אספר לך כדי לעודד אותך שהיה לי בדיוק אותו דבר, רק הפרש של 5 חודשים אחרי הלידה - נכנסתי להריון.

והתחושות היו אותן תחושות קשות.

אספר לך שההריון היה קל, כמעט לא מורגש - הרגשתי שה' רוצה לרפד לי את הקושי.

הילדים בהפרש של שנה וחודשיים, וזה ת ע נ ו ג ! בתחילה היה קשה, הגדול עדיין לא הלך כשהקטנה נולדה! אבל לאחר זמן, זה נהיה פשוט כיף, הם גדלים כתאומים (הקטנה גמלה את עצמה מטיטול, כי ראתה את אחיה הגדול...), הכל היה יחד.

מותר לך להרגיש מה שאת מרגישה, כי זה קשה! אבל תדעי שה' הטוב לא זורק אותך לקושי, הוא ייתן לך כלים להתמודד.

אפשר להבין שזו חתכת התמודדות.

והנה עשית החלטה משמעותית שמראה על כוחות שיש בך להעזר בהם .

באמת לא קל לגדל שני זאטוטים,ומאידך,את לא צריכה מישהו מבחוץ שיספר שיש לא מעט שעושות זאת.

בינתיים,תציירי לך תמונה, שאת נעזרת באנשים סביבך, לאחר הלידה הבאה.

אולי כדאי לכוון את המחשבות למה שכן ניתן לעשות ,כדי שהעניין יהיה יותר אפשרי להכלה.

אם את נשארת רק עם תחושות מאד מעיקות-אולי כדאי להעזר באשת מקצוע.

ליבי איתך.מאד מבינה את החששות וגם יודעת שיש דרכי התמודדות.

מברכת שתגיעי להשלמה ויהיה לך רק טוב!

יש לי גם הפרש קטן בין הילדים.

בערך 4 וחצי חודשים הפרש בין ההריונות.

ההבדל ביניינו שאנחנו במודע לא מנענו. וידענו שסיכוי סביר שיהיה הריון, (קבלתי מחזור מסודר. ההריון הראשון נקלט ב"ה מהר).

שמחנו בהריון. התרגשנו.

וכמו שנעמנונה כתבה, גם לי ההריון הזה היה הרבה יותר קל. בקושי הרגשתי אותו. אין מה להשוות בכלל את הבחילות בין ההריונות. רק בסוף קצת היה יותר קשה לסחוב אבל לא היתה מגדירה את זה כמשהו בלתי נסבל.

ילדתי קצת לפני הזמן אז בסוף יש הפרש של שנה וטיפה בין הילדים.

והם מתוקים מתוקים!!! זה לא גיל שהגדול כבר יודע מה זה לקנא (בד"כ). והוא ממש שמח באחות הקטנה. מאוהב בה!!! מטפל בה. קורא לה כל היום. דואג לה. מביא לה דברים. ואני מאמינה שהיא קצת תגדל יותר הם יהיו חברים טובים.

לא יודעת מה היו הסיבות שרציתם בגללם למנוע. אבל ילדים צמודים זה לא בהכרח קשה כמו שזה נראה (זה גם לא כזה קל, כמו שגם ילד אחד זה לא בהכרח קל. אבל עם כל ילד בא הכוח והאהבה שצריך בשבילו).

ואם את רוצה, אפשר לדבר באישי. רק קחי בחשבון ששלי ממש תינוקות, אז הנסיון שלי לא כזה ארוך טווח.

ואני מאמינה ש"קשה וקל זה מאת השם" כלומר אם נגזר שיהיה לי קשה אז יהיה עם ילד אחד ואם נגזר שיהיה קל אז גם עם צפופים יהיה מצוין.

ובטוח שאם זה מה שהשם נתן לך זה מה שהכי טוב בשבילך.

ובמבט לאחור נכון שיש קושי טכני של: טיטולים, בקבוקים, מוצצים, בכיות וכד' אבל ההנאה שבלגדל אותם יחד לאורך כל הדרך היא בלתי ניתנת לתאור.

שיהיה בקלות ובשמחה!

זה היה קשההההה בטירווווףףףףף

באמת זה נשמע לי הזוי עכשיו, רווח כזה כמו שהיה לי בהתחלה. אין לי מושג איך שרדתי.

הייתרון במקרה שלך, הוא שאת לא חיה בסרטים כמו שאני חייתי, ככה שבניגוד אלי, כנראה שלא תהיי בהלם כמו שאני הייתי

בטח בעלך רואה את המצב ויהיה עם היד על הדופק וישים לב איך את מחזיקה מעמד, ואני ממליצה שלא תשחקי אותה גיבורה, ותשתפי גם את הסובבים אתכם בחששות שלך (שהם, כאמור, מאוד מאוד אמיתיים - מנסיוני), כך שהאנשים שאוהבים אתכם ושאתם חשובים להם, יוכלו בבוא הזמן לקחת חלק ולעזור.

"האדם מתכנן תוכניות ואלוהים צוחק" - התוכניות בגדול השתשבשו מאוד, אבל חשוב שהחיים באופן כללי ימשיכו, והיקרים לכם יוכלו לעזור לכם בזה. אני מאמינה ומאחלת שבטווח הרחוק מאוד-מאוד, זה לא ייראה שיבוש כל כך גדול (בע"ה אפילו שיבוש לטובה!)

אשמח גם במסרים אישיים, אם תרגישי צורך.

גם עצה מעשית חשובה.

תדאגי לעצמך!!!

