כנשואה- אשמח להתייעץהדר מלכות

 

איך אתן מרגישות לגבי חברה טובה שהתחתנה?

 

האם אתן מסוגלות לשמור איתה על קשר קרוב וכנה ולשתף אותה ולהקשיב לה גם אחרי החתונה?

 

איני מדברת על מצב בו החברה הנשואה מתרחקת ומתבודדת או רק מתלהבת על בעלה המושלם וכמה טוב להם...מדברת במקרה שהיא ממשיכה להיות חברה שאיכפת לה וכן מנסה לשמור על קשר קרוב.

 

האם עצם זה שהיא נשואה וכבר לא איתכן יחד בחיפוש (אבל עברה אותו מקרוב ורגישה לכאב ההמתנה..)חוסם אתכן מלהיפתח ולשתף או מלהקשיב ולהיות באמת עבורה?

 

יש לדעתכן דרך לגשר על מחסום כזה במקרה שנוצר (מצד הרווקה) וממש לא רוצים לאבד את הקשר?

 

 

 

ו....כן, גם אחרי חתונה יש צורך וגעגוע לחברות טובות. ( והתחתנתי  ממש לא מזמן...)

מי ששלחה לי באישי תגובה- תוכלי לשלוח שוב?הדר מלכות

לחצתי  כדי לפתוח וזה נמחק ונעלם...

תלחצי על שיחה אישית למעלה ואז כל המשתמשיםאש קודש.
תודה! הסתדרהדר מלכות
מרגש לקרוא את זה!strawberry

וואו... לפעמים זה נראה שכל מי שמתחתנת עוברת ל"עולם אחר", היא כביכול ממשיכה להיות חברה של חברותיה הרווקות אך בעצם מרגישה שונה מהן לגמרי ולעיתים קרובות אפילו מרחמת עליהן שהם לא נשואות. ולכן זה היה ממש נחמד לקרוא את מה שכתבת.

אם חברה שלי תתחתן, אני מודה שיהיה בי איזשהוא חשש לגבי החברות. ומבחינתי זה מה שיקבע הכל:

אם היא מראה סימנים של כל מה שכתבתי עליו בהתחלה- לא ממש מדברת איתי כגובה העיניים, מרוחקת מעט, מתעניינת בדברים אחרים (כמו שפתאום היא מתחברת ונמצאת הרבה זמן עם בנות נשואות- שזה לגיטימי ומובן כמובן) אני גם מהכיוון שלי יגיע הריחוק. וזהו חשש שקיים.

אבל, אם כמו שכתבת- רואים שממשיך להיות לה אכפת לה ממני, היא תעשה הרבה מאמצים לשמור על קשר קרוב (למרות שיש לה "מיליון" דברים על הראש) והיא תמשיך להיות רגישה לכאב ההמתנה- מה שאומר שגם לא יהיה בה טיפת התנשאות שהיא נשואה, אז אני אמשיך להיות איתה בדיוק כמו לפני- אמשיך לדבר איתה על נושאים רגישים- כמו דייטים, ואולי אפילו יותר כי היא תוכל לתרום לי מהניסיון שלה ומנקודת המבט החדשה שלה. יש מצב אפילו שהחברות תתהדק עוד יותר. זה גם כ"כ ישמח אותי כי זה יראה שהחברות בינינו הייתה אמיתית.

אני מקווה שהרגישות והאיכפתיות לחברות שלך אף פעם לא יידעכו! אולי אפילו תשדכי אחת מהן (או יותר...)

אני חושבת שאם באמת לך בתור נשואה אכפתילדה טובה...

 מחברתך ומהקשר ביניכם ואת משדרת "עסקים כרגיל" אז אין שום סיבה שזה לא ילך.

 

אחרי שחברה מתחתנת היא פתאום הופכת לטיפה 'זרה' ותופסים ממנה קצת מרחק, אבל ברגע שהיא מראה שלא קרה לה כלום..

 

אז ככה גם ירגישו איתה! ויש לי כמה חברות כאלה נשואות והן אחלה! ב"ה

אני חושבת שאם את באמת חברהנשואים פלוס

את, כן, את בתור רווקה!...

את דורשת מחברתך הרבה הקרבות בשביל להשאר חברה.

אולי דווקא תקחי את זה ממקום של:"אני שומרת על הקשר שלא יתנתק"

נשים, במיוחד בשנה הראשונה ובמיוחד אם יש להם חברה טובה.

די נקרעות..כי יש להם בעל הכי חשוב בעולם ושהכי רוצות להיות איתו

ויש להם חברה שהם אוהבות מאוד..

אבל לפי התורה וההגיון.הבעל קודם.

לכן, אולי כדאי שתביני את הפעמים שהיא לא יכולה..

וכשהיא כן..או כשאת יוזמת..

פשוט תהיי חברה..

כדי שהיא לא תפסיד בגלל שהיא בונה..

 

מצטערת אם זה נשמע התקפה..

זה פשוט נושא כואב.

בד"כ הקשר ממשיך גם אחרי החתונה אבל...שלהבתחיה

בס"ד

 

לעיתים דווקא לאחר האירוסין יש מעין תחושה של "ב"ה הצליח לי... וטוב לנו..." ודווקא אז יש מעין התרחקות מחברות קרובות, אבל לאחר החתונה יש מעין "ירידת מתח" ואז דווקא הקשר חוזר להיות קרוב ויציב (מניסיוני האישי בלבד... )

 

אבל זה בהחלט תלוי בשני הצדדים, אני לא חושבת שיש פה רק צד אחד שאחראי למצב, נכון, החברה שינתה סטטוס וכמה חוד'/שבועות (תלוי באופי של החברה) צריך לתת לה "מרחב מחייה" אבל אם הקשר חשוב לשתיכן (בעל זה החבר הכי טוב, אבל אין כמו חברה) אני מאמינה שהקשר יחזור לרמתו הקודמת. אולי התדירות תשתנה, אך רמת הקשר לא צריכה להשתנות.

 

אומרים: רחוק מן העין רחוק מן הלב, אבל לא מהטלפון צוחק

 

אז אם יש שני צדדים שבעניין אני לא חושבת שצריך להיווצר מחסום כלשהו... לענ"ד

היימייכ

את פשוט מהממת!!! זה באמת ככ יפה שככה זה אכפת לך..

 

אני רוצה להתייחס בעיקר למשפט שכתבת: שאת לא  מדברת על מצב שבו היא מתרחקת ומתבודדת או מתלהבת על בעלה המושלם וכמה טוב להם.. אלא על מיקרה שהיא כן מנסה לשמור על קשר קרוב..

