בלי ילדים בין הרגליים ולאכול ארוחת בוקר עם בעלה בנחת...

 בת כמה היא?

בהרבה תחומים ראיתי שזה נכון!

תבדקי עם עצמך מה נכון לך....

אגב, אם הוא חושב שזה יום שאפשר לעשות איתה דברים, אז לקחת אותה לגן זה ממש טוב.

זמן ללכת ביחד...

לראות את הגננת, את הגן ואת החברים, ככה נראה  לי...

הוא יודע מה קורה איתה בגן, היא מספרת לו (בחזור) איך היה וכו'...

הוא אפילו יכול לקחת אותה בחזור לגן שעשועים בדרך לכמה זמן, אם את מסתדרת בלעדיו...

לדעתי פשוט לדבר איתו, להסביר. ולקבל החלטות - ביחד!!

אייני מבינה כלכך מה ההתלבטות כאן.

כשהיא תגיע לגיל בית ספר והלאה, כל יום תחליטו אם לשלוח אותה או להשאיר בבית?

יש שגרה, יש מסגרת וזה מאד טוב בעיניי שהילד גדל במסגרת ולא על פי מה שבא לו, מה שנוח לו או להוריו.

איזה השלכות יש למצב כזה על אישיותה והרגליה של הילדה לעתיד?

למה שתפספס כל שבוע יום בגן? לדוג' חומר שנלמד- לרוב פרשת שבוע, יצירות שמקבלים ביום שישי הביתה, רצף חוויות עם חברים? וכו'....

אני חושבת שהבסיס השיקול כאן הוא לא "מה נוח לך כאמא עם עבודות הבית ביום שישי"  או "מה הבעל יכול לכייף עם הבת שלו ביום הזה"

אלא-

מה ההשפעה שהבת שלכם מקבלת מחוסר ההחלטיות הזו?

איך היא תגדל ובאיזה צורה היא תלמד לנהוג עם מנהגי וסדרי העולם הזה?

איזו משמעת עצמית יהיה לה ?

היא תהיה מסוגלת לעמוד בזמנים ? לעמוד בהתחיבויות לאורך זמן?

זה יקל עליה אח"כ במסגרות בוגרות יותר שאז אין מצב לחיסורים?

יקרה,

אני כותבת באנונימי כי מכירים אותי מידי כאן . מקווה שלא הכעסתי אותך בתגובתי אך זה ממש בער לי לשנות לך טיפה את ההסתכלות.

כמובן שהכל נאמר בהערכה גדולה !

אני יודעת עם איזה נסיונות חיים את מתמודדת וקטונטתי מלהבין מאיפה כוחותייך.

אך מתוך ההכרות הזו אני יודעת שטוב תעשי אם תבחרי לבת שלכם מסלול שיעזור לה להשאר בעולם היהדות ולקבל על עצמה עול תורה ומצוות בקלות .

אבל לא נראה לי שיום קבוע שלא הולכים בו לגן שובר כל משמעת עצמית והתנהלות כסדר עם ענייני עולם הזה.

בל נפריז.

אבל נו שוין, שנה שעברה זה היה על אנטומיה,

אז ברור שזה עדיף 

תודה

ותחליטו על נוהל קבוע- ותיישמו אותו באופן עיקבי

לא משנה מה תחליטו- רק שיהיה דבר שחשבתם והחלטתם עליו- ולא מה שנשלף מהשרוול,

ותיישמו בצורה עקבית את ההחלטה- לטובת הילדה

אני מעריכה דווקא גמישות על פני עקביות

וחושבת שיש ייתרון שהילד ייראה שלאור תנאים שונים, מקבלים החלטות שונות

ושלא עושים רק כי "ככה אנחנו רגילים" או כי "צריך" (מי אמר?!)

וכשמרגישים אחרת (למשל, אחרי יום קשה במיוחד, או כשחולים) גם מתנהגים אחרת (למשל, הולכים לישון ביחד, בחיבוק).

אחרי שהסבירו כבר ששגרה נועדה ע"מ לשבור והעיקר הוא החיוך וההרגשה הטובה, ואני מסכימה עם כל מילה,

נותרה השאלה - למה את מתוסכלת?

אם היא ילדה שמעסיקה את עצמה (=עצמאית) וטוב לה בבית, וגם ככה יש חצאי ימים שהיא בבית (עד שהיא קמה), למה לך להתעצבן על לקחת אותה ביום שישי בבקר?

תחליטי מראש שרק אם יש נסיבות מיוחדות את לוקחת אותה, ותהני מההחלטה!

אם לקטנה היה חשוב מאוד ללכת לגן, ויש ילדים כאלה, היא היתה קמה מרצונה, בזמן, ומנדנדת לך עד שהיית לוקחת אותה.

תודה לבורא עולם שטוב לילדה להמצא בבית.  יש ילדים שהשקט טוב לנשמה שלהם, והם צריכים עוד יום בשבוע (נוסף על שבת) כדי להתמודד בנחת עם העולם.  

הילדה מסתדרת, תחשבי מה את יכולה לעשות כדי שלך יהיה נעים להשאר בבית ולא לקחת אותה.  

לא לצפות מאבא לקחת אותה ולא להתאכזב ממנו כשאינו לוקח אותה. 

האם יש אמא שכנה שיכולה לקחת את בתך יחד עם בתה לגן (בתנאי שהילדה קמה בזמן)? 

כך תוכלי לומר לילדה שההחלטה שלה - רוצה - תקום והאמא השניה תקח אותה.

לא רוצה, תישן עד מתי שבא לה, ותשאר בבית.

בלי לחץ שאבא לא בסדר.

כרגע נשמע שרק לך יש עגמת נפש מהסיפור.  חבל עליך.  חפשי דרך, בלי לחייב את \לצפות מ הבעל לעשות משהו בה את רגועה ונינוחה ולא מעוצבנת על אף אחד, ותהני מההכנות לשבת.

ואם למבוגרים עוד יש לדון אם גמישות עדיפה או עקביות עדיפה לילדים אין בכלל ספר שעדיפה העקביות והשגרה. ילד שיוצא מהשגרה שלו הוא חסר נינוחות, מרגיש תלוש, נבוך עם עצמו.

חוץ מזה גן זה לא בייביסיטר. יש תוכנית עבודה, יש לימודים, יש הספקים. חבל מאוד להפסיד שישית מזה! זה ממש הפסד לא מבוטל.

כל זה לא נראה לי בכלל קשור לשאלה של גן דתי או לא והכנות לשבת ופער התנהגותי בין הבעל לאישה ואני לא יודע מה. כל נקודה כזאת שווה דיון נפרד בין בני הזוג (ואלי גם בפורומים כאלה ואחרים) - אבל הרי היא כבר בגן הזה, אז אין סיבה לחתוך משם.

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...