נו, פרטי...

לא?

לק"י

אחד התלמידים נוהג בכעסו להרביץ לי, לבעוט בי וגם לשרוט אותי..

ב"ה שלפחות בציפורניים של בני האדם אין רעל/ ארס כמו בציפורניים של החתולים.

בע"ה ובהשדתלותנו

איפה את עובדת למען ה'?? ולמה לא עושים עם זה כלום?

לחתולים יש רעל/ארס?

לק"י

אני לא זוכרת בדיוק..

סבא שלי נשרט מחתולה, וזה הסתיים לא טוב...

ממ, לפחות את מקבלת את זה בהומור

לק"י

בעת מעשה- זה לא משו..

יש לילד הזה מזל שהוא חמוד..אז כשהוא מבקש סליחה ואני סולחת לו- נגמר הקטע המתסכל, עד הפעם הבאה..

התלמיד: "מה הוא עשה לְךָ?"

"מה יהיה איתְך?"

(אייייי..השפה של האוטיסטים לפעמים כזאת עילגת וחמודה).

לק"י

למרות שאני לא יודעת מה רמת ההבנה שלו בהאם המורה טובה או לא..

אבל בסה"כ הוא לא שונא אותי או משו.
הוא גם מאוד חביב לפעמים- מנשק , מחבק..אז זה לא נובע משנאה.

אבל אם אני לא מרשה נגיד לצאת מהכיתה בלי רשות (בעיקר שאני יודעת שיהיה לי מאוד קשה לגרום לו לחזור אח"כ)- אז איזו ברירה אני משאירה לו?!

לק"י

היום נגיד תפסתי את השולחן שהוא ישב מאחוריו, כדי שלא יקום וילך או יפיל את השולחן.

בדר"כ אני משתדלת להתרחק ממנו כשהוא מתחיל עם המכות וכו'.

אם את מטפלת במשמעת,

ואת מלמדת,

ואת אחראית לעוד הרבה דברים...

מה היא עושה???

(לדוגמא אצלי:

הסייע אוסף את התלמידים בסוף ההפסקה,

דולה אותם מהשרותים,

דואג לענייני אוורור הכיתה (הם גרועים בכל מה שקשור להגיינה...)

ומטפל כמעט בכל בעיות המשמעת

(זה תענוג!)

וגם לפעמים מלמד...

לק"י

שזה בערך כל מה שציינת.

ת'כלס, לפעמים הסייעות יושבות עם התוססים ומרגיעות אותן- הן ממש טובות בזה..

אבל עדיין לפעמים אני מתמודדת עם זה.

כי הסייע הוא גבר...

סתם קטע של בורות

יומחד אני רואה אותו יושב עם הנייד (בשולחן האחרון בכיתה, כן?)

ומזיז אותו מצד לצד (כמו שהילדים עושים להגה...)

ולא הבנתי מה הוא עושה...

בסוף אמרתי לו, מה עובר עליך???

והוא הראה לי שה משחק שצריכים להזיז את המכשיר,

אייפון וכאלה...

לק"י

הגברים שלי בכיתה נרתעים יותר מגברים..

( מי אם לא גבר יכול לאמר להם לסגור את הרוכסן 

ומי יכול לרמוז לי שאני מדברת על דברים שנתפסים בעיניהם אחרת (איך שהם רוצים...)

ומי אם לא גבר יכול לדחוף 140 קילו לתוך הכיתה...

להמשיך? לא, רק בשביל שלא תקנאי...

אה, ויש גם פדיחות, כע?

שיש מצב שיש 2 תלמידים, ונגמר לו הבטריה באייפון ואין מטען,

אז הוא יושב מולי ומתחיל להשתתף בשיעור ואז זה כבר מתחיל להיות מצחיק...

(שואל שאלות כאילו הוא לא מבין, ומאלץ אותם להסביר לו,

כי אותי הוא לא מבין, ואז הם חייבים להקשיב, וכאלה...)

לק"י

ככה שאני גם יכולה להגיד להם לסדר את הבגדים..

אבל הקטע שלעזור להם בשירותים זה באמת כבר לא נעים- רחמנות על הסייעות (ב"ה שרובם מסתדרים לבד).

ויש לי סייעת אחת יותר חזקה, והשניה די שברירית.

היום יצא לי אחד התלמידים מהכיתה וכמובן שהוא לא רצה לחזור (עקשן פרד)- אז המורה לספורט עבר שם ואמר לו- שהוא יקח אותו איתו לשעור ספורט.

מאחר והילד הזה ממש לא אוהב להתאמץ ולא אוהב ספורט, הוא חזר מהר לכיתה.

(למרות שאם אני הייתי מאיימת אותו דבר- זה לא היה כ"כ עוזר).

ואגב, איזה כיתות/גילאים יש אצליכם בבית ספר?

ורק לך יש סייע? או לעוד כמה כיתות?

והגילאים זה 12+ (בעקרון עד 18)

לק"י

ובקושי יש עובדים גברים..

ובאמת, זאת נראית לי בעיה של ילדים בחינוך המיוחד שהם בסביבה נשית כמעט מוחלטת, ואין להם דמויות גבריות לידם.

ברוכה הבאה לעולם, ילדה.

לק"י

גם אותך שורטים?

אני עובדת עם דברים דוממים

אך נשרטת לא פעם, מתוך חוסר זהירות (היום! יצאתי עם וואחאד שריטה. ואפילו לא שמתי לב שזה קרה לי! )

לק"י

אז הוא שרט אותי ממש בכוח..

ואני מכירה את זה- שפתאום מגלים שריטות בגוף..לא ברור מתי ואיך זה קרה.

רק שלא יעצרוא ותך ברחוב וישאלו האם את צריכה עזרה, האם הכל בסדר בבית...

הגזימו..

לק"י

וכדי שלא להבהיל את הציבור יותר מידי- ב"ה המצב שלי בכיתה משתפר.

אני הרבה פחות חוטפת, פשוט למדתי להתרחק וזהו..

והם באמת חמודים! למרות הקריזות שהם.

לק"י

ממיס אותי לפעמים.

ולא מרביץ ושורט תמיד, רק אם אוסרים עליו דברים..

לק"י

לעומת הטירוף של אחד מהתלמידים שחווינו היום במשך כשעה וחצי- השריטות הן ממש חמודות..

מה עובר???

(כמו אצלי? כשהם נכנסים לקטע של הצרחות ולא יוצאים ממנו...?

היה לנו השבוע תלמיד שהחליט שהוא מתגעגע הביתה,

והתוצאה:

ילד גבוה מאד, (בן 1 למיטב זכרוני)

נשכב על הרצפה ובועט בה בצרחות אימים שמרעידות את כל הבנין...

אהה, ולא מזמן הוא שבר בבעיתה את הקיר גבס של הכיתה 

(אל דאגה הוא לא תלמיד שלי...)

לק"י

למרות שיש לי תלמידים שהצרחות מוציאות אותם מדעתם, ואז הם עלולים להרביץ, לצרוח בעצמם או לברוח (וגם לסתום את האוזניים- אבל זה פתרון אידיאלי).

מה שהיה כך היה- התלמיד רצה שאבא שלו יחזיר אותו הביתה (ולא שבבית הוא יותר טוב..).

אז הוא התנפל על תלמיד אחר והכה אותו סתם..מסכן- כולו גבר ענק, אבל לא יודע להחזיר.

הפרדנו ביניהם- ככה שהסייעת ואני חטפנו מכות, יריקות, בעיטות וניסיון לנשיכות.

הוצאנו אותו החוצה, שם הוא כמעט הרביץ לתלמידים שהיו שם (כי הם התחילו להסתכל עליו ולדבר עליו), טיפס על הגדר שבין 2 החצרות..

עם כל מה שעשינו, מידי פעם הוא רץ לכיתה באטרף כדי להרביץ לאותו תלמיד מסכן.

ומה הקטע?!

כשהוא נרגע יחסית- הוא ישב במקום שלו, ופתאום (כאילו לא קרה כלום) הוא אומר לי- "יעל, את יודעת שאני דומה לאבא שלי?"

ה' יעזור לו ולנו!

ויש תקוה שעוד השנה הוא יעבור למסגרת אחרת שאמורה להתאים לו יותר.

(אגב, חיהלב- הוא בסגנון של החבר'ה אצליכם, למרות שהוא מאובחן גם כאוטיסט+ עוד בעיות).

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

אבל חשבתי או לקנות משהו פיזי, שישאר איתה וישמש להמשך (והרעיון הראשון היה מזוודה/תיק).

וגם לעשות איזה ערב משפחתי כלשהו ל'ברכת הדרך', רק אין לי רעיון מה עושים בערב הזה...

איך היא תצטרך לנסוע ולהתנייד, תדירות החזרה הביתה.  

בתחבורה ציבורית מסודרת, אוטובוסים ורכבות, מזוודה על גלגלים יותר נוחה מתיק ענק על הגב.

יש עדיין בנות עם תיקים ענקיים, אבל יש הרבה מאוד, ואולי הרוב לדעתי האישית, עם מזוודות.  

מי שחוזרת כל שבוע הביתה, צריכה משהו גדול להתארגנות ההתחלתית אך לנסיעות השבועיות תיק קטן.  

מי שחוזרת הביתה רק פעם בכמה שבועות, בגלל אופי השירות, ברור שתצטרך משהו גדול מאוד בנפח.   

אם יש שם מזרן נוח? נקי?

כנ"ל שאר הדברים.

ואם הכל טוב שם

מה היא אוהבת?

יש לה תחביבים?

ותמיד אפשר לקנות מכונת גלידה לדירה

זה נראה לי פינוק נחמד 

לא הכל חומרי בעולם הזה

סעיף ב מאוד הגיוני. זה טריוויאלי, אלא אם כן יחליטו שכל אמירה אישית היא בהגדרה של מייצגת.

סעיף א יהיה סופר מובן אם מדובר במקום בטחוני/ממשלתי וכיוצא בזה, או אם מדובר בסטראטאפ וכדומה שכל קימטוט יחרב להם את התדמית ויפגע כלכלית בגלל האטמוספירה הפוליטית שהכל שזור בה היום במקומות האלה. אחרת לא ברור בכלל למה אסור להגיד שאתה עובד במקום פלוני.

ומסעות
 

זה אכן אחד הדברים החשובים ביותר שמקבלים מהשנים היפות בתנועת הנוער. טיולים, מסעות, מחנות קיץ 

מכל דבר פה (אולי חוץ מחקלאות)

יש לי קצת ואני לאט לאט מקבל עוד.
אני לא חושב שזה סותר, 
ודווקא לפעמים זה דברים מקבילים ומשליכים אחד לשני.

סיורים, טיולים.... הכי נכון וטוב בעיניי.

אם אתה מתחבר דרך ללכת בה ולהכיר בה עוד ועוד מקומות ועוד ארבע אמות אז טיולים

אם ההיסטוריה מחברת אותך למשמעות של הנצח- תוסיף ידע

אם אתה ממש רוצה להיות בחזית של כיבוש הארץ אז לך להתיישבות הצעירה או הותיקה

ואם אתה רוצה חיבור פיזי לאדמה עצמה- אז חקלאות

אישית אני חושבת שזה משלים אחד את השני ועוברים בכל התחנות כדי לקבל תמונה מלאה ולפתח קשר עם משמעות. אחר כך אפשר להתמקם בזווית אחת ולגוון מדי פעם.

(זה נשמע כמו חיבור זוגי אבל באמת יש בחיבור לארץ מימד כזה. ראה ערך השיר 'הנני כאן' שכתב חיים חפר ושר יהורם גאון ואחר כך הראל סקעת, והשיר הוותיק 'עוד לא אהבתי די' שקיבל לאחרונה עיבוד מחודש והוסב בקלות לשיר אהבה לאישה)

ואני רק מרגיש רצון להתקרב עוד ועוד ועוד

על מה אתה מתלבט?

אתה אוהב לשאול שאלות, אה?

יותר מלשתף בעצמך😏

לדעתי הכי כדאי להתחיל בלצאת לסיורים עם מדריכים שמלמדים את ההסטוריה של המקומות מאז התנ"ך ועד ימינו.

גם להבין פשט תנ"ך. בדיוק קראתי את החוברת של נתנאל אלינסון על מגילת רות, ואתה רואה שאי אפשר להבין באמת את מה שקרה שם בלי הבנה בסיסית במציאות החקלאית ובתנאי האקלים של האזור לדוג'.