השבת היתה כתבה מעניינת בעלון עולם קטן על "עבודה עברית" או במילים פחות גבוהות פועלי בניין יהודים.
כתבה מעניינת. סקרו שם את הנושא מכמה וכמה היבטים ובחינות (שכר, קושי, עובדים זרים, כלכלה, אידאולוגיה וכו')
ורוח הדברים היתה לדחוף צעירים אידאליסטיים ומלאי מרץ וכוח לעבודה עברית בתחום.
אבל כמדומני שהכתב החביב ברחה ממנו נקודה אחת מעניינת וחשובה, כמה בנות היו מסכימים לצאת עם בנים כאלה?
כמה אמהות לא היו מזדעזעות לשמוע שהבת שלהן יוצאת עם פועל בניין?
אתן מוזמנות לענות.
שא ככה שזה ממש עוזר להמשך החיים..(אינסטלציה,חשמל,שיפוצים,ריצוף,וכו'..)וכמובן שזה מחזק פיזית
לק"י
ואצלינו בבית, דוקא נראה לי שאבא שלי יקבל אותו בשמחה (בכל מקרה, גם אם הוא יהיה פועל בניין וגם אם לא).
אני מניחה, שלו אמא שלי הייתה גם היא איתנו- היא הייתה מקבלת אותו (בתור אוהבת א"י!).
אין שום בעיה....
ב"ה שיהודים הם אלו
שבונים במסירות נפש את ארצם!
וכמובן שיש גם את האידיאל, שזה עוד פלוס ענק!!
אנשים שעובדים פיזית ופחות אנשי עסקים תחתחמנים
הרבה יותר מעניינים אותי!!
בכ״מ אנשים שמחוברים לטבע ומחוברים לפיזיות שלהם בצורות הנכונות
אני מתחברת אליהם
ושלא לדבר על כסף. בניגוד למה שחושבים, העוסקים בבניין יכולים להגיע ל8 9 לחודש, אם לא יותר.
למרות שסבא שלי שיפוצניק, או "פועל בניין" אם תרצה...עובדה נולדתי...
יעלי_אאני לא משוכנע שהשתלמות בחוכמות ומיצוי הכישורים האנליטיים שלך
הוא אידיאל תורני ויהודי פחוּת בכהוא זה מעבודה עברית.
זה מאוד עניין של אופנה, מה שהיום במודה...
אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה וכו'
לא רואה הבדל בין פועל בניין לכל עבודה אחרת.
ואם הוא הולך על זה בתור אידיאל ולא בגלל שמתאים לו אז אני ממש ממליצה לו לא ללכת על זה כי בסוף צריך ללכת לעבודה בשמחה ושיהיה סיפוק.
וזה אפילו מותק של עבודה!
העיקר ששמח בזה אוהב את זה והעיקר שיש פרנסה.. והכי חשוב שטוב לנו בחיים.
בקשר למאמץ והטורח.. זה קצת יותר מדאיג אותי אבל אפשר להסתדר גם עם זה
ההורים שלי שמחים כשהם רואים מה עושה טוב לבת שלהם!
זה שיא הגברי בעיני אפילו קצת התבאסתי כשהוא עזב את העבודה (למתעניינים- הוא כמעט מת בתאונת עבודה
)
אבל אני גם מגיעה מבית של חקלאים, כך שעבודת כפיים מאד יקרה בעיניי...
מה קשור שובניסט?! את יכולה לשאול את אשתי כמה אני מכבד ומעריך אותה
יש הרבה סיבות שהיא לא תעבוד בזה,
אבל אפילו הסיבה ה"שובינסטית", שזה לא נשי, מספיקה,
זה פסול שאני רוצה שאשתי תיראה בעיני "נשית"?
גם היא רוצה שאני יהיה גברי בעיניה, זה לא שאני יותר טוב ממנה
זה לא שהיא החלשה וכנועה, אלא הרכה והאמהית.
כפות הידיים שלי מקלידות על המחשב כל היום 
וברצינות - כל עבודה מכבדת את בעליה ובוודאי אם זה מתוך אידיאולוגיה.
גילוי נאות - גם אנוכי הקטן עסקתי בעבודות בניין בעברי המפואר
אני מעריצה אנשים אלה וההיתי מאושרת לצאת עם אדם זה.זה אידיאולוגיה מבחינתי.
ולדעתי מוני עוד המון בנות.
אמנם יחסית הרבה בנות הגיבו כאן, אבל יחסית למציאות הן מיעוט. וזה לא אולי לא הכי יפה מצדי לחשוד כך אבל אני מאמין לפחות חלק מהמגיבות גם אם להלכה הן מביעות עניין הלכה למעשה זה כבר משהו אחר.
למה חייבים להיות סקפטיים כל הזמן?!?
