בס"ד

תשברי את הכרטיס אשראי. עכשיו.

ותבטלי את הפנקס צ'קים באתר של הבנק שלך. וניגמר הסיפור..

אבל בואי נראה אוצל עושה את זה..

כדאי שזה לא יהיה אצלי וזהו

תופעה מעצבנת

בקושי הרגשת שעשית משהו, וכבר אתה רואה שהחשבון שלך ריק!

חבר שלי בצבא ביזבז את המשכורת הצבאית על קניית פחיות (נו טוב, היא לא כזאת גדולה)

כל יום הוא היה קונה שתי פחיות במכונת פחיות, מה זה בכלל לא מורגש 

5 ש"ח כל פחית

זה ממש כלום

בסך הכל מגהצים את הכרטיס וזהו

אבל... 10 שקלים במשך 20 ימים

זה 200 שקלים

נכון, זה לא כזה נורא

רק 200 ש"ח

אבל 200 ש"ח על פחיות זה הרבה!!!

בסוף החודש הוא בא אליי ואמר לי

תשמע נפשי,

בזבזתי חצי משכורת על פחיות 

המלצות:

תשאירי את הכרטיס אשראי ופנקס צ'קים בבית.

תשתמשי אך ורק בכסף מזומן שאת מושכת בתחילת שבוע

לקבוע סכום מסויים שאת מוציאה כל תחילת שבוע ולא לחרוג ממנו

ואם פתאום צריך איזה סכום אז לקזז אותו משבוע הבא.

נכון,

זה קשה

זה מעצבן 

זה מגביל

אבל,

הרגשת חוסר האונים שנגמר הכסף בחשבון והמשכורת תגיע רק עוד חצי חודש גרועה יותר

אני לא חושב שזה חכם לשבור את הכרטיס

יש מצבים שהוא עוזר (הנחות, תשלומים וכו')

אבל בשימוש יומיומי הוא בזבזני

דרך אגב,

חברות האשראי עושים כל שביכולתן שתשאירי את הכרטיס תמיד בארנק

הם יודעים טוב מאוד למה הם עושים את זה.

ובשביל שהוודעה תגמר בחיוך,

משפט שחבר שלי אמר לי השבוע

"איך שאני מקנא באלו שנשאר להם הרבה כסף בסוף החודש, לי נשאר הרבה חודש בסוף הכסף!" 

בהצלחה

נפשי או לא נפשי?

קודם כל תודה רבה!

ודבר שני אני באמת משתדלת,

אבל משומה שאני בלי כרטיס אני מרגישה

ממש חוסר אונים....

כאילו אני הולכת להתקע בלב המדבר או משו...

אבל אני באמת חייבת לנסות,אני אמנם לא גומרת את

כל המשכורת,אבל אני בהחלט מבזבזת יותר מדי

יחסית למי שגרה בבית עם ההורים ואין לה הוצאות מיוחדות....

שוב תודה!

א' אין לי צ'קים

ב' משתדל לא להשתמש באשראי בכלל

אם צריך כסף הולך לכספומט הקרוב ומוציא כסף ומבזבז

אל תתחיל עם כרטיס אשראי.

זה ממכררררררררררררררר.

ביום השחרור.

אבל כנראה שזה היה די קיצוני, כי לאורך כל התקופה לא טרחתי לבזבז אפילו לא את המשכורת הצבאית שלי.

לק"י

זה מה שאני עשיתי כשקיבלתי מלגה.

סגרתי לי בחשבון סכום מסויים. אני יכולה לשחרר אותו כל יום, אבל זה דורש ממני ללכת לכספומט.

ז"א ברגע שנגמר הכסף בחשבון, ויש רק את הפיקדון- אי אפשר לגהץ את האשראי בחנות (אלא צריך ללכת לכספומט ולשחרר כסף מהפיקדון לחשבון).

לי זה עזר במידה מסויימת..

איך עושים את זה?

אבל כאן הוא משמש כביטחון מפני הוצאה מיותרת כתוצאה מאי חשיבה.

אז זה יכול להיות בסדר

לק"י

וזה שם איפושהו..

ואולי זה לא כ"כ רווחי, אבל עזר לי לפחות לתקופה מסויימת.

חשבון הבנק

תחזרי אליי דחוף

תבוא עליו הברכה, לקיים מה שנאמר: "ואת היותר החרמנו" (שמואל א', ט"ו, ט"ו)

בשביל מה יש בנקאי פורום אם לא לייעוץ?

פשוט תגזרי את האשראי זה יפתור לך הרבה כאב ראש..

אבא שלי אמר שלא כאי לעשות והוא באמת צודק..

חסימת שימוש בכרטיסי אשראי ופנקסי שיקים זו המומחיות שלי 

וברצינות - אין לך סיבה בכלל שיהיו לך פנקסי שיקים. כרטיס אשראי הוא טוב כל עוד מצליחים לעקוב אחרי החיובים שלו.

ההצעה של יעל מהדרום קצת מסורבלת אבל למי שממש לא מצליח לשלוט בהוצאות היא יכולה להיות טובה.

לגבי רווחיות הפיקדון הזה - אמנם כמעט ולא מרוויחים כלום אבל בטח שלא מפסידים (אלא אם כן את מתחילה לעשות חישובים של ירידת הערך הריאלי של הכסף)

אגב, מסתובב פה בפורום בנקאי נוסף אבל מפאת החשש מאאוטינג לא אגלה לכם מי הוא

בישראל

(ושל האוניברסיטה הפתוחה.)

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום 

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

מה שלא הורג אותך - מחשל אותך.

מה שהורג אותך - מחשל את אמא שלך.

מה שהורג את אמא שלך - נותן לך שבוע "מיוחדת"...

נ.ב. הומור שחור זה מנגנון הישרדות אנושי.

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

מסופר כי לאחר מאסרו המפורסם בשנת תרפ"ז (שלזכרו נקבע חג הגאולה יב-יג תמוז), שאלו את הרבי הריי"ץ לתחושתו לאחר כל מסכת הייסורים שעברו עליו, והשיב:

"אם יציע לי מישהו למכור לי במיליארד, רגע אחד של ייסורים בעתיד – לא אקנה. ואם ירצה מישהו לקנות אצלי עבור מיליארד, רגע מייסוריי בעבר – לא אמכור".

אני חושבת שהקשיים הפכו אותי לאישה טובה יותר, עם יותר איכפתיות ותשומת לב לאחרים ולקשיים שלהם.

אבל, אני חייבת לציין שהקשיים שלי לא היו קשים כמו שהיו יכולים להיות בנסיבות אחרות, והייתי עם הרבה תמיכה מסביב.

גם בעבר,ברור

גם הנוכחיים.