לא סבל.

יש גם "מחלות" - אז בגלל זה את מפחדת להיות את?  לרוב - בריאים. כשיש מחלה ח"ו, מתפללים ומטפלים.

מי שכותב כאן בעניינים כאלו - זה מי שצריך עזרה. זה לא "מצב מייצג". וגם מי שצריך - הרי כותב לאנשים שהוא מניח שהם מבינים את המצב, ויוכלו לעזור  ובתקוה לחזור ולייצב את העניינים ולעלות על מסלול טוב. לא בכוונה להישאר כך לנצח.

ויש מקום גדל לבחירה: הן בבן הזוג שבוחרים להתחתן עימו; שיהיה מתאים, בעל מידות טובות וכו'.

והן במה שעושים בהמשך. 

תתפללי לה', תבחרי בטוב גם עכשיו וגם אח"כ - ובעז"ה יהיה מצוין.

ישנם גם מקרים של בני זוג ברמה דתית שונה, אינטלקטואלית (לפעמים האישה חכמה יותר)

ותמיד, אבל תמיד יש הבדלי אופי, חינוך וסגנון.

ועם מידות טובות (חיי נישואין הם לא באנו לנוח, כן? וגם שירות ולימודים וניהול קשרים משפחתיים וחברתיים הם לא "באנו לנוח". תמיד יש על מה לעבוד ואת מה לשמר) עם מידות טובות אפשר להגיע להכל. לאושר ולחוויתיות הכי גדולים שקיימים!!

את יודעת מה זה לבשל ולסדר את החדר לבנאדם היחיד בעולם שהוגה בך כל היום? מה זה לפנק אותו, מה זה לצאת ליום של כיף רק אני והוא? את יודעת מה זה להרות ילד? להיות שותפה למעשה בראשית? 

החיים מדהימים, אבל לא יבואו לספר לך על ילד שחזר הביתה בשלום אלא על זה שח"ו נפגע. כי תמיד מדברים על השונה והחריג.

אז מכאן קחי לך את ההוכחה שרוב רובם של האנשים חי בטוב ובאושר.

ותתפללי!!

מחזיקה לך אצבעות!!

כשהכל טוב בד"כ לא פותחים שרשור להגיד איזה חמודה אשתי אבל כשיש בעיות אז מתייעצים פה בפורום ולכן יש כאן אחוז גבוה יחסית של שרשורים המעידים על חיי נישואין לא תקינים.

רוב הזוגות חיים באושר (גם אם לפעמים יש בעיות כאלו ואחרות) ובוודאי שחיי הנישואין עדיפים על להיות לבד.

ללא ספק חיי נישואין זה עבודה משותפת של בני הזוג אבל זה שווה כל רגע.

בהצלחה

"כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. כל משפחה אומללה היא אומללה בדרכה שלה."

רוב הזוגות כאן בפורום חיים באושר ובסיפוק עם הצד השני שלהם.

זו הנורמה, השגרה, ולכן לא שומעים עליה באופן יחסי לכמות הצרות המתוארות בהרחבה. רק כשזוג כואב ומתוסכל ומשווע לעזרה הוא פונה לציבור וממילא נוצר הרושם כאילו אצל כולנו או רובנו המצב דומה. ולא היא.

אבל גם טוב גדול יותר.

הכל מתעצם.

האושר הוא פי 2 והקוש הוא פי2

ותזכרי שמה שאת קוראת פה- זה רק המקרים החריגים שמצריכים עזרה. זה לא היומיום של רוב הזוגות.

קולה-

לא ממש מסכימה איתך..

בנישואין תקינים-

יש בדר''כ הרבה יותר טוב מרע..

אחרת זה מצב לא בריא בכלל..

כמובן שיש קושי לפעמים אבל הטוב בנישואין הוא כפליים..

מבחינת זמן- אני מאמינה שיש יותר זמן "טוב"

אבל גם ברווקות (ובכלל בחיים) לרוב האנשים יש יותר זמן "טוב" או "שיגרתי".

אבל מבחינת הדברים שהיא מדברת עליהם- הסיבות לפתיחת לא מעט שירשורים. אז כן- לרוב הזוגות הנשואים יש גם רגעים קשים. וזה קושי שהוא גדול יותר מהקושי של הרווקות. אבל יש גם זמנים שיש ה=בהם טוב שלא יכול להיות ברווקות.

ונישואין זה גם אחרי 5 או 10 או 50 שנה וכמה ילדים...

בנישואין יש קושי גדול יותר, כי מתמודדים עם דברים "גדולים" יותר.

זה מתחיל בדברים היומיומיים כמו לבשל לשבת ולנהל בית, ללמוד לחיות עם אדם השונה ממך באופי ובעוד הרבה דברים ולתת לו את המקום הראוי לו, וממשיך בקשיים נוספים שמשתנים בין זוג לזוג- כמו קשיי פרנסה, ציפייה לילד, קשיי גידול ילדים וכו'.

אבל-

הקשיים האלו הם שמעצימים את החיים! הם המבגרים אותנו (= אנחנו הופכים לאנשים גדולים יותר)

כמו שלימודי תואר קשים יותר מלימוד לבגרויות- אז לא נלמד לתואר??

