לחצתי  כדי לפתוח וזה נמחק ונעלם...

וואו... לפעמים זה נראה שכל מי שמתחתנת עוברת ל"עולם אחר", היא כביכול ממשיכה להיות חברה של חברותיה הרווקות אך בעצם מרגישה שונה מהן לגמרי ולעיתים קרובות אפילו מרחמת עליהן שהם לא נשואות. ולכן זה היה ממש נחמד לקרוא את מה שכתבת.

אם חברה שלי תתחתן, אני מודה שיהיה בי איזשהוא חשש לגבי החברות. ומבחינתי זה מה שיקבע הכל:

אם היא מראה סימנים של כל מה שכתבתי עליו בהתחלה- לא ממש מדברת איתי כגובה העיניים, מרוחקת מעט, מתעניינת בדברים אחרים (כמו שפתאום היא מתחברת ונמצאת הרבה זמן עם בנות נשואות- שזה לגיטימי ומובן כמובן) אני גם מהכיוון שלי יגיע הריחוק. וזהו חשש שקיים.

אבל, אם כמו שכתבת- רואים שממשיך להיות לה אכפת לה ממני, היא תעשה הרבה מאמצים לשמור על קשר קרוב (למרות שיש לה "מיליון" דברים על הראש) והיא תמשיך להיות רגישה לכאב ההמתנה- מה שאומר שגם לא יהיה בה טיפת התנשאות שהיא נשואה, אז אני אמשיך להיות איתה בדיוק כמו לפני- אמשיך לדבר איתה על נושאים רגישים- כמו דייטים, ואולי אפילו יותר כי היא תוכל לתרום לי מהניסיון שלה ומנקודת המבט החדשה שלה. יש מצב אפילו שהחברות תתהדק עוד יותר. זה גם כ"כ ישמח אותי כי זה יראה שהחברות בינינו הייתה אמיתית.

אני מקווה שהרגישות והאיכפתיות לחברות שלך אף פעם לא יידעכו! אולי אפילו תשדכי אחת מהן (או יותר...)

 מחברתך ומהקשר ביניכם ואת משדרת "עסקים כרגיל" אז אין שום סיבה שזה לא ילך.

אחרי שחברה מתחתנת היא פתאום הופכת לטיפה 'זרה' ותופסים ממנה קצת מרחק, אבל ברגע שהיא מראה שלא קרה לה כלום..

אז ככה גם ירגישו איתה! ויש לי כמה חברות כאלה נשואות והן אחלה! ב"ה

את, כן, את בתור רווקה!...

את דורשת מחברתך הרבה הקרבות בשביל להשאר חברה.

אולי דווקא תקחי את זה ממקום של:"אני שומרת על הקשר שלא יתנתק"

נשים, במיוחד בשנה הראשונה ובמיוחד אם יש להם חברה טובה.

די נקרעות..כי יש להם בעל הכי חשוב בעולם ושהכי רוצות להיות איתו

ויש להם חברה שהם אוהבות מאוד..

אבל לפי התורה וההגיון.הבעל קודם.

לכן, אולי כדאי שתביני את הפעמים שהיא לא יכולה..

וכשהיא כן..או כשאת יוזמת..

פשוט תהיי חברה..

כדי שהיא לא תפסיד בגלל שהיא בונה..

מצטערת אם זה נשמע התקפה..

זה פשוט נושא כואב.

בס"ד

לעיתים דווקא לאחר האירוסין יש מעין תחושה של "ב"ה הצליח לי... וטוב לנו..." ודווקא אז יש מעין התרחקות מחברות קרובות, אבל לאחר החתונה יש מעין "ירידת מתח" ואז דווקא הקשר חוזר להיות קרוב ויציב (מניסיוני האישי בלבד... )

אבל זה בהחלט תלוי בשני הצדדים, אני לא חושבת שיש פה רק צד אחד שאחראי למצב, נכון, החברה שינתה סטטוס וכמה חוד'/שבועות (תלוי באופי של החברה) צריך לתת לה "מרחב מחייה" אבל אם הקשר חשוב לשתיכן (בעל זה החבר הכי טוב, אבל אין כמו חברה) אני מאמינה שהקשר יחזור לרמתו הקודמת. אולי התדירות תשתנה, אך רמת הקשר לא צריכה להשתנות.

אומרים: רחוק מן העין רחוק מן הלב, אבל לא מהטלפון

אז אם יש שני צדדים שבעניין אני לא חושבת שצריך להיווצר מחסום כלשהו... לענ"ד

את פשוט מהממת!!! זה באמת ככ יפה שככה זה אכפת לך..

אני רוצה להתייחס בעיקר למשפט שכתבת: שאת לא  מדברת על מצב שבו היא מתרחקת ומתבודדת או מתלהבת על בעלה המושלם וכמה טוב להם.. אלא על מיקרה שהיא כן מנסה לשמור על קשר קרוב..

נראה לי עשית חלוקה גסה מידי.. כי בד"כ,, גם שהיא מנסה לשמור על קשר קרוב,, עדיין היא מתלהבת על בעלה המושלם וכמה טוב להם.. ואז מה התפקיד שלי? לשבת ולהנהנןם ולהתלהב ולרצות לראות עוד תמונות ועוד חוויות כי זה מה שכיף וטוב לה? זה מעיק..

לפעמים יש מצב שמנסים לשמור על קשר קרוב,, אבל זב קשר שפתאום צד אחד נהנה ממנו יותר,, ואז ממילא הצד השני מסתגר קצת,.. ויוצר מחסום..

זה טבעי..

שאלת אם חוסם מלהיפתח ולשתף? הרבה פעמים שנפתחים ומשתפים נשואות טריות יותר או פחות, לא מרגישים שהן באמת איתנו,, לפעמים שיפוטיות יותר כלפינו..

יש לי חברה אחת מהממת שהקשר איתה נשאר בדיוק אותו הדבר,, כי באמת המשכנו כרגיל: המשכנו להיפגש ולשמור על קשר רציף,, ובאמת אכפת לנו אחת מהשניה... 

אבל היא אחת ויחידה.. 

דווקא בגלל שאני חווה את זה.

שעה שעה. יום יום. שנה שנה.

במשך כמה וכמה שנים.

עם הזמן שחולף אני מרגישה כמה לא אני זאת שצריכה למצוא.

ה' צריך להמציא מציאות של שנינו יחד.

ובעז"ה כשזה יקרה-

אין לי ספק שזו לא זכות שתעמוד לי בזכות אישיות, מידות, נתונים, כלום.

אלא רק בזכות שהוא החליט, בחסד גמור.

כל כך הרבה אני שומעת מסביבי את המשפט:

"בחורה כזאת מוצלחת, נאה ומוכשרת- איך לא התחתנה עד היום?!"

"בחור כזה מדהים, ירא שמיים, חכם- איך לא התחתן עד היום?!"

משפטים כאלה יכולים להוציא אותי מדעתי!!!!

באמת אלה הנתונים שמובילים להקמת בית?!?!

ממש לא.  רק בזכות שהוא החליט, בחסד גמור.

ויש המחמירים להסיק הפוך:

"אם לא התחתנה עד היום, כנראה שיש לה בעיה/בררנית/אף אחד לא רוצה אותה/היא לא סגורה על עצמה"

שה' יגאל מדיבורים ועיוותים שכאלה.

סליחה שהסטתי את הנושא..

בתור אחת שהיתה בכל המצבים-

כשהייתי רוקה היו לי חברות שהתחתנו ונעלמו מהעין. חלקן עוד מהתקופה של לפני האירוסין..

והיו לי חברות שהיינו בקשר טוב וקרוב למרות שפתאום היה להן בעל ולפעמים גם ילדים.

ואחרי שהתחתנתי- היו בנות שהתרחקו, ופתאום אם אני לא מתקשרת- היא לא תתקשר. ואם אני לא ארדוף אחריה- לא יהיה לנו שום קשר. (ודווקא חברה אחת נשואה שפתאום החליטה לתת לי "ספייס" ולא להתקשר למרות שאמרתי לה שזה בסדר, עד שנמאס לי לרדוף אחריה..)

והיו בנות שנשארנו בקשר קרוב מאד, ונשארנו חברות טובות.

