שאלה לנשואים+אנונימי1000

שלום אני חדש פה, אשאל פה ושם מדי פעם שאלות, כי אנחנו נשואים כשנתיים+ילדה ויש לי מדי פעם שאלות.

לגבי לימוד תורה שלי ושל שנינו בכלל, אני עובד עד הערב והזמן היחיד שגם אליו לא כל יום יש לי זמן זה דף יומי, מה אתם ממליצים ללמוד (בשביל הרוחניות שלי בפרט ושל שנינו בכלל) האם להמשיך בדף יומי שזה נחמד אבל לא תמיד זה פרקטי בחיים, אולי הלכה כדי לדעת את כל ההלכות כמו שצריך, או אמונה כדי לחזק את האמונה בה' ואולי מוסר וכו'...

יש לציין ששנינו ממסגרות תורניות טובות אבל כל אחד צריך להתמיד בלימוד רוחני...

עכשיו לגבי הילדה שלנו יש לי כמה דברים קטנים ואולי חלקם גדולים.

הילדה כבת שנה, ומאוד קשה לנו לחתל אותה כי היא זזה מצד לצד...יש רעיונות?

גם גמרא וגם הלכה יומיתמושיקו

שניהם חשובים, קח מסכת תלמד קצת כל יום,

 

וכן תלמד הלכה בכל יום.

 

 

בורכים הבאיםמאמע צאדיקה

שאלות על לימוד תורה- אפשר להתייעץ עם הרב שלך

 

 

 

מה עדיף ללמוד?

אומרים שכדאי להקדיש את ה5 דק' ביום שיש לך -ללמוד מוסר

כי כשלומדים מוסר- פתאום נהיים לך עוד כמה דק' כדי ללמוד...

 

לימוד צריך קביעות- כל יום קצת- כדי שהחיים כולם יהיו מסובבים ומכונסים בלימוד תורה

לימוד צריך למעשה- כדי לדעת את ההלכות שאנחנו חייבים בהם

לימוד צריך למלא את הנפש, לשמח, להדביק את הנפש בתורה

כדי ללימוד שיהיה בחבורה- כי חבורה זה מחזק את הקביעות, כי להיות בחברת אנשים לומדים זה חברה טובה בחיים

 

אם אתה כבר לומד דף יומי- יישר כוח! תתחזק בזה!

אולי יש במקום שלך שיעור דף יומי בזמן אחר של היום- שיהיה לך יותר קל ללמוד בו ולא רק להירדם על הגמא (הגם שיש ערך עצום גם בלהירדם על הגמרא.... גם הרצון ללמוד וגם מה שהנשמה קולטת כשישנים...) -אולי מוקדם בבוקר, אולי בהפסקת צהריים, אולי בערב אחרי שהילדה ישנה...

 

אם אתה רוצה ללמוד הלכה- קח ספר הלכה שמתאים לפסיקה של הבית שלכם, שיהיה נהיר וברור- תחלק אותו לפי ימים- ותלמד כל יום את החלק שלו (פרק אחד או 3 עמודים- למשל)

 

לימוד אמונה- הרבה יותר קשה לכוון לאיזה ספר מתאים- כל אחד ומה שהוא מתחבר

אולי את זה- תלמדו אתה ואשתך ביחד? זה יכול להיות נפלא- כל יום לקורא פיסקא, כל שבת לקרוא עמוד- ולדבר על זה

 

יפה מאד..ד.

[התנצלות: ראיתי שאת משיבה. תמהתי - גם על זה היא מגיבה?.. וכי מה אשה מבינה במה שהוא צריך ללמוד תורה... וב"ה טעיתי לגמרי. כנראה, מפלאי הדורות הללו..]

 

וגם אני בעניי סבור שלא לעזוב את חבורת הדף-היומי, ולהתאמץ להוסיף בהלכה אפילו מעט כל יום. וכן באמונה/מוסר לפי היכולת.

 

אפשר ללמוד ביחד בשבת הלכות שבת.

 

 

לגבי הקטנה - תתנו לה משהו להתעסק איתו בידיים.. כמו כן, אפשר להסיח את הדעת ע"י דיבור חביב איתה.

תודהמאמע צאדיקה

[הסבר באישי- מאיפה לי ידיעה זו]

[ב"ה על הדור שלנו, דור מלא דעת אלוקים]

והבהרה:מאמע צאדיקה

אילו השואלת היתה אישה- הייתי עונה משו אחר.

לגבי הילדה-מוריה
לתת לה צעצוע ביד, לחתל אותה במקום שאין שם הרבה דברים מעניינים ומושכים.
לדבר איתה.
לשחק למשל 'איפה-קוקו'.

בהצלחה.
הלכה חשובה יותרלשם שבו ואחלמה

כי ללא ידיעת הלכה בוודאי עוברים עליה.

אבל אם תילמד גמרא, אולי תתחבר יותר לתורה ותגלה פתאום שיש לך זמן גם להלכה...

ואולי בגלל כדאי ללמוד מוסר בשביל זה.

בכל מקרה, מה שתעשה בוודאי ישמח מאוד את ה'

 

בהצלחה

ותן חלקנוnetatnet

בעלי ב"ה מצליח להתמיד כבר שנתיים בלימוד יומי מתוך "ותן חלקנו", שמחולק בכל יום למשנה, גמרא והלכה.

http://www.veten.co.il/

בקשר לילדההיהלום שבספראחרונה

הי, גם אנחנו חדשים...

ויש לנו ילד באותו הגיל, פעיל באופן יוצא מן הכלל, במיוחד כשמחליפים טיטול.

אז הרעיון הכי פשוט זה לתת לה משהו ביד שהיא תתעסק איתו, ולהיות יצירתיים ולמצוא כל פעם משהו שחדש לה,

אבל בעיקר לזכור שזה הגיל והשלב, וזה מופיע במאפיני מדרגות ההתפתחות של טיפת חלב- "ייתכן קושי  בהלבשה בגלל פעלתנות יתר".

אז הרבה אורך רוח וסבלנות...

ולשמור טוב על הדברים היקרים שנמצאים על השידות ליד המיטה...

נפתרה התעלומהפשוט אני..

כל חורף חוזר לו אותו סיפור,

תעלומה עקשנית, ממש סיוט חמור:

הבכור מתקלח ושר לו שירים,

ואחריו נשארים רק מים קרים.


הדוד דלק שעות, עבד כמו חייל,

ובכל זאת אין לי מים, ממש חבל.

חשבנו: יש תקלה, הדוד חלוד

לא ידענו מה עושה שם הילד החמוד.


פותח את המים החמים בלי בושה,

ומשם מתחילה הדרמה הקשה.

הוא מחכה שהמים יתקררו ויהיו נעימים,

הדוד מתרוקן, הילד שמח בעננים.


רק כשהטמפרטורה “מושלמת”, לא פחות,

הוא מתחיל להתקלח אחרי שהדוד פרש לאנחות.

וכל זה, כן כן, אני לא מדבר שטויות,

במקום לפתוח מראש על טמפרטורות ראויות.


הוא כמובן חמוד ובכלל לא סדיסט,

אך יש מלא הפתעות בגידול ילד אוטיסט.

ננחם את עצמנו שהסיפור עוד לא אבוד,

הרי יש קצבת נכות שמשלמת על הדוד.

נהניתי מאוד מהשיר!מתואמת

(כמובן, לא מהמקרה המתואר...)

בתור אמא לשני אוטיסטים חמודים (השנייה עוד קטנה מכדי להתקלח בעצמה) אני יכולה להזדהות... (גם אם זה לא קורה אצלנו כך בדיוק - ולו רק כי החימום של המים אצלנו עובד על גז, אז אי אפשר לגמור את המים החמים...)

השיר חמוד והתיוג הזה הוא פליטת פהשלג דאשתקד

הילדים המתוקים שלנו (עם קשיים שלהם אבל ממש לא אוטיסטים), מתנהלים בדיוק באותה צורה.

אבל כל עוד הם רבים ביניהם על מי בסדר ומי לא בסדר, שיהנו 😅

הם עושים את זה בלי להבין שאם הם יווסתו נכוןמתואמת

את הברז - הם יקבלו מים נעימים?

כי לפי מה שאני מבינה, זה מה שעבר בראש של הילד של פותח השרשור: הוא פשוט לא הבין שאם הוא מכוון את הברז על המים הכי חמים - הם יישארו חמים כל עוד יש בדוד מים חמים... (לא מדובר פה על מתבגר שנהנה להיות במקלחת שעות סתם ככה...)

תספרי לי את על אוטיסטיםשלג דאשתקד
לתומי חשבתי שהאוטיסטים נהנים גם כן לשבת שעתיים במקלחת, כי זו אחלה הזדמנות שלהם להתבודד ולחלום להנאתם...
אולי באמת יש אוטיסטים כאלהמתואמת
אבל ממה שאני מכירה - זה פשוט חוסר מודעות לזמן, ואולי באמת לפונקציות נוסםות כמו כיוון המים... (אבל אני מכירה אוטיסטים בתפקוד גבוה)
כמו אנשים לא אוטיסטיםיעל מהדרום
לק"י


סביר להניח שגם אצל האוטיסטים- חלקם אוהבים מים, חלקם לחלום, חלקם מתקשים להתארגן יעיל וכו'.

כתבת יפהמשהאחרונה

היה שלב ששקלנו לשים ברז חשמלי כדי להגביל את המים במקלחות.

מקום של תורהשירגול

שלום אני מתעניינת לשמוע על מקומות עם קהילה תורנית שמתאימה לזוג צעיר. מקום שיש בו נגיד כולל( במקום ישיבה).

לא מקומות גדולים כמו עיר.

יש הרבה בישובים כולל/ישיבה עם כוללהסטוריאחרונה
כדאי למקד יותר מה אתם מחפשים.
בבקשה תקראוLibi9999

לפני כמה שנים הייתי במקום של ייאוש.

התחתנתי צעירה ותמימה  עם אדם שפגע בי ורמס אותי יום־יום, מהרגע שנכנסנו לנישואים.

אחרי שנים של פחד והשפלה, הגיע רגע אחד מכריע – תקרית שבה הוא הרים עליי יד.

באותו יום קיבלתי החלטה: אני הולכת, ולא חוזרת.

ועשיתי את זה.

עזבתי עם הילדים שלי ויצאתי לדרך חדשה.

המשפחה תמכה בי, החברות והחברים עטפו אותי, וכולם היו גאים בי – אפילו בני משפחה שלו.

והכי חשוב: אני גאה בעצמי.

עברתי מהחושך אל האור.

הצלתי את עצמי – בזמן.

והצלתי את הילדים שלי.

היום אני במקום אחר לגמרי.

יש לי עסק פרטי, יש לי רישיון, ובעזרת השם יהיה לי גם בית משלי.

ועדיין, כמו לכל מי שעבר טראומה, יש תקופות של נפילות באנרגיה.

אולי זיכרונות, אולי פצעים שהודחקו.

לא מזמן, כשמצאתי את עצמי שוב במצב ירוד, עלו בי תמונות מהעבר:

איך אחרי מכות או יריקות לפנים הוא היה יוצא מהבית,

ואני נשארת לבד בחדר, בוכה,

עם הילדים הקטנים סביבי.

בלי למי לספר, בלי כתף להישען עליה.

ואז נזכרתי איך הייתי מגיעה לכאן, כותבת שרשור,

ואנשים זרים – טובים – היו מגיבים, מחזקים, מרימים אותי מהרצפה.

