מבחינה אסטטית? מבחינת צניעות? מה?? - תסביר 

אגב,

למה קשה ללכת עם כיסוי ראש?

הפרחים לא נועדו להקל על קושי, אלא לייפות ולגוון - מי שחשב על זה ראשון. השאר עושים כמו תוכים...

יכול להיות שזה מחבב על מי שקשה לה ועושה לה יותר חשק.

אותי אישית זה דוחה ולא ארצה כיסוי כזה.

תדמיין לעצמך שיש לך שיער לא ארוך אבל גם לא קצוץ.. השיער הזה מחמם.

עכשיו קח אותו, תאסוף אותו, ותעטוף את כולו בבד סגור מכל הכיוונים. 

ועכשיו נוסיף על זה- בכל בוקר תקום כמה דקות מוקדם יותר ותאסוף טוב.

ובערב- תנסה להוציא את כל הקשרים כי השיער היה חנוק ואסוף יום שלם.

זה קשה. מאוד!

אני יודעת שכל מי שהולכת עם כיסוי ראש מלא- זאת מסירות נפש! 

הוא אמר שהוא לא מבין את הפרח..

ראש". והוא אמר שהוא לא מבין כמה זה קשה ללכת עם כיסוי ראש. והוא אמר בכל זאת שזה מעצבן אותו.

ובוחן אותם.. יש להם בעל ואת ה' הם יסתדרו איתה.. אני רואה את זה כול פעם שאנשים מסתכלים על נשים

כאילו הם עדיין נערים זה עצוב לי..

הייתי מבינה אם זה היה מצחיק אותך, או גורם לך אפילו ללעוג או משהו...אבל להתעצבן?!..

כל אחד בוחר את סגנון הלבוש שלו לפי טעמו, ומותר לך לא לאהוב משהו, ואפילו לא לאהוב "אופנה" מסוימת, אבל כל עוד אין פה חוסר צניעות או חילול ה' או משהו- על מה בדיוק הכעס?!

וכן, כיסוי ראש זה קשה, מאוד קשה. כמו גם ללכת בצניעות..אז יש בנות שבוחרות לייפות את העניין באמצעות אביזרים שונים, התאמה לבגדים וכו', לא רואה איך זה אמור להפריע או לפגוע במישהו.

בעזהי"ת.

או לחילופין- תנסה אתה ללכת עם כיסוי ראש מלא.

או שאתה ואשתך כותבים מאותו ניק?

אם תוכל להסביר מה מעצבן אותך, אולי תוכל לקבל תשובות שירגיעו אותך

נראה לי התבלבלתם קצת בכיוון...

יכול להיות שזה לא עניין שלו וכו'... אבל אין ספק שיש קצת אמת במה שהוא אומר- הציבור שלנו לצערנו לא מבין את חשיבות הצניעות!! עם כל הקושי שיש בכיסוי ראש מלא... (בתור אחת עם כיסוי ראש מלא)

ההכללה שכיסוי ראש זה קשה ומעצבן ומסירות נפש.

לא לכולן אותו שער ולא אותו קושי ולא אותה השקפה.

לא קשה!

כיף!

רגיל לגמרי!

יש לך סקרי עומק בנושא?

נשים מרשות לעצמן לשים כיסוי מינימאלי כי יש נורמה חברתית להכיל את זה...

כי אין החרמה גורפת של יצרני\מעצבות הסוג כיסוי הזה-גם סגוי כיסוי הטובים שהם מייצרים

כי יש נורמה חברתית לומר שכסר"ש זה קשה- אז נשים מרשות לעצמן לא להתאמץ קצת על זה אלא לשמוט את הכל כי זה קשה

אגב, שמעתי מרב פוסק גדול שיש "לימוד זכות" הלכתי מסויים על מי ששמה כיסוי ראש קטן

אבל זה בהחלט לא מיינסטרים של הלכה שראוי לנהוג כן

אבל עוד לא יצא לי לפגוש בחורה שהיה לה קל או כיף או לא יודעת מה, לשים כיסוי מלא. אם לך זה סבבה, מעולה, אבל מה לעשות שלרוב, וממש לא למיעוט קולני, זה לא עסק קל.

ברור שאין בדברים האלה כדי להתיר כיסוי ראש חלקי, או משהו כזה, אבל כבר פגשתי נשים ששמו חלקי בהתחלה ואחרי תקופה עברו למלא, או שאחרי שנולד להם ילד קיבלו על עצמם להקפיד יותר בנושא. שוב, אני האחרונה שתגיד שללכת ככה זה בסדר, אבל גם ממש ממש לא נראה לי שיש צורך להגזים ולהחרים מעצבות בגלל זה. תאכלס, הרבה מהבגדים שאנחנו קונים בכלל עוצבו ע"י גויים ולציבור חילוני, ואנחנו "מייהדים" אותם, אם זה שרוולונים, חולצות בסיס, תחתיות, ועוד מלא דברים מסביב. האם יש צורך להחרים את המעצבים האלה?! 

אני מסכימה איתך שיש נורמה לשים כיסוי ראש חלקי כי החברה מכילה את זה, אבל בעיני זה עדיף על לא לשים כיסוי בכלל(ולראיה, אפשר לראות את הדור הקודם של האמהות, ששם מי שלא הייתה "דוסית" בהגדרה והלכה עם כיסוי ראש מלא, פשוט לא הייתה שמה כיסוי ראש(אני מניחה שיש יוצאי דופן,אבל בהכללה זה כך). והיום לראות בבחורה צעירה נשואה בלי כיסוי ראש בכלל זה הרבה יותר נדיר...ובעיני זה דווקא חיובי ב"ה, לא מושלם, אבל חיובי).

האם יש יותר נשים ששמתות חצי- בהשוואה שאמהותיהן לא שמו בכלל

או יותר נשים ששמות חצי- בהשוואה לאימהותיהן ששמו מלא?

שאלה שבאמת אין לה תשובה

כמה נשים היו שמות מלא- אם לא היה "אופציה" לשים חצי? כמה לא היו שמות בכלל ?

ראיתי גם נשים שהתחילו בכיסוי ראש מלא והנורמה החברתית "התירה" להם לעבור לכיסוי חלקי.

אני מצטרפת לנשים שאמרו שהם אוהבות את הכיסוי שלהם (אפילו יותר מהשיער)

אני ממש לא יכולה להגיד שאני אוהבת את הכיסוי יותר מהשיער שלי, זה יהיה חטא גדול לאמת. אבל כמו שכבר אמרתי, ברור שזה לא מתיר לחפף בעניין, וב"ה עומדת בניסיון הזה... 

חלושי צודקת, גם נשים כאלה ראיתי. ועדיין התחושה היא שיש פריחה בציבור בתחום.

אבל עדיין, אם חוזרים לפותח השרשור, ואני יוצאת מתוך נקודת הנחה שהוא בכלל דיבר על פרח כקישוט לכיסוי מלא ולא לחלקי, אני חולקת עליו ולא רואה בזה בעיה.

"פרח בתור כיסוי ראש".

כלומר: במקום. וזה "הרגיז" אותו, ה"כאילו" הזה.

אם היה מדובר על "קישוט" - כל גבר ממוצע מבין שבענייני טעמי-נשים בנושאי קישוט, אין בריה (איש) יכולה לעמוד על דעתן...

בעזהי"ת.

אחת הסיבות של כיסוי ראש לנשים היא כדי שיבחינו שהיא נשואה, מעין סימן היכר. אז חצי כיסוי ראש ממש מתאים לתנאי הזה.

[אני לא מצדיקה, ולא חושבת שנכון וצריך ללכת ככה באידאל, ואני בעצמי הולכת עם כיסוי מלא מיום אחרי החתונה.

רק מנסה להסביר את הגישה שעומדת מאחורי זה, שלדעתי יש מקום להבין את זה]

ומלבד מה שאכן אין כאן "סקרים" וכדאי להפסיק לדבר "בשם הרוב" (מה ששומעים או "לא שמעתי" - תלוי גם מאד היכן שמים את האוזן..) - 

יש גם משהו חורה בכך שנשים שבאות "בשם ההקפדה ההלכתית", מוצאות פורקן בהסברות חוזרות ונשנות "כמה זה קשה לכולן"..

