בלי ילדים בין הרגליים ולאכול ארוחת בוקר עם בעלה בנחת...

 בת כמה היא?

בהרבה תחומים ראיתי שזה נכון!

תבדקי עם עצמך מה נכון לך....

אגב, אם הוא חושב שזה יום שאפשר לעשות איתה דברים, אז לקחת אותה לגן זה ממש טוב.

זמן ללכת ביחד...

לראות את הגננת, את הגן ואת החברים, ככה נראה  לי...

הוא יודע מה קורה איתה בגן, היא מספרת לו (בחזור) איך היה וכו'...

הוא אפילו יכול לקחת אותה בחזור לגן שעשועים בדרך לכמה זמן, אם את מסתדרת בלעדיו...

לדעתי פשוט לדבר איתו, להסביר. ולקבל החלטות - ביחד!!

אייני מבינה כלכך מה ההתלבטות כאן.

כשהיא תגיע לגיל בית ספר והלאה, כל יום תחליטו אם לשלוח אותה או להשאיר בבית?

יש שגרה, יש מסגרת וזה מאד טוב בעיניי שהילד גדל במסגרת ולא על פי מה שבא לו, מה שנוח לו או להוריו.

איזה השלכות יש למצב כזה על אישיותה והרגליה של הילדה לעתיד?

למה שתפספס כל שבוע יום בגן? לדוג' חומר שנלמד- לרוב פרשת שבוע, יצירות שמקבלים ביום שישי הביתה, רצף חוויות עם חברים? וכו'....

אני חושבת שהבסיס השיקול כאן הוא לא "מה נוח לך כאמא עם עבודות הבית ביום שישי"  או "מה הבעל יכול לכייף עם הבת שלו ביום הזה"

אלא-

מה ההשפעה שהבת שלכם מקבלת מחוסר ההחלטיות הזו?

איך היא תגדל ובאיזה צורה היא תלמד לנהוג עם מנהגי וסדרי העולם הזה?

איזו משמעת עצמית יהיה לה ?

היא תהיה מסוגלת לעמוד בזמנים ? לעמוד בהתחיבויות לאורך זמן?

זה יקל עליה אח"כ במסגרות בוגרות יותר שאז אין מצב לחיסורים?

יקרה,

אני כותבת באנונימי כי מכירים אותי מידי כאן . מקווה שלא הכעסתי אותך בתגובתי אך זה ממש בער לי לשנות לך טיפה את ההסתכלות.

כמובן שהכל נאמר בהערכה גדולה !

אני יודעת עם איזה נסיונות חיים את מתמודדת וקטונטתי מלהבין מאיפה כוחותייך.

אך מתוך ההכרות הזו אני יודעת שטוב תעשי אם תבחרי לבת שלכם מסלול שיעזור לה להשאר בעולם היהדות ולקבל על עצמה עול תורה ומצוות בקלות .

אבל לא נראה לי שיום קבוע שלא הולכים בו לגן שובר כל משמעת עצמית והתנהלות כסדר עם ענייני עולם הזה.

בל נפריז.

אני לא בטוחה שמיום אחד בשבוע היא תלמד משמעת לא טובה, בסך הכל זה עדיין גן. בגלל זה רציתי לשאול פה, כי כל פעם שאני מנסה לשכנע את בעלי למה חשוב ללכת ביום שישי, אני בעצמי משתכנעת שאולי זה לא כזה נורא לא ללכת...

ונראה לי שבסופו של דבר זה כן מושפע מכך שהוא לא אוהב שהיא בחינוך דתי, וזה גם מושפע מכל ההתארגנות המעצבנת של יום שישי לקראת שבת... ואני, אני רק עושה לו דווקא שאני לא לוקחת אותה, אבל זה מטומטם באמת...

ואני ממש מנסה בשיניים שהילדים ישארו בעולם היהדות, אין לך מושג עד כמה, למרות שהלב שלי כבר לא שם לצערי.

