א. לא להאמין לשמועות.

ב.  המחנה הוא מלא בהרבה מאוד תוכן וערכיות. זו חוויה יוצאת דופן, שווה ללכת אליה.

ג. בכל מקום בו תהיי בחייך, את צריכה לעשות את ההחלטות שלך. בכל פעילות את יכולה למצוא את אלא שלא נוטלים בה חלק, ולומר שהחברה לא טובה. את יכולה להחליט שאת מבלה את הזמן החופשי שלך בבית המדרש במחנה, או בדברים אחרים.. זה הכל בידיים שלך.

ונקראת דוסית יחסית..
יש שם המון בעיות צניעות,אבל אם את פשוט לא מתחברת ל"ערסים" ולאלה שעושים שטויות אין בעיה. כי את עם החברים הטובים שלך,שאת יודעת שלא יעשו כאלה דברים..

אם את סומכת על עצמך זה באמת שלא יקרה לך. ב"ה לי לא היה שם שום מקרים חריגים ונהניתי ממש!!
 

ויש הרבה שמצליחים ב"ה, אז תצאי, כמובן שזה שווה את זה.

אבל לא צריך להתעלם מהעובדה שיש שם הרבה בעיות צניעות. פשוט תהיי עם החברות שלך שאת סומכת עליהן...

-קשת שתקראי, כי השקעתי בזה וגם כתבתי דברים אישיים, שלא הייתי רוצה שיתפרסמו ברשת סתם, ללא מטרה... ):

א. תצאי.

ב. זה ממש כיף וטוב.

ג. אני ממש לא מבינה מה כולם אומרים לגבי העיות צניעות, אני מתחילה להשתכנע שזה סתם שמועות שמבוססות על קבוצה קטנה של חניכים, שלגמרי לא מעידה על כלל המחנה. ושהשמועות האלו מבוססות גם על שנים\שנה בודדות\בודדת שהיו בעיות צניעות עם הקבוצה הקטנה המדוברת.

ד. גם אם את דוסית יחסית וכו' וכו', וגם אם את רוצה לשמור על עצמך ולא להיכשל-

בתור אחת שגם התלבטה אם לצאת בגלל הבעיות צניעות, אני רוצה לומר לך שאל תתני לשמועות האלו להתריע אותך, בתור אחת שגם הסתובבה במשך השבוע הזה בהמון מקומות מרוחקים ושוליים במחנה- לא נתלקתי אף פעם בבעיות צניעות, הכי רחוק שזה הלך היההקבוצה אחת של בנים ובנות שראיתי פעם אחת ,שישבו ועשו "צחוקים" ו"מושב ליצים" ולא שמרו נגיעה...

וחוץ מיזה כמו שאמרו פה כבר- אם תשמרי על עצמך, תחליטי לפני המחנה שאת לא רוצה להגיע לזה (ותשדרי את זה לסביבה), אם תחליטי שאת הולכת להימנע מיזה- ואת והשבט שלך ישקיעו את המאמצים לא להגיע לזה- אתם פשוט לא תגיעו, נקודה. [והייתי ממליצה גם שתציעי למדריכים שלך לפני המחנה לדבר עם השבט ולהסביר על זה, ועל איך שאתם הולכים להנות ולהתגבש במחנה, ולא לפספס אותו, ולא לקיים את מה שאומרים בכל השמועות האלה...]

ה. עוד סיבה למה אני מבקשת ממך לא לתת לשמועות האלו להרתיע אותך:

מחנה סיירים היה בשבילי כיף גדול- בנוסף זה זה נתן לי מאוד להתגבש עם השבט שלי, ולהכיר ולהתחבר מחדש לחברות ולמדריכה שלי בדרך מדהימה, חיבור שחא היה קורה אם לא הינו יוצאים ביחד למחנה. זה גם נתן לי להכיר נדבכים נוספים באישיות שלי, להכיר את עצמי מחדש, ולקבל הכרת טובה ענקית על דברים שלא הבחנתי בהם עד כה: המשפחה שלי, המדריכים שלי, השבט שלי, החברות שלי, וגם התכונות האישיות הטובות שבי, והטוב לב של אנשים.