ולא הרבה אחרי החתונה, התחלתי עבודה חדשה ולא קלה- שגזלה ממני הרבה זמן ומשאבים. כך שמי שהרגשתי שאני צריכה "לרדוף" אחריה- פשוט בשלב כלשהו נעלמה..

היא חברה אחרת לגמרי, אני מתחתנת עוד 3 חודשים וחברתי הטובה עוד חודשיים, אנחנו חברות קרובות באמת! ואם זה אנחנו יודעות (יותר נכון מנסות לדעת) שיהיה אחרת אחרי החתונה... אבל ברור שלא נפסיק לגמרי, כי נכון שבעל הוא הכי קרוב, אבל עדיין צריכים חברות... תכל'ס את חברה שלי אני מכירה, והיא מכירה אותי. (אבל אנחנו באמת מפחדות ממה שיקרה, יהיה לי חבל מאד וקשה מאד להתרחק...)

אבל מנסיון, היה לי חברות שהתחתנו, חברה אחת התחתנה לפני שנתיים, ובאמת היה לי מאד קשה, למרות שהיא התקשרה אלי והנושאים שלי עניינו אותה, אבל היא לגמרי לא הייתה אותה חברה אלי. ממש לא. ואז גם לא התקשרתי כי אולי אני מפריעה וכו'

מצד שני, לפני חצי שנה עוד חברה התחתנה, והיא עד היום מנסה להשאר מאד בקשר, אבל אני מרגישה שחלק מזה שהיא כ"כ בקשר זה בגלל שהיא לא רוצה שיהיה לי קשה שהיא עוזבת, אבל עדיין הקשר הוא שונה למרות שהוא נחמד.

אני חושבת שצריך לעבוד קשה כדי שחברה רווקה תשאר חברה קרובה, צריך להשקיעה בזה, אבל באמת לא תמיד ההשקעה שווה, ואז נכון הוא לעזוב, כל אחת לפי הצורך שלה בחברות,

אני מרגישה מוזרה.

אני פשוט מנסה להבין באמת ולא מצליחה להבין למה אני לא יכולה להיות אותה חברה כמו פעם.

אני מבינה שיש הרבה דברים שאני עוברת ולא יכולה לספר ולשתף כי הם ביני לבין בעלי- ותדעו שזו עבודה פנימית כי לפעמים ממש רוצים לספר..ואי אפשר.

אבל הדברים האלו הם לא הכל..

סתם עצוב לי לשמוע על " פשוט תעזבי/ תתרחקי".

מרגיש לי מזוייף כל מושג החברות אם הוא כ"כ נסיבתי , כ"כ תלוי בדבר. ונועד רק כדי לספק צרכים מסוימים שלך בתקופה מסוימת.

אני מעדיפה להשאר תמימה ולהאמין שמי שאני חברה שלה זה כי אני אוהבת ומעריכה אותה וכי יש ביננו קשר פנימי שלא קשור למצב בחיים.

אני ניתקתי קשר עם חברות נשואות שהפגינו ריחוק. והיו הרבה כאלו שלא ונשארנו חברות.

ויום אחד אחרי שנה חצי של נישואים..כבר הרגשתי שאני לא יכולה יותר.

והתפרקתי על הדף..

רק כדי להסביר לכם.לרווקות...שההתרחקות לא תמיד "בכוונה" או מחוסר מחשבה או מרישעות...

שלפעמים עמוק בלב..שוכן צער!!!עמוק...

שתדעו שאי אפשר רק להאשים את זאת שהתחתנה כי גם לה קשה עכשיו עם ההתמודדות שלה.

אולי זה תלוי בכם..אולי אתם צריכות להתאמץ??!

..עוד אחת.. ועוד אחת..עוד כוס, עוד צלחת..
הדי השמחה והשירה נשמעים למרחוק...
למה?!למה נצבט לי הלב כל פעם מחדש?!
מסתכלת מהצד..ומתאמצת לא לבכות..
לא מוצאת מילים..לא יודעת מה ואם לגשת..
רואה אותה. את זאת שמתאמצת לחייך ולשמוח מכל הלב,
אותה שמברכת ומקווה בשביל הכלה הטריה..
ובשביל עצמה...
ומתפללת..מתפללת, שבמהרה תקבל גם היא את שמגיע לה! 
שתחזור לחייך, לשמוח, שתצלח את הנסיון הזה שפויה..
למה רבש"ע?!למה?