 

נראה לי עשית חלוקה גסה מידי.. כי בד"כ,, גם שהיא מנסה לשמור על קשר קרוב,, עדיין היא מתלהבת על בעלה המושלם וכמה טוב להם.. ואז מה התפקיד שלי? לשבת ולהנהנןם ולהתלהב ולרצות לראות עוד תמונות ועוד חוויות כי זה מה שכיף וטוב לה? זה מעיק..

 

לפעמים יש מצב שמנסים לשמור על קשר קרוב,, אבל זב קשר שפתאום צד אחד נהנה ממנו יותר,, ואז ממילא הצד השני מסתגר קצת,.. ויוצר מחסום..

 

זה טבעי..

 

שאלת אם חוסם מלהיפתח ולשתף? הרבה פעמים שנפתחים ומשתפים נשואות טריות יותר או פחות, לא מרגישים שהן באמת איתנו,, לפעמים שיפוטיות יותר כלפינו..

 

יש לי חברה אחת מהממת שהקשר איתה נשאר בדיוק אותו הדבר,, כי באמת המשכנו כרגיל: המשכנו להיפגש ולשמור על קשר רציף,, ובאמת אכפת לנו אחת מהשניה... 

 

אבל היא אחת ויחידה.. 

כל מה שכתבת נכון אולי למי שהתחתנה בגיל 20הדר מלכות
לא למי שעברה 8 שנות המתנה.
למה זה שהתחתנתי אמור לעשות אותי חסרת רגישות לכאב של לחכות?
למה שפתאם אשכח?
כי לבשתי יום אחד שמלה לבנה?
אני לא חושבת שזה משהו ששוכחים.
הפוך. דוקא כשב'ה יש, מבינים יותר כמה זה חסר וריק כשאין.
זה שהתחתנתי זה לא כי 'הצלחתי למצוא', זה לא שאני עשיתי איזה משהו או שסוף סוף עבדתי על עצמי והפסקתי להיות בררנית..
התחתנתי בזכות שה' ריחם ופתח..
וכל זמן שעוד לא התחתנתי- זה לא כי עשיתי משהו לא נכון.
אז במה יש להתנשא?

אני באמת לא מבינה.
ובאופן אישי אני מתחברת הרבה פחות עם נשואות שהתחתנו מהר מאשר עם רווקות.
כי אני מרגישה שכל המסע לפני כ'כ חלק מאיך שאני חווה כיום את הנישואין.
פשוט, כי הוא הפך אותי להיות 'אני'.
ריגשת בדבריך:"לא כי הצלחת למצוא,אלא בזכות שה' פתח"מחפשתותו
עבר עריכה על ידי מחפשתותו בתאריך כ"ד באדר תשע"ג 20:55
עבר עריכה על ידי מחפשתותו בתאריך כ"ד באדר תשע"ג 20:51

דווקא בגלל שאני חווה את זה.

שעה שעה. יום יום. שנה שנה.

במשך כמה וכמה שנים.

 

עם הזמן שחולף אני מרגישה כמה לא אני זאת שצריכה למצוא.

ה' צריך להמציא מציאות של שנינו יחד.

ובעז"ה כשזה יקרה-

אין לי ספק שזו לא זכות שתעמוד לי בזכות אישיות, מידות, נתונים, כלום.

אלא רק בזכות שהוא החליט, בחסד גמור.

 

כל כך הרבה אני שומעת מסביבי את המשפט:

"בחורה כזאת מוצלחת, נאה ומוכשרת- איך לא התחתנה עד היום?!"

"בחור כזה מדהים, ירא שמיים, חכם- איך לא התחתן עד היום?!"

משפטים כאלה יכולים להוציא אותי מדעתי!!!!

באמת אלה הנתונים שמובילים להקמת בית?!?!

 

ממש לא.  רק בזכות שהוא החליט, בחסד גמור.

 

ויש המחמירים להסיק הפוך:

"אם לא התחתנה עד היום, כנראה שיש לה בעיה/בררנית/אף אחד לא רוצה אותה/היא לא סגורה על עצמה"

 

שה' יגאל מדיבורים ועיוותים שכאלה.

 

סליחה שהסטתי את הנושא..

 

 

תודה שהסטת את הנושא!הדר מלכות
אני כל כך איתך!!
תדעי לך שכשישבתי בכיסא כלה, מוקפת בכל חברותי מאז ומעולם, כ'כ הרבה בנות מתוקות מדבש שבעינים שלהן מסתתר כ'כ הרבה כאב וגעגוע..
רציתי רק לחבק לכולן את הלב העייף וללחוש לו שהוא הכי בסדר והוא לא צריך לעשות כלום חוץ מלהתחזק באמונה שיש טוב שמחכה לו.טוב שכולו טוב.
ושרק יסתלקו להם כל היסורי מצפון והאשמות העצמיות..
כמה חפרתי לעצמי כל השנים לנסות למצוא מה הנקודה שתוקעת אותי שבגללה אני לא מתחתנת.
הרי ברור שאם זה עוד לא קרה זה כי יש משהו בי שצריך תיקון. ויש לי מחסומים ומידות לא מתוקנות.. והנה עובדה שהבחור היה באמת כזה אדם טוב עם מידות ויראת שמים והלב לא רצה כי כנראה אני סתם נתפסת לשטויות ואני חיצונית ובררנית..

וכל זה פשוט שקר של העולם! כמה זה מחליש..
מה,ועכשיו כשהתחתנתי זה כי כבר תיקנתי את הנק'?
- לא! אני עדין לא יודעת מה היא היתה.
ואני יודעת שהתחתנתי כי ה' החליט לפתוח את השער .
ואני יותר ויותר משוכנעת שמעולם לא היתה נק' כזאת שבגללה לא התחתנתי כל השנים.
ואם כבר אז הסיבה היחידה שאולי זה שהקשבתי לקולות מבחוץ והאשמתי את עצמי ולא האמנתי שה' חפץ לתת לי טוב לא כי 'אני עשיתי למענו',
אלא כי הוא אוהב אותי. נקודה.

ומה שעברתי, זה כי זה היה השביל שיועד לנשמה שלי.
ובמקום להשקיע כ'כ הרבה אנרגיות בלמצוא במה אני לא בסדר, היה עדיף שהיתי משקיעה אותן בלהחדיר בתוך אמון בטוב.של עצמי ושל ה'.