בשמחה, ממש.. לא רואה בזה שום בעיה, רק אם אפשר להשאיר את המגפיים בחוץ כשאני שוטפת
יחסית הרבה בנות הגיבו כאן בחיוב, נחמד לדעת. אבל כמו שאמרתי אני מאמין שהצעה קונקרטית בפועל לא היתה זוכה לכזאת התלהבות במציאות כמו שהיא זוכה כאן בפורום. מה לעשות לא כל פועל בניין או שיפוצניק עובד בחברת בנייה של יהודים בלבד, ובמציאות לשמוע שהבחור המהולל עובד כפועל בניין או בשיפוצים בלי ההילה של עבודה עברית זה לא נשמע הכי הכי....
אגב, למי שתהה או תהתה, השאלה הזאת לא רלוונטית לגבי, אני לא עובד בזה, עבדתי בזה פעם (בשיפוצים לא בבניין)
אהבתי את העבודה ואני אכן יכול להמליץ עליה למי שמתלבט (כסף טוב, סיפוק נפשי וכושר, אבל מצד שני לא כדאי ללכת שולל אחרי התגובות כאן בשרשור), ההתרשמות ההפוכה שלי היא במידה מסוימת מנסיון אישי. אני עוד זוכר טוב מאוד את הלחצים הכבדים שהפעילו עלי במשפחה לעזוב את זה, ואת ה"הערכה העצומה" לה זכה העיסוק הזה בנידון דידן.
כיום אני עובד בתחום אחר לגמרי שאני אוהב אותו אפילו יותר ומרוצה מאוד ב"ה. אבל עדיין השאלה הזאת מעניינת אותי...
באמת עושים את זה מתוך אידיאלים?!
נראלי שבד"כ זה מחוסר ברירה (ותקנו אותי אם אני טועה) -
לא סיימו תעודת בגרות אבל חייבים פרנסה.
אני לא הייתי מוכנה.
אני מכירה כמה וכמה אנשים חכמים מאוד ומוכשרים מאוד שהם טרקטוריסטים/ פועלי בניין /בונים דברים מעץ-פרגולות,נדנדות וכו..
והם בחרו את זה מאידיאל. (אני יודעת על אחד כזה שהלך לאיבחון מה ללמוד, לפי יכולות והתאמה- ואמרו לו ללמוד הנדסת אלקטרוניקה /הנדסת מחשבים.)
יש אנשים שחיים אידיאלים!
מאז ומתמיד התחברתי יותר לאנשים שעובדים עם הידיים או עם אנשים אחרים. פחות התחברתי לאנשי משרד, מחשבים וכו'. נגר, פועל בניין או בחור שעובד עם נוער בסיכון יזכו להרבה יותר הערכה מצידי מאשר הייטקיסט, בנקאי או כלכלן. בדיוק היום הודעתי לאימי שלא תצפה ממני לחתן רופא או עו"ד ותסמוך על אחותי בקטע הזה כי רוב הסיכויים שלא ממני תבוא הישועה...
מה לעשות, כזו אני. יותר מתחברת לאנשי עמל ולאנשים עם רגישות שבא לידי ביטוי בהתנהלות עם אנשים.
כן אכפת לי מחוכמה ואינטיליגנציה (שהיא לאו דווקא נמדדת בממוצע בתואר האקדמי או במספר התעודות על הקיר) כך כשגם שיציעו\הציעו לי בחור שעוסק בעבודה עברית היה חשוב לי לבדוק שמדובר בבחור עם ראש על הכתפיים, עומק, ידע וכו'.
גילוי נאות- אני לומדת מקצוע אקדמי מאוד עמוס, באחד מהמוסדות הכי "נחשבים" (שונאת את זה, זה כזה פלצני וחיצוני...) בארץ, ואני עדיין אעדיף בן תורה על פני אלף אקדמאים. (לא שזה נוגד, אבל....)
אני חושבת שהנסיון והרזומה בפגישות הבהיר לי שעל ז-ה לא פוסלים (ולא רק שלא פוסלים, זה נפלא!! ).
היום כבר לא אכפת לי מה יעשה (בשעות הפנויות, הרי ברורר שיהיה בחור ישיבה.. ).
שאלו תהיינה ההתלבטויות שלי.
מכירה אישית הרבה בנות שאין להן בעיה עם זה. ואפילו רוצות שהוא יעבוד בזה.
מקווה בשביל מי שעובד בזה שאת צודקת ולא אני.
אז למה שאלת אותנו את זה? ולמה פתחת על זה שרשור בפורום שאתה יודע שזה מה שיגיבו לך 
זה באמת מסקרן
ואני גם יכולה להבין למה הוא נשאר די סקפטי בעניין...
(למה זה שם יפה? כי לאחיין המתוק שלי קוראים ככה)
בעקרון זאת היתה תגובה על הכתבה בעולם קטן שהיתה בנושא שדי קרוב ללבי, ופספסה לדעתי נקודה חשובה, אבל כדי שהשרשור יתפתח צירפתי את הסקר הזה. מה גם שרציתי לאשש את מה שהאמנתי בו שבנות מטיפוס "מתנחלי" יראו זאת בעין טובה יותר.
אההם, אני לא מתנחלת רק מטיפוס ״ מתנחלי״ חחחח ואכן אשמח לשיפוצניק אפילו בלי האידיאל ...
אני רואה את זה כשבח, בנות פה הגדירו יפה לפני את חביבות בניית רץ ישראל ועבודת כפיים.
יעקב אבינו ודוד המלך היו רועי צאן
חוץ מזה שהשאלה היא האם לך זה חשוב. ולא האם זה נחשב בכלל.
מי שעוסק בזה ושמח וזה חשוב בעיניו - מקרין את זה החוצה
לפחות כמו מי שלומד הייטק או עריכת דין וחושב שזה חשוב. ואפילו יותר.
בעיקר על סוף ההודעה.
אם זה חשוב לו, וזה באמת מאידיאל אז זה אפילו משמח שיעבוד בזה.
אחח.. חמודים שככאלה
הם דברו על זה שהם לא שורדים בתחרות עם הערבים.
עבדתי בעבודה שכל יום אחרי הייתי חייב להתקלח ולהחליף בגדים ופגושתי דאז אשתי כיום ידעה מזה ולא היה איכפת לה, לקראת האירוסין הלכנו לאיזה רב והייתי ישר אחרי העבודה לא הספקתי להארגן כמו שצריך והרב הושיט לי יד ללחוץ ולומר מזל טוב אז אמרתי לו אני מלוכלך...
ועכשיו כמו שאומר ר' שלמה קרליבך "תפתחו את הלב"
הרב מסתכל לי בעניים ואומר לי יד של יהודי עובד אף פעם לא מלוכלכת...
זה לא לכלוך זה אבק קדושה על הידיים שלך...
ואשתי הייתה אחרי זה בעננים וכשעזבתי את העבודה הזו היא הצטערה כי הלכתי לעבוד בעבודה שבמילא בני מיעוטים... לא יכולים לעשות...
זה פשוט שאם אני עובד בעבודה שערבי(אופס התכוונתי בן מיעוטים) יכול לעשות אני מקדש שם שמיים ומקרב את קץ הגלות.
לכל העובדים בעבודה עברית על כל סיגיה וגווניה חזקו ואימצו אין עליכם זקוקים לכן מנשק את ידיכם.
אני חושבת שהרבה יאמרו שזה אידיאל ושהן רוצות בכך,
אך בפועל, במציאות, לא תמיד פשוט להסתדר עם עבודה שכזו. יש שמסתדרות, ואשריהן..
הקושי הוא לאו דווקא בגלל הבחירה באומנותו זו הספציפית (מה יאמרו וכו'), אלא יותר בגלל המשמעויות של כך:
למשל: פרנסה לא פשוטה
דעתי היא שזה אכן אידיאל, כיום. הרבה יותר מעבודות אחרות
לטעמי יש בעבודה היצרנית הזו הרבה לימוד לאדם כאדם
והצלה של ממש לא"י ועמ"י בכלל..
יש המון בנות שהיו שמחות בבעל זה הלכה למעשה לא רק באידיאל.
אני לא רואה בעיה מהותית בעבודה הזו,להפך.
לא אמרתי שאין בנות כאלו. ברור שלא חסר כאלו שזה לא אכפת להן, וברור שיש כאלו שלהן זה כן אכפת.
אני יודע גם שתמיד אפשר לפטור בעיות כאלה בטענה כי "מי שזה לא מתאים לה - כנראה שהיא לא מתאימה לבחור". אני, לעניות דעתי, סובר שתשובה כזו גם מפספסת בעיה מהותית שצריכה פתרון, וגם איננה מספקת. לא חסרות עילות לפסול שידוכים... לצערנו.
חוץ מזה, גם לא אמרתי שיש בעיה מהותית בעבודה הזו. כתבתי שיש בעיה מהותית. זהו. איפה הבעיה המהותית? בגישה. זו לא התפלספות סרק. מי שחושב שהאידאל של עבודה עברית הוא לעבוד כל החיים בעבודות כפיים קשות ומפרכות, לעניות דעתי חוטא למטרה, מבזבז את הכשרונות שלו שבורא עולם נתן לו כדי שינצל אותם, עלול להגיע למצב של תסכול, מסתכן בשקיעה בבעיות כלכליות, מסתכן באיבוד מקור הפרנסה שלו בעתיד, וכו' וכו'.
לא כתבתי שלא כדאי לעבוד בעבודות כאלה- אדרבא, אני חושב שזה מאוד חשוב. כתבתי שמי שבוחר בתחום, כדאי שיחשוב גם על העתיד. על הקידום המיקצועי שלו.
בדיוק כמו שבצבא יש חפ"שים, מ"כים, קצינים זוטרים וקצינים בכירים, וכמו שגם בצבא קצינים בכירים יוצאים ללימודים ולהשתלמויות עיוניות - כך לדעתי צריך להיות גם במקצועות הבניה.
יש מקומות שאפילו 700 ש"ח יומית לעבודת 8 שעות
את היית סומכת על זה בלקיחת משכנתא?
