מהניסיון שלנו (אנחנו גם בבית)

7 בערך - השכמה, הנקה 

8:15 בערך - אוכל ארוחה קלה (פרי\יוגורט\דגנים וכו)

לאורך היום - הנקה\שתיית מים

9:40 בערך חוזר לישון לשעה שעתיים

מתעורר, משחק על הריצפה עד  - -

12:00 ארוחת צהריים (אורז, עוף, ירקות, לחם, קציצות וכו - משתנה מיום ליום ומהתפריט של שבת

משחק על הריצפה (טיפ: להשתדל לגוון את המשחקים, להוציא כל פעם משהו חדש ומעניין)

אפשר גם להוציא החוצה שמיכה או מחצלת אם לא חם מדי

15:00 שוב הולך לישון.

כשמתעורר נותנת לו משהו קל - ביסקוויט וכו ויוצאים לטיול ארוך בעגלה\לשכנים\...

זה אצלי השלב הקשה, כי הימים עכשיו די ארוכים וצריך להיות יצירתיים...!

18:00 ארוחת ערב

בין 19:00 ל20:30 (משתנה) אמבטיה זריזה (או לא) נשיקה הנקה ולישון.

כמה הערות:

*ישר כוח על הרצון לעשות סדר יום. בע"ה שתצליחי זה יהיה טוב לך וגם לו!

*ההרדמות לוקחות כרבע שעה או פחות אצלנו. 

*הזמנים משתנים מתינוק לתינוק (למשל, מתי הוא מתעורר בבוקר והלאה)

מציעה לך לנסות יום יומיים לעקוב אחרי ההרגלים שלו - מתי הוא נהיה עיף, מיד לשים אותו לישון, ולאט לאט להיסגר על סדר היום שלכם. מאוד פשוט ומאוד עוזר להתנהלות היומיומית.

בהצלחה!

מעולה! בס"ד נתת לי בסיס ואנסה ליישם.

איך את משלבת עבודות בית? אלי הוא נצמד לרגליים ורוצה בידיים. ולשחק ביחד. איך מסדרים בסדר יום בלי לחפף או להתבטל?

כמה את משחקת איתו וכמה משאירה אותו לבד?

שמחה לשמוע..

אני מנסה לחשוב איך לענות..

דווקא הכי פשוט לי עבודות בית. הוא לא כ"כ רוצה בידיים (ז"א, ברור שכן, אם אציע לו. אבל אחרת הוא מסתדר) בכל מקרה, נראה לי שתקדישי איזה 10 ד' עד רבע שעה - אולי פחות? איך שתרגישי - לשבת איתו על הריצפה, לחבק, לנשק, לשחק יחד אולי לשיר איזה שיר או לספר סיפור.

לתת תשומת לב מרוכזת במיוחד, וככה לא יהיה לו חסך ולא יצטרך לרדוף אחרייך... זה מה שאני עושה ואחר כך הוא באמת משחק יפה ומניח לי לעסוק בענייני. היתרון של אימא בבית (:

ואם הוא בוכה מ'פינוק' (=צורך בקרבה) ולא כי חטף מכה או משהו, אפשר להתרגל להתכופף אליו ולא מיד להרים על הידיים.

גם את עבודות הבית אני עושה די סביבו, הוא משחק על הריצפה ואני בסמוך לו שוטפת כלים\מבשלת\מכניסה למכונה וכו'. לפעמים אם הוא בוכה אני שמה אותו בטיולון או בכיסא-אוכל ונותנת לו להסתכל עלי עובדת. זה ממש מעניין אותו!

כשתולים כביסה בחוץ, להוציא אותו גם עם עגלה, לתת לו לשחק באטבים בינתיים... כשאני שוטפת רצפה, שמה אותו בכיסא אוכל שיתבונן. [נשמע שאני כל היום רק שוטפת\מכבסת\... ממש לא)

אז קשה לי לכתוב בדיוק כמה אני משחקת איתו וכמה הוא לבד, זה גמיש כל הזמן. אני משתדלת קודם כל לתת לו את החום ותשומת הלב שהוא זקוק להם, ואחר כך מתפנה לענייני. ברור שזה לא קל ואידיאלי עם תינוק ברקע, אבל עושים מה שאפשר ובוודאי שהוא הרבה יותר חשוב ומשמח ויקר (בשורה התחתונה) משאר הדברים..

וגם תרגישי חופשי להתאים אותו לצרכייך ולא אותך לצרכיו (כמובן כל עוד זה לא בא על חשבון זמן שינה למשל, אבל גם זה יכול לפעמים לעבור להעדפה משנית)

קצת הארכתי והתבלגנתי, אבל סומכת עלייך שתדעי להוציא את מה שטוב לך מכל הנ"ל... ומוזמנת להתייעץ כמה שבא לך

שמתי לב שאם אני מכוונת את עצמי = זה הולך טוב. אם אני ממש על מטרה.

מפדח להקפיץ שירשור ישן ודל. איך מתייעצים איתך אחרת?

נמשיך כאן בינתיים- אהבתי שאמרת שהקטנצ'יק מסתכל איך את עובדת. זו דוגמה אישית לחריצות ואחריות ומלמד מאד.

שבתות, חגים (ועכשיו מפסח זה כל שבוע) ואורחים זה מוציא מהסדר הרצוי. אני אוהבת שהתינוק שותף לכל החגיגות. שהוא בתוך העניינים. ואז אין סדר.

חוץ מזה שאין מצב לשים אותו בכסא כי הוא מטפס על המגש  (הכסא במצב מונמך) וכל הזמן דורש תזוזה וקירבה איתי.

כשהוא ישן אני רוצה רק לישון ולא לעבוד על הבית. אם לא - אני כ"כ עייפה.מטורף ממש.

רציתי לשאול אותך איך העבודות בית מתחלקות בתוך כל זה -  ימים? זמנים?

נייר עבודה כזה - כמו שהצעת פה - מאד עוזר לי להתפקס. כבסיס לשינוי.

אכן צריך להיות ממש  מוכוונת מטרה, ולאט לאט מתרגלים וזה הופך לשגרה.

(זה בסדר להקפיץ את השרשור, אולי עוד מישהי תיעזר בו?)

בקשר ליציאה מהסדר - גם אצלנו קרה ככה לאחרונה, ובשלב מסויים אמרתי לבעלי שבעצם כבר כמה ימים שהקטנציק לא ישן בשגרת שינה נורמלית, בבית, עם אבמטיה וכו'. הסתובבנו המון. אז מאותו יום פשוט השתדלנו מאוד לצמצם יציאות, לישון יותר בבית שלנו דווקא, ובשעות הערב (6-7) כבר להיות בבית, ולהשכיב כמו שצריך. כמובן שלא תמיד זה מסתדר!

בנוגע להושבה - אולי בטיולון ותקשרי אותו? הוא יתנגד וינסה לצאת?

ב-ר-ו-ר שכשהוא ישן את רוצה לישון. מי לא.. (: זה ההתלבטות הקבועה, אם לנצל את ההזדמנות להישפך על הספה או לנצל את ההזדמנות לעשות סדר.. נראה לי תחליטי את מה שטוב לך- ואיך שמתאים לכם. לעשות סדר יחד כשהוא ער (מורכב, אבל אולי עניין של הרגל?) או כשהוא ישן. ואז את קצת יותר עייפה.

בנוגע לעבודות הבית, אשמח לשתף אותך באופן שבו אני עושה את זה. ואולי יתאים לך לאמץ את זה.

הבית שלי כל הזמן במין ריקוד של סדר\בלגאן\סדר.. אני לא ממש רואה את זה כבלגאן, יותר כמו 'חיים'.. 

ואני מאוד משתדלת שהדברים יישארו בשליטה.

מה זה אומר?

אם אנחנו אוכלים, ואז משחקים, ואז מחליפים בגדים שהתלכלכו לקטנציק, ואז גם מסתכלים בספרים, אני תמיד אשתדל שהדברים שצריכים אחר כך לסדר לא יתרבו מדי. 

אז אוכלים, ובזמן שהוא משחק אני כבר אתחיל לשטוף כלים, זריז ונגמר הסיפור. 

העניין הוא לא להעמיס על עצמך מטלות, כי תמיד יהיו, אלא כל כמה זמן לעשות משהו קטן, ולא לתת לדברים להגיע למצב שאת כבר לא שולטת בהם...

צריך לקבל את זה שאנחנו כל הזמן בעשייה, אבל תדעי שזה מאוד מקל על החיים.

