הפרש הגילאים ביניכם?

מתוך עיון בהודעותיה הקודמות.

הוא לא באמת רלוונטי לעצם זה שיש את הבעיה הזאת [כלומר: זה לא שבגלל זה "חייב" כביכול להיווצר משהו כזה]. אבל היה יכול לעזור, בנידון הספציפי, להבין משהו. אם היתה עונה - אח"כ הייתי מציע משהו לגופו של ענין.

נגעת לי בלב מאד.

לא אשתף בפורום במחשבות והרגשות העמוקים והפרטיים.

אבל מעבר להם, נותר בי רושם, שהמשכת את רווקותך לתוך הנישואין ואת מסע החיפוש המתמשך, שאולי בעצם קיים אצל כולנו.

הנשמה כמהה לאלוקים, האשה לאיש...יש איזו כמיהה בסיסית אל הטוב המושלם והאידאלי ואין פשרות.

השכנוע העצמי שלך אומר - בואי, אל תחפשי את האוצר מתחת לגשר, אלא פה , בבית, מתחת לתנור. לחיות בתודה לבורא על מה שנתן ואכן נתן...

אבל אי אפשר לטשטש את בקשת הלב...

אני לא יודעת להגיד לך על טיפול זוגי ועוד כל מיני טיפולים שבטח יעוטו עלייך להציע לך.

אני חושבת מכיוון אחר -

לא שוקלת את האפשרות להתגרש כי זה ימוטט אותי לגמרי, ללא כל ספק.- זה משפט שלך...

לא תתגרשי! החיפוש לא יוליד תוצאה. הוא יתמיד, בזכות הכמיהה הנפשית שלך. אז אל תתבלבלי.

אבל:

מאיפה הפסקנות הזו? את תתמוטטי?!

אני בטוחה שיש בך מעיינות של עוצמה ורגש טוב.

בטוחה שיש לך סיפורי גבורה ועמידות והצלחה בחייך!

אני בטוחה שברווקותך היית בשיאים גדולים למרות היאוש. אם היית באמת מיואשת - לא היית מתחתנת.

תתבונני.

ומה הביא אותך להתחתן עם צפרדע ירוקה ומיובלת שלא הפכה לנסיך יפה תור וחינני? תתבונני גם בזה. במה שחיזק אותך לעשות את הצעד המרשים והגדול הזה. אחרות לא עושות זאת...

יקירה,

אין לי לאן להוביל אותך ולהושיע...

אבל נכנסת לי בלב ואחשוב עלייך ואולי, שהמלך יעורר את לבי ואתפלל עלייך...

כולנו מחפשים את בעלינו בתוכם עצמם...וגם את עצמינו בתוכנו.

שה' יתן עצה טובה.

דבריך ריגשו אותי ואני רואה את גודל אישיותך דרך המילים...

את מחזירה אותי אל נקודת ההתחלה, שם אני מזהה תקוה גדולה ואכזבה קשה. החלטתי להתחתן בעקבות סדרת שיעורים ששמעתי, בה הרב הציג את הרומנטיקה כהמצאה טיפשית של העולם המערבי והוכיח שאהבה זאת החלטה (זה ממש בקצרה כמובן). בשילוב עם פניקה שאשאר רווקה לנצח - הנה החלטתי לקפוץ למים.

אז היתה לי האמונה שבידיים שלי להחליט לאהוב אותו. והאמת? התחלתי להצליח בזה, עד שלאט לאט התבהר לי שאני לבד במשחק - שהאיש הזה חסום לחלוטין לקשר רגשי (הוא אפילו מודע לזה ולא רואה סיכוי לשינוי) ושלמעשה אני לא בתוך זוגיות כלל. ההבנה הזאת התחילה כמה ימים אחרי החתונה ולאורך השנים הובהרה יותר ויותר - בכל פעם חלק נוסף ממני נשבר, עד שהפסקתי לנהל שיחות בנושא ואפילו להראות לו שקשה לי כי למדתי שוב ושוב ושוב שאין בכך שום תועלת - שהוא יסכים איתי שהצורך הרגשי שלי אמיתי ומוצדק, ילך לישון מהורהר ויקום ליום עבודה חדש...

היינו אצל מטפל זוגי, אולי באותה תקופה היה שיפור מסוים, אבל היה בזה משהו מאוד קוסמטי וחולף.

אני לא חושבת שאני מתחרטת על מה שהיה. אני באה מרקע מאוד מורכב ובאמת היה לי סיכוי מאוד גבוה להישאר לבד, אני מודה לה' שזיכה אותי להיות אמא, וחסך ממני את הקושי הנוראי של להיות רווקה בגיל מתקדם. ועם כל זה החוסר הזה סוחט את הנפש...

 אבל אני חושבת  שאם בעל עוזר לך בבית הוא כן אוהב אותך וככה מבתא  את האהבה ודאגה

רוב הגברים שהם טובים בהפתעות הם לא עושים את זה מתוך אהבה -הם  פשוט יודעים איך להרשים אישה

היה משורר שכתב שככול שגבר אוהב את  האישה פחות כך הוא יכוך לבנות תקטיקה ולהיראות נאה בעיניה

כשאת כותבת שהוא חסום לקשר רגשי - למה את מתכוונת? - הוא לא מדבר על זה? לא מגלה רגשות חיבה? זה רק כלפייך או שבאופן כללי?

אני שואלת מכיוון שיש לי  ילד עם בעיית תקשורת , וחלק מהבעיה היא שאנשים כמוה לא מגלים את הרגשות שלהם למרות שהם מלאים ברגשות . לדוגמא - קשה לי להיזכר מתי הוא אמר לי שהוא אוהב אותנו ,אך מנגד אני בטוחה שהוא אוהב אותנו אך זה רק קשה לו לבטא את זה ....

1. יש משפט של הרב דסלר  שמלווה אותי כל החיים: "לאשר ייתן יאהב", ואני היום כ"כ מרגישה שזה נכון, שאתה נותן למישהו אתה אוהב אותו, כשאתה משקיע במישהו- זה גורם לך להתקרב אליו. הורים תמיד יאהבו את הילדים שלהם כי הם לא מפסיקים לתת להם... ממליצה לך לתת, לתת לו את כולך, מה שאת יכולה, מתנות, להכין לו אוכל, לא יודעת כל מה שעולה על דעתך, לדעתי אם תהיי בגישה שאת עושה את זה בשבילו ורק בשבילו, אני חושבת (ומקווה) שתצליחי לאהוב אותו, אני מקווה שאח"כ כמובן גם הוא יאהב אותך, אבל זה צעד ראשוני.

2. אני לא יודעת מה את חושבת על זה, אבל אני חושבת שבמצב כזה נכון וכדאי לפנות לייעוץ (אפילו אדם מבוגר שאת מעריכה שתוכלי לדבר איתו). אני לא איזו מומחית, אבל אני ממש ממש חושבת שזה יהיה צעד נכון, ואם בעלך מוכן לבוא איתך, עוד יותר טוב - אפילו מעולה!!!

אני רוצה להוסיף שבעלי הוא גם ממש לא אחד שיודע לבטא רגשות, וממש קשה לו לבטא רגשות, והמדריך חתנים שלו דיבר איתו על זה לפני החתונה ודיבר על החשיבות להביע רגשות וכו'...

זה לא שבעלי היום כן יודע להביע רגשות, אבל אני חושבת שכלפי- הוא כן יודע. היה לו קשה בהתחלה והוא גם אמר לי את זה פעם שהיה לו ממש ממש קשה להגיד לי "אני אוהב אותך", אבל הוא אמר... והיום הוא ממשיך להגיד, הוא עבד על זה. אבל כלפי חוץ אני לא חושבת עדיין שהוא מבטא רגשות... סתם כתבתי כדי שתדעי שאולי זה יכול להשתנות טיפה....

שיהיה המון בהצלחה ובשורות טובות!

מאחלת לך רק טוב... ואהבה... (לבעלך הנוכחי!!)

כואב כואב כואב...

מדבריך נראה שאת צמאה לאהבה. כולי תקווה שתצליחו יחד לפתח אותה ולממש אותה. המון תפילות ובעז"ה הרבה עבודה והצלחה.

חוץ מכל התאוריה 

יש שם הרבה תרגילים לפיתוח האהבה

ואולי קודם תשאלי את עצמך

מה גורם לי להתאהב?

הרבה פעמים זה מחוצה לי.

לא משהו שאני יוצרת ועושה מעצמי כלפי חוץ.

ואז - אין מקום (אצלי) לשאלה כזו - כי אם אין את הנתונים המעוררים התאהבות - אין בסיס לכל ההכוונה הזו...

אולי היסוד הוא לא "להתאהב"  - אלא למצוא  בעין טובה נקודות זכות ולראות מה יש בכל זאת. להתרגש ממה שמעריכים וממה שמוצאים.

יוצא שיותר שמחים בטוב, בקשר, בזוגיות.

שמחים זה לא מתאהבים.

ואלי גם יימשכו הלבבות.

את כל זה, הבנתי שסיפורי מעשיות עשתה וגם עושה. ושם הגיעה למבוי סתום.

אני על עצמי ראיתי, שכש"רע" לי ואני עצמי מוסיפה ועושה טוב - כבר יותר טוב.

זה לא בתחום הרגשי ולא הרגשני.

זה פרקטי.

מעשה.

אבל אני יכולה להבין שאצל סיפורי מעשיות זה קשה. יש הצטברות. ובמקום עם מטען נפץ - הגברת הטוב, לעתים מחלישה ומדכדכת ומתגנבות מחשבות מרירות של ניצול וקיפוח וחוסר צדק ואי שוויון ובסוף - רחמים עצמיים. וטינה.

אפשר להציע: כונת הלב.

לעשות טוב לשם שמיים.

אני בזוגיות קבועה ומתמשכת עם ה'. אז לעשות לו "שמחה בלב" - נחת רוח. לשמח את ה' במחשבות שלי, ברצונות שלי, בדיבורים שלי. בשתיקות שלי.

בכאבים, בשמחות, בכל דבר ועניין. בכל המעשים. כל מה שעושה עבור הבעל שלי - לכוון שזה יהיה כבוד ה'.

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...

תפני לעורך דין.

לחוק לא אכפת מרגשות ומי מסכסך.

אם מגיע להם, מגיע להם, מה ששלך יהיה שלך בעזרת עורך דין טוב שישיג לך אותם.