ויש אצלנו עוד כמה כאלה, לא מעט. יש בזה פרנסה לא רעה, וגם יש לאן להתקדם- מנהל עבודה, קבלן וכו'. ואם אתה יהודי שעושה עבודה איכותית, תמיד יהיו לקוחות.
מכירה מישהו שלא מוכן אפילו שהנהג של משאית הבטון לבית שלו יהיה לא יהודי. הוא בונה את ביתו על טהרת היהודים.וזה מדהים,
בהתחשב בכמויות המזעזעות שלהערבים שנכנסים לישובים ביו"ש כל בוקר.
אגב, פעם, לפני שהתחום הזה עבר לידיים ערביות, פועלי בנין זכו להרבה כבוד, זה היה נחשב אחלה מקצוע. רק העברים קלקלו את היוקרה של המקצוע. ככל שיהיו יותר יהודים בענף כך גם יהיה אפשר לפתח אותו ולפתח שיטות בניה חדשות, מה שלא קורה עכשיו כמעט, כי הערבים תמיד בונים כמו בכפר שלהם.
בקיצור- כמה שיותר יהודים פועלי בנין ככה טוב.
גם להיות מנהל עבודה, קבלן ומנכ"ל חברת בניה זו התקדמות יפה, ופרנסה מכובדת.
לטווח הרחוק. לזמנים שתצטרכו לשלם לישיבה התיכונית ולאולפנא בשביל 3 ילדים בו זמנית, וגם לחתונה של הבכור/ה וגם להוצאות השוטפות של עשרה ילדים (ואין טעם לפרט את כולן...)
אפשר לעבוד בעבודות מזדמנות כסטודנטים, כזוגות צעירים או כמשפחות צעירות עם שני ילדים וחסכונות מהחתונה. אי אפשר לסמוך על העבודות האלו כשהמשפחה גדלה, וכשצריך לבנות בית ולשלם משכנתא. זה נקרא "ביטחון תעסוקתי". לא לחינם המציאו את ה"קביעות"...
אבל הוא כן יכול לעשות תיקונים בבית...
לאימהות יש קטע כזה באופן טבעי להילחץ מהרבה דברים מוזרים שהילדים שלהם מחליטים להכניס לחיים שלהם (במקרה הנ"ל, הבחור פועל הבניין שהבת שלה הביאה לביקור משפחה לפני ההודעה על האירוסין...) - אבל זה טבעי וזה גם עובר להן בשלב כלשהו, אם לא אחרי שיחה מעמיקה וכנה עם הבת, אז אחרי קצת יותר וויכוחים עם האבא של הבת (שהוא בעלה של האישה כמובן) בלי שהבת תשמע, ובמקרה הכי גרוע - אם הבת תלך עד הסוף ותגיד לאימא שלה שהם מתארסים - סיכוי גדול שאז האמא כבר תשלים עם זה, ואולי בסוף תלמד גם לאהוב את זה.
בנוגע לבת - היום יש בנות שיש להן "טרנד" להיות עצמאיות במחשבה, לכן לא יפתיע אותי לגלות שהרבה בנות תהיינה מוכנות לקבל בצורה טבעית יותר את זה שהבן עובד בעבודה כזאת, שלמרות שהיא אידיאליסטית היא בהחלט לא נורמטיבית...
זה סופר נורמטיבי!
זה מקצוע שצריך התקדם בו לתפקידים בכירים ומכניסים יותר, אבל זה מקצוע נורמטיבי לגמרי. מכובד או לא - כל אחד ודעותיו. בעיניי הוא בהחלט מכובד. אב למה לא נורמטיבי? זה לא נורמאלי שיש פועלים שבונים בניינים? איך יבנו בניינים בלי פועלים?
קחו עמכם דבריםממתי בוחרים משהו לפי מקצוע?
לק"י
שלא אכפת לי במה בעלי יעבוד (אני מקווה לפחות..).
אבל חשוב לי שזאת תהיה עבודה מכניסה שתספיק לנו..
אז אם פועל טוב לו ומתאים כלכלית- אז סבבה.
מרב.לא מחנכים הורים, ולא מחנכים בני זוג. את מחנכת רק את הילדים שלך, ואם את מורה גם את התלמידים והתלמידות שלך.
ההורים, כנראה, יתרגלו לרעיון. זה לא אומר שאת "מחנכת" אותם!
זו טעות נפוצה של מתבגרים...
בכל מקרה, מי שכותבת משפט כזה, זה או שהיא לא יודעת מה זה חינוך, או שהיא לא יודעת מה זה הורים, או שתיהם גם יחד.
צריך כשרון לזה, ויש הרבה מוכשרי מחשבים והייטק שבחיים לא יצליחו לעשות שמינית ממה שפועל בנין עושה.
בנוסף, אם מתקדמים להנדסאות או הנדסה או קבלנות, אז יש הרבה חומר לדעת, המון פרטים מקצועיים וצריך הרבה הבנה ונסיון כדי להצליח.
ולמי שכתבה שא"א לסמוך על זה כפרנסה קבועה- למה?