זה לא שאין מצוות קשות ושאנחנו מצווים לקיימן למרות הקושי - אבל יש לא מעט דברים שהקושי מתחיל בהם מנקודת ההסתכלות או שהוא סובייקטיבי.

אם ה"אופנה" היתה להגיד שכיסוי ראש מלא זה ממש כיף - כמעט אין לי ספק שלא-מעט נשים - נאמנות לדרכן ללכת אחרי צו האופנה - היו אומרות וחשות מכל הלב שאכן זה "כיף"..

אני פגשתי נשים שהולכות עם כיסוי ראש מלא, וכלל לא עולה בדעתן מציאות אחרת - גם מרגישות עם אחרת "לא שייך ולא אמיתי" - ולא "קשה להן".

[אגב, מבחינה חינוכית - כמעט בטוח שאם חלק מתדמית-השאיפה שיש לכל ילדה פחות או יותר, להיות נשואה ואמא, היה גם ה"שינוי" הזה של מאפיין מובהק של כיסוי ראש מלא, אז זה היה נתפס אצלן ממש כ"חלק" מהענין של שינוי-הסטאטוס, והיה פחות "העבָרה" של היחס לשערן לפני כרווקות, אל הנישואין] 

דוגמה מתחום אחר: מי שהולכים עם ציצית צמר בקיץ (ושרוולים ארוכים), זה קשה?

מי שנוהגים כך - כי לדעת הרמבם כך מקיימים את המצוה דאורייתא, בדרך כלל זה לא "קשה" להם כלל. הם לא מרגישים כל "מסירות נפש". הם מעוניינים להדר במצוה הזאת והפאזה של החום אינה "נחה" כלל על הפאזה של התחושה הנורמלית בקיום המצוה (ואינני נכנס להשוואות. וגם לא לשלילת "לגיטימציה" של אשה לחוש שקשה לה ובכל זאת היא עושה. זה ענין אישי. דיברתי רק על "אידיאולוגיית הקושי" הפומבית).

ולסיום - סיפור: אינני זוכר מי מגדולי ישראל התייחס לתופעה (אולי זה היה הר"מ פיינשטיין זצ"ל), שהיו יהודים שהגיעו מאירופה לאמריקה בזמנו - וממש מסרו את הנפש על שמירת שבת. שם עבדו שבעה ימים בשבוע - וכל שבוע היו מפטרים אותם מעבודה נוספת, אחרי שלא הגיעו לשבת. ובכל-זאת, היו שבניהם כבר לא שמרו שבת. ותמה, זו תורה וזו שכרה? הרי היה צפוי שהילדים שראו את מסירות הנפש על השבת - ילמדו מזה.

וענה: הילדים אכן ראו את האבא מתעקש לשמור שבת - אבל הם גם שמעו כל שבוע את האנחה כמה זה קשה... והסיקו את המסקנות.. ר"ל.

וה' ישמחנו בשמחה של מצוה תמיד.

מעבר לתוכן דבריך -שכוייח

למה הצדיקה צדיקה בלי  מרכאות ואני פנינה במרכאות? מה זה?! אני לא במרכאות!

שהכינוי המלא שלך הוא "פנינה צחורה" - ואני הזכרתי רק את ה"פנינה" אז הזכרתי במרכאות, באין לי יכולת לדעת אם זה שמך...

יש גישות הלכתיות שונות והעיקר הקודקוק. ויש עדות שונות עם מסורות הלכתיות ותרבותיות שונות!!

התגובה היא למאמע צאדיקה-י' איר "לא רוב. מיעוט קולני"

יש ערך לבנדנות או סרטים -לקישוט פאות ומטפחות מלאות. וגם לשמש ככיסוי ראש למי שבלי זה לא תשים. או שהיא שמה מלכתחילה כזה. למה להחרים?!

זה לא סותר שגם קשה לי לשמור שבת לפעמים.

וזה לא מתיר לי שום דבר.

אז זה לא הופף את הלגיטימציה להתלונן - למאפשרת להוריד.

אצלך "זה לא הופך"

אצל אחרות שחזקות פחות ממך- המצב לא כזה.... צר לי לומר

מה לעשות שדבר שחוזרים ואומרים אותו ונותנים לתלונה לגיטימציה- זה מחלחל.... זה משפיע... זה יוצר אווירה ציבורית מסויימת....

בציבור לא נשמעים תלונות על שמירת שבת באתה רמה כמו ששומעים על  צניעות

נראה לי זה גם בא מניסוח\ עמדה נפשית- האם אני מתלוננת על שקשה לי לשמור- או שנאי מתלוננת על המצוות שהן  קשות?

לכל השואלים... אני גבר, וכותב עם אישתי מאותו ניק..

התכוונתי פרח במקום הכיסוי ראש ולא בתור קישוט נוסף, מצידי אפשר לשים גם זר מעל הכיסוי המלא כמובן....

השאלה היא למה זה הפך להיות בנורמה החברתית שלנו? למה יש לזה מקום ?

ושמשי- אני לא יודע אם כיסוי חלקי הוא יותר טוב מאי כיסוי, כי אישה שמכסה חלקית חושבת שזה מותר וזו הבעיה!   

ח"ח וכל הכבוד לכל הנשים ששמות מלא אפילו שזה קשה וכו'...ובכללם  אישתי היקרה!!

בעזהי"ת.

לא חסר לבנים צרות, לך תתעסק בהם...

מותר לו להרגיש לא נוח עם תופעה כזאת בפרהסיא. הוא הסביר יפה למה..

וזה לא גן ילדים, "הבנים והבנות" - זה בני אדם, אלו ואלו (כמו שכתב, "בנורמה החברתית שלנו"). אני מניח שאם היה נתקל במשהו רלוונטי לכאן אצל גברים - היה מעיר גם.

הוא מתאר תופעה רחבה פסולה בציבור שלנו, והוא בהחלט חלק מאותו ציבור.

במה זה שונה מנשים שמתלוננות ורוטנות על בעיות קלאסיות של המין הגברי?

דווקא תקופת ספירת העומר כן מכוונת אותנו לערבות הדדית ודאגה לאחר (אחר=חבר, אשה, משפחה וכד'), ואני שומע שהזעקה שלו באה ממקום אכפתי ומלא אחריות, ולא כהאשמה בלבד.

בעזהי"ת.

ל"ד.": זה אכן עניין לא שלו. זה עניין נשי לגמרי, והתמודדות נשית לגמרי, שגבר לעולם לא יבין (כולל אותך, כמה שתנסה). ויש עניינים ונסיונות של גברים- שגם נשים לעולם לא יבינו. ככה זה, יש הבדלים עצומים בין המינים, וקשה מאוד עד בלתי אפשרי להבין באמת אחד את השני.

אלעד: לא ראיתי שבנות באות ומתלוננות על זה שבנים הולכים עם טישרט, או שהם מתגלחים, או הולכים עם כיפות כאלה ואחרות. אפשר לקבול על תופעה מסויימת, אבל רצוי גם להבין שאין לך דרך באמת להבין מה עובר על מי שמתנסה בזה, כי לעולם לא תגיע למצב הזה.

זכיתי: אני לא חושבת שזה לא צנוע ללכת בלי כיסוי ראש. אולי זה נוגד את ההלכה, אבל אין פה משהו "לא צנוע". אחרי הכל, מה ההבדל בין השיער של בחורה לפני החתונה לבין אחרי החתונה?! הוא נשאר אותו דבר, ומושך אותו דבר. ולכן הוא גם לא צנוע אותו דבר.

יש סיבות אחרות למה לשים כיסוי ראש. צניעות במובן של "לשמור על טהרת הגברים" זה ממש לא קשור לעניין.

