צריך אני להקדים מה שהביאני להיכנס בחקירה בענין ברסלב. 

הנה מה שעוררני לחקירה זו בענין ברסלב הוא מפני מה שראיתי ענין צידוד הנפשות שמשתדלים בו כ"כ, אמרתי בלבי שמא זו היא דרך חדשה בעיקרי האמונה ששונה היא מן הדרך הכבושה, כי אין מסתבר כלל שכל ההשתדלות הזו באה בשביל לחזק כמה ענינים שלפי דעתם נחוצים כמו התבודדות ותקון כללי וכיוצ"ב, כי בשביל דברים כגון אלו לא היו משתדלים עמנו כ"כ, כי סוף סוף הרי אנו כמותם בתרי"ג מצוות ומה יש להם להשתדל עמנו כ"כ. [ובפרט משתדלים הם עם בעלי תשובה ששם רואים הם יותר פירות בעמלם]. 

אשר על כן אמרתי הדבר צריך בדיקה שמא עקרי האמונה שלהם שונים מן הדרך הכבושה, אלא שזאת אינם מגלים כלל, אמנם שמענו כבר פעמים רבות מאנשי שלומם דברים זרים ולכאו' כבר די היה בזה לעורר אותנו לחקירה, אלא שמאחר והדברים הזרים הללו נשמעים רק מן הקטנים שבחבורה שאינם אנשי ספר כלל, ולא מבני תורה שביניהם ולא מרבותיהם ואדרבא מהם פעמים אנו שומעים איזו הסתייגות ממה שמדברים אותם אנשי קרנות, אשר על כן היה נראה לי עד השתא שיותר יש לנו לתלות שהקטנים פשוט אינם מבינים את מה שקוראים הם בספרים ומוציאים הדברים מהקשרם. 

אך כיון שכנגד זה אנו רואים שבענין ההשתדלות המרובה לקרב לדרכם אף החשובים שבהם שותפים, שוב אמרתי שהדבר צריך בדיקה כי יש לחוש שמא מה שאומרים הקטנים הם באמת עיקרי אמונתם רק שהם מסיחים הדברים לפי תומם והגדולים מעלימים במכוון. 

אחר שחקרתי בספריהם נבהלתי ממראה עיני וכתבתי לעצמי סיכום הדברים, ולא הייתי מכניס עצמי לחקירה זו, שאין בה לא עונג ולא שמחה רק צער יגון ואנחה, אם לא מעשים בכל יום שנטפלים הם לתלמידים בכל מיני שכנועים, תחילתם במתק שפתיים, וכלא עולה בידם מעיזים פנים ונקרא אצלם עזות דקדושה, ומה הם טוענים רק רבינו הבטיח וכי קל בעיניך מה שהבטיח וראה כמה רבנים כבר היו שם, גם טוענים הם שדבר זה אפילו יאמר לך רבך אל תשמע לו, וסימוכין גדולים יש להם לטענה זו מספריהם, ומה כר יכולים אנו להשיב לתלמיד וכי סגי שנאמר דרך אחרת לנו, אף ששומע הדברים למה יהיה אצלו בבחינת כפיית ההר עליו כגיגית ובבחינת הוראה על שמאל שהוא ימין אם יוכל להבין הטענות, נכון שאלו שחונכו מקטנותם בהשקפה ברורה אין דומים בזה לחוזרים בתשובה כי רמז בעלמא בקטנות יפה כוחו מלימוד גמור בגדלות. 

א 

הנה בשנים האחרונות נתרבו החסידים שבשם ברסלב מכונים, כבר לפני כמאתיים שנה נאמרה מצות רבם להשפיע על העולם ללכת בדרכם, [חיי מוהר"ן שעג (כל מה שנביא לקמן אותיות בסתם הוא מספר חיי מוהר"ן)] "צריכים להשאיר תלמידים ואלו התלמידים יעשו תלמידים אחרים וכן התלמידי תלמידים יאירו להלן יותר ויותר וכן לדורי דורות", והבטיחם [חיי מוהר"ן שלט] "שלעתיד יהיה כבר כל העולם ברסלבים", גם ציווה להפיץ ספריו, וכבר סמוך לפטירתו עשה תלמידו הנאמן [ר' נתן] בית דפוס בתוך ביתו להפיץ תורת רבו, וכל השנים מאז ועד עתה השתדלו הם על הדבר. 

מ"מ כל זה לא עשה פירות, כי מעטים מאוד היו בתחילה וכך נשארו עד לאחרונה. בשנת פטירת רבם היו בראש השנה על ציונו רק כששה מנינים ומלבד זה לא היו חסידי ברסלב בעלי חשיבות וכמו שאמר רבם [שיחות הר"ן קצח] "כי מתחילה היה קשה לו קצת מפני מה אין להם חשיבות בעולם". אפילו לבניהם בקושי הצליחו להנחיל תורת רבם ועל הרוב נטשו דרך אבותם, רק חדשים היו מצטרפים והישנים נוטשים, היו רדופים בחרמות ונידויים, בתחילה היו יורדים לחייהם ממש כמו שמעידים הם בעצמם [ימי התלאות] שהתירו את דמם ושהוציאו עליהם כתב בזה הלשון "שמצווה להודפם לרודפם ולהומם", ועניים מרודים היו כי לא נתעסקו עמהם במסחר, גם ספריהם היו נשרפים ונרמסים ברגליים, ובדורות האחרונים נתמתק דינם וכבר לא רדפום, וספריהם על פי רוב לגניזה היו נמסרים ולא לשריפה נידונים, על כל פנים עד היום שאר חסידויות אין מתחתנים עמהם, וראה בהקדמת האודסר שהוא מדורות אחרונים [וממשפחת חסידי קרלין הוא בא] שכותב שמפגש ראשון שלו כילד עם ספרי ברסלב היה כשמצא בין פחי האשפה בישיבה בטבריה ספר השתפכות הנפש, ולא הבין למה באשפה נמצא ולא בגניזה, וכשהתחיל לנטות לדרך זו רבו מתנגדיו והוא עודנו נער צעיר וכבר פנו להוריו ואמרו "עכשיו עוד אפשר להציל אבל אחר כך כבר יהיה מאוחר בבחינת 'כל באיה לא ישובון'", וכשראה אביו דביקותו בדרך זו התחנן לפניו בתחילה כל חסידות אך לא ברסלב, וכשלא שמע אף איים עליו שידחה אותו מעל שולחנו, וגם אחר נישואיו כשעבר לדור בצפת היה שם נרדף, וחותנו הפעיל לחץ על בתו שתתגרש ממנו עיי"ש כל הסיפור. ושמעתי שעד לפני כשלושים שנה כמעט והיו יושבים שבעה על מי שנטה לדרך זו, אע"פ שמבתי החסידים הוא בא. 

ועל תחילת דרכם כמה רדיפות עברו בין בחיי רבם ובין אחר פטירתו, כבר בספריהם יש הרבה מזה, אמנם סיבת הרדיפות לא נתבארה כל צרכה אך עד היכן הגיעה רדיפתם מבואר היטב, ורק יש להוסיף כאן החרם המובא על שם הרב משה צבי מסאבראן כעשרים וחמש שנה אחר פטירת רבם והוא נחשב בקרב החסידים לאחד מגדולי צדיקי הדור ההוא וכמו שכתב בשם הגדולים החדש וזה לשונו "קדוש עליון וצדיק יסוד עולם ושמו גדול בישראל היה תלמיד להרב הגדול והקדוש ברוך ממזבוש ולהגאון מו"ה לוי יצחק מברדיטשוב זיע"א" עכ"ל. וזה החרם המובא משמו: "מודעת זאת בכל הארץ כי קמו חסידי ברסלב תחת אבותיהם תרבות אנשים חטאים, חוטאים ומחטיאים את הרבים, על כן הנני מזהיר את הסרים למשמעתי להרחיק את הרשעים האלה בכל מיני הרחקות, לא תתחתנו בהם כי אסורים המה לבוא בקהל ד', מלמד מעדת הברסלבים לא ילמד את בנכם תורה כי תיהפך למינות במעיו, שוחט ברסלב שחיטתו פסולה, שליח ציבור לא יהיה מעדת הזרים האלה כי תפילתו תועבה, כללו של דבר התאמצו לשבור להם כל מטה לחם, כל המרחם עליהם אסור לרחם עליו וכל השומע ישלח ד' ברכה בכל מעשי ידיו והוא בן עולם הבא" ע"כ. 

ב 

כך היו מעטים ומורחקים כל השנים עד לאחרונה כשרבו החוזרים בתשובה שבאו בשערם ומהם קבלו הכשרם, ועתה ביתר עוז הם יוצאים לקיים דברי רבם, ומדפיסים ספרים קונטרסים ועלונים דיסקים וקלטות, בחינם הם נותנים, בכל עיר ובכל שער ברמזור וביער, כל חוזר בתשובה עוד קודם שפקח עין כבר מוצא ידיו מלאות קונטרסים הכל בשלל צבעים ובאותיות קידוש לבנה, זוהי הגרסא דינקותא של כל חוזר בתשובה, ובאמת גם בזה הולכים הם בדרך רבם, [תקמג] שגם דרכו היה שלא היה משתדל לקרב זקנים, רק בני הנעורים, שהנערים בקל להשיב אותם, כך הם עושים באים לנערים מיד כשהם ניעורים, בין לאלו שעדין מנוערים ממצוות בין לאלו שכבר קיבלו עליהם עול תורה ומצוות. 

