נו, פרטי...

לא?

לק"י

אחד התלמידים נוהג בכעסו להרביץ לי, לבעוט בי וגם לשרוט אותי..

ב"ה שלפחות בציפורניים של בני האדם אין רעל/ ארס כמו בציפורניים של החתולים.

בע"ה ובהשדתלותנו

איפה את עובדת למען ה'?? ולמה לא עושים עם זה כלום?

לחתולים יש רעל/ארס?

לק"י

אני לא זוכרת בדיוק..

סבא שלי נשרט מחתולה, וזה הסתיים לא טוב...

ממ, לפחות את מקבלת את זה בהומור

לק"י

בעת מעשה- זה לא משו..

יש לילד הזה מזל שהוא חמוד..אז כשהוא מבקש סליחה ואני סולחת לו- נגמר הקטע המתסכל, עד הפעם הבאה..

התלמיד: "מה הוא עשה לְךָ?"

"מה יהיה איתְך?"

(אייייי..השפה של האוטיסטים לפעמים כזאת עילגת וחמודה).

לק"י

למרות שאני לא יודעת מה רמת ההבנה שלו בהאם המורה טובה או לא..

אבל בסה"כ הוא לא שונא אותי או משו.
הוא גם מאוד חביב לפעמים- מנשק , מחבק..אז זה לא נובע משנאה.

אבל אם אני לא מרשה נגיד לצאת מהכיתה בלי רשות (בעיקר שאני יודעת שיהיה לי מאוד קשה לגרום לו לחזור אח"כ)- אז איזו ברירה אני משאירה לו?!

לק"י

היום נגיד תפסתי את השולחן שהוא ישב מאחוריו, כדי שלא יקום וילך או יפיל את השולחן.

בדר"כ אני משתדלת להתרחק ממנו כשהוא מתחיל עם המכות וכו'.

אם את מטפלת במשמעת,

ואת מלמדת,

ואת אחראית לעוד הרבה דברים...

מה היא עושה???

(לדוגמא אצלי:

הסייע אוסף את התלמידים בסוף ההפסקה,

דולה אותם מהשרותים,

דואג לענייני אוורור הכיתה (הם גרועים בכל מה שקשור להגיינה...)

ומטפל כמעט בכל בעיות המשמעת

(זה תענוג!)

וגם לפעמים מלמד...

לק"י

שזה בערך כל מה שציינת.

ת'כלס, לפעמים הסייעות יושבות עם התוססים ומרגיעות אותן- הן ממש טובות בזה..

אבל עדיין לפעמים אני מתמודדת עם זה.

כי הסייע הוא גבר...

סתם קטע של בורות

יומחד אני רואה אותו יושב עם הנייד (בשולחן האחרון בכיתה, כן?)

ומזיז אותו מצד לצד (כמו שהילדים עושים להגה...)

ולא הבנתי מה הוא עושה...

בסוף אמרתי לו, מה עובר עליך???

והוא הראה לי שה משחק שצריכים להזיז את המכשיר,

אייפון וכאלה...

לק"י

הגברים שלי בכיתה נרתעים יותר מגברים..

( מי אם לא גבר יכול לאמר להם לסגור את הרוכסן 

ומי יכול לרמוז לי שאני מדברת על דברים שנתפסים בעיניהם אחרת (איך שהם רוצים...)

ומי אם לא גבר יכול לדחוף 140 קילו לתוך הכיתה...

להמשיך? לא, רק בשביל שלא תקנאי...

אה, ויש גם פדיחות, כע?

שיש מצב שיש 2 תלמידים, ונגמר לו הבטריה באייפון ואין מטען,

אז הוא יושב מולי ומתחיל להשתתף בשיעור ואז זה כבר מתחיל להיות מצחיק...

(שואל שאלות כאילו הוא לא מבין, ומאלץ אותם להסביר לו,

כי אותי הוא לא מבין, ואז הם חייבים להקשיב, וכאלה...)

לק"י

ככה שאני גם יכולה להגיד להם לסדר את הבגדים..

אבל הקטע שלעזור להם בשירותים זה באמת כבר לא נעים- רחמנות על הסייעות (ב"ה שרובם מסתדרים לבד).

ויש לי סייעת אחת יותר חזקה, והשניה די שברירית.

היום יצא לי אחד התלמידים מהכיתה וכמובן שהוא לא רצה לחזור (עקשן פרד)- אז המורה לספורט עבר שם ואמר לו- שהוא יקח אותו איתו לשעור ספורט.

