תעשו לו קו על המדרכה עם מסקנטייפ בולט למקום אליו אתם רוצים שיגיע..

ואז שינסה להצמד אל הקו פחות או יותר..

ותתנו לו גם ליפול (לא בכוונה, אבל אל תפחדו שזה יקרה), זה יגרום לו לשלוט בפחד..

דבר ראשון- להוריד את המושב הכי נמוך שאפשר. ככה שהרגליים יעמדו על הריצפה כשהוא יושב.

דבר שני- ללמד אותו להתאמן על הקטע של השיווי משקל (לא ליפול לצדדים) ככה-

באזור ישר יחסית שישב על האופניים, עם הרגליים על האדמה, ובלי להניח אותן על הפדלים ידחוף את עצמו (כאילו ילך עם הרגלים רגל רגל ואח"כ ינסה דחיפה בשתי הרגליים בו זמנית). זה יתן לו את התחושה הזאת של איך להחזיק את עצמו.

ראיתי שאפשר בישביל השלב הזה בכלל להוריד את הקצה של הפדלים שלא יפריעו אבל לי זה היה מסובך מדי כי לא היה לנו מפתח מתאים...

ברגע שהוא יוכל לנסוע ככה ויצליח לתת דחיפה ולנסוע מרחקים בלי ליפול אז הוא כבר ינסה בעצמו להניח רגל או שתיים על הדוושות.

זה לא בעיה.

בהצלחה! ובכיף! ובנחת!

רעיון מעולה,

עד עכשיו הוא פשוט נפל בשנייה שניסה להרים רגליים

אם לא, הצעה אחרת.

אני מכירה ילדה שאחרי שהוריה ניסו את כל ההצעות שכבר הוצעו, והילדה (בת 8) עדיין לא הצליחה לרכב כהלכה,

לקחו אותה למטפלת מוח אחד, ולאחר טיפול אחד, בלי לקבל אף שיעור נוסף, לקחה את האופניים ויצאה לרכב.  היא חזרה צוהלת ושמחה אחרי שעה (הם גרים בישוב שטוח, אז ההורים לא דאגו לאן נעלמה בדיוק).

פלאי פלאים של הרפואה המשלימה.

מי הילדה? מי ההורים? איזה מין יישוב הוא "שטוח"? איזה אופניים הילדה לקחה? איך בדיוק היה בהישג ידה לצאת "לרכב" לשעה כשהיא "נעלמת"?

ומה זה בדיוק "מטפלת מוח אחד"?

למה לא מוחקים תגובה מגוחכת שאיכשהוא כמסקנה מגיעה לשבח את "פלאי הפלאים" של "הרפואה המשלימה" בלי לגלות עד אותו רגע שזה פרסום סמוי?

מתחת לכל רמה ומתחת לכל ביקורת.

כל מיני תגובות משתלחות ובלתי ענייניות. יש תשובה לאיזו נניח, אחת מהשאלות שהעליתי?

בחייכם כולכם, הרי הכול לא ענייני: זה שמישהו או מישהי הם "משתתפים וותיקים" זה הופך את כל דבריהם לאמינים? זה שהשרשור הועיל משנה במשהו לעניין הביקורת שלי, שמנסה להתריע מכל מיני "שיטות" לא בדוקות?

אנשים ממש ובכוח מחפשים להיות לא ענייניים.

זה לגמרי לא ענייני מי הילדה ומי הם ההורים - מדובר על מציאות של ילד שלומד לרכב והוצעו כמה שיטות וגם טיפול - שעובד למי שזה עובד - או יועילו או לא. מנסים. בוחרים. מה שעובד לאחד יכול לעבוד לשני או לא. זה לא עלון מדעי פה.

הילדה רכבה בתוך אזור תחום בגדרות ובלי תנועה סואנת - אז לא דאגו.

הנה השבתי באופן ענייני לשאלותיך.

נחשוב שזו ילדה בהולנד -

מה אתה תורם לשירשור מנסיונך כרוכב או כתומך ברכיבה?

תרמת אזהרה ממח אחד ומפרסום סמוי ומחוסר ענייניות.תודה  שאתה מסב את תשומת הלב שלנו.

ועכשיו תשיב אתה בחיוביות.מצפים לתגובתך.

להרגעת הדואגת\ות - הילדה היא קרובת משפחה שלי.

הישוב המדובר הוא קיבוץ ליד חוף הים התיכון, גן עדן לילדים ולאופניים.

ואכן, הרבה אנשים, אם מתוך בחירה ראשונה, אם בתחושה של "אין ברירה", פונים לרפואה המשלימה, בד"כ ע"פ המלצת ידיד או שכן או קרוב משפחה.  כל אחד ואחת בדרך המתאימה לו או לה.

לצורך הבהרה - "מוח אחד" הוא שם של סוג אחד של רפואה משלימה, יש גם קרניו-סקרל, פרחי באך, אייפק, ביקום, שיאצו, רפלקסולוגיה, קיניסיולוגיה וכו' וכו' וכו'.

ושנזכה תמיד להיות בריאים וללכת, לרכב ולנסוע בדרכים ישרות.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....