גורם לי או לאחרת לפספס בחור זהב וחבל..
אין ספק שזה מצב מורכב.
אולי כדאי לך להתייעץ עם דמות בעלת ניסיון שתכוון איך לפעול, מה להגיד ומתי..
אבל עם זה - שני דברים:
האחד, שהיא תדע עליך עוד כמה נתונים "טובים" מלפני כן (הרי יש בך עוד "כמה דברים" חוץ מהכדורים.. כמו כן, יש מקום לידע מה המצב עם הכדורים וכו'. חלק מהאינפורמציה..).
השני - בשביל עצמך - תאמין שבבחירה חזקה וטובה, ובהתמדה בדרך של שמחה, אמונה ומרץ - יתכן בהחלט שתוכל לצאת מזה לגמרי ולחיות בלי כדורים (לא שזה מה שתגיד לבחורה. אלא בלי קשר - את זה תגיד לעצמך..). ובינתיים תתקדם בכל דבר טוב.
הטיפול למניעה הוא בדרך כלל לשלוש שנים, אחר כך יש אפשרות להמשיך או להפסיק ולהסתכן ב30-40 אחוז שמשבר נוסף יחזור.
אני החלטתי שלא להפסיק.
אבל אם מיידעים גם על זה -
הרי שמבחינה "פסיכולוגית", זה נתון "לקולא"..
כלומר: שהבחורה מבינה שזה לא אדם שאם יום אחד אינו לוקח כדור, אז זהו...
אלא שכך יותר בטוח..
אני לא חושבת שזה יתרום לך לשאול פה אם היו יוצאים/לא,
אתה מודע לעובדה שלא כל אחת רוצה ויכולה להתמודד עם זה, פגשת את זה בעצמך במציאות,
והתשבות פה עלולות רק להחליש אותך.
זה קצת קלישאתי, אבל נכון - הכי חשוב להשקיע בלבנות לעצמך את הביטחון במי שאתה, וזה שעברת דברים מורכבים (ו דיכאון הוא הרבה פעמים תוצר של בעיה פיזית לגמרי- חוסר בחומרים מסויימים במוח) מעיד על הכוחות שלך.
המשבר הזה הוא לא "אתה", הוא חלק אחד ממך, אבל אני בטוחה שיש בך עוד הרבה.
כשאתה רואה את זה כמרכז האישיות שלך, אז זה מקבל מיימדים כאלה במציאות, והאנשים שתפגוש גם יראו את זה כך.
אם תראה את זה בתור אתגר שקיבלת משמים בעל כורחך ושאתה בוחר להתמודד איתו ולהתקדם ממנו, בלי להתבייש בו, ושהוא חלק ממכלול של האישיות שלך שכמו אצל כולם יש בה צדדים חזקים יותר ופחות- זה יקבל את הפרופרציה הנכונה, גם מול עצמך וגם מול אחרים.
לגבי ההחלטה להגיד מראש- לא יודעת, אני לא בטוחה שזו הדרך הנכונה, מצד אחד אני מבינה את הצורך לשמור את הכוחות הנפשיים רק איפה שיש פוטנציאל אמיתי, מצד שני זה באמת דבר שעשוי להרתיע ואולי אם תתן הזדמנות להכיר גם את הצדדים האחרים והטובים שלך יש סיכוי שגם מי שהייתה נרתעת מראש, תהיה מוכנה לתת הזדמנות, ולברר עם עצמה ואיתך אם היא מסוגלת לכך או לא.
אתה יכול לנסות את הדר הזו להצעות הבאות ולראות אם זה מתאים לך יותר.
בכל מקרה, גם כשאומרים מראש, חשוב מאוד איך אתה מציג את זה- כאיזה כתם שחור שיש לך ובגישה של "הלוואי ומישהי רק תסכים לצאת איתי" או כמשהו שהוא חלק אחד ממך ו"יש לי הרבה מה להציע ולתת".
ומעניין אותי לדעת-
אתה היית יוצא עם מישהי כזו?
(השאלה בעיקר תיאורתית)
ולא, אני לא מתייחס לזה ככתם שחור. מה זה "הלוואי שמישהי רק תסכים לצאת איתי"?! אני מראש אומר את זה כי אין לי כבר כח לכל אלו שאני יוצא איתן סתם.
ואם מישהי לא רוצה להמשיך קשר כי הוא שמן מידי/רזה מידי/דוס מידי/לא מספיק דוס/שקט מידי/רועש מידי- זה גם לצאת סתם?
רוב העולם בדרך למצוא את הבנזוג יוצא עם כאלה שלא מתאימים לו מאלף ואחת סיבות, וזה באמת מתיש ושוחק, אבל זה חלק מהדרך כנראה. יכול להיות שבגלל שמדובר בנושא רגיש אתה לוקח יותר קשה כשהצד השני לא רוצה להמשיך.
וזה בסדר שאתה מחליט להגיד מראש, השיקול שלך מובן לגמרי, רק קח בחשבון שאולי תהיינה פחות הזדמנויות.
זה באמת מאוד מתסכל להיות במצב הזה, וטוב שאתה מחפש את הדרכים היעילות עבורך.
שיהיה בהצלחה!
אני עושה את זה בכוונה תחילה, שיהיה לי סינון.
קצת שונה?
זה שאלה דומה אבל לא בדיוק ואני לא רוצה לנצלש..
יש לי חבר טוב שיש לו מחלה פסיכיאטרית (המשמעות שלה זה סוג של התנהגות כפייתית) הבחור ברוך השם עם מודעות גדולה מאוד ולכן ב"ה הוא מטפל בעצמו וכיום לא רואים עליו כלום חוץ מזה שהוא לוקח כדורים ופעם בחצי שנה מגיע לביקורת..
השאלה שלי היא כזאת, הרבה פעמים נותנים את המספר שלי לכאלה שמבררות עליו, הייתם מצפות שאני (וכאלה שכמותי) נספר לכם אתזה בבירור המקדים?(בהנחה שהוא ביקש שננסה להעלים אתזה, הוא מעדיף לספר בעצמו ואז הוא מסביר על זה יותר. אם הוא היה רוצה שאני יספר כמובן הייתי מספר) תרגישו מרומות אם ידעתי ולא סיפרתי?
במידה רבה כן אבל לפעמים עדיף שמי יסביר יותר טוב יספר.
אם לא, אני חושב שאין מקום שתספר
אהה אני לא בת 
רק תגיד לו שידאג להגיד את זה בפגישות הראשונות לפני שהקשר מתחזק
ולא שבוע לפני האירוסין ולא שעה לפני החתונה,
אלא פחות או יותר בפגישה שלישית כמו שמורים רבנים,
אני חושבת שאתה יכול להעלים את זה, זה מה שעשיתי בזמנו עם חברה, שסיפרה לי שהיא מספרת בדייט שלישי.
היא נשואה היום באושר ועושר...
