צוהר להיגיון
מי יכול להתחייב על כך שהמתפרעים ביצהר הסתפקו בניפוץ שמשות מתוך אידיאולוגיה? ומי יערוב שבפעם הבאה, אם יקרה לידיהם המחבל עצמו, גם אז יסתפקו במעשי הקונדס החביבים של ניפוץ שמשות?
אלא שהטקסט השגור על שפתיהם של נציגי מועצת יש"ע הולך ומאבד את כוחו, הולך ודוהה. בציטוטים מדברי נציגי המועצה השונים עולים שני טיעונים עיקריים: הראשון – אין גדר אלקטרונית מסביב ליצהר, מה שמעמיד את התושבים בסכנה תדירה של חדירת מחבלים.
והשני - איך אפשר להשוות ניסיון לרצוח של ילד בן תשע להתפרעות מינורית, כך הם טוענים. בסך הכול כמה זכוכיות מנופצות, מה הן לעומת חייו של ילד קטן.
אלא ששני הטיעונים לא ממש תקפים. תושבי יצהר, כידוע לא רוצים גדר. הם לא חיים בגטו, כך טענה היום אחת התושבות. אז מה צריך הצבא לעשות? לגדר את היישוב בניגוד לדעתם הנחרצת של תושביו? להציב אמצעי גידור אלקטרוניים-בלתי-נראים, כדי שביצהר ילכו עם וירגישו בלי?
.
אינני טוענת חלילה שהצבא לא צריך להגן על תושבי יצהר מפני מחבלים. אבל אם לאנשי יישוב יש אג'נדה ביטחונית ברורה ושונה מזו של הצבא, והם מערימים קשיים על דרכי המיגון הקונבנציונאליות של הצבא, יכול להיווצר מצב בו הצבא מעט מתקשה לעמוד במשימתו.
אם גדר היא מה שהיה פותר את הבעיה, יואילו נא אנשי יצהר ויציבו גדר, גם במחיר של תחושה גטואית מסוימת.
והנימוק השני, הטוען להבדל המשמעותי בין מעשי המחבל למעשי המתפרעים, הוא טיעון שאולי היה תקף בשבת, אבל הוא ניצב בפני סכנה ממשית.
כי מי יכול להתחייב על כך שהמתפרעים הסתפקו בניפוץ שמשות מתוך אידיאולוגיה? ומי יערוב שבפעם הבאה, אם יקרה לידיהם המחבל עצמו, או מי שייחשב בעיניהם כבן משפחתו, או ילד בן גילו של הילד היהודי המותקף – מי יערוב שגם אז יסתפקו במעשי הקונדס החביבים של ניפוץ שמשות?
זה לא היה טיול של התנועה, ולא היו אלה מעשי שובבות. ומה שמפחיד באמת הוא מה שיכול
וכאן נכנס המקום של הממסד. צריך לקחת את קומץ הנערים פורעי החוק מאוד ברצינות. הם מסוגלים ללכת רחוק עוד יותר, ואנחנו צריכים להחליט האם אנחנו עדיין רוצים אותם כחלק מאיתנו.
האם האינסטינקט הראשוני שלנו נשאר ההגנה עליהם ועל מעשיהם. מדובר בקומץ, הנחשב קיצוני אפילו בקרב תושבי יצהר עצמם. ודווקא משום כך, צריך לחשוב האם אנחנו רוצים להניח להם לגרור אותנו לזירת קרב שאין בה חוקים.
כי רבים מתושבי יצהר לא מזדהים איתם, אבל יגנו עליהם בפני הרשויות, או בפני התקשורת. ומועצת ישע לא באמת רוצה שכל הגזרה שלה תנוהל על ידי אותם קיצונים, ובכל זאת היא מוצאת נימוקים לכך שמעשיהם, בעצם, לא היו נוראים.
אבל ברגע שפורצים גדר פעם אחת והעולם לא מזדעזע, ומנסים שוב ואפילו מקבלים גיבוי – הגדר כבר לא קיימת, והגבולות כולם עלולים להיחצות. גם הגדרות הבלתי נראות של יצהר.
