בשבת האחרונה אחד השמיניסטים - האלה שנמצאים עמוק בעיסוק בפוליטיקה 
כתב מאמר על מה שנקרא "הדרת החרדים" והיחסים ביננו.
מומלץ לקרוא, אני רק רוצה לציין שהמאמר נכתב קצת בתקיפות ולא עם כולו אני מסכים תהנו!: (זה נראה ארוך אבל 5 דקות סיימתם, חשוב לי שתגיבו ותכתבו את דעתכם!!)
הכותב: איתם בר תקווה (כן יש לי אישור לפרסם את שמו ואת המאמר):
אז למה לי פוליטיקה עכשיו / איתם (בר ת)קוה
בעת האחרונה, עקב הפולמוס הגדול שהתעורר בארצנו הקטנה סביב היחסים בין החרדים לציבור הדתי לאומי, אני שומע בישיבתנו (הקדושה) יותר ויותר הערות על כך שהבית היהודי לא בסדר בעניין גיוס בני הישיבות ובכלל ביחס לציבור החרדי.
נעשה סדר:
לאחר הבחירות נתניהו מנסה להקים ממשלת ליכוד-לפיד-עבודה-חרדים ומראש יוצא מנקודת הנחה שהוא משאיר את בנט ובני ביתו (היהודי) מחוץ לממשלה, עקב הסירוב האוטומטי של שלי הוא נשאר עם לפיד מצד אחד ועם החרדים מצד שני.
שמיר ופטרוזיליה - נתניהו ולפיד – נפגשים באפילה לפתור את המצב הנוכחי (דאז). בגלל מתווה הגיוס שלפיד רצה להעביר בכנסת הוא הבהיר לראש הממשלה שהוא נכנס רק עם בנט לקואליציה (ע"מ שהמפלגות החרדיות לא יהוו לשון מאזניים – ויגרמו לביטול כל העסק). מתוך כך יצא שהקואליציה הורכבה מהליכוד, לפיד ובנט (וממפלגת התנועה הלא חשובה).
שארל דה גול, נשיא צרפת, אמר בעבר: "בפוליטיקה אין חברים, יש אינטרסים". ללפיד ובנט אין מניעים משותפים – יש אינטרסים. ההליכה עם יאיר לפיד לא הייתה כלל וכלל ע"מ לדפוק את החרדים, אלא פשוט ע"מ להכנס לממשלה.
אבל , אלפי שכירים של חרב העת החדשה – העט – מתכנסים בתוך משרד ויוצאים למלחמת חורמה – הם מדברים עלינו, אך לא איתנו, כפי שרואים זאת בהשמצות בעיתוניהם ובביטאוניהם ללא שום קיום מו"מ:
"האיש עם הכיפה בגודל העין ממחיש עד כמה אכן הכיפה הזו שווה כגודל מחצית השקל... הברית שהוא עמל לקומם עם יו"ר תנועת השנאה החדשה-ישנה, רק ממחישה שמשהו חדש מתחיל כאן. משהו רפורמי. משהו גויי.."
ידם לא נחה עד שדימו את הבית היהודי לעמלק: "'זכור את אשר עשה לך עמלק', שביקש להרפות התורה, זהו צו נצחי, גם בישראל שמתחילה לפתוח, רחמנא לצלן, בית יהודי חדש... זהו בית של גויים" (יום ליום" לחודש אדר(
"ממשלת זדון..."פגיעה קשה" בלומדי התורה ובכל המקודש לעם היהודי... ממשלה שונאת דת יוצאת לדרך, נתניהו נכנע לגחמות השותפות בקואליציה... ממשלת השבעים של מדינת תל אביב... האגרופן שניצח". ("יתד נאמן" ו"המודיע" ביום הקמת הממשלה).
כמובן החרדים היו צריכים למצוא דמות שבגללה הם אינם בממשלה ולתלות בה את מצבם – הדמות שנוח ביותר להתלבש עליה היא - נפתלי בנט – כי הוא מעז לטעון שהוא דתי. הציבור החרדי תפס מעצמו "מפא"י" של היהדות הדתית – הוא ניהל את המוסדות ואת השליטה בסדר היום הדתי, כמו מפא"י בקום המדינה. הציבור הציוני דתי מייצג את הרוויזיוניסטים (תנועת חירות בקום המדינה), תנועה שישבה שנים בחוץ ללא התיחסות ממפא"י הגדולה, עד שבסוף לאחר שלושה עשורים גברה עליה – כך גם אנחנו, לאחר התעלמות ארוכת שנים של הציבור החרדי מאיתנו כאילו איננו קיימים, באה האמת המרה – וטופחת על פניהם. וכבר אמר אחד השדרנים החרדים ב"קול ברמה" – "אנחנו צריכים לקוות שהד"לים(כך מכונים דתיים-לאומיים בתקשורת החרדית) לא יעשו לנו מה שעשינו להם" (דחיקה מכל מוסדות הדת במדינה).
מספר ימים לפני הקמת הממשלה אמר אריה דרעי בראיון ל"ישראל היום" כי עקב ההתפתחויות בהרכבת הממשלה נחשף הפרצוף האמיתי של הבית היהודי, והמתנחלים צריכים לדעת שהתמיכה החרדית בכנסת בהתיישבות תופסק – כי לש"ס אין ערכים, והם יעשו הכל ע"מ לדפוק את הבית היהודי. בהתנתקות שתי הסיעות החרדיות ישבו בממשלה, אם שתיהן היו פורשות (היו אז 19 מנדטים שתיהן) ההתנתקות לא הייתה מתבצעת (חוץ מצדיק בסדום – מאיר פרוש שיצא ממפלגתו לאופוזיציה)
משה גפני יו"ר ועדת הכספים (לשעבר) עשה מעשה הרצוג קרע את ההסכמים הקואליציונים מעל שולחן הכנסת. בשעת הקריעה הוא נאם ואמר שהוא מייצג את הציבור "שמאמין בלומדי תורה - לא בישיבות הסדר, אלא לומדי תורה של העם היהודי" (ציטוט מדויק מדבריו ביום השבעת הכנסת).
מדוע היחס הזה? הרי החרדים יושבים בכנסת, רק לא בממשלה?
התשובה פשוטה – החרדים מתייחסים למדינת ישראל ומוסדותיה כמו לפריץ באוקראינה שצריך לחלוב ולקחת ממנו כל מה שאפשר לקחת. לכן כל קיצוץ או גיוס הופך לאסון, הם אינם מרגישים מחויבות מצידם (חוץ מבודדים) למדינה ולכן הם אינם משתתפים בניהול המדינה ואחזקתה, אלא בדאגה לסקטור שלהם.
הם לא משרתים ולא תורמים למדינה (הם לא אומרים שהם לומדים תורה למען המדינה אלא "למען עם ישראל"), הם אינם מרגישים שייכות וחלק מהמדינה, מבחינת רובם אין הבדל בין שלטון ישראלי לגויי, העיקר שיוכלו לקבל כסף ולהמשיך להשאר חברה לא יצרנית – עד ביאת הגואל (או שלא).
כאמור, הציבור החרדי חש מוחרם, ממה? מכך שכבר לא רודפים אחריהם, הכדור שלנו שהפך למרובע ושכח שהוא עגול – נזכר שהוא עגול, שיש פוליטיקה, ולכל אחד יש נקודות מינימום ומקסימום. משהו חדש התחיל בכנסת ה-19 וזה לא היה משהו חרדי.
ב1992 וב 2006 כאשר החרדים נכנסו לממשלות שמאל והליכוד, האיחוד-הלאומי והמפדל נשארו באופוזיציה לא זעקנו "שוד ושבר" "החרמה" - כי זהו המשחק הפוליטי. אך כשמדובר בציבור חרדי זה "חרם" "התאכזרות" ועוד מילים, ביטיים וקללות כיד הדמיון הטובה על עורך יתד נאמן.
כשיעקב ליצמן הוזמן לועידת בני עקיבא בפסח הוא לא הגיע מכיוון שמחרימים אותו (הוא לא נענה להזמנה כי הוא מוחרם – ההגיון המעוות מובן?) בקיצור, כשציבור רוצה להרגיש מוחרם הוא ירגיש כך.
לאחר הזעקות החרדים הבינו שאם הגשרים שהם שרפו ישופצו יכול להיות שהם ירוויחו מזה משהו. בהתאם לקו הזה הגיע לכנס רמלה משה גפני לדבר בפני ציבור שרובו ציונו"דים: לדבריו הוא "דואג משני דברים. הראשון הוא הנושא הגשמי - האמירות של שר האוצר מהם נראה שמעמד הביניים הולך להיפגע באופן חמור... הנושא השני הוא הנושא הדתי - תוך ימים ספורים מהקמת הממשלה, החלו להביא את הגז בשבת - דברים שלא היו בעבר... ההתנתקות של הציבור הציוני דתי מהציבור החרדי היא רעה... אני אומר לציבור של הציונות הדתית, שהוא ציבור טוב: אנחנו כאן. התקרבתם אלינו ונמשיך לחבק אתכם, אך לא נעשה חיים קלים לנציגים שלכם". – לפתע הציבור בסדר גמור ורק נבחריו רשעים.
תוכלו לראות שינוי מובהק בעמדה, על מנת להצליח, אולי, לחלוב עוד קצת מהפריץ.
נביא תרגום לדברי גפני – בין השורות:
"פגיעה במעמד הביניים" - ח"כ גפני כבר לא יו"ר ועדת כספים – והציבור החרדי לא יקבל יחס מיוחד בתקציביו.
"ההתנתקות של הציבור הציוני דתי מהציבור החרדי היא רעה" - פעם אפשרתם לי ולשאר עסקנים חרדים לדפוק אתכם חופשי, עכשיו הפסקתם להיות פריירים, תפסתם את מקומנו, וכתוצאה מכך - ח"כ גפני כבר לא יו"ר ועדת הכספים, כמובן שאנחנו התנתקנו מהם ולא ח"ו החרדים מאיתנו – אנחנו אשמים בכל.
"נמשיך לחבק אתכם" - אולי עוד יש פראיירים שיקנו את המילים האלה ולא יזכרו את גירוש גוש קטיף... ואז אולי יתנו לח"כ גפני לחזור לנהל את ועדת הכספים.
הציבור החרדי הוא המחרים הגדול ביותר – ספרים של רבנים מישיבות ציוניות מוחרמים ללא שום קשר לתכנם, כאשר גדולי תורה ציוניים מוזכרים בתקשורת החרדית הם מוזכרים בשמם בלבד, לעיתים עם תוספות לא נעימות לפני ואחרי, כאשר אצלם כל עסקן מקורב לבעלי השפעה נהיה רב (ע"ע "הרב" ליצמן ו"הרב" גפני שקיבלו את הרבנות כאשר נכנסו לכנסת). אנחנו בעיני רובם "המזרוחניקים" – כלומר, חילונים חובשי כיפות.
הציבור החרדי מתעלם שנים מהציבור שלנו, וכשהוא רואה שאנחנו תפסנו את מקומו הוא נעלב עמוקות. כי רק הם דתיים באמת.
ולסיום, יצחק פרץ, רב העיר רמלה (היה שתי קדנציות ח"כ בש"ס ומיד לאחר מכן נהיה רב עיר באורח פלא) אמר בדרשתו השבועית לפני שבועיים ש"כיום על פני כדור הארץ אין ציבור שנרדף יותר מהציבור החרדי במדינת ישראל"
בסודן מלחמת אזרחים מתמשכת כבר שנתיים, בקובה ובונצואלה משטר קומוניסטי מדכא, בסוריה נהרגו כל יום בחודש האחרון בממוצע 200 איש ביום ובמדינות מוסלמיות נרדפים בני מיעוטים עד מוות (למשל- נוצרים באיראן, ארמנים בטורקיה). "רדיפת" החרדים ממש מכניסה את כל האירועים האחרים לפרופורציה.
בברכת
שיקרתי כשאמרתי שהכל כל כך נפלא
כי שום דבר בעצם לא היה נכון
שבת שלום