למרות, שבמידה מסויימת, אישית הייתי מעדיפה לדעת מראש ולא אחרי שנוצר קשר, אך מבינה את העניין של לספר אחרי שישנה הכרות בסיסית...
בהצלחות!
חיזקתם אותי בדרכי.
כלומר הצעתם לעשות מה שאני עושה, אני לא אומר אבל נזהר מאוד מלשקר ובגלל זה מאוד קל לדעת שהיה משהו בריאותי מסיבות טכניות שעולים עליהם בקלות בברור ואז אני רומז משהו בנוסח "היה משהו בריאותי שאני לא ממש יודע מהו.."- אני באמת לא יודע מה זה בדיוק.
חוץ מיזה שהוא אומר את זה לכל המאוחר בפגישה שלישית.(הרבה פעמים אפילו בשניה אם לא בראשונה, שוב מאוד קל לדעת מהביוגרפיה שלו שיש משהו בריאותי).
שוב תודה על החיזוק מיצדכן..
שמעתי שצריך לומר משהו שירמוז לצד המברר לבדוק את העניין.
לדוגמא, אפשר להגיד: "לגבי המצב בכלכלי והבריאותי - אני לא ממש יודע...תבדוק את זה ...".
כי אי אפשר להתעלם מזה לגמרי... צריך להפנות את תשומת ליבו של הצד השני לבדוק אם הוא רוצה.
אם מישהי תשאל אותך: יש לך משו שנראה לך שחשוב שאדע... אז אתה קצת בבעיה.. אבל אם זה שאלות ממוקדות.. ואתה עונה- אז אתה לא צריך לומר...
תראה, החבר הזה שלך מספר את זה בעצמו,, כנראה שדי בתחילת הקשר,, ככה שאין עליך ממש :'חובת דיווח'..
ודרך אגב,, אם זה ככ מעיק עליך,, תבקש שלא יתנו תמס' שלך,, שיבררו אצל מישו אחר,, (שאולי הוא בכלל לא יודע את זה...)
אבל אני מעדיף שלא להמר על החיים שלי.
אני רוצה להיות בעל טוב, אבא טוב ועובד טוב.
אני לא מוכן לעבור את הסיוט הזה שוב גם במחיר הסטיגמה.
הדבר הכי מרגיז בכל הסיפור הזה
שאנשים מבחוץ לא מתחילים אפילו להבין מה זה יסורי נפש,
ואז הופכים אותך לאדם קטן שלא מתמודד...
"תתפלל והכל יסתדר"
"תחייך והדכאון יעבור"
"תפגוש אנשים יותר מסכנים ממך"
"קוגנטיבי התנהגותי ואתה בלי OCD".
לפעמים המאבק לא לקחת תרופות רק מזיק...
מתיש את כוחות הנפש (מתיש! לא בונה), מערער לגמרי את מעט ההערכה העצמית שעוד נשארה, מבזבז לך כמה שנים יפות מהחיים...
דכאון הוא המחלה הנפוצה בעולם.
יש הרבה סיכויים שזה יקרה לרבים ממנו.
אין תעודת ביטוח.
כדאי לזכור את זה לפני שנבהלים מאדם שלוקח אחריות על חייו, מודע, ומטפל בעצמו.
הוא באמת לא מבין יותר מדי.
מה באמת יש אנשים שמדברים ככה? <רציני>
מאנשים שאוהבים לאכול שוקולד.
את רובם אני לא מאשימה. תמימות.
ואת מיעוטם אני גם לא מאשימה.
זה מאיים על העולם המסודר שלהם.
("עם הכל אפשר להתמודד" "אם ה' נתן לך נסיון אתה יכול להתגבר" וכו' וכו')
אין מה לעשות. זה משבר. לגלות שיש דברים כל כך עמוקים שאנחנו לא יכולים להכיל.
יטבתה
לדעתי שפעת נפוצה יותר, אם כי לא בדקתי את זה.
בכל מקרה, ללא ספק מחלת הנפש הנפוצה בעולם.
5% מאוכלוסיית העולם, והנתונים עולים ועולים...
אפילו החבר הזה שדיברתי עליו, כן יכול להיות שהוא יכול לשחק עם החיים שלו ולנסות לא לקחת,
אבל למה?
להרוס לעצמו את החיים?
אם ב"ה המדע התקדם ויש לו דרכים לעזור לנו להתגבר על קשיים למה שלא נשתמש בזה?
אלא פונים לפתירת בעיות מהשורש וממילא כבר אפשר להפסיק אחכ בטבעיות ואין צורך בכימיקלים
למה? כי הכימיקלים רק מכסים על הבעיה ולא פותרים מהשורש אז מי שמחפש לפתור את הבעיה לא יסתפק בהם.
איך פותרים זה כבר עניין אחר, רק כדאי להיות מודעים שיש פתרונות.
וקשה לעשות את זה...
אם תרצה פרטים מעשיים- בשמחה באישי.
לחזק האמונה שזה קל

[קלותה של התשובה.. (אורות התשובה)]
כי באמת באמת זה לא קשה אלא רק נראה
כך שהמאמץ העיקרי הוא להבין שלא ממש צריך להתאמץ!
ואדרבה - יסוריים הם פתח להופכם ליסוריים של אהבה
כי הכל ממנו ולטובה ואין עוד מלבדו!
שתהיי/ה בריא/ה
חרה לי הזילזול בקושי של השני
כל אדם יורד לעולם עם הניסיונות שלו והכוחות שלו
התרופות הכימיקליות הן חסד אדיר מאת ה' בדורנו
אני מתרשמת שאנונימי מתוק זה נוהג בבגרות נפלאה
ולוקח אחריות על מציאות שה' זימן לו
30-40 אחוז להיקלע למשבר זה סיכון לא מבוטל
והרבה יותר קשה לצאת ממנו אח"כ
ישנם דברים נפשיים שמושפעים ממקור מבעיה פזיולוגית.
איזשהו משהו במוח שלא מתפקד כמו שצריך.
וכמו שלא תלך לחולה לב שצריך לקחת כדורים כדי שלא יהיה לו התקף לב "תתחזק באמונה והכל יעבור" (למען האמת במקרה כזה הכל יעבור, אם הוא יפסיק את הכדורים ויתחזק באמונה יש סיכוי שלא יהיו לו צרות יותר בכלל בחיים
)
אנשים תיזהרו, אתם ממליצים פה לאנשים לשחק בחיים שלהם!
ורק לידע כללי- יש מחלות נפש שכאשר מתחילים לשחק בתרופות היעילות שלהן פוחתת עד בלתי יעיל בכלל!!
כי השאלות הגדולות שלך על המציאות ובירורי העומק הנפשיים שלך
גרמו לך לייסורי נפש שאתה כבר לא יכול להכיל?
ארבעה נכנסו לפרדס... אמרתי לך את זה כבר פעם.
רק רבי עקיבא יצא בשלום.