עוד השתדלות גדולה אחרת הם עושים, לשדל אלפים לנסוע לציון של רבם לראש השנה ואף מזילים מכיסם כסף הרבה לזכות הרבים בנסיעה זו, לא לאלו שכל כך רוצים אלא לאלו שלא חשבו על הדבר כלל באים ומשדלים והכל בחינם, כי יודעים שהחוויה שם גדולה ובקל יתקרבו ההולכים לשם לדרכם, כך נוסעים הם לאלפים מידי שנה, עודם באוירה דארץ ישראל המחכים שרים בקול תרועה אדירה "מי יתן לי איבר כיונה אעופה אומנה". 

כך הם מקרבים לדרכם על ידי אלו הדרכים, מציגים את המחלוקת, [שאי אפשר להעלים כי בספריהם כבר כתוב הרבה מזה], כדבר שכבר נגמר לפני דורי דורות,ותולים המחלוקת בחשד שוא שאנשים דלא מעלו עוררו, ומדמים אותה למה שחלקו בזמנו על הרמב"ם, עד שלבסוף הדרו בהו כולהו ואמרו מקודש, כמו כן בנידון דידן, אם מישהו בכ"ז יבוא לפקפק על דרכם במקרה הטוב ירחמו עליו ויאמרו עדיין לא זרח עליו האור, ואם בעל השפעה הוא וישמיע פקפוק שלו ברבים כבר יאמרו עליו שבעל מחלוקת הוא, ואף יואשם על ידם בכפירה, ואפילו יהיה זה מגדולי הדור שיחלוק עליהם יכונה על ידיהם מנהיג של שקר או זקן דס"א, ואם אותו גדול רק הולך ומכריז דרך אחרת לנו שבה דרכו רבותינו וכזאת וכזאת לא שמענו ולא ראינו, אזי קטן הוא בעיניהם יותר מהפחותים שבאנשי שלומם, וכל זה אינו מדעתם כי מפורש הוא בדברי רבם שהרי הבטיח [שיב] "שעם הקטן שבאנשי שלומנו יהיה נעשה עימו בעולם מה שלא נעשה עם הגדול שבמפורסמים של עכשיו", ועוד אמר [שיד] "תצייר לעצמך שהגדול שבדור של עכשיו לבסוף בודאי יעמוד ליד הפתח ויקנא מאוד בכל הקרובים אלי, כ"ש שיקנא במי שזוכה להושיט לי אש למקטרת", ועוד אמר להם כך לענין המפורסמים שלפי דבריו הרבה מאוד מהם הם של שקר [תקלז] "כי על הבעל דבר קשה לו מאוד לטרוח על כל העולם להטעותם מדרך הישר על כן העמיד מפורסם אחד במקום פלוני ומפורסם אחד במקום פלוני". 

והסבא משפולי שעשה עימו מלחמה גדולה קראו הזקן דס"א, ולעצמו קרא זקן שבקדושה, סבא דסבין, אע"פ שבעולם החסידות היה נחשב הסבא משפולי סבא קדישא ופועל ישועות ובמעשה הצדקה הפליא לעשות, וכמו שהאריך בשבחו בשם הגדולים החדש, [ומספר המקורבים אליו היה רב ועצום מן המקורבים לר' נחמן], בכל זאת לא נמנע ר' נחמן לכתוב [שם קכג] ודע שיש בינינו כתיבת יד רבינו שכתב בעצמו זה וז"ל: "דעו אחי ורעי אגלה לכם סוד, ותצניעו את הסוד הזה להיות כמוס ביניכם כדי שלא להרבות מחלוקות בישראל, דעו שהזיידע [הסבא] מעיר שפולי שהוא יהודה לייב בן ברוך המפורסם, תדעו שאני בקדושה והוא כנגדי בטומאה, ואני הזקן האמיתי שבקדושה, 'זקן'- זה קנה חכמה, דברים של עתיק יומין והוא זקן שבטומאה, שהוא זקן שבס"א, היינו אבי אבות הטומאה" עכ"ל.ובשביל שיובן כיצד אותו זקן שעסק כל ימיו בצדקה בצורה יוצאת דופן ודאג לעניים כמו אב, כיצד לזה קורה אבי אבות הטומאה, אזי כתב [שם] "בשביל זה עסק כל ימיו בצדקה כדי לבטל כח הצדקה של ישראל עם קדוש שנותנים כדי להכניע כח של אבי אבות הטומאה וכו' והוא השתדל בצדקה כדי להתגבר על צדקות ישראל עם קדוש". 

אם כן לפי אמונתם ודאי הקטן באנשי שלומם גדול מגדול המפורסמים שאינו בדרכם כי עדיין לא זרח עליו האור, [ומאמינים שלעתיד גם הוא יהיה ברסלב כמו שהבטיח רבם] ועל המתנגד לדרכם פשיטא להם שהוא משלוחי הסט"א, גם שגור על פיהם לומר "אלו משדין יהודאין" המובא בזוהר, ורבם מפרש בליקוטי מוהר"ן שאלו הם הלמדנים שמלעיגים על הצדיקים, [אע"פ שהוא עצמו ג"כ הלעיג הרבה עליהם]. 

כל המכירם יודע שעמהם אין מקום לדיבור כי אצלם כל מה שתאמר הוי ראיה לאמיתות דרכם, כי לא מבעיא שיש להם תשובה לכל שאלה, אלא גדולה מזו הם אומרים וכי זו שאלה? אדרבה מכאן ראיה! הא כיצד תאמר להם הרי פלוני שהוא גדול הדור והוא ת"ח מופלג חולק על דרך זו, יאמרו לך כבר אמר רבינו שלעתיד כך יהיה שת"ח גדולים יחלקו עליו, ראה עד היכן הגיע כוח נבואתו, בכל מקרה אינם באים לידי מבוכה, כי גם אם על הטענה אין להם תשובה על הטוען יש להם לומר שהוא מעלמא דשקרא, ונמצא שעליהם ודאי אין לנו שום השפעה. 

ג 

אך על זאת צריך ליתן את הדעת שהם מצות רבם עושים נאמנה, להפיץ תורתו ולעשות נפשות ובכל שנה ושנה רבים מאוד מהחוזרים בתשובה באים בשערם וכבר מופצת תורתם כ"כ עד שתשאל לינוקא פסוק לי פסוקך יאמר לך "מצוה גדולה להיות בשמחה", ואני שאלתי לעצמי מ"ט שתקו רבנן וכי אפשר שאין מכירים תורתם עד שסיפר לי ידיד שבדידיה הוה עובדא שהראה לאחד הגדולים כמה לשונות [שיובאו עוד לקמן] ונבהל ממראה עיניו כי לא האמין שכך כתוב בספריהם, אז הבנתי שאפשר שבאמת אין יודעים עד היכן הדברים מגיעים כי אין גלוי להם עיקרי אמונתם כמה זרים הם וזה מפני שכך דרכם שלא לפרסם ברבים הדברים התמוהים, ואם כבר נתפרסם איזה דבר תמוה, אומרים אין הדברים כפשטם, ובזה אין נוהגים "בתמימות ופשיטות" כמו שהמליץ רבם, וכבר ראיתי איזה עלים שהודפסו שבהם תשובה לאחד מהחכמים שלהם, ומתוכן התשובה מובן שחכמים אחרים [גם הם מאנשי שלומם] כפי הנראה הוכיחוהו על שמרחיב הדיבור בענין מעלת רבם, ובענין מעלת המתקרבים אליו במקום שאין ראוי, כי סכנה יש שמא הדבר יעורר התנגדות, אך על עצם הדברים שאומר ברבים פשוט שכל אנשי שלומם מסכימים רק בהראוי לפרסם ברבים פליגי, ובאמת אין מקום למחלוקת כי לא על הדברים הסתומים אנו מדברים אלא על המפורשים שא"א לומר כך נתכוון או כך נתכוון, גם ריבוי המקומות שנזכרו אותם רעיונות פעם בלשון כזו ופעם בלשון אחרת כבר מסלקים כל אפשרות לתת פרשנות, גם אין לפקפק כלל על נאמנות תלמידו שקיבץ כל מה ששמעה אוזנו כי ניכר מתוך דבריו שכל כך מדייק בכל דבר לציין התאריך שנאמר, ומציין אם שמע הוא או ששמע מזולתו, ועד היכן אמר, ומהיכן פרשנות שלו, ואפילו עצם האמירות שנאמרו באידיש בד"כ מצטט בלשון אידיש מילה במילה, וכך היה דרכו לכתוב הכל מיד כששמע כי לא רצה שישתכח שום דבר אפי' שיחת חולין כתב, אפי' דברים שהוא בעצמו הרגיש התמיהה שהם מעוררין לא נמנע מלכתוב עכ"פ חלקם, עכ"פ באנשי שלומם ודאי אין מי שיפקפק בנאמנותו ובאמיתות דבריו, אם כן מאי נפק"מ ס"ס זו היא אמונתם. 

ד 

וקודם שנלקט מאמרים נאמר בקיצור נמרץ, שלא נמצא מאז היותינו לעם לא נביא ולא חכם לא תנא ולא אמורא לא ראשון ולא אחרון שיתפאר בעצמו כדרך שרבם התפאר בעצמו, כי לא פסיק פומיה מלשבח לנפשיה בכל מילי, הוא ראש וראשון לנבואה לחכמה לענוה, לא רק ביחס לבני דורו, אלא אף השיג מה שלא השיגו בדורות ראשונים, מרומם לעצמו ומשפיל לאחרים. 

ואנחנו נביא רק מקצת הדברים, [כל אות שנכתבה בסתם היא מספר חיי מוהר"'ן ומן המהדורה שלא נעשה לה הצנזור שלהם שנדפסה בעבר ורק בשנים אחרונות הודפסה שוב] ולא נשכח בקראנו כל זאת שהקדמה יש לספר וכתוב בה בזה הלשון: "ואפילו מה ששמענו וראינו לא הצגנו כאן רק מעט קצת ברמז, כי מפני עוצם המחלוקות שרבו עליו מאד אנו מוכרחים לשום מחסום לבלתי ספר בשבחו וגודל קדושתו וכו'" ע"כ, הרי שלא נכתב בספר עב זה אלא מעט וברמז, ובסיום הספר כתוב עוד: "וכל מה שאנו מספרים ממנו הכל נחשב לגנות אצלו בערך עוצם הפלגת מעלתו... כי עד יבוא שילה אז ידעו ויראו עוצם גדולת רבינו, כי אז יספרו ממנו הרבה בעת שיבוא משיח צדקנו שיצא מחלציו כאשר סיפר ברבים שפעל אצל השי"ת שהגואל צדק יהיה מיוצאי חלציו", הרי מבואר שכל הנזכר בספר העב חיי מוהר"ן הוא רק מעט משבחיו כי היה צורך למעט בשבחיו מפני המחלוקת, ומלבד זה כל מה שנאמר הוא גנות כי אי אפשר לתאר במילים את עוצם מעלתו, ועוד יש לזכור שאנחנו רק ליקטנו מעט מן הספר ואין לנו בקיאות כ"כ בספרים שלהם ומסתברא שאם חד מינייהו היה מלקט מכאן ומשאר ספרים היינו שומעים יותר ויותר [אח"כ הוספנו עוד ליקוטים משאר ספרים]. 

ועתה נלקט מקצת הדברים: 

[רמו] אחר שיצא ספרו אמר בפירוש "שהלימוד בחיבוריו הם אתחלתא דגאולה". 

[שמט] פעם אחת היה משבח את הספר שלו מאוד... ואמר "כל אדם צריך להשתדל לקנות את הספר שלו [ליקוטי מוהר"ן], ומי שאין לו במה לקנות ימכור כל ספרים שיש לו ויקנה בזה הספר שלו, ומי שאין לו ספרים ימכור כר שתחת ראשו ויקנה ספר שלו".

[ שצא] "כיום כאשר הספר שלי כבר ידוע ונפוץ מחויבים ללמוד אך ורק בספר שלי". 

[ימי מוהרנ"ת ח"א ט'] אח"כ אמר "כמה קשה להיות מפורסם להנהיג העולם כי הלא זה הדבר שעוסקים בו עתה לכרוך הספרים שלו נדמה לכם שאין נחשב לכלום ענין הכריכה הזאת כמה וכמה עולמות תלויים בכריכת הספר הזה". 

[שסה] אמר "שהמעיינים בספריו שיש להם קצת שכל סבורים שדרכי הקבלה של האר"י ז"ל וכיוצא מרומזים גם כן בספרים שלו וחושבים זאת למעלה לספריו שנוגע עד שם, והם אינם יודעים שהוא להיפך וכו'" ולא סיים בפירוש רק היה מבואר ממילא שכוונתו שתורתו גבוה למעלה למעלה יותר ויותר וכו'. 

[שסב] אמר "שהתורות שהוא כתב בעצמו יכולים לדקדק בהם כמו במקרא". 

זה מה שאמר על הספר ליקוטי מוהר"ן אך כתב עוד ב' ספרים האחד הספר שציוה לגנוז, ואחד הספר שציוה לשרוף, על הספר הנשרף אמר [קעב, קעג] "שאין מי שמבין בו דבר כי אם צדיק גדול חד בדרא וגם חכם גדול אבל אם יהיה צדיק גדול לבד או חכם גדול לבד לא יבין וצריך להיות חכם בכל השבע חכמות", אבל הספר שגנז אמר עליו "שהוא בחינת רזין דרזין ובזה הספר לא יבין בו שום אדם בעולם כלל, רק המשיח, ואמר שהמשיח יגיד עליו פירוש". 

[?] פעם אחת נכנסו אנשים אצלו והוציא חתיכת נייר והיה כתוב עליו בכתיבת ידו ואחזו בידו ושרפו ואמר "כמה תורות כתובות על חתיכת נייר זה שיש כמה וכמה עולמות שהם ניזונים ויש להם חיות מהעשן של התורה שלו". 

[שנד] אמר "התורה שלי עושה הרבה מאוד בעולם, כי ע"י התורה שלי נמשכים כל ההשפעות בעולם... ולעתיד ידעו שאם היו מקורבים אלי ומקיימים את דבריי, לא היה שום דרגא בעולם שלא הייתי מביאם לאותה מדרגה". 

[אות שפא] אמר "אם היה זקני ר' נחמן שומע תורתי היה זה אצלו חידוש", ואח"כ סיים "אם היה הבעל שם טוב שומע תורתי היה ג"כ חידוש, אם היה רשב"י שומע תורתי היה ג"כ חידוש, גם אז". 

[שמה] ענה ואמר "אנחנו איננו כלל מזה העולם של עכשיו ומחמת זה אין העולם יכולים לסבול אותנו... ובאמת אם לא היה דור כזה, אם היו התורות שלי נאמרים בדורו של האר"י ז"ל או אפילו בדורו של רשב"י היה רעש גדול מאוד" . 

[רעט] אמר "מרשב"י שהיה חידוש כמפורסם ועד האר"י לא נתגלו חדשות, ומן האר"י עד הבעש"ט היה ג"כ העולם שקט בלא חידוש עד שבא הבעש"ט וגילה חדשות, ומן הבעש"ט עד שבאתי אנוכי ג"כ היה העולם שקט ועתה אני מתחיל לגלות חדשות נפלאות שעדיין לא נתגלו על ידי שום נברא" 

[שמב] "בדברי רבותינו ז"ל מצינו שכל אחד מתחיל ממקום אחר כגון מה שמצינו שמר מפיק ליה מהאי קרא ומר מאידך קרא... כי כל אחד לפי התחלתו מאיזה מקום שהוא כן משתנה והולך כל הסדר של כל תורתו ואם היה זה התנא בא למקרא אחר של התנא השני לא יוכל ליקח משם, כי כל אחד צריך רק לקבל וליקח ולהתחיל במקום שלו אבל אני יכול להתחיל בכל מקום שאני רוצה". 

[שנג] אמר "שיודע כל הצדיקים שהיו מאדם הראשון עד עכשיו מאיזה מקום היו ומאיזה מקום הם אומרים תורה... אבל אני אומר תורה ממקום שהוא למעלה מאלו המקומות ואפילו אם בא אצלי תורה מאלו המקומות איני רוצה בהם כי אני רוצה רק חדשות" ואמר "שהוא מקבל תורה ממקום שלא קיבל ממנו שום אדם בעולם" 

[רפט] שמעתי מפיו: "אני קנקן חדש מלא ישן... אני זקן שבקדושה שמגלה דברים שכסה עתיק יומין שאף אחד עוד לא אמר תורה משם". 

[קפט] "בדרך בעת נסיעתו לאומן ענה ואמר אעפ"כ ה' יתברך עוזר תמיד לישראל וכו', ועניתי ואמרתי לו שלר' שמעון בר יוחאי יש לו ג"כ בודאי הנאה מזה, היינו מזה החידוש הנפלא שאמר, והשיב הן, אח"כ ענה ואמר ר' שמעון בעצמו הוא ענין אחר כי ר' שמעון הוא "עיר וקדיש מן שמיא נחית" [ר"ת שמעון] ועכשיו יש "נחל נובע מקור חכמה" [ר"ת נחמן] ואפי' העיר וקדיש צריך ג"כ לקבל משם והבן" 

[שסא] שמעתי בשמו שאמר "שיש לו תורות בלי לבושים, פירוש שאינו יכול להלביש את התורה שלו בשום לבוש ואמר קרא אסמכתא בעלמא הוא, שסומך התורה שלו על המקרא וכשסומכין על איזה דבר בודאי הסומך גדול יותר מן הנסמך כן התורה שלו גבוה מאד עד שאינה יכולה להתלבש אפי' במקרא כי אם דרך אסמכתא בעלמא". 

[רעב] פעם אחת יצא מפיו על עצמו ואמר בזה הלשון: "אני סבא דסבין". 

[שמ] אמר "העולם לא טעמו אותי כלום עדיין אילו היו שומעים רק תורה אחת שאני אומר עם הניגון והריקוד שלה היו כולם בטלים בביטול גמור, היינו כל העולם כולו אפילו חיות ועשבים וכל מה שיש בעולם" 

[?] אמר "כי בכל דיבור ודיבור שהוא מדבר בפני העולם תלויים בו כל העולמות עליונים ותחתונים" 

[רנח] אמר: "[פעם] הייתי סבור שהיצר הרע שלי אומר לי שאין מי שיוכל להנהיג את בני הנעורים כמוני, עכשיו אני יודע בבירור שאני מנהיג הדור יחידי בעולם". 

[רנד] שמעתי בשמו שאמר "שהוא ילמד תורה עם השבעה רועים" [אמר המעתיק: עיין באגרת הבעש"ט שמובא שם שהמשיח לומד תורה עם השבעה רועים]. 

[רנז] שמעתי שאמר "יש לי השגה כזו להשי"ת שהייתי יכול להביא על ידה את המשיח, אבל סילקתי הכל ולקחתי עצמי אצלכם להחזיר אתכם למוטב". 

[חצר] אמר "שהכוח שהיה לדוד המלך ע"ה לומר שמונה פעמים אבשלום בני וע"י זה העלה אותו משבעה מדורי גיהינום לגן עדן, זה הכח יש לי ג"כ". 

[רצד] אמר "שאם היה רוצה לגלות היראה הגדולה שיש לו לא היו יכולים לעמוד בארבע אמות סמוך לביתו אך הוא מעלים היראה שלו בכוונה" 

[רמו] פעם אחת היה אצלו מחותנו ואמר לו כשנפרד ממנו "יש לי בת בקרימנטשק תפרוס בשלומה ותאמר לה שיש לה אבא שהוא כזה חידוש שלא היה ולא יהיה אם הייתי רוצה לגלות מעצמי היו כל העולם רצים אחרי אלא שאיני רוצה". 

[שפ] אמר: "שבספר הא' ב' שחיבר היה לו אות ר' על רפואה, והיה כתוב שם כל הרפואות ולא הייתה מחלה בעולם שלא היה כתוב שם רפואתה, אך לא רצה שיתגלה דבר זה ושרפו". 

[רסא] בלילה קודם הברית מילה של בנו ז"ל אז ישב עמנו הרבה ודיבר עמנו הרבה מענין גדולתו ואמיתת הפלגתו ושמענו ממנו אז כמה דברים ואמר אז "שקשה להכניס בלב גדולתו ואי אפשר לדבר מזה, כי גם אחרים אומרים [על עצמם] כך לשונות כאלו, וכל מה שיכול הפה לדבר גם השני מדבר כן [על עצמו]". 

[רפד] פעם אחת שמעתי מפיו שאמר "שעל ידו יכולים להבין קצת גדולת ה' יתברך, היינו ע"י שרואים גדולת השגתו עד היכן, עד היכן זכה להשיג פלאי פלאות גדולות ונוראות שלא השיג שום נברא וכו'". 

[רסז] שמעתי בשמו שאמר "שהשיג יחידה בתכלית מדרגתה העליונה", [כי זה ידוע שנפש דנשמה גבוה יותר מיחידה דרוח, וכן כיוצא בזה בכולם], והוא השיג יחידה בתכלית מדרגה העליונה. 

[רסט] אמר:"אני ענו יותר מכל המפורסמים". 

[שבחי הר"ן דכ"ב אות כ"ב] "במדת הענווה התפאר בעצמו מאוד, שהוא ענו בתכלית הענוה, ואמר שאין מי שזוכה לענוה באמת כי אם מי שהוא במדרגה זו שיכול לומר על עצמו שהוא עניו כמו משה רבינו ע"ה שכתב על עצמו: 'והאיש משה עניו מאוד מכל האדם' וכו' וכמו שמצינו בדברי רבותינו ז"ל שאמר רב יוסף אל תתני ענוה דאיכא אנא, והוא היה בבחינה זו והתפאר בעצמו בעוצם מעלתו במידת הענוה בתכלית הביטול לגמרי". 

[רלג] אמר "אם לא היה מפורש בדברי רז"ל בפירוש (קידושין ל') שאסור לומר גירא בעינא דשטנא [חץ בעיני השטן] הייתי אומר גירא בעינא דשטנא, ואיני מבין כלל המעשיות שנמצאים בדברי רבותינו ז"ל מתנאים ואמוראים שהיה קשה וכבד בעיניהם מאוד תאווה זו כמובא כמה מעשיות בגמ' כי אצלי אינו כלום, כלל כלל לא, ואינן נחשב אצלי לנסיון כלל, ובודאי יש סוד במה שנמצא בתורה שתאוה זו היא נסיון, כי באמת אינו נסיון כלל, ומי שיודע מעט מגדולת הבורא יתברך כמ"ש ' כי אני ידעתי כי גדול ה' ' אני ידעתי דייקא, אינו נחשב לנסיון כלל ואין חילוק אצלי בין זכר לנקבה, אני רואה התאוה כמו שאני רואה אותך, היו לי נסיונות אין מספר, אך אין זה נסיון כלל, אך בעת שהיה נסיון היה לו ג"כ כמה נסיון" 

[רצט] אמר "שאי אפשר להיות איש כשר בלא שמתקרבים לצדיק האמת שבדור", ואמר "קודם שנמצא צדיק האמת יכולים להתקרב להשי"ת לבד, אבל אחר שכבר נמצא אי אפשר להתקרב בשום אופן כי אם כשזוכים להתקרב לצדיק האמת". [ושם באות ש] אמר על אחד שהיה מקורב אליו רק מעט ונפטר והניח אחריו שם טוב, "הלא גם מי שנוגע בי אפילו באצבע קטנה אין לשער מעלתו כי זה האיש לא היה קרוב אלי רק מעט מן המעט ואעפ"כ ראיתם איזה שם טוב הניח", [כמובן שצדיק האמת האמור לעיל המכוון בזה אליו ורק אליו, וכן בכל שאר מקומות כמפורש בהרבה מקומות, ודבר פשוט הוא אצל אנשי שלומם]. 

[שכ] אמר "כל מי שיציית לי ויקיים כל מה שאני מצווה בודאי יהיה צדיק גדול יהיה מה שיהיה והעיקר שישליך השכל שלו לגמרי, ויעשה רק כאשר יאמר הוא הכל כמאמרו". 

[של] אמר "אני יכול לעשות מכולכם צדיקים גמורים נוראים אבל מה יהיה אם כן יעבוד השם יתברך בעצמו את עצמו". 

[שלב] אמר "אני נהר המטהר לכל הכתמים", ועוד התפאר בעצמו ואמר "מי שיגע בי אפילו באצבע הוא כבר יעבור אפילו שבעה מימות בלי להירטב". 

[שד] אמר לאנשי שלומנו "מה אתם יכולים לעשות תשובה, וכי מספיקים ימיכם וכוחכם לתקן אפילו פגם אחד ממה שקלקלתם? רק אני עושה תשובה בשבילכם ויש לאל ידי לתקן הכל, כל מה שקלקלתם עד היום, רק העיקר שמעתה לא תעשו עוד, ואפילו מהיום והלאה אין אני מקפיד על השגגות שתעברו רק העיקר שתשמרו עצמכם ממזיד" ועוד דיבר מזה הרבה. 

[שטו] והוכיח לאחד שהיה מקורב אליו ונתרחק... וכן לאלו בני אדם שהם נוסעים לצדיק האמת כאשר האחד מפסיק לנסוע אזי כל הדרכים מתאבלים, כי הדרכים תאוים שיסע עוד אחד לצדיק האמת. 

[שכח] הקפיד על שנוסעים אליו בעגלות ואין הולכים אליו רגלי, [שכט] ואמר "כשאחד הולך אל הצדיק רגלי כמה וכמה יזכה על ידי זה עין לא ראתה", והיה איש אחד שהיה בכל עת דרכו לבוא אליו רגלי 14 פרסאות (למעלה מ-40 ק"מ) והבנתי שהוטב זה בעיניו מאוד. וכן פעם נפטר איזה נער וסיפר בשבחו שהיה בא ברגליו אליו. 

[שצג] אמר "אפילו אם היה הבעש"ט והאר"י ז"ל וכו' בעולם לא היו יכולים להשתוות עמי", [המעיין בשאר לשונות יראה ללא ספק שמש"כ "והאר"י ז"ל וכו'", הכוונה לכלול את רשב"י, זה יכולנו לומר ללא ספק, אך גם אין תימה שנאמר שנתכוון ג"כ לכלול את משה רבינו]. 

[רפה] פעם אחת דיבר עמי ואמר כמתגעגע, "איך לוקחים [כלומר איך עושים] חבריא כמו שהיה אצל רשב"י וכיוצא, ואני הייתי ג"כ תוחב ראשי ביניהם, ענה ואמר מן הסתם, איך שהיה נמצא חבריא כזאת הייתי אני הרבי שלהם". 

[תא] אמר "כל הצדיקים הגדולים הגיעו למעלה ומדרגה שהגיעו, אבל עמדו בזה, ואני בכל רגע ורגע נעשה איש אחר". 

[קמא] בחזירתו מארץ ישראל... נסתכל במשנה דסוטה נתלהב מאד והכה כף אל כף ואמר: "מי רואה כמוני, כי נתגלה לי במשנה הזאת דבר", ולא רצה לגלות, כמדומה שאמר אז, "שהוא זכה מה שלא זכו תנאים ואמוראים". 

[רסה] אמר "אם הייתי אומר פשטים בגפ"ת היו כל הלומדים והגדולים מונחים תחת כפות רגלי אך עדיין אין לי חשק לזה". 

[רצ] שמעתי מפיו שאמר: "אני יכול עכשיו לומר כל חכמי ישראל דומין עלי כקליפת השום, רק שאין לי על מי לומר 'חוץ' [מפלוני, כדרך שבן עזאי אמר חוץ מאותו קרח], וחצי דבר איני רוצה לומר". 

[רמח] אמר: "העולם היו צריכים להעתיר הרבה עבורי, כי העולם צריכים אותי מאד מאד כי העולם אין יכולים להיות בלעדי כלל".[ושם רנ] "אותי צריכים כל העולם לא מבעיא אתם, אלא אפילו כל הצדיקים צריכים אותי, כי גם אותם צריכים להחזיר למוטב, וגם אפילו אומות העולם צריכים אותי, אך דיו לעבד להיות כרבו". 

[רסז] פעם אחת הרים את ידיו עד גובה כתפיו והורידם מכתפיו למטה ואמר "כל הצדיקים הם אצלי מכאן ועד כאן" [ר"ל מכתפיו ומטה] ואח"כ הרים את ידיו למעלה מראשו והורידם משם עד הכתפיים ואמר: "ואני מכאן עד כאן" [ר"ל מהראש עד הכתפיים]. 

[רעו] שמעתי משמו "שהוא מרגיש צרות ישראל קודם לכל הצדיקים, כי הוא יודע הגזירה כשהיא עדיין בשורש, ורק אח"כ מגיע הדבר לשאר הצדיקים". 

[רפז] אמר: "איזה מלך יכבוש [במלחמה] זה אני ודאי יודע, אך עוד אני יודע מה שצדיק אחר אינו יודע". 

[רלד] התפאר בעצמו "שזכה לשבירת התאוות והמידות הרעות לגמרי בתכלית הביטול", ואמר "שיש צדיקים ששברו ג"כ את התאוות אך הם כמו עור שמעבדים אותו שנשאר בו קצת ריח שאינו טוב, כך הם שעדיין התאוות כרוכים אחריהם במקצת.." ורבינו היה מופשט לגמרי לגמרי מכל התאוות והמידות הרעות ולא נשאר בו שמץ כלל משום מידה רעה ושום תאווה בעולם, וכל זה זכה כבר בילדותו הרבה זמן קודם שנסע לא"י, אך אח"כ וכו'. 

מבואר מכל האמור, מצד חוכמתו כל חכמי ישראל כקליפת השום לידו, כולם יכול להניחם תחת כפות רגליו, לא מבעיא שבני דורו קטנים לידו, אלא אף תנאים ואמוראים, כי הוא השיג מה שלא השיגו הם, וחידושיו ממקום גבוה שלא השיג ממנו שום אדם מזמן אדם הראשון ועד עתה ומעתה ועד עולם, היה קץ במה שנתגלו לו חידושים ממקומות הנמוכים מזה שכבר חידשו ממנו אחרים, ורצה רק מאותו מקום גבוה שלא חידש ממנו שום אדם, זכה ליחידה בתכלית מדרגתה הנשגבה. 

לא רק בחכמתו והשגתו גדול הוא מכולם אלא אף ביראתו, כי כל שאר הצדיקים גם הם צריכים לחזור בתשובה וצריכים שיורה להם הדרך, כי כל העולם צריך לו גם אלו הצדיקים, כי אחר שנתגלה הוא בעולם אי אפשר להתקרב להשי"ת ולהיות אדם כשר באמת בלא שקרובים אליו. 

לא רק ביראתו גדול הוא מכולם אלא אף במידותיו כי הוא ענו יותר מכל צדיקי הדור, וכבר בא למדרגת משה רבינו בענוה. 

לא רק במידותיו אלא אף בשבירת התאוות כי נקי הוא לגמרי לגמרי מכל תאווה, ושאר הצדיקים גם אלו שזכו לא באו למדרגה זו שאיש ואשה שוים בעיניהם כי הם אינם נקיים לגמרי ודומים הם לעור המעובד שמ"מ נשאר בו קצת ריח שאינו טוב, אבל הוא כ"כ נקי עד שאינו מבין כלל כיצד תנאים ואמוראים היה קשה אצלם הענין. 

כל קיום העולמות תלוי בו, עליונים ותחתונים אם היו שומעים תורה אחת עם הניגון והריקוד שלה כבר היו בטלים כולם. 

אין בכח שום אחד לתקן עצמו אפילו בתשובה, ואפילו עבירה אחת, אבל הוא עושה תשובה במקומם ומכפר על כל עוונותיהם ובכוחו לכפר גם על העתיד. 

כל המתקרב אליו מובטח לו עולם ומלואו, הקטן שבאנשים המקורבים אליו יזכה למה שלא זכה גדול המפורסמים, והקטן שבאנשי שלומם יתקנאו בו גדולי המפורסמים, ובכוחו לעשות כולם לצדיקים גמורים. 

יכול היה לגלות מגדולתו וכל העולם היו רצים אחריו אלא שלא רצה, יכול היה לגלות מיראתו וכבר אי אפשר היה להתקרב לביתו ד' אמות אלא שלא רצה, יכול היה להביא משיח אלא שלא רצה, יכול היה לכתוב ביאור על כל הש"ס כי חידושי גפ"ת הם קלים מאוד אלא שלא היה לו חשק, ועוד דברים יכול היה לעשות אלא שלא רצה [לעשות לא רצה אך לספר רצה]. 

הרי שלא הניח לשום בריאה איזה מעלה להתגדר בה, כי בכל הוא ראש וראשון עד הקצה האחרון שמא תאמר על כורחו צריך הוא להניח מעלה אחת עכ"פ ליוסף הצדיק ולרבי חנינא בר פפי וחביריו והיא המעלה "דגיבור" דאיזהו גיבור הכובש את יצרו והם עמדו בנסיון וכבשו את יצרם, אבל הוא שהיה נקי מכל תאוה כי בשבילו איש ואשה שוים [ואינו כחבריו שהם כעור המעובד שעכ"פ אינם נקיים לגמרי] וכל כך היה נקי מזה עד שאמר איני מבין כלל כיצד אצל תנאים ואמוראים היה קשה וכבד בעיניהם מאוד תאוה זו כי אצלי אינו כלום כלל וכלל לא, א"כ כיון שבשבילו אינו נסיון כלל על כורחו הוא צריך להניח המעלה "דגיבור הכובש את יצרו". לא ולא גם גיבור היה ולא עוד אלא שגם בזה השיג עד הקצה האחרון שבגבורה, כי אם יוסף הצדיק ור' חנינא בר פפי וחברו התנסו באחת, הוא היו לו ניסיונות אין מספר, ואם הם בבגרותם שכבר נח היצר הוא בצעירותו בזמן רתיחת הדמים שכן כתב תלמידו [טז'] אבל קודם שזכה לזה שיתבטל ויהיה נמאס לגמרי התאווה הזאת, אז היה לו כמה וכמה נסיונות גדולות ונוראות מאוד בתאווה זו, אשר אי אפשר לבאר בפרט, כי בימי נעוריו ממש בעת רתיחת הדמים היו לו כמה וכמה נסיונות גדולות של תאווה זו עד אין מספר, אשר היה בידו למלאות תאותו, והיה בסכנה גדולה מאוד אך היה גיבור חזק, ואע"פ שהיה בסכנה גדולה מאוד, לא היה מתרחק פעם שנייה לברוח מהנסיון, רק אדרבה היה חפץ בעוד נסיונות, והיה מתפלל להשי"ת שיזמין לו עוד נסיונות, ושוב היה בסכנה גדולה מאוד, ושוב התפלל על הנסיון, כן היה כמה וכמה פעמים הרבה מאוד עד אין שיעור, הרי שגם במידת הגבורה זכה עד הקצה האחרון, [לא נשכח שבגיל 14 כבר נשא אשה]. 

אם כן לפי כל האמור כבר יובן היטב מה גרם לכל המחלוקת עליו, ובאמת כך היה מעשה עם דודו הר' ברוך נכד הבעש"ט שהיה מגדולי האדמורים שבאותו הזמן, וכך היה מעשה כמובא ב'אבניה ברזל' "ואז נסע ר' נחמן להר' ברוך [דודו] וכו', וכאשר ישב שם ר' נחמן היה מתאנח, ואמר לו ר' ברוך על מה אתה מתאנח, והשיב לו ר' נחמן שאני מתגעגע לבוא למדרגתו, ואמר לו ר' ברוך והלא אתה כבר כצדיק פלוני, והשיב לו ר' נחמן כבר הגעתי למדרגתו, ויחשוב לו ר' ברוך כמה מדרגות של צדיקים עד שבא למדרגת הבעש"ט, והשיב לו ר' נחמן שגם למדרגתו הגיע, ולא עוד אלא שהגיע לזה בעת שהיה בן יג' שנים, ואז דחף אותו הר' ברוך עד שכמעט נפל מן העלייה, ואז התחיל המחלוקת ביניהם, וקודם לזה היה מעשה ששאל הר' ברוך לאחד שנסע לר' נחמן לראש השנה, מה עושה האחיין שלי והשיב לו שהייתה שם תפילה בראש השנה כמו שלא ראיתי תפילה כזו, ואמר תורה שמעולם לא שמעתי תורה כזו, ואמר הר' ברוך - מה הוא אלוקים?". 

הרי מבואר שהוא בידים גרם, ברור שאם לר' ברוך הייתה עוד מעט סבלנות היה שומע שאפילו למעלת האר"י ואפילו למעלת רשב"י הגיע ועוד הוסיף להתעלות למעלה מזה ומקבל ממקום שלא זכה שום אדם. 

גם תדע שלא כמסיח לפי תומו אמר מה שאמר כי מעיקרא קודם שהלך אצלו הלך בכוונה לגלות עוצם מעלתו וידע היטב שהולך להרגיז את דודו שהרי ר' נתן ביקש מאוד להתלוות אליו בנסיעה זו והוא סרב וכך אמר לר' נתן "אתה מבין, לא תוכל לעמוד בזה איך שתראה אותי". 

אמנם מפני עוצם המחלוקת נאלץ על כורחו בהרבה מקומות להתאפק אבל לפני תלמידיו תמיד נתפאר וגם היה חפץ שיתפרסם הדבר, וראה [תעט] אמר "ע"י שמספרים מעשיות על הצדיקים ומגדלים ומפליאים אותם על ידי זה נתמתק הדין וכו'", ואמר "שאפילו שיחות פשוטות שלי צריכים לכתוב" ובאבניה ברזל [ל] אחד שאל את רבינו מדוע אין שום ספר מכם כמו שבחי הבעל שם-טוב, והשיב לו רבינו "מהיכן נעשה שבחי הבעש"ט, לאחר הסתלקותו נקבצו התלמידים וספרו כל אחד מה שידע ומזה נעשה שבחי הבעש"ט", אחר כך אמר בזה הלשון: "יהיה גם ממני מה לספר", הרי שגילה שברצונו שיתפרסמו שבחיו. 

ובאמת הם כולם בכל זה מאמינים, ומפני כך הם כל כך נלהבים בנוסעם לרבם שהוא חי וקיים, ראה עד היכן מגיעה התלהבותם שמיד שעלה המטוס באויר כבר שרים בקול תרועה ובמחי כף "מי יתן לי אבר כיונה אעופה אומנה" ואין מרגיש ליבם שום צער בעזיבת א"י, וראה בספרי [פרשת ראה] מעשה בר' אלעזר בן שמוע ור' יוחנן הסנדלר שהיו הולכים לנציבים אצל ר' יהודה בן בתירה ללמוד הימנו תורה והגיעו לציידן וזכרו את א"י זקפו עיניהם וזלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם... חזרו ובאו להם למקומם. אלו שהלכו אצל רבם ללמוד תורה זלגו דמעותיהם וקרעו בגדיהם ואלו הולכים בקול תרועה אדירה, אלו זלגו עיניהם דמעות מצער ואלו מרוב שמחה. ועיין עוד בערכין לב' שמבואר שם שהתפילות הנעשות בא"י נשמעות יותר, והם סוברים שיש מעלה יתירה לתפילתם שם, ואפילו לשיטתם דשאני ראש השנה שקודם הציון של רבם לציון וירושלים, עכ"פ היה להם לתת אל לבם שכשם שבקידוש מכסים הפת שלא תבוש משום קדימות היין, כך היה להם לחוס על כבוד א"י ולילך בדממה ובכפיפות קומה ולא בקול תרועה אדירה, אך לרוב התלהבותם אין נותנים דעתם. 

והנה כל בר דעת ודאי יכביד על שכלו מאוד מלקבל כל הדברים הנז"ל, כ"ש למי שמכיר דברי חז"ל, אבל כבר אמר ר' נחמן [שכ] שהעיקר להשליך השכל של עצמו לגמרי, עכ"פ מבואר כבר מה הם עקרי האמונה של ברסלב שכל חסידיהם מאמינים בהם, וכל מה שהעתקנו כאן אינו אלא מעט מהנז' בספרים, וגם אל נשכח הקדמת תלמידו שהנז' בספרו אינו אלא מעט מן המעט ובדרך רמז, שהוצרך לשים מחסום לפיו מפני המחלוקת, לא ידעתי מה עוד אפשר להוסיף על כל האמור שם. 

ה 

והנה דברים כעין אלו בכמותם ובאיכותם לא שמענו על שום אדם ששבחוהו כן, ואין צריך לומר שלא שמענו שישבח הוא לעצמו, שנאמר "יהללך זר ולא פיך" ובגמ' [עירובין נג'] א"ר יוחנן לבן של ראשונים כפתחו של אולם [זה ר"ע], ושל אחרונים כפתחו של היכל [זה ר"א בן שמוע] ואנו כמלוא מחט סידקית. הרי שר' יוחנן שהיה מגדולי האמוראים, ובקפידתו עניש וקטיל, וגם החיה לרב כהנא אחר שהרגו בקפידתו, והיה יושב בשערי טבילה ולא מסתפי, ועשה זה ע"מ שיסתכלו בו ויולידו כמותו, ואמרו עליו שאין שיעור ליופיו, ובהסתלקותו בכה על האי שופרא דבלי בעפרא, גדול הדור היה וודאי הכיר מעלתו היטב כדמצינו בכמה מקומות שהקפיד על כבודו מפני תורתו, ואעפ"כ חשב לר' עקיבא ור"א בן שמוע [שהיו רק כמה דורות לפניו] לגדולים לאין ערוך ביחס אליו, ליבם כפתחו של אולם ושל היכל ואנו כמלוא מחט סידקית. 

ובשבת [קיב:] אמר ר' זירא אם ראשונים בני מלאכים אנו בני אנשים ואם ראשונים בני אנשים אנו כחמורים ולא כחמורו של ר' חנינא בן דוסא ושל ר' פנחס בן יאיר אלא כשאר חמורים הרי שירידת הדורות בין בחכמה בין בקדושה כלל פשוט הוא, ואין זה עולה כלל בקנה אחד עם כל אמירותיו, לא שאינו מסכים לכלל זה רק שהוא יוצא מן הכלל ורק הוא יצא מן הכלל כי אפילו המיוחדים שמנה שחידשו דברים והם הרשב"י והאר"י והבעש"ט מבואר מדבריו שעליהם כן חל הכלל של ירידת הדורות, שהרי אמר אפילו הבעש"ט, ושוב הוסיף אפילו האר"י ז"ל, ושוב הוסיף אפילו הרשב"י, אלמא סבר שהאר"י ז"ל למטה מרשב"י והבעש"ט למטה מהאר"י מפני ירידת הדורות כמובן, אבל הוא למעלה מכולם עם היותו אחרון שבכולם. ובכל כך הפלגה יצא מן הכלל בלא שום שיעור. 

אפילו אם האמין שנתקיים בו כל הנז"ל מה הצורך הגדול שראה לפרסם כל הנז' לחזור ולשנות ולשלש ולא להניח שום מעלה מלדבר בה ולהזכיר תמיד שהוא ראש וראשון לאותה מעלה, ואם מצינו ברבותינו מישהו שנשתבח בעצמו אינו אלא באיזה פרט ולאיזה צורך, כהא דתניא בברייתא [סוף מס' סוטה] "משמת רבי בטלה ענוה ויראת חטא, אמר ליה ר' יוסף לתנא לא תתני ענוה דאיכא אנא, אמר ליה רב נחמן לא תתני יראת חטא דאיכא אנא" ופירש המהרש"א וז"ל: "אין דרך החכמים להתפאר ולהשתבח במעלתם וכמ"ש 'יהללך זר ולא פיך' מ"מ כדי שלא יהיה שונה הברייתא בטעות אמרו כן וכו'", אבל הוא אמר בלא שום צורך "אני ענו מכל המפורסמים", "אני ענו בתכלית הענוה", וכן גבי היראה אמר "אם הייתי רוצה לגלות מהיראה שלי לא היו יכולים לעמוד בד' אמות סמוך לביתי", [הוא התפאר בעצמו כמה ענו הוא והביא ראיה מר' יוסף שאף הוא התפאר, כי מי שבא לתכלית הענוה כבר יוכל לדבר בזה כמו משה רבינו שכתב כן בתורה וכמו ר' יוסף, ואילו המהרש"א כתב שאין דרך החכמים להתפאר בלא צורך]. 

וגבי משה רבינו התורה היא שמעידה עליו שהיה ענו מכל אדם וכמ"ש בסיפרי, וראה ב'אור החיים' שכתב שהוצרך הכתוב להודיע זאת כאן שהאיש משה ענו מאוד לומר שמצד ענוותנותו לא השיב לאהרון ומרים שום תשובה והוצרך הקב"ה להודיעם ההפרש שבין נבואת משה רבינו לשאר הנביאים, כי משה רבינו שהיה ענו מכל אדם ובדעתו הוא למטה ח"ו מכל אשר על פני האדמה איך ישוער ח"ו שיאמר תשובה שיצא ממנה שהוא גדול מכל הנביאים, לכן בא המאמר מה' והשיבם, עיין שם. 

וראה בתנחומא [פנחס ח'] שכאשר משה רבינו אמר לשופטים "והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי ושמעתיו" נענש על הדבר ואמר לו הקב"ה, הדין שאין אתה יודע נשים יודעות אותו הרי שאע"פ שהיה ענו מכל אדם, או אדרבה מפני שהיה ענו מכל אדם דקדק עמו הקב"ה על אמירה זו. 

וראה עוד תמורה טז' אמר רב יהודה אמר בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן אמר לו ליהושע שאל ממני כל ספיקות שיש לך אמר לו רבי כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר, לא כך כתבת בי ומשרתו יהושע בן-נון לא ימוש מתוך האוהל, מיד תשש כוחו של יהושע ונשתכחו ממנו שלוש מאות הלכות ונולדו לו שבע מאות ספיקות, עיי"ש ובמהרש"א שכתב שזה מפני שנתגאה יהושע לומר שיודע הכל. 

וראה עוד פסחים (סו כל המתייהר אם נביא הוא חכמתו מסתלקת, מנין מדבורה דכתיב "חדלו פרזון בישראל חדלו עד שקמתי דבורה שקמתי אם בישראל", ופרש"י משום יוהרא היתה משפלת המנהיגים שלפניה ומתפארת לעצמה. 

ועוד מצינו בשמואל הנביא שנענש על שאמר "אנוכי הרואה", שכאשר בא שאול לעירו נפגש בשמואל בתחילה ושאלו "הגידה נא לי אי זה בית הרואה" והשיבו שמואל "אנכי הרואה", ואמרו רבותינו שנענש על כך ונסתלקה ממנו נבואה, אמר לו הקב"ה הנך אומר "אנכי הרואה" בא וראה, ושלחו אצל ישי וטעה לחשוב את אליאב למשיח ה', הרי ששמואל הנביא אע"פ שהיה רק כמשיב לשאול ע"מ לסייעו למצוא חפצו נענש שנסתלקה נבואתו ואילו רבם נתפאר בעצמו בלא שואל ובלא צורך, ומה הוא אומר "מי רואה כמוני?", לא רק על עצמו אמר אלא אף על בנותיו אמר [תקפג] "שיש להן רוח הקודש קרוב לנבואה ומבתי שרה איני מדבר כלל", וזה מלבד כל שאר מעלותיו שהיה מפרסמם בלא שום שואל וחוזר ושונה ומשלש ומאריך הרבה בכל הנז"ל ובדרך התפארות כמש"כ תלמידו בהרבה מקומות בלשון "התפאר בעצמו ואמר", וכפי הנראה מכל הנז' בספרים עסק עם תלמידיו בסיפור שבחיו לא פחות מבלימוד תורותיו ואולי יותר. 

וכיצד נוכל לתרץ כל ההתפארויות האלו באופן שינח את דעתינו, ומה צורך היה בכל זה, אדרבה נוכל לומר בבירור שגם חסידיו המאמינים לכל זה צריכים להודות שנגרם מכל זה מכשול גדול כי רובא דעלמא אין יכולים לסבול ונמצא נכשלים העולם בחשד בכשרים לא סתם בכשרים אלא בבחיר הנבראים, החשוד אצלם כבעל גאוה או בעל דמיונות. 

ו 

ובעצם גם ידוע ומפורסם שתורותיו וסיפורי מעשיותיו על פי רוב נסובים עליו ועל המתקרבים אליו, על מתנגדיו ועל שונאיו, מה שהדפיס הוא ספר ליקוטי מוהר"ן בדרך כלל הוא רק המשל ולא הנמשל, אבל בהזדמנויות אחרות לא נתאפק וגילה על-פה צפוניו, 

כגון מה שגילה לתלמידיו [צח?] "שההר של זבל" שאמור במעשה היג' סובב על כת חב"ד. 

וכגון התורה ויאמר בועז [ליקוטי מוהר"ן קמא סימן סה'] דע כי יש שדה ושם גדלים אילנות ועשבים יפים ונאים מאוד... ואילנות ועשבים הם בחי' נשמות קדושות... ויש כמה נשמות ערומות שהם נעים ונדים מחוץ לשדה וממתינים ומצפים על תיקון [מבעל השדה]... ומי שרוצה לחגור מותניו להכניס עצמו להיות הוא בעל השדה צריך להיות איש אמוד ותקיף וגיבור חיל וחכם וצדיק גדול מאוד... ויש אחד שאינו יכול לגמור הענין כי אם עם מיתתו ואפילו לזה צריך להיות גדול מאוד... רק אם יש אדם גדול ומופלג במעלה מאוד מאוד יכול לגמור מה שצריך בחיים חיותו כי הרבה ייסורים ודברים קשים עוברים עליו אך ע"י גדולתו ומעלתו עובר על כולם, ע"כ. ברור מי הוא בעל השדה המתקן לכל הנשמות וכל תורה זו עליו ועל היסורים שעברו עליו, שהרי כתוב בחיי מוהר"ן [קנא] נפטר בנו הילד וכבר מבואר במקום אחר ענין הילד היקר הקדוש הזה ומה שאמר רבינו ז"ל שכבר היה מוכן וכו' ואז אחר פטירת הילד הנז' אז התחיל לדבר עמנו בענין תיקון הנשמות מענין בעל השדה... כמבואר בהתורה ויאמר בועז אל רות ומאז דיבר הרבה מענין תיקון הנשמות ובפרט בכניסתו לאומן שכל כניסתו לשם ומה שבחר להסתלק שם ולשכב שם הכל היה מחמת זה בשביל תיקון הנשמות הצריכים תיקון מכמה מאות שנים, הרי מבואר שהוא בעל השדה האמור בתורה זו ובמקומות אחרים נוקט "גנן" "בעל הבית" וכיוצא בזה. 

וראה עוד מש"כ בסיפור היב' שהוא המעשה מבעל תפילה, שנולד מזיווגם של "בת המלכה" [היא השכינה בכל מקום] עם "הגיבור" שהיה יפה תואר מאוד מאוד שלא היה יופי של מין האנושי כלל... והתינוק הזה נולד עם חכמה גמורה... והיה רוח סערה גדולה בעולם...וחטף את הוולד של הבת מלכה. הסיפור נסוב על בנו יחידו שנפטר בגיל שנה וחודשיים ויעד לו ר' נחמן תפקיד חשוב בגאולה, [אות יא] שמענו מפיו כל סדר ביאת גואל צדק ואמר שכבר היה מוכן שיבוא בעוד איזה שנים וידע באיזה שנה ובאיזה חודש ובאיזה יום יבוא אך עכשיו בודאי לא יבוא באותו הזמן, וכפי המובן מדבריו היה שהעיכוב היה מחמת שנפטר אצלו בנו הקטן שלמה אפרים זכר צדיק לברכה. אות כח' מאמר ויאמר בועז אל רות נאמר בקיץ תקס"ו סמוך לפטירת בנו הילד הקדוש והנורא מורנו הרב רבי שלמה אפרים ז"ל [בן שנה וחודשיים היה אותו תינוק, וכבר זכה להיות גם קדוש וגם מורנו הרב, מה תורה שמעו מפיו שקראוהו "מורנו הרב" אבל כבר מבואר במעשה שהתינוק הזה נולד עם חכמה גמורה]. [תקפז] ואלמלי היו זוכין העולם שהיה נשאר ממנו בן הממלא מקומו כבר היה העולם נתקן על מילואו ותיקונו ושלמותו על הצד היותר טוב. 

הרי שר' נחמן הוא הגיבור שהיה יפה תואר מאוד מאוד שלא היה יופי של המין האנושי כלל, והוא נשא לבת המלכה ומהם נולד התינוק הזה מורנו הרב שלמה אפרים והיתה בו חכמה גמורה, והיה רוח סערה גדולה בעולם וחטף את הולד של בת המלכה, [ר"ל שמת התינוק הזה]. 

גם על עצמו כמשיח רומז לא אחת ראה בכוכבי אור [הקדמה לחלק ג' הנקרא בשם חכמה ובינה] שכתב שם שפעם אחת ששמע ר' נתן ושאר תלמידים תורה מפיו ר' נתן נתלהב כ"כ עד שלא היה יכול להתאפק ונתן את קולו בפני כל הניצבים עליו ואמר: אולי כך הוא הפירוש למה שאמרו חז"ל אין בן דוד בא אלא בהיסח הדעת היינו שיהיה משיח בעולם ולא ידעו כי כבר הוא וכו', ואז ר' נחמן גילה את עיניו ואמר לו כי גם רב נחמן בגמ' אמר כן 'אי מן חיי אנא הוא' [וראה בהערה שם שבגמ' איתא "כגון אנא" אבל כמדומני שאמר רבינו אנא הוא] וסיים שם מחבר הספר [שהוא תלמידו של ר' נתן]: ועתה מאילינו נדע ונבין פחות מן טיפה מן הים במה שנקרא רבינו בשם נחל נובע מקור חכמה וכו',וראה לעיל [קפט] שאמר ר' נחמן שרשב"י צריך ג"כ לקבל ממנו שהוא נחל נובע וכו', מה תאמר והלא מת הרי כבר אמר [רעה] "לא כן הוא אפילו משיח בעצמו ימות", ועוד אמר "שגם אחר הסתלקותו נשאר הוא עם תלמידיו רק כעובר מחדר לחדר וכשם שהעובר מחדר לחדר שומע מה שמדברים בחדר הסמוך כך גם הוא ישמע". 

וראה עוד [קכג] שהזקן דסט"א אבי אבות הטומאה שהוא הסבא משפולי כנז"ל מרומז בהתורה "דע שיש אריך אנפין בקליפה" [ליקוטי מוהר"ן סימן רמב] ובתורה ואת העורבים ציויתי [ליקוטי תנינא סימן ד] בענין "והחזקתי בזקנו", וגם מרומז בהתורה "וצדקה תהיה לנו" [סימן רנא] ועוד בשאר מאמרים, גם במעשה בזבוב ועכביש שבסיפורי מעשיות נרמז הזקן הנז"ל, ראה כמה מתורותיו וסיפורים שלו נסובים על המחלוקת שלו עם הסבא משפולי. 
 

אבל מרפרוף קל שעברתי- איני מבין למה עצם זה שרב משבח את עצמו זה אסור?

איפה כתוב כך? הרי משה רבינו כתב על עצמו "והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה".

כל ההוכחות שהבאית כגון "יהללך זר ולא פיך" (שוב, לא עברתי בעיון.) הרי הם רק מנהגים, ועיין במקורות שהבאית- אין שום עבירה מהתורה או מדרבנן שאדם ישבח את עצמו ואפילו אין בזה גאווה. הרי רבינו אומר בהרבה מקומות שלא הגיע למעלותיו באשר הוא כי אם ע"י הסיעתא דשמיא שהייתה לו מה' יתברך.

אתה צודק שזה תמוה ומוזר, וגם אני לא תמיד מצליח להבין איך זה מסתדר, אבל ככל הנראה אין בזה בעיה, והרי לא נפסול תורות כל כך אמיתיות וקדושות וטובות בגלל ש"לא נראה למוח המוגבל שלנו".

(סתם בדרך אגב, את רוב רוב רובם של ספרי רבינו כתבו תלמידיו, אז אין פה בעיה של "יהללך זר ולא פיך"...)

ובעיניין הסבא משיפולי- אם תעיין בכתביו של הסבא מאותו זמן תגלה שגם הוא לא טמן ידיו בצלחת, בכל מקרה- מי אני שאכנס למחלוקת כזאת? ובטוח שלא אקטרג על שני גדולי עולם שהתנגחו בינהם.

{בתור הערת ביניים כי אני חייב לעוף, שמעתי פעם בשם הרב ארוש אם אינני טועה למה מתנגדים כל כך בעוצמות לתורת רבינו ותלרבינו באופן אישי- 

מכיוון שרבינו הקדוש היה כל כולו טוב, ולא הייתה בו טיפת רע, כך קשה לחלק הרע שבאנשים מסויימים לקבל את הטוב המוחלט שלו...}

חשוב להבין, אם הטענות הן מסוג "א"א להבין", בין אם זה משום שהוא"כולו טוב" ובין מכל סיבה אחרת... אתה בעצם לא כשיר לדיון, אתה אומר "אי אפשר להבין", לא להסוות את זה בטיעונים שבסופם אתה מוסיף "אי אפשר להבין"

אם אלו הטענות - אתה לא כשיר לדיון..

(לא שאני משווה.)

או לדיון- איך אלוקים ברא את העולם,

או לדיון איך אפשר לשמוע את הקולות.

אני לא מסתמך על טיעונים שאי אפשר להבין, אבל אני לא פוסל דברים רק בגלל שהמוח המוגבל שלי "זה לא נשמע לו טוב..."

אחרי הכל- יש בזה בעיה הלכתית? - לא!

הבעיה היחידה היא שאתה לא מבין וזה לא נשמע לך. מה אני אגיד לך? בעיה שלך.

בדיון על קיומו של אלוהים - אכן אי אפשר לטעון "א"א להבין", פשוט מאד, כי דיון נועד להבין.

גם כאן, לא התכוונתי להעליב, רק לומר - דיון נועד להבין, טענה של א"א להבין שוללת דיון.

השאלה היא איך הגעת לרביכם, זה לא היה רק כי זה "נראה לך"? ולו גם ברמה גבוהה של "נראה לך".

אגב, מי שקרוב לברסלב הוא אבוד, אפשר לנסות ולמנוע מחדשים להצטרף.

תוכל אולי לקשר את זה לזה ש"זה נראה לך מוזר" ולהבין שיש כאן בעיה של ממש, ושאם כל האור והאש והעשן - כדאי להתרחק ולחפש את כל זה על הר סיני.

ואולי כאן עלית על הנקודה למה דווקא הגבעונים מתקרבים ב"ה לרבינו, כי הם מחפשים את האמת.

(גם נגד הרב כהנא הי"ד יצאו גדולי עולם.)

לבין "נראה לך שזה אסור" בעוד ההלכה עצמה מתירה את זה.

מצטער לומר, אולי בדיוק בגלל זה רבינו אמר לא לשמוע למחקרים, כדי שלא יבואו לידי אפיקורסות ל"ע.

אמרת שרק "לא נראה לך" לא מספיק כדי להתייחס ברצינות..

אמרתי, השאלה היא למה התקרבת מלכתחילה.

אתה צריך גם לשמוע לרבנים וגם ל"נראה לך"

ללא ספק...

לא יודע מה אמר רביכם, אדם שאומר לא לחקור עליו הוא פסול מלכתחילה, ולו רק כי כל אחד זקוק לכך שיבחנו אותו.

אבל ברור, ר' נחמן אמר שאף אחד לא יכול לחזור בתשובה על כלום ורק הוא מתקן את כולם, ושהוא מוותר על מה שכבר חטאו..

אז הוא לא צריך ביקורת.

בר דעת מתרחק מאדם שהפך עצמו למעל כולם ולא השאיר בכלל מקום לביקורת..

כי אחרי הכול- המוח של כולנו מצומצם, ואם אנחנו ננסה לקבל כ"כ הרבה שפע לתוך מוח כ"כ מוגבל, יצא שכרנו בהפסדנו...

רבינו מבקש ממנו להיות יהודים פשוטים ותמימים, והלוואי שנזכה להגיע באמת למדרגה כזאת!!!

שיערב לו.

אם זאת ההגדרה שלך ל"בר דעת", לנסות לחקור דברים שהם מחוץ להבנתינו- אז למה אתה לא אפיקורס?

בר דעת - לאבד אותה = את הדעת.

חלילה, טפשי לנסות להבין דברים שהם מעבר להבנתנו!

אם כי אני לא כ"כ מבין את הקשר לאפיקורס..

לא נכנסת לכל זה..רק משהו קטנצ'יק ענק:

"הרי משה רבינו כתב על עצמו "והאיש משה ענו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה""

משה לא כתב מעצמו אפילו לא אות אחת!

הקב"ה העיד עליו זאת ..

להגיד שמשה כתב את זה על עצמו- זה אומר שמשה גם כתב את שאר התורה מעצמו..ואז...

ואתה בטח לא מאמין בזה.

אז..רק להעמיד דברים על דיוקם

לא אמרתי שמשה כתב את התורה מעצמו, אבל לכתוב בשם ה' שהוא עניו הרי יש שיחשבו שזאת גאווה.

בכל אופן, צריך לעיין שם, וכמובן שזה לא דומה למקרה שלנו, בו ישנה ממש התעסקות בהתפארות.

ענווה זה לא להגיד "אני אידיוט, אני מפגר, אני עפר ואפר."

ענווה זה להגיד- "אני חכם, ואפילו גאון- אבל זה לא ממני אלא מה' יתברך"

וזה מה שרבינו אומר כל הזמן, שהוא לא הגיע למדרגה שלו בגלל שהוא הנין של הבעש"ט, אלא בגלל סיעתא דשמייא והשתדלות שלו, וכל אחד יכול להגיע לכזאת מדרגה.

{אולי זה גם סיבה לכל שיבחי רבינו, למרות שזה נשמע תמוה איך אדם יכול כך לקלס את עצמו, אולי יש בזה משום "דירבון" לאנשים לאיזה מעלות אפשר להגיע ע"י אמונה פשוטה והשתדלות...}

בכל מקרה- אין שום איסור מההלכה לשבח את עצמך על התכונות שלך, כל עוד אתה לא אומר שזה רק בגללך ו"אני ואפסי עוד", "כוחי ועוצם ידי" וכו'.

מה הקשר עכשיו מותר או אסור בהלכה...

בתוך גדרי ההלכה כל עוד הוא לא יצא מהם...

אתה יכול לתקוף אותו על כך שהיו לו פאות, וזה לא מראה אסטטי, אבל אינני דוגל באסטטיות.

{ובתור גבעון אני אגיד לך שגם אנני דוגל בנורמאליות ובשגרה, כי לא תמיד מה שכווולם עושים נכון...}

לדעתי, בלי כל קשר לגבעוניותך, מעולם לא השקעת מחשבה אמיתית ורצון להבין.

ודרך אגב- גם ר' שמעון בר יוחאי התפאר בעצמו עד כדי ביטול כל החכמים של דורו כולל אלעזר בנו.

מקור מדוייק אני מחפש עכשיו, אם אינני טועה זה באידרה רבה.

ואין בטענות אלו ממש.

שום דבר שמצדיק התנגדות לברסלב.

שאתם בדיחה

כל עמישראל!!!

אחרי החתימה - גלנט בשיא החוצפה סירב לבצע את מה שנחתם, בטענות שאי אפשר לפגוע בשיקול הדעת של המפקד והושגה פשרה שאם הפינוי משיקולים בטחוניים - זה נשאר בסמכות אלוף הפיקוד. לכן בצו ההרס של בית ענות, הוא כתב את הטענה האבסורדית ש: "המקום פוגע בשלום תושבי האזור".

אם כל הטפשים בהתיישבות האידיאולוגית שמצביעים ליכוד, היו מצביעים לצה"ד, היתה ממשלת ימין בראשות נתניהו אותו דבר- אבל ההתישבות היתה באמת בידי סמוטריץ'.

לכתובת: chalaphagvaot@gmail.com

והעשבים גדלים. זה אחד הדברים היפים בחורף.

אפילו הטחב הירוק שגדל בין המדרכות אחרי הגשמים יפה בחורף.  (אגב רואים שהנבטים בתמונה העליונה הם דו פסיגיים)

יש שם ישיבה 24/7..

עליות מאורגנות המוניות, זה בדר"כ רק כשיש איזו סכנה גדולה שמסתמנת...