סליחה על הנאום. זו נק' שהיתה אצלי תמיד נורא רגישה.
ואני רק מתפללת שאף אחת לא תקשיב לקולות האלו.
את לא מבינה למה זה לא קורה?
אל תנסי למצוא הצדקות בעצמך,תפני את השאלה הזאת למי שברא אותך,למי שלקח על עצמו את כל האחריות לדאוג לנו.
דברי איתו. רק איתו.
יא אללא! כמה נכון!!! כמה מזדהה איתך!!!אפשר גם
וואו.את מהממת.הכאב קורא את מה שכתבת,מנסה להפנים..מחפשתותו
החברה הכי טובה שלי עם ילד!!אני והוא
ברור שאני מרגישה שהיא לא תמיד מבינה אותי ואת התסכולים בכל התהליך..אבל היא חברה גם במעבר.
בדיוק עכשיו דיברתי שעה עם חברה נשואה שגרה בחור וראיתי אותה פעם אחת מאז החתונה שהייתה לפני יותר מחצי שנה..והיה לי הכי כיף בעולם!!!
אז מה שאני מנסה להגיד זה שזה מאוד תלוי בחברות שלכן. על מה מדברים ואיך מדברים.
נגיד יש בנות שידברו על הבעל וזה ירגיש לי שהן מספרות לשתף ויש בנות שזה מרגיש לי מגיע בהתנשאות מסויימת..
מוזמנת לאישי אם תרצי! יישר כוח
לטנגו תמיד צריך שניים.הקולה טובה

בתור אחת שהיתה בכל המצבים-

כשהייתי רוקה היו לי חברות שהתחתנו ונעלמו מהעין. חלקן עוד מהתקופה של לפני האירוסין..

והיו לי חברות שהיינו בקשר טוב וקרוב למרות שפתאום היה להן בעל ולפעמים גם ילדים.

ואחרי שהתחתנתי- היו בנות שהתרחקו, ופתאום אם אני לא מתקשרת- היא לא תתקשר. ואם אני לא ארדוף אחריה- לא יהיה לנו שום קשר. (ודווקא חברה אחת נשואה שפתאום החליטה לתת לי "ספייס" ולא להתקשר למרות שאמרתי לה שזה בסדר, עד שנמאס לי לרדוף אחריה..)

והיו בנות שנשארנו בקשר קרוב מאד, ונשארנו חברות טובות.

 

ולא הרבה אחרי החתונה, התחלתי עבודה חדשה ולא קלה- שגזלה ממני הרבה זמן ומשאבים. כך שמי שהרגשתי שאני צריכה "לרדוף" אחריה- פשוט בשלב כלשהו נעלמה..

 

חברה של אחרי החתונהאני טובה!!!!

היא חברה אחרת לגמרי, אני מתחתנת עוד 3 חודשים וחברתי הטובה עוד חודשיים, אנחנו חברות קרובות באמת! ואם זה אנחנו יודעות (יותר נכון מנסות לדעת) שיהיה אחרת אחרי החתונה... אבל ברור שלא נפסיק לגמרי, כי נכון שבעל הוא הכי קרוב, אבל עדיין צריכים חברות... תכל'ס את חברה שלי אני מכירה, והיא מכירה אותי. (אבל אנחנו באמת מפחדות ממה שיקרה, יהיה לי חבל מאד וקשה מאד להתרחק...)

אבל מנסיון, היה לי חברות שהתחתנו, חברה אחת התחתנה לפני שנתיים, ובאמת היה לי מאד קשה, למרות שהיא התקשרה אלי והנושאים שלי עניינו אותה, אבל היא לגמרי לא הייתה אותה חברה אלי. ממש לא. ואז גם לא התקשרתי כי אולי אני מפריעה וכו'

מצד שני, לפני חצי שנה עוד חברה התחתנה, והיא עד היום מנסה להשאר מאד בקשר, אבל אני מרגישה שחלק מזה שהיא כ"כ בקשר זה בגלל שהיא לא רוצה שיהיה לי קשה שהיא עוזבת, אבל עדיין הקשר הוא שונה למרות שהוא נחמד.

אני חושבת שצריך לעבוד קשה כדי שחברה רווקה תשאר חברה קרובה, צריך להשקיעה בזה, אבל באמת לא תמיד ההשקעה שווה, ואז נכון הוא לעזוב, כל אחת לפי הצורך שלה בחברות,

למה היא לא היתה אותה חברה? יכולה להסביר?הדר מלכות

אני מרגישה מוזרה.

 

אני פשוט מנסה להבין באמת ולא מצליחה להבין למה אני לא יכולה להיות אותה חברה כמו פעם.

 

אני מבינה שיש הרבה דברים שאני עוברת ולא יכולה לספר ולשתף כי הם ביני לבין בעלי- ותדעו שזו עבודה פנימית כי לפעמים ממש רוצים לספר..ואי אפשר.

 

אבל הדברים האלו הם לא הכל..

 

 

סתם עצוב לי לשמוע על " פשוט תעזבי/ תתרחקי".

מרגיש לי מזוייף כל מושג החברות אם הוא כ"כ נסיבתי , כ"כ תלוי בדבר. ונועד רק כדי לספק צרכים מסוימים שלך בתקופה מסוימת.

 

אני מעדיפה להשאר תמימה ולהאמין שמי שאני חברה שלה זה כי אני אוהבת ומעריכה אותה וכי יש ביננו קשר פנימי שלא קשור למצב בחיים.

 

אני ניתקתי קשר עם חברות נשואות שהפגינו ריחוק. והיו הרבה כאלו שלא ונשארנו חברות.

 

יש לי חברה ממש טובה!!נשואים פלוס

ויום אחד אחרי שנה חצי של נישואים..כבר הרגשתי שאני לא יכולה יותר.

והתפרקתי על הדף..

רק כדי להסביר לכם.לרווקות...שההתרחקות לא תמיד "בכוונה" או מחוסר מחשבה או מרישעות...

שלפעמים עמוק בלב..שוכן צער!!!עמוק...

שתדעו שאי אפשר רק להאשים את זאת שהתחתנה כי גם לה קשה עכשיו עם ההתמודדות שלה.

 

אולי זה תלוי בכם..אולי אתם צריכות להתאמץ??!

 

 

..עוד אחת.. ועוד אחת..עוד כוס, עוד צלחת..
הדי השמחה והשירה נשמעים למרחוק...
למה?!למה נצבט לי הלב כל פעם מחדש?!
מסתכלת מהצד..ומתאמצת לא לבכות..
לא מוצאת מילים..לא יודעת מה ואם לגשת..
רואה אותה. את זאת שמתאמצת לחייך ולשמוח מכל הלב,
אותה שמברכת ומקווה בשביל הכלה הטריה..
ובשביל עצמה...
ומתפללת..מתפללת, שבמהרה תקבל גם היא את שמגיע לה! 
שתחזור לחייך, לשמוח, שתצלח את הנסיון הזה שפויה..
למה רבש"ע?!למה?

מסתכלת על האוצרות שהקב"ה נתן לי, נזכרת בלילות ללא שינה, 
בקשיי הפרנסה, במטלות הרבות, בעייפות שלא נגמרת..
וחושבת לעצמי: כמה הייתי נותנת כדי שגם לה יהיה כזה?! 
כמה דמעות ותפילות שפכתי בשביל שתזכה במהרה?!
כמה פעמים התקשרתי לשדכניות, להורים של בחורים..
אבל הקב"ה החליט שעדיין זה לא הזמן?! 
כמה קשה לי לשמוח במה שיש לי..
כי הלב שלי פשוט נקרע כשאני רואה, שומעת, חושבת עליה..

כמה קשה להיות מאלה שלא זכו..
כמה קשה להיות מאלה שזכו...ודואגות!

כה מזדהה! עמו אנכי בצרה..הדר מלכות
נראה לי שבדבריך עזרת לי לזהות מה באמת הנק' שמכאיבה לי בריחוק מצד החברה.

זה נשמע מוזר, אבל הרגשתי שאני מתבישת שטוב לי,שזכיתי.
למה לי מגיע ולה עדיין לא?
כאב לי להרגיש את הכאב שלה למול השמחה שלי. התביישתי לשמוח לידה.
כ'כ רוצה בשבילה. ולא רוצה שתפרש את הרצון כרחמים.
שתחשוב שעכשיו אני כבר לא יכולה להבינה.
ובעיקר.. פשוט זה לא מובן למה פה נפתח ופה לא.
ואין לי תשובה.

הלואי ויכלתי רק לומר לכן חברות יקרות ,מבלי שזה ישמע מתנשא או אמירה של מי שכבר אחרי..
שאני עכשיו דוקא יותר חשה את כאבכן.
דוקא כי עכשיו אין בי נגיעה אישית. והלב לא מכונס בכאב של עצמו.
'וידעתם את הגר, כי גרים היתם בארץ מצרים'- אף פעם לא שוכחים את מה שעברנו שם. ובתור יהודים כל כאב רק יוצר בנו יותר רגישות לכאב של אחרים.
לא הבנתם את הסיפורשורש וגרביים

אני כותב יותר מהזוית של הבנים, אך זה נכון כנראה לכולם.

 

אין שום טעם בתור רווק לרדוף אחרי חברות עם נשוי

החבר הנשוי צריך לרצות בעצמו לשמור על קשר.

בתור רווקים (גם בגילאים מתקדמים) יכולים להיות חיי חברה הרבה יותר מפותחים מאשר הנשואים.

 

לא חושב שזה נכון לבכות על קשר שאבד או דעך,

חסר לך חברים? יש הרבה דגים בים...

 

יש דברים שרוב הנשואים לעולם לא יבינו או לא ירצו להבין.

אם יש מישהו שרוצה לגשר על הפער - אין בעיה לנסות, אך לא הרבה מצליחים.

 

(כתבתי רק מעט, ויש עוד הרבה להרחיב בנושא)

 

מה?זה ברצינות או בציניות?הדר מלכות
'' חסר לך חברים? יש הרבה דגים בים..''

אתה רציני?
אם חבר בשבילך זה רק פתרון טוב להעביר זמן פנוי או להריץ איתו צחוקים, אז אולי אתה צודק.

אם יש קצת יותר עומק מזה למקום של חברות, אז מה שכתבת ממש מצמרר אותי מרוב שזה עצוב לשמוע שככה אנשים חיים.

חברות זה דבר מורכבשורש וגרביים

מה שאמרתי היה על סוג חברים יותר שטחי ועם קשר לא ממש עמוק.

(חברים מהלימודים, שכונה, תיכון וכו')

 

חברים כאלה בדרך כלל מיותר לשמור איתם על קשר לאחר שהם מתחתנים

זה חסר תועלת.

אין תחומי עניין ושפה משותפת, והריחוק מובן מאליו.

 

חבל להרגיש בודדים וללא חברים בגלל הסוג הזה.(ועל כך נאמר " יש הרבה דגים בים")

 

לעומת זאת, יש אנשים שהקשר איתם הרבה יותר עמוק ואמיתי (כמובן שזה מספר מצומצם של אנשים)

ואצלם, לא יפריע כלל שהם מתחתנים והקשר העמוק ימשיך כרגיל

ונושא ההתרחקות לא רלוונטי בכלל

(ואם לא, כנראה שהם לא חברים אמיתיים)

 

 

קצת יותר הבנתי את כונתך,אך במציאות זה לא כךהדר מלכות
במציאות גם עם חברות קרובות הקשר יכל להתרופף אחרי חתונה של אחת מהן.
זה בדיוק הנושא שהועלה-
זה יכל להגרם מזה שהנשואה תהיה שקועה בעצמה ובחיה החדשים או מהרוקה שכואב לה שהיא עדיין לא זכתה ומתרחקת.

זה לא אומר שהן לא היו חברות קרובות. רק שכדי להמשיך קשר צריך השקעה הדדית.
ומשני הצדדים- זה שנוצר ריחוק זה כי השינוי גרם או להתמקד בחיים החדשים או בלהעדיף ריחוק על גבי חיכוך עם כאב החסרון.
את מדהימה!!ג'נדס
עבר עריכה על ידי ג'נדס בתאריך כ"ה באדר תשע"ג 21:56
שכה אכפת לך ושחברתך כה חשובה לך..

בעז"ה, שבזכות אכפתיות ורגישות זו שלא תצא תקלה תחת ידך ותצליחו לשמר את החברות!!
מוכרכמו מים

ב"ה יש לי חברה מדהימה רווקה שעברה איתי את כל התהליך עד החתונה, ההריון וכו'..

אני כבר נשואה שנה וחצי, אולי יותר? ואנחנו בקשר יומיומי, אני עוברת איתה את כל התהליך של הדייטים..

לגשר? בטח שאפשר..

צריך לדבר על הפער, לדבר על ההרגשה שלך ועל ההרגשה שלה, לברר שבאמת היא חפצה בקשר ושהוא עושה לה טוב..

