שא ככה שזה ממש עוזר להמשך החיים..(אינסטלציה,חשמל,שיפוצים,ריצוף,וכו'..)וכמובן שזה מחזק פיזית

לק"י

ואצלינו בבית, דוקא נראה לי שאבא שלי יקבל אותו בשמחה (בכל מקרה, גם אם הוא יהיה פועל בניין וגם אם לא).

אני מניחה, שלו אמא שלי הייתה גם היא איתנו- היא הייתה מקבלת אותו (בתור אוהבת א"י!).

אין שום בעיה....

ב"ה שיהודים הם אלו 

שבונים במסירות נפש את ארצם!

וכמובן שיש גם את האידיאל, שזה עוד פלוס ענק!!

אנשים שעובדים פיזית ופחות אנשי עסקים תחתחמנים

הרבה יותר מעניינים אותי!! 

בכ״מ אנשים שמחוברים לטבע ומחוברים לפיזיות שלהם בצורות הנכונות 

אני מתחברת אליהם

ושלא לדבר על כסף. בניגוד למה שחושבים, העוסקים בבניין יכולים להגיע ל8 9 לחודש, אם לא יותר.

למרות שסבא שלי שיפוצניק, או "פועל בניין" אם תרצה...עובדה נולדתי...

אני לא משוכנע שהשתלמות בחוכמות ומיצוי הכישורים האנליטיים שלך

הוא אידיאל תורני ויהודי פחוּת בכהוא זה מעבודה עברית.

זה מאוד עניין של אופנה, מה שהיום במודה...

אני מלאכתי בעיר והוא מלאכתו בשדה וכו'

לא רואה הבדל בין פועל בניין לכל עבודה אחרת.

ואם הוא הולך על זה בתור אידיאל ולא בגלל שמתאים לו אז אני ממש ממליצה לו לא ללכת על זה כי בסוף צריך ללכת לעבודה בשמחה ושיהיה סיפוק. 

וזה אפילו מותק של עבודה!

העיקר ששמח בזה אוהב את זה והעיקר שיש פרנסה.. והכי חשוב שטוב לנו בחיים.

בקשר למאמץ והטורח.. זה קצת יותר מדאיג אותי אבל אפשר להסתדר גם עם זה

ההורים שלי שמחים כשהם רואים מה עושה טוב לבת שלהם!

זה שיא הגברי בעיני   אפילו קצת התבאסתי כשהוא  עזב את העבודה (למתעניינים- הוא כמעט מת בתאונת עבודה)

אבל אני גם מגיעה מבית של חקלאים, כך שעבודת כפיים מאד יקרה בעיניי...

מה קשור שובניסט?! את יכולה לשאול את אשתי כמה אני מכבד ומעריך אותה

יש הרבה סיבות שהיא לא תעבוד בזה,

אבל אפילו הסיבה ה"שובינסטית", שזה לא נשי, מספיקה,

זה פסול שאני רוצה שאשתי תיראה בעיני "נשית"?

גם היא רוצה שאני יהיה גברי בעיניה, זה לא שאני יותר טוב ממנה

זה לא שהיא החלשה וכנועה, אלא הרכה והאמהית.

כפות הידיים שלי מקלידות על המחשב כל היום

וברצינות - כל עבודה מכבדת את בעליה ובוודאי אם זה מתוך  אידיאולוגיה.

גילוי נאות - גם אנוכי הקטן עסקתי בעבודות בניין בעברי המפואר

אני מעריצה אנשים אלה וההיתי מאושרת לצאת עם אדם זה.זה אידיאולוגיה מבחינתי.

ולדעתי מוני עוד המון בנות.

אמנם יחסית הרבה בנות הגיבו כאן, אבל יחסית למציאות הן מיעוט. וזה לא אולי לא הכי יפה מצדי  לחשוד כך אבל אני מאמין לפחות חלק מהמגיבות גם אם להלכה הן מביעות עניין הלכה למעשה זה כבר משהו אחר.

למה חייבים להיות סקפטיים כל הזמן?!?

 בשמחה, ממש..  לא רואה בזה שום בעיה, רק אם אפשר להשאיר את המגפיים בחוץ כשאני שוטפת

יחסית הרבה בנות הגיבו כאן בחיוב, נחמד לדעת. אבל כמו שאמרתי אני מאמין שהצעה קונקרטית בפועל לא היתה זוכה לכזאת התלהבות במציאות כמו שהיא זוכה כאן בפורום. מה לעשות לא כל פועל בניין או שיפוצניק עובד בחברת בנייה של יהודים בלבד, ובמציאות לשמוע שהבחור המהולל עובד כפועל בניין או בשיפוצים בלי ההילה של עבודה עברית זה לא נשמע הכי הכי....

אגב, למי שתהה או תהתה, השאלה הזאת לא רלוונטית לגבי, אני לא עובד בזה, עבדתי בזה פעם (בשיפוצים לא בבניין)

אהבתי את העבודה ואני אכן יכול להמליץ עליה למי שמתלבט (כסף טוב, סיפוק נפשי וכושר, אבל מצד שני לא כדאי ללכת שולל אחרי התגובות כאן בשרשור), ההתרשמות ההפוכה שלי היא במידה מסוימת מנסיון אישי. אני עוד זוכר טוב מאוד את הלחצים הכבדים שהפעילו עלי במשפחה לעזוב את זה, ואת ה"הערכה העצומה" לה זכה העיסוק הזה בנידון דידן.

כיום אני עובד בתחום אחר לגמרי שאני אוהב אותו אפילו יותר ומרוצה מאוד ב"ה. אבל עדיין השאלה הזאת מעניינת אותי...

באמת עושים את זה מתוך אידיאלים?!

נראלי שבד"כ זה מחוסר ברירה (ותקנו אותי אם אני טועה) - 

לא סיימו תעודת בגרות אבל חייבים פרנסה.

אני לא הייתי מוכנה.

אני מכירה כמה וכמה אנשים חכמים מאוד ומוכשרים מאוד שהם טרקטוריסטים/ פועלי בניין /בונים דברים מעץ-פרגולות,נדנדות וכו..

והם בחרו את זה מאידיאל. (אני יודעת על אחד כזה שהלך לאיבחון מה ללמוד, לפי יכולות והתאמה- ואמרו לו ללמוד הנדסת אלקטרוניקה /הנדסת מחשבים.)

יש אנשים שחיים אידיאלים!

מאז ומתמיד התחברתי יותר לאנשים שעובדים עם הידיים או עם אנשים אחרים. פחות התחברתי לאנשי משרד, מחשבים וכו'. נגר, פועל בניין או בחור שעובד עם נוער בסיכון יזכו להרבה יותר הערכה מצידי מאשר הייטקיסט, בנקאי או כלכלן. בדיוק היום הודעתי לאימי שלא תצפה ממני לחתן רופא או עו"ד ותסמוך על אחותי בקטע הזה כי רוב הסיכויים שלא ממני תבוא הישועה...

מה לעשות, כזו אני. יותר מתחברת לאנשי עמל ולאנשים עם רגישות שבא לידי ביטוי בהתנהלות עם אנשים.

כן אכפת לי מחוכמה ואינטיליגנציה (שהיא לאו דווקא נמדדת בממוצע בתואר האקדמי או במספר התעודות על הקיר) כך כשגם שיציעו\הציעו לי בחור שעוסק בעבודה עברית היה חשוב לי לבדוק שמדובר בבחור עם ראש על הכתפיים, עומק, ידע וכו'.

גילוי נאות- אני לומדת מקצוע אקדמי מאוד עמוס, באחד מהמוסדות הכי "נחשבים" (שונאת את זה, זה כזה פלצני וחיצוני...) בארץ, ואני עדיין אעדיף בן תורה על פני אלף אקדמאים. (לא שזה נוגד, אבל....)

אני חושבת שהנסיון והרזומה בפגישות הבהיר לי שעל ז-ה לא פוסלים (ולא רק שלא פוסלים, זה נפלא!! ).

היום כבר לא אכפת לי מה יעשה (בשעות הפנויות, הרי ברורר שיהיה בחור ישיבה.. ).

שאלו תהיינה ההתלבטויות שלי.

מכירה אישית הרבה בנות שאין להן בעיה עם זה. ואפילו רוצות שהוא יעבוד בזה.

מקווה בשביל מי שעובד בזה שאת צודקת ולא אני.