מסתכלת על האוצרות שהקב"ה נתן לי, נזכרת בלילות ללא שינה, 
בקשיי הפרנסה, במטלות הרבות, בעייפות שלא נגמרת..
וחושבת לעצמי: כמה הייתי נותנת כדי שגם לה יהיה כזה?! 
כמה דמעות ותפילות שפכתי בשביל שתזכה במהרה?!
כמה פעמים התקשרתי לשדכניות, להורים של בחורים..
אבל הקב"ה החליט שעדיין זה לא הזמן?! 
כמה קשה לי לשמוח במה שיש לי..
כי הלב שלי פשוט נקרע כשאני רואה, שומעת, חושבת עליה..

כמה קשה להיות מאלה שלא זכו..
כמה קשה להיות מאלה שזכו...ודואגות!

אני כותב יותר מהזוית של הבנים, אך זה נכון כנראה לכולם.

אין שום טעם בתור רווק לרדוף אחרי חברות עם נשוי

החבר הנשוי צריך לרצות בעצמו לשמור על קשר.

בתור רווקים (גם בגילאים מתקדמים) יכולים להיות חיי חברה הרבה יותר מפותחים מאשר הנשואים.

לא חושב שזה נכון לבכות על קשר שאבד או דעך,

חסר לך חברים? יש הרבה דגים בים...

יש דברים שרוב הנשואים לעולם לא יבינו או לא ירצו להבין.

אם יש מישהו שרוצה לגשר על הפער - אין בעיה לנסות, אך לא הרבה מצליחים.

(כתבתי רק מעט, ויש עוד הרבה להרחיב בנושא)

מה שאמרתי היה על סוג חברים יותר שטחי ועם קשר לא ממש עמוק.

(חברים מהלימודים, שכונה, תיכון וכו')

חברים כאלה בדרך כלל מיותר לשמור איתם על קשר לאחר שהם מתחתנים

זה חסר תועלת.

אין תחומי עניין ושפה משותפת, והריחוק מובן מאליו.

חבל להרגיש בודדים וללא חברים בגלל הסוג הזה.(ועל כך נאמר " יש הרבה דגים בים")

לעומת זאת, יש אנשים שהקשר איתם הרבה יותר עמוק ואמיתי (כמובן שזה מספר מצומצם של אנשים)

ואצלם, לא יפריע כלל שהם מתחתנים והקשר העמוק ימשיך כרגיל

ונושא ההתרחקות לא רלוונטי בכלל

(ואם לא, כנראה שהם לא חברים אמיתיים)

ב"ה יש לי חברה מדהימה רווקה שעברה איתי את כל התהליך עד החתונה, ההריון וכו'..

אני כבר נשואה שנה וחצי, אולי יותר? ואנחנו בקשר יומיומי, אני עוברת איתה את כל התהליך של הדייטים..

לגשר? בטח שאפשר..

צריך לדבר על הפער, לדבר על ההרגשה שלך ועל ההרגשה שלה, לברר שבאמת היא חפצה בקשר ושהוא עושה לה טוב..

שנכתבו, נראה שהנשואים, כרגיל אשמים. ואולי ישנה תחושה של יוהרה כלשהי על כך שהם "הצליחו".

לומר את האמת? (בתור נשואה אומנם): אני ממש לא מבינה על מה מדובר.

כשחברותיי נישאו ואני הייתי רווקה- הרגשתי בדיוק את ההפך: דווקא בגלל שהדעה הרווחת היא שהנשואים מתרחקים,

חשתי שהם משתדלים הרבה יותר.

אולי צריך לחשוב מדוע צצה תחושת הריחוק והניכור הזו..

האם הרגש הזה מקורו בתחושות אמיתיות ופנימיות?, או שמא הרגש הזה נובע מתחושות המהתלות מלהציג את הדברים כהוויתם.

 וכן יש עניין של קשוט עצמך תחילה.