 

מתוך התגובות~א.ל

שנכתבו, נראה שהנשואים, כרגיל אשמים. ואולי ישנה תחושה של יוהרה כלשהי על כך שהם "הצליחו".

לומר את האמת? (בתור נשואה אומנם): אני ממש לא מבינה על מה מדובר.

כשחברותיי נישאו ואני הייתי רווקה- הרגשתי בדיוק את ההפך: דווקא בגלל שהדעה הרווחת היא שהנשואים מתרחקים,

חשתי שהם משתדלים הרבה יותר.

אולי צריך לחשוב מדוע צצה תחושת הריחוק והניכור הזו..

האם הרגש הזה מקורו בתחושות אמיתיות ופנימיות?, או שמא הרגש הזה נובע מתחושות המהתלות מלהציג את הדברים כהוויתם.

 וכן יש עניין של קשוט עצמך תחילה.

 

לטעמי אינך צריכה להתרגש, או לעשות מאמץ "מיוחד". מדוע שהקשר ישא אופי אחר עכשיו?

אני לא רואה סיבה אמיתית..

אם שתיכן מעוניינות בו, הוא גם יתממש בפועל.

בהצלחה רבה, ויישר כח!

 

בעיה הפוכה עם אחותי היחידה (היתר בנים)מירימי
שקטנה ממני בשנה. התחתנתי בגיל צעיר לפני כמה ועד אז היינו ממש צמודות. היא עדין לא מצאה את זווגה ואני מרגישה שהשיח שלנו לא כ"כ זורם כי היא מלאה בחיי רוקות תוססים ובחיפוש המתסכל אחרי האחד ואני עסוקה ב"ה בהריונות, לידות, טהרת משפחה, ניהול בית ודאגות פרנסה. עולם אחר. זה כואב לי שהקשר התרופף.
הדר מלכות- הלואי שכולן היו כמוך..אורין

מילא מתרחקות.. אבל רבות כבר לא טורחות לבוא לחתונה של אלה שטרחו לשמח אותן

ואם יש לה אז מקוה? ואם היא לא מרגישה טוב מהריון?מירימי
ואולי אין לה ביביסיטר לילדים? אולי מחר היא עובדת (וגם היום) וחוזרת ישר לגנים וצריכה לבשל צהרים מהערב ועוד כמה דברים? חיי נישואין יותר עמוסים ומלאי אחריות. "טוב לגבר שישא עול בנעוריו" עול= אישה(חז"ל). זה עול נפלא אבל עול.
ואולי...אורין

רוב החברות של הרווקה עסוקות/בבחילות מההריון/חסרות כסף למתנה/עובדות מוקדם למחרת? ואולי היא כל כך חוששת שלה לא יהיו מעגלי רוקדות שמחות כמו אצלן? ואולי כדאי קצת יותר להתאמץ למען החברה ששימחה אותן? כי מדובר בחתונה שלה ולא בסתם פגישת חברות

את צודקת אורין. כל כך כואב שכך המצב. מחפשתותו
עבר עריכה על ידי מחפשתותו בתאריך כ"ו באדר תשע"ג 14:48
עבר עריכה על ידי מחפשתותו בתאריך כ"ו באדר תשע"ג 14:47

כואב שהרבה נשואות לא מבינות כמה חשוב שהן יהיו לצידנו בתקופת הרווקות,

לצד החברות שהיו לצידן באותה תקופה-

הקשיבו, תמכו, אירגנו להן שבת כלה, התלוו למסע קניות ומדידות שמלה כלה, ליוו ביום החתונה, ואפילו השקיעו בלהגיע לחתונה.

 

כמה חשוב שהן תגענה לרקוד ולשמוח בחתונה,

בייחוד אם הכלה נותרה בגיל שיש בו מיעוט רווקות ויש חשש שבקושי יהיה מי שירקוד לה.

 

כן, גם אם דורש להשקיע בבייביסיטר ובדלק בנוסף למתנה.

גם אם הבעל יישאר לבד בבית.

גם אם יש עבודה למחרת.

כי גם כשהיא התחתנה, ביטלתי דייט, נסעתי כמה שעות, הייתי עייפה למחרת ונתקעתי בטרמפים.

והגעתי לרקוד לפניה מרות שבאותו יום סיימתי עוד קשר בכאב גמור או הייתי בעצבות בעקבות תקופת יובש מהצעות.

 

 

כנראה נדחקנו ממש אחורה.

לסדר עדיפות אחרונה.

 

כואב.

בטח שמבינות! למה לא מבינות??רחלקה

בעזהי"ת.

 

פשוט צריך להבין שלא הכל אפשרי, גם אם מאוד מאוד רוצים ומתאמצים!

ואני יכולה לומר, שהיתה חתונה אחת שלא באתי אליה- כי באותו שבוע סיימתי קשר ארוך וכואב...

אז אם בתור רווקה ככה, אז גם כנשואה.

 

המצב שאת מתארת באמת כואב, ונוראנורא עצוב. ברצינות.

אבל באמת שאין מה לעשות לפעמים... את מצפה שאישה נשואה תעזוב הכל ותרוץ להיות איתך ברגעים האלה?

בניית בית זה דבר שדורש המון המון המון כוחות נפש. וזמן. ולא תמיד זה מתאפשר...

 

כן, כרווקה יכולתי להישאר לישון באיזור של האולם שבו החברה שלי התחתנה.

היום, כנשואה- זה בלתי אפשרי. יש בעל בבית שמחכה...

ויש עוד המון אילוצים חדשים.

 

ועכשיו את תגיבי על זה שחברות זה חברות וצריך להשקיע ללא קשר למצב האישי..

וזה בדיוק ההוכחה לכך שהרבה פעמים דווקא הרווקות הן אלה שלא מבינות את הנשואות

 

מאחלת לך בקרוב מאוד בע"ה להתחתן ולהבין עד כמה בניית בית זה דבר מורכב ודורש.

תגידי אמן

לא היתי שופטת לפי זה..הדר מלכות
יתכן והיתה לה סיבה אישית בלתי ניתנת לשינוי שבגללה לא באה.
למשל אם זה יוצא ביום של מקוה ,או שהילד עם חום גבוה..
אני מבינה אותך שזה מאכזב.
ותדעי לך שזו גם עבודה לא פשוטה בשבילה לוותר. גם היא היתה שמחה לבא לשמוח איתך ובמקום היא נשארה בבית עם לילה לבן וילד צורח..