אז למה שאלת אותנו את זה? ולמה פתחת על זה שרשור בפורום שאתה יודע שזה מה שיגיבו לך 

זה באמת מסקרן

ואני גם יכולה להבין למה הוא נשאר די סקפטי בעניין...

(למה זה שם יפה? כי לאחיין המתוק שלי קוראים ככה)

בעקרון זאת היתה תגובה על הכתבה בעולם קטן שהיתה בנושא שדי קרוב ללבי, ופספסה לדעתי נקודה חשובה, אבל כדי שהשרשור יתפתח צירפתי את הסקר הזה. מה גם שרציתי לאשש את מה שהאמנתי בו שבנות מטיפוס "מתנחלי" יראו זאת בעין טובה יותר.

אההם, אני לא מתנחלת רק מטיפוס ״ מתנחלי״ חחחח ואכן אשמח לשיפוצניק אפילו בלי האידיאל ... 

אני רואה את זה כשבח, בנות פה הגדירו יפה לפני את חביבות בניית רץ ישראל ועבודת כפיים.

יעקב אבינו ודוד המלך היו רועי צאן

חוץ מזה שהשאלה היא האם לך זה חשוב. ולא האם זה נחשב בכלל.

מי שעוסק בזה ושמח וזה חשוב בעיניו - מקרין את זה החוצה

לפחות כמו מי שלומד הייטק או עריכת דין  וחושב שזה חשוב. ואפילו יותר.

בעיקר על סוף ההודעה.

אם זה חשוב לו, וזה באמת מאידיאל אז זה אפילו משמח שיעבוד בזה.

אחח.. חמודים שככאלה

הם דברו על זה שהם לא שורדים בתחרות עם הערבים.

עבדתי בעבודה שכל יום אחרי הייתי חייב להתקלח ולהחליף בגדים ופגושתי דאז אשתי כיום ידעה מזה ולא היה איכפת לה, לקראת האירוסין הלכנו לאיזה רב והייתי ישר אחרי העבודה לא הספקתי להארגן כמו שצריך והרב הושיט לי יד ללחוץ ולומר מזל טוב אז אמרתי לו אני מלוכלך...

ועכשיו כמו שאומר ר' שלמה קרליבך "תפתחו את הלב"

הרב מסתכל לי בעניים ואומר לי יד של יהודי עובד אף פעם לא מלוכלכת...

זה לא לכלוך זה אבק קדושה על הידיים שלך...

ואשתי הייתה אחרי זה בעננים וכשעזבתי את העבודה הזו היא הצטערה כי הלכתי לעבוד בעבודה שבמילא בני מיעוטים... לא יכולים לעשות...

זה פשוט שאם אני עובד בעבודה שערבי(אופס התכוונתי בן מיעוטים) יכול לעשות אני מקדש שם שמיים ומקרב את קץ הגלות.

לכל העובדים בעבודה עברית על כל סיגיה וגווניה חזקו ואימצו אין עליכם זקוקים לכן מנשק את ידיכם.

אני חושבת שהרבה יאמרו שזה אידיאל ושהן רוצות בכך,

אך בפועל, במציאות, לא תמיד פשוט להסתדר עם עבודה שכזו. יש שמסתדרות, ואשריהן..

הקושי הוא לאו דווקא בגלל הבחירה באומנותו זו הספציפית (מה יאמרו וכו'), אלא יותר בגלל המשמעויות של כך:

למשל: פרנסה לא פשוטה

דעתי היא שזה אכן אידיאל, כיום. הרבה יותר מעבודות אחרות

לטעמי יש בעבודה היצרנית הזו הרבה לימוד לאדם כאדם

והצלה של ממש לא"י ועמ"י בכלל..

יש המון בנות שהיו שמחות בבעל זה הלכה למעשה לא רק באידיאל.

אני לא רואה בעיה מהותית בעבודה הזו,להפך.

לא אמרתי שאין בנות כאלו. ברור שלא חסר כאלו שזה לא אכפת להן, וברור שיש כאלו שלהן זה כן אכפת.

אני יודע גם שתמיד אפשר לפטור בעיות כאלה בטענה כי "מי שזה לא מתאים לה - כנראה שהיא לא מתאימה לבחור". אני, לעניות דעתי, סובר שתשובה כזו גם מפספסת בעיה מהותית שצריכה פתרון, וגם איננה מספקת. לא חסרות עילות לפסול שידוכים... לצערנו.