ועל הייטק אפשר? להזכירך, לפני כמה שנים היה שפל בשוק ההייטק והרבה משפחות מבוססות מאוד מצאו את עצמן בלי מקור הכנסה.
פרנסה היא משמיים,קודם כל. ואף אחד לא יודע מה העתיד צופן. ומבחינה זו אין הבדל בין להתקדם בבנין וקבלנות לבין להתקדם בראיית חשבון או מקצוע "נקי" אחר.
לאלחנן- קבלן זה לא מכובד???
בעיני אם קבלן הוא ישר, עושה את עבודתו נאמנה ונאבק להחזירליהודים את הענף החשוב הזה, זה מכובד מאוד. וגם הכסף יכול להיות מכובד עד מאוד, אגב...
מאד מאד חשוב שהבעל ידע לעסוק בעבודות כפיים!
תמיד ישנם דברים שמתקלקלים בבית, כשיש בעל שיודע איך לתקן את הדברים, או אפילו איך לבנות ספריית גבס, זו מתנה עצומה! שלא לדבר על הכסף שזה חוסך כשלא על כל דבר צריך להזמין איש מקצוע.
בנוסף, זה סגנון של אדם שייהנה לבנות עם הילדים בקוביות ובלגו כשהם קטנים, להקים איתם גינת ירק כשהם גדלים, וללמד אותם לתקן דברים שמתקלקלים.
ובינינו - זה בדרך כלל שלב בחיים... רוב היהודים ממשיכים לתחומים אחרים, כך שטוב שיהיה להם את הניסיון הזה.
שנזכה לחיות את מה שעידודי חלם עליו יחד איתו
כאחת שנשואה לבעל מאוד אינטילגנט והמוריסט וכל הקסם החיצוני-שיהיה לכם ברור בבית זה הפוך .הייתי מתחלפת איתה בשמחה,כי גם אני בזמנו חשבתי שאנטילגנציה זה משהו שאי אפשר לחיות בלעדיו,
איך אומר השיר:יש לך עניין עם פועלי בניין שאוהבים אותך עד ראש הגג
היא טוענת שהרווקות המאוחרת כל כך פושה בדורנו כי אנחנו מחפשים זוגיות עמוקה יותר מאשר מה שהיה בדור הקודם.
לכן עיכוב הזוגיות הוא חלק מתהליך הגאולה של סוג זוגיות אחר עם הקב"ה, וממילא גם בזוגיות שלנו.
מקווה שאני מדייק
מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד,
ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות.
עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה,
וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו.
אבל בתכלס
זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו.
אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.
היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".
ההשוואה עולה מאליה- אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.
מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.
כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).
מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.
ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.
פשוט המציאות השתנתה
ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך
היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר
הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..
אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..
אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר.
גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).
לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.
זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.
לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.
יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.
הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:
על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.
בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.
אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.
קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.
מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.
במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.
כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.
ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.
השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.
ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.
יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן
ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,
ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.
יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון
וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.
יש פער בין דורי מובהק
לטוב ולמוטב
לאחרונה שמעתי את הפסודקאסט של בן בן ברוך שמארח את הרב ליאור אנגלמן. שיחה ממש יפה ממליץ לשמוע.
כחלק מהשיחה, בן בן ברוך דיבר על כך שבגמר של המונדיאל, לפני 8 שנים, כשנבחרת ארגנטינה הפסידו בגמר אחרי גול בהארכה של נבחרת גרמניה, מסי הזיל כמה דמעות אבל לא בכה יותר.
לעומת זאת, כאשר מרדונה הפסיד בתחילת שנות ה90 במונדיאל בגמר, הוא בכה בכי תמרורים..
ומה הקשר לשידוכים?
שאלו את מסי, איך זה שאתה לא בוכה?? זה אירוע שיא. זה נראה כאילו זה משחק ליגה רגיל לפי התגובה שלך.
אז ענה כך - כאשר בחרתי להיות שחקן של כדורגל מקצועני אז קיבלתי את העובדה שיכול להיות שינוי קיצוני בחיי, עליות מאוד חדות וגדולות, ומצד שני, תהומות קשים ונפילות מטורפות. אז החלטת שאני צריך להיות מאוזן. לא לצאת מגדר הרגיל על כל נפילה או עלייה.
אז בנוגע לדייטים -
עד כמה אתם זהירים ומחכים להדרגה בקשרים ומכוונים את הציפיות?
עד כמה אתם נותנים לעצמכם לחוות את הרגע ואת העליות והירידות הפתאומיות?
אחת. שתיים. שלוש.
נחמד והכל, אבל שום דבר לא זז.
שומע ומספק נתונים יבשים.
לימודים, שירות, משפחה, תחביבים.
סיפורים, סיפורים, סיפורים.
התמונה מתחילה להתבהר.
יש פוטנציאל.
יש היכרות.
אבל אין קשר.
בשביל קשר צריך לדבר, לא רק לקשקש.
אבל בשביל לדבר-צריך לדבר.
ובשביל לדבר צריך להיפתח.
ואני לא יודע לעשות את זה.
שאלות מנחות מצידה היו עוזרות.
אבל היא מחכה.
ואני מבין אותה.
גם לא מציב מולה שאלות בומבסטיות.
לא נעים.
הרי אנחנו לא קשורים.
רק מכירים.
אז מה הלאה?
איך מתקדמים מכאן?
חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?
אבל.
א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.
ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.
הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).
תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר
נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.
השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה.
אין אמת אחת
יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?
אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין
אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ
יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..
זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות
תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח
זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל
הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..
לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד
ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .
אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות
שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה
היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים
בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים
זה גורם לבחורה להיפתח
תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.
בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה
אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.
עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.
לדעתכם, האם יש לרמת הצניעות והשמירה של בני הזוג השפעה על איכות הזוגיות שלהם?
היא גזירת מלך.
ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים
לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו
כי זה מעבר למוסר טבעי
לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.
ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]
למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה
אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲
מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל
אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה
שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.
לא נדלקו אורות מיוחדים.
לא חשבתי שזה זה.
לא הרגשתי שאני מכירה אותו עידן ועידנים.
עוד אחד, זר, שהחיים שלו משיקים לשלי.
משיקים, כי הוא לא בדיוק הטייפקאסט של מי שיצאתי איתו עד עכשיו. אבל לא היה משהו אחר רלוונטי באופק, אז למה לא לנסות משהו קצת אחר?
עוד דייט ראשון. ושני. ושלישי.
וזה עדיין לא השתנה.
טוב, לא באמת ציפיתי למשהו אחר.
כן, התקרבנו. כן, יצרנו מרחב של כנות. של הקשבה. של כבוד לשוני ביננו. ויש שוני. ויש פערים.
אבל לא רע. אפילו נחמד.
ועוד דייט.
ועוד אחד.
וזה מתחיל להיות רציני, ואני רואה שאני לא שם. לא במקום שהוא נמצא. מסרבת לקבל את זה שיש כאן צעד שצריך לעשות אותו - או לחדול.
פונה לאשת מקצוע. ולעוד אחת. ולעוד אחת. ולעוד אחד. ולעוד אחת. ולעוד אחת. חלקם עזרו יותר, חלקם פחות.
עוברת תהליך עם עצמי, ומולו.
ומחליטה ללכת על זה. לבחור בו כשותף שלי.
מה אני באה להגיד לכם?
לא נפלה עליי איזשהו משהו פתאום. זה בהחלט היה דומה לקשרים רבים אחרים. אבל עבדנו יחד. ועשינו תהליך משמעותי, לבד וביחד. ובחרנו.
כשהוא הגיע, לא הרגשתי בשום צורה שזה זה, שזה שונה מקשרים אחרים.
האם הוא מושלם (ברור שאני לא מושלמת..)? האם הקשר שלנו מושלם? לא. אבל יש בו הרבה כנות ואותנטיות, וזה נראה לי בסיס טוב לצמיחה.
מה עוד?
תיזהרו במה שאתם אומרים. כן, הוא גם נמצא כאן. (וגם אחרים שיצאתי איתם). תחשבו טוב טוב לפני שאתם מפרסמים משהו עם דברים שיכולים לזהות אדם ספציפי - ייתכן שהוא או היא קוראים כאן.
ובשולי הדברים,
אני רוצה להודות לאנשים כאן, שמלווים אותי במסע שלי בשנים האחרונות. הפורום עזר לי בהיבטים רבים, בקשרים רבים, ואני מודה לכם. חושבת שיש לנו הרבה מה ללמוד אחד מהשני, מנקודות מבט אחרות וכו'.
ב"ה אני ממשיכה לפרק הבא במסע החיים, אבל אולי עוד תמצאו אותי פה מידי פעם..
מאחלת לכולם כאן להגיע לזוגיות טובה ומצמיחה, בקצב ובדרך שמתאימים להם.
(איך מגיעים לשם? מה זה זוגיות כזו? יש לכם תובנה, מחשבה וכו' בעניין - אשמח לקרוא כאן).
המון מזל טוב אם הבנתי נכון
ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.
קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.
תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.
מזל טוב🎉🎊
תזרוק אתה את השכל מהחלון
ויהיו כאלה שישתמשו בשכל
מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)
ככה הקב"ה ברא בעולמו
למה?
תזרוק ת'שכל ;)
אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.
השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.
גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.
ובנימה אופטימית זו
וכו'
לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.
תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.
בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)
הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!
מזל טוב גדול
שתזכו להקים בית נאמן בישראל
מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה
מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה
בהערכה גדולה!
התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה
ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..
האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..
אז נשארו רק השטויות.
משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...
משהו שולי × 2
אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)
בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁
מזל טוב ענקי!
שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️
איזה טוב ה' ❤️🏠🩷
תודה על השיתוף הכנה
מלמד דברים חשובים..
