בלי ילדים בין הרגליים ולאכול ארוחת בוקר עם בעלה בנחת...

 בת כמה היא?

בהרבה תחומים ראיתי שזה נכון!

תבדקי עם עצמך מה נכון לך....

אגב, אם הוא חושב שזה יום שאפשר לעשות איתה דברים, אז לקחת אותה לגן זה ממש טוב.

זמן ללכת ביחד...

לראות את הגננת, את הגן ואת החברים, ככה נראה  לי...

הוא יודע מה קורה איתה בגן, היא מספרת לו (בחזור) איך היה וכו'...

הוא אפילו יכול לקחת אותה בחזור לגן שעשועים בדרך לכמה זמן, אם את מסתדרת בלעדיו...

לדעתי פשוט לדבר איתו, להסביר. ולקבל החלטות - ביחד!!

אייני מבינה כלכך מה ההתלבטות כאן.

כשהיא תגיע לגיל בית ספר והלאה, כל יום תחליטו אם לשלוח אותה או להשאיר בבית?

יש שגרה, יש מסגרת וזה מאד טוב בעיניי שהילד גדל במסגרת ולא על פי מה שבא לו, מה שנוח לו או להוריו.

איזה השלכות יש למצב כזה על אישיותה והרגליה של הילדה לעתיד?

למה שתפספס כל שבוע יום בגן? לדוג' חומר שנלמד- לרוב פרשת שבוע, יצירות שמקבלים ביום שישי הביתה, רצף חוויות עם חברים? וכו'....

אני חושבת שהבסיס השיקול כאן הוא לא "מה נוח לך כאמא עם עבודות הבית ביום שישי"  או "מה הבעל יכול לכייף עם הבת שלו ביום הזה"

אלא-

מה ההשפעה שהבת שלכם מקבלת מחוסר ההחלטיות הזו?

איך היא תגדל ובאיזה צורה היא תלמד לנהוג עם מנהגי וסדרי העולם הזה?

איזו משמעת עצמית יהיה לה ?

היא תהיה מסוגלת לעמוד בזמנים ? לעמוד בהתחיבויות לאורך זמן?

זה יקל עליה אח"כ במסגרות בוגרות יותר שאז אין מצב לחיסורים?

יקרה,

אני כותבת באנונימי כי מכירים אותי מידי כאן . מקווה שלא הכעסתי אותך בתגובתי אך זה ממש בער לי לשנות לך טיפה את ההסתכלות.

כמובן שהכל נאמר בהערכה גדולה !

אני יודעת עם איזה נסיונות חיים את מתמודדת וקטונטתי מלהבין מאיפה כוחותייך.

אך מתוך ההכרות הזו אני יודעת שטוב תעשי אם תבחרי לבת שלכם מסלול שיעזור לה להשאר בעולם היהדות ולקבל על עצמה עול תורה ומצוות בקלות .

אבל לא נראה לי שיום קבוע שלא הולכים בו לגן שובר כל משמעת עצמית והתנהלות כסדר עם ענייני עולם הזה.

בל נפריז.

אני לא בטוחה שמיום אחד בשבוע היא תלמד משמעת לא טובה, בסך הכל זה עדיין גן. בגלל זה רציתי לשאול פה, כי כל פעם שאני מנסה לשכנע את בעלי למה חשוב ללכת ביום שישי, אני בעצמי משתכנעת שאולי זה לא כזה נורא לא ללכת...

ונראה לי שבסופו של דבר זה כן מושפע מכך שהוא לא אוהב שהיא בחינוך דתי, וזה גם מושפע מכל ההתארגנות המעצבנת של יום שישי לקראת שבת... ואני, אני רק עושה לו דווקא שאני לא לוקחת אותה, אבל זה מטומטם באמת...

ואני ממש מנסה בשיניים שהילדים ישארו בעולם היהדות, אין לך מושג עד כמה, למרות שהלב שלי כבר לא שם לצערי.

ולא הכעסת אותי בכלל, אני תמיד פתוחה לשמוע דרך שונה משלי, בגלל זה אני מרשה לעצמי לשאול בפורום  .

וכל מה שאמרתם יפה ונכון אבל בעלי לא חושב ככה, אז יום שישי אצלנו כרגע הוא יום של תיסכולים מצידי ומנוחה מצד בעלי. לא כיף!

ותחליטו על נוהל קבוע- ותיישמו אותו באופן עיקבי

לא משנה מה תחליטו- רק שיהיה דבר שחשבתם והחלטתם עליו- ולא מה שנשלף מהשרוול,

ותיישמו בצורה עקבית את ההחלטה- לטובת הילדה

אני מעריכה דווקא גמישות על פני עקביות

וחושבת שיש ייתרון שהילד ייראה שלאור תנאים שונים, מקבלים החלטות שונות

ושלא עושים רק כי "ככה אנחנו רגילים" או כי "צריך" (מי אמר?!)

וכשמרגישים אחרת (למשל, אחרי יום קשה במיוחד, או כשחולים) גם מתנהגים אחרת (למשל, הולכים לישון ביחד, בחיבוק).

אחרי שהסבירו כבר ששגרה נועדה ע"מ לשבור והעיקר הוא החיוך וההרגשה הטובה, ואני מסכימה עם כל מילה,

נותרה השאלה - למה את מתוסכלת?

אם היא ילדה שמעסיקה את עצמה (=עצמאית) וטוב לה בבית, וגם ככה יש חצאי ימים שהיא בבית (עד שהיא קמה), למה לך להתעצבן על לקחת אותה ביום שישי בבקר?

תחליטי מראש שרק אם יש נסיבות מיוחדות את לוקחת אותה, ותהני מההחלטה!

אם לקטנה היה חשוב מאוד ללכת לגן, ויש ילדים כאלה, היא היתה קמה מרצונה, בזמן, ומנדנדת לך עד שהיית לוקחת אותה.

תודה לבורא עולם שטוב לילדה להמצא בבית.  יש ילדים שהשקט טוב לנשמה שלהם, והם צריכים עוד יום בשבוע (נוסף על שבת) כדי להתמודד בנחת עם העולם.  

הילדה מסתדרת, תחשבי מה את יכולה לעשות כדי שלך יהיה נעים להשאר בבית ולא לקחת אותה.  

לא לצפות מאבא לקחת אותה ולא להתאכזב ממנו כשאינו לוקח אותה. 

האם יש אמא שכנה שיכולה לקחת את בתך יחד עם בתה לגן (בתנאי שהילדה קמה בזמן)? 

כך תוכלי לומר לילדה שההחלטה שלה - רוצה - תקום והאמא השניה תקח אותה.

לא רוצה, תישן עד מתי שבא לה, ותשאר בבית.

בלי לחץ שאבא לא בסדר.

כרגע נשמע שרק לך יש עגמת נפש מהסיפור.  חבל עליך.  חפשי דרך, בלי לחייב את \לצפות מ הבעל לעשות משהו בה את רגועה ונינוחה ולא מעוצבנת על אף אחד, ותהני מההכנות לשבת.

ואם למבוגרים עוד יש לדון אם גמישות עדיפה או עקביות עדיפה לילדים אין בכלל ספר שעדיפה העקביות והשגרה. ילד שיוצא מהשגרה שלו הוא חסר נינוחות, מרגיש תלוש, נבוך עם עצמו.

חוץ מזה גן זה לא בייביסיטר. יש תוכנית עבודה, יש לימודים, יש הספקים. חבל מאוד להפסיד שישית מזה! זה ממש הפסד לא מבוטל.

כל זה לא נראה לי בכלל קשור לשאלה של גן דתי או לא והכנות לשבת ופער התנהגותי בין הבעל לאישה ואני לא יודע מה. כל נקודה כזאת שווה דיון נפרד בין בני הזוג (ואלי גם בפורומים כאלה ואחרים) - אבל הרי היא כבר בגן הזה, אז אין סיבה לחתוך משם.

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....