בתור אשה, אם לילדים שהתחתנו ומדריכת כלות - בנות רבות מן החברה שלנו מרגישות כמוך. אך מתוך הכנה נכונה במהלך הדרכת הכלות, ושינוי כללי בתפיסה ובתובנות לפני ומיד לאחר הנישואין - הרווח כולו שלך. הקשר החשוב ביותר והקדוש ביותר, אכן קדוש - כי הוא אינו מתחיל בגיל צעיר בתור שעשוע, אלא נשמר בלבדית לעת בו כורתים ברית עם האחד והיחיד. 

בעז"ה תתארסו בשעה טובה, תתחילי את ההדרכה,  הנושא יעלה ולאט לאט בתהליך, ייבנה בך הרצון לקיים יחסי אישות. ולאחר החתונה לאט לאט תבנו את הצד הזה של הקשר יחדיו.

מזל טוב ותזכו לבנות בית נאמן בישראל. 

זה נכון שיש בעייתיות מסויימת בדרך שכל הנושא נלמד בגיל העשרה. החשש מפני "שימוש" במתנה הנפלאה הזו, בגיל ובצורה הלא נכונה, יוצר מצב שההתייחסות לכך היא שלילית ואז כשמגיע הזמן הנכון - לאחר חתונה, קשה מאוד לפתע להוריד את כל המחסומים.. אבל אם מסתכלים על זה כמו על דברים אחרים - למשל אכילה של אוכל לא כשר והפוך מזה - סעודת מצווה, אז קל יותר להבין שהדבר קדוש כאשר נעשה בצורה הנכונה.

זה טבעי לחשוש ובוודאי בחברה כמו שלנו. אבל כמו דברים רבים בחיי הנישואין, נותנים לדברים לזרום ומגלים עולמות מופלאים... כמובן שחשוב מאוד - הכרחי!! לקבל הכוונה נכונה ממדריכת כלות. אם את מרגישה שההדרכה לא מספקת - אל תוותרי!! תתייעצי עם דמות שאת מרגישה בנוח לפנות אליה - מורה, חברה וכו'. והעיקר: המון המון מזל טוב!!

תדאגי לבחור במדריכת כלות טובה,

כזו שעוסקת גם בעניינים צנועים, כמובן בכבוד ובעדינות.

היא תוכל להרגיע אותך מאוד מאוד

בהצלחה ומזל טוב!

יש מי שעובר לו מייד ויש מי שסוחב עוד ועוד.

תפילה , שיחה ישירה עם בעלך. התייעצות אם יש צורך.

נא לזכור שזה תהליך ולא מקל קסמים.

יש גם רגשות לבעל שלך.

שזה שבחברה הדתית יש צניעות ולא מדברים על זה בצורה גלויה,

זה מה שהופך את העניין למפחיד אצל חלק מהבנות ואולי גם כמה מהבנים.

אני מניחה שבכל חברה יש כאלו שמפחדים אבל לא יעיזו להגיד את זה.

ההמלצות שנתנו לך לפני בוודאי מועילות, וגם לדבר על זה עם בן הזוג (לפני או אחרי החתונה זה תלוי במידת הקשר.)

להתקדם לאט לאט אחרי החתונה, בלי לחץ ועם הרבה הבנה בינכם הפחד יעבור מן הסתם. ואם לא תמיד אפשר להעזר באנשי מקצוע.

לדעתי כדאי לדבר על הנושא עם אישיות בוגרת ומנוסה שמכירה אותך או עם מדריכת הכלות שלך (חשוב לבחור מישהי שתרגישי חופשי לשאול שאלות ולשתף)

ולא עם חברה נשואה! זה יכול רק להזיק, מניסיון כואב..

עם כל הכבוד לפורום, לא נראה ששייך (וגם לא יעיל) להעלות כאן את הנושא, את צריכה מישהו שמכיר אותך באופן אישי

שיהיה לך מזל טוב ובהצלחה,

הפחד שלך מובן ביותר, העיקר- לא לפחד מהפחד, להבין שזה טבעי, להאמין, להתפלל, ולחשוב חיובי

עם ה"דתיים".

הבעיה האמיתית, היא אצל אחת כמו זו שדיברה איתך שכ"כ איבדה (או - יתכן - מציגה כאילו איבדה. כבר ראינו דברים כאלה אצל "חילוניים" גם-כן..) את החוש האנושי הבסיסי, העדין והטהור והמכובד, עד שאינה חשה את הגועל, ההתבהמות וה"לא-שייך", שבדברים כאלו לא בנישואין.

מוטב היה אם לא היית משוחחת עם "בעלת ניסיון" מפוקפק שכזה, אלא עם מי שחוותה מה זה להתחתן בטהרה, ותופסת וחשה את ערך הקישור העמוק של נישואין, של הקמת בית, שרק מתוכו כל צדדי החיים תופסים את מקומם - כמגלים אותו - ובערך אחר לגמרי. את זה, כבר הפסידה "בעלת הניסיון" האומללה, שאינה מכירה בבעייתה ומייחסת "בעיה" לאחרים.

ה"פחד" ביסודו אינו רע. הוא מראה על תפיסה נכונה של השונוּת, של רשות היחיד שלך, של הצניעות. 

כדי להעלות את המושגים הללו שיתכללו בתוך המציאות החדשה של הנישואין ויעצימו אותה, צריך אכן לתפוס את השינוי המהותי שבבנין בית (דבר שקיים באמת ב"חוש הטבעי" דווקא של ה"דתיים" ושל סתם נורמליות, שחשים חזק שאכן "איש ואשתו" זה אחרת. משפחה. זה אמת וגם המשך של מורשת מאד ארוכה ומושרשת). לתפוס איך דווקא מתוך השונות נבנה קשר של אישיות אל אישיות בבנין אחד, בקדושה, מה שנותן לכל הדברים משמעות עמוקה שמבטאת את קשר-הבנין הזה.

כך רגש הצניעות, ורשות היחיד והשונוּת, שבצדק שמו גבולות לפני נישואין - מתחברים אל המדרגה החדשה והפנימית יותר של נישואין. כדי לבנות ביחד אמיתי, טוב שיש קודם את המיוחדות של כל אחד בלי טשטוש. זה מעצים את ההתחברות של הנישואין.

ובאמת בשביל זה, כמו שהציעו לך, כדאי לקחת הדרכת כלות טובה - ממישהי שיש לה גם ידע נכון, גם תפיסת חיים יהודית-ערכית וגם שמחת חיים טבעית. ובעז"ה הכל יבוא על מקומו בשלום. ואת עוד תזכי בעז"ה לראות איך דווקא ה"פחד" הראשוני הביא אותך למעלות של שמחה, שאלו שמעולם לא חשו - לצערנו - "מה יש לפחד".. - לא זכו לו. ה' ירחם.

להפך, דווקא היהדות מתייחסת ליחסי אישות כמשהו טהור מאד. לא מזמן קראתי מאמר לפי חסידות חב"ד, שבעצם בכל מעשה של יחסי האישות, הזוג מכניס את הקב"ה בינהם. רואים את זה במיוחד שמתוך כך הרי יש אפשרות לתינוק, שהוא יצירת חיים חדשים. כאשר הכל נעשה מתוך טהרת המשפחה, השכינה נמצאת בין בני הזוג, וזה דבר שדווקא דתיים יותר מבינים.

מניחה שבלימודי הכנה לחתונה, ילמדו אותך זאת. בהצלחה

צריך לראות למה זה כ"כ מפחיד אותך. כמובן שזה דבר חדש ולפני כל דבר חדש אנחנו מפחדים.

קודם כל דברי כמובן עם מדריכת הכלות שלך.

