חברה, מתי למען השם יפסיקו להתעסק בקטנוניות שכזו בכל דבר הקשור לחרדים?
לא נמאס?
לא נמאס חודשים על חודשים לקרוא ב"רשו"ת הדיבור" מכתבי תחרות מגוחכים, פעם חרדי, פעם דת"ל. פעם הוא, ופעם אחר...
חברה, זה מגוחך. רוצים להסביר לי מה הטעם בכזה דבר?
כנראה זו עניות דעתי שלא נותנת לי הסבר הגיוני.
בס"ד
או להחרים אותי בכלל כי אני לא עומד בתפילה הזאת?
באני קורא למר רבינוביץ ולמטה היהודי אשר בראשותו שקודם יש עוד הרבה דברים לטפל מהם לפני כמטפלים "בבעיית התפילה לשלום המדינה" כמו שיקראו להפסיק לדבר בתפילה וכו'...
ממלכתים, לכו תבינו אותם 
אני לא אנטי התפילה הזאת ושום 'בתיח'.
אני עומדת, כן, ואפילו אפשר לאמר "בכוונה גדולה".
ועוד מה אני לא אוחזת- כמה תומכים נלהבים הם הצליחו לגייס לעצמם, האומללים.
א.הסידורים הרשמיים שמופיע בהם הנוסח הזה של מבוססים על נוסח חב"ד שמתנגדים לנוסח הזה בכל תוקף.
ב.בכל סידורי ומחזורי הרב מרדכי אליהו לא מופיע הקטע הזה
לא היה לי כוח אפילו לפתוח שרשור.
תלתל עשן האמת שיש לעיתים נדירות ומבחינות מסויימות, בטענות בודדות על הציבור החרדי - נעלם בתוך ענני הצביעות והסירחון..
(מחילה, פשוט קראתי אתמול נאומים של צ'רצ'יל, ושמעתי היום את אקוניס. הוא טוב.)
ב"ה
... הקדים ואומר שרק מי שמעורב עמוק בפוליטיקה הפנים חב"דית יבין את הסיפור הבא, לכן אתן קצת רקע.
הסידורים נוסח האר"י (חב"ד) מודפסים ע"י חברת "קהת" מאז יסודה ע"י הרבי הריי"צ.
בתוך קה"ת ישנה מחלקה שנקראת "אוצר סיפרי ליובאוויטש" שהיא אחראית על הדפסת הסידור.
יו"ר קהת הוא הרב קרינסקי והממונה על ה"אוצר" הוא הרב רייך.
לאחר ג' תמוז, כמובן קרא סיכסוך בניהם, שהגיע עד בתי הדין החב"דיים ובראשם רב קהילת חב"ד במונטריאול הרב הענדל זצ"ל שפסק שהזכות הוא של האוצר, הסיפור לא תם, לאחר פניה לערכאות הממשלתיים הזכות עבר ל"קהת" ומנהל ה"אוצר" פוטר. אבל בנתיים הספיק להוציא מהדורה של הסידור כשבמגביל מהנל קהת הוציא סידור אם שינויים דרסטיים בסידור התפילות בסידור החדש. נהייתה אדרמולציה שלמה, חלק אינם מתפללים בסידור זה ולהיפך.
רב קהילת חב"ד ברחובות, הרב גלוקובסקי, סיפר כשחזר מביקור ב-770 סיפור:
התארחתי בבית אחי והגעתי לסעודת שבת מאוד מאוחר, אחי אמר לי לא ידעתי שאתה כ"כ מאריך בתפילה?