כל פעם לעשות משהו קטן שישמור על סטטוס מסויים של סדר. לא שהבית 'פיקס'. אולי קצת מבולגן אבל באופן שתסתכלי ותגידי לעצמך 'אה, תוך דקה אני מסדרת את זה'. אם זה כבר גדול עלייך - נסי להתחיל בדברים הגדולים (לסדר מיטות זריז, לסדר את השולחן בסלון, להחזיר דברים למקומם), וכל מה שיחזיר לך את השליטה על הבית במהירות.

עוד משהו שעוזר לי לשמור על סדר...

לכל דבר יש את המקום שלו.

לכל המשחקים יש תיבה מיוחדת להם, כשגומרים לשחק פשוט אוספים הכל ומשליכים לשם. תוך רגע הכל מסודר.. (פעמיים ביום בערך אני אוספת, בצהריים ואחרי אמבטיה, כשהולכים לישון)

לדפים (דואר\חשבונות\לימודים\..) יש מקום שלהם, אז בסוף היום פשוט אוספים אותם לערימה ומניחים במקום שהקצית להם- שולחן\קלסרים\...

זה יישמע בטח מצחיק אבל אפילו  לכלים יש מקום בערך קבוע על המייבש.. קערות בהתחלה, צלחות בסוף.. הכל כדי שברגע שאבוא לעשות את המטלה אני לא אשבור את הראש מאיפה להתחיל ואיפה להניח את כל הכלים האלה, אלא זה יהיה סדר פעולות ידוע מראש (: אם יש יותר מדי כלים בחוץ שלא משמשים אותנו, אני מחזירה אותם לארון.

מה עוד מקל - יש לנו סל כביסה משלנו, ועוד אחד קטן לבגדי תינוקות. איך שהוא מתמלא - ישר למכונה.

ספונג'ה - בימי שישי. אם אין לחץ. ואפשר גם להחליט שהבעל עושה..

בישול - בערב לפני מבשלת משהו 'גדול' (תפו"א\פסטה\..), ובצהריים מחממים. בבוקר אני טוחנת לו בננה עם תפוח למשל, שופכת לקופסא עם מכסה, מאכילה עד שהוא שבע ואז סוגרת ושמה במקרר. אחרי הצהריים, עד ארוחת ערב אם הוא רעב פשוט מוציאים ונותנים לו עוד קצת. גמיש.

אני מנסה לחשוב מה עוד...

כמעט הכל זה דברים שאני עושה במקביל לסדר היום שלי, קיפול כביסה, הכנסה לארונות, סידור הבית... זה נשמע המון אבל זה פשוט חלק מהיום וזה המון פעולות קטנות (והאמת, בלתי נגמרות לעולם, ב"ה!) ששומרות על סטטוס בערך יציב של בית מאורגן ומסודר יחסית. לא מושלם בסדר וניקיון, אבל נעים להיות בו, ויש תחושה שאפשר להשתלט בקלות.

(נשימה עמוקה...)

מאוד מקווה שהדברים הם לתועלת.

ברור שזה כך אבל אני בכל זאת אכתוב שיש גם בלגאן, ועייפות גדולה, ולפעמים אין מה לאכול בדיוק, ולפעמים אני פשוט הולכת לישון ומשאירה הכל למחר... וגם זה נורמלי. אולי הכי נורמלי (-:

ממש ממש!!

הוא בבית ואין לו סדר קבוע

אם הוא בבית- בשביל מה להעיר אותו ב7?

אני ובעלי מורים

יש לנו קלסר חגים ובו ניילוניות לפי חגים וימי זכרון

קלסר נושאי לימוד- מדעים,תורה ועוד

קלסר חשבוניות וקבלות [בנק, ישרכרט,ארנונה  ועוד

יש גם בחנויות מתלה עץ למכתבים למי שנוח לו לתלות

ולבשל כמות גדולה גם למחר

ולהכין קציצות שניצלים ולהקפיא

ולאכול סנוויצ' ולא מבושל כל יום

כשיוצאים מחדר לכיוון חדר אחר לקחת איתנו חפצים לסדר על הדרך

- לא להוציא את כל המשחקים בבת אחת

-לארוז בקופסאות ולסמן בטוש : לגו, קוביות,פזל ועוד ולהחביא חלק מהמשחקים ופעם בכמה זמן להפתיע את הילחד ולהוציא

פלסטיק סכום וסירים

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....