בן עזאי מת.
בן זומא נפגע.
אלישע בן אבויה "חזר בשאלה" (נגמרו לו הכוחות. אבות ד' כ"ה)
ואתה אומר לבן אדם להפסיק לקחת כדורים?
ואני אגיד את זה יותר חריף:
לא כל אדם צריך להכנס לפרדס.
לא תמיד נכון שאלמד אמונה.
לפעמים צריך לאבד את הבירור האמוני כדי לא לאבד את החיים.
(ותאמין לי, שזאת בחירה בין רע ביותר לרע מאוד. לאף אחד זה לא נוח/קל)
תורה ותשובה הם הפתרונות
הם חיים
היישום של זה אצל בני אדם - מורכב. מאוד. וכואב.
שנזכה...
לבחור בחיים במודע. לנצח את הדכאון. את העדר המשמעות.
לברר את עומק האמת והטוב, את האיזונים הדקיקים והעמוקים, ולחיות אותם.
צריך הרבה כוחות נפש בשביל זה...
טוב שיש כדורים.
העניין הוא שאנו נאבקים בבעיות (רק) כדי לפתור אותן
ומתעלמים מהטובה שהן מסתירות, מהאור שאחרי התגברות החושך, מהאהבה שמהייסורים
גם יחד עם הכדורים.
זה לא תירוץ להמר על החיים שלי.
אבל זה נובע מתוך שורש נפשי,
ואם מטפלים בשורש של הבעיה,
אז בהחלט אפשר לפתור גם את הגורם הביולגי.
אז כדאי לשחק באש?
וגם בן אדם שנמצא על כדורים הוא לא 100% מבוטח.
ובתור אחד שמכיר את התחום מקרוב אני יכול לומר לך שהכדורים האלו ממש לא מרפאים הם רק מונעים מהמחלה להתפרץ ובן אדם ש"בונה" רק על בליעת כדור כל בוקר וחוץ מזה לא משקיע בעצמו אז הוא עושה ממש עוול לעצמו מכיון שהוא נשאר בעצם חולה וגם גורם נזק בריאותי עצום לגוף שלו (ההשפעות של הכדורים האלו על הגוף הם מקבילות להשפעת סם). יש היום שיטות (שדורשות מאמץ והשקעה) של עבודה עצמית שאפשר בשילוב שלהם עם עוד כמה דברים להפסיק בהדרגה את הטיפול התרופתי.
דווקא אני סבור שמי שלא מנסה לפתור את הבעיה מהשורש אלא מסתפק בכדורים הוא "משחק באש", בגלל הנזק הבריאותי שהוא גורם לעצמו ובגלל שהוא לא מרפא באמת את המחלה
אני לא משכנע אותך לעשות כלום, תעשה באמת מה שבא לך ואתה חושב,
אבל זו דעתי האישית והרגשתי שאני חייב לומר את זה.
לא מסכים איתי? סבבה, זה החיים שלך ואתה מחליט עליהם.
אבל השרשור הזה כבר מזמן איבד את הטעם הטוב ויש בו יותר מידי סימני קריאה.
אני אישית הייתי מעדיף כבר שהשרשור ינעל כי אין טעם להמשיך לריב פה.
אין שום גורם ביולוגי בדרכ ובטח ובטח שכימקלים לא פותרים
ואף אחד לא אומר להפסיק סתם כך בלי טיפול
יש לך ראיה לוגית שיכולה לסתור שנים על גבי שנים של מחקר עמוק?
כמה דוקטורטים כתבת על זה? כמה פרופסורות?
אני מהתחום
אתה פסיכאטר? פסיכולוג קלני? (מנחשת שלא..)
זה כ"כ חסר אחריות לזרוק אמירות כאלה כוללניות ולא נכונות.
התחום הזה הוא כ"כ רחב ויש לו כ"כ הרבה גורמים אפשריים, בינהם גם הגורם הביולוגי (לא תמיד אבל בחלק מהמקרים).
אף אחד לא אומר שתרופות פותרות את הבעיה, הן מאזנות את המצב הקיים.
זה נכון שיש דרכים לטפל בשורש הבעיה אבל זה דורש המון רצון והמון כוחות נפשיים, וכשאדם נמצא במצב נפשי קשה לא תמיד הוא מסוגל לגייס את הכוחות האלה, המטרה של התרופות היא סוג של "עזרה ראשונה" להביא אותו למצב שהוא יהיה מסוגל לעבור גם תהליך טיפולי וזה הכרחי להיעזר בזה.
אני לא חושבת שלמי מאיתנו שלא היה במצבים האלה יש את הזכות להעביר ביקורת כלשהי או להתיימר לתת עצות שאמורים לתת אנשי מקצוע, והאמת גם מי שכן היה במצב דומה אין זכות כזו, כי אין מצב דומה, כל אחד ונסיונותיו, כל אחד וכוחותיו. להיפך, בנאדם שבחר לעזור לעצמו ולא משנה באיזו דרך, ראוי לכל ההערכה והפרגון, זה כ"כ לא מובן מאליו.
כי אנשים התייחסו כאן לעניין הזה- שלדעתי כן צריך לומר את זה לפני שנפגשים. זה דבר לא קטן...
יש הרבה בנות שאכן היו פוסלות על זה לא כי הן שטחיות או לא מבינות, פשוט בגלל שהן לא היו יכולות להתמודד עם זה.
מה שכתבת בשרשור הזה פשוט מעורר הערכה! אתה מן הסתם יודע שאם אתה עושה את המאמצים שלך, מעריך ואוהב את עצמך ושלם עם עצמך- גם האחת שלך תראה את זה ותעריך אותך. ואז היא גם תדע שהיא יכולה להתמודד עם זה ב"ה.
המון המון בהצלחה 
את תופתעי לגלות כמה אני אדם מלא שמחה וחוש הומור.
עקרונית אני יודע שזה מפריע ומרתיע אבל נמאס לי מדייטים של שניים-שלושה פגישות, זה הכל.

בס"ד
ואז עושה עם עצמי "חושבים" שוב.
בכנות, זה תלוי עד כמה זה ישפיע על הקשר הזוגי, האחריות בבית וניהולו התקין.
יישר כל על היוזמה והכנות.
שתזכה לבשר במהרה בשו"ט 
ואם זה פתאום יתפרץ לו,, או שהכדורים כבר לא יועילו??
ודרך אגב: ממש יפה לאחד כזה שהוא לוקח כדורים!!! באמת אני אומרת!! יש כאלה שמתכחשים לבעיות כאלו,, או אומרים שכדורים לא עוזרים..
מי היום לא עובר משבר נפשי???
כל ההבדל זה בין אלה שלוקחים תרופות לאלה שלא לוקחים...
שההבדל הוא שיש אנשים שנזקקים לכדורים כדי לייצב את עצמם ויש כאלה שלא נזקקים להם.
