לחצתי  כדי לפתוח וזה נמחק ונעלם...

וואו... לפעמים זה נראה שכל מי שמתחתנת עוברת ל"עולם אחר", היא כביכול ממשיכה להיות חברה של חברותיה הרווקות אך בעצם מרגישה שונה מהן לגמרי ולעיתים קרובות אפילו מרחמת עליהן שהם לא נשואות. ולכן זה היה ממש נחמד לקרוא את מה שכתבת.

אם חברה שלי תתחתן, אני מודה שיהיה בי איזשהוא חשש לגבי החברות. ומבחינתי זה מה שיקבע הכל:

אם היא מראה סימנים של כל מה שכתבתי עליו בהתחלה- לא ממש מדברת איתי כגובה העיניים, מרוחקת מעט, מתעניינת בדברים אחרים (כמו שפתאום היא מתחברת ונמצאת הרבה זמן עם בנות נשואות- שזה לגיטימי ומובן כמובן) אני גם מהכיוון שלי יגיע הריחוק. וזהו חשש שקיים.

אבל, אם כמו שכתבת- רואים שממשיך להיות לה אכפת לה ממני, היא תעשה הרבה מאמצים לשמור על קשר קרוב (למרות שיש לה "מיליון" דברים על הראש) והיא תמשיך להיות רגישה לכאב ההמתנה- מה שאומר שגם לא יהיה בה טיפת התנשאות שהיא נשואה, אז אני אמשיך להיות איתה בדיוק כמו לפני- אמשיך לדבר איתה על נושאים רגישים- כמו דייטים, ואולי אפילו יותר כי היא תוכל לתרום לי מהניסיון שלה ומנקודת המבט החדשה שלה. יש מצב אפילו שהחברות תתהדק עוד יותר. זה גם כ"כ ישמח אותי כי זה יראה שהחברות בינינו הייתה אמיתית.

אני מקווה שהרגישות והאיכפתיות לחברות שלך אף פעם לא יידעכו! אולי אפילו תשדכי אחת מהן (או יותר...)

 מחברתך ומהקשר ביניכם ואת משדרת "עסקים כרגיל" אז אין שום סיבה שזה לא ילך.

אחרי שחברה מתחתנת היא פתאום הופכת לטיפה 'זרה' ותופסים ממנה קצת מרחק, אבל ברגע שהיא מראה שלא קרה לה כלום..

אז ככה גם ירגישו איתה! ויש לי כמה חברות כאלה נשואות והן אחלה! ב"ה

את, כן, את בתור רווקה!...

את דורשת מחברתך הרבה הקרבות בשביל להשאר חברה.

אולי דווקא תקחי את זה ממקום של:"אני שומרת על הקשר שלא יתנתק"

נשים, במיוחד בשנה הראשונה ובמיוחד אם יש להם חברה טובה.

די נקרעות..כי יש להם בעל הכי חשוב בעולם ושהכי רוצות להיות איתו

ויש להם חברה שהם אוהבות מאוד..

אבל לפי התורה וההגיון.הבעל קודם.

לכן, אולי כדאי שתביני את הפעמים שהיא לא יכולה..

וכשהיא כן..או כשאת יוזמת..

פשוט תהיי חברה..

כדי שהיא לא תפסיד בגלל שהיא בונה..

מצטערת אם זה נשמע התקפה..

זה פשוט נושא כואב.

בס"ד

לעיתים דווקא לאחר האירוסין יש מעין תחושה של "ב"ה הצליח לי... וטוב לנו..." ודווקא אז יש מעין התרחקות מחברות קרובות, אבל לאחר החתונה יש מעין "ירידת מתח" ואז דווקא הקשר חוזר להיות קרוב ויציב (מניסיוני האישי בלבד... )

אבל זה בהחלט תלוי בשני הצדדים, אני לא חושבת שיש פה רק צד אחד שאחראי למצב, נכון, החברה שינתה סטטוס וכמה חוד'/שבועות (תלוי באופי של החברה) צריך לתת לה "מרחב מחייה" אבל אם הקשר חשוב לשתיכן (בעל זה החבר הכי טוב, אבל אין כמו חברה) אני מאמינה שהקשר יחזור לרמתו הקודמת. אולי התדירות תשתנה, אך רמת הקשר לא צריכה להשתנות.

אומרים: רחוק מן העין רחוק מן הלב, אבל לא מהטלפון

אז אם יש שני צדדים שבעניין אני לא חושבת שצריך להיווצר מחסום כלשהו... לענ"ד

את פשוט מהממת!!! זה באמת ככ יפה שככה זה אכפת לך..

אני רוצה להתייחס בעיקר למשפט שכתבת: שאת לא  מדברת על מצב שבו היא מתרחקת ומתבודדת או מתלהבת על בעלה המושלם וכמה טוב להם.. אלא על מיקרה שהיא כן מנסה לשמור על קשר קרוב..

נראה לי עשית חלוקה גסה מידי.. כי בד"כ,, גם שהיא מנסה לשמור על קשר קרוב,, עדיין היא מתלהבת על בעלה המושלם וכמה טוב להם.. ואז מה התפקיד שלי? לשבת ולהנהנןם ולהתלהב ולרצות לראות עוד תמונות ועוד חוויות כי זה מה שכיף וטוב לה? זה מעיק..

לפעמים יש מצב שמנסים לשמור על קשר קרוב,, אבל זב קשר שפתאום צד אחד נהנה ממנו יותר,, ואז ממילא הצד השני מסתגר קצת,.. ויוצר מחסום..

זה טבעי..

שאלת אם חוסם מלהיפתח ולשתף? הרבה פעמים שנפתחים ומשתפים נשואות טריות יותר או פחות, לא מרגישים שהן באמת איתנו,, לפעמים שיפוטיות יותר כלפינו..

יש לי חברה אחת מהממת שהקשר איתה נשאר בדיוק אותו הדבר,, כי באמת המשכנו כרגיל: המשכנו להיפגש ולשמור על קשר רציף,, ובאמת אכפת לנו אחת מהשניה... 

אבל היא אחת ויחידה.. 

דווקא בגלל שאני חווה את זה.

שעה שעה. יום יום. שנה שנה.

במשך כמה וכמה שנים.

עם הזמן שחולף אני מרגישה כמה לא אני זאת שצריכה למצוא.

ה' צריך להמציא מציאות של שנינו יחד.

ובעז"ה כשזה יקרה-

אין לי ספק שזו לא זכות שתעמוד לי בזכות אישיות, מידות, נתונים, כלום.

אלא רק בזכות שהוא החליט, בחסד גמור.

כל כך הרבה אני שומעת מסביבי את המשפט:

"בחורה כזאת מוצלחת, נאה ומוכשרת- איך לא התחתנה עד היום?!"

