אולי את מלווה לי? |שנורר|

קיטשית מידי.

מנסה לדבר על נושאים שאין לה מושג עליהם.

זורקת שאלות ומנסה לענות תשובות שאין לה.

וכל הספרים שלה הם אותו דבר (=אותו קו עלילה בדיוק)

אני לא מאמינה שפעם קניתי את אחד הספרים שלה...

הסיבה היחידה שאיכשהוא נהנתי יחסית מ"פסיעות בחול" זה רק כיוון שהוא ספר רומנטי מתוק, ומידי פעם אני אוהבת לקרוא ספרים כאלה....

קראתי את פסיעות בחול, לא עד כדי כך אהבתי כמו שאהבתי את שאר ספריה,

וזו לדעתי הסיבה שאת חושבת שהיא קטיצ'ית.

את הספר הזה, שהמון לא נהנו ממנו- ממנו התלהבת. ומספריה האחרים- שהתהילות והתשבחות לא נגמרות עליהם, 

הן מצד הנושאים (שאגב, היא יודעת בדיוק על מה היא מדברת, פלוס מקורות) והן מצד הכתיבה--- מספריה אלה לא התלהבת.

סורי, ממש על הדוגריות- זה מראה משהו על הרמה(!)...

השוני בין הספרים שלה זה בעיק רזמן.

(ואיך אפשר לעכל שאנחנו עושות את "היינו כחולמים" בתור הצגת סוף שנה?)

ומותר לאחרים להתווכח...

אני עצמי - לא יכולה לומר שממש לא אהבתי אותו, אבל אין ספק שיש בו כמה פספוסים גדולים מבחינת העלילה, מבחינת השאלות שעולות, ומבחינת העומק של הנושא של הסיפור.

את שאר הספרים שלה דווקא כן אהבתי. נכון, קיטשיים ואולי רומנטיים מדי, אבל מתארים יפה את התקופות שעליהן הם נכתבו, ומתעמקים ברגשות הגיבורים בצורה מדהימה.

[ולפי הידוע לי, היא חקרה היטב ובדקה את ההיסטוריה של כל תקופה שעליה כתבה.]

למרות שגם לי הפריע שיש בו רק בעיות גדולות מאוד,

ואין בו כמעט התיחסות ליומיום.

הוא הזכיר לי ספר אחר,

יותר יומיומי ויותר אנושי בעיני,

'אפשר לקרוא לך אמא' של לאה פריד.

מרגישים את הבעיות הקטנות של החיים, את התהליך,

ואת הצמיחה מתוך הקושי.

מומלץ!

ואני לא מתחרטת שקניתי אותם.

אבל בפסיעות בחול יש באמת כמה דברים מעצבנים.

דבר ראשון, כמו שכבר אמרו, הסופרת כתבה רק על דברים גדולים שקורים, ולא לחיי היומיום. נכון שיהיה משעמם לקרוא איך הדמות הראשית מכינה ארוחת ערב, ומארגנת את האחים שלה לשינה, אבל צריך לעשות משהו שיהיה לא גדול ומורכב.

דבר שני, הדמויות שלה כאן בנויות קצת מוזר, בניגוד לשאר הספרים שלה. הדמות של ישי הייתה נורא מעצבנת- בהתחלה היה נראה שהוא מתחזק- אבל רק לסצנה אחת- ואח"כ הוא השתנה לגמרי. היה קשה לי להחליט מה הוא באמת.

גם בדמות של רועי היה משהו מוזר: היה קטע אחד, כשהוא כבר בן 14, והוא בכה כי גיסתו לא הרשתה לו ללכת לחוג שאהב. עכשיו, מילא בכה, אבל הוא ממש היה שבור, והוא התרפק על אחותו הגדולה ובכה. כאילו- הוא בן ארבע עשרה!! הוא לא כמו בהתחלה שהוא היה בן עשר והיה מובן מאליו שאחותו תחבק אותו ותדאג לו. היא מתייחסת אליו כאילו הוא תינוק- ואותי, כבת ארבע עשרה- זה הרגיז נורא.

חוץ מזה היה מדהים, וממש לא הפסקתי לבכות.

לא קראתי את כל הספר,

רק תהתחלה,

אבל ישר שסיפרו לי עליו זה היה ברור שמשם היא לקחה אתזה..

אבל אפילו תשמות היא לא יכלה לשנות?

והיא גם כתבה שלאמא שלהם קוראים הדס...

נראה לי שהיא פשוט לקחה את השמות שהכי מתאימים לדמויות- מתנחלים כאלה, חמודים...

רוני היא בת שירות ותמר כולה היתה בת 12

הבדל גדול מאוד לדעתי..

ובשני הפיגועים ההורים נרצחו.

כמו שרעות כתבה, אלה פשוט "שמות של מתנחלים".

ולא נראה לי שהיא ניסתה להסתיר את העובדה שהסיפור העיקרי שההיא מתבססת עליו הוא של משפחת פוגל.

בל זה ברור מאיפה היא לקחת תרעיון והכל.. על מה היא התבססה..

אבא ואמא וחלק מהילדים נרצחים בפיגוע של מחבל שנכנס הביתה, וההתמודדות של הילדים, שנורא במקרה זה רועי וישי.

דיי דומה, לא?

ההפך- זה עוזר לכתוב, וברוך ה' שהיא לא מכירה כאב ושכול!!

מותר לה לכתוב על מה שהיא רוצה, ואם מקרים אמיתיים זה מה שעוזר לה לכתוב- נקבל את זה בשמחה- זה יוצא לה מאוד יפה.

ואני לא חושבת שזה לשון הרע. אף אחד פה לא יצא מגדרו.

אבל מה שלא כ"כ הבנתי, מי זאת בעצם רוני (מראה, מצב דוסי...)

כילו, אין לך תמונה  כזאת שאיתה אתה הולך לאורך הקריאה...

בסיעתא דשמיא!!

את הספרים שלה מפעם אני מאוד אוהבת, היא מצליחה להכניס אותי..

אבל לספר "פסיעות בחול" לא התחברתי, בכלל.

נ.ב.- שמעתי שהיא כותבת ספר על תקופת השופטים... מצפה.. =C

שמעתי שיחה שלה על תהליך כתיבת הספרים שלה, מה שהיא חווה דרכם....וכו וכו...

קיצור-

מה לעשות- לצערנו-זו המציאות שאנו חיים בה!!!

וא"א להתכחש לזה!!

ב"ה ! לא כולם ככה- אבל יש הרבה שכן למרבה הצער...

ומזה אי אפשר להתעלם !!

וכן- אולי (אני לא יודעת )היא לא חוותה כזה דבר ב"ה!! וגם אם כן-היא (לדעתי) מספרת את הסיפור ואת הארועים בצורה חיה ממש!!

ונכון, יש מצב שהיא לקחה השראה ממשפחת פוגל- אבל אתם כמה עוד סיפורים כאלו ל"ע יש? תגידו מה עבר עליכם?

נדבקתם לזה כילו  שהיא עשתה איזה פשע...

ואם זה בעיניכם פשע- אתם יודעים כמה סיפורים נכתבו על דברים שקרו באמת?

(שואה, חורבן ביהמ"ק, גלות, גירוש ספרד ולאירועי ימינו- כמה ספרים נכתבו על פיגועים ורצח ...)

קיצור- רק רציתי להאיר את עיניכם;) במשו שצרם לי איפשהו....(מוזמנים גם! אשמח לקרוא תגובות על זה...)

בשורות טובות....

יום מדהים!!

זה דבר אחר. ואף אחד לא אמר שזה פשע- אמרו שזה דומה מידיי.

ברור שצריך לקחת השראה מאיפשהו...

בס"ד

אולי היא רצתה להנציח את משפחת פוגל, לספר סיפור דומה.

אלה שקוראים את הספרים שלה הם לא בהכרח דתיים וכשהם שומעים על משפחה דתייה מתנחלת ועל הקשיים של התושבים בשטחים, זה מעורר משהו אצל הבן אדם. לא יצא לי עדיין לקרוא את הספר שעליו אתם מדברים ואני לא יודעת אם אני אתלהב ממנו או אתאכזב. אבל דבר אחד אני יודעת וזה שהסופרת אצלי בלב עדיין תישאר בן אדם מדהים(!) כל הספרים שלה שקראתי היו מהממים בצורה אחרת, ועוררו אצלי רגש אחר.

ההורים שלי חוו אירוע חבלני, ובתור בת לשני הורים שעברו חוויה כזאת (שבהחלט לא הייתה נעימה) אני חושבת שלא כולם מודעים לחיים של אנשים כאלה. ב"ה הם רק נפגעו(אבא שלי-בינוני ושבר ביד ורגל כואבת בתור החמרהמתאונת עבודה. אמא- רק רסיסים בכל הגוף) פיזית וכמובן שנפשית. עדהיום יש להם טראומות. ואני חושבת שצריך שכל העם שלנו יהיה מודע לאנשים האלה, וזה טוב שכותבים על דברים כאלה גם בספרים ועושים סרטים ולא רק בעיתון או טלוויזיה.

 זה לא כל כך נקרא לשון הרע מה שנאמר פה, ואני בטוחה שאם אורנה הייתה קוראת את מה שכתבתם מעליי היא הייתה מבינה והייתה רושמת לעצמה לפעם הבאה.

סוף סוף מישהו שמסכים איתי !! היא סופרת מעולה והספרים שלה טובים, אבל ... לוידעת. בספר הזה משהו קצת השתבש ..

וגם לא שזה לא טוב שזה דומה לסיפור של משפחת פוגל!

אמרו כאן רק שזה דומה מידיי! יש גבול לכמה שאת יכולה להעתיק סיפור ממשהו שקרה!

ובכללי כל הספרים שלה..

ספר מאלף !!ועצוב

והירוק כבר לא ירוק

ומה שאמרנו אמש

רחוק, הו כמה רחוק.

אבל אצלנו הן מזמרות דווקא....

הדרורים פחות - העורבים, המיינות משתלטים על אמצעי המחיה שלהן.

מאוד מצער.

כדאי לזרוק פירורים מדי פעם לבקש מהשם שהם יגיעו אליהם ולא אל הבריונים שלעיל.

אולי תכתבו (אם אתם קוראים וזה לא ביטול תורה) על ספרים אהובים/מעניינים?

גם הבנות!

וזוג יונים השתלט עליו

הספרים של רונית לוינשטיין מלץ נהדרים

אני מבטיחה שאני לא זקנה, אבל דבורה עומר - וואו.

אוּרי גם ספר מהמם. לא זוכרת במדויק את התוכן, אבל קראתי אותו בגיל מאוד צעיר (בהמלצת אמא), אז מניחה שסבבה.

הספר "אניגמה" זכור לי כמעניין ממש.

אם הנוער מעוניין בספרי פנטזיה, יש סדרה חדשה יחסית ונהדרת- שומרת הערים האבודות

הספר "פלא" (על ילד עם תסמונת כמו של מלאכי, או בסגנון)

ג' ד סלינג'ר אם רוצים משהו עם קצת פילוסופיה

גם הרוקי מרוקמי (לא מת עליו אבל שיהיה)

פול אוסטר חלק - מר ורטיגו, מוסיקת המקרה, טרילוגיה ניו יורקית

מילן קונדרה (הקלות הבלתי נסבלת של הקיום)

צרויה שלו אולי "כאב"

רוברט היינליין גר בארץ נכריה

צלה של הרוח קרלוס רואיס סאפון

ההסטוריה הסודית דונה טארט

חיפשה לנוער ויחסית נקי

לא חושבת שעונה על ההגדרה

אני לא יודע מה כללי המילון כאן ומה ההבדל בין נקי, ללא חשש של כלום, סטרילי וסבבה יחסית.

לדעתי הם מוגדרים בכל מקום כספרי נוער איכותיים. זה שיש שם קטע אחד שהוא אגב לב לבו של הסיפור ואי אפשר בלעדיו בשביל להבין את גודל העוצמה שם זה בדיוק העניין.

לגבי הרוקי לא בטוח שאני יודע למה הכוונה

איזה סגנון?

אל תיגע בזמיר, הרפר לי

לבדו ימות אדם, דויד....

אם את אוהבת בעלי חיים:

ג'יימס הריוט - כל ספריו

ג'ראלד דארל - היער השיכור

חברברי הסוואנה.  עוד ספר על איסוף באוסטרליה וזהו!

מסע קונטיקי, תור היידרגל

אינדיורנס

על איזה גיל מדובר בעצם? יהיה יותר קל לדייק.

ומה את אוהבת לקרוא. 

קוראים את הספר עם מילון ארמי-עברי ומילון למושגים במשנה וכד' (אם יש..)

ספר מקסים לנוער וגם למבוגרים. מאוד אהבתי.

ליאור אנגלמן(לא מפסיקים אהבה באמצע, קשורה בנפשו, סולם גנבים-אחד הספרים הכי טובים שקיימים בעולם הזה!!)

אורנה בורדמן (מלכה בעל כורחה, בודדה במערכה וכו') מספרים על תקופות היסטוריות יהודיות כמו מגילת אסתר בתקופת המכבים מנקודת מבט של אישה שהייתה שם, לדעתי מהמםםם

שלם יותר מלב שבור של אבי רק והודיה בונו, מאוד אהבתי...

חיים אקשטיין (סודות בין הסמטאות וכו') לדעתי יותר ילדותי מהשאר אבל אנלא יודעת לאיזה גילאים אז....

לאידעת למה את נגד ספרים חרדים אבל המסע אל קצה הארץ של דבורי רנד היה אחד הספרים הכי יפים ומרגשים שקראתי בחיים, קצת הסטוריה אבל הסיפור מהמםם ושווה את זה...

אני מדייקת יותר(: לגיל 17, אוהבת רומנים היסטוריים פרוזה והכלל פשוט שיהיה כיף לקרוא אותו שיהיה מעניין ומרגש ובשפה פשוטה.. ושיהיה יחסית נקי 

אם יש לכם עוד המלצות אני ממש ישמח(:

אבל כבר קראתי את כולם🤭וגם קראתי את כל אורנה בודרמן

פשוט ניסיתי המון ספרים חרדים ופחות אהבתי את הסגנון

יאו אבל נשמע ספר יפה מה שהמלצת אולי אני ינסה

ואם את פתוחה לזה-תנסי גם ספרים של רותי קפלר, אני קראתי את "אנוכי מבקש" ואהבתי מאוד...

יש גם שני ספרים מדהימים של אבישג צרחי, עד אחרי הנצח ומכאן ועד הנצח, עד אחרי הנצח קצת פחות נקי אבל מהמם ומכאן ומכאן ועד הנצח זה כאילו ספר המשך שלו, את תביני גם בלי לקרוא את הראשון אבל לדעתי כדאי לך לנסות גם את הראשון כי ככה יותר תביני וגם הוא יפיפה... אני קראתי קודם את הראשון והאמת שהוא גרם לי כאילו גם יותר להנות מהשני, לאידעת איך להסביר אבל מציעה לך לנסות, מקסימום-תדלגי על חלקים או משו.....

וואו, למה? זה אחד הספרים הכי הכי הכי טובים שקראתי!!!

למה לא אהבת?

בדיבורים וכו', לא הרגשתי עומק בספר; הפסקתי די מהתחלה.

אותו ספר,  אפשר לכתוב אחרת. 

עומק😅

לדעתי זה אחד הספרים הכי יפים, מרגשים ומלמדים שיש, בלי קשר לצורת הכתיבה המיוחדת...

ממליצה גם לך לנסות שוב לקרוא אותו אבל כמובן שזו בחירה שלך ואם לא מתאים לך-ברור שלא אכריח🤷😅

– "לב של דיו"

לנוער יותר צעיר לדעתי? אבל לא יודע, קראתי את הספר בערך 10 פעמים לפחות נראה לי אני יכול לדקלם בעל־פה. מאוד חמוד.

– "והיום איננו כלה" קריאה חובה

– טרילוגיית ארתור של קווין קרוסלי הולנד

(למען האמת קראתי רק את 2 הספרים הראשונים כי לא הצלחתי להשיג את השלישי אבל ממש מגניב) נראה שהספיקו לתרגם את הספר הראשון לעברית

– יומנו של חתול נודד (בדיעבד קצת קיטש אבל נהניתי מאוד בפעמיים הראשונות שקראתי)

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

עכשיו את אקונין. רק בהתחלה.  הומור. ציני.  נראה לי שונה מספרי מתח אחרים.

לא כל כך נקי.

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

א. אף אחד לא ענה על השאלה אם מתאים לכם ספרים מהספריה הציבורית הרגילה. 

ב. מכיוון שאני רואה שיש כאן מגיבים ממש צעירים; אמנם הספרים בדרך כלל די

    די  נקיים, אבל לא בטוח שמתאימים לגילאים צעירים (16.....) ואני לא רוצה

    להיות המקלקלת..... יש מספיק על מה לעשות תשובה.

מחולקת לפי קטיגוריות. אבל.....היא נעלמה! לא יודעת לאן...!

כלומר, אולי, לא יודע אם אוהב.