הריון מעמיס על הגוף. לידה מעמיסה על הגוף, הנקה מעמיסה על הגוף (במידה ואת מניקה/הנקת)

בטח ובטח ששני הריונות צפופים כ"כ מעמיסים על הגוף.

אז אני יודעת שהמציאות לא תמיד מאפשרת את הדברים הבאים, אבל במידת האפשר כדאי ליישם.

תאכלי טוב: ארוחת בוקר עשירה וטובה, ארוחת צהריים או ערב חמה, רצוי כולל מנה בשרית או מנת דג. ארוחת ביניים טובות. להעשיר את התפריט בדגנים מלאים, קטניות, אגוזים, שקדים וגרעינים. כמובן לאכול גם הרבה ירקות ופירות.

נוסף לכך, תתפנקי בדברים שכיף לך לאכול, משוקולד וממתקים, ועד לצ'יפס. אלו כמובן רק דוגמאות. תתפנקי על מה שאת אוהבת, שיהיה לך כיף. (בפרופורציה כמובן...)

תשתדלי לנוח. כל פעם שהתינוק שלך ישן - לכי לישון איתו ביחד. הכביסה לא תבכה והכלים לא יברחו. אפשר גם אם מתאים לך להתכרבל איתו ביחד, זה גם כיף, ולרוב יגרום לו לישון יותר, ואז גם את תוכלי לישון יותר.

תעשי דברים כייפים, שעושים לך הרגשה טובה, מה שנחשב אצלך לבילוי.

ובנוסף לכל אלו, לכי לעשות בדיקות דם כוללות לבדוק אם לא חסרים לי אי אילו ויטמינים ומינרלים. אם כן, תדאגי להשלים אותם

ויגעת ומצאת תאמין, הרווח הצפוף הזה משתלם בהמון בחינות אח"כ

שיהיה בקלות ובשמחה!

ולהתפלל אי"ה שהקב"ה ישלח לך ולכם את כל הכוחות שצריך...

תודה רבה על התגובות המעודדות. חיממתן לי את הלב וחיזקתן אותי. בעז"ה אשתדל ליישם ולשמוח באמת.

תודה תודה! 

זו הייתה בטח החלטה מאוד לא פשוטה עבורכם, אתם אמיצים!

אני בטוחה שה' הטוב יראה את המסירות נפש שלכם וישלח לכם הרבה כח ושמחה וכל מה שצריך

שיהיה בשעה טובה ובשמחה ונחת

במקרה הספציפי

בהריונות בכלל

ותמיד....

בס"ג

הייתי אדישה נכנסתי להיריון אחרי כמה חודשים ושגיליתי בוא נגיד שרציתי שה' יקח אותי.. כל פעם התפללתי שאולי זה לא נכון הגעתי לרופאת נשים התפללתי שאין דופק (נורא נורא להגיד אבל מבחינה נפשית הייתי גמורה ובבקשה לא לשפוט אותי) הרופאה אמרה שלא רק שיש דופק יש שני דופק ואז נשברתי לחלוטין. התקשרתי לאמא שלי בוכה בהיסטריה היא הרגיעה אותי שהיא תצא לפנסיה מוקדמת ותעזור לי אחותי אמרה לי שהיא תעזור. כולם הבטיחו עזרה. ורק בעלי היה באורות. אחרי חודש עשיתי אולטרסאונד וגילו שאחד מהעוברים נספג קיצר נשאר אחד והוקל לי. זה היה היריון קשה מבחינה נפשית לא הפסקתי לבכות מבחינתי זה היה סוף העולם. גם פחדתי מהלידה ומשוב לגדל תינוק כשהקטן בן שנה וטיפה. רק התחיל ללכת לא מדבר צריך את אמא.שלו.. הגיע חודש תשיעי בכיתי בהיסטריה. בעלי הושיב אותי הכין לי יוגרוט עזים עם גרנולה וסלט פירות כל ערב והכין לי מילקשייק מחלב עזים כל ערב... רעדתי מפחד אבל נירגעתי קצת הגעתי למצב שרק רציתי להיות מאחורי זה ולהתחיל להתמודד. ילדתי  בקלוות יתרה מה שבראשון לא היה. 3 לחיצות והיא הייתה בחוץ.בהתחלה לא נקשרתי לילדה. ישר אמרתי לבעלי קח אותה אבל אז הלכתי לחדר תינוקות וראיתי אותה וזלגו לי דמעות וביקשתי סליחה מבורא עולם על איך שהתנהגתי ועל עך שלא שמחתי במה שנתן לי (אני בטוחה שה' לא כועס במיוחד שאנחנו בהיריון ומלאות הורמונים הוא מבין את המצב) אך הרגשתי נוראית. היה לי נס הילדה הייתה מושלמת בקושי עם גזים נוחה היה לי כל כך מושלם איתה שכבר רציתי עוד... הבן שלי והיא היום חברים הכי טובים וזה היתרון הענק בפערים קטנים. את תברכי על זה כל כך עם הזמן נשמה.. ואני כל כך מבינה אותך.. ה' ישלח לך כוחות כמו שלי הוא שלח

להצלחתך בכל העניין, למרות כל הקושי הרב המובן ב-100% זיכרי תמיד שיש משהוא למעלה שיודע בדיוק מה טוב עבורנו למרות שאנחנו לא תמיד מסוגלים להבין את זה....

מתפללת להצלחתך....

שלך. אל תדאגי. אשמח לשלוח לך מסר אישי...

10 חודשים מהלידה, ואני תכננתי להניק לפחות שנתיים. ובהתחלה גם אני הרגשתי כמוך. אבל עם הזמן, התחברתי אליו, וכבר ממש חיכיתי ללדת אותו.

היום יש לי הפרש של שנה וחצי ואני מאושרת. לא מתכוונת לקחת גלולות לעולם! הם אחים כל כך  טובים!

הלוואי וה' תמיד יביא לי ילדים כאלה

בלידת פג והם גדלים נהדר 

שיהיה בשעה טובה בקלות ובשמחה מתוך אמונה שהקב"ה לא מעמד אדם במצב שאינו יכול לעמוד בו, הוא הרי זה שנותן לנו את  הכלים - הכוחות ,הכסף, הבריאות ומעמיד אותנו בסיטואציות. אז בואו נסמוך עליו ונאמין בו 

וכמובן מותר ורצוי להרבות בתפילה שיעזור ויתן כוח ויכולת

לא התנסתי עדיין בלידות צפופות,

אני אוהבת רווחים... ב"ה שהתחתנתי צעירה מאוד,

ויש לי עוד שנים ארוכות שאוכל בהם ללדת ואני לא בקטע של 7 ילדים...

אין לי מה לייעץ כל כך, אבל אני שולחת לך חיבוק ועידוד...

אני יודעת שזה לא קל... 

אולי תנסי מעכשיו לחסוך קצת לעזרה בתשלום אחרי הלידה...

לא יודעת אם אפשרי או לא, אבל אם כן, אז זה מקל.

מעכשיו תשתפי את אחיות שלך אם יש לך אחיות,

ותבקשי מהן שאחרי הלידה, וגם עכשיו עם התינוק ,

ינסו לפנות זמן לעזור לך בטיפול בתינוק ובעבודות הבית.

גם אחים בנים יכולים לעזור אם הם באופי כזה... 

תרתמי גם את ההורים שלך לעזור לך כמה שיותר עם התינוק ועם הבית,

אם זה לא מסובך להם מאוד.

מצטרפת להמלצות שתעשי דברים שאת אוהבת, תאכלי טוב , טעים ובריא.

לא הייתי ממליצה לגרום לתינוק לישון הרבה יותר ממה שהוא צריך...

אבל לא הייתי במצב שלך אז אין לי מושג איך מרגישים ומה רצוי ומה מצוי...

שולחת לך ברכה ותפילה להצלחה.

ברור הלחץ שלך וכל הכבוד על ההחלטה האמיצה להמשיך בהריון. אצ זוכה להביא לעולם נשמה שה' רוצה בה-זה דבר מדהים!

גם לי יש צפופים, את 5 הגדולים ילדתי אחד אחרי השני, (בין שנה לשנתיים ביניהם) לא היה קל, אבל זה מדהים! הבית מלא קטנים חמודים ואת מנצחת על כולם. מקלחות משותפות, תחומי עניין דומים (היום לכי תשכנעי את כולם לראות אותו סרט...)   את 2 הקטנות ילדתי בהפרשים יותר גדולים ודוקא אז היה יותר קשה נפשית.

הקשר בין הגדולות (שנה וחודשיים) למשל הוא כיפי ומקסים, הן ביחד בבגדים מבחירה, חברות אוהבות להגיע,ואף פעם לא הייתי צריכה להעלות ספרי לימוד  למחסן-מקסימום להעביר מדף בארון....גם מריבות זה דבר בריא, ונראה לי כשההפרשים גדולים מידי א"א לריב

בקשר אלייך-תפרגני לעצמך מכל הלב! כשגיליתי את ההריון החמישי קצת נבהלתי, והאחות בטיפת חלב אמרה לי: מכאן את יוצאת לסופר, קונה בוכטות של כלים חד"פ , אח"כ תלכי לקנות שניצלים קפואים, אלה שמלאים כימיקלים... עדיפה אמא שמחה ורגועה, על כל סלטי הקינואה שבעולם.

את עצמך תפנקי בדברים יותר בריאים, תקחי שכנה צעירה שתטייל איתו קצת ותוכלי לנוח (עולה גרושים),וגם תיקני בגד הריון מהמם, ששווה להיות בשבילו בהריון גם שנה הבאה....

אל תדאגי- ה' נותן כוחות! כשתחבקי בעז"ה את החבילה המתוקה,לא תביני איך פעם חשבת אחרת...

שוב - באמת תודה רבה! בעלי ואני קראנו אתמול את כל התגובות ופשוט התרחב לנו הלב. הרבה יותר קל לנו עכשיו. עשיתן דבר עצום בשבילנו, ובאמת תודה גם למי שהייתה לה ביקורת עלינו ולא כתבה אותה. היינו ממש צריכים את העידוד והתמיכה האלה.

אלפי אלפי תודות!

ממש מעריכה אותך על ההתמודדות שלך (וכן, גם אם לא בחרת את זה, הבחירה שלך להתמודד ולא ליפול ולהישבר היא עצומה).

אני רוצה להוסיף על כל העצות פה - כדאי שתהיה לך מישהי תומכת מבחינה נפשית במהלך התקופה הזו. בעל זה נהדר, אבל הוא בתוך זה, וגם לא קשה בסופו-של-דבר. אז זו יכולה להיות חברה טובה, אמא, אישה בוגרת שאת מעריכה, או אפילו עזרה של ממש, במימון כספי (אם אתם מסוגלים להרשות זאת).

ממש מאחלת לך כל האושר והשמחה שבעולם. יכולה גם לתת דוגמה מעצמי - יש לי הפרש של שנה וחצי בין הגדולים, וזה אמנם פחות "נורא" מאשר אצלך (ואני גם רציתי באותו זמן להיכנס להיריון נוסף), והיום, כשהם גדולים, זה מקסים איך שהם משחקים ביחד, אוהבים וגם רבים, ובקיצור - אחים טובים. (אני יודעת שעוד סיפרו לך דוגמאות כאלה, אבל אולי ככל שתשמעי יותר סיפורים תוכלי להתעודד יותר).

היריון קל ומאושר!

אני תמיד פירגנתי לעצמי בגדי הריון שווים. יותר מתמיד.

בהצלחה!!!

והקטע הוא..עד שה' מביא לי קצת אמונה שבע"ה יהיה בסדר, והם יגדלו ביחד שזה לא כזה נורא..

באה מישי ואומרת בחצי טון זלזול : "הבן שלך עוד לא בן שנה, לא? "...

אז דחילק. כל אלו שחושבות שעם האמירות האלו הן עושות משהו טוב- עדיף לפעמים לשתוק.

פרקתי.

מצטרפת לקודמותיי.

הכל מדוייק בע"ה.

לא יהיה קל בהתחלה ואח"כ זה תענוג אין לי אישית הפרשים כאלו צפופים אבל מכירה הרבה נשים מרצון ולא מרצון.

לא להתבייש לבקש עזרה.

בהצלחה!

ואם יש לך מי שיפזר או יאסוף אז בכלל פינוק שכל היום לא צריך לצאת

וגם במילא בחורף כולם מסתגרים בבתים אז גם את... חל"ד בקיץ נראלי הרבה יותר קשה לנוח.. כי נמצאים בחוץ מלא..

כאחת שעובדת בימי שישי, נח להיות בחופשת לידה כששבת נכנסת מוקדם.

לא צריך לצאת מהבית במזג אוויר סוער.

אם התינוק נולד קטן בשנתון או גדול השנתון, לכל אחד יש את היתרון שלו.

בדיוק השבוע יצא לי להיות בבית חולים שבו ילדתי את הקטן, והייתי מגיעה לשם כל יום כשהוא היה בפגייה.

וחשבתי על זה שהיה אז חורף ולא היה חם בדרך מהתחנה לבית החולים.

שאת לא בחודש תשיעי באוגוסטטט

שיש יותר בגדים ללבוש בחודש תשיעי (סריגים וסוודרים)

שהבייבי יהיה מהגדולים בכיתה (אבל זה תקף רק לינואר+)

אפשר להסתובב בבית בלי חזיה ורק לשים קפוצון מטשטש מעל חח

ולא להזיע (או להזיע פחות) בהנקות

סתם חח אולי רק שצריך לעשות פיזורים בחורף עם ניובי.. אבל גם בקיץ זה סיוט אז..

יש לי ילד קיץ וילדת חורף

החורף היה יותר מוצלח בפער...

סוף הריון כשנעים ולא כשנמסים וכנל בגלי חום של ההנקה בהתחלה

מזג אוויר שמזמן התכרבלות כשגם ככה זה מה שהכי זורם בגיל הזה

זחילה בשלב שמתחיל להתחמם ולא צריך מליון שכבות

יומולדת בחורף זה נוח עם מערכת החינוך, שובר שגרה בקטע טוב ולא צריך לדחוף את זה איכשהו ולהקדים בחודש כי יוצאים לחופש...

קיצר

אני בעד לידות חורף לו רק זו הייתה תוכנית כבקשתך...

לי בעבר כשהייתה הפלה טבעית לא נתנו הנחיה כזאת ובאמת נכנסתי להריון חדש בלי וסת באמצע ...

ובכן מקרה גם אם את כן נצמדת להנחיה את יכולה לטבול ולהיות מותרים בלי יחסים, לא שווה בגלל זה לוותר על כל המגע

לעקוב אחרי הבטא לראות שהיא מתאפסת,

ואז יהיה אפשר לשלוח שאריות מה הריון הקודם.

לא יודעת כמה זמן לוקח לבטא להתאפס.

ואז ידעתי שזה בסדר.

הריון חדש מן הסתם יעלה את הבטא מחדש אם היא כבר מאופסת.

אני נכנסתי להריון ישר אחרי ההפלה בלי מחזור כך שזה אפשרי

לא חששו לשאריות שעדיים יש ברחם?

הרופא אמר לי בזמנו כששאלתי על זה

שאם יש שארית רצינית אני פשוט לא אצליח להיקלט

וזהו

כשרציתי למנוע בין ההפלות (עברתי כמה) לקחתי נרות נכון שזה לא בטיחותי אבל אם משמיים צריך להיות הריון יהיה בכל מקרה

אני ממש מאמינה בזה

נוספות?

נשמע לי קצת שהיא הולכת ראש בקיר , סליחה.

איזה עוד אפשרות יש? נראה לי שזה די חסום מכל הכיוונים...

ולא אמרו לי את זה

כבר לא זוכרת אם וידאתי שהבטא ירדה, אבל לא קיבלתי הנחיה כזאת בכל מצב

בכל מקרה היינו אסורים מלא זמן בגלל ההפלה

ואז טבלתי והיינו מותרים שבוע וקיבלתי מחזור...

אבל התנהגנו כרגיל אף אחד לא אמר לנו שזה בעיה

ושאלתי כמה רופאים וקראתי בעצמי

אין חובה כזאת

יש מי שממליץ מסיבות שונות

ובמילא בהתחלה אסורים

ולבדוק שהבטא מתאפסת כדאי לא קשור לזה כדי לוודא שאכן הסתיים

ואף אחד לא אמר למנוע🙏

אם לא היה יוצא לבד היו עושים אולי היסטרוסקופיה להוציא שארית

אם זה נמרח ונמרח הייתי נלחצת רפואית.. ומתייעצת עם פועה גם רפואית וגם הלכתית מה לעשות... כי בעיקרון אם התוכן ההריוני יצא, אין סיבה שזה לא ירד תוך שבועיים ככה מההפלה... (במיוחד שהיתה טבעית) 

ורק אחר כך כשהבטא ירדה לאטטטט אז ראו משהו

ובנס יצא טבעי

בסיטואציה אחרת רופאה אמרה גם להימנע לזמן לא ידוע

התייעצנו עם רב שמבין במצבים רפואיים כאלו והוא אמר להשתמש בדיאפרגמה וזה מה שעשינו (הייתה לי בבית)

רושמת כי לפעמים יש הצעות אחרות שיכולות לעזור.. 

בגדול גם שונאת לקנות בגדים, גם לא כזה מבינה בזה.
ולא אוהבת את הציפיה של לקנות חדש לאירוע שלך.

כיף בזה.

לפני כמה שנים שמעתי שיעור מהרבנית רחל בזק שאישה היא כמו הלבנה, וכמו שהלבנה מתחדשת כל פעם, אז גם אישה ואנחנו כנשים צריכות חידוש מידי םעם. כי זאת תנועה בנפש , שמאפשרת לנו להתחיות, לא להיות סטאטיות כל הזמן. האישה מעגלית, דינאמית, מתחדשת , עוברת שינויים ....

אם היו רואים אותי בסביבה עם אותם בגדים כל הזמן, אז יכולה להבין את הסביבה שרוצה לראות משהו אחר, אבל נראה לי שבתכלס גם עגילים או משהו קטן אחר, משפיע על התחושה האישית שלך ועל הנראות.

אולי תקחי לך גזרה שמחמיאה לך (תבדקי איזה בגד מחמיא לך, תבררי מה הגיזרה ואותה תבקשי מהמוכרת בחנות)  ותמצאי בגד בסגנון? ואז הצבע והבד נתון לבחירתך (שיהיה לך נוח ונעים איתו! בגד חדש לא מיועד לתצוגת אופנה...)

ממליצה או ללכת עם מישהי שאת סומכת עליה ומכירה אותך ומה מחמיא לך, או להיכנס לחנות שהמוכרת מבוגרת , לא מעיקה  ומבינה בתדמיתנות/סטיילינג כדי באמת לייעץ לך מה יחמיא ויתאים לך, שתצאי יפה ובסוף גם מרוצה ממה שאת קונה . 

רהיטים.
יש משהו יפה בדבריה של הרבנית, אבל כנראה כל אחת וההתחדשות שלה
במטפחת- אתחדש בע"ה לבת מצווה.

ורציתי להיכנס שוב להגיב על דברייך במסר, אבל לא יודעת איך נכנסים שוב למסר.
 

לוחצת על האופציה "מסרים" ואז נפתח לך אפשרות תיבה של מסר חדש.

את יכולה לכתוב ולשלוח.

או שאעתיק לך שוב את המסר שכתבתי לך ואז אם תרצי תגיבי. 

שאת צריכה לחשוב עם עצמך בכנות,

האם את לא קונה כי באמת את מרגישה וואו עם השמלה שיש לך בארון, או שאת מתקמצנת על עצמך. כי הכי קל לשים אותנו מקום אחרון ולהתקמצן כשזה נוגע אלינו.

יש לך אחריות גם של דוגמה אישית. והבנות שלך מרגישות אותך, אי אפשר לזייף את זה.

אם את ממש שלמה עם זה בכנות, הכי מהמם שיש.

אגב אני קניתי שמלה ממקימי במבצע ב150 שח, אח"כ לבשתי לליל הסדר, לאירוע יוקרתי, והיא יכולה לשמש לעוד דברים.

אבל שמלות השבת שלי פשוטות כי ככה אני אוהבת. אז היה ברור שאני צריכה משהו יותר מרשים.

אולי אם שמלות השבת שלך מפוארות יותר אז באמת לקנות עוד שמלה, זה לקנות עוד ממה שכבר יש ואין קטע.

עוד אגב, אצלי עם המטפחות היה בדיוק להיפך, עצבן אותי ממש לקנות מטפחת שיותר יקרה מהשמלה.

ואני לא הולכת עם זה ברגיל רק באירוע. הלוואי והיה לי אומץ להשאיל ממישהי, זה נגיד היה ממש בזבוז אמיתי מבחינתי ולא מתוך התקמצנות על עצמי.

1. אני שונאת להסתובב בחנויות פיזיות. את זה פתרתי בשנים האחרונות באמצעות הזמנות באינטרנט, ובאמת בזכות זה התחלתי להשקיע בעצמי קצת יותר.

2. ההיצמדות למוכר ולבטוח, או לחלופין מה יגידו. אצלי מאז גיל קטן אמרו לי תמיד שיש לי 0% חוש אופנה והתאמת צבעים. כל פעם שאני קונה לעצמי משהו חדש שמוצא חן בעיניי, יגיעו ההערות- זה זקן לך מדיי/ זה צהוב מדיי (אמיתי!)/ מאיפה הוצאת את זה/ שוב פעם קנית משובץ? וכן הלאה וכן הלאה. לכן הרבה פעמים אני מעדיפה ללבוש מה שיש וכבר עבר את טבילת האש ואת האוקיי מהסביבה, מאשר לקנות לעצמי משהו חדש ולהסתובב בחרדת המה יגידו.

אז ברור לי שאני לא דוגמא ללמוד ממנה, רק אומרת שלפעמים זה לא רק קמצנות של כסף, וגם הפותחת בעצמה אמרה שזה לא בגלל הכסף

אבל גם לנקודות שהעלית אני רואה אותם באותו צד של המטבע.

זה להישאר אישה שלא משקיעה בעצמה.

לילדים שלך היית משנה מחשבה/ מאתגרת את עצמך והולכת לחנויות פיזיות?

אז למה כשזה נוגע אלייך את "מוותרת" לעצמך ופחות משקיעה?

כנ"ל הסגנונות והכל.

ושלא תטעי, כמוני כמוך, לגמרי.

אצלי נגיד זה מתבטא שבשביל סידורים לילדים מוצדק לקחת חופש, אבל לעצמי? אני אמצע כבר הזדמנות בין לבין, לא צריך חופש במיוחד.. ואז מוצאת את עצמי חודשים לא מגיעה לדברים שאני רוצה.

לדוגמה בגד ים, שנה שעברה לא היה לבנות שלי, ברור שקניתי להן בתחילת הקיץ. לעצמי יש שמלת בגד ים אבל היא לא נוחה לי. אני יכולה להסתדר ולאלתר פתרון ולחכות להזדמנות על הדרך.

מפה לשם, מילואים ועומס לא הגעתי לזה בכלל.

בנופש המשפחתי בקלות אלתרתי מכנסי בגד ים של בעלי ודרייפיט מהבן שלי. היה סבבה.

אבל אז עלה הנושא והילדים שאלו למה לכולם יש בגד ים ורק לי לא ואני צריכה לקחת בגדים של אחרים..

אז מצד אחד טוב להראות גמישות מחשבתית ומצאתי פתרון לא רע,

מצד שני זה הרבה פעמים אופי וזה לא אירוע נקודתי וחשוב לשים לב גם על הצד הזה ועל מה זה משדר לילדים. אני גדלתי בבית שאמא מקום אחרון בקטע רע. אולי לכן זה מפריע לי יותר.

לגבי מה יגידו- תמיד יש מה להגיד. אי אפשר ולא צריך לרצות את כולם.

מאשר לקנות בגדים לילדים...

נכון שעם המתבגרות זה לא קל, אבל אני עצמי - גם במידות לא פרופרציונליות (נמוכה ושמנה) וגם חייבת שהבגד יהיה לי במאה אחוז נוח על הגוף כדי שאהיה מסוגלת ללבוש אותו (ויש לי כמה וכמה בגדים ששוכבים בארון שקניתי וחשבתי שהם נוחים, ואז גיליתי שלא...)

יש גם את הסטנדרטים הגבוהים יחסית של צניעות שיש לי - אבל את זה גם יש לבנות שלי.

בקיצור, אני מתקמצנת על קניית בגדים בשבילי פשוט כי זה סיוט... וכן, בעוד הבת שלי מתחדשת הרבה בבגדים (לפעמים גם מקבלת מחברות - לה לא מפריע ללבוש יד שנייה, ולי כן), אני נשארת עם אותם בגדים קבועים...

ואולי זה לא "חינוך" טוב מספיק בשביל הבנות שלי, אבל אין לי הרבה ברירה...

היית מתאמצת בשבילה או שהיית אומרת די מוגזם זה מלא טרחה שתסתדר עם מה שיש לה בארון?

כאילו, יש גבול לכל תעלול, ברור,

השאלה אם בשביל אחרים נתאמץ יותר, ובשבילנו קל לוותר.

אני גם נופלת בזה הרבה, ועדיין חשוב בעיני שזה יהיה גם במודעות איפשהו..

אני בעצמי הייתי ילדה כזו ובאמת בעוד אחותי מתחדשת בבגדים כמעט בלי סוף, אני דבקתי באותם בגדים מוכרים ונוחים שהיו לי בארון...

העניין הוא שגם אין לי כל כך את הצורך הנפשי להתחדש, ואם הייתה לי בת (ואולי עוד תהיה לי) שגם רגישה תחושתית אבל מצד שני אוהבת להתחדש ולהתלבש יפה - כנראה שכן הייתי מתאמצת בשבילה. או שרוב הסיכויים שהייתי שולחת אותה עם בת משפחה אחרת...

ועוד היא בגיל שהיא בטוחה שיש לה טעם מושלם.

וואי זה התמודדות ממש ממש. למזלי היא כן מקבלת את זה שיש לה פחות בגדים פשוט כי היא אומרת לא על מלא דברים.

בכל אופן, אם את שלמה עם זה וטוב לך ואת לא מרגישה שרק על עצמך את מוותרת, אז זה לא חינוך לא טוב.

אם לעצמך את מוכנה להתאמץ פחות, ועל אחרים תתאמצי יותר,

אז כן ילדים מרגישים את זה בסוף.

וזה לא מתבטא רק בתחום אחד של בגדים.

אז אם בתחומים אחרים את משקיעה בעצמך אז הכל טוב.

לא התכוונתי לפגוע באף אחת, ולא אמרתי שבהכרח מי שלא קונה לעצמה זה כי היא מוותרת על עצמה, הצעתי רק לחשוב אם זה יושב על זה, אבל אולי זה לא היה במקום..

מתנצלת אם מישהי נפגעה.

שיהיה רק בשמחות!!

הסיבות שכתבת אלו גם הסיבות מדוע לא בא לי לצאת לקנות בגדים
גם זה מעיק עליי, למדוד להוריד, להתאים לעבור לחנות הבאה. ואין לי את זה גם בצבעים וסטייל. אין.
סיוט מבחינתי.
אני גם מאתריםפ לא קונה, כי איך אדע שזה מתאים לי?
ואני בררנית מאוד- בצבעים, ובסוגי בדים. לא כל בד אני לובשת.

אבל שמלה- לא, כי מבחינתי יש לי.
אני קונה מה שצריכה
סיבה נוספת- שונאת למדוד בגדים, ואז זה לא מתאים, ואז עוד חנות, ושוב למדוד, ושוב להתאים...
סיוט מבחינתי.

זה כדי להרים ולשמוח ולא כדי להעיק.

מצד שני, מי שטרח בערב שבת, יאכל בשבת.

הכנות יכולות להיות מתישות אבל זה מרים אירוע שמח.

את לא צריכה לקנות שמלה כדי שאחרים ישמחו,

ומצד שני, אולי כן תרגישי סיפוק שהשקעת וקנית למרות כל הטרחה הנפשית והפיזית.

אולי ביום האירוע זה ישמח אותך.

יש לך כבר ניסיון באירועים, לא?

על בגד חדש מברכים שהחיינו. את מרגישה שעבורך צריך לברך ברוך שפטרנו?

בוודאי שאת לא צריכה לסבול כדי לעמוד בסטנדרטים.

מי שאוהב אותך באמת, יאהב אותך בכל בגד.

מי אוהב אותך לפי הבגד, אולי לא כדאי להתחשב באהבה שלו..

מה שכתבתי לפני כן זה רק היה כנקודה למחשבה.

לבת מצווה של הבת שלי לא קנינו בגדים חדשים, רק לה קנינו. לבשנו בגדים מהחתונה של אחי שהייתה כמה חודשים קודם (והיו לנו עוד בגדים שקנינו באותה תקופה לחתונה של אחותי שהתקיימה שבוע אחר כך... בקיצור, באמת הרבה הוצאות בתקופה יחסית קצרה, ב"ה).

לבר מצווה של הבן שלי קנינו לילדים בגדים חדשים (זו הייתה הזדמנות להתחדש בשבילם, כי לא היו חתונות במשפחה באותה תקופה🤭), אבל בעלי ואני לבשנו ממה שהיה לנו.

לבר מצווה של התאומים קנינו בסוף לכל הילדים בגדים חדשים (מלבד החליפות של התאומים, שזה משהו שהם ביקשו במיוחד, כל הבגדים היו זולים), ואני גם קניתי שמלה, כי גם ככה רציתי שמלה חגיגית שמתאימה להנקה (כי לא הייתה לי אז). היא יחסית הייתה יקרה (בערך 300 ש"ח), אבל מבחינתי אלבש אותה גם בבת המצווה של הבת הבאה שלי (או את אחת מהשמלות שיש לי מחתונות אחיי).

שורה תחתונה - תעשו מה שטוב לכם

זה גם קצת קשור איפה עושים את החגיגה, אם זה אולם של ממש או לא...

כל אחת והסטנדרטים שלה.

בעיניי זה לא עניין של חדש או לא,  זה עניין של כמה בנוח אני מרגישה עם מה שיש.

אם זה יפגע לי מהחוויה,  אקנה.

לפעמים דווקא לקנות ותחושת הבזבוז יפגעו בחוויה.

שמלה שכבר לבשתי בחתונה של אחות

וכמה פעמים בחג כמו ר''ה וכו'

וגם בבת מצווה של בת אחרת כמה שנים קודם....

לא מצאתי משהו שבאמת שימח אותי אז קניתי מטפחת יפה וזהו. השמלה במצב מעולה (ולמרבה הפלא עלתה לי בערך 100 ומשהו שח).

לעומת זאת בארוע אחר דווקא מצאתי 2 שמלות ששימחו אותי ומשמשות אותי כבר הרבה שנים.

ככה שבקיצור תעדי מה שבא לך

זה לא באמת קריטי

הייתי עם תינוק, ובעל במילואים. בקושי היה לי זמן וכח ללכת לקנות לילדה עצמה. אז לבשתי שמלה שאחותי קנתה פעם במבצע בברצה שעלתה לה פחות מ100₪. אפילו מטפחת לא קניתי ולקחתי ממנה...

טוב, זה בלי הקליפ.

הגננת הייתה מנגנת לנו בחלילית את השיר הזה כל יום בגן

איזה הזוי

בחיי לא עלה על דעתי שזה שיר עצוב או משהו בכיוון עד שהערת עכשיו

יש שם שיר שנקרא בוקר טוב

מקסים🙂

מה המטרה של השרשור הזה?

כאילו, מוזיקה את יכולה לשמוע מה שכיף לך, מה המטרה שכולן יכתבו אילו שירים הן אוהבות?

של ילדים..

אני לא מכירה הכל..

את האלבום 'פלא' של עלמה זוהר.

אוהבים אצלי במיוחד את 'גלגולים' ואת 'לילה'.

עוד שירים פחות מוכרים זה 'ילד פעם'. אבל צריך להתחבר לסגנון (קצת שטותניקי כזה)

וכמובן, הכבש השישה עשר. האלבום המועדף לנסיעות (אני הייתי אמא בתקופה שהיינו משמיעים לילדים שירים מדיסקים...).

שלוש ברצף

אחרי שבןע מהאחרונה עוד אחת

אחרי שבועיים מהנוספת עוד אחת

לא נתקלתי מעולם

יש לי בחמישי שיחה עם הרופאה.

הם גם ככה מקבלים כל חודשיים מפחידמאותי לתת כזו כמות

מאשר כל חודשיים לתת.

(בסבב הראשון אני נותנת רק יומיים, ולא שלושה)

יצא לי גם לעבור על ידיות הבית עם אקונומיקה

המכונה שלי כבר לא יודעת מה זה 40 מעלות..אני כל חודש סביב הרתחות חדשות

החלפות מצעים

מגבות כל יום מחליפה

ציפורניים

ופשוט כל פעם מחדש 2 הקטנים שלי בסבב.

ביצים תולעים נמצאות באלף ואחת מקומות

אין דרך באמת להשמיד אותן

תזמיני כמוסות שום ופרוביוטיקה מאייהרב , זה זול שם ותתני להם בוקר וערב, אמור לעזור בע"ה

המסקנה בעיקר היא לחזק את הגוף (הבנתי שהם מגיעות כשמערכת העיכול חלשנ) ואת הנפש (לפי הרפואה ההוליסטית התולעים מגיעות כשאנחנו נותנים למשהו להיות טפיל עלינו בנפש) ולא להשתגע במרדף אחרי ניקיון מטורף

מישהי אמרה לי שאמא שלה חולתתתת ניקיון  ממש ממש ועדיין כילדים היה להם מלא תולעים...

אז עזבי תפסיקי לרדוף אחרי הזנב של עצמך עם כל הכביסות זה בטוח מנכס לך וגם לילדים, זה לא רלוונטי לדעתי..

בבצלח!

ובלילות קשים שן שום בטוסיק אין ברירה 

להביא להם לאכול (בתוך אוכל) שום כתוש

ולדעתי עזר לי לטווח ארוך יותר מהוורמוקס. כבר הרבה זמן לא היה לנו.

אני רוצה יותר כמניעה.

כי כשיש תולעת אני פחות רוצה לסחוב את זה כי זה יכול להיגרר לסיוט.

דבר ראשון על הבוקר (על קיבה ריקה).

עובד אצלי כמו קסם, יותר טוב מוורמוקס.

אפשר גפ לשים סיכות שמחזיקות את הבובו לשיער, אבל זה לפעמים קצת מותח את השיער ופחות נוח

ושהמטפחת תהיה קשורה טוב. אפ עושים קשירה הפוכה אז לשים סיכות תפירה לחזק את הקשר והמיקום של השוונצים שיוצאים

גם לך @השקט הזה 

לא מזמן הייתי בחתונה וכל החברות הנשואות פשוט פתחו את הקשר של המטפחת ורקדו ככה, עם קצות המטפחת על הכתפיים (רחל אימנו כזה) לי הקשר לא נפתח, אבל המטפחת כל הזמן החליקה אחורה, אז פתחתי גם את הקשר ואיכשהו זה מנע ממנה ליפול. ואז כשנגמר הסבב הלכנו ביחד לשירותים לקשור את המטפחות מחדש.

זה לא עושה כאב קאש אחרי זה.

מין הרגשה שהמח תפוס

אבל אני מוכנה לסבול בשביל שלא יזוז באירוע.

שונאת כל רגע לרוץ לתקן, וגם הקשירה יותר מורכבת באירוע אז באסה

איזה ריקודים כבר יזיזו לך את המטפחת? 😅

יש את הסרט החדש עם הפס סיליקון עם הנקודות

תראי למשל אצל אביה ששון.

לא התנסיתי בעצמי אבל נשמע שזה בדיוק מיועד לזה. 

יפה שאת זוכרת❣️

זה חתונה של גיסתי...

אני ארקוד לפי היכולות שלי בשטח

האמת בכל מקרה אני לא ממש אוהבת לרקוד

בטח לא בחתונות...

אבל בכל זאת גיסה...

וכן חודש זה עדיין משכב לידה.

אולי אם המטפחת זזה זה מרמז להרגיע עם ההשתוללות.. אפשר לשמח בלי לקפוץ מדי (שזה מה שמעיף את המטפחת, לא?)

תהני ותבלי בנעימים, ותשמרי על עצמך.

אחת בכל צד זה מחזיק לי מעולה

לרוב נרדמת בזה שאני מניחה בעגלה או במיטה עם מוצץ ושמיכה וזהו.

לפעמים זה בהנקה ולפעמים צריך גם לנדנד...

זה בדיוק התסכול שלי... 

לקחתי קורס שינה ועזר חצי קלאץ

בגדול מה שכן עזר ברוב הפעמים זה דווקא להקדים את שעת ההרדמה

ראיתי שאני מרדימה אותו שהוא שפוך אז הוא לא מצליח לחבר את מחזורי השינה

וגם לעשות הרפיה הדרגתית ומשמעותית לפני הכניסה למיטה

ואין מה להקדים כשזה במהלך היום.. אין לה עדיין שעות קבועות..

בלילה יותר קל לה לחבר.. במשך היום ישנה חצי שעה כל פעם

האמת שנראה לי שלכל הילדים שלי היה שלב כזה ועם הגיל זה השתפר, נראה לי סביב 8-9 חו'.... לפעמים ניסיתי לעבוד על זה ולפעמים קיבלתי שזה המצב. אם ההרדמות הן קשות אז זה ממש סיוט, אבל אם הם נרדמים בקלות אפשר להסתדר עם זה.

שלי לפעמים מתעורר, יונק וחוזר לישון (גם ביום).