"בחור כזה מדהים, ירא שמיים, חכם- איך לא התחתן עד היום?!"

משפטים כאלה יכולים להוציא אותי מדעתי!!!!

באמת אלה הנתונים שמובילים להקמת בית?!?!

ממש לא.  רק בזכות שהוא החליט, בחסד גמור.

ויש המחמירים להסיק הפוך:

"אם לא התחתנה עד היום, כנראה שיש לה בעיה/בררנית/אף אחד לא רוצה אותה/היא לא סגורה על עצמה"

שה' יגאל מדיבורים ועיוותים שכאלה.

סליחה שהסטתי את הנושא..

בתור אחת שהיתה בכל המצבים-

כשהייתי רוקה היו לי חברות שהתחתנו ונעלמו מהעין. חלקן עוד מהתקופה של לפני האירוסין..

והיו לי חברות שהיינו בקשר טוב וקרוב למרות שפתאום היה להן בעל ולפעמים גם ילדים.

ואחרי שהתחתנתי- היו בנות שהתרחקו, ופתאום אם אני לא מתקשרת- היא לא תתקשר. ואם אני לא ארדוף אחריה- לא יהיה לנו שום קשר. (ודווקא חברה אחת נשואה שפתאום החליטה לתת לי "ספייס" ולא להתקשר למרות שאמרתי לה שזה בסדר, עד שנמאס לי לרדוף אחריה..)

והיו בנות שנשארנו בקשר קרוב מאד, ונשארנו חברות טובות.

ולא הרבה אחרי החתונה, התחלתי עבודה חדשה ולא קלה- שגזלה ממני הרבה זמן ומשאבים. כך שמי שהרגשתי שאני צריכה "לרדוף" אחריה- פשוט בשלב כלשהו נעלמה..

היא חברה אחרת לגמרי, אני מתחתנת עוד 3 חודשים וחברתי הטובה עוד חודשיים, אנחנו חברות קרובות באמת! ואם זה אנחנו יודעות (יותר נכון מנסות לדעת) שיהיה אחרת אחרי החתונה... אבל ברור שלא נפסיק לגמרי, כי נכון שבעל הוא הכי קרוב, אבל עדיין צריכים חברות... תכל'ס את חברה שלי אני מכירה, והיא מכירה אותי. (אבל אנחנו באמת מפחדות ממה שיקרה, יהיה לי חבל מאד וקשה מאד להתרחק...)

אבל מנסיון, היה לי חברות שהתחתנו, חברה אחת התחתנה לפני שנתיים, ובאמת היה לי מאד קשה, למרות שהיא התקשרה אלי והנושאים שלי עניינו אותה, אבל היא לגמרי לא הייתה אותה חברה אלי. ממש לא. ואז גם לא התקשרתי כי אולי אני מפריעה וכו'

מצד שני, לפני חצי שנה עוד חברה התחתנה, והיא עד היום מנסה להשאר מאד בקשר, אבל אני מרגישה שחלק מזה שהיא כ"כ בקשר זה בגלל שהיא לא רוצה שיהיה לי קשה שהיא עוזבת, אבל עדיין הקשר הוא שונה למרות שהוא נחמד.

אני חושבת שצריך לעבוד קשה כדי שחברה רווקה תשאר חברה קרובה, צריך להשקיעה בזה, אבל באמת לא תמיד ההשקעה שווה, ואז נכון הוא לעזוב, כל אחת לפי הצורך שלה בחברות,

אני מרגישה מוזרה.

אני פשוט מנסה להבין באמת ולא מצליחה להבין למה אני לא יכולה להיות אותה חברה כמו פעם.

אני מבינה שיש הרבה דברים שאני עוברת ולא יכולה לספר ולשתף כי הם ביני לבין בעלי- ותדעו שזו עבודה פנימית כי לפעמים ממש רוצים לספר..ואי אפשר.

אבל הדברים האלו הם לא הכל..

סתם עצוב לי לשמוע על " פשוט תעזבי/ תתרחקי".

מרגיש לי מזוייף כל מושג החברות אם הוא כ"כ נסיבתי , כ"כ תלוי בדבר. ונועד רק כדי לספק צרכים מסוימים שלך בתקופה מסוימת.

אני מעדיפה להשאר תמימה ולהאמין שמי שאני חברה שלה זה כי אני אוהבת ומעריכה אותה וכי יש ביננו קשר פנימי שלא קשור למצב בחיים.

אני ניתקתי קשר עם חברות נשואות שהפגינו ריחוק. והיו הרבה כאלו שלא ונשארנו חברות.

ויום אחד אחרי שנה חצי של נישואים..כבר הרגשתי שאני לא יכולה יותר.

והתפרקתי על הדף..

רק כדי להסביר לכם.לרווקות...שההתרחקות לא תמיד "בכוונה" או מחוסר מחשבה או מרישעות...

שלפעמים עמוק בלב..שוכן צער!!!עמוק...

שתדעו שאי אפשר רק להאשים את זאת שהתחתנה כי גם לה קשה עכשיו עם ההתמודדות שלה.

אולי זה תלוי בכם..אולי אתם צריכות להתאמץ??!

..עוד אחת.. ועוד אחת..עוד כוס, עוד צלחת..
הדי השמחה והשירה נשמעים למרחוק...
למה?!למה נצבט לי הלב כל פעם מחדש?!
מסתכלת מהצד..ומתאמצת לא לבכות..
לא מוצאת מילים..לא יודעת מה ואם לגשת..
רואה אותה. את זאת שמתאמצת לחייך ולשמוח מכל הלב,
אותה שמברכת ומקווה בשביל הכלה הטריה..
ובשביל עצמה...
ומתפללת..מתפללת, שבמהרה תקבל גם היא את שמגיע לה! 
שתחזור לחייך, לשמוח, שתצלח את הנסיון הזה שפויה..
למה רבש"ע?!למה?

מסתכלת על האוצרות שהקב"ה נתן לי, נזכרת בלילות ללא שינה, 
בקשיי הפרנסה, במטלות הרבות, בעייפות שלא נגמרת..
וחושבת לעצמי: כמה הייתי נותנת כדי שגם לה יהיה כזה?! 
כמה דמעות ותפילות שפכתי בשביל שתזכה במהרה?!
כמה פעמים התקשרתי לשדכניות, להורים של בחורים..
אבל הקב"ה החליט שעדיין זה לא הזמן?! 
כמה קשה לי לשמוח במה שיש לי..
כי הלב שלי פשוט נקרע כשאני רואה, שומעת, חושבת עליה..

כמה קשה להיות מאלה שלא זכו..
כמה קשה להיות מאלה שזכו...ודואגות!

אני כותב יותר מהזוית של הבנים, אך זה נכון כנראה לכולם.