לטעמי אינך צריכה להתרגש, או לעשות מאמץ "מיוחד". מדוע שהקשר ישא אופי אחר עכשיו?

אני לא רואה סיבה אמיתית..

אם שתיכן מעוניינות בו, הוא גם יתממש בפועל.

בהצלחה רבה, ויישר כח!

מילא מתרחקות.. אבל רבות כבר לא טורחות לבוא לחתונה של אלה שטרחו לשמח אותן

רוב החברות של הרווקה עסוקות/בבחילות מההריון/חסרות כסף למתנה/עובדות מוקדם למחרת? ואולי היא כל כך חוששת שלה לא יהיו מעגלי רוקדות שמחות כמו אצלן? ואולי כדאי קצת יותר להתאמץ למען החברה ששימחה אותן? כי מדובר בחתונה שלה ולא בסתם פגישת חברות

כואב שהרבה נשואות לא מבינות כמה חשוב שהן יהיו לצידנו בתקופת הרווקות,

לצד החברות שהיו לצידן באותה תקופה-

הקשיבו, תמכו, אירגנו להן שבת כלה, התלוו למסע קניות ומדידות שמלה כלה, ליוו ביום החתונה, ואפילו השקיעו בלהגיע לחתונה.

כמה חשוב שהן תגענה לרקוד ולשמוח בחתונה,

בייחוד אם הכלה נותרה בגיל שיש בו מיעוט רווקות ויש חשש שבקושי יהיה מי שירקוד לה.

כן, גם אם דורש להשקיע בבייביסיטר ובדלק בנוסף למתנה.

גם אם הבעל יישאר לבד בבית.

גם אם יש עבודה למחרת.

כי גם כשהיא התחתנה, ביטלתי דייט, נסעתי כמה שעות, הייתי עייפה למחרת ונתקעתי בטרמפים.

והגעתי לרקוד לפניה מרות שבאותו יום סיימתי עוד קשר בכאב גמור או הייתי בעצבות בעקבות תקופת יובש מהצעות.

כנראה נדחקנו ממש אחורה.

לסדר עדיפות אחרונה.

כואב.

בעזהי"ת.

פשוט צריך להבין שלא הכל אפשרי, גם אם מאוד מאוד רוצים ומתאמצים!

ואני יכולה לומר, שהיתה חתונה אחת שלא באתי אליה- כי באותו שבוע סיימתי קשר ארוך וכואב...

אז אם בתור רווקה ככה, אז גם כנשואה.

המצב שאת מתארת באמת כואב, ונוראנורא עצוב. ברצינות.

אבל באמת שאין מה לעשות לפעמים... את מצפה שאישה נשואה תעזוב הכל ותרוץ להיות איתך ברגעים האלה?

בניית בית זה דבר שדורש המון המון המון כוחות נפש. וזמן. ולא תמיד זה מתאפשר...

כן, כרווקה יכולתי להישאר לישון באיזור של האולם שבו החברה שלי התחתנה.

היום, כנשואה- זה בלתי אפשרי. יש בעל בבית שמחכה...

ויש עוד המון אילוצים חדשים.

ועכשיו את תגיבי על זה שחברות זה חברות וצריך להשקיע ללא קשר למצב האישי..

וזה בדיוק ההוכחה לכך שהרבה פעמים דווקא הרווקות הן אלה שלא מבינות את הנשואות

מאחלת לך בקרוב מאוד בע"ה להתחתן ולהבין עד כמה בניית בית זה דבר מורכב ודורש.

תגידי אמן

לפעמים צריך סירים ענקיים של לימוד זכות וכולי האי ואולי...

חתונה זה לא סתם ערב חברות בשביל הכלה 

השאלה היא איך הנשואה רואה את זה? 

חברה טובה מכירה את נפש חברתה ובדרך כלל חשה אם היא סתם לא התאמצה קצת מעבר בשבילה

או שמא בליבה היא באמת איתה אע"פ שהיא לא הגיעה פיסית לאולם.

