זה היה החזן של מוד'זיץ', חסידות שהניגון הוא העיקר אצלה. החזן נהרג במחנות, אבל כשהוא הלחין את השיר ברכבת, הוא הכריז שמי שיקפוץ מהרכבת ויציל את הניגון, ויעביר אותו הלאה - יזכה בלא פחות מחצי העולם הבא שלו עצמו, החזן...

אחד קפץ, ניצל מהשואה, והעביר את הניגון הלאה.

לפרטים נוספים עייני בוויקיפדיה אני מאמין - מודז'יץ'

הוא הלחין את הניגון.

חיליק מספר את הסיפור של הניגון הזה בסרטון שהעליתי..

הוא הבטיח למי שיקפוץ מהרכבת שויביא את הניגון הזה לרבי ממוז'יץ' עולם הבא או משהו כזה

הרבי מלובאויטש מאוד חיבב את הניגון הזה כי יש בו הרבה מסירות נפש וניגנו את זה בכל כינוס ילדים

מושיקו - עיין בקישור בהודעה הקודמת שלי למעלה...

כמו שכבר כתבו, היה מדובר בחזן מחסידות מודז'יץ, ר' עזריאל דוד פסטג.

הוא זה שהבטיח חצי מהעולם הבא שלו למי שיציל את הניגון.

קליפ שהאחים גרוביס עשו על הסיפור

הוא חוקר ניגונים

ואם זה מה שהוא אומר זה באמת נכון

וכששומעים גם את הרקע לניגון זה בכלל מעביר צמרמורת.

"אני מאמין בביאת המשיח" הפך להיות כמעט המנון של בעלי האמונה בארץ ישראל, ומסיים את הטקסים הלאומיים כמו ביום השואה, יום הזיכרון, העצמאות וטקסי סיום של חיילים, לפני שירת "התקווה".

אחת המנגינות הפופולריות שאתם וודאי שמעתם ושרתם, אינה מנגינה "עממית" מדורי דורות, אלא לחן שהלחין בן דודי ששמו מוטי פרנס, לפני ארבעים ומשהו שנה.

ממה שאני יודעת עליו, הוא היה מראשוני המלחינים והנגנים במהפיכת המוסיקה החסידית אי שם בשלהי שנות הששים של המאה העשרים למניינם. הוא ניגן בתזמורת החסידית הראשונה בה נגנו יהודים בני ישיבות, תזמורת "נגינה", והלחין, בין השאר, את "אני מאמין" ו"פתחו לי שערי צדק", שכל דוס מצוי מכיר. 

שירים אלו נמצאים באלבומים של "פרחי אגודת ישראל" שהיו לנו בבית, משנת 1969 (עם תמונה של הכותל המערבי בצבעי חום כהה) ו-1970, עם כריכה בכתום-צהוב.

אחד מחברי לקהילת חברי הפייסבוק שלי, Shahal Shapira, הוריד עבורי הקלטה של הביצוע המקורי של תזמורת "נגינה" עם "פרחי אגודת ישראל", רק שלצערי, אין לי אפשרות להעלות אותה כאן. 

מוטי, לצערנו, חולה במחלה ניוונית כבר כמה שנים. הוא באמצע שנות הששים לחייו. אני מבקשת מכל מי ששר או משתתף בטקס בו שרים את המנגינה הזו, שתי בקשות צנועות: 

1. להקדיש את השירה לרפואתו : מרדכי בן שרה
2. לבקש מהמארגנים, אם יודעים מראש שעומדים לשיר את השיר הזה, לתת קרדיט למוטי פרנס, המלחין. ונביא גאולה לעולם.

כאן יש ביצוע של חיילים ששרו את "אני מאמין". 

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

אתה שואל כמה היינו מוכנים לשלם בכדי שיצנזרו לנו סרטים? אם גוי היה עושה את זה.. הייתי משלם הרבה.

בטח לא 2 שקל..

במקום לצנזר ולשפר את בעיות הצניעות בעיתונות החילונית, יש עיתונות המותאמת לציבור הדתי.  

נראה לי מוזר לצרוך תוכן ומדיה עם בעיות צניעות גם אם יש מי שיחתוך וידביק וינקה את מה שמפריע. 

ולא רק מצנזר בקטע של להסתיר, אז אולי יש בעיה אחרת של עצם הסרט והתוכן שלו. זה כבר דבר אחר..

אבל לצערי מהצד השני, כעסתי על מישהו ולא רציתי להסביר...

כשמישהו מכעיס אותי כל כך ואח"כ עוד שואל למה אני כועסת, זה עוד יותר מרגיז ומתסכל וגומר את הסבלנות. כאילו... אתה עושה דבר כל כך מציק ולא ברור לך על מה אני כועסת?? זה מעלה את התחושה שמדובר בהיתממות ולא באמת ברצון כנה להבין למה כעסתי..

אני חושבת שהפתרון במצב כזה הוא פשוט להתרחק ממי שכועס עליך, אם אתה חשוב לו, כשהוא ירגע הוא יפנה אליך בעצמו...

ומה עשית כשזה קרה לך? פשוט חיכית?

לא חשבתי על האופציה הזו למרות שחז"ל אמרו "אל תרצה את חברך בשעת כעסו".. כי שם בסוף מדובר בחברך שבסוף ישקף לך את המצב.

יכול להיות שיש 0.000000000000000000001% שזה לא קיים אצלם

לא מפחד לדבר בשם עצמו

וכנראה לא פותח פצלש

אבל היום אני כבר רק מפה כמעט

ולא כ"כ משתמש במקורי

היה לי כינוי בלי הנקודה ושכחתי את הסיסמא אליו

לפני הרבה שנים

מלבד אחד כמו מבולבלת, לא זוכר מה הפצלש

אוי, עלית עלינו🙈

@מבולבלת מאדדדד , באיזה ניק נשתמש?

אומנם פתחתי הרבה בעבר אבל ברשמי אני קופץ מידי פעם לבנות מרכלות עלי אבל לא יותר מכך.

אני אפילו לא מכוון את זה.. אני פשוט מתחבר ומה שיוצא לי בהתחברות אני מתחבר.. חחח

שם קוד,

אליאס,

דיקסיט,

עידן האבן,

טיקט טו רייד,

Robo rally,

The crew,

Avalon,

Shadows over Camelot,

Nefarious,

Colloretto,

סושי גו,

אזול,

Draftasorus

מה זה השמות האלה אתה בטוח שזה בישראל?😂

ממש תודה!

מה ה3 הכי מומלצים בעיניך? (חוץ משם קוד ואליאס)

ולא יודע אם תרגמו אותם, בכל מקרה, בכלל המשחקים שפירטתי אין מלל כמעט.

תלוי מה הסגנון שאת מחפשת?

האורך? מספר השחקנים?

טוב אז יש לי שיעורי בית לחקור.

לא משנה הסגנון והאורך העיקר שיהיה אפשר גם בשני שחקנים ומעלה ולא מ-4

שם קוד (יש לו גרסה לזוג),

אליאס,

דיקסיט (אפשר לבצע התאמות שיעבוד לזוג),

Avalon,

Shadows over Camelot

סושי גו,

ולא בטוח לגבי Draftasorus 

תלוי איזה סגנון אוהבים

זה מונע מהמצב להדרדר למקומות לא נעימים.

אין לי "מקום" בעולם... אני כאן כל רגע שה' מחליט שאהיה כאן, כל רגע מחדש. 

שליחה, כל מה שיש לי זה מה', ממה שהוא נותן לי משתדלת לתת.

אחרים רואים את מה שאני באמת מכוונת. כשאני מצליחה באמת לכוון ולהיות בתודעה של מה שכתבתי לפני- אנשים רואים את זה, זה ממש כאילו "שם ה' נקרא עליך ויראו ממך". יראת כבוד כזו.

אבל לא תמיד אני ככה, וכשאני פועלת ממניעים אגואיסטים זה ניכר.

אין לנו תפקיד אחד בעולם חוץ מלעשות את רצון ה' ולהתקרב אליו.

וזה כן בא ביחד עם מודעות עצמית, לראות מה הכלים שה' שם לך.

אם זה יכולת לשמח אנשים, אם זה לימוד שאתה צריך להפיץ... מבינים את זה לפי מה שקורה איתך, אתה יודע במה אתה טוב, ועדיין כל פעם ה' שם אותך בסיטואציה אחרת, כל רגע בפני עצמו. 

יכול להיות שאתה אדם תוסס ואתה יודע איך להשתמש בזה לטוב אבל עכשיו ה' רוצה אותך בפקק ולראות איך אתה מגיב ואם תתעצבן. זה מלא דברים. המגמה היא אחת.

היא הדרך, לא המטרה. 

מי שמתקבע על התכונה שבעיניו היא התפקיד שלו עלול לחטוא לעיקר.

כי תמיד חשבתי שכישרון ויעוד קשורים זה לזה.

תוכלי לבאר את כוונתך?

ברור לי מאד

לעשות טוב לעצמי ולאחרים

ללמוד ולהשתפר מיום ליום

אני לא מוטרדת ממה אנשים אחרים חושבים על התפקיד שלי

את התפקיד שלי רק אני קובעת ושאחרים יתעסקו בתפקידים שלהם

יעוד של כל מי שרוצה בזה

לא רואה צורך לתחום את תפקידי לתחום מסוים