אין שום טעם בתור רווק לרדוף אחרי חברות עם נשוי

החבר הנשוי צריך לרצות בעצמו לשמור על קשר.

בתור רווקים (גם בגילאים מתקדמים) יכולים להיות חיי חברה הרבה יותר מפותחים מאשר הנשואים.

לא חושב שזה נכון לבכות על קשר שאבד או דעך,

חסר לך חברים? יש הרבה דגים בים...

יש דברים שרוב הנשואים לעולם לא יבינו או לא ירצו להבין.

אם יש מישהו שרוצה לגשר על הפער - אין בעיה לנסות, אך לא הרבה מצליחים.

(כתבתי רק מעט, ויש עוד הרבה להרחיב בנושא)

מה שאמרתי היה על סוג חברים יותר שטחי ועם קשר לא ממש עמוק.

(חברים מהלימודים, שכונה, תיכון וכו')

חברים כאלה בדרך כלל מיותר לשמור איתם על קשר לאחר שהם מתחתנים

זה חסר תועלת.

אין תחומי עניין ושפה משותפת, והריחוק מובן מאליו.

חבל להרגיש בודדים וללא חברים בגלל הסוג הזה.(ועל כך נאמר " יש הרבה דגים בים")

לעומת זאת, יש אנשים שהקשר איתם הרבה יותר עמוק ואמיתי (כמובן שזה מספר מצומצם של אנשים)

ואצלם, לא יפריע כלל שהם מתחתנים והקשר העמוק ימשיך כרגיל

ונושא ההתרחקות לא רלוונטי בכלל

(ואם לא, כנראה שהם לא חברים אמיתיים)

ב"ה יש לי חברה מדהימה רווקה שעברה איתי את כל התהליך עד החתונה, ההריון וכו'..

אני כבר נשואה שנה וחצי, אולי יותר? ואנחנו בקשר יומיומי, אני עוברת איתה את כל התהליך של הדייטים..

לגשר? בטח שאפשר..

צריך לדבר על הפער, לדבר על ההרגשה שלך ועל ההרגשה שלה, לברר שבאמת היא חפצה בקשר ושהוא עושה לה טוב..

שנכתבו, נראה שהנשואים, כרגיל אשמים. ואולי ישנה תחושה של יוהרה כלשהי על כך שהם "הצליחו".

לומר את האמת? (בתור נשואה אומנם): אני ממש לא מבינה על מה מדובר.

כשחברותיי נישאו ואני הייתי רווקה- הרגשתי בדיוק את ההפך: דווקא בגלל שהדעה הרווחת היא שהנשואים מתרחקים,

חשתי שהם משתדלים הרבה יותר.

אולי צריך לחשוב מדוע צצה תחושת הריחוק והניכור הזו..

האם הרגש הזה מקורו בתחושות אמיתיות ופנימיות?, או שמא הרגש הזה נובע מתחושות המהתלות מלהציג את הדברים כהוויתם.

 וכן יש עניין של קשוט עצמך תחילה.

לטעמי אינך צריכה להתרגש, או לעשות מאמץ "מיוחד". מדוע שהקשר ישא אופי אחר עכשיו?

אני לא רואה סיבה אמיתית..

אם שתיכן מעוניינות בו, הוא גם יתממש בפועל.

בהצלחה רבה, ויישר כח!

מילא מתרחקות.. אבל רבות כבר לא טורחות לבוא לחתונה של אלה שטרחו לשמח אותן

רוב החברות של הרווקה עסוקות/בבחילות מההריון/חסרות כסף למתנה/עובדות מוקדם למחרת? ואולי היא כל כך חוששת שלה לא יהיו מעגלי רוקדות שמחות כמו אצלן? ואולי כדאי קצת יותר להתאמץ למען החברה ששימחה אותן? כי מדובר בחתונה שלה ולא בסתם פגישת חברות

כואב שהרבה נשואות לא מבינות כמה חשוב שהן יהיו לצידנו בתקופת הרווקות,

לצד החברות שהיו לצידן באותה תקופה-

הקשיבו, תמכו, אירגנו להן שבת כלה, התלוו למסע קניות ומדידות שמלה כלה, ליוו ביום החתונה, ואפילו השקיעו בלהגיע לחתונה.

כמה חשוב שהן תגענה לרקוד ולשמוח בחתונה,

בייחוד אם הכלה נותרה בגיל שיש בו מיעוט רווקות ויש חשש שבקושי יהיה מי שירקוד לה.

כן, גם אם דורש להשקיע בבייביסיטר ובדלק בנוסף למתנה.

גם אם הבעל יישאר לבד בבית.

גם אם יש עבודה למחרת.

כי גם כשהיא התחתנה, ביטלתי דייט, נסעתי כמה שעות, הייתי עייפה למחרת ונתקעתי בטרמפים.

והגעתי לרקוד לפניה מרות שבאותו יום סיימתי עוד קשר בכאב גמור או הייתי בעצבות בעקבות תקופת יובש מהצעות.

כנראה נדחקנו ממש אחורה.

לסדר עדיפות אחרונה.

כואב.

בעזהי"ת.

פשוט צריך להבין שלא הכל אפשרי, גם אם מאוד מאוד רוצים ומתאמצים!

ואני יכולה לומר, שהיתה חתונה אחת שלא באתי אליה- כי באותו שבוע סיימתי קשר ארוך וכואב...

אז אם בתור רווקה ככה, אז גם כנשואה.

המצב שאת מתארת באמת כואב, ונוראנורא עצוב. ברצינות.

אבל באמת שאין מה לעשות לפעמים... את מצפה שאישה נשואה תעזוב הכל ותרוץ להיות איתך ברגעים האלה?

בניית בית זה דבר שדורש המון המון המון כוחות נפש. וזמן. ולא תמיד זה מתאפשר...

כן, כרווקה יכולתי להישאר לישון באיזור של האולם שבו החברה שלי התחתנה.

היום, כנשואה- זה בלתי אפשרי. יש בעל בבית שמחכה...

ויש עוד המון אילוצים חדשים.

ועכשיו את תגיבי על זה שחברות זה חברות וצריך להשקיע ללא קשר למצב האישי..

וזה בדיוק ההוכחה לכך שהרבה פעמים דווקא הרווקות הן אלה שלא מבינות את הנשואות

מאחלת לך בקרוב מאוד בע"ה להתחתן ולהבין עד כמה בניית בית זה דבר מורכב ודורש.

תגידי אמן

לפעמים צריך סירים ענקיים של לימוד זכות וכולי האי ואולי...

חתונה זה לא סתם ערב חברות בשביל הכלה 

השאלה היא איך הנשואה רואה את זה? 

חברה טובה מכירה את נפש חברתה ובדרך כלל חשה אם היא סתם לא התאמצה קצת מעבר בשבילה

או שמא בליבה היא באמת איתה אע"פ שהיא לא הגיעה פיסית לאולם.

מה שעצוב הוא שלפעמים נורמות חברתיות שמחייבות לתת מתנות מעבר ליכולת של זוג צעיר משנה להם את סדרי העדיפויות בחיים ומעדיפים לא לבוא מאשר לבוא בלי מתנה (לא מאשים אבל עצוב שזה קיים)

2 הערות

א. הכל נכון גם לגבי בנים  

ב. הפעם מדבר ברצין

בס"ד

אני כותבת את דברי כאחת שהיתה רווקה המון שנים ובשנה האחרונה זכתה להינשא.

אני חושבת שנקודת המבט של נשואות שונה משל הרווקות ויש בה אפילו מן התנשאות.

תרצי או לא תרצי הרווקה מסתכלת באופן שונה ואחר על השיחות, העצות וכו' שהיא משוחחת/מקבלת מאישה נשואה.

כן, אותי זה מאוד חסם לשתף מישהי נשואה בכל התהליך של החיפושים התלבטויות וכו' כי הרגשתי שנקודת המבט שלה שונה משלי ושהיא לעולם לא תבין מה עובר עלי.

ואגב, זה לא רק בענייני שיחות על קשרים וזוגיות  אלא גם שיחות של סתם דברים.

לכן, העדפתי לשתף ולהתייעץ עם אשת מקצוע ניטרלית לחלוטין אפילו שהמחיר היה יקר.

בעזהי"ת

לכל בן אדם באשר הוא יש נקודת מבט שונה.

נכון, הגיוני מאוד שהנשואות כבר בעולם אחר, יש עניינים אחרים שמעסיקים אותם, ויש דברים אחרים שמשנים את נקודת המבט..

אבל אני מתעניינת במה שהחברה מספרת לא כי 'זה נושאים שקשורים אלי', אלא כי זה נושאים שקשורים אליה- כי אכפת לי ממנה. והיא מתעניינת בסיפורים שלי ובהתלבטויות שלי לא כי היא מזדהה עם ההתלבטות ומתלבטת גם, אלא כיי אכפת לה ממני והיא משתתפת איתי בהתלבטות שלי.

יכול להיות שזה חוסם; גם טבעי שזה יחסום.

אבל כן נכון בעיני לאבק על החסימות האלה. 

הגיע הזמן להיות אנשים קצת יותר גדולים וקצת פחות עסוקים בעצמיות שלנו, וללמוד מה זה חברות באמת..

בעזהי"ת.

אני חושבת שזה ממש תלוי בנשואה.

מניסיון שלי כרווקה שהיו לה חברות נשואות, יש כאלה שהכי הרגשתי בנוח לספר להן על דייטים ועל התלבטויות- כי הרגשתי שהן באמת מבינות אותי, ויש כאלה שפשוט אין מה לעשות- זה חסר סיכוי.

ואני חושבת שיש קשר ישיר בין זמן החיפוש של הנשואה, לבין מידת היכולת להכיל את החברות הרווקות...

כי אם היית שם, אם את יודעת מה זה לחפש, מה זה לצאת לדייטים, מה זה לפתח ציפיות, מה זה להתאכזב ומה זה להתייאש, רק אז את מסוגלת להבין באמת ובתמים מה עובר על חברתך.

זה כמו שרק מישהי ממשפחה שחוותה שכול יכולה להבין מישהי שעוברת דבר כזה עכשיו.

או שמישהי ממשפחה בריאה (שההורים חיים ביחד והכל תקין)- פשוט לא יכולה להבין מישהי שההורים שלה גרושים.

זה חזק מאיתנו.

קורה שהחברה הנשואה לא מגיעה לחתונה של הרווקה שבאה בתור ומתחתנת..

אבל כשבאופן קבוע היא לא טורחת להגיע לאף אחת- ויותר גרוע , כמעט כל הנשואות לא מגיעות-

אז- תתעוררו! משהו לא בסדר באגוצנטריות הזו! זה חוסר הכרת הטוב, וגם אם זו חברה קצת יותר רחוקה מהכתה- לא ברור שהיא זקוקה לכן שתשמחו??

אז לפעמים לא יכולים וזה מובן. אבל באופן קבוע לכולן?

בעזהי"ת.

אני חושבת שכל אחד ואחת צריך לבדוק את עצמו, מתי הוא באמת לא יכול ולמתי אפשר לעשות עוד מאמץ.

כל אחד מול עצמו, זה ממש חשבון נפש פרטי...

דבר שני לשאול דברים שאני יודעת שמשמעותיים לי שעליהם יפול או יקום השידוך.

דבר שלישי לקבל קצת מידע על האדם שאני הולכת לפגוש. זה לא כיף להגיע בעיניים עצומות.

אפשר גם לקחת את המידע ובעזרתו לקחת את הפגישה הראשונה בפרופורציות נכונות,נגיד אם אומרים לי שהוא ממש חברותי וזה חשוב לי ובפגישה הוא לא היה ככה אני אדע שזה כנראה מהתרגשות וכו' והוא לא ככה ברגיל.

ואמנם לדבר עם חבר אולי מרגיש להגיע פחות עם עיניים עצומות, אבל בפועל… את באמת יודעת יותר? 

גם לי חשוב להוציא הכי טוב את חברה שלי אבל אני לא אשנה ואשקר על האישיות שלה. אני מסכימה שבבירורים אנשים מיפים דברים אבל הם לא יכולים לשקר על עובדות או על האופי האמיתי.

וגם לא כולם רוצים את אותו הדבר. יש כאלה שלא רוצים מישהו חברותי ויש כאלה שזה חשוב להם או שבכלל לא משנה.

(זה מזכיר לי ששאלתי פעם אחת בחור על החכמה של חבר שלו והוא אמר שהוא לא הכי חכם)

כן בהחלט כן, לפני הבירורים ידעתי א ב ועכשיו אני יודעת ש א ב באמת נכונים ויש גם את ג וד ואני קצת מכירה ומבינה את מי אני הולכת לפגוש, נוצר סקרנות ואולי יש לי כבר נושאי שיחה שהייתי רוצה לשוחח איתו עליהם, או דברים שהייתי רוצה ללבן שעלו מתוך הבירורים. זה בהחלט חשוב.

לק"י

לא, כי לא רצוי להתחתן עם מישהו שלא אוהבים גם את המראה החיצוני שלו.

וכן, כי תלוי במה מדובר. האם את מוכנה להפגש רק עם מישהו בעל מראה מאוד ספציפי?

אם כן, אז בעיני כדי להפתח ולנסות לפני שפוסלים.

מראה חיצוני רואים הכי טוב במציאות. ויכול להיות שחיבור רגשי לבנאדם, יוביל אותך לחיבור גם למראה החיצוני.