מה שעצוב הוא שלפעמים נורמות חברתיות שמחייבות לתת מתנות מעבר ליכולת של זוג צעיר משנה להם את סדרי העדיפויות בחיים ומעדיפים לא לבוא מאשר לבוא בלי מתנה (לא מאשים אבל עצוב שזה קיים)

2 הערות

א. הכל נכון גם לגבי בנים  

ב. הפעם מדבר ברצין

בס"ד

אני כותבת את דברי כאחת שהיתה רווקה המון שנים ובשנה האחרונה זכתה להינשא.

אני חושבת שנקודת המבט של נשואות שונה משל הרווקות ויש בה אפילו מן התנשאות.

תרצי או לא תרצי הרווקה מסתכלת באופן שונה ואחר על השיחות, העצות וכו' שהיא משוחחת/מקבלת מאישה נשואה.

כן, אותי זה מאוד חסם לשתף מישהי נשואה בכל התהליך של החיפושים התלבטויות וכו' כי הרגשתי שנקודת המבט שלה שונה משלי ושהיא לעולם לא תבין מה עובר עלי.

ואגב, זה לא רק בענייני שיחות על קשרים וזוגיות  אלא גם שיחות של סתם דברים.

לכן, העדפתי לשתף ולהתייעץ עם אשת מקצוע ניטרלית לחלוטין אפילו שהמחיר היה יקר.

בעזהי"ת

לכל בן אדם באשר הוא יש נקודת מבט שונה.

נכון, הגיוני מאוד שהנשואות כבר בעולם אחר, יש עניינים אחרים שמעסיקים אותם, ויש דברים אחרים שמשנים את נקודת המבט..

אבל אני מתעניינת במה שהחברה מספרת לא כי 'זה נושאים שקשורים אלי', אלא כי זה נושאים שקשורים אליה- כי אכפת לי ממנה. והיא מתעניינת בסיפורים שלי ובהתלבטויות שלי לא כי היא מזדהה עם ההתלבטות ומתלבטת גם, אלא כיי אכפת לה ממני והיא משתתפת איתי בהתלבטות שלי.

יכול להיות שזה חוסם; גם טבעי שזה יחסום.

אבל כן נכון בעיני לאבק על החסימות האלה. 

הגיע הזמן להיות אנשים קצת יותר גדולים וקצת פחות עסוקים בעצמיות שלנו, וללמוד מה זה חברות באמת..

בעזהי"ת.

אני חושבת שזה ממש תלוי בנשואה.

מניסיון שלי כרווקה שהיו לה חברות נשואות, יש כאלה שהכי הרגשתי בנוח לספר להן על דייטים ועל התלבטויות- כי הרגשתי שהן באמת מבינות אותי, ויש כאלה שפשוט אין מה לעשות- זה חסר סיכוי.

ואני חושבת שיש קשר ישיר בין זמן החיפוש של הנשואה, לבין מידת היכולת להכיל את החברות הרווקות...

כי אם היית שם, אם את יודעת מה זה לחפש, מה זה לצאת לדייטים, מה זה לפתח ציפיות, מה זה להתאכזב ומה זה להתייאש, רק אז את מסוגלת להבין באמת ובתמים מה עובר על חברתך.

זה כמו שרק מישהי ממשפחה שחוותה שכול יכולה להבין מישהי שעוברת דבר כזה עכשיו.

או שמישהי ממשפחה בריאה (שההורים חיים ביחד והכל תקין)- פשוט לא יכולה להבין מישהי שההורים שלה גרושים.

זה חזק מאיתנו.

קורה שהחברה הנשואה לא מגיעה לחתונה של הרווקה שבאה בתור ומתחתנת..

אבל כשבאופן קבוע היא לא טורחת להגיע לאף אחת- ויותר גרוע , כמעט כל הנשואות לא מגיעות-

אז- תתעוררו! משהו לא בסדר באגוצנטריות הזו! זה חוסר הכרת הטוב, וגם אם זו חברה קצת יותר רחוקה מהכתה- לא ברור שהיא זקוקה לכן שתשמחו??

אז לפעמים לא יכולים וזה מובן. אבל באופן קבוע לכולן?

בעזהי"ת.

אני חושבת שכל אחד ואחת צריך לבדוק את עצמו, מתי הוא באמת לא יכול ולמתי אפשר לעשות עוד מאמץ.

כל אחד מול עצמו, זה ממש חשבון נפש פרטי...

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי