(הועתק מעמוד דוסים מצייצים בפייסבוק)
וכי תבוא מלחמה בארצכם על הצר הצורר אתכם והרעותם בחצוצרות." (במדבר, י', ט')
לא מדובר דווקא במלחמה, אלא בכל צרה שלא תבוא על ישראל, כמו שמגדיר הרמב"ם: "מצוות עשה מן התורה לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה שלא תבוא על הציבור..."(רמב"ם,תענית, א' א')
המשנה ברורה כותב שהמצווה יכולה לבוא גם היום, כשאנחנו בארץ ישראל, ואפילו כאן יש לה ערך גדול יותר.
הרב אבינר בספרו "טל חרמון" על התורה: "יש לזכור ולהזכיר (ע"י תקיעה בחצוצרות) לעצמינו, שאין עניני העולם הזה מתגלגלים במקרה חס ושלום, אלא יש דין ויש דיין המנהיג את ההסטוריה ולו נתכנו עלילות. ויש להתעורר לה בקול גדול, בקול חצוצרות."
עוד כותב הרב: "...לכל המתרחש בארץ ישראל, יש ערך כללי לכל כלל ישראל, לבטוחנו ולהצלתו, לקיבוץ גלויות ולכוננות מלכותו....לכן באמת יש מקום לדון ולברר כדי להחזיר עטרת מצווה זו ליושנה."
הרב הסתמך כאן על דברים שכתוב במשנה ברורה, בסימן תקע"ו, על כך שבארץ ישראל יש מקום, גם כיום, להמשיך את המצווה הזו, ולא חובה בחצוצרות, העיקר התרועה.
כיום אין לנו את החצוצרות, אבל יש לנו אזעקות וצפירות.
בערים מסוימות, לפני שבתות וחגים אפשר לשמוע אזעקה המזכירה את היום הקדוש שמגיע (כמו בחצוצרות, שהתפקיד השלישי שלהן הוא "ביום שמחתכם ומועדיכם"(במדבר י' י')
בשעת מלחמה ובשעת אסונות אחרים נשמעת אזעקה.
גם ביום הנצחה וזיכרון (יום השואה ויום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ונפגעי פעולות האיבה) יש צפירות.
אני רואה בצפירות והאזעקות הללו סוג של תחליף לחצוצרות. מצווה מדאורייתא. לזכור ולהריע על השמחות והצרות של ישראל. לזכור שלא סתם הכל קורה לנו במקרה, אלא הכל משמיים.
גם הצפירות שבימי הזיכרון. לא רק שלא צריך לראות אותן כדרכי הגויים ולסלוד מהן, אלא צריך לראות אותן כמצווה אדירה.
עזבו את הרעיון הסמלי והממלכתי של הצפירה.
תחושו שהצפירה היא תקיעת חצוצרות כסימן וזיכרון, כמו שכותב הרמב"ם:
"ודבר זה מדרכי התשובה הוא, שבזמן שתבוא צרה ויזעקו עליה ויריעו, ידעו הכל שבגלל מעשיהם הרעים הורע להם...אבל אם לא יזעקו ולא יריעו, אלא יאמרו: "דבר זה ממנהג העולם אירע לנו, וצרה זו נקרית היא", הרי זו דרך אכזריות..."
ולעומת זאת -"ונזכרתם לפני ה' אלוהיכם ונושעתם מאויביכם."
-----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
הערה שלי: אני לא יודע מה אתם חושבים על ההשוואה של החצוצרות לבין הצפירה, אבל לדעתי הרעיון כאן הוא מדהים. נכון שאין הלכה שאומרת שחייבים לעמוד בצפירה ולזכור את הנספים, אבל יש פה הזדמנות לקחת חלק ממשהו גדול וזה כולה דקה אחת מסכנה (או שתיים)! בישיבה שאני לומד היה שיעור ודנו בכל הנושא הזה בין אם זה חוקות גויים, בין אם צריך לעצור כל מה שעושים באותו רגע (כולל לימוד תורה) וכו'... ולא משנה. לא הבנתי את הדעה שאומרת 'אני עומד כדי לכבד את האחרים אבל בבית אני אשב (או כל דבר אחר)...' כאילו יש בזה משום בושה או השתתפות עם הציויינים? כל היום מזכירים בתפילה את יציאת מצרים - איך שיצאנו מעבדות לחירות וקיבלנו תורה (למרות שכמעט ולא היה מגיע לנו אחרי שהיינו ב-49 שערי טומאה) והנה היום אנחנו כבר כאן בא"י אחרי שעם ישראל עשה קאמבק ועוד אחרי מחיר כבד של מיליוני אנשים שנהרגו בטווח ממש קצר (בנוסף לכל הפרעות שלאורך זמן הגלות). כולה מבקשים דקה אחת מהחיים לזכור את האלה שמסרו את עצמם לכבשן האש ועוד מתווכחים אם שווה לעמוד ולזכור אותם או לא. ממש חבל לפספס רגע כזה....
זו דעתי הכנה ואני ממש מסכים עם הכותב. אם יש לכם דעה אחרת, אתם מוזמנים להגיב.
