כמה זמן אנחנו מקדישים ביום למען....מישהו אחר?..
כמה זמן אנחנו חושבים עליו, עליהם?..
כמה זמן מתוך היום אנחנו לא אנשים פרטיים..?..
מה אנחנו יכולים לעשות בשביל.. בשביל מישהו, אדם כמונו..
מה אנחנו יכולים לעשות כדי להעלות חיוך?..
אותו אחד שלא עולה כסף, אבל שווה זהב..
בואו נעשה את המעט, את מה שכל אחד יכול..
בואו נוסיף את תפילה וישועה למעודפים..
דקה ביום, להיכנס לברר.
לשלוח הודעה מנחמת ולקרוא פרק תהילים אחד..
והפכנו את העולם לטוב יותר..
אחלה יום שיהיה, לכולנו 
...
מפלצתקטנהעברתי ניתוח מסיבות רפואיות לפני יומיים . אתמול חזרתי הביתה. ניתוח יחסית מורכב ויש לי כאבים ממש.
בעלי מצונן.
חברים התתקשרו להזמין אותנו לא.ערב היום . אז אמרתי להם שאני חולה ושלא נוכל להגיע.
אז בעלי שואל אותי אם עניתי להם ואם כתבתי שהוא חולה ולכן לא נוכל להגיע.
אז אמרתי לו "לא, כתבתי להם שאני חולה ולא נוכל להגיע". הוא התפלא
אגב הוא חולה מת לטענתו (יש לו קצת נזלת כן?)
גבר עם נזלת סובל לא פחות מאשה אחרי ניתוח 🤭
וברצינות,
רפואה שלמה לשניכם!
קצת אפצ'י וגברים מרוחים על הספה כמו סמרטוט.
המין החזק זה אשכרה נשים!💪
משה(בסוגריים, נזלות זה קטע וצריך להתייחס אליהן ברצינות, לרוב הן יושבות על משהו רגשי).
אשכרה אני חבושה במקומות שונים בגוף, על אנטיביוטיקה, גמורה. והוא אומר לי בבוקר "אני לא יכול לקום אני חולה כ"כ, את יכולה לטפל בהם?"
פשוט המשכתי לישון בלי להגיד כלום.
שוחררתי לגמרי.
וברוך ה' הילדים והלכו למסגרות.
הילדים ניקו את הבית ובישלו יחד עם בעלי.
שבת שלום!
אבל, אחרי כל העקיצות על הגברים וכו', כנראה גם בעלך מותש. כנראה שכל הימים האחרונים הוא תיזז בין הבית והילדים אלייך לבית חולים. ליווה, ביקר, ווידא שהכל בסדר וכו'.
באיזשהו מקום אתם כרגע כמו הזוגות שהבעל חוזר מלחימה. הוא רק מחכה להגיע לבית מסודר, שקט עם אוכל חם, ילדים רגועים ואשה שרק מחכה לו. במקביל האשה שהחזיקה לבד את הכל מחכה שבעלה יגיע וסוף סוף יסדר את הבית, ישכיב לישון במקומה, יתן לה לעשות מקלחת רגוע ברצף ולישון לילה בלי לקום.
אז תמשיכי לנוח, תתאוששי, בעז"ה תחלימי - אבל תראי את בעלך, תשדרי לו שאת מבינה שעמוס לו, שאת מעריכה את ההשקעה שלו ואל תזלזלי בזה שהוא לא מרגיש טוב.
בדיחה נשית ידועה.
אם זה עושה לך טוב בחולייך (או שאת בכלל לא חולה...), תהני מהרגע
וכמובן רפואה שלמה!
זה ידוע שרק אישה שחוותה צירי לחץ בלידה יודעת מה הסבל והכאב שגבר מרגיש עם חום 37 מעלות
תרגישי טוב
החלמה קלה ומהירה
מקווה שתצברי כח בשבת
אנחנו זוג צעיר, נשואים בקושי שנה וחצי. שנינו סטודנטים, בעלי בתואר טובעני, אני הרבה פחות.
שנה שעברה גרנו באברכיה בעיר של ההורים שלי, ואמא כל הזמן רמזה שאנחנו צריכים להזמין אותם, בסוף נכנעתי והזמנו. חשבנו שכדי להיות הוגנים כדאי גם להזמין את ההורים של בעלי, שנראה לי שלא ממש הבינו את הקונצפט והסכימו לבוא ביום שישי, אחרי שנצלו את הזדמנות לנסוע לרמי לוי באזור, כדי לשבת אצלינו רבע שעה ולאסוף אותנו לשבת אצלם. אין אצלם את כל הנימוסים האלו.