לדוגמא, אחת הסיבות הבולטות מתבססת על ההלכה שרווקות לא נשואות לא מכסות את השיער. הרי לכאורה, אם זה לא צנוע חייבים לכסות את זה, כמו שמכסים מרפק וכל דבר אחר. אלא, שהעניין הוא שאישה נשואה\גרושה\אלמנה, שכבר חיה חיי אישות, צריכה מעין "תזכורת" לכך שעדיין היא אמורה להיות צנועה, ואת כל הדברים להוציא אך ורק בתוך הבית. זה אך ורק בשביל האישה, הגבר לא שייך לעניין בכלל.

הדבר היחיד שיכול לקשר את הגבר לעניין, זה שאם אשתו הולכת בלי כיסוי ראש אני חושבת שהיא יוצאת בלא כתובה.

לסיכום: אם היתה פה התבכיינות של אישה שקשה לה עם כיסוי ראש, הייתי עונה לה.

אם היתה פה קבילה של איש, על כך שאישתו הולכת בלי כיסוי- הייתי מנסה לעזור.

אבל כאן- אין עניין בכלל.

ברגע שזה אמור להיות מכוסה, לא משנה למה, זה הופך להיות לא צנוע כשזה חשוף.

זאת לא צריכה להיות בעיה שמכשילה גברים כדי שזה יעניין אותם, שהרי הקלות אצל נשים גוררות הקלות אצל בעליהן,גבר ואשה הם יחידה אחת, זה הולך יחד. לגיטימי לגמרי שגבר ישאל למה נשים לא מקפידות על הלכה.

בעזהי"ת.

לאו דווקא של נשואה, כך שזה לא קשור בכלל לעניין.

ברור שגבר ואישה הם יחידה אחת, על זה אין חולק. אבל שים לב למה שכתבת: גבר ואישה. לא גברים ונשים.

ולכן אחזור על מה שאמרתי- אילו היתה כאן תלונה על האישה הספציפית שלו שמחפפת, היה על מה לדבר. אבל אין זה המצב.

לֵילך פרועות הראש מותר" (שולחן ערוך עה, סעיף ב)

אפילו אם אין דרך להבין באופן אמיתי (ואני לא לגמרי בטוח בזה.)

זה לא אומר שאין למחות על תופעה רחבה. לא בגלל שהוא גבר הוא לא יוכל לדון בנושא

בדיוק כפי שנשים דנות בנושאי תחומי מחשבה, צניעות, לבוש ותכונות בכלל של גברים.

בעזהי"ת.

ושהוא לא מבין בזה כלום, אבל כלום- שיערב לו.

סתם נראה לי מיותר...

אם היה אומר :אין לנשים התמודדות בכך" - אז את יכולה לומר שאינו יכול להבין (למרות שכבר אמרתי: הרי אנו שומעים נשים גם חוץ ממך.. וגם כאן כתבו כמה. חבל לתלות דברים בשם "כולן". ובכלל, "להגיד יש הבדלים עצומים בין המינים וקשה.. עד בלתי אפשרי להבין אחד את השני".. כאילו הכותבת היא היחידה שחיה בעולם שיש בו גברים ונשים ומנוסה בכך - זה קצת לא שייך. אני למשל לא מסכים עם ה"בלתי אפשרי" דומני שנסיוני אינו פחות. אולי עם השנים תסברי ש"אפשרי" אפילו אם לא בגלל זה נהיים אותו דבר?);

אבל בהיות שלא אמר כך - ואדרבה הביע אמפתיה למי שקשה לה - הרי שזה חזר להיות "עניינו" כמי שמעיר על תופעה שבפרהסיא. מה זה קשור ל"ענין נשי". זה ענין של איך היא הולכת ברבים, איזו אוירה זה מקרין ביחס ל"חיפוף" בולט בענין שמשרה אופי התנהגותי בחברה וכו'.

לגבי הטענה (שכנראה ביסוד כל ההסתכלות של "מה זה עניינו") שבכלל אין לנושא הזה כל קשר לצניעות בפני הגברים וכולו נועד לתת "תזכורת" לאשה שהיא צריכה לשמור על צניעות גם אחרי חתונתה... - 

ראשית, עירבוב בין הלכה לדרשות. זו הלכה לכסות את הראש. ואם אדם רואה צורה שבאה ללכת "כאילו כהלכה" אבל בעצם עושה ממנה לדעתו חוכא ואיטלולא ורואה לנכון להעיר על כך - זכותו לא פחות מאשר אם אשה היתה מעירה על כך.

וגם אם אשה היתה מעירה על כאלו שהולכים עם "כיפה-גרוש" מאחורנית (למרות שזה מנהג, מול כיסוי ראש שהוא הלכה) - גם זכותה.

לגבי עצם ה"דרשה": חבל שלוקחים איזשהו טעם ששומעים - וחושבים ש"זהו" וזהו בלבד.  הטעם עצמו "צריך עיון"..  אוי לה לאשה שצריכה "תזכורת" אחרי נישואיה שהיא צריכה "עדיין" להיות צנועה בפני אחרים (רב חיסדא הדריך את בנותיו שתהיינה צנועות בפני בעליהן..).

אבל מעבר לכך - בוודאי שכיסוי ראש הוא ענין של צניעות גם ביחס לגברים: שיער באשה ערוה. ואסור לאיש לקרוא ק"ש כנגד שיער מגולה של נשואה (וכן מותר כנגד רווקה). אז אם מישהי "לא מבינה" מה ההבדל בין רווקה לנשואה, אז הדין משתנה?..

ואכן, יש הבדל: מעבר לכך שרווקה היא בגדר של מישהי שיש ענין בגבולות הנכונים שתמשוך את שימת הלב של מי שירצה להתחתן עימה - הרי שאכן חל שינוי באשה אם היא נשואה או לא. ולא כאן המקום להאריך בכך. ואפשר להבין בשכל ישר לגמרי מדוע שיער של נשואה נחשב לא צנוע בחשיפתו, מול של רווקה. אבל גם אם לא היינו מבינים כלום - כך ההלכה, ובמפורש בקשר לצניעות מול אנשים ומבחינתם (כנ"ל) - אז גמרנו. בין אם מבינים ובין אם לא.

ועוד: ברגע שהנורמה היא שאשה נשואה הולכת עם כיסוי ראש - הרי שמי שחורגת, משדרת אכן חוסר צניעות ואוירה של חוסר צניעות, ושל "משחק" ביחס להלכה בפרהסיא וכאילו "בשם ההלכה".. וזה בוודאי "נוגע" גם לגברים ולכלל החברה. ואם מישהו רואה לנכון להתייחס לכך - זכותו, גם אם אני אישית לא הייתי פותח על כך שירשור.

בעזהי"ת.

רק אני חייבת להעיר- על משהו שכביכול כתבת בשולי דבריך:

רב חיסדא הנחה את בנותיו להיות צנועות גם בפני בעליהן. אך האם כך באמת צריך לנהוג??? האם זהו המיינסטרים בהלכה???

נשים- אל תקשיבו לו!

זוהי דרך שמתאימה למשפחות בודדות מאוד, אם בכלל...

לכתיבתך המתלהמת והיהירה בשירשור זה, לכל מי ש"העז" להראות את טעויות דברייך:

לאחד - "אם מישהו נהנה לדוש בנושא שאין לו קשר אליו ושהוא לא מבין בזה כלום"..

לאחר: "למה אתה מתערב בענין שלא שלך"..

אח"כ (כנראה כשאין מה להשיב לגופו של ענין): "שירשורפלצת"..

ולא פלא שמי שכותבת כך - גם "נתפסת" למה שלא נאמר (בדיוק בהודעה שעליה כביכול "אין לה כח להגיב"), ובאותיות קידוש לבנה: "נשים אל תקשיבו לו"... גובל בטירוף.  

כל ילד שיש לו הבנת הנקרא, מבין היטב מה שנכתב כנגד ה"חוכמה" שלך לתת טעם בלעדי לכיסוי ראש, שאשה כביכול צריכה תזכורת להיות צנועה בפני אחרים אחרי שנישאה.. ועל כך נכתב שאשה אמורה לזכור את צניעותה בפני אחרים באופן טבעי "גם" אחרי שנישאה, וכ"קונטרה" הוזכרו דרך אגב בסוגריים דברי רב חיסדא לבנותיו אפילו בתוך ביתן.

את לקחת את הסוגריים, הוצאת מהקשרן, כאילו נאמרה פה איזו "הלכה", ושמת באותיות קידוש לבנה את האזהרה...  דרך זולה למדי "לענות" כשאין מה לענות.

ואגב, כיוון שכבר הוזכר, תכונת הצניעות נכונה לכולם, גברים ונשים, נשואים ושלא. ותכונת הצניעות אינה דווקא פרטי צורות לבוש אלא לעיתים מתבטאת גם בהם. ומי שחושבת שכאשר היא מתחתנת, התכונה הזו אמורה "להיעלם" ממנה כשהיא בביתה - עלולה גם להימאס על בעלה, חלילה. תופעה מצויה לגמרי בעולם. "צנועה בפני בעלה" זו הדרכה רחבה מאד, יסודה נפשי - ויישומה מישתנה. וראינו הרבה אנשים גדולים ששיבחו את נשיהן שהיו "צנועות".

ולא נרד לרמה הזאת.

אין בכך של "פגיעות אישיות". רק ציטוטים ישירים של דברייך...

צורת כתיבה מבחילה.

אבל כבר כתב ספר החינוך שהתורה לא חייבה להעמיד עצמנו כקיר..

מוטב לחשוב פעמיים לפני שבוחרים בסיגנון שמעביר מדיון לכתיבה קשה כלפי אנשים ולבדוק אם אכן היה הכרחי.

מי שבוחר בכך - יצטרך לזכור מה שנאמר על מי שגר בבית זכוכית לגבי זריקת אבנים.

ולא יתלהמו לריק על אנשים תמימים

מאוד מאוד קשה לכסות את הראש. מאוד!!

בהתחלה זה נראה סבבה ויפה אבל אז זה מציק, זה גורם לנשירה וכל מיני בעיות.

זה נסיון לא קטן!

אני לא חושבת שבהכרח כל הנשים שלא מכסות את כל הראש נוהגות כך מאיזשהו "היתר".

אני אישית יודעת טוב מאוד שצריך לכסות את כל הראש, אני מכירה את ההלכה, אבל בכל זאת לא נוהגת כך?

למה? משולבים בזה הרבה קשיים.

אז אני גם לא משחקת עם זה ושמה פרח, אני משתדלת לשים כמה שאני יכולה בתקווה שיום אחד אכסה הכל.

אבל זה כמו שאני לא אבין מה הקושי בללכת עם ציצית נגיד, או להתפלל 3 תפילות ביום, כך גבר לא יבין את הקושי של ללכת עם כיסוי ראש בפרט ובצניעות בכלל.

זה משהו אחר. אין כאן שום עניין של פלישה, הגיוני שגבר ידבר על זה גם אם הוא לא מבין את הקושי, כשמדובר בלעבור על הלכה זה יהיה פסול למרות כל "ההצדקות" והקשיים, וכיון שזה חד משמעית פסול - לגבר מותר לפתוח את הפה

חשב שאולי איזו אשה עם פרח על הראש תסביר לו.

אף אחת פה לא ממונה להודיע מה "מיותר".

אם היתה אומרת זאת לעצמה - היתה חוסכת כאן כמה אי נעימויות. יש גבול!

שאלה לי,

למה יש הלכות שאפשר לשחק איתן וכאלו שלא?

מצוות טהרת המשפחה קשה לי מאוד !!!

למה אני לא יכולה לקצר לדוג' את ה7 ימי נקיים נאמר ל-4?

אולי תחכימוני? 

סופו להגיע לידי עבירה.

חזר ושנה- נעשית לו כהיתר...

הסורקים - מחזירים את הכלבים הביתה | Facebook

עד יום חמישי זה הרבה זמן

גם הבעלים יחפש את הכלב

וגם הכלב "יתגעגע" 

הכלבים שניהם בלי שבב, בסבירות גבוהה, ברחו מאיזה כפר ערבי.

עברו להסגר, לוודא שלא חולים בכלבת.

בתקווה שיהיה אפשר לאמץ אותם לאחר מכן

אבל בלי תעודות, הם לא שווים יותר מסתם כלב.

ולכלב משוטט אין תעודות בדר"כ.

האם שקלת ליטול קלמנרבין או מרגיעים טבעיים אחרים? לפעמים צריך גם את זה עד שיסתדר

מאמינה בחוסן מנטלי

אז מנסה לשאןב רעיונות🙂

אפשר לשתות קמומיל להרגעה, ולשתות מיץ תפוזים טרי כדי לקבל ויטמין c נקי, אז למה אי אפשר לקחת רגיעון טבעי בכדור?
 

זה לא במקום עצות מנטליות, זה עצה נוספת. אל תבואי שלילית לזה, לא מדובר במשהו כימי או ממכר.

חוץ מההבנה שהעולם מורכב. לפחות אנחנו נמצאים בארץ ישראל, ריבונים על עצמנו, ויכולים להגן מבלי להיות תלויים בחסד המזויף של העמים.
 

ובעז"ה גם זה נראה שבכל מקרה נצא מהמלחמה (אולי סבב) הזה מחוזקים ייתר עם מעמד אחר, בריתות אחרות, ותודעה אחרת.

רק ראיה לטווח הארוך יכולה להועיל כאן.

זה יותר כמו מלחמה אחת מתמשכת עם הפסקות

זה כנראה ימשיך

אולי עוד הרבה זמן

זה לא מחליש אותי

מה שהיה לפני רצף המלחמות הללו

היתה אשליה

שמחיר הניפוץ שלה יכל להיות גבוה בהרבה

כל מה שיקרה

הרבה יותר טוב ממה שהיה פה קודם

הטיפים שלי

להתעלם מהחדשות

לצמצם התייחסות למלחמה למינימום

להתעסק בדברים שיש עליהם שליטה

כאלה שנותנים תחושות טובות

לחיים יש להציע הרבה יותר מאזעקות טילים וחדשות

זה מעבר ללהתעלם מחדשות, זה זה שאי אפשר לתכנן שום דבר, לבסס קרירה, הילדים קופצים וצריך להעסיק אותם והכל מיטלטל

לילדים אולי למצוא פתרון ביניים שיכול להחזיק תקופה

קריירה כדאי שלא תהיה תלויה רק בזמני שגרה

ולעשות איזושהי חלוקה זוגית בקשר לילדים

אפשר לתכנן דברים

במגבלות מסוימות

רוב הדברים אפשריים

אם באמת רוצים אותם

לומדת תנ''ך.

התחלתי בלימוד הנ''ל היומי, וזה פשוט מרחיב את הדרך להסתכל על המציאות. זה נותן ראייה רחבה של מה שקורה כאן והמון המון תקווה. כשקשה לי אני עושה בינג' ומרגישה אח''כ שאני חוזרת לנשום.

זה נותן לי אמונה וחוסן מנטלי בכמויות.

ממליצה מאוד.

אלה פרקי תנ''ך מבוארים על ידי הרב פרנקו מישיבת הגולן.

אפשר למצוא בכל אפליקציה שאת שומעת בה פודקאסטים או מוזיקה.

דוגמא לפרק ששמעתי במוצ''ש האחרון (רק כדי להתבשם. ממליצה בעקרון לשמוע על הסדר)-

'תהילים מזמור פג

ואם שמעת, חשוב לזכור שאלו שיעורים בני חמש-שש שנים, שהוקלטו לפני ה-7.10.

הרלוונטיות שלהם רק מראה כמה אנחנו תחת השגחה אלוקית.

גם אני שומעת, מאוד אוהבת.

אני נמצאת בקבוצה ששולחים בה מידי יום 2 פרקי נ"ך ע"מ לסיים לשבועות

לק"י

אם זה מעודד אותה, היא יכולה לחשוב על זה...

אבל לדעת שזה לא סופי.

