סתם...
אני גם הייתי ביישנית עד כדי טיפשות (היום אני מוכנה להודות בזה)
לדוג' עליתי על מונית נתתי לו שטר כסף והוא שכח להחזיר לי עודף
ואני מרוב הביישנות לא העזתי לבקש..
או שעד היום מכיתה י"א עבדתי באיזשהו מקום ועוד לא שילמו לי
משהו בסביבות 5000 שקל..
אני רואה את האישה הזאת כמעט כל יום
ואני לא אעיז לבקש...
אם תשאל את חברות שלי הן יספרו לך מלא סיפורים על בושה שלי.
בכל מקרה השינוי הגדול אצלי חל בשירות לאומי
שאז באמת אתה מבין אם אין אני לי מי לי
אם אני לא אדבר אני לא אשיג את מה שמגיע לי
ואני פשוט אסבול
פתאום התחלתי לדבר ולפתח שיחות עם אנשים..
ואז אנשים התחילו לשאול אותי ולהתייעץ איתי וזה עשה הרגשה נעימה
היום אני כבר נקראת חפרנית

הבושה אצלי היא רק עם אנשים שאני לא מרגישה בנוח איתם או שהם חדשים לי
בסניף לדוג' אומרים (שמעתי את זה השבוע מאחד שבירר עליי חח) שאני דומיננטית,כשיש רב מסוים שמגיע וצריך לפתח דיון אז קוראים לי כי יודעים שאני מלהיטה דיונים.(שוקלת אם זה מחמאה בכלל..)
בקיצור אם אתה מרגיש שאתה כן יודע להתבטא וכן יודע לא להתבייש
אז תתחיל לעבוד על זה,להכריח את עצמך לדבר לפתח שיחות להתעניין באנשים להיפתח לאנשים..
זה עבודה עצמית.
וגם זה נובע מחוסר ביטחון עצמי מחשש שאני אגיד משהו מפגר ויצחקו עליי או ירכלו עליי,הגיע הזמן שתעבוד על הביטחון עצמי שלך!
תגיד מה שאתה מרגיש איך שאתה מרגיש (לא עם חוסר טקט) תיהיה בטוח בעצמך ואחרים יבטחו בך!!
בהצלחה.