תשאל רב

יכול להיות שמותר, לא יודע... אבל לכאלה צריך לענות כמו שצריך בפרצוף נראה לי. "תעשי את העבודה שלך... "

אני משערת שזה פועל על "נגיעה שלא לצורך" וזו נגיעה שלא בהכרח תהיה קיימת אלא במקרים מאוד ספציפיים ובמקרה.

או שהם שלשלו לי את זה ליד בלי לגעת או שהם הניחו ואני לקחתי.

אם לא תושיט את היד היא תניח את זה על הדלפק

מובאת כאן

אגב, אם אתה תניח שתי ידיים קעורות מלמטה, היא תוכל להשליך פנימה במקום להניח...

וכפי שמושיקו אמר, אפשר גם לא לשים יד.

לכאורה היא צודקת.

לפחות לפי רוב השיטות, ולכן אינך רשאי לגרום לבזיון או להעלבתה

זה באמת צורם. התשובה של הרב אריאל גם מרגיעה למקרה שבכלל תהיה איזו שהיא נגיעה ובדרך כלל אין.

כמובן שעדיף לא לגעת אבל אם מגישים את העודף ביד אז בסדר...

זה לא מגע של חיבה, ואין פה מטרה לגעת, אלא אולי יגע בטעות.

אל תצדק הרבה

וכשהיא מחזירה עודף אתה יכול להיות עסוק במשהו אחר(טלפון או השקיות של הקניות), לה לא תהיה סבלנות והיא תניח את העודף איפשהו.

לא חייבים לעשות את זה כזה ברור.

מצד שני, כשנותנים את הכסף אפשר לעשות שואו של "אני נותן את הכסף בלי לגעת" והן יבינו את המסר.

כל האיסור זה מגע של חיבה זה הרב משה פיינשטיין אומר לגבי זה כשאדם נימצא באוטבוס וצפוף לדעתי זה אותו רעיון.

ככה כתוב בגמרא במסכת ברכות דף סא עמוד א :

 תנו רבנן: המרצה מעות לאשה מידו לידה כדי להסתכל בה - אפילו יש בידו תורה ומעשים טובים כמשה רבינו - לא ינקה מדינה של גיהנם .

 מה זה אומר לנו ? זה אומר שאסור לתת את הכסף ליד של המוכרת רק אם זה בשביל להסתכל בה . אבל לא אם זה לא בשביל להסתכל ,( ולא בשביל להנות מהמגע בידה ).

 איך יודעים אם זה בשביל להנות או לא בשביל להנות ?

 זה אתה יודע ואתה קובע .

 ואם אתה יודע שזה כלום בשבילך , וזה מעליב את המוכרת אם אתה עושה כל מיני התחכמויות  - אז אם אתה לא נותן לה פשוט ביד אתה עובר עברה !

כבוד הבריות דוחה איסורים דרבנן , ( ברכות יט עמוד ב)  ובודאי שדוחה דברים שבכלל לא חייבים בהם כמו המקרה הזה.

ובטח על זה כתוב

היא הגישה לי את הכסף וראתה שאני לא לוקח אז היא הניחה על הדלפק

זמן הזה תתעסק עם מה שקנית. תארוז וכזה, היא תשים את הכסף על הדלפק

קרה לי פעם באוטובוס שאני הבאתי לנהג באוויר את המטבעות לנסיעה והוא החזיר לי אחר כך גם כן באוויר את העודף ואז נפלו כמה מטבעות על הרצפה והא אמר לי שמגיע לי כי ככה קורא לו שכל הבנות הדתיות מביאות לו כסף... קיצר הוא לא היה הכי נחמד, אבל תכלס זה באמת לא הכי נחמד כלפי הנהגים שנופלות להם המטבעות... אז אני מבינה אותו באיזשהו מקום.

שבוע טוב וחג פסח כשר ושמח!

ברור שעדיף לתת באויר/ להסתדר לבד,

אבל:

חשוב לדעת,במחילה מהרב יעקב אריאל (שדיבר במקרה שיש אפשרות אחרת)

מה שאסור זה נגיעה של חיבה,נגיעה אחרת זה דרבנן

ובמקום של חשש לחילול ד' וכד',עדיף לוותר על דרבנן,כי חילול ד' זה דאורייתא.

כמין קערה מתחת ידך וכך תוכל להפיל את הכסף לידה.

לגבי האשראי - החזק או בקצה, בפינה.

אתה ממש צודק

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!

לספור את העומר 49 יום