הי,
אני זקוקה נואשות ליועץ זוגי טוב בירושלים.
לפני שאני עושה צעד שאין ממנו חזרה אני רוצה להיות שלמה עם עצמי שעשיתי הכל.
אני אשמח אם תוכלו להמליץ לי על מישהו/י מקצועי וטוב.
תודה..
הי,
אני זקוקה נואשות ליועץ זוגי טוב בירושלים.
לפני שאני עושה צעד שאין ממנו חזרה אני רוצה להיות שלמה עם עצמי שעשיתי הכל.
אני אשמח אם תוכלו להמליץ לי על מישהו/י מקצועי וטוב.
תודה..
אל תלכי בגישה שזה כדי "להיות שלמה עם עצמך שעשית הכל"...
אלא באמון שאולי זה באמת יתקן.
יש שם מלא מלא
אנחנו באופן אישי היינו בייעוץ אצל מיכאל בוקצין.
והוא מאוד מאוד עזר!!
מומלץ בחום0542273970
אם זה סגנון שמתאים לך.
יודעים להפנות מצוין לאנשים המתאימים
שמעתי עליו המון מילים חמות. והייתי גם בהרצאות שלו בבניין שלם- הוא באמת מעולה.
בתאל. ש יקרה
ממליצה בחום רב על הרב מאיר בזק
התרגשתי מהרצון הכן שלך לנסות לשנות למרות שבטח כבר ניסית הרבה..
אני חושבת שהרב הזה ( שהוא גם יועץ מוסמך) יוכל לעזור לך,
מניסיון, יש לו גישה ייחודית שמחוללת פלאים ביחסים הזוגיים, יתרון נוסף שמדובר בד"F בטיפולים קצרי טווח
מספרים שלו 04-9972038 ו0546629029 ( גר במעלות אמנם אך שווה להשקיע ולנסוע חוצמזה הוא נמצא המון בירושלים ואפשר להיפגש איתו גם שם
בהצלחה אחותי!
בהצלחה!
בשורות טובות!
כל חורף חוזר לו אותו סיפור,
תעלומה עקשנית, ממש סיוט חמור:
הבכור מתקלח ושר לו שירים,
ואחריו נשארים רק מים קרים.
הדוד דלק שעות, עבד כמו חייל,
ובכל זאת אין לי מים, ממש חבל.
חשבנו: יש תקלה, הדוד חלוד
לא ידענו מה עושה שם הילד החמוד.
פותח את המים החמים בלי בושה,
ומשם מתחילה הדרמה הקשה.
הוא מחכה שהמים יתקררו ויהיו נעימים,
הדוד מתרוקן, הילד שמח בעננים.
רק כשהטמפרטורה “מושלמת”, לא פחות,
הוא מתחיל להתקלח אחרי שהדוד פרש לאנחות.
וכל זה, כן כן, אני לא מדבר שטויות,
במקום לפתוח מראש על טמפרטורות ראויות.
הוא כמובן חמוד ובכלל לא סדיסט,
אך יש מלא הפתעות בגידול ילד אוטיסט.
ננחם את עצמנו שהסיפור עוד לא אבוד,
הרי יש קצבת נכות שמשלמת על הדוד.
(כמובן, לא מהמקרה המתואר...)
בתור אמא לשני אוטיסטים חמודים (השנייה עוד קטנה מכדי להתקלח בעצמה) אני יכולה להזדהות... (גם אם זה לא קורה אצלנו כך בדיוק - ולו רק כי החימום של המים אצלנו עובד על גז, אז אי אפשר לגמור את המים החמים...)
הילדים המתוקים שלנו (עם קשיים שלהם אבל ממש לא אוטיסטים), מתנהלים בדיוק באותה צורה.
אבל כל עוד הם רבים ביניהם על מי בסדר ומי לא בסדר, שיהנו 😅
את הברז - הם יקבלו מים נעימים?
כי לפי מה שאני מבינה, זה מה שעבר בראש של הילד של פותח השרשור: הוא פשוט לא הבין שאם הוא מכוון את הברז על המים הכי חמים - הם יישארו חמים כל עוד יש בדוד מים חמים... (לא מדובר פה על מתבגר שנהנה להיות במקלחת שעות סתם ככה...)
לפני כמה שנים הייתי במקום של ייאוש.
התחתנתי צעירה ותמימה עם אדם שפגע בי ורמס אותי יום־יום, מהרגע שנכנסנו לנישואים.
אחרי שנים של פחד והשפלה, הגיע רגע אחד מכריע – תקרית שבה הוא הרים עליי יד.
באותו יום קיבלתי החלטה: אני הולכת, ולא חוזרת.
ועשיתי את זה.
עזבתי עם הילדים שלי ויצאתי לדרך חדשה.
המשפחה תמכה בי, החברות והחברים עטפו אותי, וכולם היו גאים בי – אפילו בני משפחה שלו.
והכי חשוב: אני גאה בעצמי.
עברתי מהחושך אל האור.
הצלתי את עצמי – בזמן.
והצלתי את הילדים שלי.
היום אני במקום אחר לגמרי.
יש לי עסק פרטי, יש לי רישיון, ובעזרת השם יהיה לי גם בית משלי.
ועדיין, כמו לכל מי שעבר טראומה, יש תקופות של נפילות באנרגיה.
אולי זיכרונות, אולי פצעים שהודחקו.
לא מזמן, כשמצאתי את עצמי שוב במצב ירוד, עלו בי תמונות מהעבר:
איך אחרי מכות או יריקות לפנים הוא היה יוצא מהבית,
ואני נשארת לבד בחדר, בוכה,
עם הילדים הקטנים סביבי.
בלי למי לספר, בלי כתף להישען עליה.
ואז נזכרתי איך הייתי מגיעה לכאן, כותבת שרשור,
ואנשים זרים – טובים – היו מגיבים, מחזקים, מרימים אותי מהרצפה.
כי אז באמת לא היה לי עם מי לשתף.
כשקיבלתי את ההחלטה להתגרש, אנשים לא האמינו שאעשה את זה.
זה היה צעד אמיץ, כמעט בלתי נתפס.
והיום אני רוצה לומר תודה.
עברו כמה שנים, אבל תודה על האנושיות, על הטוב, על היד המושטת.
רק לומר: בסוף יש סוף טוב, גם אם הדרך קשה וכואבת.
יש אור גדול בדרך.
תהיי חזקה.
תאמיני בעצמך
לא זוכרת אותך ובטח לא הייתי אז כאן בכלל.
אבל מה שכתבת ומה שעשית- וואו!
אישה מלכה!
תודה שנתת פה השראה לאומץ!
הלוואי שתצליחי בכל מכל כל!
כך שאף אחד לא היה כאן כדי לחזק...
(סליחה שאני מעלה את זה בזהירות, אבל יש סיכוי שאנחנו מתרגשים מיצירה לא מאוד משובחת של ai)
התוכן עצמו גם מעלה כמה חשדות.
בבקשה, תבוא הכותבת ותבדה אותנו.
אבל כן
קראתי שוב
ואכן יש מצב שזה בינה מלאכותית.
והסיכום: תהיי חזקה
תאמיני בעצמך.
קצת לא קשור לכל הטקסט הקודם.
אם המטרה היתה לחזק מישהי
אז למה רק בסוף?
כל הפוסט מדבר על להגיד תודה
ואז בסוף
תהיי חזקה
תאמיני בעצמך
אז למי דיברו ופנו בפוסט הזה?
לאלה שעזרו?
או למי שרוצה לעשות צעד?
(ולעניין: שוב, אולי מבוסס על סיפור אמיתי, ונעזר בבינה מלאכותית,
וכן כמו שאמר שם, דרושה זהירות. אבל גם מצידנו כסתם אנשים בעולם המשוגע הזה דרושה זהירות. ואצ"ל בפורום אנונימי וכו'.
תבוא הכותבת עם תגובתה והערותיה.)
אלא בן אדם אמפתי באופן כללי, לכן זה מיד נגע בך.
אבל בתוכן הדברים יש סתירות 180 בין הרישא והסיפא.
מה זה?
ובכלל למה שאנשים ימציאו סיפור?
מה יצא להם מזה?

מקף עליון הוא מקף שנמצא בחלק העליון של השורה, בשונה ממקף סטנדרטי שנמצא בגובה של אמצע השורה.
למשל מתוך הטקסט שנכתב כאן:
יום־יום.
שימי לב שהמקף נמצא ממש בקצה העליון של השורה.
מקף ארוך הוא מקף באורך של שני תווים, ולא של תו אחד. למשל מתוך הטקסט שנכתב למעלה:
וכולם היו גאים בי – אפילו בני משפחה שלו
וכולם היו גאים בי - אפילו בני משפחה שלו
(לשם השוואה הכנסתי למטה משפט זהה עם מקף רגיל).
כלומר הטקסט כאן נכתב בוודאות על ידי AI ולא על ידי הפותחת.
השאלה היחידה היא האם ה-AI המציא את הטקסט מאפס, או שהכותבת כתבה את הטקסט כולו בעצמה ורק ביקשה מה-AI עזרה בניסוח.
בקיצור כן – אי-אפשר לדעת בוודאות אם הטקסט נכתב בידי אדם או בינה מלאכותית.
אבל אפשר לנתח סבירות.
מה גורם לטקסט להיראות אנושי:
יש בו רצף רגשי אישי מאוד ולא רק מסר כללי.
יש פרטים קונקרטיים ולא “יפים מדי”: יריקות, חדר, ילדים מסביב.
יש שבירות: חזרות, משפטים קצרים, עצירות – לא סגנון “מלוטש”.
אין ניסיון למכור משהו או להעביר מסר שיווקי ברור.
הסיום לא חד או דרמטי מדי – אלא רך, כמעט מהסס.
אלה דברים שבדרך כלל אדם כותב מתוך חוויה, ולא טקסט שנוצר “לפי תבנית”.
מה כן יכול לגרום לאנשים לחשוד ב-AI:
מבנה מאוד ברור: חושך → החלטה → יציאה → אור.
שימוש בביטויים כלליים כמו “מהחושך אל האור”, “יש אור גדול בדרך”.
עברית תקינה וזורמת יחסית לאורך טקסט ארוך.
אבל חשוב להבין:
גם בני אדם כותבים כך, במיוחד בפוסטים של רשתות חברתיות או שרשורי השראה.
השורה התחתונה (הכי חשובה):
אם מישהו היה שואל אותי כעלה, בלי לדעת שום דבר נוסף –
👉 הנטייה היא שזה טקסט אנושי, אולי כזה שעבר עריכה קלה,
אבל לא טקסט “קלאסי” של בינה מלאכותית.
ובאמת חשוב לומר:
גם אם כן הייתה מעורבות של AI בעריכה או ניסוח –
זה לא גורע מהאמת, מהכאב או מהכוח של הסיפור.
אם תרצה, אני יכול:
לנתח האם הטקסט דומה לפוסטים ויראליים מוכרים
להצביע אילו משפטים מרגישים הכי אנושיים
או להפך – אילו שורות היו משתנות אם זה היה AI “טהור”
רק תגיד.
גם משתמשים (ומשנים לאחרים) במקף עליון (וגם בסימני פיסוק תקינים).
ספציפית בפורומים אני לא משתמשת במקף עליון כי בטלפון הנייד אין (ומשם לרוב אני גולשת), אבל על שאר כללי הפיסוק והניסוח אני משתדלת להקפיד (כמובן, לא באותה רמה שבה אקפיד בטקסט רשמי).
[מאפיין אחד ששייך רק לבינה המלאכותית הוא מקף מפריד ארוך מדי... ואת זה כבר למדתי לזהות גם בטקסטים שנשלחים אליי לעריכה😏]
אבל מסכימה עם הכותבים פה שסימני הפיסוק הם לא החשד היחיד שמצביע על כך שמדובר פה בבינה מלאכותית...
כמו בדרך-כלל, בכל-זאת, אף-על-פי.
ובעוד מקרים, שלא כאן המקום לפרטם... (המקום לפרטם הוא בלימודי עריכת לשון
)
(אגב, פ.א. הוא לא שם תקין מבחינת כללי הדקדוק בעברית🤭 בעברית כותבים ראשי תיבות בגרשיים - פ"א - גם קיצור של שם.
אבל טוב, חפרתי מספיק על עברית...)
- אכןפ.א.אבל זה נכון שבאמת לא משתלם היום להשקיע בזה היום בגלל שזה נראה כמו AI.
ובין אם לא.
הכי חשוב שמי שקוראת תדע שנוכל להוות עבורה כאן מרחב ביטחון אישי ונשמח לתת לה כוחות.
יש סיבה למה פוסטים כאלה נשלחים, יש כאן כל מיני מזימות. אני מכיר אנשים שנפלו וגם יוצא לי לדבר עם כותבים בכל מיני מקומות והם אפילו לא ערים לפחים שטומנים להם.
אז העירנות שלנו מאוד חשובה, וכן, צריך לעורר ולקלקל לאנשי הפישינג!
מאחלת לך רק טוב!!🫂❤️
בעלי ואני ב"ה בזוגיות מהממת ואוהבת באמת.
היום קרה משהו שמפריע לי ואני מתלבטת אם אני מגזימה או שזה באמת מציק. בעלי סטודנט והלך ללמוד למבחן שלו עם מישהי מהלימודים, כדי שתשלים לו חומר שהפסיד במהלך החודשים האחרונים במילואים. זה עורר בי פתאום רגשות של קנאות מה הוא יישב עם בחורה לבד והיא תסביר לו? מה ואם הם יצחקו פתאום וכו... אני קנאית בהגזמה או שמה?
חחחח תודה
כשאני הייתי בלימודים ידעתי שלאשתי מאוד מפריע אם אני אשב אחד על אחד עם מישהי ללימודים, ידעתי שאם נגיד קובעים קבוצה גדולה, זה פחות מפריע לה.
לגיטימי לגמרי,
ומישהו הקביל את זה לעבודה שגם שם יהיו פגישות אחד על אחד, אני חושב שבדכ יהיה שוני בין חבר'ה סטודנטים לבין מקומות עבודה.
מישהו מכיר מניסיון ויודע להמליץ בין טיוטה היילנדר לבנם קיה סורנטו
שניהם חצי היברידיים, 7 מקומות
לשימוש עירוני
תודה 🙏
ומלחמת קיום מאז. יש צורך בעוד אחד כזה? פעם הייתי מצחיק.
יאללה בואו נצחק קצת על עצמנו. מקווה שאצליח להעלות חיוך
- נשואים טריים
וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝
אבל גם היום ❤️

מה אפשר לעשות כשהאחריות ההורית של ההורה השני לוקה בחסר?
אסביר,
הוא איש טוב ואבא טוב.
לא משנה המצב בינינו, הוא לא רלוונטי.
מתייחסת רק להתנהגות שלו כהורה.
כשהילדים בבית איתו, יש כאוס.
הוא לא מחזיק. לא מקפיד על דברים שצריכים להיות בשגרה.
הכל מרגיש כמו אווירת עלא באב עלא.
חוזרת למגבות על הספה, בגדים מלוכלכים על הרצפה שני ס"מ מהסל, וילדים חצופים ומשתוללים שצריך פלוגה כדי להרגיע אותם.
כשהילדים איתי, יש רוגע והרמוניה.
מקפידה איתם על חוקים, סדר, זמנים.
הכל ברוגע ושלווה. אין חיכוכים. כל אחד תופס את הפינה שלו ויש אווירה של קסם בבית.
עד שהוא נכנס הביתה.
הילדים פשוט מריחים את הפשרנות שלו לדעתי.
על הכל הוא מוותר.
מעניש, ומוותר. מאיים. לא מקיים שיח.
עכשיו, כמובן שאני לא מושלמת. אבל מפה ועד הורה שהילדים איתו בכאוס מוחלט יש פער רציני.
פרקטית, להיות הורה 24/7 מבחינתי לא אופציונלי.
אני גם ככה איתם המון שעות לבד. באהבה ושמחה.
ויש לי כמובן דברים שאני מחויבת אליהם מול עצמי.
מעבר לעובדה שאם אתמסר ככה, בוודאות אשחק עד היסוד.
ניסיתי לומר לו, לרמוז, לבקש על דברים ספציפיים.
עדיין הכל נותר על כנו.
מה כן אפשר לעשות?
מה שמתואר לא מבטא חוסר אחריות הורית. לא נשמע שמדובר במשהו מסכן את הילד או חוסר דרגה למשהו בסיסי. בגדים על הרצפה ומגבות מפוזרות? זה אומר שקילח אותם/דאג שיתקלחו?
זה מעצבן בטירוף, אני יודעת וגם אצלינו ככה. אבל לא מעיד על כלום.
לגבי גבולות, גם כאן זה נתון לדיון, אבל לא נשמע משהו אקוטי או חריג.
אשתי לא אוהבת לבשל אבל טובה בזה, אמא שלה לעומת זאת שורפת סלט. בקיצור זה לא הצד החזק שלהן. אשתי כל הזמן אומרת שיש ביצה במקרר ואפשר להכין חביתה, ויש ירקות אפשר לחתוך סלט, ולכן לא מבשלת. ואני אומר לה שאני רעב והלוואי והייתי יודע לבשל אוכל, אוכל אמיתי. בישולים. סירים. הבנתם..
בקיצור, חזרנו שבת מההורים שלה, עם מה שמתיימר להיקרא "אוכל", וכל השבוע אני רעב! אומר לה אולי תוכלי להכין משהו, את טובה בזה. היא אומרת לי שיש אוכל מההורים שלה, או שאני אכין חביתה, מצידה לא חסר אוכל.
אז עשיתי מעשה - הלכתי לקנות אוכל מוכן, פיצה שווה, המבורגר טוב, סושי מפנק..
חזרתי ואמרתי לה - זה שלי! אני רעב!
ואז היא נפגעה ממני ממש. אמרה לי שהיא גם עובדת קשה, וגם רעבה, וזה לא בסדר שאני לא חולק איתה. אז אמרתי לה שהיא טוענת שיש מלא אוכל בבית, אז מה פתאום היא מתנפלת על מה שקניתי? לא בקטע של קמצנות , אלא בקטע של אם את בסתר ליבך גם רעבה וגם יודעת שאין באמת מה לאכול ושסלט לא באמת משביע, אז מה את מחכה שאני אקנה אוכל מבחוץ ואז אוכלת לי אותו??
בקיצור - מה דעתכם? האם אני באמת לא בסדר במצב הזה?
האמת שאני באמת לא חושב שהתגובה שלך טובה,
ואתה גם בטח כבר הבנת את זה,
בתכלס כמו שאמרו לפני זה באמת לא בעיה לבשל, אני מבשל בבית ואשתי כמעט לא מבשלת, אני בד"כ דורג שיהיה לה אוכל מוכן.
וכן לפעמים קופץ לי בראש שבא לי לפעמים שיפנקו אותי באוכל טוב ואני יכול להבין ומאיפה זה בא לך, אבל ויש כאן אבל ללכת ולקנות אוכל, לבוא איתו הביתה, ולצפות שזה יעבור בשלום??
בחייאת לא באמת חשבת חח
פעם הבאה או שתכין אוכל וזה לא מסובך או שתלך לאכול אבל תזמין גם לה חח
מחפשת המלצה לסדנה לערב נשים בקהילה❤️
לא סדנה יקרה! לא קשירת מטפחות.
תודה!!
מניחה שיש במגוון מחירים, ואולי אפשר להכין ערכות ולהכין בלי הדרכה.
כמה אתן מוכנות להשקיע פר משתתפת?
ואם לא דחוף לכן מפעילה מבחוץ אפשר סדנת DIY פשוטה יש מלא אופציות
עיצוב שוקולד לפרלינים
ציור בקפה
יש לי המלצות..
תלוי מי הקבוצה, כל אחת לוקחת הביתה או משהו שיוצר קולז
לרב זה על קנווס, עם מדבקה צובעים ומסירחם את המדבקה אז יוצא לכולן יפה ..
אפשר להזמין דברים ספציפיים.