אוכלים אוכל טעים

פוגשים חברים

לומדים

מדברים איתם בטלפון 

בהצלחה! נשמע לא פשוט בכלל...

מבקשות מג'מני דברים מופרכים לדפי צביעה, ואז מדפיסות וצובעות

לפנות בעדינות ולבקש את החדר הריק?

בכל מקרה נשמע מבאס ממש. מה בעלך עושה בשביל לשפר את התנאים האלו?

ומורכב

אי אפשר להסביר להם?

למה לא היה אפשר להיות בחדר הפנוי למעלה?

לפני שהגעתם שזה יהיה המצב?

וגם אם זה הבית של האחות, אי אפשר שאח שלה ואשתו או האחיינית יהיו שם?

באמת מוזר להזמין כשלפחות לזוג אין מיטה לכל אחד משני בני הזוג

הקשר עם האחות לא חזק גם בלי קשר לחגים?

אין מצב לנסות להתקרב בשגרה כדי שאם תתארחו שוב (אם בכלל תרצי עם כזאת מציאות) תוכלו להשתמש בחדר הפנוי למעלה?

לך אין בכלל קשר עם גיסתך?

והכי חשוב, בעלך מבין אותך בכל הסיפור הזה?

מאוד חשוב שהוא איתך

אם הקשר עם גיסתך טוב, אין אפשרות לפני אירוח שם לבקש ממנה שאתם או הילדים יהיו בחדר השני?

על הדברים האישיים שלה כמו שאמרת לא צריך להיכנס

חבל שתגיעו לשם ותצאו בכזאת הרגשה לא טובה 

מאוד מורכב

וכנראה מצב רגיש ביותר

אגב, להזמין את ההורים אליכם רלוונטי? 

אז אישית, בלי קשר לכלל ההתנהלות, הייתי חושב שמי שמסוגלת להיות אמא, אמורה להחזיק באופן קבוע דירה לעצמה ולא להיות תקועה אצל ההורים, אבל כנראה שגם זה חלק מהמורכבות.

למעשה מציע להתמקד במה נכון לכם, גם אם זה להשאר בבית (אולי להזמין אותם אליכם?), אבל בשום אופן לא להכנס למורכבות בין גיסתך להורים.

מבחינתי, אירוח צריך לכלול תנאים מינימליים כגון מיטה.

אם אין מיטה, אין אירוח שכולל לינה. נקודה.

''אמא, אנחנו נשמח מאוד להתארח אצלכם, אבל בגלל שאין לכם מיטות עבורנו, נגיע ביום שבו אפשר גם לחזור הביתה לישון אחרי האירוח''. ככה פשוט.

בלי דרמות, בלי להפוך את זה ליותר ממה שזה.

אין מיטות, לא מגיעים.

שחלק מהקושי הוא גם שציפו מכם 'להתכלב' בלי שאמרו לכם.

ויש אנשים שבאמת זורם להם לישון מיליון אנשים בחדר קטן (שכנים שלי ישנים קבוע 7 נפשות בממ''ד עם תנאים כמו שתיארת). אבל יש אנשים שאצלם ילד בלי מיטה משלו- לא ישן דקה.

והילדים שלי הם מהסוג האחרון- אז אני מבינה אותך מאוד.

ואשתף שפעם חמי וחמותי הוציאו אותנו לנופש, אבל כדי לחסוך הם החליטו בשבילנו שהילדים ישנו שניים במיטה. שזה סבבה בעיני אנשים מסוימים, אבל אצלנו לא. ממש ממש לא. וגילינו את זה רק כשהגענו לנקודת האירוח.

אני הייתי חצופה מספיק כדי לשלוח שני ילדים לישון בחדר של סבא וסבתא.

ומאז זה לא חזר על עצמו.

ספציפית לגבי 'ליל סדר עם סבא', יש לזה משמעות וחשיבות של המשך העברת מסורת הדורות, אבל יש גם אפשרות אחרת.

רבים שנאלצו בקורונה או במלחמה או בנסיבות אחרות לעשות בעצמם - גילו גילוי חדש. ליל סדר שלכם, בקצב שמתאים לכם כשבעלך ואת ממוקדים בילדים שלכם - זה משהו מיוחד ומרומם מאוד. אפשר גם להזמין חברים לעשות יחד. אם יש לכם כח הכי חשוב (וגם הכי מחנך את ילדכם) להזמין את הזקוקים לכך בשכנותכם - אדם גלמוד, משפחה של עולים שאין להם קרובים בארץ וכד'. אבל קודם כל המיקוד בכם.

זה לא אומר שמעכשיו כך זה יהיה לנצח, יתכן שבעוד כמה שנים יסתדרו דברים ותוכלו לעשות בפורמט זה או אחר סדר עם סבא וסבתא, אבל כרגע זה כנראה יוצא מאוד עמוס - אז כדאי לחשוב על האפשרות.

עשינו את זה לא מעט שנים,

כי גם בשנים שהיינו צריכים להיות בצד שלי לפעמים לא יכלנו בגלל מורכבויות משפחתיות.

אבא שלי עזב לחו"ל לפני 5 שנים וכן יש כאב כזה ותחושת חוסר, זה בעיקר פוגש אותי סביב ליל הסדר

ועדיין מציע למצוא איך להפוך את הלימון ללימונדה.

אנחנו עשינו לבד סדר, זוג עם תינוק, בגלל אילוץ מאוד מורכב וזאת היתה חוויה מכוננת.

אח"כ חלק מהשנים כן נסענו, אבל כשהתאים שמחנו לעשות לבד.

ומצד שני, ממש מרגיש לי שאני מכיר את הסיפור הזה... די דומה לבית שאני מכיר. או בקיצור, יש מצב שאנחנו קרובי משפחה

בכל מקרה, התיאורים נשמעים לא טוב, אבל גם צריך להבין שאלו ההורים של בעלך, ואיזשהו מחיר תצטרכי לשלם על הכבוד שלך לבעלך ולרצון שלו לשמר קשר עם הוריו.

לשמחתי, אני שומע כאן הרבה תחושת הזנחה, אבל לא משהו בלתי הגיוני או לא אפשרי לחלוטין.

מציע שתקיימי שיחה עם בעלך ותחשבו על מה כן ומה לא, ואיך בכל זאת הולכים זה לקראת זה. כי בסופו של דבר דם זה לא מיץ עגבניות ואנחנו צריכים לתת מקום להיבטים סוציולוגים של בני זוגינו.

מציע לך להגיע עם אמפתיה וכבוד לצרכים שלו. קחי בחשבון שהמחיר יכול להיות הוצאה של בטן מלאה שלו על הורייך (אחרי הכל, הגמל לא רואה את דבשתו). וגם להכיר ולקבל את המושג "כניעה".

זה מה יש...

למרות שלא נראה לי.

ביננו אנחנו פתוחים ומדברים על הכל.

על האתגרים בשמפחתי ובמשפחתו.

וגם הוא מבואס מהמצב.

קשה לו שאמא שלו לא יוצאת...

לא מבין מה האחות נתקעה שם שנה פלוס...

וגם מתגעגע, בקיצור, מורכב

הסיפור-מסגרת שתיארת, מתאים אחד לאחד לבית שאני מכיר (ולמגינת הלב, הבית שגדלתי בו. רק שמסיבות שונות אני כמעט לא מתארח בו..). וכן, הכתיבה שלך מתאימה לגיסה שהתארחה בחג. כולנו יודעים שמאוד קשה לה.

מה שכן, זה כנראה לא אתם, גם כי אין הרבה סיכוי שהיא תכתוב כאן, וגם כי כשכנסת לפרטים זה שונה מאוד מהבית שאני מכיר (האספרגר הוא לא אח אלא קרוב ברמה אחרת, והאחות התקועה היא לא דתלשית וזה סיפור של הרבה יותר משנה שנתיים. ועוד כמה פרטים).

