מבחינה אסטטית? מבחינת צניעות? מה?? - תסביר 

אגב,

למה קשה ללכת עם כיסוי ראש?

הפרחים לא נועדו להקל על קושי, אלא לייפות ולגוון - מי שחשב על זה ראשון. השאר עושים כמו תוכים...

יכול להיות שזה מחבב על מי שקשה לה ועושה לה יותר חשק.

אותי אישית זה דוחה ולא ארצה כיסוי כזה.

תדמיין לעצמך שיש לך שיער לא ארוך אבל גם לא קצוץ.. השיער הזה מחמם.

עכשיו קח אותו, תאסוף אותו, ותעטוף את כולו בבד סגור מכל הכיוונים. 

ועכשיו נוסיף על זה- בכל בוקר תקום כמה דקות מוקדם יותר ותאסוף טוב.

ובערב- תנסה להוציא את כל הקשרים כי השיער היה חנוק ואסוף יום שלם.

זה קשה. מאוד!

אני יודעת שכל מי שהולכת עם כיסוי ראש מלא- זאת מסירות נפש! 

הוא אמר שהוא לא מבין את הפרח..

ראש". והוא אמר שהוא לא מבין כמה זה קשה ללכת עם כיסוי ראש. והוא אמר בכל זאת שזה מעצבן אותו.

ובוחן אותם.. יש להם בעל ואת ה' הם יסתדרו איתה.. אני רואה את זה כול פעם שאנשים מסתכלים על נשים

כאילו הם עדיין נערים זה עצוב לי..

הייתי מבינה אם זה היה מצחיק אותך, או גורם לך אפילו ללעוג או משהו...אבל להתעצבן?!..

כל אחד בוחר את סגנון הלבוש שלו לפי טעמו, ומותר לך לא לאהוב משהו, ואפילו לא לאהוב "אופנה" מסוימת, אבל כל עוד אין פה חוסר צניעות או חילול ה' או משהו- על מה בדיוק הכעס?!

וכן, כיסוי ראש זה קשה, מאוד קשה. כמו גם ללכת בצניעות..אז יש בנות שבוחרות לייפות את העניין באמצעות אביזרים שונים, התאמה לבגדים וכו', לא רואה איך זה אמור להפריע או לפגוע במישהו.

בעזהי"ת.

או לחילופין- תנסה אתה ללכת עם כיסוי ראש מלא.

או שאתה ואשתך כותבים מאותו ניק?

אם תוכל להסביר מה מעצבן אותך, אולי תוכל לקבל תשובות שירגיעו אותך

נראה לי התבלבלתם קצת בכיוון...

יכול להיות שזה לא עניין שלו וכו'... אבל אין ספק שיש קצת אמת במה שהוא אומר- הציבור שלנו לצערנו לא מבין את חשיבות הצניעות!! עם כל הקושי שיש בכיסוי ראש מלא... (בתור אחת עם כיסוי ראש מלא)

ההכללה שכיסוי ראש זה קשה ומעצבן ומסירות נפש.

לא לכולן אותו שער ולא אותו קושי ולא אותה השקפה.

לא קשה!

כיף!

רגיל לגמרי!

יש לך סקרי עומק בנושא?

נשים מרשות לעצמן לשים כיסוי מינימאלי כי יש נורמה חברתית להכיל את זה...

כי אין החרמה גורפת של יצרני\מעצבות הסוג כיסוי הזה-גם סגוי כיסוי הטובים שהם מייצרים

כי יש נורמה חברתית לומר שכסר"ש זה קשה- אז נשים מרשות לעצמן לא להתאמץ קצת על זה אלא לשמוט את הכל כי זה קשה

אגב, שמעתי מרב פוסק גדול שיש "לימוד זכות" הלכתי מסויים על מי ששמה כיסוי ראש קטן

אבל זה בהחלט לא מיינסטרים של הלכה שראוי לנהוג כן

אבל עוד לא יצא לי לפגוש בחורה שהיה לה קל או כיף או לא יודעת מה, לשים כיסוי מלא. אם לך זה סבבה, מעולה, אבל מה לעשות שלרוב, וממש לא למיעוט קולני, זה לא עסק קל.

ברור שאין בדברים האלה כדי להתיר כיסוי ראש חלקי, או משהו כזה, אבל כבר פגשתי נשים ששמו חלקי בהתחלה ואחרי תקופה עברו למלא, או שאחרי שנולד להם ילד קיבלו על עצמם להקפיד יותר בנושא. שוב, אני האחרונה שתגיד שללכת ככה זה בסדר, אבל גם ממש ממש לא נראה לי שיש צורך להגזים ולהחרים מעצבות בגלל זה. תאכלס, הרבה מהבגדים שאנחנו קונים בכלל עוצבו ע"י גויים ולציבור חילוני, ואנחנו "מייהדים" אותם, אם זה שרוולונים, חולצות בסיס, תחתיות, ועוד מלא דברים מסביב. האם יש צורך להחרים את המעצבים האלה?! 

אני מסכימה איתך שיש נורמה לשים כיסוי ראש חלקי כי החברה מכילה את זה, אבל בעיני זה עדיף על לא לשים כיסוי בכלל(ולראיה, אפשר לראות את הדור הקודם של האמהות, ששם מי שלא הייתה "דוסית" בהגדרה והלכה עם כיסוי ראש מלא, פשוט לא הייתה שמה כיסוי ראש(אני מניחה שיש יוצאי דופן,אבל בהכללה זה כך). והיום לראות בבחורה צעירה נשואה בלי כיסוי ראש בכלל זה הרבה יותר נדיר...ובעיני זה דווקא חיובי ב"ה, לא מושלם, אבל חיובי).

האם יש יותר נשים ששמתות חצי- בהשוואה שאמהותיהן לא שמו בכלל

או יותר נשים ששמות חצי- בהשוואה לאימהותיהן ששמו מלא?

שאלה שבאמת אין לה תשובה

כמה נשים היו שמות מלא- אם לא היה "אופציה" לשים חצי? כמה לא היו שמות בכלל ?

ראיתי גם נשים שהתחילו בכיסוי ראש מלא והנורמה החברתית "התירה" להם לעבור לכיסוי חלקי.

אני מצטרפת לנשים שאמרו שהם אוהבות את הכיסוי שלהם (אפילו יותר מהשיער)

אני ממש לא יכולה להגיד שאני אוהבת את הכיסוי יותר מהשיער שלי, זה יהיה חטא גדול לאמת. אבל כמו שכבר אמרתי, ברור שזה לא מתיר לחפף בעניין, וב"ה עומדת בניסיון הזה... 

חלושי צודקת, גם נשים כאלה ראיתי. ועדיין התחושה היא שיש פריחה בציבור בתחום.

אבל עדיין, אם חוזרים לפותח השרשור, ואני יוצאת מתוך נקודת הנחה שהוא בכלל דיבר על פרח כקישוט לכיסוי מלא ולא לחלקי, אני חולקת עליו ולא רואה בזה בעיה.

"פרח בתור כיסוי ראש".

כלומר: במקום. וזה "הרגיז" אותו, ה"כאילו" הזה.

אם היה מדובר על "קישוט" - כל גבר ממוצע מבין שבענייני טעמי-נשים בנושאי קישוט, אין בריה (איש) יכולה לעמוד על דעתן...

בעזהי"ת.

אחת הסיבות של כיסוי ראש לנשים היא כדי שיבחינו שהיא נשואה, מעין סימן היכר. אז חצי כיסוי ראש ממש מתאים לתנאי הזה.

[אני לא מצדיקה, ולא חושבת שנכון וצריך ללכת ככה באידאל, ואני בעצמי הולכת עם כיסוי מלא מיום אחרי החתונה.

רק מנסה להסביר את הגישה שעומדת מאחורי זה, שלדעתי יש מקום להבין את זה]

ומלבד מה שאכן אין כאן "סקרים" וכדאי להפסיק לדבר "בשם הרוב" (מה ששומעים או "לא שמעתי" - תלוי גם מאד היכן שמים את האוזן..) - 

יש גם משהו חורה בכך שנשים שבאות "בשם ההקפדה ההלכתית", מוצאות פורקן בהסברות חוזרות ונשנות "כמה זה קשה לכולן"..

זה לא שאין מצוות קשות ושאנחנו מצווים לקיימן למרות הקושי - אבל יש לא מעט דברים שהקושי מתחיל בהם מנקודת ההסתכלות או שהוא סובייקטיבי.

אם ה"אופנה" היתה להגיד שכיסוי ראש מלא זה ממש כיף - כמעט אין לי ספק שלא-מעט נשים - נאמנות לדרכן ללכת אחרי צו האופנה - היו אומרות וחשות מכל הלב שאכן זה "כיף"..

אני פגשתי נשים שהולכות עם כיסוי ראש מלא, וכלל לא עולה בדעתן מציאות אחרת - גם מרגישות עם אחרת "לא שייך ולא אמיתי" - ולא "קשה להן".

[אגב, מבחינה חינוכית - כמעט בטוח שאם חלק מתדמית-השאיפה שיש לכל ילדה פחות או יותר, להיות נשואה ואמא, היה גם ה"שינוי" הזה של מאפיין מובהק של כיסוי ראש מלא, אז זה היה נתפס אצלן ממש כ"חלק" מהענין של שינוי-הסטאטוס, והיה פחות "העבָרה" של היחס לשערן לפני כרווקות, אל הנישואין] 

דוגמה מתחום אחר: מי שהולכים עם ציצית צמר בקיץ (ושרוולים ארוכים), זה קשה?

מי שנוהגים כך - כי לדעת הרמבם כך מקיימים את המצוה דאורייתא, בדרך כלל זה לא "קשה" להם כלל. הם לא מרגישים כל "מסירות נפש". הם מעוניינים להדר במצוה הזאת והפאזה של החום אינה "נחה" כלל על הפאזה של התחושה הנורמלית בקיום המצוה (ואינני נכנס להשוואות. וגם לא לשלילת "לגיטימציה" של אשה לחוש שקשה לה ובכל זאת היא עושה. זה ענין אישי. דיברתי רק על "אידיאולוגיית הקושי" הפומבית).

ולסיום - סיפור: אינני זוכר מי מגדולי ישראל התייחס לתופעה (אולי זה היה הר"מ פיינשטיין זצ"ל), שהיו יהודים שהגיעו מאירופה לאמריקה בזמנו - וממש מסרו את הנפש על שמירת שבת. שם עבדו שבעה ימים בשבוע - וכל שבוע היו מפטרים אותם מעבודה נוספת, אחרי שלא הגיעו לשבת. ובכל-זאת, היו שבניהם כבר לא שמרו שבת. ותמה, זו תורה וזו שכרה? הרי היה צפוי שהילדים שראו את מסירות הנפש על השבת - ילמדו מזה.

וענה: הילדים אכן ראו את האבא מתעקש לשמור שבת - אבל הם גם שמעו כל שבוע את האנחה כמה זה קשה... והסיקו את המסקנות.. ר"ל.

וה' ישמחנו בשמחה של מצוה תמיד.

מעבר לתוכן דבריך -שכוייח

למה הצדיקה צדיקה בלי  מרכאות ואני פנינה במרכאות? מה זה?! אני לא במרכאות!

שהכינוי המלא שלך הוא "פנינה צחורה" - ואני הזכרתי רק את ה"פנינה" אז הזכרתי במרכאות, באין לי יכולת לדעת אם זה שמך...

יש גישות הלכתיות שונות והעיקר הקודקוק. ויש עדות שונות עם מסורות הלכתיות ותרבותיות שונות!!

התגובה היא למאמע צאדיקה-י' איר "לא רוב. מיעוט קולני"

יש ערך לבנדנות או סרטים -לקישוט פאות ומטפחות מלאות. וגם לשמש ככיסוי ראש למי שבלי זה לא תשים. או שהיא שמה מלכתחילה כזה. למה להחרים?!

זה לא סותר שגם קשה לי לשמור שבת לפעמים.

וזה לא מתיר לי שום דבר.

אז זה לא הופף את הלגיטימציה להתלונן - למאפשרת להוריד.

אצלך "זה לא הופך"

אצל אחרות שחזקות פחות ממך- המצב לא כזה.... צר לי לומר

מה לעשות שדבר שחוזרים ואומרים אותו ונותנים לתלונה לגיטימציה- זה מחלחל.... זה משפיע... זה יוצר אווירה ציבורית מסויימת....

בציבור לא נשמעים תלונות על שמירת שבת באתה רמה כמו ששומעים על  צניעות

נראה לי זה גם בא מניסוח\ עמדה נפשית- האם אני מתלוננת על שקשה לי לשמור- או שנאי מתלוננת על המצוות שהן  קשות?

לכל השואלים... אני גבר, וכותב עם אישתי מאותו ניק..

התכוונתי פרח במקום הכיסוי ראש ולא בתור קישוט נוסף, מצידי אפשר לשים גם זר מעל הכיסוי המלא כמובן....

השאלה היא למה זה הפך להיות בנורמה החברתית שלנו? למה יש לזה מקום ?

ושמשי- אני לא יודע אם כיסוי חלקי הוא יותר טוב מאי כיסוי, כי אישה שמכסה חלקית חושבת שזה מותר וזו הבעיה!   

ח"ח וכל הכבוד לכל הנשים ששמות מלא אפילו שזה קשה וכו'...ובכללם  אישתי היקרה!!

בעזהי"ת.

לא חסר לבנים צרות, לך תתעסק בהם...

מותר לו להרגיש לא נוח עם תופעה כזאת בפרהסיא. הוא הסביר יפה למה..

וזה לא גן ילדים, "הבנים והבנות" - זה בני אדם, אלו ואלו (כמו שכתב, "בנורמה החברתית שלנו"). אני מניח שאם היה נתקל במשהו רלוונטי לכאן אצל גברים - היה מעיר גם.

הוא מתאר תופעה רחבה פסולה בציבור שלנו, והוא בהחלט חלק מאותו ציבור.

במה זה שונה מנשים שמתלוננות ורוטנות על בעיות קלאסיות של המין הגברי?

דווקא תקופת ספירת העומר כן מכוונת אותנו לערבות הדדית ודאגה לאחר (אחר=חבר, אשה, משפחה וכד'), ואני שומע שהזעקה שלו באה ממקום אכפתי ומלא אחריות, ולא כהאשמה בלבד.

בעזהי"ת.

ל"ד.": זה אכן עניין לא שלו. זה עניין נשי לגמרי, והתמודדות נשית לגמרי, שגבר לעולם לא יבין (כולל אותך, כמה שתנסה). ויש עניינים ונסיונות של גברים- שגם נשים לעולם לא יבינו. ככה זה, יש הבדלים עצומים בין המינים, וקשה מאוד עד בלתי אפשרי להבין באמת אחד את השני.

אלעד: לא ראיתי שבנות באות ומתלוננות על זה שבנים הולכים עם טישרט, או שהם מתגלחים, או הולכים עם כיפות כאלה ואחרות. אפשר לקבול על תופעה מסויימת, אבל רצוי גם להבין שאין לך דרך באמת להבין מה עובר על מי שמתנסה בזה, כי לעולם לא תגיע למצב הזה.

זכיתי: אני לא חושבת שזה לא צנוע ללכת בלי כיסוי ראש. אולי זה נוגד את ההלכה, אבל אין פה משהו "לא צנוע". אחרי הכל, מה ההבדל בין השיער של בחורה לפני החתונה לבין אחרי החתונה?! הוא נשאר אותו דבר, ומושך אותו דבר. ולכן הוא גם לא צנוע אותו דבר.

יש סיבות אחרות למה לשים כיסוי ראש. צניעות במובן של "לשמור על טהרת הגברים" זה ממש לא קשור לעניין.

לדוגמא, אחת הסיבות הבולטות מתבססת על ההלכה שרווקות לא נשואות לא מכסות את השיער. הרי לכאורה, אם זה לא צנוע חייבים לכסות את זה, כמו שמכסים מרפק וכל דבר אחר. אלא, שהעניין הוא שאישה נשואה\גרושה\אלמנה, שכבר חיה חיי אישות, צריכה מעין "תזכורת" לכך שעדיין היא אמורה להיות צנועה, ואת כל הדברים להוציא אך ורק בתוך הבית. זה אך ורק בשביל האישה, הגבר לא שייך לעניין בכלל.

הדבר היחיד שיכול לקשר את הגבר לעניין, זה שאם אשתו הולכת בלי כיסוי ראש אני חושבת שהיא יוצאת בלא כתובה.

לסיכום: אם היתה פה התבכיינות של אישה שקשה לה עם כיסוי ראש, הייתי עונה לה.

אם היתה פה קבילה של איש, על כך שאישתו הולכת בלי כיסוי- הייתי מנסה לעזור.

אבל כאן- אין עניין בכלל.

ברגע שזה אמור להיות מכוסה, לא משנה למה, זה הופך להיות לא צנוע כשזה חשוף.

זאת לא צריכה להיות בעיה שמכשילה גברים כדי שזה יעניין אותם, שהרי הקלות אצל נשים גוררות הקלות אצל בעליהן,גבר ואשה הם יחידה אחת, זה הולך יחד. לגיטימי לגמרי שגבר ישאל למה נשים לא מקפידות על הלכה.

בעזהי"ת.

לאו דווקא של נשואה, כך שזה לא קשור בכלל לעניין.

ברור שגבר ואישה הם יחידה אחת, על זה אין חולק. אבל שים לב למה שכתבת: גבר ואישה. לא גברים ונשים.

ולכן אחזור על מה שאמרתי- אילו היתה כאן תלונה על האישה הספציפית שלו שמחפפת, היה על מה לדבר. אבל אין זה המצב.

לֵילך פרועות הראש מותר" (שולחן ערוך עה, סעיף ב)

אפילו אם אין דרך להבין באופן אמיתי (ואני לא לגמרי בטוח בזה.)

זה לא אומר שאין למחות על תופעה רחבה. לא בגלל שהוא גבר הוא לא יוכל לדון בנושא

בדיוק כפי שנשים דנות בנושאי תחומי מחשבה, צניעות, לבוש ותכונות בכלל של גברים.

בעזהי"ת.

ושהוא לא מבין בזה כלום, אבל כלום- שיערב לו.

סתם נראה לי מיותר...

אם היה אומר :אין לנשים התמודדות בכך" - אז את יכולה לומר שאינו יכול להבין (למרות שכבר אמרתי: הרי אנו שומעים נשים גם חוץ ממך.. וגם כאן כתבו כמה. חבל לתלות דברים בשם "כולן". ובכלל, "להגיד יש הבדלים עצומים בין המינים וקשה.. עד בלתי אפשרי להבין אחד את השני".. כאילו הכותבת היא היחידה שחיה בעולם שיש בו גברים ונשים ומנוסה בכך - זה קצת לא שייך. אני למשל לא מסכים עם ה"בלתי אפשרי" דומני שנסיוני אינו פחות. אולי עם השנים תסברי ש"אפשרי" אפילו אם לא בגלל זה נהיים אותו דבר?);

אבל בהיות שלא אמר כך - ואדרבה הביע אמפתיה למי שקשה לה - הרי שזה חזר להיות "עניינו" כמי שמעיר על תופעה שבפרהסיא. מה זה קשור ל"ענין נשי". זה ענין של איך היא הולכת ברבים, איזו אוירה זה מקרין ביחס ל"חיפוף" בולט בענין שמשרה אופי התנהגותי בחברה וכו'.

לגבי הטענה (שכנראה ביסוד כל ההסתכלות של "מה זה עניינו") שבכלל אין לנושא הזה כל קשר לצניעות בפני הגברים וכולו נועד לתת "תזכורת" לאשה שהיא צריכה לשמור על צניעות גם אחרי חתונתה... - 

ראשית, עירבוב בין הלכה לדרשות. זו הלכה לכסות את הראש. ואם אדם רואה צורה שבאה ללכת "כאילו כהלכה" אבל בעצם עושה ממנה לדעתו חוכא ואיטלולא ורואה לנכון להעיר על כך - זכותו לא פחות מאשר אם אשה היתה מעירה על כך.

וגם אם אשה היתה מעירה על כאלו שהולכים עם "כיפה-גרוש" מאחורנית (למרות שזה מנהג, מול כיסוי ראש שהוא הלכה) - גם זכותה.

לגבי עצם ה"דרשה": חבל שלוקחים איזשהו טעם ששומעים - וחושבים ש"זהו" וזהו בלבד.  הטעם עצמו "צריך עיון"..  אוי לה לאשה שצריכה "תזכורת" אחרי נישואיה שהיא צריכה "עדיין" להיות צנועה בפני אחרים (רב חיסדא הדריך את בנותיו שתהיינה צנועות בפני בעליהן..).

אבל מעבר לכך - בוודאי שכיסוי ראש הוא ענין של צניעות גם ביחס לגברים: שיער באשה ערוה. ואסור לאיש לקרוא ק"ש כנגד שיער מגולה של נשואה (וכן מותר כנגד רווקה). אז אם מישהי "לא מבינה" מה ההבדל בין רווקה לנשואה, אז הדין משתנה?..

ואכן, יש הבדל: מעבר לכך שרווקה היא בגדר של מישהי שיש ענין בגבולות הנכונים שתמשוך את שימת הלב של מי שירצה להתחתן עימה - הרי שאכן חל שינוי באשה אם היא נשואה או לא. ולא כאן המקום להאריך בכך. ואפשר להבין בשכל ישר לגמרי מדוע שיער של נשואה נחשב לא צנוע בחשיפתו, מול של רווקה. אבל גם אם לא היינו מבינים כלום - כך ההלכה, ובמפורש בקשר לצניעות מול אנשים ומבחינתם (כנ"ל) - אז גמרנו. בין אם מבינים ובין אם לא.

ועוד: ברגע שהנורמה היא שאשה נשואה הולכת עם כיסוי ראש - הרי שמי שחורגת, משדרת אכן חוסר צניעות ואוירה של חוסר צניעות, ושל "משחק" ביחס להלכה בפרהסיא וכאילו "בשם ההלכה".. וזה בוודאי "נוגע" גם לגברים ולכלל החברה. ואם מישהו רואה לנכון להתייחס לכך - זכותו, גם אם אני אישית לא הייתי פותח על כך שירשור.

בעזהי"ת.

רק אני חייבת להעיר- על משהו שכביכול כתבת בשולי דבריך:

רב חיסדא הנחה את בנותיו להיות צנועות גם בפני בעליהן. אך האם כך באמת צריך לנהוג??? האם זהו המיינסטרים בהלכה???

נשים- אל תקשיבו לו!

זוהי דרך שמתאימה למשפחות בודדות מאוד, אם בכלל...

לכתיבתך המתלהמת והיהירה בשירשור זה, לכל מי ש"העז" להראות את טעויות דברייך:

לאחד - "אם מישהו נהנה לדוש בנושא שאין לו קשר אליו ושהוא לא מבין בזה כלום"..

לאחר: "למה אתה מתערב בענין שלא שלך"..

אח"כ (כנראה כשאין מה להשיב לגופו של ענין): "שירשורפלצת"..

ולא פלא שמי שכותבת כך - גם "נתפסת" למה שלא נאמר (בדיוק בהודעה שעליה כביכול "אין לה כח להגיב"), ובאותיות קידוש לבנה: "נשים אל תקשיבו לו"... גובל בטירוף.  

כל ילד שיש לו הבנת הנקרא, מבין היטב מה שנכתב כנגד ה"חוכמה" שלך לתת טעם בלעדי לכיסוי ראש, שאשה כביכול צריכה תזכורת להיות צנועה בפני אחרים אחרי שנישאה.. ועל כך נכתב שאשה אמורה לזכור את צניעותה בפני אחרים באופן טבעי "גם" אחרי שנישאה, וכ"קונטרה" הוזכרו דרך אגב בסוגריים דברי רב חיסדא לבנותיו אפילו בתוך ביתן.

את לקחת את הסוגריים, הוצאת מהקשרן, כאילו נאמרה פה איזו "הלכה", ושמת באותיות קידוש לבנה את האזהרה...  דרך זולה למדי "לענות" כשאין מה לענות.

ואגב, כיוון שכבר הוזכר, תכונת הצניעות נכונה לכולם, גברים ונשים, נשואים ושלא. ותכונת הצניעות אינה דווקא פרטי צורות לבוש אלא לעיתים מתבטאת גם בהם. ומי שחושבת שכאשר היא מתחתנת, התכונה הזו אמורה "להיעלם" ממנה כשהיא בביתה - עלולה גם להימאס על בעלה, חלילה. תופעה מצויה לגמרי בעולם. "צנועה בפני בעלה" זו הדרכה רחבה מאד, יסודה נפשי - ויישומה מישתנה. וראינו הרבה אנשים גדולים ששיבחו את נשיהן שהיו "צנועות".

ולא נרד לרמה הזאת.

אין בכך של "פגיעות אישיות". רק ציטוטים ישירים של דברייך...

צורת כתיבה מבחילה.

אבל כבר כתב ספר החינוך שהתורה לא חייבה להעמיד עצמנו כקיר..

מוטב לחשוב פעמיים לפני שבוחרים בסיגנון שמעביר מדיון לכתיבה קשה כלפי אנשים ולבדוק אם אכן היה הכרחי.

מי שבוחר בכך - יצטרך לזכור מה שנאמר על מי שגר בבית זכוכית לגבי זריקת אבנים.

ולא יתלהמו לריק על אנשים תמימים

מאוד מאוד קשה לכסות את הראש. מאוד!!

בהתחלה זה נראה סבבה ויפה אבל אז זה מציק, זה גורם לנשירה וכל מיני בעיות.

זה נסיון לא קטן!

אני לא חושבת שבהכרח כל הנשים שלא מכסות את כל הראש נוהגות כך מאיזשהו "היתר".

אני אישית יודעת טוב מאוד שצריך לכסות את כל הראש, אני מכירה את ההלכה, אבל בכל זאת לא נוהגת כך?

למה? משולבים בזה הרבה קשיים.

אז אני גם לא משחקת עם זה ושמה פרח, אני משתדלת לשים כמה שאני יכולה בתקווה שיום אחד אכסה הכל.

אבל זה כמו שאני לא אבין מה הקושי בללכת עם ציצית נגיד, או להתפלל 3 תפילות ביום, כך גבר לא יבין את הקושי של ללכת עם כיסוי ראש בפרט ובצניעות בכלל.

זה משהו אחר. אין כאן שום עניין של פלישה, הגיוני שגבר ידבר על זה גם אם הוא לא מבין את הקושי, כשמדובר בלעבור על הלכה זה יהיה פסול למרות כל "ההצדקות" והקשיים, וכיון שזה חד משמעית פסול - לגבר מותר לפתוח את הפה

חשב שאולי איזו אשה עם פרח על הראש תסביר לו.

אף אחת פה לא ממונה להודיע מה "מיותר".

אם היתה אומרת זאת לעצמה - היתה חוסכת כאן כמה אי נעימויות. יש גבול!

שאלה לי,

למה יש הלכות שאפשר לשחק איתן וכאלו שלא?

מצוות טהרת המשפחה קשה לי מאוד !!!

למה אני לא יכולה לקצר לדוג' את ה7 ימי נקיים נאמר ל-4?

אולי תחכימוני? 

סופו להגיע לידי עבירה.

חזר ושנה- נעשית לו כהיתר...

אלו תגובות שמזמינות אותה להיפתח יותר. היא כאילו נותנת לך פה קצה חוט ומצפה שתתעניין בעולמה.

תגובות שיפתחו אותה הן כאלו:

"אני שומע. מתי הרגשת את זה לאחרונה?"

"זה נשמע ממש כואב להרגיש ככה לבד. רוצה לספר לי עוד?"

"איך אפשר להיות שם בשבילך?"

"את רוצה לספר לי יותר? אני מאוד רוצה לדעת"

"איך אפשר לתמוך בך ולהקל עליך?"

וכו'

לשאול שאלות ולא להציע פתרון, זו התורה כולה

להיפך התגובה שלך מחממת את הלב.

קודם כל, לצאת מנקודת הנחה שמישהו שמרגיש שלא רואים אותו והוא לא מעניין זה יכול לכאוב מאד מאד מאד. ובסיטואציות של המשפחה שלך, שהיא לא גדלה בה, באירועים משפחתיים שיש הרבה רעש ובלגן ואפשר למצוא את עצמך בצד בלי מישהו לדבר איתו - זה מאד מקשה.

אחר כך, תשאל אותה. תגיד לה שניסית להיות איתה ולעודד אותה. תן לה לחשוב ולענות - מה את רוצה לשמוע? מה היה מעודד אותך שאני אגיד?

לא בשביל שתדקלם את זה פעם הבאה, אלא כדי שתבין לעומק.

התגובה שלך היתה מעולה, אבל זה לא מה ש*היא* ציפתה, או מה ש*היא* מרגישה כעידוד ותמיכה.

זה ממש הגיוני. מישהו אחד צריך שיגידו לו - קטן עליך אתה מעולה ותעבור את זה, וזהו להתעלם מהקושי, ומישהו אחר צריך שיתנו לו שקט במיטה כשהוא הולך למיטה, ומישהו אחר צריך שדווקא יבואו אחריו וישאלו שוב ויכינו לו שוקו וישתתפו איתו בגל העצב הזה עד שיעבור.

ואם לא ברור לך או לא ברור לה - קח את התשובה של שוקולד פרה

זה באמת סוג התגובות שמאפשרות לפרוק רגש. תגובות של פתרון (אז תהיי איתי/אז אל תבואי) או של עידוד לפני שמקשיבים ממש עד הסוף (את מעולה ברור שכיף לדבר איתך) יכולות לתת הרגשה שהרגש שהיא חווה כרגע בעוצמה לא חשוב/לא משנה/משעמם/מתיש אותך.

בגדול אני מרגיש שהיא מצפה שאני אהיה איתה בזה שבאמת לא מעריכים אותה ואעלב יחד איתה אני מנסה לא לבטל את זה למרות שבתוכי אני חושב שהיא נורא נחיתית (כמובן שלא אגיד )אבל אולי איכשהו אני לא מצליח באמת להראות שאני גם חושב שהיא כזאת לא מוערכת (וגם חושב שכשמישהו כל הזמן משדר את זה אז גם לאנשים קצת קשה עם זה)ומרגישה בודדה 'לא מבינים אותה .

בגדול אני חושב שכן הגבתי כמו שכתבתם שאלתי מה היתה הציפייה שלה שאני יגיב וסוג התשובות הם אני בודדה ותן לי להיות עם זה לבד שאין לי זוגיות (כמו שכתבתי זה על קצה המזלג ...פשוט נשברתי עכשיו לבקש עזרה במקרה האחרון)וזה באמת נורא מתסכל לשמוע את זה כל הזמן. אז אם בכל אופן מתוך לב של אשה לאשה אתן יכולות להעמיק את הטעות שלי בתגובה ממש אשמח.

אבל כן כדאי שתחשבו ביחד איך היא יכולה להפגש יותר עם חברות/משפחה, נשים חייבות את זה בשביל לא להרגיש בדידות.

לגבי התחושות שלה שהיא נעלבת ממך קשה לי לעזור, אולי הנשים כאן ידעו יותר.

כתבו פה הרבה עצות חכמות לפניי. אבל אני אתעסק עם משהו אחר:

התפקיד שלך הוא להציב לה גבול רגשי. הרגשות שלך נשארים אצלך. אני נמצה פה בתור בעל ומוכן לחבק ולהיות ולהקשיב וכו. אבל אתה צריך להשאיר את האשמה שלה אצלה.

את ה"כיווץ" בגוף שאתה מרגיש ושלח אותך כנראה לכתוב את הפוסט הזה- את זה תשאיר אצלה. זה שלה. זה לא קשור אליך.

אתה יכול לעזור? אולי. אתה בן זוג מכיל וכל העצות הטובות? כן ! אבל זה שלה. לא שלך.

1. מציעה בזמן שהיא לא בקושי, לשאול אותה איזה דברים יכולים לעזור לה שתעשה.

אם היא לא אומרת אפשר להציע:

חיבוק, לשבת לידה, להגיד לה שאתה אוהב אותה,

להגיד עליה דברים טובים, מחווה של משהו טעים נגיד שוקולד ושתיה חמה, או ארוחת ערב..

2. באופן כללי כנראה כואב לה והיא רוצה להרגיש אהובה, שרואים אתה ומשתתפים בצערה, ממליצה לעזור לה בשיח של הכרה בתחושות שלה;

נשמע ממש מבאס, זה בטח עצוב וכו

בשלב ראשון לא לתת פתרונות, לא לנסות לשכנע אותה שזה פחות נורא ממה שהיא מרגישה או שזה לא נכון. כדי להכנס לפרופורציה היא צריכה קודם כל תיקוף והכרה במה שהיא מרגישה עכשיו, וזה מה שהיא צריכ  (גם אם כנראה אובייקטיבית זה לא נכון שכולם לא אוהבים אותה או חושבים שהיא גרועה.)

אחרי זה להגיד שאתה ממש אוהב אותה וחושב עליה דברים טובים, ולפרט מה הדברים הטובים שאתה רואה ומעריך..  וגם מחוות כמו שהצעתי ברשימה למעלה.

מעבר לזה, אם אתה רואה שיש לה קשיים משמעותיים כדאי לעודד אותה לקבל עזרה רגשית שתעזור לה להרגיש טוב ולטפל בקשיים מהשורש וגם למד כלי התמודדות. 

תודה על השיתוף,

משתתפת בצערך, כואב

איזה לב גדול שמתבטא במעשים קטנים שמחממים את הלב ומאירים את היום

איזה אומנות, ללמוד להביע ככה אהבה ותשומת לב בשגרה

ממש תודה שכתבת

אקח את זה גם לזוגיות וגם לילדים, להסתכל עליהם בעין טובה ולשלוח להם מסרים מחממי לב

הרבה כוחות יקרה אחת

שתרגישי את השם איתך 

נשמע איש מדהים ואבידה גדולה כל כך💔

תודה ששיתפת וחיבוק גדול ממש🥲

הלוואי שנצליח לאמץ לפחות חלק

איזה אדם מופלא!

איזה איש ובעל מופלא!

וואו וואו

באמת נעתקת הנשימה לקרוא כמה כמה הוא אהב ואוהב אותך! אינסוף, זה באמת באמת אינסוף.

בטוחה שגם עכשיו הוא שומר עלייך מלמעלה ואוהב, כ"כ כ"כ אוהב ורוצה את ההכי הכי טוב עבורך ושתחייכי את החיוך המקסים שלך שכ"כ משמח אותו ❤

ריגשת אותי כ"כ

איזו ברכה ואור עצום הוא והזוגיות שלכם

תודה רבה שנתת לנו הצצה קטנה לאור הגדול הזה שלו, למודל הזוגיות המבורכת הזו, לנתינה, למחשבה על האחר, לאהבה העצומה, לפינוק והשמחה.

זה פשוט מעורר השראה

ב"ה שנזכה כולנו ללמוד ממנו אפילו קצת 🙏

ב"ה שהקב"ה הטוב ישלח לך נחמה עצומה, המון המון כוחות, אור, תקומה וטוב שלם

שלא תוסיפי לדאבה עוד

והלוואי שתיפגשו בקרוב בבריאות בשמחה עצומה בתחיית המתים 🙏

מתפללת עלייך

את בלבי ממש ❤

ומלמד מאוד!

תודה רבה יקרה ששיתפת מהאור הגדול שלו

זה באמת אור אינסוף שבטח ממשיך להאיר

שהשם ישלח לך נחמה כוחות ושמחה!!🙏🩷

מקווה שבאמת ישנה ואפילו רק לאחד מכם משהו

והלוואי שיום אחד הכאב הזה ידהה ויכאב פחות אבל מיום ליום מרגיש שהכאב על מה שנאבד רק מתגבר ולא צריך הרבה מספיק ריח שמזכיר שיר או אפילו תמונה שאין למי לשלוח..שומרת את המילים המחבקות שלכם לזמנים קשים ויש לא מעט כאלה

באמת שאין מילים

הלב נשבר 😢

זה כ"כ כ"כ כואב וקשה מנשוא

אוי ה' איזו אבידה עצומה 😢

שולחת לך אהבה ותפילות וחיבוק ענק

אם יש דרך לעזור מעבר תגידי לנו 🙏

כמובן ששום דבר לא יכול למלא את החלל העצום

אבל אם יש דרך טיפה להקל מעלייך או כל דבר אחר שכן אפשרי?

יקרה שאת ❤️ אני חושבת עלייך הרבה, את בלבי ובתפילותיי, בהדלקת נרות ובתהלים ב"ה ובכלל ביומיום 🙏 

שהקב"ה ילווה אותך יד ביד בכל רגע ויתן לך המון נחמה, כוח, אור, ישועה שלמה

אמן כן יהי רצון 🙏❤️❤️

האמת חוסר לא נתפס

שולחת לך כוחות ותפילות! 🙏❤️

ליבי ❤️❤️❤️❤️

שה' יימלא חסרונך כמה שאפשר 🩷

חסר מילים

(יש קצת מילים מיותרות, אבל הן לשרשור אחר)

נשמע אדם מיוחד, וכמה הוא אהב אותך!

איזה אובדן😢

קרובה יותר לכניסה/מרווחת יותר

כך שזה בדרך כלל יתרון ולא חיסרון.

כמובן שאם זאת חניה שצמודה אליכם בטאבו. אין משמעות לכך שזאת חנית נכים.

זה רכוש פרטי שלך.

כמובן שחובה להקפיד שהחניה תרשם על שמכם בטאבו. אבל זה מובן מאליו.
 

אם בפועל זה יסומן כחניית נעים,

פקח או שוטר יכולים לתת דוח (אפילו אם לא מוצדק), ובנוסף לכך אנשים נכים ירגישו חופשי לחנות שם כי הם יחשבו שזה עבורם

גם אם היא מסומנת חניית נכים.
 

זה חתיכת לאקונה בחוק שבתי משפט פסקו נגד הנכים בקצת שישבתי לקרוא על זה קודם כי זה עניין אותי. גם אצלנו בבניין יש חניית נכה שצמודה לאחת הדירות ואם אני מבין אין מניעה (לבעל החניה) לחנות שם.

עד היום זה לא קרה, ונכים שגררו בעלי חניות פרטיות-נכים לבית המשפט הפסידו שם עד היום. העניין זה התגובה הנוספת שלי ושם זה יכול להסתבך.

מסתבר שזה בעיה יותר קשה  מאז אמצע 2025. עד אז הקבלן צבע את  החניות הנגישות ומכר אותן לאחת הדירות והכל היה סבבה.

והיום, מסתבר, העיריות לא נותנות לזה לקרות ודורשות שחניית נכים תישאר רכוש משותף:

ועדה מקומית רשאית למנוע מהיזם להצמיד חניית נכה לדירה פרטית? - מרכז הנדל"ן

אם כן זה חלק מעבודתו

אם לא, מומלץ להעזר במישהו שיודע לקרוא תשריט בית משותף (לא תורה מסיני. אבל עדין רצוי מישהו שיוכל לוודא שזה נרשם כראוי)

לא חושבת שצריך תו נכה בשביל זה

והיא תהיה מרווחת ונוחה

אצלינו השכן עם החניית נכים נהנה והשאר מחפשים את עצמם ביציאה ובכניסה לחניה

מזכיר לי את המתנה שקבלתי ל38 שלי

תשובה חיובית מעבודה חדשה

עד היום אני שם

המשרה הכי טובה שהיתה לי

בהצלחה

והמעבר לעבודה אחרת... שיהיה בהצלחה.

שתזכה לשנים רבות ונעימות לצד אישתך וליצ'י (עדיין חי הוילדע חייא?).

בכל 19 שנה נפגשים (בערך) הפער בין המולד לבין התאריך הלועזי.

אבל תתכן סטיה של ימים בודדים משיקולי "לא אִדּוֹ ראש" וחבריו (לדוגמא בהיותי בן 19 - היה לי פער של יום אחד, ובהיותי בן 38 - היו יומיים).

וכן להיפך - תתכן פגישה של התאריכים גם בשנים אחרות (לדוגמא לי, הפעם הראשונה שיהיה לי איחוד בין ימי ההולדת - יהיה בהיותי בן 46).

נ.ב. סליחה שקצת הרסתי את ההתלהבות...

יש כלל אחר?

לא קשור לנושא אבל זה כן כלל, דוחים את ראש השנה בכוונה אם המולד יוצא באד"ו, וכן יש עוד שלשה כללים. (מולד זקן, גטר"ד בפשוטה ובט"ו תקפ"ט אחר עיבור)

וואלה, לא ידעתי.

ובכל אופן, זה לא חשוב בהקשר הנוכחי.

רק שמחה ואושר

שנית

זה לא נכון מה שכתבת כי הם מתאחדים יותר

אומנם רק לכמה שעות מצאת הכוכבים  העברי ועד חצות הלילה הלועזי..

לא יודע מה החישוב המדויק לחשב זאת אבל בפועל ראיתי שזה קורה

אני יודע שביקשת להתעלם מהנושא הכלכלי, אבל לדעתי זה הפיל שבחדר - אי אפשר באמת לשקול מקום מגורים אם אין אפילו טווח ריאלי.

האם למשל בית פרטי ברעננה, תמורת 5-7 מיליון ש''ח, יכול להתאים לכם?

לא חושב שרעננה יענה על קהילתי ושקט, מאמין שזה כנראה צריך להיות משהו בסגנון של יישוב/קיבוץ/מושב וכדומה

לגבי העניין הכלכלי - אנחנו רוצים להבין מה האופציות שיש (שמקיימות את התנאים העיקריים שלנו, כרגע לא ברור לנו אם יש כל כך מבחר), אחרי זה נכניס את הפן הכלכלי לתמונה

זה בשומרון, אבל לפי מה שהם כותבים בפרסומים שלהם - "לא עוברים מחסום" בשביל להגיע אליהם.

אני לא מכירה מאוד מקרוב, אבל הוא נשמע יישוב נחמד ומתאים לבקשות שלכם, והמחירים שם זולים יותר מעיר... (לא יודעת כמה המרחק בדיוק מהשרון, אבל זה אמור להיות יחסית קרוב)

ראיתי שהם כותבים שלא עוברים מחסום, אבל נראה מאוד קרוב לכפרים ערביים

תודה על ההצעה 

אני לא זוכרת את כולם

יש לי משפחה בחמד והם מרוצים...

אבל כמו שכבר אמרו המחירים שם מאוד יקרים

אולי בעצם לגור יותר רחוק זה אופציה?

אולי לפחדים מה'מעבר לקו הירוק', אין יותר מידי סיבה אמתית ואפשר להתיידד עם הרעיון?

האמת שכבר ניסינו והורדנו כל מיני רצונות אחרים שהיו לנו..

הפחד הוא קשה להתגברות (בעיקר לאשתי)

לגבי המשפחה - 30-40 דקות זה אחרי עבודה של שנים בעבר, הדרישה הייתה באותה עיר או מקסימום עיר שכנה..

אם יש בכל זאת רעיונות (אפשר להתעלם מהפן הכלכלי!) נשמח לשמוע

האיזורים שקרובים לשרון, ברובם הם כאלו שבקושי רואים בהם ערבים.

בקניה, ספק. אולי יחידת דיור בתוך וילה קיימת.

נשמח לשמוע רעיונות אם אתה מכיר יישובים קהילתיים ושקטים שעומדים בתנאים של המיקום

את כפר הראה או אם יש משהו דומה בסביבה (עמק חפר).

אבל כמו שאמרו מעליי, זה יהיה יקר. מאוד יקר.

כמה קהילתי שם? משפחות צעירות?

אבל אולי מישהו אחר מהפורום יכיר.

ויש ישובים נוספים בעמק חפר. אולי יש ישובים נוספים, שפשוט פחות מוכרים, אבל אולי גם הם יענו על הדרישה.

(וגם תלוי איפה בשרון נמצאת המשפחה. אולי גם פרדס חנה נמצאת בטווח שלכם).

וגם צופים רשמית זה לא בדיוק התנחלות.

או בכיוון של אלקנה/עץ אפרים/שערי תקווה.

(לא מכירה אישית את המקומות הנ''ל. זורקת כיוונים).

אבל כשאתה מחפש בית קרקע, חשוב לקחת בחשבון משהו-

ברוב המקומות, הבתים הפרטיים הם בשכונות הישנות, כלומר בהם גרים המבוגרים של הישוב.

הצעירים לרוב יגורו בשכונות הצעירות, שבהן בד''כ כבר תהיה בנייה רוויה (לרוב בניינים נמוכים של 3-4 קומות). אז הרבה פעמים, באותו ישוב ממש, תיאלץ לבחור בין לגור בשכונה של הצעירים, לבין לגור בבית צמוד קרקע (גם אם יהיו לך כמה מיליונים פנויים לרכישת הבית הפרטי).

יש כמה ישנים שעברו הרחבות

השאר קטנים מאוד

אם זה סביר עד 40 דק, אז יש גם את נוף איילון, מבוא חורון, ויישובי נחל שורק- יד בנימין, גני טל, נצר חזני

אצלנו באיזור יש מגוון אפשרויות לצאת לטייל. עשינו זאת בשבוע שעבר אחרי ארוחת הצהריים. היה מזג אויר מאוד יפה ונעים.

בערב שבת אפשר משחקים שמעניינים אתכם.  

משחקים שחמט שיש זמן

או יניב- למי שמי מכיר

היה גשום מידי השבת אז לא יצאנו כמעט,

נשפכנו מעייפות אבל היה טוב 👌

ולכן רצוי לקחת עו"ד שישמור 100% על האינטרסים שלכם ללא שום ניגוד אינטרסים

קחו אחד אחד.

עדיף אחד מומלץ.

המחיר בדרך כלל אחיד.

0.5% ממחיר הדירה

וגם אם לא, אפשר להגיע גם ל-0.3% + מע"מ.

בכל מקרה, מצטרף להמלצות החכמים - לא לוותר על עורך דין שייצג אותך בלבד.

בכל מקרה.

לא שווה לקחת עורך דין משותף כדי לחסוך כמה אלפי שקלים (אם בכלל)

זה פוטנציאל לנפילות גדולות יותר 

מי יפתור את הסכסוכים?

עורך דין אחר על חשבונך? (ועל חשבון המוכר?)

ברוב עסקאות הבתים יש סכסוכים ברמה כזאת או אחרת.

ככלל. עו"ד יהיה יותר נאמן לצד הראשון ששכר את שירותיו.