זה כמו להגיד שאף אחד לא עובר.
מי שאומרים עליו שעבר משבר נפשי - כנראה המשבר שחווה היה משמעותי יותר משל אנשים אחרים. בקיצור, יש משבר ויש משבר.
אבל הסיכוי שמשבר יתפרץ יחד עם טיפול תרופתי הוא קרוב מאד לאפס.
ב"ה אישי היקר לוקח תרופות באופן קבוע מה שממש ממש משפר את איכות החיים שלנו. יש נחת ושמחה. אין חרדות, הסתגרות וכד' כמו שהיה קודם.
לדעתי הכדורים אלה הם מצויינים ואין שום סיבה לחשש כל זמן שאדם לוקח אחריות על עצמו לקחת אותם ולהיות במעקב רופא נורמלי (מה שמחויב על פי החוק)
בקיצור, אם זה עוזר והוא אחלה אם זה אז מה הבעיה?
- מי שעבר משבר נפשי זה נקודה צריך להתייחס אליה ברצינות, אבל זה לא מעיד כלל וכלל על מהו אופיו של האדם עכשיו. זה מאוד שטחי ורדוד לקבוע על פי נתון זה בלבד. מה גם שמי שחי בתוך עבודת נפש מתוך עוצמה של אמונה - רב הסיכוי שהתמודדות העבר שלו רק הצמיחה בו כוחות נפש נדירים שלא בנמצא. בתוך החושך הגדול ניכר האור הגדול. - לכן יש לתהות על קנקנה של כל נשמה טיבה ומהותה ויפי זוהרה - בהצלחה
אחת הטרגדיות הלא-הוגנות בחיים שיצא לי להרהר בהן ולהצטער היא זה שהנושא הרבה יותר בעייתי אצל האישה. כלומר, מצד הקבלה של מצב נפשי כזה, אמנם זה קשה, אבל יימצא מי שיקבל אותו, וזה שווה בשני המינים. אבל מבחינה רפואית, הריון תחת השפעת תרופות פסיכיאטריות הוא בעייתי, וזה שיקול אחר לגמרי.
וזה קצת לנשוך את השפה מהנקודה הקצת אכזרית הזאת... אבל ככה זה. מה לעשות.
)יש תרופות פסיכאטריות שאפשר לקחת בהיריון. נשים שמועדות לדיכאון אחרי לידה לוקחות כדורים גם בזמן ההיריון, כדי שהמחלה לא תתפרץ אחר-כך.
בשורות טובות.
אין צורך להיחשף בפני כל העולם
מי שתשלול על מראה או משהו אחר או שאתה תשלול
בעיני- שיהיה קודם יחס ניטרלי למה שיש בך
אבל, דיכאון זה בהחלט לא כמו שפעת....
אל תשווי בכלל!
מ"מ צריך לברר באיזה רמה מדובר ואם עם התרופות הוא מאוזן לחלוטין כי בתחום הזה ישנם דכאונות קלים וישנם עמוקים מאד
בעית נפש היא כמו בעיות בגוף יש מחלה קלה שהבן אדם לא זוכר אותה חוץ מעשר שניות של לקיחת תרופה ביום וישנם מחלות שמפילות את הבן אדם ומוציאות אותו מתפקוד לדעתי רצוי לברר אצלו את התיק בפרוטרוט ולהתיעץ עם איש מקצוע (פסכיאטר) כמה זה עלול להפריע בחיים,
בהצלחה.
האמת אני בכלל לא בטוח אם הפורומים פה עדיין פעילים😂
אבל ככה, ביום שני הבעל"ט דייט ראשון בחיים ואני חייב טיפה עזרה
לא מצפה שתגידו לי בדיוק מה לעשות, בסוף העניין הוא להיות אני, אבל קצת...
אז ככה, הרבה אמרו לי ללבוש בגדים שהם 'אני' ושנוחים לי, בדר"כ אני הולך עם חולצות גלופה, אז בגלל שזה חול המועד חולצת לבנה של הישיבה זה סבבה?
מיקום - בפנים? בחוץ? מקום מבודד? עם עוד אנשים?
וטלפון יום אחרי? זה דבר שעדיין עושים?
אה, ולצערי אני נטול רכב, לחכות איתה אח''כ לאוטובוס?
תודה מראש לכולם!!
– בנוגע ללבוש אל תלבש משהו שלא היית לובש ביום־יום.
– בנוגע למה כן זה תלוי בבחורה ובנישה שלה יש כאלה שאוהבות לוק גלופות בלנדסטון ג'ינס יש כאלה שאוהבות יותר סולידי.
– לפיכך אם נפל הכותל האבנים והמקום של שניהם.
– לפיכך יש שתי גישות אפשריות, אחת פשוט תביא את עצמך השנייה תביא משהו נייטרלי סולידי לא שלוחי לא מאיים. אבל באמת נראה לי שאין בזה נכון או לא־נכון.
– בהחלט תבחר משהו נוח שלא יהיה לך חם או שתצטרך להתגרד כל־הזמן.
– לגבי מיקום קח אותה לציון ריש לקיש המקום הכי נידח במדינה כנראה.
– או לסרט טוב (הייתי ממליץ על "שואה" אבל תפנו לפחות תשע וחצי שעות)
סתם מה שאני הייתי מציע לך זה מקום נייטרלי שבו לשניכם יש אפשרות לבטא את עצמכם ולהתרכז אחד בשני. נניח בית קפה מסעדה קלילה טיילת פיקניק פארק יפה. שיהיה נוח לשבת וקצת להסתובב (אבל לא יותר מדי כי זה לא הכי נוח לדבר ולהתרכז בהליכה).
– לגבי טלפונים אני לא יודע מה זה אם אני צריך משהו ממישהו אני שולח לו מכתב בדואר.
– לגבי אוטובוסים נראה לי מספיק ללוות אותה לתחנה ודי מה עכשיו תשבו/תעמדו awkwardly חצי שעה באיזו תחנה כשיש שם אנשים (וגם אם אין).
תרומות בביט
אל תבוא עם חולצת גלופה בדייטים ראשונים גם לא בחול המועד, תבוא מכובד יחסית.
מיקום- עדיף בחוץ (במיוחד אם זה פעם ראשונה שלך) כדאי ליד מקלט אבל.
תלווה אותה לתחנה ולגבי לחכות תציע ואם היא תסרב אז לא צריך.
כדאי שתשתף אותה שזה פגישה ראשונה שלך, זה יוריד ממך מתח והיא תהיה פחות שיפוטית אם תעשה טעויות (:
בהצלחה!
וכדאי להביא שתייה.
בקבוקים נפרדים.