חוץ מזה, גם לא אמרתי שיש בעיה מהותית בעבודה הזו. כתבתי שיש בעיה מהותית. זהו. איפה הבעיה המהותית? בגישה. זו לא התפלספות סרק. מי שחושב שהאידאל של עבודה עברית הוא לעבוד כל החיים בעבודות כפיים קשות ומפרכות, לעניות דעתי חוטא למטרה, מבזבז את הכשרונות שלו שבורא עולם נתן לו כדי שינצל אותם, עלול להגיע למצב של תסכול, מסתכן בשקיעה בבעיות כלכליות, מסתכן באיבוד מקור הפרנסה שלו בעתיד, וכו' וכו'.

לא כתבתי שלא כדאי לעבוד בעבודות כאלה- אדרבא, אני חושב שזה מאוד חשוב. כתבתי שמי שבוחר בתחום, כדאי שיחשוב גם על העתיד. על הקידום המיקצועי שלו.

בדיוק כמו שבצבא יש חפ"שים, מ"כים, קצינים זוטרים וקצינים בכירים, וכמו שגם בצבא קצינים בכירים יוצאים ללימודים ולהשתלמויות עיוניות - כך לדעתי צריך להיות גם במקצועות הבניה.

יש מקומות שאפילו 700 ש"ח יומית לעבודת 8 שעות

את היית סומכת על זה בלקיחת משכנתא?

ויש אצלנו עוד כמה כאלה, לא מעט. יש בזה פרנסה לא רעה, וגם יש לאן להתקדם- מנהל עבודה, קבלן וכו'. ואם אתה יהודי שעושה עבודה איכותית, תמיד יהיו לקוחות.

מכירה מישהו שלא מוכן אפילו שהנהג של משאית הבטון לבית שלו יהיה לא יהודי. הוא בונה את ביתו על טהרת היהודים.וזה מדהים,

בהתחשב בכמויות המזעזעות שלהערבים שנכנסים לישובים ביו"ש כל בוקר.

אגב, פעם, לפני שהתחום הזה עבר לידיים ערביות, פועלי בנין זכו להרבה כבוד, זה היה נחשב אחלה מקצוע. רק העברים קלקלו את היוקרה של המקצוע. ככל שיהיו יותר יהודים בענף כך גם יהיה אפשר לפתח אותו ולפתח שיטות בניה חדשות, מה שלא קורה עכשיו כמעט, כי הערבים תמיד בונים כמו בכפר שלהם.

בקיצור- כמה שיותר יהודים פועלי בנין ככה טוב.

גם להיות מנהל עבודה, קבלן ומנכ"ל חברת בניה זו התקדמות יפה, ופרנסה מכובדת.

לטווח הרחוק. לזמנים שתצטרכו לשלם לישיבה התיכונית ולאולפנא בשביל 3 ילדים בו זמנית, וגם לחתונה של הבכור/ה וגם להוצאות השוטפות של עשרה ילדים (ואין טעם לפרט את כולן...)

אפשר לעבוד בעבודות מזדמנות כסטודנטים, כזוגות צעירים או כמשפחות צעירות עם שני ילדים וחסכונות מהחתונה. אי אפשר לסמוך על העבודות האלו כשהמשפחה גדלה, וכשצריך לבנות בית ולשלם משכנתא. זה נקרא "ביטחון תעסוקתי". לא לחינם המציאו את ה"קביעות"...

אבל הוא כן יכול לעשות תיקונים בבית...

לאימהות יש קטע כזה באופן טבעי להילחץ מהרבה דברים מוזרים שהילדים שלהם מחליטים להכניס לחיים שלהם (במקרה הנ"ל, הבחור פועל הבניין שהבת שלה הביאה לביקור משפחה לפני ההודעה על האירוסין...) - אבל זה טבעי וזה גם עובר להן בשלב כלשהו, אם לא אחרי שיחה מעמיקה וכנה עם הבת, אז אחרי קצת יותר וויכוחים עם האבא של הבת (שהוא בעלה של האישה כמובן) בלי שהבת תשמע, ובמקרה הכי גרוע - אם הבת תלך עד הסוף ותגיד לאימא שלה שהם מתארסים - סיכוי גדול שאז האמא כבר תשלים עם זה, ואולי בסוף תלמד גם לאהוב את זה.