יש גבול במראה מבינה? תסתכלי באחוזים כמה את מורידה

אם אמרו לך את זה הרבה כנראה שזה נכון ואם את לא שומעת את זה הרבה ואת חושבת שחצי חצי הגיוני .

צריך חן .. אבל לא לחפש את מלך היופי להתמקד בשאר הפרטים.

עוד דבר אני חושבת שדווקא נשים שפחות מרגישות בנוח עם היופי שלהן יחפשו אותו אצל אחרים ..

אז לשים לב איפה את לא מקבלת את עצמך

לכל אחד חשוב משהו אחר

חיצוניות זה המון

הבעיה בסינון כזה היא

שמראה כמו כל תכונה אחרת

יכול להפריע ואחרי זה כבר לא

אפילו למצוא חן

וגם להיפך

ככה שסינון ע"פ תכונות

הוא לא בהכרח נכון

זה גם "אנרגיה" שאנחנו קולטים כשאנחנו נמצאים ליד הבן אדם. וזה כבר קריטי למערכת זוגית בריאה.

האישו הוא לא התכונה/ האנרגיה

אלא

איך היא נתפסת

וזה יכול להשתנות מתקופה לתקופה 

אבל קודם כל לא לפסול את זה כ"מראה חיצוני וזהו". לפעמים זה באמת רק זה, לפעמים יש עומק.

חוזרת קצת על דברי קודמיי, אבל מתמקדת במה שכתבת "רק אם... אני מוכנה להקשיב לעוד פרטים". אני לומדת מזה שהסינון החיצוני הוא כבר בשלב ההצעה, וזה חבל, כי תמונה הרבה פעמים לא מספיק משקפת: אפילו את החיצוניות הפשוטה ממש של מראה בלבד, ובטח שלא את השדר הכללי ופוטנציאל מציאת החן החיצונית שתלוי גם בחיוך, מנגינת דיבור, מחוות וכו' (ובטח לא את הפוטנציאל של מציאת חן שאינה חיצונית, אבל זה מובן מאליו)

אם ממש רוצים לראות תמונה לפני, אני חושבת שזה צריך להיות רק כדי לפסול במקרים שממש נראה שיש דחיה. עדיף לדעתי לברר דווקא את כל הפרטים האחרים ולא לבקש תמונה, כי מהחיצוניות (שהיא גם חשובה!) תתרשמי באופן הכי משקף בפגישה.

סטטיסטית את לא נופלת על מכוערים. יש הרבה חבר'ה שנראים בסדר ופשוט לא חתיכים.

הבעיה בלהתחתן עם אדם מכוער היא שאת לא נהנית להתקרב אליו. החיסרון בלהתחתן עם אדם נחמד וממוצע היא שאת תרגישי ש"התפשרת" או ש"יש יפים ממנו", בזמן שבפועל הוא כן יפה וכן מושך ולא מעורר רתיעה.

כל אחד מציב לעצמו את הקו שבין רתיעה להתפשרות, אבל הרתיעה היא די בינארית וההתפשרות היא ספקטרום רחב (יש כאלה שאם הבחורה לא דוגמנית על לא טורחים אפילו)

אני כותבת מה שעולה בי כרגע מול השאלה שלך, קחי רק מה שמתאים ונכון לך.

השלב שאת מדברת עליו הוא שלב שאת בעיקר רואה בו תמונה, ולא פגשת את האדם עצמו והמכלול שהוא. ואפשר להבין את הצורך והרצון להתחבר בנראות לפני שמעמיקים חיבור, זה משמעותי במיוחד לאנשים מהסוג המתמסר, שאם הם נכנסים פנימה הם לא יגידו לא מהר כל כך. ואם את מהסוג הזה, יכולה להבין למה תעדיפי לא להיכנס למקום שעשוי להיווצר חיבור פנימי, כך שאם את לא מתחברת לפן משמעותי שאת הולכת לפגוש כל יום, יהיה פער ביחס כלפי בין ההערכה לפנימיות למה שמתעורר בך בהסתכלות החיצונית.

אז מול זה, אפשר לצטט פה מחקרים על זה שמציאת חן מתפתחת ככל שמכירים יותר חלקים פנימיים במי שמולנו, ודי בשלב ראשוני שיהיה נעים להתבונן בו, ואפשר גם להסביר כמה תמונה אחת סטטית (שלא תמיד היא גם כזו מוצלחת...), לא משקפת בכלל מי הנשמה שעומדת מאחורי התווים החיצוניים האלו, או להתחיל להסביר על האור הפנימי שזורח כשנפגשים עם חכמת האדם שמאירה אותו.

אבל משהו בי אומר שיתכן ויש פה בקשה עמוקה מתוכך, שיש מצב שברגע שתביני מה בעצם את מבקשת, ומה המשמעות הפנימית של מראה כזה או אחר עבורך, באילו עניינים פנימיים זה נוגע אצלך, ואת זה תבקשי במהות של האדם ולא רק בנראות החיצונית - גם תמצאי את הדרך איך לגשת להצעות מכאן והלאה.

ויכול להיות שאפילו תרצי לחזור להצעות שקיבלת.  

במקום הזה מול המקום הפנימי שיודע טוב מאוד לומר ''זה לא'', אולי כדאי להתמקד במה כן משמעותי ולמה זה משמעותי לך. את יודעת מה את מחפשת שם שיתגלה לך על הבחורים מתוך ההתבוננות בתמונות שלהם? אני לא יודעת אם זה המצב אצלך, אבל עולה בי מחשבה שלפעמים כשלא יודעים מה בדיוק מחפשים שם (ויתכן שזה בכלל לא קשור לחיצוניות, אולי מתבטא דרכה אבל זה לא העניין המהותי), הנטייה שעלולה להתפתח תהיה להימנע מהכל ולהכל להשיב בלא, גם אם אין סיבה אמיתית.

וזה מקום שכדאי לעשות בו בירור עומק פנימי כדי להיות מכוונת, קודם כל עבורך, ואחרי זה כדי להיות עירנית ובתשומת לב לזהות את זה במי שמגיעים אלייך, ולא לפספס את מה שיכול להיות הטוב עבורך.

מה בתכלס?

נסי להבין עם עצמך או עם מי שיכולים לכוון בבירור הזה, מה בעצם את מחפשת באותן תמונות ולא מוצאת. מה את היית שמחה ורוצה לראות, ומה ההרגשה שזה מעלה ומעורר בתוכך כשאת רואה מישהו שנראה כך?

(אפשר להתחיל במה את רואה ולהעמיק מה זה אומר שיש לו כך וכך ... מה זה אומר על מישהו שיש לו כך וכך? ומשם להמשיך...).