מצד שני, דווקא אני מדמיין את אותה גיסה מתייעצת אתי. ובכנות אני בעיקר שואל את עצמי למה מתוך כמה וכמה ילדים שקשה להם, רק היא "עושה כל כך הרבה בעיות"? למה דווקא היא לא מתפשרת? ובפרט באמת שהם באים מעט מאוד (לא רק לאירוח, גם לארוחה קצרה וכדו' הם בקושי באים, וגם כשבאים - זה בלעדיה).

וזה מדגיש לי אולי את מה שצריך לשים לב ולהיות מודעים לו. בשביל לשמר קשר עם משפחה, זה עניין רציני ודורש איזה מחיר משמעותי. אם זה חשוב לכם (כמובן בהנחה שזה באמת חשוב), אז נאלצים לשלם את המחיר. אפשר להפחית את הכמות, אפשר למצוא מקסימום פתרונות לבעיות ספציפיות (נניח אם יש בעיה עם הממד, אז אולי יש לבעלך חבר ילדות או שכן שהוא בקשר טוב איתו, ושינסה לסדר לינה אצלו). אבל אם הקשר הזה חשוב, צריך להבין שיש לו מחיר.

זה לא קל, אבל יכול להיות שגם בילך מתקשה אצל הורייך ושותק, ולא כדאי לעורר דובים. ובכלל יש סיכוי שזה גם קשור לרגישויות ייחודיות שלך.
 

בהצלחה יקרה ♡

שהכיוון של השיח ביניכם פה הולך למקום רע.

אתה די בטוח שאתם משפחה ויש לך בטן מלאה עליה (או על הגיסה האמיתית), מה שמבטיח מתכון נוראי לפורום.

הכי טוב שתדלג על הסיפור הזה, או שתנסה להתאמץ להבין את הצד שלה. זו הזדמנות פז שלך לשמוע ולהיכנס לנעליים של מישהי שאתה חושב ש"רק היא עושה בעיות". אולי תגלה כמה דברים גם על עצמך במהלך הקריאה.
 

ואכמ"ל.

ואני אומר את זה דווקא בגלל שאני מבין את הסיטואציה, וגם אני כנשוי טרי, הייתי ממש שמח להיות קצת פחות דבוק למשפחה של אשתי, אבל בס"ד הבנתי מהר שאין טעם להיפרד ועדיף למסגר ולהתמודד.

ממש מבינה את התסכול על הסיטואציה. זה באמת יכול להרגיש שלא מתחשבים בכם.

זה שלא היה מקום נורמלי לישון, וחוסר הגיינה זה נורא מגעיל ומבאס אין ספק וברור שצריך להסיק מסקנות כלשהן להבא.

יחד עם זה, מציעה גם לחשוב על מה שההורים עוברים עם האחות וכמה זה התגברות והתמודדות יום יומית ואולי עוגמת נפש עבורם, ויש בן עם אספרגר שאולי צריך יחס מיוחד, והם בטוח רצו שתבואו ואתם גם חשובים להם מאוד.

יש מצב שהם נמצאים בסיטואציה מאוד קשה של לנסות לרצות את כולם ובעצם לא יכולים לתת פתרון טוב לכולם בו זמנית. וכמו כל הורים מבוגרים הם פשוט רצו את הילדים שלהם איתם בחג. רצו נחת וזה רצון כל כך מובן.

אני לא אומרת שאת לא צודקת, ההרגשה שלך מובנית ומצודקת.

את לא צריכה לסבול ואולי לא תוכלו להתארח שם בתקופה הקרובה,

אבל אולי כדאי לנסות לראות גם את הצד של ההורים ולהבין את הקשיים שלהם בהתמודדות עם כולם.

אולי זה יתן פרופורציות וחמלה למצב שלהם, גם אם זה לא עושה את המצב שלך יותר קל.

אולי תמצאו דרך לשפר בעתיד את השינה שם ואולי לא. אולי תמצאו דרך אחרת לקשר.

זה לא חייב להיות פתרון מידי אבל כל צעד קטן לחמלה יכול לעזור.

שולחת חיבוק

זה בדיוק הסיפור.

וזה נורמלי.

זהההרבה צרכים שונים בו זמנית וזוג הורים שרוצה לתת לכולם.

אבל בגלל שזיהתי שזה יותר מידי צרכים, גילאים, סטטוסים וכו שמתנגשים, העדפתי ללכת אחרי החג ולא להשאר גם לשבת כי הרגשתי שזה כבר יהיה יותר מידי.

קצת מבאס שלאחות אין עצמאות ולא נראה שיש אופק להתנחלות שלהם שם.

להורים זה ממש קשה אבל לא ברור לי למה הם נתקעים שם.

בעבר גיסתי היתה עובדת ומאז הלידה שזה שנתיים היא רוצה לגדל את הילדה בבית אז עובדת רק שעה ביום וההכנסה בהתאם והבן זוג לא יודעת היה שם קצת און אנד אוף אז לא ברור..

הפתרון הקל שלהם זה להיוצ אצל ההורים, הסבתא עוזרת המון עם הילדה, חוסכים הוצאות, אבל בעיניי זה קטסטרופה.

גם כמובן דוחק אותנו הצידה לסבא ולסבתא לא נשאר גרם של כח וסבלנות לילדים שלנו. אבל מעבר לזה הסבתא אישה חולה וכולם בבית עליה זה עומס. 

כמה מורכבות

כמה זה דורש לנווט בין חלקי המשפחה בעיקר שזה חשוב לכם וזה מביא גם מחירים לא פשוטים כמו שכתבת.

@שבורת,לב כתבה מאוד יפה כאן

את כנראה לא תוכלי לפתור את המצב עם הגיסה,

זה שלהם.

אל תקחי עליך דברים שמיותרים לך.

אבל את מקסימה שלמרות הכל היית שם בחג ומקסימה החשיבות של חג עם ההורים בעיניך.

זה לא מובן מאליו.

צריך לקוות שעם הזמן אולי יהיו שינויים.

יש עוד שנה עד ליל הסדר הבא ובינתיים יכול להיות שדברים יזוזו וישתנו לטובה.

צריך זמן וסבלנות.

❤️

ליל סדר עם הסבא והסבתא. מעריכה אותך ממש.   זו כן חוויה שזוכרים הילדים.    מבינה שהיה לך קשה ומעריכה גם את הסבתא שמתמודדת בכל כך הרבה חזיתות : הבת הלא נשואה עם הרגישות הדתלשית - קורה במשפחות דתיות ובאמת הולכים על ביצים כדי לא לנתק ולהתנתק, הבן עם האספרגר וגם הרצון לארח אתכם - משפחה שלמה כשאין להם תנאים מתאימים. חושבת שאולי כדאי מראש לחשוב איך לעזור לסבתא, אולי להביא מיטה מתקפלת, אולי משהו בניקיונות לפני, להביא מצעים שלכם (אני מביאה קבוע כדי לא להוסיף כביסות למארחים) וכד'. חושבת שכיוון חשיבה כזה, שהסבתא מתאמצת ולא ככ מצליח לה כי קשה לעמוד בצרכים של כולם ורצון לעזור לה וליצור חוויה משופרת לכולכם כחזית מאוחדת, יכול לעזור גם לתחושות שלך.

פרחים מידי יום שישי,

לקום בלילה לילדים הקטנים

לקום איתה בלילה גם כשהיא מניקה כדי לעזור

אחריות לניקיון הבית

אחריות לקניות השבועיות

מתנה שווה ליום הולדת

ליזום מידי פעם יציאה לבית קפה/מסעדה

ליזום לצאת איתה לקניות לעצמה בקניון

לאפשר לישון עד מאוחר בשבת בבוקר

חופשות שוות בארץ או בחו"ל 

בעיניי זה מיותר לחלוטין שהבעל גם יקום בלילה,לפחות שהבעל ישן כמו שצריך

מי שבא לה להעיף עגבניות...רחמים...הכל נקי פה לפסח...

לי היו תקופות בתחילת ההנקה

שהציל אותי כשהוא היה קם לעזור לי

אבל כן היינו עושים סוג של תורנות או לפחות קימה אחת שלי כדי שיהיה לה 4-5 שעות רצופות של שינה.