פשוט להביא את הגרסה הטובה ביותר של עצמך
ושיהיה בהצלחה🙌
אם יש עוד טיפים להוריד לחץ וכו' יתקבלו ביותר משמחה
ולגבי אותו הערב/יום אחרי - הבנתי שנהוג לשלוח הודעה/להתקשר לגבי הפעם הבאה או משהו כזה
מישהו יכול לפרט?😅
תזכור שגם היא לחוצה כי לא רק אתה נבחן אלא גם היא.(:
וה' מזווג זיווגים תשליך עליו, תכניס לך לראש שאתה בסה"כ עושה את ההשתדלות שה' ציווה עליך. אתה עושה מצווה. עם אפילו קצת מסירות נפש. וזהו תשליך לה'.
וזה מרגיע כי כרגע גם לא מצופה שתדע מי זאת אלא פשוט תכירו
עדיין אין מחוייבות משמעותית שתגרום ללחץ.
המחוייבות היא בעיקר לכבד ולבוא בטוב ;)
ויש אווירה של מתח שהיא מאוד טבעית, כי לא יודעים ב"ה מה קורה במחשבות של כל אחד. וגם לורח זמן לעכל, לא לנסות בכוח להגיד ישר שמתאים או שלא מתאים אלא לתת זמן. גם זמן אחרי הדייט לעכל, איך אתה מרגיש ומה אתה חושב.
לגבי ההודעה/טלפון יום אחרי - תחשוב שאתה בצד שלה, במידה והלך טוב - אתה תרצה להיות באוויר ולא לדעת לאיפה זה הולך? כמובן שלא.
בעיני, יותר הגיוני לשלוח הודעה לפני בשלב הזה כדי לרכך את העניין. עדיין יכולה להיות התרגשות.
להביא כיבוד (בקבוק שתיה- חדש כמובן, וחבילת עוגיות)
לגבי ליווי להציע ולראות מה אומרת
לגבי מיקום - לדעתי בפגישה ראשונה לרוב נוח בחוץ. אני כבר רגילה שלרוב לפני דייט ראשון בחור שאת אותי איפה נוח לי להיפגש.
למחרת לשלוח הודעה מתי נוח לדבר ואז לפי השעה שתגיד להתקשר.
בהצלחה!
בעיקרון ממש ניסיתי לקבוע לאחרי פסח אבל לצערי לא התאפשר
מנסים לעבוד עם מה שיש לנו
היה נחמד ואתם רוצים להמשיך
השיחה לפני הפגישה מטרתה לקבוע יום וזמן לפגישה
בדרך כלל אנשים אוהבים שמתעניינים בהם, בקטע אנושי פשוט שלהתעניין כי עומד מולי בנאדם.. כמו גם כחלק מההיכרות.
לגלות ולעורר סקרנות זה דבר טוב.
משפחה תחביבים חתולים היפואלרגניים
לא חולצות גלופה לפני דייט רביעי
בפסח להביא שתיה בקבוק חדש וכוסות חדפ
להציע ליווי
היכרות טבעית ולא ראיון
תהיה נעים ואכפתי כמובן לא הצגה אלא שככה כל אדם צריך להיות...
אני בעד הכלל שאומר שאין כללים אפשר לזרום רק לא לעשות דברים משונים...
משונה זה הרבה פעמים לא רק המעשה אלא האופן שבו הוא נעשה...
והעיקר ליהנות...זה עיקר העניין בפעמים הראשונות ליצור חיבור, נעימות בצורה הכי פשוטה...
ואפשר גם לדבר על דברים רציניים אבל הכל לפי הענין זה גם חלק מהנעימות...
בהצלחה צדיק!
תזכור שאתה בא לפגוש מישהי נחמדה ככה"נ, שלחוצה יותר ממך. תחשוב על לייצר לה חוויה נעימה.
אם אתה כבר בזה, תנסה לנתב את ה"יראה" ליראת הרוממות מהמעמד, בדיקה של התאמה לבניית בית בישראל, זה מרגש.
קודם כל, בהצלחה רבה!
תתחיל מתפילה. ככה פשוט. שב במקום שקט ותגיד לאבא שאתה רוצה להקים לכבודו בית, שאתה מכיר בכך שאתה לא יכול לבד ואתה מבקש ממנו עזרה. ספר לו מה חשוב לך, ספר את הפחדים והחששות, שתף בחוסר הוודאות.
מלבד החשיבות העצומה של תפילה, אמונה וביטחון, זה יוצר סדר, מה אני יודע, מה אני בטוח ובמה אני מהסס.
אתה גם יכול לשבת ולכתוב את הדברים.
ועכשיו לעולם הפגישות.
תחשוב על זה. יש מישהי, נשמה, שאתה אוהב, משתוקק.
מתחיל מהתחלה.
כמה מחשבות ודברים שעזרו לי
קודם כל, בהצלחה רבה!
תתחיל מתפילה. ככה פשוט. שב במקום שקט ותגיד לאבא שאתה רוצה להקים לכבודו בית, שאתה מכיר בכך שאתה לא יכול לבד ואתה מבקש ממנו עזרה. ספר לו מה חשוב לך, ספר את הפחדים והחששות, שתף בחוסר הוודאות. תבקש שיעזור לך שלא תבייש ולא תתבייש, לא תפגע ולא תיפגע. שיעזור לך לעשות סדר בראש.
מלבד החשיבות העצומה של תפילה, אמונה וביטחון, זה יוצר סדר, מה אני יודע, מה אני בטוח ובמה אני מהסס.
אתה גם יכול לשבת ולכתוב את הדברים.
ועכשיו לעולם הפגישות.
תחשוב על זה. יש מישהי, נשמה, שאתה אוהב, משתוקק. זה החצי הראשון שלך. אתה מכיר אותה מעולה אבל אתה לא יודע באיזה גוף היא, לא מכיר את התכונות הארציות שלה, וייתכן שזה לוקח זמן.
אז מה אתה עושה?
כמו שאמרו חכמים.
אתה מחפש את אבידתך.
מנסה לשחזר את הקשר הנשמתי לקשר בין גופים הנושאים את הנשמות בעולם הזה ומגלים אותן.
אתה לא מגיע לדייט ראשון מתוך מחשב 'אולי זו אשתי', ואז לחוץ כל הזמן לא לעשות טעויות. אתה מגיע להכיר בת ישראל נחמדה (פתאום הרבנים מרשים חברה
). כמובן שהמטרה היא למצוא את אשתך, אבל תקליל את הלחץ, תבוא להכיר, אם לא יועיל-לא יזיק, לפחות בפגישות ראשונות.
ועכשיו מבחינה טכנית.
קודם כל, אין בזה תורה מסיני. תהיה אתה, מקווה שאתה אדם טוב...