כנשואה טריה יכולה לשתף שזה לא תמיד קל לקבל בשמחה שיש סדר עדיפויות חדש שלא מתבסס רק על מה אני רוצה.
כשחברותי הטובות קובעות טיול או מפגש בערב ולפעמים מתחשק לי ממש..אבל באותו ערב לא יכולה להשאיר את בעלי לבד וללכת..
זה לא תמיד קל וזה סוג של ויתור .
וזה לא כי לא איכפת לי מהן..

הקיצר- הוי דן את כל האדם לכף זכות
רק כף של לימוד זכות?מדברצין

לפעמים צריך סירים ענקיים של לימוד זכות וכולי האי ואולי...

 

חתונה זה לא סתם ערב חברות בשביל הכלה 

השאלה היא איך הנשואה רואה את זה? 

 

חברה טובה מכירה את נפש חברתה ובדרך כלל חשה אם היא סתם לא התאמצה קצת מעבר בשבילה

או שמא בליבה היא באמת איתה אע"פ שהיא לא הגיעה פיסית לאולם.

 

מה שעצוב הוא שלפעמים נורמות חברתיות שמחייבות לתת מתנות מעבר ליכולת של זוג צעיר משנה להם את סדרי העדיפויות בחיים ומעדיפים לא לבוא מאשר לבוא בלי מתנה (לא מאשים אבל עצוב שזה קיים)

 

2 הערות

א. הכל נכון גם לגבי בנים  

ב. הפעם מדבר ברצין

 

תעשי לי טובה גדולה ותרפירוני תהילה

בס"ד

 

 

אני כותבת את דברי כאחת שהיתה רווקה המון שנים ובשנה האחרונה זכתה להינשא.

 

 

אני חושבת שנקודת המבט של נשואות שונה משל הרווקות ויש בה אפילו מן התנשאות.

 

תרצי או לא תרצי הרווקה מסתכלת באופן שונה ואחר על השיחות, העצות וכו' שהיא משוחחת/מקבלת מאישה נשואה.

כן, אותי זה מאוד חסם לשתף מישהי נשואה בכל התהליך של החיפושים התלבטויות וכו' כי הרגשתי שנקודת המבט שלה שונה משלי ושהיא לעולם לא תבין מה עובר עלי.

ואגב, זה לא רק בענייני שיחות על קשרים וזוגיות  אלא גם שיחות של סתם דברים.

 

לכן, העדפתי לשתף ולהתייעץ עם אשת מקצוע ניטרלית לחלוטין אפילו שהמחיר היה יקר.

 

 

מז"א 'נקודת מבט שונה'.פלספנית

בעזהי"ת

 

לכל בן אדם באשר הוא יש נקודת מבט שונה.

נכון, הגיוני מאוד שהנשואות כבר בעולם אחר, יש עניינים אחרים שמעסיקים אותם, ויש דברים אחרים שמשנים את נקודת המבט..

אבל אני מתעניינת במה שהחברה מספרת לא כי 'זה נושאים שקשורים אלי', אלא כי זה נושאים שקשורים אליה- כי אכפת לי ממנה. והיא מתעניינת בסיפורים שלי ובהתלבטויות שלי לא כי היא מזדהה עם ההתלבטות ומתלבטת גם, אלא כיי אכפת לה ממני והיא משתתפת איתי בהתלבטות שלי.

 

יכול להיות שזה חוסם; גם טבעי שזה יחסום.

אבל כן נכון בעיני לאבק על החסימות האלה. 

הגיע הזמן להיות אנשים קצת יותר גדולים וקצת פחות עסוקים בעצמיות שלנו, וללמוד מה זה חברות באמת..

יפה פלספנית! ועוד משהו-רחלקה

בעזהי"ת.

 

אני חושבת שזה ממש תלוי בנשואה.

מניסיון שלי כרווקה שהיו לה חברות נשואות, יש כאלה שהכי הרגשתי בנוח לספר להן על דייטים ועל התלבטויות- כי הרגשתי שהן באמת מבינות אותי, ויש כאלה שפשוט אין מה לעשות- זה חסר סיכוי.

ואני חושבת שיש קשר ישיר בין זמן החיפוש של הנשואה, לבין מידת היכולת להכיל את החברות הרווקות...

כי אם היית שם, אם את יודעת מה זה לחפש, מה זה לצאת לדייטים, מה זה לפתח ציפיות, מה זה להתאכזב ומה זה להתייאש, רק אז את מסוגלת להבין באמת ובתמים מה עובר על חברתך.

 

זה כמו שרק מישהי ממשפחה שחוותה שכול יכולה להבין מישהי שעוברת דבר כזה עכשיו.

או שמישהי ממשפחה בריאה (שההורים חיים ביחד והכל תקין)- פשוט לא יכולה להבין מישהי שההורים שלה גרושים.

זה חזק מאיתנו.

זה בדיוק מה שהתכונתי!הדר מלכותאחרונה
מי שחווה את ההמתנה לא ישכח אותה בשום מצב.
לא יכולה לתאר לעצמי מה יוכל לגרום לי פתאם לא להבין ולהזדהות עם כאב שחייתי איתו יום ולילה שנים ארוכות..
כל ההסברים ממש מובנים כש..אורין

קורה שהחברה הנשואה לא מגיעה לחתונה של הרווקה שבאה בתור ומתחתנת..

אבל כשבאופן קבוע היא לא טורחת להגיע לאף אחת- ויותר גרוע , כמעט כל הנשואות לא מגיעות-

אז- תתעוררו! משהו לא בסדר באגוצנטריות הזו! זה חוסר הכרת הטוב, וגם אם זו חברה קצת יותר רחוקה מהכתה- לא ברור שהיא זקוקה לכן שתשמחו??

אז לפעמים לא יכולים וזה מובן. אבל באופן קבוע לכולן?

זה לא קשור לכלל הציבור הנשואים.רחלקה

בעזהי"ת.

 

אני חושבת שכל אחד ואחת צריך לבדוק את עצמו, מתי הוא באמת לא יכול ולמתי אפשר לעשות עוד מאמץ.

כל אחד מול עצמו, זה ממש חשבון נפש פרטי...

נראה לי שאת נפגעת מזה אישית.הדר מלכות
לא נראה לי שזו תופעה ..
יתכן ולעיתים לנשואות יש יותר קושי לבא. אבל לחתונות של חברות קרובות נראה לי שכן מגיעים..
אלא אם יש איזו סיבה יוצאת דופן שלא מאפשרת.