ולא הכעסת אותי בכלל, אני תמיד פתוחה לשמוע דרך שונה משלי, בגלל זה אני מרשה לעצמי לשאול בפורום  .

וכל מה שאמרתם יפה ונכון אבל בעלי לא חושב ככה, אז יום שישי אצלנו כרגע הוא יום של תיסכולים מצידי ומנוחה מצד בעלי. לא כיף!

ותחליטו על נוהל קבוע- ותיישמו אותו באופן עיקבי

לא משנה מה תחליטו- רק שיהיה דבר שחשבתם והחלטתם עליו- ולא מה שנשלף מהשרוול,

ותיישמו בצורה עקבית את ההחלטה- לטובת הילדה

אני מעריכה דווקא גמישות על פני עקביות

וחושבת שיש ייתרון שהילד ייראה שלאור תנאים שונים, מקבלים החלטות שונות

ושלא עושים רק כי "ככה אנחנו רגילים" או כי "צריך" (מי אמר?!)

וכשמרגישים אחרת (למשל, אחרי יום קשה במיוחד, או כשחולים) גם מתנהגים אחרת (למשל, הולכים לישון ביחד, בחיבוק).

אחרי שהסבירו כבר ששגרה נועדה ע"מ לשבור והעיקר הוא החיוך וההרגשה הטובה, ואני מסכימה עם כל מילה,

נותרה השאלה - למה את מתוסכלת?

אם היא ילדה שמעסיקה את עצמה (=עצמאית) וטוב לה בבית, וגם ככה יש חצאי ימים שהיא בבית (עד שהיא קמה), למה לך להתעצבן על לקחת אותה ביום שישי בבקר?

תחליטי מראש שרק אם יש נסיבות מיוחדות את לוקחת אותה, ותהני מההחלטה!

אם לקטנה היה חשוב מאוד ללכת לגן, ויש ילדים כאלה, היא היתה קמה מרצונה, בזמן, ומנדנדת לך עד שהיית לוקחת אותה.

תודה לבורא עולם שטוב לילדה להמצא בבית.  יש ילדים שהשקט טוב לנשמה שלהם, והם צריכים עוד יום בשבוע (נוסף על שבת) כדי להתמודד בנחת עם העולם.  

הילדה מסתדרת, תחשבי מה את יכולה לעשות כדי שלך יהיה נעים להשאר בבית ולא לקחת אותה.  

לא לצפות מאבא לקחת אותה ולא להתאכזב ממנו כשאינו לוקח אותה. 

האם יש אמא שכנה שיכולה לקחת את בתך יחד עם בתה לגן (בתנאי שהילדה קמה בזמן)? 

כך תוכלי לומר לילדה שההחלטה שלה - רוצה - תקום והאמא השניה תקח אותה.

לא רוצה, תישן עד מתי שבא לה, ותשאר בבית.

בלי לחץ שאבא לא בסדר.

כרגע נשמע שרק לך יש עגמת נפש מהסיפור.  חבל עליך.  חפשי דרך, בלי לחייב את \לצפות מ הבעל לעשות משהו בה את רגועה ונינוחה ולא מעוצבנת על אף אחד, ותהני מההכנות לשבת.

ואם למבוגרים עוד יש לדון אם גמישות עדיפה או עקביות עדיפה לילדים אין בכלל ספר שעדיפה העקביות והשגרה. ילד שיוצא מהשגרה שלו הוא חסר נינוחות, מרגיש תלוש, נבוך עם עצמו.

חוץ מזה גן זה לא בייביסיטר. יש תוכנית עבודה, יש לימודים, יש הספקים. חבל מאוד להפסיד שישית מזה! זה ממש הפסד לא מבוטל.

כל זה לא נראה לי בכלל קשור לשאלה של גן דתי או לא והכנות לשבת ופער התנהגותי בין הבעל לאישה ואני לא יודע מה. כל נקודה כזאת שווה דיון נפרד בין בני הזוג (ואלי גם בפורומים כאלה ואחרים) - אבל הרי היא כבר בגן הזה, אז אין סיבה לחתוך משם.

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות