קחי נשימה עמוקה. תרגעי. יהיה טוב.

 

דבר שני- אבא יודע שזה ממש חשוב לך? אני מאמינה שאם הוא ידע עד כמה זה כואב לך שזה יתגלה, הוא יעשה הכל בשבילך..

 

חוץ מזה- אולי תדברי עם המורה,  אפילו אל תפרטי, תגידי שמסיבה אישית ההורים לא יכולים להגיע, אולי סבתא תבוא?

 

אחרי שהמצב הספציפי הזה יעבור, אולי כן תשקלי לספר למורה, זה יקל עליך מאוד ולא תתמודדי לבד..

 

המונמון ב"הצלחה! תמיד פה עם את צריכה..

  דבר ראשון-שיא התודה שענית לי

 

  הבעיה בלדבר על זה עם אבא שלי-זה פשוט שגם ככה קשה לו...וחוצמזה,שבאולפנה שלי גם אבא שבא לבד זה מ-א-ד מוזר... וסבתא זה בכלל לא בא בחשבון

 

אוווף מישו היה בסיאוטאציה דומה ויודע מה עושים???

נשמע לא פשוט בכלל כל מה שאת עוברת. ישר כוח על הכוחות וההתמודדות. (לא מדברת רק על האספת הורים, אלא על כל ההתמודדות שסיפרת עליה).

יש מצב שאמא שלך תתקשר מחו"ל ותדבר עם המורה בטלפון?

יש בוודאי הורים נוספים שלא מסתדר להם להגיע: לקם קובעים מועד אחר, חלקם מדברים עם המורה בטלפון. זה לא סוף העולם.

עוד אופציה היא -לשתף משהו מקצועי מבית הספר- לא את התלמידות ,אלא יועצת, ולבקש שזה יישאר חסוי. לפעמים אנחנו מבזבזים הרבה כוחות נפש על הסתרה. לא חטאת ולא פשעת. את נשמעת נערה איכותית וחיובית, למה את צריכה להתבייש במשהו שלא את עשית? משהו שבו לא גרמת רע לאף אחד.

לפעמים הקב"ה מפגיש אותנו עם סיטואציות בהן הוא מנווט אותנו לכיוון מסויים. אולי בסיטואציה הנוכחית הקב"ה מנווט אותך לספר למשהו, ולו כדי שלא תהיי בכל ההתמודדות הזאת לבד לבד?.

חבל שאת גוזרת על עצמך בדידות והסתרות.

תתפלאי לגלות לכמה מחברותייך אין בתים כ"כ מושלמים כמו שזה נראה. 

חבל לעבור הכל ככה.

תזכרי, יהודי אף פעם לא לבד. תפני לקב"ה, תדברי איתו, תבקשי ממנו עצה נכונה.

שבע"ה ה' יתקנך בעצה טובה מלפניו.

הרבה הצלחה שיהיה בע"ה

וגיבורה איך שאת מקבלת את זה ומסתכלת על זה בצורה הכי פחות מתסכלת

אני חושבת שאת לא צריכה להתבייש שידעו מיזה אבל מצד שני זה גם לא צריך

להיות מבזק חדשות שידוע לכולם, פשוט אם צריך אומרים

ואז מה אם את נחשבת ילדה טובה מבית טוב.. אין אדם שאין לו משהו עקום

בחבילתו, לכולם יש קשיים ובעיות!

 

גם אני נחשבת ילדה טובה מאוד... ולא מושלם לנו גם

תיהי שמחה בשביל אבא ואימא ותתפללי עליהם שכל אחד מהם יזכה לזיווגו

במהרה כ זה קשה לחיות לבד בטח ובטח אחרי שנים ושרגילים...

את מוזמנת להמשיך לשתף אותנו פה =)

 

 

    מותק שכמוך!!!  

 

נשמע לא פשוט מה שאת עוברת! 

          

       גם ההורים שלי התגרשו בתחילת שנת הלימודים

 

        אמנם אני יותר גדולה ממך בגיל, אך החלטתי לשתף את החברות שלי בסיפור המשפחתי

 

        זה מאוד מקל- את לא יודעת כמה. אני יודעת שזה קשה וזה צעד לא פשוט בכלל. אבל- הבדל שמיים וארץ. 

         

         כ"כ טוב שאנשים מסביבי יודעים, מבינים, עוזרים ומעודדים. 

          

           לפעמים המציאות כ"כ קשה ומסובכת, שכמו שכתבת, מדחיקים ומראים לעולם שהכל כרגיל.

          

           לעומת זאת, כשמספרים אז המציאות עומדת מול העניים. אי אפשר לברוח מזה. וזה דורש הפנמה מלאה לא פשוטה.

 

          הייתה לי חברה בכיתה ט' שעברה אותו דבר. הכיתה ידעה. כולם קיבלו והבינו. היא שמחה שלא שמרה בבטן. ובגלל האופי החברותי שלה. אף אחת לא ריחמה עליה או משהו כזה... פשוט אהבו אותה בגלל האישיות שלה. וקיבלו.

 

אני לא יודעת איך לייעץ. רק רוצה לתת לך חיבוק גדול גדול! ותזכרי תמיד שהקב"ה איתך! ושבסוף טוב!!!   

 

בעז"ה תצליחי באולפנא, בלימודים ועם החברות! 

 

כאן בשבילך!!

 

        

 

 

      

וואי!!!אתן פשוט מתוקות!!!!!!!!תודה על התגובות

רק נראלי שדבר אחד אתן לא כ"כ הבנתן(פשוט כי לא הסברתי*-):

אני לומדת באולפנה דוסית=כדרכם של דוסים מרכלים בלי סוף...ויאללה,אין לי עצבים לזה=(      זה ממש לא עושה לי את זה לפתוח ת'נושא עם מישי שפשוט לא מבינה...וכולן כאלו ממשפחות מושלמות,שהאבא ראש ישבה האמא מחנכת ויש מליון ילדים צדיקים....(וזה מצחיק(?!?!)כי תמיד זה מה שחשבו על המשפחה שלי...) אז זהו.זה פשוט לנעול את זה חזרה בלב ולקוות שהאסיפת הורים תתבטל פתאום...

 

תודה מתוקות!!!לילה טוב מלא בחלומות מתוקים על משפחה מושלמת

הכי חשוב

לא לשכוח 

שהכל ניסיונות מהקב"ה

זה נראה סוף העולם 

אבל זה ממש לא!

אני לא יודע איך זה יסתדר

אבל זה יסתדר

תסמכי עליו.

 

לדעתי כדאי ללכת על הכיוון של היועצת

שתדבר עם המורה בלי לספר למורה הכל.

 

 

וכן משפחה מושלמת יש רק בחלומות..

של כולנו..

 

בהצלחה!

ותעדכני מה היה

אין לי ממש מה להגיד לך עצות זה לא הצד החזק שלי פשוט רציתי שתדעי איזה מדהימה את שככה את מתמודדת עם הכל ואין אני פשוט מעריצה אותך!!! אם את רוצה אני תמיד פה באישי לשמוע ת'פריקות ולחבק
קבלי ח''ח עצום!

וכולם- בהתחלה גם אני חשבתי להגיד לה "תדברי על זה עם מישו באולפנה, תשתפי וזה... חבל להסתיר" אבל אז נזכרתי בתקופה הראשונית שלי אחרי הגירושים ונזכרתי שזה בעצם הדבר שהכי הכי היה קשה לי... הסתרתי את זה בחרוף נפש! לא חשבתי על כלום, רק שלא ידעו מה קורה. לדעתי, וזו דעתי האישית בלבד, זה לא השלב לספר... או יותר נכון- מאוד קשה לספר בשלב הזה. תתקנו אותי אם אני טועה...?

מורה או יועצת או אפילו חברה טובה ואמיתית לעולם לא ירכלו עליך. מי שמרכל עליך לא שווה את התשומת לב שלך!

באמת לא פול נחמד שככה מרכלים.וממש הזדהתי עם הדבר האחרון שכתבת.

תדעי

ואולי את באולפ שלי?אז יכולה להיות חברה

אמרתי שקשה לספר בהתחלה. או לפחות לי היה קשה.
ושירוש מותק אני רוצה להעתיק לך משפט מהתגובה שלי- "לדעתי, וזו דעתי האישית בלבד," לתשומת ליבך

קודם כל,תודה על התגובות...

ב כל,ב"ה האסיפת הורים עברה בשלום...למורה שלי היה אירוע באותו הערב כך שרוב ההורים דיברו איתה טלפונית...גם אבא שלי ...יבורך האירוע!!!!

אבל חוצמזה,המורה שאלה אותי אם הכל בסדר בבית וכאלו,ומצד אחד הכי באלי בעולם לפרוק ומצד שני אפח'ד,אבל באמת אפח'ד לא יודע על זה!!!והתחלתי חמישית הכי טוב שרק יכולתי מבחינת חברות,ואין לי מושג איך זה הולך להשפיע...

אז תגידו רגע- אצלכם כוווווווווולם יודעים על זה??  ואיך זה השפיע?

 

תודה רבה מאד!!

שבוע טוב ובשורות טובות!!

 

ככ מזדהה עם הסיפור שלך.. ממש כמוני.
אני גם התחלתי חמישית ואז בתחילת השנה ההורים שלי התגרשו,את לא מבינה איך היה לי קשה עם זה. החלטתי שאני שומרת את זה ולא מספרת לאף אחת!!
וככה כל השנים. אף אחת לא ידעה. אסיפות הורים אמא באה לפעמים כשיכלה. כל פעם היה לי תירוץ אחר,ערבי הורים-תירוצים. חיה במין שקר כזה..
באתי מבית טוב באמת. מחונכת טוב. אחים מהממים.רק. .
כולן חשבו שיש לי משפחה מושלמת כזאת. לא דיברתי הרבה על ההורים.נושא רגיש אצלי.
לא הזמנתי חברות הביתה אבל ככ רציתי!
בשישית נראלי המורה גילתה את זה ..(ודרך אגב מין הסתם שהמורה שלך יודעת את זה- המורות יודעות הכל!!)
למדתי באולפנא שיא שיא הדוסית ונחשבת.ככ מבינה אותך. זה ככ נכון כולן באות מבתים של צדיקים.האבא רב,האמא מחנכת.ומלא ילדים(;
והתביישתי בזה.שאני שונה מכולן.
היה לי טוב שלפחות המורה יודעת מזה..זה הוריד ממני קצת.
עד שהגעתי לשמינית. שבת הורים.
התפללתי. ככ התפללתי לה'. שיהיה לי משו באותה השבת.תירוץ טוב כזה.
בסוף אמרתי שאנחנו לא יכולים לבוא וזהו..תירוץ מפגר.
קיצר איכשהו הבנות הבינו.. כי מישהי מסתבר ידעה ודיברו וכו'. .
זהו ככה סיימתי תשמינית.אני מסתירה והחברות יודעות..
זה היה קשה. ממש כמו משחק מחבואים. לתרץ,לשקר,לא להזמין הביתה,להתבייש. ככ מעיק!
החלטתי שאני לא ממשיכה ככה לשירות.בשירות דף חדש,אני מספרת ויחשבו מה שיחשבו.
עכשיו אני לקראת סוף שנה ראשונה בשירות.ומה אני אגיד לך- חשבתי שיהיה קל לספר.. אבל.. עדיין לא סיפרתי לאף אחת.סגרתי פה שנה שנייה.אני ככ נהנת. אוהבים אותי. מקום של דוסים,שלא מכירים את הסיפורים האלה..
שוב אותו הסיפור.והנה שוב פעם שבת הורים. רק אלוקים יודע מה יהיה.
את מתחילה עכשיו חמישית.עכשיו הדף עוד חדש. יש לך את ההזדמנות להחליט איך יהיו 4 השנים שלך באולפנא!
אני לא יכולה להגיד לך להתחיל לספר.. כי לי זה גם עדיין קשה.
אני רק יכולה לומר לך שעדיף לספר מאשר לחיות כל הזמן בשקר.במיוחד שאת גרה אצל סבתא.ואמא לא בבית. .
לפחות למורה! היא בטוח תבין! היא שמעה אלפי סיפורים כאלה.. ואולי תגלי שעוד בת בכיתה שלך(כן זה יכול לקרות!!!) יש לה סיפור דומה לשלך..
גם לכמה חברות טובות,לא הרבה. כדי שיהיה לך קל לדבר אחכ על המשפחה,ועל העבודות של ההורים. וכדי שלא תגיעי לשבת הורים ואז זה הכי הכי בושות.
תדעי לך שלהסתיר זה עבודה. ומלא בשקרים מעצבנים. הלוואי שלא היינו נכנסים למציאות הזאתי!
אבל ה' הביא לנו את הנסיון הזה,כמו שהוא מביא לכולם נסיונות. בעזרת ה' ובכוחות שהוא נותן לנו. אנחנו נעמוד בהם ובגדול. תתפללי לה' על כל החלטה שאת מקבלת ועל כל צעד שאת רוצה לעשות או שרוצה שיקרה לך. הוא ככ איתנו וככ שומע!!
בעז"ה שיהיה לכולנו את הכוחות האלו.להתמודד. לעלות.ולהתקדם בחיים.כמו כולם. .(:
המון בהצלחה וכוחות להתמודד!
אני פה באישי בשמחה!!!

אבל לא מצליחה..
וכמו שאמרו לך פה לפני-להסתיר זה עבודה פי 4 יותר קשה מלספר.. מניסיון!

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')