בתור רווקה הגעתי לכמעט כל חתונה שהוזמנתי בכל חור וגם של חברות לא קרובות.
היום ברור שאגיע לחתונות של חברות טובות.
אך לשל כאלו שאין ביננו הרבה קשר הגיוני שלא. אני גרה רחוק מאוד ולסוע זה לצאת מ2 בצהרים ולחזור ב3 לפנות בוקר.

ובחתונה שלי(והתחתנתי בגיל מאוחר,אז רוב חברותי נשואות) דוקא הופתעתי וכל החברות שהזמנתי הגיעו- נשואות טריות,אמהות לילדים-הגיעו מרחבי הארץ. גם אלו שלא דברנו כבר כמה שנים.
והרבה היה בזכות שהתחתנו במקום נח ונגיש- כי היה לנו חשוב שיוכלו להגיע כמה שיותר.

מבינה את כאבך. זה באמת לא יפה אם זו תופעה חברתית.
הדבר הכי קשה בעולםהפי

סתם הגזמתי, זה לא הדבר הכי קשה בעולם... אבל כן יש בזה מן התסכול

לסיים קשר רציני עם בחור שהוא באמת זהב טהור, ואז למצוא את עצמך שוב בעולם של הרווקים והרווקות... איך עושים את זה בכלל??

פתאום מרגיש לי שכל הגברים לא ברמה שלו.

לא באופי לא בנראות לא באצילות

יש בזה משהו שקצת מלחיץ אותי.

לא יודעת אם זה תקין, אבל יש בי קצת געגוע אליו, למרות שבתוך הלב אני כבר מרגישה שזה היה או חתונה או ביי וטוב שזה ביי

וזה הופך את זה ליותר מסובך שהוא עדיין רוצה

באמת שלא סתם צחקו אשכרה קריעת ים סוף

דמט אני לא בנויה לשטויות האלה

כאילו מציעים לי ובראש שלי עובר.. למה לנסות בכלל

הפי בעזרת ה' בקרוב תכירי את בעלךאביעד מילוא

באמת בקרוב

רווקות אם יכולתן לקבל דבר אחד בתקופה הזאת מה היה?ראומה1

בתקופת חיפוש הזוגיות.

קריזה לא?בנות רבות עלי

פניתי לרווקותראומה1

אהה חח... כן... סליחה. לא התכוונתי להפריע. כמובן.בנות רבות עלי

מקפיצה♡♥︎♡♥︎ראומה1

תשובת הצ'אט - רווקבחור עצוב

  • שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

  • חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

  • חכם, אבל שלא יתקן אותי.

  • עשיר, אבל שיהיה עניו.

  • תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

  • קליל, אבל רציני.

  • מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

  • רגיש, אבל גברי.

  • גברי, אבל מחובר לרגשות.

  • ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

  • כריזמטי, אבל צנוע.

  • מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

  • אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

  • ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

  • בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

  • חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

  • שיהיה לו תואר.

  • רצוי שניים.

  • ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

  • שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

  • אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

  • שיאהב ילדים.

  • אבל שלא ייתן להם מסכים.

  • שידע לבשל.

  • ושלא יעשה מזה עניין.

  • שיקום מוקדם לתפילה.

  • אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

  • שילמד דף יומי.

  • וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

  • שיהיה מחובר לרב.

  • אבל שיחשוב בעצמו.

  • שידע לרקוד.

  • אבל לא יותר טוב ממני.

  • שיאהב מוזיקה.

  • אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

  • שיהיה כריש במשא ומתן.

  • אבל עדין איתי.

  • שיזכור כל תאריך חשוב.

  • בלי שאני אזכיר.

  • שידע להחליף גלגל.

  • לתקן ברז.

  • להרכיב איקאה.

  • להבין במשכנתאות.

  • להשקיע בבורסה.

  • ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

  • שיהיה עמוק.

  • אבל גם זורם.

  • שידע להכיל.

  • אבל גם להציב גבולות.

  • שיכבד את ההורים שלי.

  • ויאהב את האחים שלי.

  • ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

  • שיהיה בן 29.

  • עם ניסיון החיים של בן 45.

  • והאנרגיות של בן 23.

  • בלי מטענים.

  • בלי אקסיות.

  • בלי דרמות.

  • ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

  • וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

עכשיו אותו דבר לגבריםחושבת בקופסא
עבר עריכה על ידי חושבת בקופסא בתאריך י"ד באב תשפ"ו 20:19

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

חחח שיתחתן עם עצמו או עם עץראומה1

ארץ השוקולד

יש שיר כזה

שיתקצר(:אני:)))))

אמונההפי

אגב זו תשובה לכל אתגר

חחחחחהפי

חתן מתוק מדבש*

היי אני עדיין צעירימח שם עראפת

כולנו צעיריםאביעד מילוא

אני חושב שכולנו רוצים לבנות בית ורק מחכים לזה

לא אתה זקןימח שם עראפת

שיעור ד' זה לא צעיר

אם אני זקןאביעד מילואאחרונה

לא צריך לקחת אותי כפרוייקט כדי לשדך לי?

בירור בצניעותחצלה

היי אשמח ממש לשמוע מנסיונכם מה הייתם עושים.

ביררתי הצעה ממש מעולה, נשמע שבחורה תורנית מבית תורני, החברה בטלפון אמרה לי כן היא דוסה, צנועה וכו וכו.

אני מגיע לדייט וקולט שהיא עם שרוול מעל המרפק, לא קצר קיצוני אבל מעל. לא שופט ולא שום דבר, מדבר רק מהנקודה שלי.

חשוב לי שאישתי תהיה צנועה עפ ההלכה, בזה אני בטוח. ואני לא יודע כל כך מה לעשות עם המצב עכשיו. לדבר איתה על זה ולהגיד שזה מפריע לי ? נראלי יכול לפגוע בה.לפסול על זה בלי להבין מה עומד מאחורי זה? נראלי חבל.

מה אתם הייתם עושים?

בנות - זה בסדר שידברו איתכן על זה? ואם כן, איך?

אז מה? אפילו הוא אמר לי שבסופו של דבא הוא שמחאורין

על הדחיפה הזאת ו שהוא הרוויח ממנה

אני בחור. זה חשבון של אמא שלי. הצעות שהיו תפוסות -יעל11

האם שייך לגבי הצעות שאמרו לי שלא פנויות כרגע, או שבדיוק קיבלו הצעה אחרת, לשאול לאחר זמן מה את המשדך מה קורה ואם פנויה? או שלא שייך?