המון בהצלחה, ואם את רוצה לשאול עוד שאלות, לדבר עוד, וכו'-

אני תמיד פה! -גם בפורום [שאליו אני נכנסת לפחות פעם ביום], וגם באישי (מוזמנת גם לפנות אלי בדברים אחרים- תמיד כיף לי לדבר ולסייע עד כמה שאוכל)

בב"ח לתו"ע...

מניסיון, מי שמגיע לדברים כאלה, ולכל אירוע המוני באופן כללי, אם הוא לא בא בשביל דברים לא טובים,

הוא גם לא נתקל בהם, ואולי באמת עדיף לא להאמין אם כל מה ששמעת על המחנה זה רק בגדר שמועות..

אבל יש דברים...

תחפשי אז גם לא תמצאי..

לא יודע אם היה, אבל גם אם היה אני פשוט לא הייתי חלק מזה.

זה לא נכון לומר בצורה גמורה שזו בחירה טהורה שלך,יש הרבה לחצים,ובטיולים הלחצים החברתיים מכפילים את עצמם כי יש אווירה של שחרור,ואתה מנותק לחלוטין מהבית.

מעבר לכך,גם אם אדם עומד בלחצים אלו,ואני בספק מי יכול לעמוד בכל הלחצים,אני מדבר על מי שלא התדרדר ושבר גבולות דרסטיים.עצם כך שאת נמצאת באוירה כזאת בהכרח גורם להשפעה עליך,וזה בהחלט לא קשור אליך,שהייה באוירה בעיתית היא ללא מרפא מלבד אי שהיה באווירה כזאת,הימנעות מלהיות במקום כזה זה התרופה היחידה.ומעבר לכך שאסור לזלזל בשום פגם או פגיעה רוחנית בעולם שלנו,אווירה היא לא דבר שההשפעה שלו היא שולית,אווירה יכולה להוציא אדם מהכלים ולגרום לו לעשות דברים שהוא לא רוצה בכלל,ואף לשבור גבולות.

מה שתלוי באדם זו מידת הפגיעה,אבל לא אם ישנה פגיעה או לא,אני חושב שבמקום בו יש אווירה לא צנועה ולחצים יש בהכרח פגיעה.

עוד עניין הוא שמלכתחילה אסור לאדם להעמיד את עצמו בנסיון.

לצערי, יש פה המון הודעות שבאות מחוסר ידע, מה שמנפח מאוד את התגובה. קצת כמו פחד מדבר לא ידוע.

בכל מקרה, ברצוני להביא כאן את דברי הרב עזיראל אריאל, רבה של עטרת. הבאתי את הדברים לא פעם פה, ואביבא אותם שוב. אנא קראו בעיון:

הרב עזריאל אריאל

עטרת

קדימה, לבני עקיבא!

החופש הגדול בעיצומו, ואנו, ההורים נקרעים בין התוכניות השונות המוצעות לילדינו (ואף בינן לבין האילוצים הכלכליים שלנו).

    בתוך כל זה, נמצאים מפעלי הקיץ של 'בני עקיבא'. לכאורה, מדובר רק במספר קטן של ימים – שבוע לכל היותר, מתוך תקופה ארוכה של חופש. אולם המשמעות של אותם מפעלים ארציים – הן כאשר מדובר במחנות קיץ והן כאשר מדובר בסמינריונים – היא גדולה ביותר, ועולה בהרבה על עצם ההימצאות במסגרת זו.

להיות חלק מן העוצמה

ביציאה למחנה הקיץ (או לסמינריון) רואה החניך (או המדריך) שהוא לא רק חלק מסניף קטן ביישוב קטן, אלא חלק מתנועה גדולה ביותר ומגוונת עד מאוד. הוא מרגיש את העוצמה של התנועה, את הגודל שלה, את הרוח שלה, את המאפיינים המיוחדים שלה, את האווירה המיוחדת שהיא יוצרת. לא תמיד הוא קולט את המסרים הישירים. לפעמים הוא לא רואה. לעתים הוא לא מקשיב. קורה לא פעם שיש גם תקלות – ארגוניות, ואף חינוכיות או התנהגותיות. אבל כל זה משני לעומת העוצמה של תחושת השייכות, לעומת הגודל שיש בהיותך חלק בלתי נפרד מתנועה ענקית – תנועה שיש לה דרך, תנועה שיש לה זהות, תנועה שיש לה עבר עשיר בהיסטוריה, תנועה שיש לה הווה מרשים, תנועה שיש לה שאיפות גדולות ביחס לעתיד.

    תחושת השייכות ל'בני עקיבא' היא גורם מרכזי בעיצוב הזהות האישית של ילדינו – הזהות הדתית, הזהות הציונית, הזהות האידיאולוגית, ואף הזהות התרבותית. בעולם מלא גרויים אמיתיים או וירטואליים, בעולם העובר שינויים מהירים, בעולם שיש בו משיכות חזקות לכיוונים שונים ומנוגדים, מספקת תחושת השייכות ל'בני עקיבא' את אחד העוגנים היציבים של בני הנוער הדתי-לאומי. ההקרנה שלה היא חזקה דווקא משום שהתנועה – כשמה – תנועת נוער היא, שבני הנוער מעצבים אותה ברוחם, בלי התערבות כובלת מצדנו, המבוגרים. העבודה החינוכית לא באה בהכתבה "מלמעלה כלפי מטה" או "מן החוץ פנימה", אלה להפך, בצמיחה משותפת מלמטה למעלה, ומן העולם הפנימי (האישי או הקבוצתי) כלפי חוץ.   

להיות שייך לדרך

מי שמרגיש שייך ל'בני-עקיבא', ובמיוחד אם הוא "שרוף" (כפי שהיו רגילים לומר לפני 30-40 שנה), או "חג'דמאט" (כפי שרגילים לומר היום), מרגיש הזדהות עם הדרך שלה, עם הערכים שלה, עם המסרים שלה, עם המפעלים שהיא יוצרת ומקימה. 'בני עקיבא' אינה "סתם מועדון" להנאה ולבילויים. זהו ארגון שיש לו עקרונות, יש לו ערכים, יש לו אידיאולוגיה. הוא מטיל משימות, דורש דרישות ויוצר מחוייבויות.

    נכון, לא הכול "חלק" במפעלי התנועה. בשולי הדרך ניתן לפגוש לפעמים תופעות והתנהגויות שאינן מתאימות לנו. אולם תקלות אלה אינן אלא כמו ענן המסתיר מעט את אורה של השמש, ואל להן לגרום לנו להפסיד בשל כך את העיקר – את בניין הזהות הדתית של ילדינו. מה גם, שהתנועה פועלת בהצלחה לשיפור מתמיד של האווירה החינוכית והדתית בכל מפעליה.

על כן, חשוב לנו מאוד לרשום את הילדים והנערים למפעלי התנועה. הדבר שווה גם מאמץ כלכלי וגם ויתור על הצעות אלטרנטיביות מפתות. אין לזה תחליף.

קדימה, בני עקיבא! הידד במעלה!

ההודעות...

1) מה שאני כותבת פה זה בעצם מה שכתוב בתגובה של בנ"ע ובדברי הרב אריאל

2) כמו שבנ"ע אמרה, הקיצוניות בתגובה שלך מעיד באמת על חוסר ידע ופחד ממה שלא יודעים- בד"כ הפחדים הכי גדולים הם מדברים שלא מכירים מאשר מדברים שמכירים.

(דוגמת יישום מהחיים האמיתיים: אני מפחדת מסרטי אימה בדיוניים, את יודעים, מפלצות, זומביים, רוחות, דברים שקמים לחיים, וכו'. כל הזמן כשחברות שלי שואלות אותי מה כ"כ מפחיד בזה- הרי סרטי אימה אמיתיים הרבה יותר מפחידים, כי כשזה אמיתי זה אומר שזה גם יכול לקרות לך, אז ני עונה להם שלהפך- אם יקרה לי משהו מסרט אימה אמיתי אני אדע איך להתמודד עם זה, אני פשוט ארה בבן אדם הזה. אבל אם יקרה לי משהו מסרט אימה בדיוני, איך אני אמורה להתמודד עם זה? הרי זה לא משהו מעולם הרגיל והמוכר של בני אנוש...)

3) וכן, צריך לזכור שאנחנו מדברים פה על בנ"ע, על מחנה של תנןעת נוער דתית בא"י, שהדרך חיים שלה היא: "קדש חייך בתורה, וטהרם בעבודה", הרצון שלנו הוא לקדש ולטהר את חיינו. אז נכון שהזמנים ישתנו, וההתלהבות שהייתה פעם בחברה הישראלית לאידיאלים איננה עוד, וירידת הדורות, ופני הדור כפני הכלב- ובכל זאת זה בנ"ע: תורת משה ותורת ישראל, עבודה לתיקון עצמי, עבודה לתיקון החברה, ועבודה לישוב הארץ.

משום כך, משום שאנו מדברים על מחנה קיץ של התנועה הנפלאה המדוברת לעיל, יש להוריד לפחות שני שלישים מהחומרה של דבריך לגבי הלחץ החברתי שייש במחנות כאלה לעשות דברים לא טובים.

4) ואם תשאל לגבי השליש הנותר- אז מה לעשות, תמיד זה יהיה כך, בנ"ע היא תנועה של עם, היא מקבלת אליה כל ילד יהודי  מכל רקע שהוא שרוצה להשתתף בפעילויותיה ועל הדרך גם לספוג קצת קדושה וטהרה ולספוג הערכה מחודשת על הערכים של תורה ועבודה.

וכן, מה לעשות, מאז ולעולם זה היה ויהיה ככה- צריך לזכור שגם בדור המחתרות חלק גדול מהנוער לא השתייך לשום מחתרת ואפילו לא תנועת נוער.

5) ודבר אחרון, לענ"ד אתה טועה. אפשר להתנגד ולהתמודד מול לחץ חברתי, ובמקומות הרבה יותרר גרועים ממחנה של בני-עקיבא...     ואם את טוען שבכל מקום כזה תהיה בכל זאת פגיעה- זאת תהיה פגיעה טובה, פגיעה שתעלה אותך, שתגרום לך לרצות עוד יותר להתרחק מדברים כאלה- כמו שבן אדם שנפגע פעם מאבעבועות רוח, יש לו כבר נוגדנים בדם, והוא לעולם לא יפגע שוב.  (וברשותכם, אני מדברת גם ממקום של ניסיון אישי בנושא הזה, אפשר לומר שאני עברתי חוויות והייתי במקומות שרוב יושבי הפורום לא היו וגם לא מכירים)

6)  אני גם מצרפת כאן קטע שכתב הרב שלי, הרב רן יאיר, לגבי התמודדות והתנגדות מול לחץ חברתי באוירה המשוחררת של הקיץ, והאמת היא שהוא דווקא מדבר על דברים יותר גרועים מדברים שקורים בשוליים של מחנות בני עקיבא, שלא תדעו ושלא נדע.

20130520143351.bmp

-בב"ח לתו"ע...-

לצאת.

בנטיעות וכזה נראה לי שכן

במחנה יש משהו נפרד

לאיזה גיל, איזה חלק שקשור לתפילה?

כיתה ד..

על החשיבות של להתפלל מנחה בסניף..

אצלנו אחרי המפקד כל שבט מתפלל לבד והרבה חניכות לא ככ שותפות במקרה הטוב יושבות בשקט במקרה הרע גם מדברות ואז יוצא שמי שמתפללת כביכול מפסידה כי היא לא בענינים.

רוצה פעולה מפוצצת כזאתי על תפילה ולמה חשוב שיגרה אותם להתפלל..

חלק ממערך בת מצוה

באמת להעביר להם את ההרגשה שתפילה זה לא עול, זה לא עוד משימה מעיקה שצריך לסמן עליה וי.. 

להלן מערך שיעור של חצי שעה בנושא תפילה, המיועד לנוער דתי בכיתה ו' ומחולק לשלושה חלקים של 10 דקות כל אחד. המערך מותאם לגיל ולרקע הדתי של התלמידים, תוך שימוש בשפה פשוטה ופעילויות קצרות וממוקדות:

חלק ראשון: פתיחה והיכרות עם הנושא (10 דקות)

מטרה: לעורר עניין ולחבר את התלמידים לנושא התפילה.  

דקה 1-2: שאלה פותחת  

שאל את התלמידים: "מה אתם מרגישים כשאתם מתפללים? משהו מיוחד או אולי משהו שקשה לכם בזה?"  

תן ל-2-3 תלמידים לשתף בקצרה (30 שניות לכל אחד).

דקה 3-5: סיפור קצר  

ספר סיפור קצר על חנה מהתנ"ך (שמואל א', פרק א'): "חנה התפללה בלב שלם לבקש בן, והתפילה שלה הייתה כל כך חזקה שהיא ממש דיברה עם ה' כמו עם חבר."  

שאל: "מה אתם חושבים שהפך את התפילה שלה למיוחדת?"

דקה 6-10: דיון קצר  

שאל: "למה לדעתכם חשוב להתפלל? מה זה נותן לנו?"  

עודד תשובות כמו: קשר עם ה', שקט בלב, תחושת תמיכה.

חלק שני: הבנת התפילה דרך פעילות (10 דקות)

מטרה: להמחיש את המשמעות של התפילה בצורה חווייתית.  

דקה 1-2: הסבר קצר  

אמור בצורה פשוטה: "תפילה היא כמו שיחה עם ה'. לפעמים אנחנו מבקשים, לפעמים מודים, ולפעמים סתם רוצים להרגיש קרובים."

דקה 3-8: פעילות קבוצתית  

חלק את הכיתה ל-3 קבוצות קטנות.  

תן לכל קבוצה משימה:  

קבוצה 1: כתבו 3 דברים שהייתם מבקשים בתפילה.  

קבוצה 2: כתבו 3 דברים שהייתם מודים עליהם.  

קבוצה 3: כתבו 3 דברים שמרגישים לכם קרובים ללב בתפילה (למשל: שיר, מילה או רגע).

כל קבוצה מקבלת דף ועט, ויש להם 5 דקות לעבוד יחד.

דקה 9-10: שיתוף מהיר  

נציג מכל קבוצה משתף בקצרה (30 שניות לקבוצה).

חלק שלישי: סיכום וחיבור אישי (10 דקות)

מטרה: לעזור לתלמידים לקחת את הנושא איתם ליום-יום.  

דקה 1-3: דבר תורה קצר  

אמור: "בתפילה אנחנו לא רק מדברים, אלא גם מקשיבים. כמו שכתוב בתהילים 'קרבת אלוקים לי טוב' – כשאנחנו מתפללים, אנחנו מתקרבים לה'."

דקה 4-7: פעילות אישית  

תן לכל תלמיד דף קטן וכתוב עליו: "כתבו משפט אחד שהייתם רוצים להגיד לה' בתפילה שלכם היום."  

תן להם 2-3 דקות לכתוב בשקט.

דקה 8-10: סיום מעודד  

אמור: "כל תפילה חשובה, גם אם היא קצרה או פשוטה. נסו השבוע להתפלל משהו קטן מהלב שלכם."  

סיים בשאלה: "מי רוצה לשתף את המשפט שלו?" (רשות, לא חובה).

הערות למנחה:

שמור על אווירה קלילה ומכבדת.  

התאם את הקצב לפי התגובות של התלמידים – אם חלק אחד מתארך, קצר את הבא.  

הבא דף ועטים לפעילויות.

אם זה בשבת קודש תעביר בעל פה.

בהצלחה!

מחפשת יותר פעולה עם משחקים שבסוף מתקשרים לענין התפילה פחות דיונים ושאלות

מנסיון כל הדיונים וכו לא ככ פועל הם צריכות לזוז חח

אני ממש מסכימה איתך..

לאיזה כיתה?

בסוף עכשיו לא כ"כ מרגישים את זה אבל אם זה ימשך זה יגיע למצב שהיה לפני כן שלא דיברנו המדריכות מלבד מי מכינה את הפעולה. מצב שבטוח לא רוצות להגיע אליו. אף אחת.