בטלפון לפני אתה מציג את עצמך (היא יודעת שאתה צריך להתקשר), מוודא שנוח לה לדבר כרגע (כן, רגישות ותשומת לב זה תמיד חשוב, גם מחוץ לעולם הדייטים) מתאמים שעה ומקום, מתי נוח לה, איפה נח לה, כדאי לחשוב מראש על מקומות בסביבתה (לא רחוק מידי מהבית, אבל גם לא איפה שכל החברות שלה), אפשר להתייעץ עם חברים, אם היא לא תציע (מה שכנראה יקרה) תשאל אם פה מתאים או שם מתאים. תחשוב על מקומות שיהיו נוחים, שירותים בסביבה, מקלט קרוב, מקום פרטי *יחסית* לשבת, ומתאים למזג האוויר בשעת הפגישה. אם זה בסגנון שלכם-בית קפה וכדומה גם מתאים לחלק מהאנשים.
על הדייט עצמו. כמובן שיש פחדים. איך אני מעביר שעה וחצי-שעתיים עם מישהו שאני לא מכיר, ועוד בחורה?
אז ככה.
היא לא נושכת.
אמירה פופוליסטית מאד.
אני יודע.
אבל שמעת עליה דברים טובים בבירורים. כנראה שהיא נחמדה סך הכל.
כנראה שלא תראה את כל הנחמדות שסיפרו לך עליה מייד. לוקח זמן להיפתח.
אתה פוגש אותה, פונה אליה, מוודא שזו היא ומציג את עצמך (לאשר לה שזה אתה). כדי למנוע אי נעימויות ולתת לשניכם ביטחון שאתם לא מייצרים עכשיו פאדיחה שתסופר שנים קדימה/סיפור רומנטי על זוג שנפגש בטעות. אני מכיר כמה כאלה, זה מספיק.
אתה מספר על עצמך ומתעניין בה. טכני, איפה גדלת ומה עשית, מסלול החיים, ישיבה, צבא לא להתחיל מור"קים מהצבא אם זו לא כל ישותך. לו"ז כללי, משפחה, קצת על ההורים, קצת על האחים (אצל דוסים עם 4,000 אחים לכל אחד כבר העברת מלא זמן). מה מוביל אותך בחיים (אידאלים, לא שיעור באורות הקודש ג', נקודות שחשובות לך), תכניות לשנים הקרובות (ישיבה/צבא/לימודים/עבודה בחנות כפתורים) מה אתה רוצה לעשות בחיים (אפילו כיוון. אם יש). נושאים נוספים, עבודה, לימודים, סביבה חברתית, משפחה מורחבת, תחביבים, טיולים ושאר ירקות, מסגרות, מעשים ועניינים.
היא מדברת על החיים שלה. תהיה קשוב, אבל תוך כדי 'ומתוך כך' אתה יכול למצוא נושאי שיחה נוספים. כמובן, בלי לחתוך אותה.
תן גם לה לשאול שאלות כמובן.
כמובן הכל בצורה מתעניינת. אתה סקרן להכיר אותה, הרי שמעת כל כך הרבה טוב עליה מהחברה שבמשך רבע שעה סיפרה כמה היא כך וכך, ואתה רוצה להכיר את זומשכל זה סופר עליה, נשמע שהיא אדם טוב.
אתה לא חייב לעבור על כל הנושאים, פשוט לשוחח, להכיר את האדם שמולך.
זו אינה שיחת שיווק. אתה לא עסוק בלמכור את עצמך, אז אתה לא מתחיל לספר כמה אתה מוצלח בלהקפיץ בקבוק זכוכית 748 מ"ל על האוזן או שאר עניינים, בדיוק כמו שהיא לא מנסה למכור את עצמה תמורת שלשה גמלים.
זה גם לא מבחן או ראיון עבודה. אתה לא בודק אם היא מספקת.את הצרכים שלך/יודעת.לבדל קוסקוס בדיוק כמו אמא. אין שיפוטיות. באת לשמוע ולהתעניין, וכן לתת לה לשמוע עליך ולהתעניין בך.
פשוט מדברים ומכירים.
במהלך הפגישה אתה לא עסוק במחשבות 'מתאימה/לא מתאימה'. אתה פשוט מכיר בן אדם. תחשוב שנתקעתם יחד באוטובוס מאילת לקרית שמונה.
יהיה לזה זמן אחרי הפגישה.
ראיתי פה בעבר (אולי כשהייתי במצבך) שמישהו הגדיר את נושא הלבוש כ'מכובד לא חגיגי שלך' ואהבתי את ההגדרה. בחול המועד אפשר קצת יותר חגיגי, לא נראה לי גלופה אם זו אינה כל ישותך.
במהלך הדיבורים תפתח את הבקבוק שהבאת איתך (חדש כמובן), תמזוג לכוסוץ חד"פ בשביל שניכם. היא לא תעשה את זה לבד. היא גם לא תאכל מהעוגיות אם לא תפתח ותאכל בעצמך (וכולי האי ואולי). אתה לא בארוחת צהריים.
לגבי פסח, יש פה נקודה עדינה אם מה אוכלים, שים לב שאתה מביא משהו שהיא לא תגיד עליו (או תשתוק עליו) 'המנהג שלנו לא לאכול קטניות/לפתית/שרויה/עגבניות לא מקולפות/כשרות פלונית או אלמונית בפסח. משהו עם בד"צ עד"ח כנראה יהיה בסדר)
תזכור שהיא גם לחוצה. כתבו פה למעלה שהיא לחוצה יוצר ממך. אם זו לא פעם ראשונה/שנייה שלה לא בטוח, אבל בכל מקרה היא לחוצה, מתביישת כנראה, תהיה עדין וקשוב לצרכים שלה. אם אתם בחוץ והיא רוצה להיכנס לקניון לדוגמא, ייתכן וקר לה/היא צריכה שירותים. תשומת לב. זה לא הזמן להיות 'סייר' וללכת כל הדייט, או לרוץ מרתון. בקצב שלה.
כשאתה רוצה לסיים אתה מציע לה להתקדם לכיוון תחנת האטובוס/הרכב וכדומה, ומתחילים ללכת. אתה יכול להציע לה לחכות איתה לאוטובוס, זה לא קריטי, כל עוד אתה לא זורק אותה באיזה חור או באמצע הלילה.
אפשר לסכם לפני שנפרדים 'אז נדבר מחר בבוקר?', אם זה היה בבוקר אז אפשר גם בערב, אבל לפעמים לא יזיק לישון על זה לילה. אפשר גם לסיים בסתם 'אז נדבר' ובבוקר לשלוח לה הודעה מתי נוח לה לדבר. בכל מקרה, לא למרוח. בטח לא להיעלם. תחשוב עליה. היא מצפה לתשובה. היא במתח. כמוך, היא מפחדת מהטלפון הזה אבל רוצה להיות אחריו.
אתה לא מתקשר כשאתה מתלבט אם אתה רוצה להיפגש שוב. זה לא אומר שאתה לא מתקשר, ממש לא, אלא שאתה מחליט. אתה לא צריך להחליט שזו אשתך, אלא שאתה סקרן להיפגש שוב. זה הכל.
לא הצלחת להחליט? צריך עוד קצת זמן? אין בעיה. תעדכן אותה. אתה לא משאיר אותה באוויר, מתנדנדת כעלה ניסף, כעגונה באלמנות חיות. כן, הדימוי הזה רציני. היא תקועה, לא יודעת מה לעשות עם עצמה, היא תפוסה, לא יודעת מה לעשות עם הרגשות שלה, עיכוב כזה הוא ממש עינוי הדין. מי שלא מבין את זה שלא יתחיל לצאת בכלל.
קולמוסים ומקלדות רבות כבר נשברו על השאלה מה עושים אם מתלבטים, אני לא רוצה להיכנס לדיון. אומר רק שדעתי האישית היא שאם לא הרגשת סיבה מוחלטת לא להמשיך (התברר בפגישה שהיא חרשת-עיוורת-אילמת-טטרנית וגידמת ב4 גפיים וראש, או פחות מזה, מה שאתה מרגיש), שווה לתת צ'אנס נוסף. קח בחשבון שבהתחלה יש ביישנות וקשה להביא את עצמך (בדיוק כמו שלך קשה, ויותר מזה לבנות ישראל הצנועות, שביישניות הן. גם אם החברה אמרה שהיא לא ביישנית, לפגוש גבר זר זה שונה).
יש שיחלקו עלי, רבים עם נסיון רב (זה ייתרון? לא נכנס). מה נראה לך. בסוף לפגישה אתה צריך להגיע לא מתוך אילוץ כמי שנגזר גורלו, אלא מתוך רצון. רק כך אפשר להתקדם.
בשיחה, כמו בשיחה הראשונה, תוודא שנוח לה לדבר עכשיו (גם אם תיאמתם מראש שעה. אולי אחותה/חברתה לידה עכשיו). תשאל בקצרה מה שלומה ותעבור לעניין שלשמו הכנסתם- לומר שהיה לך טוב/נחמד/מה שהיה לך, ואתה תשמח/כמהה/רוצה/לא רוצה בשום אופן להיפגש שוב, וכמובן לשאול מה היא חושבת.
אם אתה לא רוצה, אתה לא צריך להביא לה שהפזילה שלה מפריעה לך או שהפריע לך שהיא לעסה מסטיק כל הפגישה. פשוט לא הרגיש לך מתאים. אם זה משהו שאתה חושב שהיא יכולה לשפר וכדאי שתיזהר ממנו כשתפגש עם בחורים אחרים, אתה יכול להעביר לה בעדינות מסר דרך השדכן.
אם לא מתאים לה, היא לא חייבת לך הסברים, אם זה לא היה קשר חזק וארוך. פשוט לא, לא צריך להיפגע מזה.
כמובן, אם נגמר, אתה לא זורק וממשיך. אתה מקדיש רגע וחושב לאיזה חבר היא יכולה להתאים. אולי עוד יצא משהו מהפגישה שלכם. לא, זו לא פאדיחה. זו מצווה גדולה.
אם היא אתם מעוניינים להיפגש שוב, אתם צריכים לסכם שוב על זמן ומקום, לדבר ולדבר, מצטרף נושא שיחה חשוב- מה איך היה לה ביום/יומיים/שלשה מאז הפגישה הקודמת.
ודו"ק ואכמ"ל.
אז ככה, הרבה אמרו לי ללבוש בגדים שהם 'אני' ושנוחים לי, בדר"כ אני הולך עם חולצות גלופה, אז בגלל שזה חול המועד חולצת לבנה של הישיבה זה סבבה?
בחול המועד, אני מצפה שבן אדם ילבש את מה שהוא לובש בחול המועד.
לא בחול המועד, יש ציפייה ללבוש מכובד. תלוי גיל ושלב בחיים, חולצות גלופה לא נחשבות מכבדות - אבל אם אתה מרגיש שזה כל זהותך, לא הייתי אומרים לך לשנות. מה שכן, אולי זה כן השלב בחיים לעבור משלב 'נוער' שבו מקובל ללכת עם גלופה, לשלב 'מבוגר' שבו זה לא מקובל (באירועים רשמיים).
מיקום - בפנים? בחוץ? מקום מבודד? עם עוד אנשים?
מה שהיא ואתה מעדיפים. בעקבות המצב הבטחוני - הייתי דואגת למקלט\ממ"ד נגיש. לגבי עוד אנשים - בהחלט. יש עניין הלכתי של ייחוד, אבל גם מעבר לזה - לא נפגשים בפינה אפילה שמבודדת מהציבור. כדאי לדעתי להיפגשת במקום שבו נוח לשניכם, שתרגישו בנוח להקשיב ולדבר - כלומר לא רועש מידי. אבל גם לא שקט מידי. לא מרכזי מידי, כי אתם רוצים להתמקד אחד בשני ולא בחבר שלך מהתיכון שבדיוק עובר בסביבה.
וטלפון יום אחרי? זה דבר שעדיין עושים?
חובה! לדעתי, חובה עליך ליצור קשר איתה בתוך 24 שעות, ואנחנו מדברים על ערב חג. בהנחה שלא היה משהו קטסטרופלי, או שאתם ממש לא בכיוון, אמור להיות דייט שני. ולכן, בתור אתה, הייתי שולחת הודעה למחרת בבוקר, שמביעה את הרצון לדבר, אבל עם ההבנה שערב חג יכול להיות לחוץ - ולשאול אם יש לה זמן לשיחה קצרה בערב חג או במוצאי חג. אם היא לא זמינה לשיחה - אז להתכתב.
אה, ולצערי אני נטול רכב, לחכות איתה אח''כ לאוטובוס?
תציע לה.
בסופו של דבר זוגיות זה תקשורת, ויש בנות שיעריכו את זה וירצו, ויש כאלו שזה דווקא ירתיע אותן, או שחושבות שזה שלב מוקדם מידי בקשר לדבר כזה.
באופן כללי, אל תניח דברים - אלא תשאל אותה להעדפותיה.
בעיני, הכי טוב לדבר -
לשתף שזה הדייט הראשון שלך. להגיד שאתה חושש. שאתה לא יודעים מה אמורים לעשות ועל מה אמורים לדבר. בעצם לדבר על החששות האלה. זה נראה לי מקום טוב להתחיל ממנו. לשאול אותה אם גם היא חוששת.
בניגוד למה שאחרים אמרו, אני לא אוהבת חקירות שב"כ בדייטים. מה אכפת לי כמה אחים יש לו ומה הם עושים? איך זה עוזר לי להכיר אותו? בעיני דייט ראשון זה לפתוח צוהר לעולם של השני. לראות אם הוא מקשיב, אם הוא פתוח לדעות אחרות, מה מעניין אותו, מה הוא עושה עם הזמן שלו - הרי בסופו של דבר אנחנו מספרים על עצמינו - מה ואיך אנחנו בוחרים לספר. האם הוא מתעניין בי ובעולם שלי? הוא מראה כבוד והערכה כלפיי?
כל בנאדם הוא עולם ומלואו, ואפשר לנהל שיחה מרתקת - אבל לא תמיד זה קורה. לפעמים הדברים קצת יותר קשים ומורכבים, ויכול להיות צריך עוד זמן, ולכן לדעתי נכון לצאת מינימום לדייט נוסף.
בהצלחה!
בתור בחורה שיוצאת לדייטים, אני שמה לב שבאמת מפריע לי מראה חיצוני של רוב הבחורים.
ואיכשהו אני פוסלת את רובם בגלל המראה החיצוני, מצד אחד יש את המשפחה שמייעצת לי לתת צ'אנס ולראות אולי בדייט עצמו לא יפריע לי המראה,
מהצד השני החברות מייעצות לי "תסתכלי במראה ותעלי סטנדרטים"
ואני עצמי לא יודעת מה להחליט, כי אין לי בעיה לחכות בשביל הבחור המושלם, אבל מהצד השני לא רוצה לפספס את הרכבת ולהגיע לגיל מבוגר...
(ולא, אני לא מחפשת את הדוגמן האולטימטיבי, אבל כן בחור שנראה סבבה)
מה אומרים?...
האמת שבשעה האחרונה הציעו לי בחור גובה 1.72 (ולא, לא הדוגמן האולטימטיבי) ועניתי תשובה עקרונית חיובית, בזכותכם אנשים🫶🏻
עוד סירוב ועוד התעלמות עוד היעלמות ועוד "גוסטינג".
"מִכַּף רֶגֶל וְעַד רֹאשׁ אֵין בּוֹ מְתֹם פֶּצַע וְחַבּוּרָה וּמַכָּה טְרִיָּה"
ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.
אין מה לעשות יש אנשים שמקשים
מורידים את הרמה בשביל כולם.
אין נאמנות.
מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.
בבוקר והנה היא נעלמה.
אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..
אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...
התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...
ואז גיליתי שיש שם לדבר הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...
הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו
עולים תחושות בדייטים עצמם
עולים תחושות בין דייט לדייט
מה דעתכם המקום שצריך לתת לסוגי התחושות?
מה זה יכול לומר שיש פער בין התחושות בדייטים לתחושות בין הדייטים (לכאן או לכאן)?
שיש פער זה לא אמור להיות ככה..
אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר
בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני
יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..
כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק
כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..
והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .
זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה
ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..
לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה
בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.
אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.
וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.
ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,
שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה
לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר
מחפש שםוהגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,
לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..
לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן
כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים
ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא
ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות
הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)
בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם.
בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב...
השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.
ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון 
להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.
שלום לחברות הפורום היקרות!
כן, זה רק לנשים.
הייתי פעם פה...
עברתי לפני 10 שנים מסע של גירושין
וחג הפסח היה מורכב עבורי באותו זמן.
ב"ה בסוף זכיתי ליציאת מצרים
וקריעת ים סוף
והתחתנתי ב"ה
(לולא המסלול הזה - לא הייתי יודעת שבעלי הוא מה שאני צריכה)
ובסוף - הפכתי לאמא בחול המועד פסח!
כתבתי ספרון על המסע
מילים שה' שלח לי להתמודד
וקיבצתי לקובץ מתנה עבורכן.

מקווה שישמח ויחזק!
20260331102053.pdf (תלחצי על זה)
אבל אלרגית לחתולים (אמיתי).
מה עושים.
זה זמני
בשם הבחורה
טיפות של אורב. אינם באים בחשבון
ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי

מצד אחד, עוגן משפחתי הוא דבר ששומר על אורח חיים יציב, גם בעניין הדתי.. זה הגיוני לחלוטין.
מצד שני, החלטה של אדם לשמור על אורח חיים דתי ועל חיבור לקב"ה לכאורה לא אמורה להיות תלויה במה יקרה או לא יקרה לו. אם הוא יתחתן או לא.
הרהורים בנושא..
ת'אמת שהנושא יותר קשור ב"דתיות" מאשר "רווקות".
דתיות לפעמים נתפסת מאוד טכנית או תלוית הקשר, לכן מובן שאם אדם ממשיך להיות רווק בגיל מבוגר יותר שהגיוני שהוא יהיה פחות דתי.
לעומת זאת, התמסרות לדת, שוב היא לא תלוית הקשר. גם בשלום גם במלחמה, גם באתגר כזה גם באתגר אחר - יש סיבה לשנות את החוזה מול הקב"ה? זה לא הגיוני.
השוני הוא יותר הסטטוס, פחות התכלס של השגרה והמצב הזוגי (כלומר- יש פער תהומי בין לחיות בזוגיות ובאותו הבית ולנהל חיים משותפים- אך ללא נישואין, לבין דתי שאינו נשוי וגם אינו בזוגיות)
לשאלתך הראשונה- לפחות לגבי שמירת נגיעה אני חושבת שיש בזה קושי גדול יותר. לא מחייב כמובן שרווק בגיל מבוגר יותר יפסיק לשמור נגיעה או יחפף או משהו, אבל זה קשה יותר.
בדיוק דיברנו על זה כמה חברות (נשואות ולא נשואות). חברה (שכרגע רווקה) בהרהורים על להפסיק לשמור נגיעה. תקח את אותה חברה, אם היתה מתחתנת בגיל 21-22 היא ככל הנראה היתה שומרת נגיעה כהלכה עד החתונה וכו. תקח אותה היום ויש לה הרהורים. למה? כי קשה, הכמיהה למגע טבעית, וככל שהיא קיימת יותר שנים בלי שיש לה מקום (טרם התחתנה)- זה קשה יותר.
הגיוני? כן.
האם זה בהכרח אומר פחות להקפיד? לא.
נרשמתי לשדכנית ואחרי תקופה שהרגשתי ממנה תחושה לא טובה היא אמרה לי שכרגע היא לא מתכננת להשקיע בחיפוש בשבילי. איך אתם הייתם מגיבים לזה?
(אציין שעבר זמן ואני עדיין בהלם מהתגובה)
אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...
לק"י
אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.
(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).
אתה מספר שיש סיבה טובה,
אנחנו לא יודעים מהי.
סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.
למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה.
אבל אם הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה.
לק"י
נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.
אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.
אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.
אני בהלם!!
אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.
אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.
שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.
שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.
והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,
אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.
אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.
בהצלחה.
@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?
אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש
אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד
מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.
אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.
אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.
רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..
אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא
אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה
סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן
אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.
ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).
אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.
אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -
שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.
אם אין לה סיבה ..
תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב
אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור
והיא לא ראויה להיחשף בציבור
זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.
בטח לא אם שילמת מראש.
לק"י
ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.
(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).
הניסוח אכן די פוגע...
ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)
את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)
והאוסידי היה ידוע לשדכן.
הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל
ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.
לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.