עוד נקודה שחשוב לומר - יכול להיות גם שיש לך אינטואיציה מאוד חזקה להרגיש מה שייך לך ומה לא, ולא תמיד זה משהו שאפשר להסביר לאחרים. אבל כדי להבין אם זו אכן אינטואיציה בריאה שמגיעה מחיבור או שלילה שמגיעה ממקום אחר (כמו הימנעות, פחדים וכדו') נדרש שם בירור קשוב ועמוק יותר.

שאי ברכה וה' יהיה עימך בכל ההחלטות לטוב לך תמיד.

אני בול כמוך, אם אין לי משיכה(חזקה) חיצונית, קשה לי להמשיך, תיארת את זה מדויק ממש, רק אם יש משיכה חיצונית אז אני מוכן להמשיך לשמוע פרטים.

אני יודע שאם יש חיבור פנימי זה לרוב מפצה על החיצוני ודןוקא ירגיש ממש סבבה אבל מעדיף שלא

לא רואה בזה שטחיות כלל וכלל, גם לא חושב שאני חיצוני או ריק בגלל זה, יש לי המון מה לתת ואני מודע לזה, זאת פשוט נקודה שממש חשובה לי זה הכל, לא צריך לעשות מזה סיפור.

יש לי עוד המון מה להגיד בנושא הזה אבל מרגיש לי שהפורום הנ"ל פחות רלוונטי אז זה בתמצות.

שהחיצוני פתאום נראה אחרת, וא זה חבל להפסיד.

בסוף זה החלטה שלך אם ועם מי להתחתן.

ומין הסתם את לוקחת את כל השיקולים ומחליטה בהתאם

לא רדוד.

כי רק את מחליטה וקובעת מה מתאים לך ומה בא לך טוב.

את תחיי איתו 80 שנה ולא אף אחד אחר.

אז בקטע הזה, את מסודרת גם מפני בורא עולם (לדעתי)

אבל.

את עלולה לפספס בחורים שמאוד מאוד מתאימים לך על הדרך.

ולכן לדעתי זה מה שהכי טוב בשבילך :

את רואה בחור (או תמונה) - אם אין לך משהו -נגד- המראה שלו, 
(הכוונה למשהו שממש אומר לך "לא..אין מצב" )

אז תבדקי פרטים נוספים. אם שם ראית משהו שכן מדבר אלייך, תפגשי.

ככה את לא תוכלי לפספס את מי -שהכי- מתאים לך.

בהצלחה.

בנוסף לדברים החכמים שכבר כתבו,

אני חושבת שחשוב לשים כוכבית על תמונות.

תמונות לא תמיד משקפות לנו מי האדם.

יש אנשים שהם יותר פוטוגניים מאחרים.

להסתמך על תמונה אחת כמו שבד"כ עושים, ולפסול רק על פי זה -

לדעתי ייתכן שאת מפספסת אנשים שבמציאות דווקא לא היית פוסלת על הנראות שלהם.

ולכן לדעתי כדאי לקחת את זה בחשבון - אולי גם לבקש עוד תמונות - ואולי לבוא בגישה הפוכה:

קודם לקרוא פרטים על האדם,

ורק אז להסתכל על התמונה. ואם הפרטים נשמעים סבבה והתמונה לא - לנסות לבדוק עוד קצת, אולי עם מישהו שמכיר אותו, אם התמונה שיש לך משקפת.

אין עניין להתחתן עם מישהו שלא מוצא חן בעינייך, אבל כן כדאי לדעתי להיות זהירים בשיטת הסינון.

רתיעה - אין דיבור לעולם על להתחתן עם מישהו שמחשבה על קרבה ואינטימיות איתו גורמת לרתיעה. זה פשוט לא עובד, ומי שמתעלם מזה גוזר על עצמו חיים של אומללות.

משיכה - יש אנשים יפים מאוד שכשמסתכלים עליהם אומרים "וואו!" והם מושכים את תשומת הלב והיופי שלהם מהפנט. ולכל אדם יש רצון שבן הזוג שלו יהיה עד כדי כך יפה.

אבל לרוב האנשים *יש* משיכה גם לאנשים פחות יפים. אני רואה על עצמי שרוב מוחלט של בנות ישראל כן מוצא חן בעיניי, גם אם הן לא דוגמניות... אבל יש נשים שאני לא יכול להעלות על הדעת קרבה אליהן ואני נגעל רק מעצם המחשבה...

לכן לדעתי המלך המשיח שציטטת מדבר על הסוג הראשון ומכריח שתהיה משיכה כלשהי, אבל לא שחייבים למצוא את המהפנטים והמושכים והשש קוביות בבטן והחיוך מיליון דולר...

אני יוצא כיום עם מישהי והיא בכנות מאוד יפה, ובהמון סיטואציות אני מתפלא עד כמה היא יפה ושמח בה. אבל כשאנחנו ליד נשים יפות ממנה צובט לי הלב מאוד ואני מאוד משתדל לא להסתכל על נשים כדי שלא יכאב הלב ככה, ומטבע הדברים לידן היא נראית פחות יפה... אבל אני יודע שיהיה לי טוב איתה כי היא *מספיק* יפה, וזה מאוד מאוד משמעותי

אז אין יותר מדי מה לעשות עם זה.

אם יגידו לך שאת חייבת לבחור אחד מבין שני בחורים,
אחד חתיך אבל כלומניק והשני לא חתיך אבל עם מידות טובות.

את מי תבחרי?

צריך לזכור שהרבה ממציאת החן היא מההערכה שיש לך אל בן הזוג, ולאו דווקא מפרמטרים חיצוניים.

ואת זה אי-אפשר לגלות מיד, ואפילו לא תמיד בפגישות הראשונות.

"אסתר (המלכה) ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה"

או חתיך וכלומניק או מכוער עם אופי טוב, אין כזה דבר כן?

ויש המון, שגם נראים טוב(גברים ונשים כאחד) ומלאי תוכן ועם עולם פנימי עשיר.

האמירה שלך היא ניסיון כושל לגרום לאנשים שכן אכפת להם מהנראות של בן / בת הזוג (שאיתו אגב הם הולכים בעזרת השם לחיות כל החיים) קצת מעבר לאדם הממוצע, לוותר על זה וכאילו להבין שיש גם מידות..

שים לב שאף אחד לא אמר שאין מידות, ברור שיש וכבודן במקומו מונח, אבל אמרו שחשוב להם יחד עם זאת, לא במקום, אלא יחד עם זאת מה נקרא בלעד together, יופי ומשיכה חזקה.

ולגבי מה שכתבת

"אסתר (המלכה) ירקרוקת היתה וחוט של חסד משוך עליה"...יש מאן דאמר שהיא הייתה אחת מ4 נשים הכי יפות שהיו בעולם, נכון שזו מחלוקת אבל אל תשכח שיש גם את הצד הזה.

אני לא כתבתי מכוער, אני כתבתי שהוא רק לא חתיך.

אני גם לא אמרתי לה שזה מה שצריכה לבחור, רק לתת לה כלים שהיא תדע להבחין מה חשוב לה ולהתמקד בזה.

ויש הבדל ענק בין אכפתיות מהמראה של בן הזוג לבין ההגדרה שזה הדבר הראשון והבסיסי ביותר שבודקים שבלעדיו לא מנסים אפילו להתקדם.

אין שום הסתכלות על מכלול, וכשלבן-אדם אין הסתכלות על מכלול, אז כנראה שהוא יקבל בן-זוג בהתאם.

ולגבי מה שכתבת על אסתר, זה בדיוק מה שחכמים מנסים לומר (וכנראה שלא הבנת את המסר שלהם).

אם היית בוחן את אסתר באמצעות תמונה - אז היא הייתה נראית לך ירקרוקת.

אבל אם היית נפגש איתה ורואה אותה ממש - היית מבחין בחוט של חסד שמשוך עליה והיית רואה שהיא אחת מה-4 נשים היפות בעולם.

בתקופת הגמרא עד כמה שידוע לי לא היו מצלמות, אבל בכל מקרה למזלנו יש לנו חכמים שלאורם אנחנו הולכים, והבן יהוידע קובע נחרצות שאסתר הייתה יפה, ומוכיח שם שלא סתם "יפה" אלא "יפת תואר ויפת מראה" מדנקט לישנא "יפייפיות" ועוד מוסיף שם "לא הכחישו יופיין מתחילה ועד סוף" זאת אומרת היו יפות בזקנותן כמו בצעירותן, ועוד שאומר שם שאף למאן דמפיק אסתר ועייל ושתי, בא להדגיש עוצם יופיה של אסתר. עיין שם באורך ותרווה צמאונך דוד.

אני הייתי עושה תרגיל בעל שני שלבים , בדרך כלל באמצע השיחה או כשהיא מתחילה לזרום.

שלב ראשון- כשהבחור מדבר יוצרת קשר עין ומסתכלת אליו תוך כדי הקשבה.

שואלת את עצמי איך הוא נשמע לי? איך נוא נראה לי?

בשלב השני ממשיכה להקשיב והפעם מסתכלת על נקודה אקראית באופק.

ואז מפנה את המבט אליו

והשאלה מתחדדת-

האם כשאני שומעת את תוכן הדברים בלי קשר עין, המראה שלו משתנה בעיניי?

האם כשאני מסתכלת ישירות תוך הקשבה אליו משהו מוצא חן בעיניי במה שאני רואה ?

מקווה שזה היה ברור... 

לדעתי עדיף לשניהם כי זה ימלא בקלות יותר אנשים. 

מה הקונצפט? לתלות לה תמונות בחדר או קבוצת ווצאפ שבכל יום שולחים את הספירה וכל משתתפי הקבוצה רואים?

יש לה או לארוס שלה מעגלי חברים ממקומות מיוחדים? מחוג מיוחד או ממעגלים שונים מצה"ל או מהשירות?

כדאי להתארגן על אנשי קשר לכל קבוצת אנשים, ואיש קשר למשפחה של כל אחד מהם.

לשניהם בקבוצת ווטצאפ.

יום אחד חברים שלה ממעגל מקביל,

ככה לכמה מעגלים שונים,

יום לסבים וסבתות אם יש (אפשר יום לכל צד),

יום משפחה מורחבת (לכל צד),

יום אחים ואחיות (אפשר לפצל ליומיים) לכל צד,

יום הורים ב2,

יום של הזוג ב1

אבל אנשים שתשמח בהם : מורות, מדריכות וחברות וככל שמתקרבים לחתונה : אנשים יותר קרובים ובסוף סבאסבתא אחים אחיות אבא אמא

אם תשנה גישה, אתה תרויח יותר.

מתי מרויחים יותר ? בדרך הקשה.

מהי הדרך הקשה ? תתעלם מכל הקוסמטיקה הזו, מכל הכוכביות האלה.

או במילים אחרות - תהיה גבר.

בסופו של דבר זה גם ירגיש לך נכון יותר וגם תרגיש טוב יותר.

שהבחורה תברר גם עם 8000 כוכביות. זה  לא אמור להזיז לך (קל לדבר קשה לבצע). זה לא העניין שלך. זה העניין שלה בלבד.

תחשוב על זה טוב טוב ותראה שזו האמת.

אותך מעניין דבר אחד : להפגש. לשדר מי שאתה. לא יותר. לא פחות. תפס ? מזל טוב.

לא תפס ? התקדמת עוד צעד בדרך לחתונה כי כל מפגש כזה מחדד אותך.

הכל בהכוונת השם יתברך.

לדעתי גם זה שתתעלם מהכוכביות האלה, זה חלק מהמבחן שהוא  עושה לך.

אגו. גאווה. להעיף את הזה ממך.

תבחר בדרך הקשה. רק תרויח לטווח ארוך.

בהצלחה.

כן, יש עניין להחזיק מורכבות, ושאתה גבר יש בזה גם ציפייה או יכולת להחזיק שהיא עוזרת מאוד להתחיל ולהמשיך קשרים.

אממה, נראה לי כל בנאדם ירצה להיות עם מי שרוצה להיות איתו. זה אנושי לגמרי.

ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה.

למה? כי יש לי מלאי כוחות מוגבל ואני לא אקח כל הזדמנות רחוקה לקשר.

לפני כל הצעה, אני לוקח בחשבון את הסיכויים ואת המחירים שאני אשלם אם אני יענה אליה לחיוב.

מבחינה סטטסטית הגיוני שמי שתעשה לי טובה פחות תרצה להמשיך ופחות יהיה לזה סיכוי. אז כן, זה משתכלל בחשבון.

אני מכוון לבחור בדרך הקשה, להקשיב לעצמי ולסמוך על האינטואיציה שלי. וואו, זאת דרך מאוד קשה ולא מובנת מאליה.

הכי קל לי, (במיוחד שאני קצת מקורר ולא מרגיש טוב)

להגיד לך "מסכים עם כל מילה שאמרת. אני פשוט עניתי תשובה כללית לכל הקוראים שנותנת -עוד- זוית."

אבל אני לא מוכן להסתפק בזה.

כי גם כשאני קורא את התשובה שלך

ואני מסכים איתך,

אני יודע שיש משהו שמפריע לי (מפריע לי, בשבילך. שאולי אתה מפספס)

ואני אתן דוגמא :

"ברגע שאני מבין שהבחורה השנייה פחות רוצה ממה שאני חושב שהגיוני שתרצה או רוצה מעבר למידה שנראת לי הגיונית, זה מדליק נורה אדומה."

לזה אני לא מתחבר. ויתכן שאני לא מבין אותך או מפספס.

כשאתה מקבל הצעה,

אותך צריך לעניין :

א. האם אני מעוניין בה.

ב. האם אני חושב שאני יכול לספק לה את הציפיות שלה ואת השאיפות שלה בטווח הארוך.

הפרמטר "היא לא רוצה מאוד" "היא רוצה מאוד אבל בתנאים"

הוא מעצבן, הוא לא נעים, אבל...בחישוב קר, הוא לא נכון.

אני אגיד לך למה.

כי יש מיליון דוגמאות.

כלומר זה לא איזה סיפור נדיר,

זה חלק מהאופי של הבחורות (אל תאמין לי , תברר את זה לעומק)

שבחורה רגילה לגמרי עם היגיון בריא, יכולה לומר על בחור מסויים "מממ...לא יודעת.." "תבדוק לפני את זה..."

אבל אח"כ הכל משתנה אצלה ובני הזוג צוחקים שהיא לא רצתה בהתחלה. מלאאאאאא מקרים כאלה.

זו הסיבה שאני אומר לך (שוב, זה לא קל, אבל זה באמת ככה !)

יותר חשוב זה מה שיש לך להציע, מאשר הסרט שהיא חיה בו.

זה יכול להשתנות בדייט אחד !

מספיק שהיא תראה זוית חדשה שהיא אהבה אצלך,

אצל בחורות נורמליות, זה מקבל תפנית חזקה בעלילה. הרגש משחק כאן תפקיד גדול מאוד.

אז כאילו, אני אומר לעצמי "בואנה, שלא יתחיל עכשיו להתבאס מכל מי שתתחיל להציב תנאים"

תלך לפגישה הראשונה.

תנסה להבין מי הבחורה

ואם החלטת שאתה מעוניין בה *ו* אתה מתאים לה *ו* היא מתאימה לך

זה מה שחשוב <---------

מה שהיא אומרת, לא רלוונטי (בהקצנה).

לצערי,  אולי אני מסביר את עצמי לא טוב.

בוא נגיד ככה.

נניח שהעמדה שלך היא 3 והעמדה שלי שהיא מאוד קלה בתאוריה כי הכי קל לקשקש, היא 8.

אז אני אומר "אוקי, אל תשאר ב 3 . תדאג שאתה לפחות ב 5".

כלומר שחס וחלילה, לא תכנס לאוטומט "יש תנאים ? ביי". כאן הבעיה.

תהיה קר ומחושב עם עצמך. כן ! אבל תבדוק בצורה כנה, אם זו שחיה בסרט, שווה להלחם עבורה

כי שניכם תרויחו בסופו של דבר.

לזה שהיא לא רצתה כ"כ בהתחלה, ***אין משמעות*** להמשך הקשר. מבין?

צוחקים על זה אח"כ.  לא אני אומר. העובדות אומרות את זה על אלפים...ואולי עשרות אלפי זוגות.

מקווה שאני קצת ברור יותר אחרי הקידוח הזה.

רציתי לסיים "אוהב אותך" אבל, אין לי מושג מי אתה באמת, אנחנו לא מכירים מעבר להודעות בפורום.

אז אני אסיים, מחבב אותך מאוד ובהצלחה בהמשך, בציפייה להודעה משמחת שלך בפורום.

אבל אם יש לי התלבטות מאוד גדולה מרגיש לי רמאות לא לתווך את זה לצד השני .

נניח היה בחור שממש התלבטתי אם לצאת איתו והרגשתי שאני חייבת להגיד לו את זה .. זה לא סבבה לבזבז את הזמן של מישהו בלי להגיד לו את זה .

הוא בכל זאת רצה שנצא לא יצא מזה כלום כי זה עדיין הפריע לי .. אבל זכיתי להכיר בחור שמכיר לי היום בחורים איכותיים ואני לו . 

ובנות דוחות הצעות של בנים.

יש לכאן ולכאן.

ורק אחרי שהם מחזירים תשובה חיובית אז הבחורה מקבלת את ההצעה.

אתה מתכוון למקרים אחרים מהמקרה הזה?

איך מגיעות אליך הכוכביות?

זה לא שהיא מאשרת את ההצעה בפניך.. היא אומרת למי ששידך, לא?

שיעביר הלאה.

שיש הבדל בין שאלות לבירור לבין אמירה של הגברת שהיא נפגשת מתוך התלבטות.

גם הבחור מברר דברים שחשובים לו, אותו דסר הצד השני.. לכן אני חושבת שאם הדברים נעשים בצורה שיש מתווך-

אז גם שהמתווך יהיה חכם ולא יגיד לך "היא רוצה להיפגש אבל מתלבטת".

באופן עקרוני, תמיד פגישות הן עם ספק, לא?

זה לא שבדייט ראשון אני יודעת שזה האדם שאיתו אתחתן.

מטרת הדייטים היא לבדוק אם הפוטנציאל שקיים כאן הוא בר מימוש.

כלומר, הספק מונח על השולחן תמיד.

יכול להיות שזו צורת התבטאות מסוימת, איזושהי רתיעה ממחויבות, להדגיש שזה רק בדיקה ולא הצעת נישואין.

אדם שרוצה לברר דבר ספיצפי שיברר אותו ואז יחזיר תשובה. זאת היתה האמירה.

ספק כללי, זה שאתה לא מכיר את הבנאדם עדיין ואין לך מושג מה באמת היחס שלך כלפיו.

אבל מהצד הגברי כן יש מקום להחליק את זה. לפעמים התשובות המהוססות מגיעות מתוך מגננה אחרי פגיעה כלשהי, או מתוך חשש שהצד השני לא מספיק רוצה.

למה יש עניין מה הצד הגברי להחליק? יש לי גם רגשות

אין סיבה שאני אהיה חסר רגש בגלל שאני גבר

כוונתי היא שבתחילת קשר אף אחד לא מכר את השני ולא באמת מבינים את ההקשר והעוצמה של כל ביטוי.

לא רציתי עיצוב אישי

אז לא יודעת לענות על זה

אבל כן עשו התאמות והיו מאוד אדיבים וקשובים

תודה!

ועשו לה בעיצוב אישי. היא רצתה שילוב של כמה דוגמאות.

היא היתה מרוצה מהתוצאה. 

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

בדברים הקטנים.

רגיש ביחס לזמן שלך, ביחס לנוחות שלך

תסמכי על עצמך שתדעי לזהות אכפתיות

מפה והלאה - תקשורת תקשורת ועוד תקשורת, ואז - השמיים הם הגבול

תעזרו לי בבקשה - לקראת נישואין וזוגיות

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.