שתזכו לבנין עדי עד!
הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..
אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)
ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.
איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.
ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.
ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.
שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.
מזל טוב
נשמע ששניכם מיוחדים.
איזה יופי
יש למה שכתבת רוח נעימה.
של יישוב הדעת.
מסדר את הראש
זה יכול לעזור לך הרבה.
האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,
ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק
הרבה אושר ועושר!
לך מתאים לשאר
כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו
ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .
זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .
אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .
ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך
בלי קשר לתוצאה
תודה על השיתוף
אני ואשתי מגיעים ממקום יחסית פתוח וליברלי והתחלנו לצאת בגיל צעיר
במהלך התקופה הזו הייתי מחמיא לה הרבה (וגם מהצד שלה היא החמיאה)
על דברים פנימיים (חכמה, רגישה, …) אבל גם חיצוניים (למשל יופי, היא באמת יפהפיה)
מה נהוג אצלכם? מה אתם חושבים בנושא?
שאלה יחסית כללית שואל מתוך סקרנות
למי אתה מכוון את השאלה?
לחרדים?
לחרד"לים?
למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?
למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?
(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)
אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה.
משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.
על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.
משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות).
לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא
זה אחרת וזה מקובל.
גם אחרי החתונה ;)
מממ חיצוניות לקראת אירוסין
פנימיות כשהולך טוב
זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו
חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת
האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?
נשמח אם תשתף
היו לי כמה דייטים בחיי עם אנשים שונים -
רובם היו ב"ה נחמדים וטובים. אבל מידי פעם קרה שמי שנפגשתי איתו - נראה שמשהו התפספס מהפן של המודעות לחיצוניות ולגוף. ולי לא היה נעים להגיד שזה (כמובן תלוי כמה הדבר היה קיצוני) היה סיבה מרכזית בשבילי לא לרצות להמשיך.
ותהיתי לעצמי - מי שלא למד את זה בגיל ההתבגרות (ולא ברור לי מי מלמד שם - משפחה? חברים בפנימייה?), מתי משלים את הפער?
לכן חשוב לי להביא את זה כאן - יש אנשים שמוכנים להקים זוגיות ומשפחה, אבל נראה שהם דילגו על שלב בדרך לשם.
לא כולם, לא הרוב, אבל קיים. בעיני, אם יש לכם חבר כזה - זה חסד גדול להאיר לו ולעזור לו בנדון.
זה הטקסט שהתפרסם היום:
בואו נדבר על הפיל שבחדר, או יותר נכון, על הריח שבחדר:
יש איזה קטע במגזר שלנו, נטייה לחשוב שאם אנחנו בחורים עמוקים, רוחניים ומלאים במידות טובות, אז הצד הפיזי ובפרט ההיגיינה הבסיסית , הוא משהו שולי שאפשר להחליק עליו.
ואל תשאלו אותי אם לומדים את הדברים האלו בכיתה י"ב או כמה לומדים ואם בכלל.
וואלה, לא יודע.
העניין הוא שיש בחורים שבטוחים שאם הם סיימו עכשיו מסכת קידושין, הזיעה שלהם מריחה כמו מי ורדים.
אז זהו, שלא.
אבל ממש ממש לא.
לפני שניגש לפרקטיקה, קחו קצת מדע:
מחקרים כבר מזמן מוכיחים שיש קשר אקוטי וקריטי בין חוש הריח לבין תהליך הבחירה הזוגית בין שני המינים.
מדובר במנגנון ביולוגי טהור:
חוש הריח משדר למוח מסרים שקובעים בתוך שניות אם יש כאן פוטנציאל למשיכה או אינסטינקט של בריחה.
אז עם כל הכבוד ללב הטוב שלך ולכוונות הטהורות, אם המעטפת החיצונית לא משדרת ניקיון, הדרך לחופה מתארכת משמעותית:
כדי לעשות לכם סדר, ריכזתי 10 כללי ברזל פשוטים לגבר, רגע לפני שהוא יוצא לדייט:
1.תסתכל במראה.
צעד ראשון ובסיסי.
רגע לפני שאתה טורק את הדלת ויוצא מהבית, פשוט תעיף מבט.
אז מה אתה אומר?
אתה אוהב את מה שאתה רואה?
פחות?
השיער מסודר?
כי זה בערך הדבר הקרוב ביותר למה שהבחורה שאתה הולך להיפגש איתה הולכת לראות.
כן כן, ברור שהיא תראה קודם את הנשמה שלך.
אבל אתה יודע...בכל זאת יש גם את העניין של ההשתדלות והוא מתחיל ממש כאן.
2. איך הריח שלך?
עזוב אותך עכשיו מהדימוי המצחיק של עולם הכלבים, אבל ברצינות... פשוט תיסגר על הריח שלך.
אל תנחש, תבדוק.
תסתכל אם אין לך כתמי זיעה. אמיתי. זה אחד מהדברים הדוחים ביותר שיש.
כלומר גם אם אתה מתכוון להטביע את הבחורה בכתבי הרב שג"ר ולבזוק עליהם קצת הרב זקס מלמעלה, ברגע שהיא תבחין בכתמי הזיעה האלו, הקשב שלה ישאיר לך פתק:
'הלכתי ותיכף אשוב' וכנראה שבזה הרגע הדייט שלכם נגמר באופן רשמי.
כיף הא? אז פשוט, תדאג להימנע מכתמי זיעה.
ואם כבר אתה מרגיש שמתחילים להיווצר לך כאלו תוך כדי דייט כי אתה נכנס פתאום למתח או ווט אבר, תשמור על הידיים שלך לעצמך.
בכלל, תמיד טוב שכל עוד אתה לא בטוח בקריאת המפה ובכוונות שלה, תשמור על הידיים שלך לעצמך.
3. אם יש ספק – אין ספק.
תמיד טוב להשפריץ לתוך הפה משהו שנותן ריח טוב, כולל מסטיק.
בחיים אל תוותרו על מסטיק בדרך לדייט.
זה לא מעניין עכשיו אם זה הולך להיות בטעם מנטה אוכמניות או אפרסק ביישן.
פשוט תהיה במודעות לריח שיוצא לך מהפה. תמיד.
4.שים דיאודורנט.
חובה. קו אדום. אי אפשר לזוז בלי זה.
כיפה יש לך?
גם ציצית?
אחלה.
תכניס גם את הדיאודורנט לסיפור.
5.תחשוב מראש איך אתה הולך להופיע מול הצד השני.
גלינג גילינג.
אנחנו בישראל.
לא שבדיה.
לא קנדה.
ישראל.
ואם חם עכשיו בחוץ אז תביא חולצה נוספת בתיק.
אם אתם הולכים להיפגש בבית קפה, תדאג להגיע קודם:
תיכנס לשירותים.
תחליף חולצה.
תשטוף את מה שאתה צריך לשטוף ותבוא אליה רענן.
6. אל תיצמד ואל תפלוש למרחב הפרטי של הבחורה.
מעבר לסיבות הברורות שבאמת אין צורך להרחיב בהן מטעמים מובנים, יש גם את עניין הריח.
אם אתה לא סגור במאת האחוזים על איך שהבחורה חווה אותך באותו רגע, פשוט תשמור מרחק.
7. עיקרון ההדדיות.
תחשוב שכמו שאתה רוצה שיהיה לך נעים להסתכל עליה, ככה גם תדאג שיהיה לה נעים להסתכל עליך. מאוד פשוט.
אין שום סיבה הגיונית שבעולם שבחורה תשרוף שעה וחצי על הכנה לדייט וברור יגיע אליה היישר מתפילת מנחה בשטיבעלך של איצקוביץ' כי בעצם הדייט הזה מבחינתו הוא על הדרך ובמקום להשקיע קצת בהופעה שלו הוא עסק בבניין עולם.
'בין אדם לחברו' חשוב לא פחות ואם ביאסת וציערת את הבחורה, טוב, אני לא הדובר של אלוהים אבל, כנראה שיסתכלו על הדברים החשובים שעשית בצורה סקפטית יותר במקום בצורה שקיווית שיסתכלו עליהם.
8.מותר לך גם להשקיע בבגדים.
אתה לא חייב להוציא חצי משכורת על מותגים, אבל אם בא לך לעוף, תדע שיש חנויות שמוכרות את המותגים השווים ביותר ('טומי', 'ראלף לורן', 'גאנט', 'אמריקן איגל' ועוד) ממש בזול יחסית.
לא תאמין איך בחירת בגדים נכונה יכולה לשנות את כל הלוק שלך מבחוץ.
9. המסר שמאחורי הלבוש.
תזכור שמעבר להופעה הנעימה, כשבחור מגיע לדייט מושקע, הוא בעצם משדר אמירה ברורה לבחורה:
'השקעתי עבור הדייט הזה! אני יודע שגם את השקעת ואני מעריך את ההשקעה והזמן שלך ולכן גם אני על זה'.
10.זהירות, 'מביכים'.
כשאתה אוכל כל מיני דברים בדייט, תדאג מראש שלא יישארו לך סימנים של 'מביכים' (מביכים למי שחי בלה-לה-לנד ולא ממש יודע, אלו הדברים האלו שנתקעים לכם בין השיניים והם... פשוט מביכים).
קיצר, בחורים!
הגיע הזמן לצאת מהעולמות של האופנים וחיות הקודש ולנחות בעולם הדיאודורנטים והאפטרשייבים.
או אם תרצו לסכם את הכול במשפט אחד:
"ניחוח טוב הוא שפה ללא מילים, העוטפת את הנוכחות בקסם ומדברת ישירות אל הלב."
כן, גם אל הלב של הבחורה שאמורה לשבת הערב, ממש מולך.
(אבינועם הרש, נראה לי שבעקבות הפרסום הזה)
לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?
ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?
למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?
איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏
בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?
הלוואי הייתי שומע את זה אז