נישואין זה לא כמו באגדות "הם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה". זה הרבה עבודה, וזה משתלם!!!

יש זמנים שזה אושר רצוף כי.... פשוט טוב להיות נשואים. ויש זמנים שהקושי מעצים את האושר כאשר מצליחים להתגבר.

(אחח.. איזה תענוג זה להדליק נרות ביום שישי בתחושה שלא התעצבנו ולו לרגע אחד על השני...)

דבריי מכוונים לקשיים "נורמלים" שיש לכל זוג נשוי, כמובן שיש גם מקרי קיצון שעליהם את קוראת פה או נחשפת אליהם באמצעי התקשורת שלא מפסיקים לפמפם לנו לדוג' זקן שרצח את אשתו וכו'.

כמו שאמרו לפני- זה לא מייצג ואת וודאי יודעת זאת- אך כדי להתמודד עם הפחד מדברים כאלו כדאי לעשות כמה דברים:

א. לשמוע שיעורי תורה על מה זה זוגיות ואיך היא צריכה להראות.

ב. לקרוא ספרים בנושא (כנ"ל)

ג. כשאת יוצאת עם מישהו שנראה לך לדעתי כדאי להתייעץ עם אנשים שעברו את התקופה הזאת. יש נטייה אם לשתף- אז את החברות שגם בדייטים אך עדיף מישהו שיתן לך זווית נוספת על הבחור- חברה שנשואה מספר שנים, אחות גדולה, אמא, רבנית וכו'. ולא רגע לפני שסוגרים וורט אלא כשזה מתחיל להיות רציני כדי שלא תהיי מסונוורת ולא תהיי פתוחה לשמוע את עצתן.

ד. יש את ההצגה המפורסמת של נעה אריאל (נראה לי שזה שמה) על בעלים מכים ואיך לזהות סימני אלימות עוד לפני הנישואין. סביר להניח שיש עוד מידע בסגנון הזה. חשוב מאוד להכיר אותו. ועם זאת לזכור שאלו מקרים חריגים, שמעתי, הבנתי, אבל לא כל מדוייט הוא בעל אלים בפוטנציאל.

בהצלחה!!

תודה לכולכם!

יישבתם את דעתי.

ואני רוצה לאחל לכולכם שתמשיכו להישאר "בריאים" עד 120!

אל תשכחי שבדרך כלל אנשים כותבים על בעיות שיש להם ולא על המצב הטוב..

פה לפעמים נוצר מצב של אוסף בעיות..

אבל זה לא משקף את חייו של זוג באופן מלא..

בטענה שהעולם מלא בסבל, אז למה להוסיף לעולם ילדים שיסבלו או שגרמו לסבל?

כמובן שזה מגוחך, כן?

העולם אולי מלא בסבל אבל הוא גם מלא בטוב. ויותר חשוב מזה, כל נשמה שיורדת לכאן יש לה תפקיד ותיקון שעליה לעבור.

אז גם בנישואין- זה מגוחך לא להיכנס לזה רק כדי לא לסבול. הרי חיי נישואין הם מלאים טוב וסיפוק ושמחה והעצמה אישית.

ומעבר לזה, כן, לכל אחד מבני הזוג יש תפקיד ביחס לבן או בת זוגו. כל אחד/ת עוזר/ת לשני/ה במילוי תפקידו.

נוכחתי לאחרונה על מצב של קושי בזוגיות שנובע מהסתכלות על אחרים ומתוך כך לקנאה ולחוסר שמחה בזוגיות...

הכל תלוי בך- עד כמה את שמחה בחלקך ושלמה עם עצמך וחיה בבריאות,

ותאמיני לי- כשחיים כמו שצריך + משקיעים בשני,

הנישואין זה החיים הכי מאושרים, הכי שלמים והכי מדהימים שיש!!!!!

אם מגיעים לבסיס משותף גם הגיוני וגם רגשי(נתוני פתיחה). צריך להסתכל קדימה בתקווה. סיכונים יש בכל דבר. ההבדל בין הנישואים לדברים אחרים. שעתיד הקשר תלוי בבני הזוג. איך שהם ינהלו אותו כך הוא יהיה. בלי אמונה ובלי אופטימיות (קשורים זה בזה) אין כלום. וזה לא אומר שתמיד יהיה קל. בחכמה יבנה בית ובתבונה יתכונן. (משלי) 

ממליץ לעבור על הספר. הנישואין משימה של הרבנית סימה בצרי. וגם הספר של הרב של כפר עציון נדמה לי הרב אלישיב קנוהל. לא זוכר את שם הספר אבל הוא טוב מאוד. וגם לרבנית נעמי וולפסון יש ספרים טובים בנושא. רמת הפחד תרד.

הרבה מאוד מלמדים החיים ויש בהם הרבה יופי חשוב רק ליזכור ש במים רדודים אין גלים

הסקרנות היא מים עמוקים אפשר לשמוע גם דברים לא נעימים ואפילו מפחידים אבל בסופו של דבר ההשתלמות והלימוד מנסיונם של אחרים חוסכים לנו הרבה בדרך בהצלחה!!!! 

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.