גם אם לא יצהיר זאת.

זה גם חסך לנו את ההתעסקות בלמצוא עורך דין.

בדיעבד היינו כנראה עושים אחרת כי העו"ד הזה ספציפית שהמוכרים הביאו לנו גם לא היה מאוד מוצלח.

אבל החלטנו באמת שלא כדאי לקחת את הסיכון בשביל הפרש כזה.

תודה לכל המגיבים!

ב"ה המכירה הסתיימה בלי הבעיות שהקונה ניסתה לעשות. מסקנה: בגלל שמדובר בכאלה סכומים גדולים אז בהחלט שווה להוציא עוד קצת כסף על עורך דין מטעמכם שיהיה נאמן לחלוטין לאינטרסים שלכם.

עוד לצד x ולא בשיתוף

בדק בית. לראות שאין בדירה פערים,.לפעמים מאוד סמויים.

מדובר בדירה חדשה יחסית שעדיין יש אחריות של הקבלן, ואנחנו גם מכירים קצת את המוכרים, עדיין חשוב לעשות?

פער בעצם המיקום וכו

לפני בעיות ישירות במבנה

לא יודע אם ניתן בפלטפורמה הזו יותר מדי

תחכה להתייחסות של כמה

** נגמרו לי השמות

ושאר החכמים

הצלחה רבה

@נגמרו לי השמות 

נראה כי זה מסוג הפעמים שרק היכרות מעמיקה בעולם האמיתי וראייה של התמונה הרחבה יכולים לתת בהירות במענה, להתאימו ולדייקו.

בצורה כזו בדברים המתוארים לצערי אינני חושבת שאוכל לתרום דרך הודעה בפורום.

כל תגובה תוכל לא לדייק במקרה הטוב, ולא לראות דברים מהותיים ואקוטיים במקרה הפחות טוב, ובכך לפספס את כל ההתאמה במענה.

לכן בהחלט חשוב לפנות בעולם האמיתי לכתובת מותאמת ולברר עד תום את כל מהלך החיים ולהביא לידי בהירות שלמה, החלטות טובות, הגעה לאיכות חיים ושמחה ב"ה.

הרבה ברכה והצלחה ב"ה

להבין מניין נובע לאשתך הפער הלא שגרתי הזה, והאם יש איך להתמודד - מבחינה מקצועית ומבחינת רצון שלה לתהליך. שזה קודם כל להבין שיש כאן אירוע חריג .

כל זה בקיצור ניסיתי לעזור

אתה היית מעוניין בהריונות האלה?

לא נכון להאשים לנצח את השידוך או בחירה גרועה שנעשתה אי שם.

אחריה נעשו ונעשות עוד כמה וכמה החלטות שאת חלקם אתה עדיין בוחר - כמו להביא עוד ילדים, כמו להישאר.

מה היתה העמדה שלך לכל אורך השנים? היו תקופות טובות? הייתם / היית בטיפול?

אני לא יודעת כלום מכמה שורות על היחסים ביניכם אבל אתה כותב עליה בצורה לא יפה.  

מנסה ללמד זכות שכתבת את הדברים במצב של מצוקה. 

קודם כל תברר אם עצמך אם אתה רוצה לשקם.

במקומך הייתי נעזר בטיפול אישי, ואם יש טעם, להמשיך לטיפול זוגי.

שהיא אוהבת לקרוא ולראות סדרות ופחות אוהבת להתערב במריבות ילדים

מזדהה עם זה לגמרי

גם אני מבלה הרבה שעות עם ספרים וסדרות

לא ממש אוהבת להיות הבוררת במריבות ילדים

גם לא מחבבת גדולה של עשייה

ויכולה לרבוץ על הספה שעות

אבל עדיין יש לנו זוגיות טובה

ולא הייתי מגדירה את עצמי כעצלנית

אז כנראה זו לא חייבת להיות סיבה לזוגיות לא טובה

וגם לא בטוח שהיא עצלנית

תמיד אפשר להתגרש

כנראה כדאי קודם לנסות לשנות משהו

נראה לי בתור התחלה כדאי לשנות גישה

לא מה היא עושה או לא עושה

אלא

מה אתה צריך ורוצה

מה היא צריכה ורוצה

והאם הצרכים והרצונות שלכם יכולים למצוא דרך משותפת 

שהוא הגדיר אותה "עצלנית" לא רק בגלל רביצה על הספה וצפיה בסדרות/קריאת ספרים.

כנראה שזה הרבה מעבר לכך.

מכירה כמה שאוהבות לרבוץ/לקרוא/לצפות

והן ממש ממש לא עצלניות! אפילו ההפך הגמור.

תמיד היתה כך?

יכול להיות תסמין של דיכאון או יותר גרוע מכך

הילדים באמת מוזנחים?

משהו מאוד חסר בתיאור שלך.

 התחתנה איתי בגלל זה שהיא פחדה להישאר הרווקה המבוגרת  ,

תאמת הדבר היחיד שמעניין את אשתי זה לקרוא ספרים ולראות סדרות

ושכול הבית ישרף

 היא יכולה לרבוץ על הספה שעות

שהילדים יהרגו אחד תשני

היא אחת הנשים הכי עצלניות  בעולם

מדי פעם עושה איזה משהו מזיזה את עצמה ,

היא נטו הייתה צריכה אותי בשביל הזרע שלי

להיות בוטה …

אבל אם קשה לך הבלאגן תביא עוזרת בית, אם קשה לך הילדים תקח ביביסיטר אם אתה רוצה אוכל תזמין.

לא זה המטרה בנישואים עם אישה.

ותשקיע בנישואים שלכם אם זה חשוב לך, אולי אם היא תרגיש מלאה מהזוגיות והחיים שלכם היא תוכל גם לתרום מעצמה לבית ולא לחפש להתמלא במקומות אחרים.

אתה אומר שהיא רק רצתה תורם זרע, אף פעם לא הרגשת קשר מיוחד אליה, נראה שאתה מרגיש סלידה ובוז כלפיה...

אז למה רצית להתחתן? ממתי התחושות האלה התחילו? לא היה ביניכם טוב גם בהתחלה?

נשמע שכדאי לך ללכת לטיפול אישי או זוגי כדי להבין לעומק מה קורה איתך ואיתכם ולקבל החלטות ולראות מה לעשות. ככה, בגישה הזאת כלפיה,

ובחוסר הרצון הזה ודאי לא כדאי להמשיך.

במקום סתם להתלונן בפורום, אל תהיה במקום קורבני של עשו לי שתו לי, גם אתה החלטת להתחתן איתה כנראה, מסיבותיך, צא למסע להבין מה באמת קורה פה, איפה האחריות שלך על הדינמיקה שנוצרה ביניכם,

ומה הדבר שנכון לך לעשות מכאן.