שאלת עלינו- אני אישית ממש לא פחדתי וגם חיכיתי לזה מאד. וכן שמרתי נגיעה לגמרילפני החתונה, פשוט רציתי להיות קרובה אליו כמה שיותר...אני חושבת שיש עוד הרבה בנות דתיות שגם לפני החתונה לא מפחדות ודווקא מצפות. וגם אצל חילוניות יש שחוששות מזה- בדיוק כמוך.

היתרון שלך- שאת מאד סומכת על בן זוגך לעתיד, שיש לכם מחויבות ואחריות, ואתם מגיעים לרגע הזה בשיא החיבור והשמחה שלכם אחד בשני, ובעיני זה יתרון משמעותי של הבנות הדתיות.

את צריכה לשוחח עם משהי דתייה, מבוגרת מספיק, עדיף משהי עם הכשרה מתאימה- כמו מדריכת כלות.

תפרסי בפנייה בדיוק מה החששות שלך (את זה אל תעשי כאן בפורום...)ואז תראי,

יכול להיות שיש לך מחשבות לא נכונות ושיחה כזו  תבהיר לך בדיוק מה זה יחסי אישות ומאד תעזור ותרגיע. ואולי יש משהו אישית אצלך שיותר קשה לך מאחרות ,ואז כמובן יש הרבה מה לעשות עם זה ויש מה לעבוד.

באופן כללי- כנראה שהתפיסה שלך לגבי מקומה של האישה בקיום יחסים לא ממש נכונה , אישה יכולה מאד להנות מיחסים , ואלו גם הדרכות חז"ל לכך שהאיש יעזור לה להגיע להנאה כמה שיותר גדולה.

 מה שכדאי, ואני אנסה לעשות את זה כמה שיותר נקי פה בפורום- זה הזמן שלך גם להכיר את הגוף שלך ולהתחיל להתחבר למקומות שפחות הכרת ויש גם מה לעשות מבחינה טכנית.

מומלץ (אחרי האירוסין) ללכת לרופאת נשים שמכינה כלות (מעבר לנתינת כדורים כדי שהמחזור לא ייפול בחתונה) אני אישית הייתי אצל חנה קטן והיא גם נתנה לי הדרכות מעשיות איך להתכונן בזמן עד החתונה וגם אפשר לשאול אותה שאלות. וגם ההסברים שלה לגבי מה שבד"כ מפחיד בנות מאד מרגיעים.

אבל אני מכיר אדם שהקים עסק למציאת רכבים יד 2, לפי תקציב וצרכים. הוא בעצמו מחפש את הרכב, בודק אותו, עושה משא ומתן עבורך על המחיר וכו'.

נעזרתי בו כבר פעמיים, וזה אחרי שהגעתי אליו דרך אח שלי שרכש דרכו. השירות עולה 3,300 ש''ח.

לדעתי, רק על מציאת תקלות שבאף מכון מורשה לא בודקים, הוא לגמרי שווה את המחיר. במיוחד אם אתם כמוני לא מבינים ברכבים .. והוא גם מילואימניק אז בכלל כיף. 

אני לא מכיר אותו אישית ואין לי שום אינטרס...

לנו זה עלה 2000 אם אני זוכרת נכון (אבל היה לפני כמה שנים, אולי העלה את המחיר מאז).

עלות של ליסנג פרטי הבסיסי יהיה כ2000 שח לחודש בהתחייבות ל3 שנים.

עם סכום כסף כניסה ויציאה

כך שתשלמו כמעט 60-70% מערך של רכב חדש

אבל בסוף התקופה לא תשארו עם רכב

בליסנג תפעולי זה יעלה כמעט פי 2 כל חודש

נו בטח עליכם, רק שאני צריך לשלם פי 2 מירידת הערך בשביל שזה יהיה עליכם... 

