א.הַיוצֵא בִּיְמֵי נִיסָן וְרואֵה אִילָנות שֶׁלִבְלְבו יְבָרֵך "בָּרוך שֶׁזִיכָּנִי לֲהִסְתובֵב בָּחוץ בִּמְקום לְנַקות לְפֶסַח". וְטוב שֶׁיַּמְצִיא לִבְנֵי בֵּיתו סִידור הולֵם שֶׁמָא יִיתָפֵס בְּקָלְקָלָתו .
ב.מַתְחִילִין אֶת נִקָּיון הפסח במדפי הספרים. יְאֲבֵּק את ספרי הילדים תחילה ואת ש"ס החתנים באחרונה, שתדיר וממש אינו תדיר – תדיר קודם.
ג. מִיָּד לאחר שיסיים לנקות התריסים מבחוץ בִּסְנֵפְּלִינְג ללא חבל, יברך ברכת "הגומל" ולאחריה ברכת "משִׁיב הרוחַ ומוריד הגשם" שכן מובטח הוא שיירד גשם מאובק על התריסים הנקיים בתוך שלוש שעות זמניות. וטוב היה עושה חונִי המעגל לו היה מנקה תריסיו תחת לצייר עיגולים בָּחול.
ד. בְּקומו מִשולחָן האוכֶל יְקָפֵּץ על רָגְלַיו בִּפְרָאות כאילו היה הוא דורך על גחלים לוחשות, וינער זרועותיו בפאניקה כמי שכפאו שד, למען יתפטר מן הפירורים שאולי נתפסו בבגדיו, שאם לא כן תישמע זעקת "קרישקעס" (פירורים בלעז) עולה ויורדת.
ה. טוב שיחלק אדם את ביתו כמתכונת בית המקדש שבירושלים: בָּעֲזָרָה, וטרם נוקתה לְפֶסַח, נכנסים כל ישראל ואפילו פיתותיהם בידיהם. בהיכל, ונוקה חלקית, נכנסִים רק אלה וקִיימו מִצוות נִיעור הפירורים (ראה הלכה ט'). ובקודש הקודשים, שכבר נתמרק כולו לפסח, תיכנס רק כוהנת גדולה שֶׁל הניקיון, לאחר שהתעטפה בלבן. וטוב לגדר את קודשי הקודשים בסרט משְׁטרתי ועליו חקוקות אותיות "והזר הקרב יומת", והפורץ גדר – תִּשָּׁכֵנו אִשְׁתו.
ו. בְּשָׁבָּת האחרונה שלפני הַפֶסַח, כשרובו של הבית כבר קודש קודשים, נוהגים לאכול את ארוחת הַשָּׁבָּת מתחת לשולחן שבמרתף, ובמקום חלות בוצעים פיתות יבשות בבחִינת 'ועִינִיתם את נפשותיכם מאוד'. ונקראה שָׁבָּת זו"שָׁבָּת הגדול" על שם "האח הגדול", שמִי שמעֵז בשָׁבָּת זו להזִיז פירור חמץ ממקומו – מודח מן הבית לאלתר.
ז. אין עושין קניות לְפֶּסַח לא מתוך שחוק ולא מתוך קלות דעת, ועל כן יפנה כמחצית היום, יכבוש עצביו, ויביא עמו זכוכית מגדלת לקריאת כל ההכשרים והכיתובים על כל מוצר ותחת כל מדף רענן. ובמיוחד ייזהר הציבור ברכישת המצות, וירכוש מצות מכונה בלבד, ולא מצות "עבודת יד", שבשאר מוצרים "עבודת יד" מעלה היא, אך בְּפֶסַח פחיתות גדולה היא, שטעמה של מצה "עבודת יד" כטעם דיקט שעבר עליו הַפֶּסַח.
ח.מצווה מן המובחר להוסיף לפירורי בדיקת החמץ כהנה וכהנה מוצרים דליקים, ולבזבז כשתיים או שלוש שעות בבהייה בחמץ הנשרף, עד וידוא הריגה. אותם סוציומטים המשליכים חמצם למדורה ומסתלקים מייד, אין שורה עליהם ברכה (ואף אין שורה בבגדיהם ריח ל"ג בעומר).
ט. בכל השנה מתקפחות עדות המזרח, ובימי הַפֶּסַח מתקפחות עדות אשכנז. ושמעתי שרבים מבני אשכנז מתמזרחים בנפול פחד הקטניות עליהם, ונאחזים בדודה רחוקה מ"דרום צרפת" כדי לזכות ולאכול פנכת אורז בפסח. ושמעתי כי יש הדורשים שיתכנסו פוסקי אשכנז כדי לבטל דין קטניות, אלא שעסוקים גדולי הדור בדין אקונומיקה כשרה לְפֶּסַח, אך עשויה להכיל שאריות לפתית (לאלרגנים), ואין פנאי בידם להתעסק בזוטות. ומכל מקום – המחמיר תבוא עליו ברכה, כאותו אחד שנמנע מאכילת מצה שרויה, קטניות, לפתית, וביצים עם חותמת, וזכה שמת בשביעי של פֶּסַח מרעב.

לקרוא בעיון וליישם!!
ברור שבכך יש איסור חמור