אחרת זה מורכב להמשיך לתפקד שכל שעתיים צריך לקום להאכיל + יש בית ועוד ילדים שצריכים את צרכי הבית 

יש תינוקות שלא נרדמים מיד אחרי הנקה.

ואפילו רק להביא את התינוק לאישה להנקה בשכיבה יכול להקל מאוד מאוד.

הוא כתב שהוא קם במקומה...

זה לא רלוונטי

לקום יחד איתה כן

רק בשביל להביא/להחזיר תינוק,

זה תינוקי ומיותר בעיניי,במיוחד אם הבעל עובד למחרת.

ככה לא באמת צריך להתעורר אלא ממשיכים להניק חצי מתוך שינה.

ויש גם אמהות מניקות שעובדות.

ויש הבדל מהותי בעיניי, בין מה גבר יכול לעשות לאשתו, לבין אשה שיכולה לעשות לבעלה.
מבחינת התפיסה- זה חופף בעיניי והכלל הוא- לאן מכוון החץ? מה בראש סדר העדיפויות?
כל הפעולות הקטנות- והנחוצות מאוד, צריכות לנבוע היכן ומתי שבן הזוג יצליח לחוש תחושת אכפתיות, וזה שאני בראש סדר העדיפויות.
ברור שאנחנו חיים עם רגליים על הקרקע, ויש בלתמי"ם ויש  עניינים אבל מה מניע אותי?
מקווה שזה ברור..
לעניין הטכני-
לפי דעתי אשה צריכה להרגיש יציבות, לקיחת אחריות ויוזמה.
מה הבעל יכול לעשות?
ליזום דייט- ביתי או בחוץ, אחת לשבוע או לשבועיים, לדאוג שיש מי שישמור על הילדים (לא לבקש מאשתו אבל שהוא יהיה זה שמוביל את העניין)
משקה שהיא אוהבת בלי שהיא תצטרך לבקש
משהו טעים שהיא אוהבת
מסאז'- בזמנים שמותר, או אפילו לרכוש לה מסאז' מקצועי
הודעות במהלך היום, גם הבעת חיבה רגשות ומחשבות וגם שיתוף -נתקלתי בסרטון\ פוסט הזה וחשבתי עלייך (משהו שמביע אהבה, הערכה או תשוקה)
כמובן שפינוק של מתנה שווה מדיי פעם, מבלי שהיא תצטרך להתחנן ולהזכיר מליון פעם, לשים לב היא היא רומזת או אומרת שרוצה משהו, ולהפתיע איתו
לסדר לה את המיטה
אם מתאפשר לשניכם בלו"ז- לשחרר אותה לעשות כרצונה לזמן פינוק של מה שהיא רוצה, כמה שעות מבלי שהיא תצטרך לדאוג איך הבית מתפקד ומסתדר...
כשיש אפשרות לתת לה לישון עד מאוחר בשקט\ שנ"צ
ושוב חוזרת לעיקרון- שהיא תרגיש במעשים ולא רק בדיבורים שאתה חושב עליה ושהיא נמצאת בראש סדר העדיפויות.

נשמע שפותח הפוסט הוא גבר לכן עניתי על הצד הנותן הגברי..
 

מה שהשני אוהב

אני אוהבת קפה

כיף לי שהוא מפנק אותי בכוס קפה עם שוקולד

הוא אוהב אוכל טוב

כיף לו שאני מפנקת בארוחה שווה

פתקים זה תמיד טוב

פרחים אני פחות בקטע

דווקא בעלי שמח לקבל עציצים יש לו גינה מכובדת

לצאת ביחד לטייל

הוא מאוד אוהב לצאת לאיזה מעיין

אני אוהבת לבתי קפה

שמשתנה מאדם לאדם.

כן יש בזה משהו טיפונת לא־רומנטי לשאול "מה עושה לךָ/ךְ את זה"

אבל באמת אנשים כל־כך שונים וכל־אחד אוהב ומתלהב ממשהו אחר.

סבורני שהחכמה הגדולה היא לאו דווקא לעשות את המעשה הרומנטי הגנרי אלא דווקא לדעת מה הצד שני האוהב? מה האופי שלו? מה הנקודה שנוגעת בו/בה בדווקא?

כל אחד שמח במשהו אחר, אבל כדי לדעת מה משמח את השני דרושה הקשבה הדדית ופתיחות להגיד מה באמת משמח.

יש כאלה שישמח אותם מתנה ויש כאלה שזה יעצבן אותם (כי בזבוז כסף/ כי אני לא צריך את זה/ כי מיותר בעיני...) יש כאלה שימחו לקבל כוס קפה (למיטה?) ויש כאלה ששונאים קפה או  אוהבים רק את זה שהם מכינים וכו'...

לכן א'. לא להקיש שאם חבר קנה לאישתו תכשיט חדש והיא היתה בעננים זה אומר שגם אישתך תשמח בכזה דבר.

ב'. מה שמשמח אותך לקבל או לתת, לא בהכרח משמח גם את השני/ה.

אנשים שונים אוהבים וצריכים דברים שונים. ע"ע 5 שפות האהבה.

ג. הייתי מחלקת בין מטלות בבית וטיפול בילדים שבהן מתחלקים כל אחד לפי מה שמתאים לבין חיזור ונתינה מעבר לרגיל כדי להוסיף אהבה. לדעתי הבלבול בין הדברים גורם להרבה מתחים של: אבל עשיתי כל כך הרבה (שטפתי/ קמתי/ סידרתי/כיבסתי...) איך זה שהיא עדיין לא שמחה איתי/ כועסת עלי/ מרוחקת ממני?... אולי כי אין בעיניה (או בעיניו) קשר בין דברים שצריך לעשות לבין אהבה. (שזה גם קצת נכנס לעניין שפות האהבה, אבל לא בהכרח.)

בהצלחה רבה. כיף שמחפשים מה משמח את השני. אבל לא צריך לחפש רחוק. לדעתי, אפשר פשוט לשאול ולדבר על זה כמה וכמה פעמים בחיים. זה דברים שמשתנים כל הזמן.

כולל מצוות סיפור יציאת מצרים.

אמנם כמינימום שבמינימום, למי שלא מצליח הכל (או חייל וכד' שיש לו דקות ספורות), יוצאים ידי חובת סיפור יציאת מצרים בהזכרת יציאת מצרים שבקידוש (וכמובן - לשתות כוס ראשונה) ולהגיד מ"רבן גמליאל היה אומר וכו' לפיכך וכו'" עם הברכה שחותמת את המגיד וכוס שניה.

(מקור: משנ"ב סימן תע"ג ס"ק ס"ד).

נוהגים להשתדל מאוד לשמוע גם את עשרת המכות (משנ"ב שם) ולכאורה כדאי מאוד גם את הפסקה של "עבדים היינו" שבהתחלה, שבה מופיע סיפור השיעבוד והיציאה בקיצור. (ע"פ דבריו בסימן תע"ב ס"ק נ')

מעבר לזה - כמובן כל המרבה, הרי זה משובח, אבל אם את מפסידה קטעים מכל הדרשה הארוכה של "ארמי עובד אבי וכו'" - לא צריך להילחץ להשלים.

עשרת המכות מאוד חשוב

כל השאר פחות מהותי

מגיד לוקח כ10 דקות בקריאה מהירה ורצופה

הלל כ3-4 דקות

לא רואה לחץ להשלים כלום.

תכווני בקידוש. תגידי "פסח מצה ומרור" את עשרת המכות.

ותכוונתי "ולהגדת לבנך". תספרי להם שאת מתזזת אחרים כי זה פסח.

או שלשם שינוי אל תתזזי.

ואז הם ישאלו מה קרה שאת ככה נינוחה?

