אני קוראת סמויה לרוב, ואני נהנית משפע של ידע ודעות מרחיבות אופקים כאן בפורום, הפעם אני זקוקה ליעוצכם.
בתי בת כמעט 4, ולפני חודש נולד לה אח קטן. היא מתנהגת איתו ממש די בסדר, ומרעיפה עליו נשיקות חיבוקים ושירים (לפעמים בהגזמה), אבל חל שינוי בהתנהגות שלה עם ילדים קטנים אחרים, פעם היא הייתה מתייחסת אליהם בסדר, מתחברת לפעמים, אבל לעולם לא מרביצה, אך לאחרונה היא החלה להכות אחים קטנים של ילדים בסביבתה. חברה קישרה לי אחרי שראתה אותה תופעה אצל הבן שלה באותו שלב (אחרי לידה) ואמרה לי שאולי היא מוציאה כעסים שיש לה על המצב החדש כלפי ילדים בחוץ. אנחנו כמובן אוסרים את העניין באופן חד משמעי ומסבירים לה שחוץ מזה שאסור להרביץ באופן כללי, אסור בשום פנים ואופן להרביץ לקטנים וחלשים ממנה.
מול ילדים גדולים, אם מישהו מציק לה היא יודעת להרתיע אותם בצעקה, כהגנה עצמית ולא משתמשת במכות. יש למישהו רעיונות? מחשבות? יש לציין שאנחנו מאוד משתדלים לתת לה את מקומה בבית, קצת זמן פרטי ( כשקטן ישן) אך מטבע הדברים, אפילו עם תינוק על מנשא, אני מוגבלת יותר בלעזור לה, וכמובן לפעמים חסרת סבלנות יחסית ללפני הלידה.
תודה מראש לכל העונים והעונות, אשמח להמשיך להשכיל מנסיונכם הרב 
, אני מאמינה בלהעצים את החיובי, אז העקרונות אני מניחה הם להפוך את החוויה למעצימה, כזאת שתחזק את הביטחון העצמי, את הרגישות, תחושת המנהיגות, החמלה. השאלה היא באיזה אופן ( דוגמאות מחיי היום יום ) אני יכולה ליצור אצלה את התחושות האלה?