בתחילת שנה הזאת עברנו לדירה חדשה, ואמא שלי כל זמן אומרת ש"מסקרן אותה לראות איפה אנחנו גרים". אני כל הזמן צריכה להדוף אותה כדי שבעלי לא יצטרך לבזבז ערב לימודים יקר על זה. (כמובן שאני מנסחת את זה יותר יפה, אבל עדיין.) מבחינת סדרי עדיפויות ברור שאני מעדיפה לתת לבעלי שקט ללמוד ולעשות מטלות (וגם לי!) ובאמת שאני לא מרגישה צורך לספק את הסקרנות שלה.
באופן כללי, אני ובעלי הראשונים בבית שהתחתנו. שמתי לב שהמודל שאמא שלי מכירה זה מודל של אורחים מנומסים, כל פעם שאנחנו באים לשבת מצופה שנביא עוגה, (וכמובן שאני עובדת במטבח בצורה מלאה כי איך אפשר להסתדר בלי הבת הבכורה) והכל סביב התארחויות, מצופה להביא מתנה לימי הולדת של כל סבא סבתא, אח, הורה. והכל תמיד "מצופה", "מנומס", "ראוי" ו"לא יפה".
במשפחה של בעלי יש הרבה ילדים בוגרים שכבר לא גרים לא בבית, מאוד רוצים שנגיע, בפעמים הראשונות כשניסיתי להביא עוגה, חמותי מיד אמרה שלא צריך, שאני כמו משפחה. הכל הרבה יותר חם. גם לא מובן מאליו שנגיע לכל אירוע. כמובן שמאוד רוצים, אבל יקבלו בהבנה ולא ילחצו עם "ציפיות מנומסות" כאלו.
עכשיו אמא שלי התקשרה והייתי ממש שנייה מלריב איתה על זה. היא שאלה מה נשמע ואמרתי בדיוק הלכנו למסעדה לחגוג לי יום הולדת, והיא ישר התחילה. "היום הולדת שלך בלועזי זה שבוע הבא וכל החיים חגגנו לך בלועזי, אז הוא בשבוע הבא." (שזה בכלל מרגיש כמו "לא אכפת לי איך את מגדירה את זה, או מה התאריכים שחשובים לך) "יפה מאוד שחגגתם אתם, אבל מה את מתכננת לעשות עם המשפחה?" היא אמרה שזאת כבר ממש חוצפה שאנחנו לא מזמינים כי היא "סקרנית לראות". אמרתי לה שהזמנו אותה לדירה הקודמת, והיא אמרה שזה "רק פעם אחת בשנה שלמה". מה היא מצפה להתנחל אצלינו כל שבוע?
עוד שנייה מתחילה תקופת מבחנים ואין לנו זמן, זאת הייתה יציאה חד פעמית. אנחנו כל הזמן באים לשבתות, לא ברור לי למה אנחנו גם צריכים לבוא באמצע שבוע לכל יום הולדת וביקור, ועוד לארח אותה. לא הייתי עד כדי מתנגדת אם לא הייתה דוחפת את זה את זה כל הזמן. אבל למה שבכלל אנחנו נארח אותה? אנחנו זוג צעיר, אנחנו אמורים להתארח אצל אצל ההורים, לא להפך!
אוף, חלק ממה שכל כך שמחתי בהתחתן זה להתרחק מהשפחה שלי. אם זה היה תלוי בי הייתי רואה אותם פעם בחודשיים אולי.
נראה לי שאני בעיקר פורקת. אם יש עצות מועילות אני אשמח. אני בעיקר עצבנית ולא רוצה להכנע לשטויות האלו. אני גם מפחדת שאם אני אזמין אותה פעם אחת היא תצפה לעוד.
כל חורף חוזר לו אותו סיפור,
תעלומה עקשנית, ממש סיוט חמור:
הבכור מתקלח ושר לו שירים,
ואחריו נשארים רק מים קרים.
הדוד דלק שעות, עבד כמו חייל,
ובכל זאת אין לי מים, ממש חבל.
חשבנו: יש תקלה, הדוד חלוד
לא ידענו מה עושה שם הילד החמוד.
פותח את המים החמים בלי בושה,
ומשם מתחילה הדרמה הקשה.
הוא מחכה שהמים יתקררו ויהיו נעימים,
הדוד מתרוקן, הילד שמח בעננים.