כי אז באמת לא היה לי עם מי לשתף.

כשקיבלתי את ההחלטה להתגרש, אנשים לא האמינו שאעשה את זה.

זה היה צעד אמיץ, כמעט בלתי נתפס.

והיום אני רוצה לומר תודה.

עברו כמה שנים, אבל תודה על האנושיות, על הטוב, על היד המושטת.

רק לומר: בסוף יש סוף טוב, גם אם הדרך קשה וכואבת.

יש אור גדול בדרך.

תהיי חזקה.

תאמיני בעצמך 

יש משהו שמפריע לי ואשמח לשתףאנונימית:)

בעלי ואני ב"ה בזוגיות מהממת ואוהבת באמת.

היום קרה משהו שמפריע לי ואני מתלבטת אם אני מגזימה או שזה באמת מציק. בעלי סטודנט והלך ללמוד למבחן שלו עם מישהי מהלימודים, כדי שתשלים לו חומר שהפסיד במהלך החודשים האחרונים במילואים. זה עורר בי פתאום רגשות של קנאות מה הוא יישב עם בחורה לבד והיא תסביר לו? מה ואם הם יצחקו פתאום וכו... אני קנאית בהגזמה או שמה?

חחחח תודה

מש"א☝️☝️☝️*אשתו של בעלי*
עזרת הפורום שוב בעניין רכב 7 מקומותlizi

מישהו מכיר מניסיון ויודע להמליץ בין טיוטה היילנדר לבנם קיה סורנטו

שניהם חצי היברידיים, 7 מקומות

לשימוש עירוני


תודה 🙏 

אשכרה עברו 5 שנים מאז? לא יאומן. עברנו מגפה עולמיתדי שרוט

ומלחמת קיום מאז. יש צורך בעוד אחד כזה? פעם הייתי מצחיק.


 

יאללה בואו נצחק קצת על עצמנו. מקווה שאצליח להעלות חיוך - נשואים טריים

 

עוד אחד דחוף ממשלאחדשה
אמאל'ה הזמן טסססספשוט אני..

וכן, פעם היית מאוד מצחיק 😝

אבל גם היום ❤️

וואו אני ממש זוכרת את השרשור הזהנגמרו לי השמות
כמה צחקתי, זה באמת ענק! 😂
וואו זה לבכות 🤣🤣אונמר
איך עושים כזה? אם אני רוצה לעשות עליו מילים אחרות.מישהי נשואה
??
גם אני אשמח לדעת אחרי שאת מגלהלחוח
יש כל מיני תוכנות של כתוביותאפרסקהאחרונה
אחריות הורית לוקה בחסרלביטה

מה אפשר לעשות כשהאחריות ההורית של ההורה השני לוקה בחסר?

אסביר,

הוא איש טוב ואבא טוב.

לא משנה המצב בינינו, הוא לא רלוונטי.

מתייחסת רק להתנהגות שלו כהורה.


כשהילדים בבית איתו, יש כאוס.

הוא לא מחזיק. לא מקפיד על דברים שצריכים להיות בשגרה.

הכל מרגיש כמו אווירת עלא באב עלא.

חוזרת למגבות על הספה, בגדים מלוכלכים על הרצפה שני ס"מ מהסל, וילדים חצופים ומשתוללים שצריך פלוגה כדי להרגיע אותם.  


כשהילדים איתי, יש רוגע והרמוניה.

מקפידה איתם על חוקים, סדר, זמנים.

הכל ברוגע ושלווה. אין חיכוכים. כל אחד תופס את הפינה שלו ויש אווירה של קסם בבית.

עד שהוא נכנס הביתה.

הילדים פשוט מריחים את הפשרנות שלו לדעתי.

על הכל הוא מוותר.

מעניש, ומוותר. מאיים. לא מקיים שיח.

עכשיו, כמובן שאני לא מושלמת. אבל מפה ועד הורה שהילדים איתו בכאוס מוחלט יש פער רציני.


פרקטית, להיות הורה 24/7 מבחינתי לא אופציונלי.

אני גם ככה איתם המון שעות לבד. באהבה ושמחה.

ויש לי כמובן דברים שאני מחויבת אליהם מול עצמי.

מעבר לעובדה שאם אתמסר ככה, בוודאות אשחק עד היסוד.


ניסיתי לומר לו, לרמוז, לבקש על דברים ספציפיים.

עדיין הכל נותר על כנו.

מה כן אפשר לעשות? 

מבינה אבלמקלדתי פתח

מה שמתואר לא מבטא חוסר אחריות הורית. לא נשמע שמדובר במשהו מסכן את הילד או חוסר דרגה למשהו בסיסי. בגדים על הרצפה ומגבות מפוזרות? זה אומר שקילח אותם/דאג שיתקלחו?

זה מעצבן בטירוף, אני יודעת וגם אצלינו ככה. אבל לא מעיד על כלום.

לגבי גבולות, גם כאן זה נתון לדיון, אבל לא נשמע משהו אקוטי או חריג. 

ויכוח סוער - אוכל קנוי - בבקשה בבקשה תעזרו לי!זקן ושבע ימים

אשתי לא אוהבת לבשל אבל טובה בזה, אמא שלה לעומת זאת שורפת סלט. בקיצור זה לא הצד החזק שלהן. אשתי כל הזמן אומרת שיש ביצה במקרר ואפשר להכין חביתה, ויש ירקות אפשר לחתוך סלט, ולכן לא מבשלת. ואני אומר לה שאני רעב והלוואי והייתי יודע לבשל אוכל, אוכל אמיתי. בישולים. סירים. הבנתם..


בקיצור, חזרנו שבת מההורים שלה, עם מה שמתיימר להיקרא "אוכל", וכל השבוע אני רעב! אומר לה אולי תוכלי להכין משהו, את טובה בזה. היא אומרת לי שיש אוכל מההורים שלה, או שאני אכין חביתה, מצידה לא חסר אוכל.


אז עשיתי מעשה - הלכתי לקנות אוכל מוכן, פיצה שווה, המבורגר טוב, סושי מפנק..


חזרתי ואמרתי לה  - זה שלי! אני רעב!


ואז היא נפגעה ממני ממש. אמרה לי שהיא גם עובדת קשה, וגם רעבה, וזה לא בסדר שאני לא חולק איתה. אז אמרתי לה שהיא טוענת שיש מלא אוכל בבית, אז מה פתאום היא מתנפלת על מה שקניתי? לא בקטע של קמצנות , אלא בקטע של אם את בסתר ליבך גם רעבה וגם יודעת שאין באמת מה לאכול ושסלט לא באמת משביע, אז מה את מחכה שאני אקנה אוכל מבחוץ ואז אוכלת לי אותו??


בקיצור - מה דעתכם? האם אני באמת לא בסדר במצב הזה? 

וואלה מפתיעמקינטה

האמת שאני באמת לא חושב שהתגובה שלך טובה,

ואתה גם בטח כבר הבנת את זה,

בתכלס כמו שאמרו לפני זה באמת לא בעיה לבשל, אני מבשל בבית ואשתי כמעט לא מבשלת, אני בד"כ דורג שיהיה לה אוכל מוכן.

וכן לפעמים קופץ לי בראש שבא לי לפעמים שיפנקו אותי באוכל טוב ואני יכול להבין ומאיפה זה בא לך, אבל ויש כאן אבל ללכת ולקנות אוכל, לבוא איתו הביתה, ולצפות שזה יעבור בשלום??

בחייאת לא באמת חשבת חח

פעם הבאה או שתכין אוכל וזה לא מסובך או שתלך לאכול אבל תזמין גם לה חח 

אולי יעניין אותך