והרב ענה לאחיו, חיפשתי סידור תפילה, לאחר כשעה מצאתי סידור של ה"אוצר", ניגש אלי ידיד ואמר לי איך אתה מתפלל בסידור זה, הרי הזכויות הם של "קהת"? טוב אז חיפשתי סידור אחר, לאחר כשעה מצאתי והתחלתי להתפלל ושוב ניגש אלי עוד ידיד ואמר לי איך אתה מתפלל בסידור כזה שהכל הפוך ולא כהמנהג מדורי דורות??? אז שוב סגרתי את הסידור ואחלתי לחפש שוב, לאחר חיפושים מרובים מצאתי סוף סוף סידור "תהילת ה'" ישן מלפני המחלוקות. כאן לא תם הסיפור, ניגש אלי שוב עוד ידיד אחר ואמר לי איך בכלל אתה מתפלל בסידור "תהילת ה'" כשהרבי התפלל בסידור "תורה אור" (לידיע זה אותו נוסח אבל כל תפילה מופיע רק פעם אחת וצריך כל הזמן לדפדף)??? זה הסיבה שאחרתי לא בגלל שהתפללתי ב\אריכות אלה רק בגלל שחיפשתי סידור מתאים.
המסר מובן: "די למחלוקות המיותרות!!!!"
זו תחרות קטנונית מגוחכת מאין כמוה.
מוטיזזה חסר טעם להחרים סידורים כאלה
זה קטנוני
כל הזמן בקבלת שבת אני פותח את העלון הזה בסוף ורואה את שאול יהלום טוחן אוכל..
זה מגרה! אמא הרעיבה אותנו כל היום..
אבל למה להחרים?...
עם זאת שזה לא עד כדי כך...
למה נתניהו היה צריך להוציא שעתיים לפני ההודעה הרשמית על כך, הודעה מיוחדת על השארתו של אגמון "עד למציאת מחליף (שכבר נמצא)" ולחטוף כל כך הרבה תגובות (הזויות, אבל זה לא משנה) מבפנים?
אנשים יקראו לזה שהוא רוצה 'לשלות בסדר יום', אני קורא לזה שכל ישר שלא נכפף ברוח התקשורת וכו'
אדם בסידני תקף כמה אנשים. העובדה שאביר המוסר, נציג הקב"ה עלי אדמות, הממונה על המצפון נשאר בשוויון נפש ולא פתח על זה שרשור מעידה על כשל מוסרי עמוק.
זו לא יוריסטוקרטיה, אלא "כל המיצר לישראל נעשה ראש"
אם שופטי בג"ץ, פקידי השב"כ והפרקליטות היו מפעילים את אותם טריקים, שטיקים, לחצים והליכים מנהליים-משפטיים שהם עושים נגד הימין - אבל הפעם נגד השמאל, נגד המחבלים ונגד כל שונאי ישראל -
אז ליל גלנט היה נראה כמו משחק ילדים לעומת מה שהיו עושים לנתניהו כשרצה להעביר חוק לפיטוריו באופן חוקי לחלוטין.
המערכת הזאת לא טועה. היא פועלת בדיוק לפי הכלל התלמודי העתיק (שטיטוס הרשע יישם אותו):
מי שמיצר לישראל - הופך לראש.
מי ששומר על ישראל - הופך למטרה.
זה לא "שלטון משפטנים".
זה מנגנון השמדה פנימי, שקודם את כל מי שפוגע בנו ומדכא את כל מי שמנסה להגן עלינו.
אז.
אבל אכן החה צריך השבת להוסיף מי שברך לאמריקאים, בגלל הנעדרים שם
מה אתם אומרים
באיזה אתר כדאי להתעדכן באקטואליה?
שמתעדכן מהר.
לא אתרי תרעלה וללא פריצות. (ל7 לא התחברתי)
עדיף לא להתעדכן באקטואליה
כמות הרעל החרדה שיש שם יכולה לדכא את החיים
אם אני רוצה להתעדכן
זה דרך הכותרות של רוטר סקופים
זה לרוב מידע עדכני נקי ובלי פרסומות
יש כאלה שמתמקדים למשל רק בביטחון
וגם כמות עדכונים יומית משתנה
בלבד
אבל אני לא כזה מעורה
אין שם "תרעלה" במשמעות המקובלת, אלא דיווחים של משפט או שניים. את הפרסומות מבטלים ככה:
מה שפחות רלוונטי למי שרוצה לקבל תמונה כוללת של המתחרש
מעבר לזה, תלוי כמה רעל וכמה SNR (יחס אות לרעש) אתם מוכנים לסבול. רוטר שהוזכר פה מכיל תוכן לא רע אבל תגובות רעילות ממש. אתרי חדשות חרדיים (הוזכר פה אחד @מבקש אמונה , אגב, ידעת שאמס זה גם כן פרוייקט שלי?) יש להם יתרון של תוכן נקי יחסית אבל מוטה חזק מדי למגזר שלהם. זכותם כמובן. אבל צריך לדעת את זה.
נכון קצת מוטה אבל לא נורא להרגשתי...
(גם יש קצת דברים שאני נוטה לחרדי 😁)
אהרון גרנות/גרנביץ', שגם בעצמו חי על התפר שבין קריית ארבע לחסידות גור וגם כעיתנאי היה שנים גם כאן בערוץ 7 ובעיתון נקודה ז"ל וגם במשפחה ובתקשורת חרדית, העיר על הנקודה הזאת מזמן.
יש בווצאפ חדשות משמחות
קבוצה
ויש ערוץ שכתוב איפה האזעקה, בצירוף מפה.
ואתה יודע איפה שרק היתה התראה
אפשר כבר לא להיות המרחב המוגן
אם הטיל עבר בנתיב אחר.
וככה לא צריך לחכות ל"הסתיים האירוע"
במקומות בהם לא היתה אזעקה.
העברת "חוק עונש מוות למחבלים" בקריאה שלישית היא רגע שבו המדינה מחשבת מסלול מחדש, אך בעוד חגיגות הניצחון נשמעות מצד אחד, זעקות האזהרה מצדו השני של המתרס חריפות מתמיד. בלב הסערה ניצב השר איתמר בן גביר, שהוביל את החוק כדגל מרכזי, בטענה נחרצת שרק יד ברזל וגרדום ישיבו את ההרתעה שאבדה ויעשו צדק עם המשפחות השכולות. עבור בן גביר ותומכיו, זוהי הדרך היחידה להבהיר לאויב שכללי המשחק השתנו וכי דם יהודי אינו הפקר. אלא שמול הגישה הזו מתייצבת חזית רחבה של מתנגדים, ובראשם דמויות ביטחוניות ופוליטיות כמו בני גנץ ויאיר לפיד, המזהירים כי מדובר ב"הימור מסוכן על חיי אדם". טענת הנגד המרכזית, שמהדהדת גם במסדרונות השב"כ, היא שעונש המוות אינו מרתיע את מי שיוצא למשימת התאבדות ממילא, אלא להפך – הוא מעניק למחבל את הפרס הגבוה ביותר מבחינתו: מות קדושים ("שהאדה"). המתנגדים טוענים בנחרצות כי המהלך הזה רק יתדלק גלי טרור אכזריים של נקמה, יגביר את המוטיבציה לחטיפת חיילים ואזרחים כקלפי מיקוח נגד ההוצאות להורג, ויבודד את ישראל מוסרית ודיפלומטית בעולם. ראש הממשלה בנימין נתניהו, שבחר להעניק את קולו ותמיכתו המכרעת לחוק, מצא את עצמו בלב הדילמה בין הצורך המבצעי-ביטחוני לבין הדרישה הציבורית והפוליטית לצדק גלוי ומרתיע. כעת, כשהחוק כבר כאן, השאלות הופכות למטלטלות יותר: האם תמיכת נתניהו ובן גביר תתברר כנקודת מפנה חיובית, או שמא צדקו גנץ ולפיד באזהרתם שהחוק הזה הוא רק דלק למדורת המזרח התיכון? האם אנחנו באמת בטוחים יותר היום, או שמא פתחנו תיבת פנדורה של אלימות שאין לה סוף? ומה יקרה ביום שבו פסק הדין הראשון יצא אל הפועל – האם נרגיש שנעשה צדק, או שנבין שהמחיר הביטחוני כבד מנשוא? אלו השאלות שנותרו פתוחות לשיפוטכם, והן דורשות מאיתנו להחליט: היכן עובר הגבול בין נקמה מוצדקת לביטחון לאומי?
ממליץ על המאמר ב"זה מעניין" שדן לעומק בטיעונים האלו ובכלל ברעיון של עונש מוות למחבלים.