אז תספרי להם שעבדים היינו ועכשיו את בת חורין 🤣

פסח שמח 

מתוך שולחן ערוך "הרב", תעג סעיף מג:

ועיקר נוסח ההגדה שתקנו חכמים חובה על הכל הוא מתחילת עבדים היינו עד הרי זה משובח ואחר כך מתחלה עובדי עבודה זרה היו אבותינו כו' עד סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי ואח"כ פסח שהיו אוכלין כו' מצה זו כו' מרור זה כו' בכל דור ודור כו' ואותנו הוציא משם כו' לפיכך כו' עד ברוך אתה ה' גאל ישראל ושאר כל נוסח ההגדה הוא מנהג שנהגו כל ישראל מדורות הראשונים:

נ.ב. מה שהוא כותב "סוף דרוש פרשת ארמי אובד אבי" - הכוונה היא עד עשרת המכות (ולא חייבים להוסיף את דברי רבי יוסי הגלילי וחבריו)

צריך לומר, או לפחות להקשיב, מ"רבן גמליאל אומר, כל שלא אמר..." עד הברכה שלאחר ההגדה.

אם תרצי אבדוק במדויק

בעיקרון נשים חיבות בכל מצוות הלילה כמו גברים - נשואים טריים

וציינתי את המקורות.

העובדה שכמה ניקים שונים, ענו על דעת עצמם בלי מקורות ו(כנראה) בלי לדעת בכלל, כיצד הראשונים והפוסקים השונים הבינו את המשפט היחיד שהם ציטטו, מדגישה שוב עד כמה הפורום אינו במה מתאימה לפסיקת הלכה.

ולתועלת הציבור, להלן דברי המשנה ברורה, סימן תעג סעיף קטן סד:

גם נשים חייבות במצות הלילה ובאמירת הגדה ... ולכן החיוב גם על המשרתת שתשב אצל השולחן ותשמע כל ההגדה ואם צריכות לצאת לחוץ לבשל עכ"פ מחויבת לשמוע הקידוש וכשיגיע לר"ג אומר כל שלא אמר וכו' תכנוס ותשמע עד לאחר שתיית כוס ב' שהרי מי שלא אמר ג' דברים הללו לא יצא ונוהגין שגם קוראין אותן שתשמע סדר עשרה מכות שהביא הקב"ה על מצרים כדי להגיד להם כמה נסים עשה הקב"ה בשביל ישראל

בזמן וביום הכי לחוץ בשנה אולי זה לא הזמן לתהליכי עומק,

לכן ממליצה רגע לעבור את היום ומחר כמה שאפשר, ובהמשך לראות במבט-על איך לגשת לנושא.

גם לבחון יותר לעומק את הצורך שלך שם,

גם את ההתנהלות עצמה של כל אחד מבני הבית בנושא הסדר והניקיון,

גם להקשיב פנימה ולפתוח לעומק את הצד של בעלך שכתבת שהוא כן מנסה לסדר

וכי הזמנים בהם הוא לא מסדר עבורו הם כי "גם ככה את לא מרוצה" כדבריו.

כלומר להקשיב רגע לחוויה הפנימית גם שלו.

שהוא כן מנסה וניסה לסדר.

שאולי לא יודע או לא מסוגל או קשה לו לסדר כמוך, אולי זו לא החוזקה הכי חזקה שלו, אולי הוא "סתם" שונה ממך והראש שלו פועל אחרת וכן הלאה...

וגם שהוא לא מסדר לא כי לא אכפת לו, לא כי הוא נגדך, אלא כי באמת באמת הוא מרגיש שמה זה שווה אם גם ככה תהיי לא מרוצה, אז הוא במעין "אין כניסה" כמו תמרור כזה.

אם אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אם לא אסדר - אשתי לא תהיה מרוצה.

אז מה אוכל לעשות?

אולי אני מרגיש שכל מה שלא אעשה זה אף פעם לא יהיה בסדר או מספיק?

שאין לי שם כניסה, אין לי שם מוצא?

אולי אני צריך להרגיש שם בעומק שכן יש הכרה למאמץ שאני כן עושה,

שכן יש קבלה לשוני ולאדם שאני,

שכן אשתי שמחה ומאושרת,

שכן אני יכול לתת יד ולתחזק את הבית כמו שצריך ויש לכך ניראות והערכה?

וכמובן לשמוע גם לעומק אותך.

ואז להגיע למציאת דרכי כיוון שיכולים להתאים לשניכם.

אחרי ראיית עומק שלך

ראיית עומק שלו

ראיית עומק של ההתנהלות כולה בנושא

השלב של ההתקדמות והפתרונות יכול להגיע יותר בבהירות, אבל רק על גבי ההבנה לעומק והניראות של כל הנ"ל.

שולחת עוד חיבוק וחיזוק

ב"הצלחה גדולה בכל יקרה!

ומצרפת לך כאן שתי הודעות שכתבתי בדיוק מקודם בפורום הו"ל שיכולות להתאים גם לכאן ❤️

קוצר רוח ועבודה קשה

וקצת על הזוגיות שלנו בתקופה הזו 

(משום מה קצת מתקשה ולא עובד לי להעתיק את הכתובת של הקישור עצמו, אז ניסיתי מה שיכולתי בינתיים ואם לא עובדים לך הקישורים אפשר פשוט להיכנס לכרטיס שלי ולראות את שתי ההודעות האלה שם בצורה מסודרת...)

אם כן אני מציעה לרכז כל תחום באותו אזור, לתת מקום לכל דבר ואם צריך לכתוב על כל מגירה וקופסא מה יש בה. כשיש מקום לכל דבר, וכל תחום באותו האיזור הרבה יותר קל לשמור על סדר גם למאותגרי סדר קשים. ואם הםממש מאותגרים שלטים ממש יכולים לעזור כי הם רואים בדיוק איפה כל דבר

צריך כמובן תקופת הטמעה,אבל זה עדין מקל מאד

אם לא קשה לך אפשר גם לזרוק ולפנות מהבית דברים לא נצרכים,ואז זה מוריד מהבלגן כי יש פחות מה לבלגן

וזו תקופה שצריך לנשוך שפתיים ולהחזיק מעמד.

לאחרי פסח אני מציעה חלוקת תפקידים שבה את האחראית הבלעדית על הסדר ו"בתמורה" הוא אחראי על משהו אחר (רצוי משהו שאת שונאת לעשות).

בתור המבולגנת מביננו אני יכולה להעיד שאני בכלל לא *רואה* שום בלגאן בזמן שהוא משתגע ולכן זה פתרון ממש טוב שבו הצד המסודר משלים עם הבלגאן של השני אבל "מרוויח" ממקום אחר.

אם יורשה לי, שאת בעצם כועסת על אנשים שמנסים לעזור (וטועים) ומוציאה את החשק שלהם מזה. גם על הבעל ועכשיו גם על הילדה שלך.

גם התגובה שלו "גם ככה את לא מרוצה" נשמע כמו "אני עושה את המקסימום שלי ואת לא מרוצה". זה לבד מוציא את החשק.

המחשבה שלי: רשימה סגורה, לתת לו משימות שלא מטרגרות אותו איתך, ובטח שלא להעיר לו. זה לא מועיל לכם.

נשמע שאת מאוד מוצפת, יש עלייך הרבה עומס ופסח עושה להכל בוסט.

את רוצה שותפות ואת צודקת, כשאין זה מאוד מתסכל.

אני חושבת שזה יותר עמוק מהבלגן הטכני וכדאי לברר מה קורה לך בפנים ובזוגיות.

בקשר לילדה-

ברגע שאת שמה עליה תווית שהיא כמו אבא שלה המוח שלך כבר מתחיל לחפש הוכחות לזה ואז כל דבר קטן שהיא עושה נצבע דרך זה.

היא קצת אבא שלה וקצת כמוך ובעיקר היא אדם בפני עצמה.

היא תלמד ממך מיומנויות בצורה יותר טובה כשזה יבוא בלי לחץ.

אז אולי הכי שווה כרגע להתרכז בלהחליף את המחשבה שהיא דומה לאבא שלה במחשבה אחרת כמו שהיא עדיין לומדת.

זה יעשה המון הבדל.

שולחת חיבוק❤️🧘🏽‍♀️🙏