אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

את יכולה גם להגיד שמות של חפצים תוך כדי משחק..

לספר סיפורים פשוטים, גם סיפורים עם תמונות ולהצביע על התמונות הרלבנטיות תוך כדי סיפור.

העיקר - לא להילחץ כלל. הכל בטבעיות, באהבה, בקירבה - כדבר אמא עם ביתה בת השנה..

מהר"ל - עוד לא צריך ללמד.  אפילו מסילת ישרים עדיין מוקדם מידי...  [אבל את ה"הליכות" שלך, והשלוה והחביבות והטון האוהב והנינוח - היא קולטת בהחלט]

פעם היו כללים של בן חמש למקרא וכו'. יש פרקי אבות -שבעה דברים בגולם והיפוכם בחכם. כל ההדרכות שם - של איך אני צריכה לפעול. לתת סגנון ואוירה בבית.

היא? - היא המורה: תעקבי אחריה בעניין, בסקרנות ובהתפעלות ותלמדי ממנה המון - מה היא רוצה, מה יכולה, למה היא נמשכת, כלפי מה היא "אטומה".

תכתבי את הספר הפרטי שלה.

תעודדי, אבל עד הגבול שלה.

אני רוצה לגמול. אני רוצה שתיסע בבימבה שקנינו לה ליומולדת שנה.  - אבל היא לא בעניין של "לשבת על". אני רוצה שתצפצף בצפצפות.

אבל היא - ממציאה לעצמה משחקים. אוהבת כלים אמיתיים ועטיפות ולא משחקים שמישהו מוכר עבור בני גילה.

אני פוקחת לה עיניים לסובב אותה - ובכ"ז היא לא רואה כל דבר.

היא כמו פופ קורן. כשזה מגיע - זה נובט בבת אחת.

דוגמה: נשיקות. היא לא ידעה לתת, אבל ניסתה ועשתה סימנים. פתאום יצא לה כמו שצריך. אתמול יצאנו לבית הכנסת והתעכבתי לנעול את הדלת. והיא (ביד השניה שלי) רכנה לעבר המזוזה ונשקה לה. התרגשתי.

היא ראתה כיוון. אבל יזמה רק כשהבשילה לכך.

אני רואה אופי:

תינוקת מתבוננת וחוקרת ולומדת ומגיבה חיובי למציאות ובשמחה ובהתפעלות. ברוך ה' אני אומרת. ב"ה.

ועם זה אני הולכת. אני פותחת. היא מבקשת או עושה בעצמה. או שהיא מושכת אותי אחריה.

בהצלחה לך.

בן 5 למקרא, שבעה דברים וכו' - זה לא דברים שהיו "פעם".. אלו דברים נצחיים, ככל דברי תורה..

לא קראתי את כל מה שכתבה אנטילופה- אבל הפסקה הראשונה מאוד צרמה לי

מצטערת שצרמתי לכם.

תגיבו לגופו של עניין אם נראה לכם.

התכוונתי שיש לנו כללים שמחייבים אותנו, המבוגרים - למסגרת מוסרית ומידותית. וזה מחלחל בנו ובילדים מעצם ההתנהגות.

בראש ובראשונה - שלנו אנו.

בגיל הזה, הלכאורה משוחרר מכללים כובלים - ההבטה בתינוק - פותחת שערים וכיוונים.

אנחנו צריכים לשמור את אוזניו  ע"י שאנו שומרים את לשוננו.

אנחנו מוסיפים קדושה בבית.

אנחנו חיים סדרי עדיפויות.

אבל איתו עצמו - חיים! חום! שמחה! אהבה! תנועה! חקר העולם! טעימה מהעולם! פיתוח חושים! לתת כלים לנשמה!

בגיל חמש - מקרא וכו'. אפשר גם קודם. להרגיל את אזני התינוק בצלילי הפרשה , בתהילים, בשירי קודש. להרגיל את עיניו במראות של קדושה וטעם טוב. של יופי החיים ועשיית חסד. בית כנסת. שיעורים. אותיות.ועוד.

(כשהתינוק רואה/שומע תינוק אחר בוכה - כבר להרגיל אותו לחמלה ונחמה ותפילה למען האחר - ע"י מילותינו וע"י יד מלטפת, מנגינת דיבור והבעת פנים וע"י הפניה לבקש את הטוב עבור השני. קצת משחק והתניה? - מצויין! התניות לא יוצרים רק עם אוכל וסיר לילה...)

הכל תכנית חיסכון.

מה שמכניסים - מצטבר.

אח"כ יוצקים משמעות ותוכן.

שמי שצריכה להגיב לגוף ההערה שנאמרה לה - זו דווקא את...

הרי איש לא חלק על הדברים שאת כותבת כאן,

העירו על משפט מסוים: "פעם היו כללים של בן 5 למקרא" וכו'. משפט כזה צורם כמובן, כי מה שחכמים אמרו זה לא "פעם"..

ובפורומים זה דבר מקובל, שלפעמים מגיבים על עצם הדברים - ולפעמים לא רואים לנכון להגיב עליהם, או כי מסכימים איתם או מכל סיבה אחרת; אבל כן מגיבים על ביטוי שנראה מאד לא שייך.

קורה.. אפשר לחזור מהביטוי המוטעה, ולהישאר עם הדברים החשובים האחרים שנכתבו..

סתם יצא לי קודם לראות סרט באתר מטרנה.

יש את שי זילברבוש. יש גם את ורדי.

אפשר לחפש באינטרנט או סתם להמציא לבד - המון משחקים של חיבוקים וצחוקים ופעילות גו]נית - ממש בזהירות!! רק בהתאם לטווח התנועה והיכולת שלה!!!

חויה משותפת.

חיזוק הגוף.

וידוע ש המח "זז" יחד עם התנועה הגופנית - אולי ישפיע לטובה.

המון שירי משחק (סבתא בישלה, בוא אלי פרפר, האף הוא חשוב, עבביש...) - שטויות של דתיה בן דור או כל מיני שירי ילדים באינטרנט (אני מתחילה להכיר מה שכולם גדלו עליהם ואני לא...).

לדעתי ממש לא חייבים שירי הפעלה ומשחק שטותיים - אפשר גם, אבל לא רק - ואפשר לעשות תנועות לשירי קודש ושירים של חרדים וגם ולהמציא על סיטואציות כמו עייפות וללכת למיטה או כל דבר אחר - תנועות ומשחקים.

פעם היה שיר: "אני הולך בשמחה לבית הכנסת בשמחה" - אז אפילו לשיר אותו בשמחה בדרך לבית הכנסת.

לשמוח בהבדלה - לעשות חושך, כדי שהנר יאיר את החדר ויהיה במוקד ההסתכלות, לעשות דרמטיות מההסתכלות על הצפורניים לאורו וממש להריח מלוא הריאות ובקול את הבשמים ולהתפעל מהריח. להבדיל על משקה חריף שעושה להבה צבעונית ומרקדת בצלחת ההבדלה - כשמכבים את הנר. לשיר ולרקוד בהתלהבות שבוע טוב ואליהו הנביא - זה מאיר ומדליק ויוצר התייחסות והתקשרות של הילד, מגיל 0 והוא רק מחכה שזה יחזור

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...