לענ"ד שייךאשר ברא

גם לדעתי שייךגב'

לברר אף פעם לא מזיקאביעד מילוא

אם אמרו שלא פנויות או קיבלו הצעה אחרתארץ השוקולדאחרונה

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

החברה של אחותי, הפספוס שלי, והלב שעדיין צובטיאיר45

הי, לא יודע אם מתאים לשתף כאן אבל בכל זאת...

אני גר בישוב מאוד קטן אי שם... היתה לאחותי חברה טובה שגדלה אצלנו ממש, ותמיד הדיבור היה היא לי ואני לה... [גם ממנה גם ממני]

בסופו של דבר כל אחד פנה לדרכו... ובאמת שכחתי ממנה עד שגענו לגיל היא לא הייתה הראשונה, אבל אני כן אגיד שלפני שנה ניסינו להציע אבל היא הייתה בוף תקופת מבחנים, מיד אח"F יצאה עם מישהו והתחתנה..

וואלה עבר לי יצאתי עם עוד, עדיין לא מצאתי...

אבל פתאום זה חזר לי בברומנג, לא יודע כל פעם שאני רואה אותה עם בעלה (נולד להם בן)... זה כן עושה משהו בלב...

ובשבוע האחרון פתאום יוצא לי לחושב עליה, ואני בלחץ מזה... מה הקשר שאני חושבב, זה כבר עבר לי.

וגם אני כאילו אומר מה אני ימצא...

בקיצור אני אוכל תסביכים...

אני חושבת שמה שאתה מרגיש הוא די אנושיהפי

לפעמים דווקא כשהאדם כבר לא רלוונטי עבורנו הדמיון מתחיל להשלים את כל מה שלא באמת קרה. הוא בונה בראש מה היה יכול להיות ובקלות מצייר תמונה מושלמת ( מידי) שלא בטוח שהייתה קיימת במציאות.

כשאתה רואה אותה עם בעל וילד אתה לא באמת רואה את החיים שהיו יכולים להיות לכם. אתה רואה תוצאה מוגמרת והמוח באופן טבעי משלים את החסר..

אל תשכח שגם אם הייתם נפגשים אף אחד לא יודע אם באמת הייתם מתאימים. יש הבדל גדול בין פוטנציאל שדמיינו במשך שנים לבין זוגיות אמיתית שנבנת יום יום .

ובעיניי, המשפט שכתבת מה אני אמצא? הוא כנראה הדבר שבאמת יושב מתחת לכל זה. מתי שלי תגיע

אל תיתן למחשבות האלה לשכנע אותך שפספסת את האחת. יכול להיות שהן פשוט מזכירות לך כמה אתה רוצה כבר להקים בית משלך. וגם זה, בעזרת ה' יגיע.

ועם כל מה שכתבתי לי יש כלל ישר שקופץ לי לא להשוות לאחרים תתרכז בעצמך זה באמת הרבה יותר כיף

ואוו נכון מאודיאיר45

זה באמת מה שחשתבי בהתחלה... מי אמר שאנחנו בכלל מתאימים. וזהעבד טוב

רק שבחודש האחרון לא יודע פתאום נכנס למח

בהצלחה(:הפיאחרונה

כוחה של מילה טובהמוקי_2020

(מיועד לכל המינים, רשום מנקודת מבט זיכרית, כי אני זכר )

מה תעדיפו יותר מתוך 2 אפשרויות.

אפשרות 1 :

בת זוג שתעגל פינות כשהיא תביע את דעתה בחיוך ונועם לגבי דברים שהיא מספרת לך, כדי לא תפגע, לא תכעס או לא תתעצבן

( גם דברים שלא קשורים אלייך אלא גם אליה או לאחרים)

אפשרות 2 :

בת זוג שתגיד הכל דוגרי, אמת טהורה, בצורה הכי ישירה. בלי לעגל. בלי לטאטא. כשאתה הולך לישון אתה יודע בדיוק מה היא חושבת באמת.אין משחקים. אין הפתעות.

עכשיו אני כבר מכיר את המגיב בתגובה השלישית שירצה מישהי שהיא גם וגם

והיא תדע מתי להיות ככה ומתי להיות ככה כאילו היא AI מהלך עם הוראות הפעלה.

אז זהו שבשאלה הזו אין כזה פטנט.

לכן, צריך לבחור מבין 2 האפשרויות כדי להבין מה תעדיפו יותר 1 או 2 .

תדמיינו שתקבלו 100% כזו לכל החיים ואז תענו.

גן עדן רוחני עוד בחייכם, לעונים

לא הבנתי למה אי אפשר גם וגםהפי

ברור שאפשרות 1חושבת בקופסאאחרונה

טאקט ויכולת להתאים את עצמך לסיטואציה שאתה נמצא בה היא נכללת בכישורי חברה בסיסיים.

ברור שיש מקרים שעדיף לוותר על הנימוסים ולדבר ישירות, אבל הרבה יותר מעצבן בן אדם שלא יודע להתאים את עצמו לסיטואציה.

אישית, אני מעדיף קסם אישי על יופי.בנות רבות עלי

יש בנות שהן לא יפות, הן פשוט לא. אבל מהדרך שהן מתבטאות, וזה כולל את כל הדרכים האפשרויות (כן, התנא שנה דרך, מצחיק) במיוחד אלו שבטוחות בעצמן. או שאני בכלל מנסה להגדיר משהו שאני נמשך אליו ספציפית ולא יודע להגדיר אותו זו גם אפשרות. אולי, נראות צעירות לגילן אבל מתנהגות כבוגרות? אולי. למעשה אני די נוטה לחשוב שזה אכן זה.

נתקלתי במישהי כזו אתמול והיא עדין תקועה לי במחשבה וזה מוזר. אז בקיצור אם היית אתמול בפתח תקווה בהיפר מור תכתבי לי. סתם.

יפה. התבגרת, החכמת,למדת להסתכל לעומק ולא בחיצוניתפ.א.

ואי לגמרי אחי.בנות רבות עלי

עכשיו מה הקטע?בנות רבות עלי

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

אתם אומריםבנות רבות עלי

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

תלוי בהומור שלהארץ השוקולדאחרונה

מזל טוב!בנות רבות עלי

רק עכשיו אני רואה @ארץ השוקולד אני נכנס פעם במאה שנה לכן לא ראיתי.

שתזכו לבניין עדי עד !

תודה רבה אח!!!ארץ השוקולדאחרונה

אמן, שימחת

אולי יעניין אותך