על ידי השלב האחרון, בחירת 8 סגני יושב ראש הכנסת.
אז זהו ,יש כנסת אחת,
120 חברים,
יושב ראש כנסת אחד,
8 סגני יושב הראש,
17 ועדות כנסת,
ומעל אלף חוקים על שולחן הכנסת כבר עכשיו.
והכנסת מתחילה לפעול בכל הכוח,
אבל אולי קצת יותר מדיי כח.
באתי לעלות לדיון שאלה מעניינת שנוגעת ליסודות של החוק,
מה תפקידו במדינה מתוקנת,
לא, לא מדינה דיקטטורית שבא הכול נתונים למרות המושל אלא מדינה דמוקרטית(בלי השאלה הבסיסית, דמוקרטיה, למה?)
ולנתונים,
בכנסת ה18 אושרו (כן אתם שומעים טוב) 4593 הצעות חוק, (אגב רק לראות מה קורה שיש כלכך הרבה הצעות אז חלקם נעלמות, מתוכם מספר החוקים שנכנסו סופית לספר החוקים הוא 614).
כמה הצעות חוק פרטיות הוגשו בנסת ה15? 4012,(וזה רק עלה מאז)
נחשו כמה בכנסת השלישית? 47.. יותר מפי 85!!
ולנתון האחרון, מהקמת הממשלה מונחות כבר על שולחן הכנסת יותר מאלף הצעות חוק.
נעזוב את זה שבממוצע כל ח"כ הציע כבר כמעט מאה הצעות חוק (שהציע בעצמו, חוץ מהרבה שהצטרף להצעה וגם כשרק היצטרף אני מקווה שעשה זאת בכובד ראש ולא סתם..) שאין לי מושג מתי הוא ישב לנסח ולעבוד עליהם כדי שיהיו ראיות להיכנס לספר החוקים.
אני שואל את השאלה הבסיסית. כמה מדינה דמוקרטית צריכה לחוקק?
האם מטרת העל בשלטון שמציב את האדם במרכז, לא למעט כמה שרק ניתן בחקיקה?
האם מדינה מתוקנת לא אמורה לחנך את האזרחים בצורה אמיתית ולא על ידי אלפי אלפי חוקים?
האם בכלל ניתן לאכוף חוקים שאין אדם במדינה בכלל שיכול להגיד שמכיר את כל החוקים?(לא סתם כל עו"ד מתמחה בתחום מסוים)
האם זה חוקתי לחוקק חוקים בידיעה שלא יאכפו?
מתי הדמוקרטיה עוצרת ואומרת די!!
כאן אני נותנת באזרח שלי אמון, כאן אני נותנת לו את המרחב לחשוב, את הזכות לבחור מה טוב לי לבד, בלי שתגידו לי.
ואני יסכם בשאלה פשוטה,
ואולי כוחו של המחוקק טמון ביכולתו לא לחוקק?
עד כאן דברי להשבוע..
"תחי מדינת ישראל, תחי כנסת ישראל"(רובי ריבלין בעת הסרת מועמדותו למירוץ לנשיאות מול פרס, תשס"ז)