רק כשהטמפרטורה “מושלמת”, לא פחות,
הוא מתחיל להתקלח אחרי שהדוד פרש לאנחות.
וכל זה, כן כן, אני לא מדבר שטויות,
במקום לפתוח מראש על טמפרטורות ראויות.
הוא כמובן חמוד ובכלל לא סדיסט,
אך יש מלא הפתעות בגידול ילד אוטיסט.
ננחם את עצמנו שהסיפור עוד לא אבוד,
הרי יש קצבת נכות שמשלמת על הדוד.
(כמובן, לא מהמקרה המתואר...)
בתור אמא לשני אוטיסטים חמודים (השנייה עוד קטנה מכדי להתקלח בעצמה) אני יכולה להזדהות... (גם אם זה לא קורה אצלנו כך בדיוק - ולו רק כי החימום של המים אצלנו עובד על גז, אז אי אפשר לגמור את המים החמים...)
הילדים המתוקים שלנו (עם קשיים שלהם אבל ממש לא אוטיסטים), מתנהלים בדיוק באותה צורה.
אבל כל עוד הם רבים ביניהם על מי בסדר ומי לא בסדר, שיהנו 😅
את הברז - הם יקבלו מים נעימים?
כי לפי מה שאני מבינה, זה מה שעבר בראש של הילד של פותח השרשור: הוא פשוט לא הבין שאם הוא מכוון את הברז על המים הכי חמים - הם יישארו חמים כל עוד יש בדוד מים חמים... (לא מדובר פה על מתבגר שנהנה להיות במקלחת שעות סתם ככה...)
כמו שאמר מי שאמר:
להיות אבא לנער אוטיסט בן 14, זה לדבר איתו על הבדלים בשיטת המשטר בין מדינות שונות בקרן אפריקה, או על שיטות מתקדמות לייצור מים כבדים בכור גרעיני, ואז לרדת על הריצפה בשביל לקשור לו את השרוכים...
היה שלב ששקלנו לשים ברז חשמלי כדי להגביל את המים במקלחות.
איני מכיר אותך ואת תשתיות המים בביתך.
אבל שווה (ברצינות) להזמין בעל מקצוע לבדוק את העניין.
1.גם תוכל מראש לכוון לאיזה טמפרטורה נעימה לו והיא תשאר ככה לאורך כל המקלחת ותמיד. חורף קיץ סתיו אביב.
2. אין בזבוז של מים חמים
3. דקה אחריו הבא בתור יכול להכנס בלי צורך לחכות שהדוד יתחמם.
כספית לחמם ליטר מים בגז קצת יותר יקר מאשר בדוד
אבל במקרה שלך זה יצא זול יותר
מכבים לפני שבת.
ואם שוכחים אז צריך להקפיד ממש, לפתוח את הברז על מים קרים בלבד.
זה מה שהבנתי, לנו אין חימום מים בגז.
מכבים לפני השבת או חג ואם חורף אז אין מים חמים (כי יש בעיה עם מים של דוד ) ואם קיץ זה מהדוד שמש.... בכל מקרה 24 שעות בלי מים חמים להתקלח אפשר לחיות מתקלחים לפני שבת ובצאת השבת....
מכבים את המכשיר לפני שבת.
פעם בשנה בממוצע אני שוכח לכבות לפני שבת, אז אני סוגר את הברז הראשי של כל המים החמים בבית כדי שלא נגיע לידי חילול שבת בשוגג.
אם כן, יש לי פיתרון אוטומטי בשבילך.
האמת חשבתי על כך.
על בקר חשמלי.
השאלה אם יש משהו שיודע להיות מסונכרן לפי שבתות וחגים
כניסה ויציאת שבת וכו'
אם אני לא טועה עלה סביב 3-4 אלף לפני 7 שנים
אבל זה שדרוג למקלחת!
זה קצת יותר יקר מדוד פר ליטר.
וגם גורם למקלחות ארוכות יותר (בזבוז גז ומים)
אבל זה מונע את הצורך בהחלפת פלאנץ
מונע מריבות על מי גמר את המים
ומשפר את חווית המקלחת
מי שמתקין את זה זה לא מטעמי חסכון בכסף
בדיוק כמו שמייבש כביסה משפר חיים אבל מגדיל הוצאות
ואנחנו משלמים סביב 1.5 שקל לשעת עבודה של דוד.
וזה היה לפני הרפורמה שעברנו לבזק אנרג'י.
לפני כמה שנים הייתי במקום של ייאוש.
התחתנתי צעירה ותמימה עם אדם שפגע בי ורמס אותי יום־יום, מהרגע שנכנסנו לנישואים.
אחרי שנים של פחד והשפלה, הגיע רגע אחד מכריע – תקרית שבה הוא הרים עליי יד.
באותו יום קיבלתי החלטה: אני הולכת, ולא חוזרת.
ועשיתי את זה.
עזבתי עם הילדים שלי ויצאתי לדרך חדשה.
המשפחה תמכה בי, החברות והחברים עטפו אותי, וכולם היו גאים בי – אפילו בני משפחה שלו.
והכי חשוב: אני גאה בעצמי.
עברתי מהחושך אל האור.
הצלתי את עצמי – בזמן.
והצלתי את הילדים שלי.
היום אני במקום אחר לגמרי.
יש לי עסק פרטי, יש לי רישיון, ובעזרת השם יהיה לי גם בית משלי.
ועדיין, כמו לכל מי שעבר טראומה, יש תקופות של נפילות באנרגיה.
אולי זיכרונות, אולי פצעים שהודחקו.
לא מזמן, כשמצאתי את עצמי שוב במצב ירוד, עלו בי תמונות מהעבר:
איך אחרי מכות או יריקות לפנים הוא היה יוצא מהבית,
ואני נשארת לבד בחדר, בוכה,
עם הילדים הקטנים סביבי.
בלי למי לספר, בלי כתף להישען עליה.
ואז נזכרתי איך הייתי מגיעה לכאן, כותבת שרשור,
ואנשים זרים – טובים – היו מגיבים, מחזקים, מרימים אותי מהרצפה.
כי אז באמת לא היה לי עם מי לשתף.
כשקיבלתי את ההחלטה להתגרש, אנשים לא האמינו שאעשה את זה.
זה היה צעד אמיץ, כמעט בלתי נתפס.
והיום אני רוצה לומר תודה.
עברו כמה שנים, אבל תודה על האנושיות, על הטוב, על היד המושטת.
רק לומר: בסוף יש סוף טוב, גם אם הדרך קשה וכואבת.
יש אור גדול בדרך.
תהיי חזקה.
תאמיני בעצמך
בעלי ואני ב"ה בזוגיות מהממת ואוהבת באמת.
היום קרה משהו שמפריע לי ואני מתלבטת אם אני מגזימה או שזה באמת מציק. בעלי סטודנט והלך ללמוד למבחן שלו עם מישהי מהלימודים, כדי שתשלים לו חומר שהפסיד במהלך החודשים האחרונים במילואים. זה עורר בי פתאום רגשות של קנאות מה הוא יישב עם בחורה לבד והיא תסביר לו? מה ואם הם יצחקו פתאום וכו... אני קנאית בהגזמה או שמה?
חחחח תודה
אשתי מאוד יפה בעייני, ברמה שכשאני לומד מדרש או רש"י שמזכיר אשה יפה, עולה לי בראש הדמיון של אשתי,
למרות, שבשכל אין לי ספק שבוודאי לא היום אחרי כמה וכמה הריונות ולידות ועניינים רפואיים וגם לא לפני כן - היא לא היתה זוכה בשום תחרות חיצונית, בפרמטרים של אלו שמסתכלים על החיצוניות.
אני מכיר לא מעט גברים, שכשנוצר קשר רגשי כבר לא הטרידו אותם ענייני יופי שלפני כן היו להם משמעותיים.
מחפשת המלצה לסדנה לערב נשים בקהילה❤️
לא סדנה יקרה! לא קשירת מטפחות.
תודה!!
מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.
כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות
עיצוב שוקולד לפרלינים
ציור בקפה
יש לי המלצות..
תלוי מי הקבוצה, כל אחת לוקחת הביתה או משהו שיוצר קולז
לרב זה על קנווס, עם מדבקה צובעים ומסירחם את המדבקה אז יוצא לכולן יפה ..
אפשר להזמין דברים ספציפיים.
עטרה
054-946-6341
יש לה סדנאות מגוונות
לדעתי היא תוכל לתת לך מענה מדיוק
בעבר היתה גם ניק מאוד מוכר כאן
מישהו מכיר מניסיון ויודע להמליץ בין טיוטה היילנדר לבנם קיה סורנטו
שניהם חצי היברידיים, 7 מקומות
לשימוש עירוני
תודה 🙏
