מבחינה אסטטית? מבחינת צניעות? מה?? - תסביר 

אגב,

למה קשה ללכת עם כיסוי ראש?

הפרחים לא נועדו להקל על קושי, אלא לייפות ולגוון - מי שחשב על זה ראשון. השאר עושים כמו תוכים...

יכול להיות שזה מחבב על מי שקשה לה ועושה לה יותר חשק.

אותי אישית זה דוחה ולא ארצה כיסוי כזה.

תדמיין לעצמך שיש לך שיער לא ארוך אבל גם לא קצוץ.. השיער הזה מחמם.

עכשיו קח אותו, תאסוף אותו, ותעטוף את כולו בבד סגור מכל הכיוונים. 

ועכשיו נוסיף על זה- בכל בוקר תקום כמה דקות מוקדם יותר ותאסוף טוב.

ובערב- תנסה להוציא את כל הקשרים כי השיער היה חנוק ואסוף יום שלם.

זה קשה. מאוד!

אני יודעת שכל מי שהולכת עם כיסוי ראש מלא- זאת מסירות נפש! 

הוא אמר שהוא לא מבין את הפרח..

ראש". והוא אמר שהוא לא מבין כמה זה קשה ללכת עם כיסוי ראש. והוא אמר בכל זאת שזה מעצבן אותו.

ובוחן אותם.. יש להם בעל ואת ה' הם יסתדרו איתה.. אני רואה את זה כול פעם שאנשים מסתכלים על נשים

כאילו הם עדיין נערים זה עצוב לי..

הייתי מבינה אם זה היה מצחיק אותך, או גורם לך אפילו ללעוג או משהו...אבל להתעצבן?!..

כל אחד בוחר את סגנון הלבוש שלו לפי טעמו, ומותר לך לא לאהוב משהו, ואפילו לא לאהוב "אופנה" מסוימת, אבל כל עוד אין פה חוסר צניעות או חילול ה' או משהו- על מה בדיוק הכעס?!

וכן, כיסוי ראש זה קשה, מאוד קשה. כמו גם ללכת בצניעות..אז יש בנות שבוחרות לייפות את העניין באמצעות אביזרים שונים, התאמה לבגדים וכו', לא רואה איך זה אמור להפריע או לפגוע במישהו.

בעזהי"ת.

או לחילופין- תנסה אתה ללכת עם כיסוי ראש מלא.

או שאתה ואשתך כותבים מאותו ניק?

אם תוכל להסביר מה מעצבן אותך, אולי תוכל לקבל תשובות שירגיעו אותך

נראה לי התבלבלתם קצת בכיוון...

יכול להיות שזה לא עניין שלו וכו'... אבל אין ספק שיש קצת אמת במה שהוא אומר- הציבור שלנו לצערנו לא מבין את חשיבות הצניעות!! עם כל הקושי שיש בכיסוי ראש מלא... (בתור אחת עם כיסוי ראש מלא)

ההכללה שכיסוי ראש זה קשה ומעצבן ומסירות נפש.

לא לכולן אותו שער ולא אותו קושי ולא אותה השקפה.

לא קשה!

כיף!

רגיל לגמרי!

יש לך סקרי עומק בנושא?

נשים מרשות לעצמן לשים כיסוי מינימאלי כי יש נורמה חברתית להכיל את זה...

כי אין החרמה גורפת של יצרני\מעצבות הסוג כיסוי הזה-גם סגוי כיסוי הטובים שהם מייצרים

כי יש נורמה חברתית לומר שכסר"ש זה קשה- אז נשים מרשות לעצמן לא להתאמץ קצת על זה אלא לשמוט את הכל כי זה קשה

אגב, שמעתי מרב פוסק גדול שיש "לימוד זכות" הלכתי מסויים על מי ששמה כיסוי ראש קטן

אבל זה בהחלט לא מיינסטרים של הלכה שראוי לנהוג כן

אבל עוד לא יצא לי לפגוש בחורה שהיה לה קל או כיף או לא יודעת מה, לשים כיסוי מלא. אם לך זה סבבה, מעולה, אבל מה לעשות שלרוב, וממש לא למיעוט קולני, זה לא עסק קל.

ברור שאין בדברים האלה כדי להתיר כיסוי ראש חלקי, או משהו כזה, אבל כבר פגשתי נשים ששמו חלקי בהתחלה ואחרי תקופה עברו למלא, או שאחרי שנולד להם ילד קיבלו על עצמם להקפיד יותר בנושא. שוב, אני האחרונה שתגיד שללכת ככה זה בסדר, אבל גם ממש ממש לא נראה לי שיש צורך להגזים ולהחרים מעצבות בגלל זה. תאכלס, הרבה מהבגדים שאנחנו קונים בכלל עוצבו ע"י גויים ולציבור חילוני, ואנחנו "מייהדים" אותם, אם זה שרוולונים, חולצות בסיס, תחתיות, ועוד מלא דברים מסביב. האם יש צורך להחרים את המעצבים האלה?! 

אני מסכימה איתך שיש נורמה לשים כיסוי ראש חלקי כי החברה מכילה את זה, אבל בעיני זה עדיף על לא לשים כיסוי בכלל(ולראיה, אפשר לראות את הדור הקודם של האמהות, ששם מי שלא הייתה "דוסית" בהגדרה והלכה עם כיסוי ראש מלא, פשוט לא הייתה שמה כיסוי ראש(אני מניחה שיש יוצאי דופן,אבל בהכללה זה כך). והיום לראות בבחורה צעירה נשואה בלי כיסוי ראש בכלל זה הרבה יותר נדיר...ובעיני זה דווקא חיובי ב"ה, לא מושלם, אבל חיובי).

האם יש יותר נשים ששמתות חצי- בהשוואה שאמהותיהן לא שמו בכלל

או יותר נשים ששמות חצי- בהשוואה לאימהותיהן ששמו מלא?

שאלה שבאמת אין לה תשובה

כמה נשים היו שמות מלא- אם לא היה "אופציה" לשים חצי? כמה לא היו שמות בכלל ?

ראיתי גם נשים שהתחילו בכיסוי ראש מלא והנורמה החברתית "התירה" להם לעבור לכיסוי חלקי.

אני מצטרפת לנשים שאמרו שהם אוהבות את הכיסוי שלהם (אפילו יותר מהשיער)

אני ממש לא יכולה להגיד שאני אוהבת את הכיסוי יותר מהשיער שלי, זה יהיה חטא גדול לאמת. אבל כמו שכבר אמרתי, ברור שזה לא מתיר לחפף בעניין, וב"ה עומדת בניסיון הזה... 

חלושי צודקת, גם נשים כאלה ראיתי. ועדיין התחושה היא שיש פריחה בציבור בתחום.

אבל עדיין, אם חוזרים לפותח השרשור, ואני יוצאת מתוך נקודת הנחה שהוא בכלל דיבר על פרח כקישוט לכיסוי מלא ולא לחלקי, אני חולקת עליו ולא רואה בזה בעיה.

"פרח בתור כיסוי ראש".

כלומר: במקום. וזה "הרגיז" אותו, ה"כאילו" הזה.

אם היה מדובר על "קישוט" - כל גבר ממוצע מבין שבענייני טעמי-נשים בנושאי קישוט, אין בריה (איש) יכולה לעמוד על דעתן...

בעזהי"ת.

אחת הסיבות של כיסוי ראש לנשים היא כדי שיבחינו שהיא נשואה, מעין סימן היכר. אז חצי כיסוי ראש ממש מתאים לתנאי הזה.

[אני לא מצדיקה, ולא חושבת שנכון וצריך ללכת ככה באידאל, ואני בעצמי הולכת עם כיסוי מלא מיום אחרי החתונה.

רק מנסה להסביר את הגישה שעומדת מאחורי זה, שלדעתי יש מקום להבין את זה]

ומלבד מה שאכן אין כאן "סקרים" וכדאי להפסיק לדבר "בשם הרוב" (מה ששומעים או "לא שמעתי" - תלוי גם מאד היכן שמים את האוזן..) - 

יש גם משהו חורה בכך שנשים שבאות "בשם ההקפדה ההלכתית", מוצאות פורקן בהסברות חוזרות ונשנות "כמה זה קשה לכולן"..

זה לא שאין מצוות קשות ושאנחנו מצווים לקיימן למרות הקושי - אבל יש לא מעט דברים שהקושי מתחיל בהם מנקודת ההסתכלות או שהוא סובייקטיבי.

אם ה"אופנה" היתה להגיד שכיסוי ראש מלא זה ממש כיף - כמעט אין לי ספק שלא-מעט נשים - נאמנות לדרכן ללכת אחרי צו האופנה - היו אומרות וחשות מכל הלב שאכן זה "כיף"..

אני פגשתי נשים שהולכות עם כיסוי ראש מלא, וכלל לא עולה בדעתן מציאות אחרת - גם מרגישות עם אחרת "לא שייך ולא אמיתי" - ולא "קשה להן".

[אגב, מבחינה חינוכית - כמעט בטוח שאם חלק מתדמית-השאיפה שיש לכל ילדה פחות או יותר, להיות נשואה ואמא, היה גם ה"שינוי" הזה של מאפיין מובהק של כיסוי ראש מלא, אז זה היה נתפס אצלן ממש כ"חלק" מהענין של שינוי-הסטאטוס, והיה פחות "העבָרה" של היחס לשערן לפני כרווקות, אל הנישואין] 

דוגמה מתחום אחר: מי שהולכים עם ציצית צמר בקיץ (ושרוולים ארוכים), זה קשה?

מי שנוהגים כך - כי לדעת הרמבם כך מקיימים את המצוה דאורייתא, בדרך כלל זה לא "קשה" להם כלל. הם לא מרגישים כל "מסירות נפש". הם מעוניינים להדר במצוה הזאת והפאזה של החום אינה "נחה" כלל על הפאזה של התחושה הנורמלית בקיום המצוה (ואינני נכנס להשוואות. וגם לא לשלילת "לגיטימציה" של אשה לחוש שקשה לה ובכל זאת היא עושה. זה ענין אישי. דיברתי רק על "אידיאולוגיית הקושי" הפומבית).

ולסיום - סיפור: אינני זוכר מי מגדולי ישראל התייחס לתופעה (אולי זה היה הר"מ פיינשטיין זצ"ל), שהיו יהודים שהגיעו מאירופה לאמריקה בזמנו - וממש מסרו את הנפש על שמירת שבת. שם עבדו שבעה ימים בשבוע - וכל שבוע היו מפטרים אותם מעבודה נוספת, אחרי שלא הגיעו לשבת. ובכל-זאת, היו שבניהם כבר לא שמרו שבת. ותמה, זו תורה וזו שכרה? הרי היה צפוי שהילדים שראו את מסירות הנפש על השבת - ילמדו מזה.

וענה: הילדים אכן ראו את האבא מתעקש לשמור שבת - אבל הם גם שמעו כל שבוע את האנחה כמה זה קשה... והסיקו את המסקנות.. ר"ל.

וה' ישמחנו בשמחה של מצוה תמיד.

מעבר לתוכן דבריך -שכוייח

למה הצדיקה צדיקה בלי  מרכאות ואני פנינה במרכאות? מה זה?! אני לא במרכאות!

שהכינוי המלא שלך הוא "פנינה צחורה" - ואני הזכרתי רק את ה"פנינה" אז הזכרתי במרכאות, באין לי יכולת לדעת אם זה שמך...

יש גישות הלכתיות שונות והעיקר הקודקוק. ויש עדות שונות עם מסורות הלכתיות ותרבותיות שונות!!

התגובה היא למאמע צאדיקה-י' איר "לא רוב. מיעוט קולני"

יש ערך לבנדנות או סרטים -לקישוט פאות ומטפחות מלאות. וגם לשמש ככיסוי ראש למי שבלי זה לא תשים. או שהיא שמה מלכתחילה כזה. למה להחרים?!

זה לא סותר שגם קשה לי לשמור שבת לפעמים.

וזה לא מתיר לי שום דבר.

אז זה לא הופף את הלגיטימציה להתלונן - למאפשרת להוריד.

אצלך "זה לא הופך"

אצל אחרות שחזקות פחות ממך- המצב לא כזה.... צר לי לומר

מה לעשות שדבר שחוזרים ואומרים אותו ונותנים לתלונה לגיטימציה- זה מחלחל.... זה משפיע... זה יוצר אווירה ציבורית מסויימת....

בציבור לא נשמעים תלונות על שמירת שבת באתה רמה כמו ששומעים על  צניעות

נראה לי זה גם בא מניסוח\ עמדה נפשית- האם אני מתלוננת על שקשה לי לשמור- או שנאי מתלוננת על המצוות שהן  קשות?

לכל השואלים... אני גבר, וכותב עם אישתי מאותו ניק..

התכוונתי פרח במקום הכיסוי ראש ולא בתור קישוט נוסף, מצידי אפשר לשים גם זר מעל הכיסוי המלא כמובן....

השאלה היא למה זה הפך להיות בנורמה החברתית שלנו? למה יש לזה מקום ?

ושמשי- אני לא יודע אם כיסוי חלקי הוא יותר טוב מאי כיסוי, כי אישה שמכסה חלקית חושבת שזה מותר וזו הבעיה!   

ח"ח וכל הכבוד לכל הנשים ששמות מלא אפילו שזה קשה וכו'...ובכללם  אישתי היקרה!!

בעזהי"ת.

לא חסר לבנים צרות, לך תתעסק בהם...

מותר לו להרגיש לא נוח עם תופעה כזאת בפרהסיא. הוא הסביר יפה למה..

וזה לא גן ילדים, "הבנים והבנות" - זה בני אדם, אלו ואלו (כמו שכתב, "בנורמה החברתית שלנו"). אני מניח שאם היה נתקל במשהו רלוונטי לכאן אצל גברים - היה מעיר גם.

הוא מתאר תופעה רחבה פסולה בציבור שלנו, והוא בהחלט חלק מאותו ציבור.

במה זה שונה מנשים שמתלוננות ורוטנות על בעיות קלאסיות של המין הגברי?

דווקא תקופת ספירת העומר כן מכוונת אותנו לערבות הדדית ודאגה לאחר (אחר=חבר, אשה, משפחה וכד'), ואני שומע שהזעקה שלו באה ממקום אכפתי ומלא אחריות, ולא כהאשמה בלבד.

בעזהי"ת.

ל"ד.": זה אכן עניין לא שלו. זה עניין נשי לגמרי, והתמודדות נשית לגמרי, שגבר לעולם לא יבין (כולל אותך, כמה שתנסה). ויש עניינים ונסיונות של גברים- שגם נשים לעולם לא יבינו. ככה זה, יש הבדלים עצומים בין המינים, וקשה מאוד עד בלתי אפשרי להבין באמת אחד את השני.

אלעד: לא ראיתי שבנות באות ומתלוננות על זה שבנים הולכים עם טישרט, או שהם מתגלחים, או הולכים עם כיפות כאלה ואחרות. אפשר לקבול על תופעה מסויימת, אבל רצוי גם להבין שאין לך דרך באמת להבין מה עובר על מי שמתנסה בזה, כי לעולם לא תגיע למצב הזה.

זכיתי: אני לא חושבת שזה לא צנוע ללכת בלי כיסוי ראש. אולי זה נוגד את ההלכה, אבל אין פה משהו "לא צנוע". אחרי הכל, מה ההבדל בין השיער של בחורה לפני החתונה לבין אחרי החתונה?! הוא נשאר אותו דבר, ומושך אותו דבר. ולכן הוא גם לא צנוע אותו דבר.

יש סיבות אחרות למה לשים כיסוי ראש. צניעות במובן של "לשמור על טהרת הגברים" זה ממש לא קשור לעניין.

לדוגמא, אחת הסיבות הבולטות מתבססת על ההלכה שרווקות לא נשואות לא מכסות את השיער. הרי לכאורה, אם זה לא צנוע חייבים לכסות את זה, כמו שמכסים מרפק וכל דבר אחר. אלא, שהעניין הוא שאישה נשואה\גרושה\אלמנה, שכבר חיה חיי אישות, צריכה מעין "תזכורת" לכך שעדיין היא אמורה להיות צנועה, ואת כל הדברים להוציא אך ורק בתוך הבית. זה אך ורק בשביל האישה, הגבר לא שייך לעניין בכלל.

הדבר היחיד שיכול לקשר את הגבר לעניין, זה שאם אשתו הולכת בלי כיסוי ראש אני חושבת שהיא יוצאת בלא כתובה.

לסיכום: אם היתה פה התבכיינות של אישה שקשה לה עם כיסוי ראש, הייתי עונה לה.

אם היתה פה קבילה של איש, על כך שאישתו הולכת בלי כיסוי- הייתי מנסה לעזור.

אבל כאן- אין עניין בכלל.

ברגע שזה אמור להיות מכוסה, לא משנה למה, זה הופך להיות לא צנוע כשזה חשוף.

זאת לא צריכה להיות בעיה שמכשילה גברים כדי שזה יעניין אותם, שהרי הקלות אצל נשים גוררות הקלות אצל בעליהן,גבר ואשה הם יחידה אחת, זה הולך יחד. לגיטימי לגמרי שגבר ישאל למה נשים לא מקפידות על הלכה.

בעזהי"ת.

לאו דווקא של נשואה, כך שזה לא קשור בכלל לעניין.

ברור שגבר ואישה הם יחידה אחת, על זה אין חולק. אבל שים לב למה שכתבת: גבר ואישה. לא גברים ונשים.

ולכן אחזור על מה שאמרתי- אילו היתה כאן תלונה על האישה הספציפית שלו שמחפפת, היה על מה לדבר. אבל אין זה המצב.

לֵילך פרועות הראש מותר" (שולחן ערוך עה, סעיף ב)

אפילו אם אין דרך להבין באופן אמיתי (ואני לא לגמרי בטוח בזה.)

זה לא אומר שאין למחות על תופעה רחבה. לא בגלל שהוא גבר הוא לא יוכל לדון בנושא

בדיוק כפי שנשים דנות בנושאי תחומי מחשבה, צניעות, לבוש ותכונות בכלל של גברים.

בעזהי"ת.

ושהוא לא מבין בזה כלום, אבל כלום- שיערב לו.

סתם נראה לי מיותר...

אם היה אומר :אין לנשים התמודדות בכך" - אז את יכולה לומר שאינו יכול להבין (למרות שכבר אמרתי: הרי אנו שומעים נשים גם חוץ ממך.. וגם כאן כתבו כמה. חבל לתלות דברים בשם "כולן". ובכלל, "להגיד יש הבדלים עצומים בין המינים וקשה.. עד בלתי אפשרי להבין אחד את השני".. כאילו הכותבת היא היחידה שחיה בעולם שיש בו גברים ונשים ומנוסה בכך - זה קצת לא שייך. אני למשל לא מסכים עם ה"בלתי אפשרי" דומני שנסיוני אינו פחות. אולי עם השנים תסברי ש"אפשרי" אפילו אם לא בגלל זה נהיים אותו דבר?);

אבל בהיות שלא אמר כך - ואדרבה הביע אמפתיה למי שקשה לה - הרי שזה חזר להיות "עניינו" כמי שמעיר על תופעה שבפרהסיא. מה זה קשור ל"ענין נשי". זה ענין של איך היא הולכת ברבים, איזו אוירה זה מקרין ביחס ל"חיפוף" בולט בענין שמשרה אופי התנהגותי בחברה וכו'.

לגבי הטענה (שכנראה ביסוד כל ההסתכלות של "מה זה עניינו") שבכלל אין לנושא הזה כל קשר לצניעות בפני הגברים וכולו נועד לתת "תזכורת" לאשה שהיא צריכה לשמור על צניעות גם אחרי חתונתה... - 

ראשית, עירבוב בין הלכה לדרשות. זו הלכה לכסות את הראש. ואם אדם רואה צורה שבאה ללכת "כאילו כהלכה" אבל בעצם עושה ממנה לדעתו חוכא ואיטלולא ורואה לנכון להעיר על כך - זכותו לא פחות מאשר אם אשה היתה מעירה על כך.

וגם אם אשה היתה מעירה על כאלו שהולכים עם "כיפה-גרוש" מאחורנית (למרות שזה מנהג, מול כיסוי ראש שהוא הלכה) - גם זכותה.

לגבי עצם ה"דרשה": חבל שלוקחים איזשהו טעם ששומעים - וחושבים ש"זהו" וזהו בלבד.  הטעם עצמו "צריך עיון"..  אוי לה לאשה שצריכה "תזכורת" אחרי נישואיה שהיא צריכה "עדיין" להיות צנועה בפני אחרים (רב חיסדא הדריך את בנותיו שתהיינה צנועות בפני בעליהן..).

אבל מעבר לכך - בוודאי שכיסוי ראש הוא ענין של צניעות גם ביחס לגברים: שיער באשה ערוה. ואסור לאיש לקרוא ק"ש כנגד שיער מגולה של נשואה (וכן מותר כנגד רווקה). אז אם מישהי "לא מבינה" מה ההבדל בין רווקה לנשואה, אז הדין משתנה?..

ואכן, יש הבדל: מעבר לכך שרווקה היא בגדר של מישהי שיש ענין בגבולות הנכונים שתמשוך את שימת הלב של מי שירצה להתחתן עימה - הרי שאכן חל שינוי באשה אם היא נשואה או לא. ולא כאן המקום להאריך בכך. ואפשר להבין בשכל ישר לגמרי מדוע שיער של נשואה נחשב לא צנוע בחשיפתו, מול של רווקה. אבל גם אם לא היינו מבינים כלום - כך ההלכה, ובמפורש בקשר לצניעות מול אנשים ומבחינתם (כנ"ל) - אז גמרנו. בין אם מבינים ובין אם לא.

ועוד: ברגע שהנורמה היא שאשה נשואה הולכת עם כיסוי ראש - הרי שמי שחורגת, משדרת אכן חוסר צניעות ואוירה של חוסר צניעות, ושל "משחק" ביחס להלכה בפרהסיא וכאילו "בשם ההלכה".. וזה בוודאי "נוגע" גם לגברים ולכלל החברה. ואם מישהו רואה לנכון להתייחס לכך - זכותו, גם אם אני אישית לא הייתי פותח על כך שירשור.

בעזהי"ת.

רק אני חייבת להעיר- על משהו שכביכול כתבת בשולי דבריך:

רב חיסדא הנחה את בנותיו להיות צנועות גם בפני בעליהן. אך האם כך באמת צריך לנהוג??? האם זהו המיינסטרים בהלכה???

נשים- אל תקשיבו לו!

זוהי דרך שמתאימה למשפחות בודדות מאוד, אם בכלל...

לכתיבתך המתלהמת והיהירה בשירשור זה, לכל מי ש"העז" להראות את טעויות דברייך:

לאחד - "אם מישהו נהנה לדוש בנושא שאין לו קשר אליו ושהוא לא מבין בזה כלום"..

לאחר: "למה אתה מתערב בענין שלא שלך"..

אח"כ (כנראה כשאין מה להשיב לגופו של ענין): "שירשורפלצת"..

ולא פלא שמי שכותבת כך - גם "נתפסת" למה שלא נאמר (בדיוק בהודעה שעליה כביכול "אין לה כח להגיב"), ובאותיות קידוש לבנה: "נשים אל תקשיבו לו"... גובל בטירוף.  

כל ילד שיש לו הבנת הנקרא, מבין היטב מה שנכתב כנגד ה"חוכמה" שלך לתת טעם בלעדי לכיסוי ראש, שאשה כביכול צריכה תזכורת להיות צנועה בפני אחרים אחרי שנישאה.. ועל כך נכתב שאשה אמורה לזכור את צניעותה בפני אחרים באופן טבעי "גם" אחרי שנישאה, וכ"קונטרה" הוזכרו דרך אגב בסוגריים דברי רב חיסדא לבנותיו אפילו בתוך ביתן.

את לקחת את הסוגריים, הוצאת מהקשרן, כאילו נאמרה פה איזו "הלכה", ושמת באותיות קידוש לבנה את האזהרה...  דרך זולה למדי "לענות" כשאין מה לענות.

ואגב, כיוון שכבר הוזכר, תכונת הצניעות נכונה לכולם, גברים ונשים, נשואים ושלא. ותכונת הצניעות אינה דווקא פרטי צורות לבוש אלא לעיתים מתבטאת גם בהם. ומי שחושבת שכאשר היא מתחתנת, התכונה הזו אמורה "להיעלם" ממנה כשהיא בביתה - עלולה גם להימאס על בעלה, חלילה. תופעה מצויה לגמרי בעולם. "צנועה בפני בעלה" זו הדרכה רחבה מאד, יסודה נפשי - ויישומה מישתנה. וראינו הרבה אנשים גדולים ששיבחו את נשיהן שהיו "צנועות".

ולא נרד לרמה הזאת.

אין בכך של "פגיעות אישיות". רק ציטוטים ישירים של דברייך...

צורת כתיבה מבחילה.

אבל כבר כתב ספר החינוך שהתורה לא חייבה להעמיד עצמנו כקיר..

מוטב לחשוב פעמיים לפני שבוחרים בסיגנון שמעביר מדיון לכתיבה קשה כלפי אנשים ולבדוק אם אכן היה הכרחי.

מי שבוחר בכך - יצטרך לזכור מה שנאמר על מי שגר בבית זכוכית לגבי זריקת אבנים.

ולא יתלהמו לריק על אנשים תמימים

מאוד מאוד קשה לכסות את הראש. מאוד!!

בהתחלה זה נראה סבבה ויפה אבל אז זה מציק, זה גורם לנשירה וכל מיני בעיות.

זה נסיון לא קטן!

אני לא חושבת שבהכרח כל הנשים שלא מכסות את כל הראש נוהגות כך מאיזשהו "היתר".

אני אישית יודעת טוב מאוד שצריך לכסות את כל הראש, אני מכירה את ההלכה, אבל בכל זאת לא נוהגת כך?

למה? משולבים בזה הרבה קשיים.

אז אני גם לא משחקת עם זה ושמה פרח, אני משתדלת לשים כמה שאני יכולה בתקווה שיום אחד אכסה הכל.

אבל זה כמו שאני לא אבין מה הקושי בללכת עם ציצית נגיד, או להתפלל 3 תפילות ביום, כך גבר לא יבין את הקושי של ללכת עם כיסוי ראש בפרט ובצניעות בכלל.

זה משהו אחר. אין כאן שום עניין של פלישה, הגיוני שגבר ידבר על זה גם אם הוא לא מבין את הקושי, כשמדובר בלעבור על הלכה זה יהיה פסול למרות כל "ההצדקות" והקשיים, וכיון שזה חד משמעית פסול - לגבר מותר לפתוח את הפה

חשב שאולי איזו אשה עם פרח על הראש תסביר לו.

אף אחת פה לא ממונה להודיע מה "מיותר".

אם היתה אומרת זאת לעצמה - היתה חוסכת כאן כמה אי נעימויות. יש גבול!

שאלה לי,

למה יש הלכות שאפשר לשחק איתן וכאלו שלא?

מצוות טהרת המשפחה קשה לי מאוד !!!

למה אני לא יכולה לקצר לדוג' את ה7 ימי נקיים נאמר ל-4?

אולי תחכימוני? 

סופו להגיע לידי עבירה.

חזר ושנה- נעשית לו כהיתר...

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.