לכן עכשיו הלוביסטים של הליסינג נלחמים בתוכנית של מירי רכב (לא שגיאת כתיב) להפחית את כמות הטסטים למכוניות יחסית חדשות מפעם בשנה לפעם בשנתיים. בסוף ה"לחם והחלב" שלהם זה  אנשים ששונאי תחזוקה של מכונית.

צימר במחסיה, עלה לנו 1000 לסופש

כל המתחם מגודר ורק שלכם יש בריכה וגקוזי פרטיים ומטבחון נוח.

אפשר להוסיף 200 ולהישאר גם מוצש עד ראשון בבוקר

אפשר להגיע בתחב"צ?

מחיפוש מהיר ראיתי שיש לפחות 4-5 צימרים ביישוב הזה. התכוונת למשהו ספציפי?

אשמח לעוד תגובות

לפני שבוע העלית פוסט על כך שחברה טובה שלך מתחתנת, ולך זה קשה כי את עדיין רווקה.

ועכשיו תוך מספר ימים את כבר מתחתנת בעצמך...? 

חברה קרובה מאוווד מתחתנת וקשה לי מאווד - לקראת נישואין וזוגיות

תכלס השאלה הקודמת היתה לחברה שלי שרצתה לשאול... (חסום לה משום מה)

אבל אם באמת את מתייחסת לזה כמשהו גדול שיכול להשפיע על הזוגיות שלך- אז כנראה זה באמת עניין שצריך לפתור. קודם מול עצמך, ואח"כ מולו.

הרי זה לא אסור..

אבל כן נשמע לי מוזר שאת זקוקה לחיבוק ארוך מחברה כדי להרגיש את האהבה המיוחדת והנקייה בינכן...

בד"כ נשים מבטאות רגש באמפתיה בלהכיל אחת את השניה פחות יצא לי לחבק חברה שעות ברגיל (לא מדברת על מקרה קיצון נניח שמישהי מאבדת אדם יקר ואז נותנים לה חיבוק ארוך אלא כהרגל בינכן של חיבוקים ארוכים)

כן נשמע לי יותר נכון לשמור כאלה דברים לבעלך ובהמשך לילדים...בהצלחה

אבל במג'יק קאס העברנו הרבה שעות מאוד מהנות

זה חור עולם. חוץ מברכב אין דרך להגיע לשם וגם אין סיבה.

שווה אולי לקפוץ

לנסוע ספיישל אני חושב שבירושלים יהיה יותר מבחר ובמנעד מחירים גדול יותר

אבל לפני שרצים לחנויות

90% מהחנויות ממציגות את הדברים שלהם באינטרנט

מציע לעשות את השוואת המחירים באינטרנט ורק אחרי שנסגרים על משהו ספציפי לנסוע לראות אותו פיזית

אני משתף בצורה קיצונית.

זה העלה את הזוגיות שלנו עשרות מונים למעלה,

פתר הרבה מאוד בעיות שהיו לנו (בעיקר לי),

ושחרר הרבה מתח וחרדה.

אבל זה הגיע עם השנים, לא חושבת שהיינו בנויים לזה בשנים הראשונות.

צריך ביטחון עמוק אחד בשני ובמקום שלנו, חוסר שיפוטיות וקבלה, לא רק בתחום הזה.

צריך המון נפרדות והבנה שלא כל מעשה שהשני עושה קשור אלי. 

קטע שכתבתי בעבר שמדבר בדיוק על המקום הזה, של כל הטוב שמגיע דווקא אחרי שדבקים, דווקא אחרי שעוברים אתגרים בחיים, אז רוצה לצרף גם אותו לכאן:

אשתי, תודה שחיכית.

היום חגגתי איתך ועם המשפחה המדהימה שבנינו יום הולדת 80.

זה משהו לחגוג יום הולדת 80.

לא בא ברגל...

וחשבתי קצת. או בעצם הרבה.

ומתוך כל המחשבות שלי על חיי, את יודעת איזו מחשבה קפצה כל הזמן בראש ועלתה על כולנה?

המחשבה עלייך.

המחשבה על כך שחיכית לי.

את חיכית.

חשבתי על כל אותם הצמתים בחיים שלנו, מגיל 20+ ועד היום.

וואו, 60 שנים, זה פשוט לא להאמין!

חשבתי על איך בכל צומת יכולת לבחור - להאמין בי, להאמין בנו

או לא להאמין.

לבחור

אם להישאר

או להיפרד

אם לקחת את עסקת החבילה, הלא פשוטה בכלל לפעמים, שקוראים לה "אני",

או פשוט לוותר על הכל, לקום וללכת.

ואת, אשתי היקרה, תמיד בחרת, וחזרת ובחרת בי.

את בחרת בנו.

כל פעם מחדש.

את בחרת לחכות.

את ידעת והיית כל כך חכמה כבר אז,

את ידעת מבפנים, שזה יגיע,

שאנחנו נעבור את זה.

וגם את זה, וגם את המכשול ההוא שחשבנו שזהו הגענו לסוף ולעולם לא נצליח להתגבר? גם אז היה בתוכך את הקול הפנימי שאמר לך לא לוותר,

שאמר לך להילחם

שאמר לך לחכות.

זמן.

כמה כמה שהוא משאב חשוב.

ומי כמוני בגיל 80 יודע זאת

כמה הזמן הוא המרפא הכי גדול

כמה הזמן הוא הקוסם הכי גדול 

כמה הזמן הוא המאפשר הכי גדול

כמובן שהקב"ה! אבל בורא העולם שברא את הזמן וגילם בתוכו כ"כ הרבה אוצרות,

שמי היה חולם לאן הם יובילו אותי, אותנו?

ומה היה קורה אם לא היית מחכה לי?

ומה היה קורה אם לא היית, היינו, נותנים לזמן לעזור לנו ולרפא בנו דברים?

ומה היה קורה אם לא היינו בוחרים לעבוד?

ומה היה קורה אם היינו נפרדים?

בצומת ההיא? וההיא? ובמשבר הגדול ההוא?

אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה.

על מה הייתי יכול לפספס

על חיים שלמים ומתוקים וטובים איתך יקרה שלי

על המשפחה המדהימה שבנינו

על כל האוצרות הללו שעכשיו מביטים בנו בעיניים נוצצות

ושרים לנו שירים

ומחברים לנו ברכות

וכולם חוזרים על דבר אחד - אתם הדוגמא שלנו לזוגיות טובה סבא וסבתא!

אתם!

אנחנו יקרה שלי! אנחנו! שמעת?

אנחנו, הזוג שעבר והתמודד ונילחם וקם ונפל

ושוב נפל

ושוב קם

ושוב 

ושוב

אנחנו מודל להערצה!

ממנו שואבים!

והאמת? אני מבין אותם.

תראי יקרה שלי מה יצא מאיתנו!

תראי כמה אהבה יש בינינו

כמה עוצמות

כמה חוויות

כמה טוב. טוב צרוף. טוב שלם. חיים שלמים.

כמה נהיינו אחד, במלוא מובן המילה.

ואיזה מזל שחיכית לי

ואיזה מזל שהאמנת בי

ואיזה מזל שלא וויתרת

ואיזה מזל שגרמת גם לי לא לוותר

ואיזה מזל שלקחת את כל הפניות הנכונות בדרך

ואיזה מזל שהשכלת להבין שזו *דרך*,

ושגם כשאנחנו למטה, הכי הכי למטה -

אנחנו עדיין בדרך!

וכמה בהמשכה השמים צלולים

והשמש מאירה

והחיים מחייכים

וכמה טוב ואור ושפע וברכה יש מעבר לפינה, 

במורד הגבעה,

בהמשך הדרך הזו.

ואת, שחיכית,

וידעת

והאמנת

ובחרת

ואהבת

ללא תנאים 

לך אני עומד היום ומוקיר תודה ונושק לראשך על שהבאת לי את החיים המתוקים והנפלאים הללו לצידך ויחד איתך.

תודה.

את לא יודעת עד כמה תודה.

תודה שחיכית.

בעקבות בלת"ם שמיד צץ,

אז חוזרת עכשיו רק לציין הבהרה:

@oo היקרה רק למען הסר ספק היה חשוב לי לכתוב שאת הקטע הנ"ל רציתי לכתוב כבר מחג השבועות שאז חשבתי על הדברים ופשוט חיכיתי לזמן פנוי לנסח ולכתוב אותו.

וכמובן שאין באמור שום התייחסות ספציפית למקרה ספציפי כזה או אחר או שום ביטול חלילה לדברים שנאמרו בשרשור אחר.

אלא רק התבוננות אישית שעלתה לי מקריאה במגילה וכל מה שפירטתי כאן. 

ואם יש מקרים שיתחברו וזה יהיה מתאים להם - מצוין, ואם יש מקרים אחרים שלא יתחברו או שלא יהיה שייך אליהם - זה גם כמובן בסדר גמור ואין הדברים מתיימרים להתאים לכל המצבים ולכל האנשים ולכל המקרים באשר הם כמובן, אלא רק לאלה שכן ).

ובכלל רוצה להודות לך גם כאן על הדיון המכבד, המפרה, המדייק והמחכים שם 🙏❤

כבר זמן רב כאן בפורומים אפשר ללמוד ממך המון מתוך המודעות הגדולה שלך, העבודה העצמית מעוררת ההערכה שלך, הגמישות המחשבתית שלך, החתירה למען מיקסום האושר בכל התחומים בחיים ועוד

יש משפט חשוב של דוקטור ויקטור פרנקל (ועוד רבים וטובים) שחשוב רגע להנכיח לעצמנו עכשיו:

כל התנהגות/תגובה בלתי נורמלית במצב/במציאות בלתי נורמלית - היא נורמלית.

אז מצאת את עצמך / את אשתך / את אישך / את הילד ברגרסיה בתחום מסוים?

אתם נורמליים.

זו המציאות שלא נורמלית.

אז לוקח לך שוב שנה לעשות פעולה פשוטה?

הכל עמום, מבולבל, לא מרוכז?

את נורמלית. אתה נורמלי.

פתאום בוכה כאילו בלי סיבה הנראית לעין?

כל פעולה הכי קטנה נראית כמו הר?

התחלת דיאטה בדיוק לאחרונה ומאתמול מחפשת רק מתוק ומנחם?

הסבלנות מתקצרת לפתיל קצרצר או אפילו בלתי נראה?

לא מבינה את עצמך?

שואל מה נסגר איתי?!

תוהה לעצמך או אפילו מבקרת את עצמך: מה זה מה קורה איתי?!

את נורמלית. אתה נורמלי.

ומה יעזור גם לנו וגם לזוגיות שלנו עכשיו?

בעיקר חמלה.

הבנה.

לגיטימציה לאנושיות שלנו.

המון חמלה ואהבה.

לעצמי. לאשתי. לאישי.

לקחת נשימה עמוקה

ועוד אחת

להוריד סטנדרטים כרגע במה שאפשר

ובעיקר לזכור שגם אני וגם בעלי/אשתי - אנושיים.

ועוברים, שוב, בתוך מציאות מוטרפת.

ולנסות למצוא עוגנים גם כעת

ולנסות לחזק את עצמינו ולהתמלא ממה שעוזר

לנו, ולזוגיות שלנו.

בשורות טובות ב"ה 🩵🙏

אני אישית אוהב את הבוקסרים הארוכים של פוקס (יש לי מבנה גוף רזה־בינוני בערך L)

לגזרה רחבה הרבה אוהבים רפויים

אין נוסחא מנצחת, לכל אחד נח משהו אחר,

זה פשוט לקנות אחד ולבדוק.