בנוגע לבת - היום יש בנות שיש להן "טרנד" להיות עצמאיות במחשבה, לכן לא יפתיע אותי לגלות שהרבה בנות תהיינה מוכנות לקבל בצורה טבעית יותר את זה שהבן עובד בעבודה כזאת, שלמרות שהיא אידיאליסטית היא בהחלט לא נורמטיבית...

זה סופר נורמטיבי!

זה מקצוע שצריך התקדם בו לתפקידים בכירים ומכניסים יותר, אבל זה מקצוע נורמטיבי לגמרי. מכובד או לא - כל אחד ודעותיו. בעיניי הוא בהחלט מכובד. אב למה לא נורמטיבי? זה לא נורמאלי שיש פועלים שבונים בניינים? איך יבנו בניינים בלי פועלים?

ממתי בוחרים משהו לפי מקצוע?

לק"י

שלא אכפת לי במה בעלי יעבוד (אני מקווה לפחות..).

אבל חשוב לי שזאת תהיה עבודה מכניסה שתספיק לנו..

אז אם פועל טוב לו ומתאים כלכלית- אז סבבה.

לא מחנכים הורים, ולא מחנכים בני זוג. את מחנכת רק את הילדים שלך, ואם את מורה גם את התלמידים והתלמידות שלך.

ההורים, כנראה, יתרגלו לרעיון. זה לא אומר שאת "מחנכת" אותם!

זו טעות נפוצה של מתבגרים...

בכל מקרה, מי שכותבת משפט כזה, זה או שהיא לא יודעת מה זה חינוך, או שהיא לא יודעת מה זה הורים, או שתיהם גם יחד.

צריך כשרון לזה, ויש הרבה מוכשרי מחשבים והייטק שבחיים לא יצליחו לעשות שמינית ממה שפועל בנין עושה.

בנוסף, אם מתקדמים להנדסאות או הנדסה או קבלנות, אז יש הרבה חומר לדעת, המון פרטים מקצועיים וצריך הרבה הבנה ונסיון כדי להצליח.

ולמי שכתבה שא"א לסמוך על זה כפרנסה קבועה- למה?

ועל הייטק אפשר? להזכירך, לפני כמה שנים היה שפל בשוק ההייטק והרבה משפחות מבוססות מאוד מצאו את עצמן בלי מקור הכנסה.

פרנסה היא משמיים,קודם כל. ואף אחד לא יודע מה העתיד צופן. ומבחינה זו אין הבדל בין להתקדם בבנין וקבלנות לבין להתקדם בראיית חשבון או מקצוע "נקי" אחר.

לאלחנן- קבלן זה לא מכובד???

בעיני אם קבלן הוא ישר, עושה את עבודתו נאמנה ונאבק להחזירליהודים את הענף החשוב הזה, זה מכובד מאוד. וגם הכסף יכול להיות מכובד עד מאוד, אגב...

מאד מאד חשוב שהבעל ידע לעסוק בעבודות כפיים!

תמיד ישנם דברים שמתקלקלים בבית, כשיש בעל שיודע איך לתקן את הדברים, או אפילו איך לבנות ספריית גבס, זו מתנה עצומה! שלא לדבר על הכסף שזה חוסך כשלא על כל דבר צריך להזמין איש מקצוע.

בנוסף, זה סגנון של אדם שייהנה לבנות עם הילדים בקוביות ובלגו כשהם קטנים, להקים איתם גינת ירק כשהם גדלים, וללמד אותם לתקן דברים שמתקלקלים.

ובינינו - זה בדרך כלל שלב בחיים... רוב היהודים ממשיכים לתחומים אחרים, כך שטוב שיהיה להם את הניסיון הזה.

שנזכה לחיות את מה שעידודי חלם עליו יחד איתו

כאחת שנשואה לבעל מאוד אינטילגנט והמוריסט וכל הקסם  החיצוני-שיהיה לכם ברור  בבית זה הפוך .הייתי מתחלפת איתה בשמחה,כי גם אני בזמנו חשבתי שאנטילגנציה זה משהו שאי אפשר לחיות בלעדיו,

איך אומר השיר:יש לך עניין עם פועלי בניין שאוהבים אותך עד ראש הגג

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!