מאחר והילד הזה ממש לא אוהב להתאמץ ולא אוהב ספורט, הוא חזר מהר לכיתה.

(למרות שאם אני הייתי מאיימת אותו דבר- זה לא היה כ"כ עוזר).

ואגב, איזה כיתות/גילאים יש אצליכם בבית ספר?

ורק לך יש סייע? או לעוד כמה כיתות?

והגילאים זה 12+ (בעקרון עד 18)

לק"י

ובקושי יש עובדים גברים..

ובאמת, זאת נראית לי בעיה של ילדים בחינוך המיוחד שהם בסביבה נשית כמעט מוחלטת, ואין להם דמויות גבריות לידם.

ברוכה הבאה לעולם, ילדה.

לק"י

גם אותך שורטים?

אני עובדת עם דברים דוממים

אך נשרטת לא פעם, מתוך חוסר זהירות (היום! יצאתי עם וואחאד שריטה. ואפילו לא שמתי לב שזה קרה לי! )

לק"י

אז הוא שרט אותי ממש בכוח..

ואני מכירה את זה- שפתאום מגלים שריטות בגוף..לא ברור מתי ואיך זה קרה.

רק שלא יעצרוא ותך ברחוב וישאלו האם את צריכה עזרה, האם הכל בסדר בבית...

הגזימו..

לק"י

וכדי שלא להבהיל את הציבור יותר מידי- ב"ה המצב שלי בכיתה משתפר.

אני הרבה פחות חוטפת, פשוט למדתי להתרחק וזהו..

והם באמת חמודים! למרות הקריזות שהם.

לק"י

ממיס אותי לפעמים.

ולא מרביץ ושורט תמיד, רק אם אוסרים עליו דברים..

לק"י

לעומת הטירוף של אחד מהתלמידים שחווינו היום במשך כשעה וחצי- השריטות הן ממש חמודות..

מה עובר???

(כמו אצלי? כשהם נכנסים לקטע של הצרחות ולא יוצאים ממנו...?

היה לנו השבוע תלמיד שהחליט שהוא מתגעגע הביתה,

והתוצאה:

ילד גבוה מאד, (בן 1 למיטב זכרוני)

נשכב על הרצפה ובועט בה בצרחות אימים שמרעידות את כל הבנין...

אהה, ולא מזמן הוא שבר בבעיתה את הקיר גבס של הכיתה 

(אל דאגה הוא לא תלמיד שלי...)

לק"י

למרות שיש לי תלמידים שהצרחות מוציאות אותם מדעתם, ואז הם עלולים להרביץ, לצרוח בעצמם או לברוח (וגם לסתום את האוזניים- אבל זה פתרון אידיאלי).

מה שהיה כך היה- התלמיד רצה שאבא שלו יחזיר אותו הביתה (ולא שבבית הוא יותר טוב..).

אז הוא התנפל על תלמיד אחר והכה אותו סתם..מסכן- כולו גבר ענק, אבל לא יודע להחזיר.

הפרדנו ביניהם- ככה שהסייעת ואני חטפנו מכות, יריקות, בעיטות וניסיון לנשיכות.

הוצאנו אותו החוצה, שם הוא כמעט הרביץ לתלמידים שהיו שם (כי הם התחילו להסתכל עליו ולדבר עליו), טיפס על הגדר שבין 2 החצרות..

עם כל מה שעשינו, מידי פעם הוא רץ לכיתה באטרף כדי להרביץ לאותו תלמיד מסכן.

ומה הקטע?!

כשהוא נרגע יחסית- הוא ישב במקום שלו, ופתאום (כאילו לא קרה כלום) הוא אומר לי- "יעל, את יודעת שאני דומה לאבא שלי?"

ה' יעזור לו ולנו!

ויש תקוה שעוד השנה הוא יעבור למסגרת אחרת שאמורה להתאים לו יותר.

(אגב, חיהלב- הוא בסגנון של החבר'ה אצליכם, למרות שהוא מאובחן גם כאוטיסט+ עוד בעיות).

מה הכישרון הטבעי שלך? מה למדת?

הריון ולידה

פה זה פחות רלוונטי

מה שיעזור זה להחזיר כל פעם

כל פעם

אבל זה מתיש ומנסיון אישי באיזה שלב באמצע הלילה נשברים כי רוצים לישון

עם הזמן זה עובר.

ואתם כהורים.

אל תרגישו שנכשלתם אם היא בכל זאת מגיעה למיטה 

כיף להיות במיטה עם אבא ואמא!  לא נורא בכלל. אם יש מיטה רחבה מספיק

והילדונת לא בועטת נוראות תוך כדי שינה, לא נורא. חושבת שזה נותן בטחון

לילד.  אולי להתפלל על זה, אם זה מפריע? לבקש עצה טובה מהשם?

תגיד לי אלפי ספרים תורניים ב"ה שעזרו לי שנים

באיזה הקשר זה פורום? 

ותגלי מקום מעניין מאוד. זה לא 'אוצר החכמה' עצמו - ספריית הספרים הענקית, אם כי יש ביניהם קשר כמובן.

זה פורום תורני, רובו חרדי אך לא כולו. חלק מהכותבים מוכרים (הרב איתם הנקין ז"ל, יבל"א הרב יוסף בדיחי, הרב יואל קטן, ועוד מן הסתם), אם כי כולם משתמשים בשמות אנונימיים כמו כאן.

מי ששם בפורומים אלה מי שנחלשו רוחנית והתדרדרו לפורומים. אצלנו, החזקים לא משוטטים בדברים כאלה באינטרנט וממילא לא תראה מקבילה.

זו פרשנות בלבד.

כלומר, מן הסתם יש שם רבים כאלה, אבל ודאי לא כולם. יש שם אנשים גדולים, ידענים ומעניינים, יראי שמיים בהחלט.

חלקם גם רבנים מוכרים, כפי שכתבתי להפי.

בסוף השימוש בכלים כאלה מועיל לפיתוח של שיח תורני, לפתרון שאלות, ועוד.

אה, ואני מכיר חברה חזקים מאוד אצלנו שמכירים את הפורומים האלה. כל מי שמחפש באינטרנט מדי פעם תשובות לשאלות תורניות עיוניות (לא הלכתיות פשוטות), כמעט בטוח נפגש בזה. דווקא חברה ברמה גבוהה לדעתי. אז אמנם הצדיקים הנ"ל אינם משוטטים יומם ולילה באינטרנט, אבל יוצא לפעמים להיכנס.

לעצם העניין. כנראה בעולם הדתי לאומי יש לא מעט פעילות כאן (פחות משהייתי רוצה) ולא מעט גדולי תורה צעירים כותבים דווקא בפייסבוק.

משם אפשר להתחיל. אחר כך להתקדם...

לשנות הרגלים רעים

ליצור הרגלים טובים

כשהבנתי את הקונספט של ההרגל זה הפך קל

ממליצה על ספר כוחו של הרגל

הוא מסביר את הרעיון של

טריגר- פעולה- תגמול

איך להיפטר/ ליצור הרגל

או ליצור הרגל זה תהליך מתמשך

הרבה אנשים אוהבים תוצאות של כאן ועכשיו

לא אוהבים תהליכים

וזה גורם לקושי בהשגת דברים

אני כן אוהבת תהליכים

מסוגלת לראות את התוצאה העתידית ולחכות בסבלנות

לרוב גם נהנת מהדרך

לכן בעיניי זה לא קשה

אחרים בטח יקראו לזה קשה עד בלתי ישים

ממליצה לקרא קצת טורים של הרב יצחק פנגר

ללכת בצעדים קטנים 

ולחלק את החזון הגדול למטרות קטנות ברות ביצוע

לפני כמה שבועות בעלון הידברות הרב פנגר רשם טורים בנושא שינוי התנהגות

ופירט איך לעשות את זה צעד צעד

זה עלונים לפני חודש- חודש וחצי ככה.

לגבי הצעדים הקטנים-

נגיד שאתה רוצה לרוץ מרתון שזאת המטרה הגדולה, אז

קודם אפשר כצעד ראשון להגביר מוטיבציה ובמקביל להוריד את המושג המופשט (רוצה לרוץ מרתון)

לפס מעשי (שינויים קטנים - לשים את הנעליים ליד הדלת, אפילו בלי לנעול, בשלב מאוחר יותר לקבוע זמן לריצה)

כשהייתה לי מטרה גדולה

השיטה של צעדים קטנים עזרו לי להגיע אליה....

היום אני מתמודדת עם דברים שאותה טכניקה בהחלט תשמש אותי

רק צריך לרצות

ולעשות משהו קטן בכיוון. 

ומוסיפים כמה שיכולים

בני אדם הם יצורים קטנים וחלשים

הרצון להשתנות תמיד מתבדה