אם כיף לך לשחק איתה במחיאות כפיים, אז תעשי זאת כי זה מהנה אותך, ולא בשביל "ללמד אותה"  

הבת שלך קונה כישורי חיים בהתאם לקצב בו היא צריכה אותם או מתעניינת בהם.

תעשי איתה מה שנחמד לשתיכן... חיבוקים ונשיקות ואהבה, חשובים להתפתחות שלה הרבה יותר ממחיאות כפיים

את מוזמנת לקחת מטיפת חלב מה שנחמד ונשמע לך הגיוני, ולהגיד "תודה רבה" על כל השאר, ולשכוח מיד...

את יכולה גם להגיד שמות של חפצים תוך כדי משחק..

לספר סיפורים פשוטים, גם סיפורים עם תמונות ולהצביע על התמונות הרלבנטיות תוך כדי סיפור.

העיקר - לא להילחץ כלל. הכל בטבעיות, באהבה, בקירבה - כדבר אמא עם ביתה בת השנה..

מהר"ל - עוד לא צריך ללמד.  אפילו מסילת ישרים עדיין מוקדם מידי...  [אבל את ה"הליכות" שלך, והשלוה והחביבות והטון האוהב והנינוח - היא קולטת בהחלט]

פעם היו כללים של בן חמש למקרא וכו'. יש פרקי אבות -שבעה דברים בגולם והיפוכם בחכם. כל ההדרכות שם - של איך אני צריכה לפעול. לתת סגנון ואוירה בבית.

היא? - היא המורה: תעקבי אחריה בעניין, בסקרנות ובהתפעלות ותלמדי ממנה המון - מה היא רוצה, מה יכולה, למה היא נמשכת, כלפי מה היא "אטומה".

תכתבי את הספר הפרטי שלה.

תעודדי, אבל עד הגבול שלה.

אני רוצה לגמול. אני רוצה שתיסע בבימבה שקנינו לה ליומולדת שנה.  - אבל היא לא בעניין של "לשבת על". אני רוצה שתצפצף בצפצפות.

אבל היא - ממציאה לעצמה משחקים. אוהבת כלים אמיתיים ועטיפות ולא משחקים שמישהו מוכר עבור בני גילה.

אני פוקחת לה עיניים לסובב אותה - ובכ"ז היא לא רואה כל דבר.

היא כמו פופ קורן. כשזה מגיע - זה נובט בבת אחת.

דוגמה: נשיקות. היא לא ידעה לתת, אבל ניסתה ועשתה סימנים. פתאום יצא לה כמו שצריך. אתמול יצאנו לבית הכנסת והתעכבתי לנעול את הדלת. והיא (ביד השניה שלי) רכנה לעבר המזוזה ונשקה לה. התרגשתי.

היא ראתה כיוון. אבל יזמה רק כשהבשילה לכך.

אני רואה אופי:

תינוקת מתבוננת וחוקרת ולומדת ומגיבה חיובי למציאות ובשמחה ובהתפעלות. ברוך ה' אני אומרת. ב"ה.

ועם זה אני הולכת. אני פותחת. היא מבקשת או עושה בעצמה. או שהיא מושכת אותי אחריה.

בהצלחה לך.

בן 5 למקרא, שבעה דברים וכו' - זה לא דברים שהיו "פעם".. אלו דברים נצחיים, ככל דברי תורה..

לא קראתי את כל מה שכתבה אנטילופה- אבל הפסקה הראשונה מאוד צרמה לי

מצטערת שצרמתי לכם.

תגיבו לגופו של עניין אם נראה לכם.

התכוונתי שיש לנו כללים שמחייבים אותנו, המבוגרים - למסגרת מוסרית ומידותית. וזה מחלחל בנו ובילדים מעצם ההתנהגות.

בראש ובראשונה - שלנו אנו.

בגיל הזה, הלכאורה משוחרר מכללים כובלים - ההבטה בתינוק - פותחת שערים וכיוונים.

אנחנו צריכים לשמור את אוזניו  ע"י שאנו שומרים את לשוננו.

אנחנו מוסיפים קדושה בבית.

אנחנו חיים סדרי עדיפויות.

אבל איתו עצמו - חיים! חום! שמחה! אהבה! תנועה! חקר העולם! טעימה מהעולם! פיתוח חושים! לתת כלים לנשמה!

בגיל חמש - מקרא וכו'. אפשר גם קודם. להרגיל את אזני התינוק בצלילי הפרשה , בתהילים, בשירי קודש. להרגיל את עיניו במראות של קדושה וטעם טוב. של יופי החיים ועשיית חסד. בית כנסת. שיעורים. אותיות.ועוד.

(כשהתינוק רואה/שומע תינוק אחר בוכה - כבר להרגיל אותו לחמלה ונחמה ותפילה למען האחר - ע"י מילותינו וע"י יד מלטפת, מנגינת דיבור והבעת פנים וע"י הפניה לבקש את הטוב עבור השני. קצת משחק והתניה? - מצויין! התניות לא יוצרים רק עם אוכל וסיר לילה...)

הכל תכנית חיסכון.

מה שמכניסים - מצטבר.

אח"כ יוצקים משמעות ותוכן.

שמי שצריכה להגיב לגוף ההערה שנאמרה לה - זו דווקא את...

הרי איש לא חלק על הדברים שאת כותבת כאן,

העירו על משפט מסוים: "פעם היו כללים של בן 5 למקרא" וכו'. משפט כזה צורם כמובן, כי מה שחכמים אמרו זה לא "פעם"..

ובפורומים זה דבר מקובל, שלפעמים מגיבים על עצם הדברים - ולפעמים לא רואים לנכון להגיב עליהם, או כי מסכימים איתם או מכל סיבה אחרת; אבל כן מגיבים על ביטוי שנראה מאד לא שייך.

קורה.. אפשר לחזור מהביטוי המוטעה, ולהישאר עם הדברים החשובים האחרים שנכתבו..

סתם יצא לי קודם לראות סרט באתר מטרנה.

יש את שי זילברבוש. יש גם את ורדי.

אפשר לחפש באינטרנט או סתם להמציא לבד - המון משחקים של חיבוקים וצחוקים ופעילות גו]נית - ממש בזהירות!! רק בהתאם לטווח התנועה והיכולת שלה!!!

חויה משותפת.

חיזוק הגוף.

וידוע ש המח "זז" יחד עם התנועה הגופנית - אולי ישפיע לטובה.

המון שירי משחק (סבתא בישלה, בוא אלי פרפר, האף הוא חשוב, עבביש...) - שטויות של דתיה בן דור או כל מיני שירי ילדים באינטרנט (אני מתחילה להכיר מה שכולם גדלו עליהם ואני לא...).

לדעתי ממש לא חייבים שירי הפעלה ומשחק שטותיים - אפשר גם, אבל לא רק - ואפשר לעשות תנועות לשירי קודש ושירים של חרדים וגם ולהמציא על סיטואציות כמו עייפות וללכת למיטה או כל דבר אחר - תנועות ומשחקים.

פעם היה שיר: "אני הולך בשמחה לבית הכנסת בשמחה" - אז אפילו לשיר אותו בשמחה בדרך לבית הכנסת.

לשמוח בהבדלה - לעשות חושך, כדי שהנר יאיר את החדר ויהיה במוקד ההסתכלות, לעשות דרמטיות מההסתכלות על הצפורניים לאורו וממש להריח מלוא הריאות ובקול את הבשמים ולהתפעל מהריח. להבדיל על משקה חריף שעושה להבה צבעונית ומרקדת בצלחת ההבדלה - כשמכבים את הנר. לשיר ולרקוד בהתלהבות שבוע טוב ואליהו הנביא - זה מאיר ומדליק ויוצר התייחסות והתקשרות של הילד, מגיל 0 והוא רק מחכה שזה יחזור

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות