מהניסיון שלנו (אנחנו גם בבית)

7 בערך - השכמה, הנקה 

8:15 בערך - אוכל ארוחה קלה (פרי\יוגורט\דגנים וכו)

לאורך היום - הנקה\שתיית מים

9:40 בערך חוזר לישון לשעה שעתיים

מתעורר, משחק על הריצפה עד  - -

12:00 ארוחת צהריים (אורז, עוף, ירקות, לחם, קציצות וכו - משתנה מיום ליום ומהתפריט של שבת

משחק על הריצפה (טיפ: להשתדל לגוון את המשחקים, להוציא כל פעם משהו חדש ומעניין)

אפשר גם להוציא החוצה שמיכה או מחצלת אם לא חם מדי

15:00 שוב הולך לישון.

כשמתעורר נותנת לו משהו קל - ביסקוויט וכו ויוצאים לטיול ארוך בעגלה\לשכנים\...

זה אצלי השלב הקשה, כי הימים עכשיו די ארוכים וצריך להיות יצירתיים...!

18:00 ארוחת ערב

בין 19:00 ל20:30 (משתנה) אמבטיה זריזה (או לא) נשיקה הנקה ולישון.

כמה הערות:

*ישר כוח על הרצון לעשות סדר יום. בע"ה שתצליחי זה יהיה טוב לך וגם לו!

*ההרדמות לוקחות כרבע שעה או פחות אצלנו. 

*הזמנים משתנים מתינוק לתינוק (למשל, מתי הוא מתעורר בבוקר והלאה)

מציעה לך לנסות יום יומיים לעקוב אחרי ההרגלים שלו - מתי הוא נהיה עיף, מיד לשים אותו לישון, ולאט לאט להיסגר על סדר היום שלכם. מאוד פשוט ומאוד עוזר להתנהלות היומיומית.

בהצלחה!

מעולה! בס"ד נתת לי בסיס ואנסה ליישם.

איך את משלבת עבודות בית? אלי הוא נצמד לרגליים ורוצה בידיים. ולשחק ביחד. איך מסדרים בסדר יום בלי לחפף או להתבטל?

כמה את משחקת איתו וכמה משאירה אותו לבד?

שמחה לשמוע..

אני מנסה לחשוב איך לענות..

דווקא הכי פשוט לי עבודות בית. הוא לא כ"כ רוצה בידיים (ז"א, ברור שכן, אם אציע לו. אבל אחרת הוא מסתדר) בכל מקרה, נראה לי שתקדישי איזה 10 ד' עד רבע שעה - אולי פחות? איך שתרגישי - לשבת איתו על הריצפה, לחבק, לנשק, לשחק יחד אולי לשיר איזה שיר או לספר סיפור.

לתת תשומת לב מרוכזת במיוחד, וככה לא יהיה לו חסך ולא יצטרך לרדוף אחרייך... זה מה שאני עושה ואחר כך הוא באמת משחק יפה ומניח לי לעסוק בענייני. היתרון של אימא בבית (:

ואם הוא בוכה מ'פינוק' (=צורך בקרבה) ולא כי חטף מכה או משהו, אפשר להתרגל להתכופף אליו ולא מיד להרים על הידיים.

גם את עבודות הבית אני עושה די סביבו, הוא משחק על הריצפה ואני בסמוך לו שוטפת כלים\מבשלת\מכניסה למכונה וכו'. לפעמים אם הוא בוכה אני שמה אותו בטיולון או בכיסא-אוכל ונותנת לו להסתכל עלי עובדת. זה ממש מעניין אותו!

כשתולים כביסה בחוץ, להוציא אותו גם עם עגלה, לתת לו לשחק באטבים בינתיים... כשאני שוטפת רצפה, שמה אותו בכיסא אוכל שיתבונן. [נשמע שאני כל היום רק שוטפת\מכבסת\... ממש לא)

אז קשה לי לכתוב בדיוק כמה אני משחקת איתו וכמה הוא לבד, זה גמיש כל הזמן. אני משתדלת קודם כל לתת לו את החום ותשומת הלב שהוא זקוק להם, ואחר כך מתפנה לענייני. ברור שזה לא קל ואידיאלי עם תינוק ברקע, אבל עושים מה שאפשר ובוודאי שהוא הרבה יותר חשוב ומשמח ויקר (בשורה התחתונה) משאר הדברים..

וגם תרגישי חופשי להתאים אותו לצרכייך ולא אותך לצרכיו (כמובן כל עוד זה לא בא על חשבון זמן שינה למשל, אבל גם זה יכול לפעמים לעבור להעדפה משנית)

קצת הארכתי והתבלגנתי, אבל סומכת עלייך שתדעי להוציא את מה שטוב לך מכל הנ"ל... ומוזמנת להתייעץ כמה שבא לך

שמתי לב שאם אני מכוונת את עצמי = זה הולך טוב. אם אני ממש על מטרה.

מפדח להקפיץ שירשור ישן ודל. איך מתייעצים איתך אחרת?

נמשיך כאן בינתיים- אהבתי שאמרת שהקטנצ'יק מסתכל איך את עובדת. זו דוגמה אישית לחריצות ואחריות ומלמד מאד.

שבתות, חגים (ועכשיו מפסח זה כל שבוע) ואורחים זה מוציא מהסדר הרצוי. אני אוהבת שהתינוק שותף לכל החגיגות. שהוא בתוך העניינים. ואז אין סדר.

חוץ מזה שאין מצב לשים אותו בכסא כי הוא מטפס על המגש  (הכסא במצב מונמך) וכל הזמן דורש תזוזה וקירבה איתי.

כשהוא ישן אני רוצה רק לישון ולא לעבוד על הבית. אם לא - אני כ"כ עייפה.מטורף ממש.

רציתי לשאול אותך איך העבודות בית מתחלקות בתוך כל זה -  ימים? זמנים?

נייר עבודה כזה - כמו שהצעת פה - מאד עוזר לי להתפקס. כבסיס לשינוי.

אכן צריך להיות ממש  מוכוונת מטרה, ולאט לאט מתרגלים וזה הופך לשגרה.

(זה בסדר להקפיץ את השרשור, אולי עוד מישהי תיעזר בו?)

בקשר ליציאה מהסדר - גם אצלנו קרה ככה לאחרונה, ובשלב מסויים אמרתי לבעלי שבעצם כבר כמה ימים שהקטנציק לא ישן בשגרת שינה נורמלית, בבית, עם אבמטיה וכו'. הסתובבנו המון. אז מאותו יום פשוט השתדלנו מאוד לצמצם יציאות, לישון יותר בבית שלנו דווקא, ובשעות הערב (6-7) כבר להיות בבית, ולהשכיב כמו שצריך. כמובן שלא תמיד זה מסתדר!

בנוגע להושבה - אולי בטיולון ותקשרי אותו? הוא יתנגד וינסה לצאת?

ב-ר-ו-ר שכשהוא ישן את רוצה לישון. מי לא.. (: זה ההתלבטות הקבועה, אם לנצל את ההזדמנות להישפך על הספה או לנצל את ההזדמנות לעשות סדר.. נראה לי תחליטי את מה שטוב לך- ואיך שמתאים לכם. לעשות סדר יחד כשהוא ער (מורכב, אבל אולי עניין של הרגל?) או כשהוא ישן. ואז את קצת יותר עייפה.

בנוגע לעבודות הבית, אשמח לשתף אותך באופן שבו אני עושה את זה. ואולי יתאים לך לאמץ את זה.

הבית שלי כל הזמן במין ריקוד של סדר\בלגאן\סדר.. אני לא ממש רואה את זה כבלגאן, יותר כמו 'חיים'.. 

ואני מאוד משתדלת שהדברים יישארו בשליטה.

מה זה אומר?

אם אנחנו אוכלים, ואז משחקים, ואז מחליפים בגדים שהתלכלכו לקטנציק, ואז גם מסתכלים בספרים, אני תמיד אשתדל שהדברים שצריכים אחר כך לסדר לא יתרבו מדי. 

אז אוכלים, ובזמן שהוא משחק אני כבר אתחיל לשטוף כלים, זריז ונגמר הסיפור. 

העניין הוא לא להעמיס על עצמך מטלות, כי תמיד יהיו, אלא כל כמה זמן לעשות משהו קטן, ולא לתת לדברים להגיע למצב שאת כבר לא שולטת בהם...

צריך לקבל את זה שאנחנו כל הזמן בעשייה, אבל תדעי שזה מאוד מקל על החיים.

כל פעם לעשות משהו קטן שישמור על סטטוס מסויים של סדר. לא שהבית 'פיקס'. אולי קצת מבולגן אבל באופן שתסתכלי ותגידי לעצמך 'אה, תוך דקה אני מסדרת את זה'. אם זה כבר גדול עלייך - נסי להתחיל בדברים הגדולים (לסדר מיטות זריז, לסדר את השולחן בסלון, להחזיר דברים למקומם), וכל מה שיחזיר לך את השליטה על הבית במהירות.

עוד משהו שעוזר לי לשמור על סדר...

לכל דבר יש את המקום שלו.

לכל המשחקים יש תיבה מיוחדת להם, כשגומרים לשחק פשוט אוספים הכל ומשליכים לשם. תוך רגע הכל מסודר.. (פעמיים ביום בערך אני אוספת, בצהריים ואחרי אמבטיה, כשהולכים לישון)

לדפים (דואר\חשבונות\לימודים\..) יש מקום שלהם, אז בסוף היום פשוט אוספים אותם לערימה ומניחים במקום שהקצית להם- שולחן\קלסרים\...

זה יישמע בטח מצחיק אבל אפילו  לכלים יש מקום בערך קבוע על המייבש.. קערות בהתחלה, צלחות בסוף.. הכל כדי שברגע שאבוא לעשות את המטלה אני לא אשבור את הראש מאיפה להתחיל ואיפה להניח את כל הכלים האלה, אלא זה יהיה סדר פעולות ידוע מראש (: אם יש יותר מדי כלים בחוץ שלא משמשים אותנו, אני מחזירה אותם לארון.

מה עוד מקל - יש לנו סל כביסה משלנו, ועוד אחד קטן לבגדי תינוקות. איך שהוא מתמלא - ישר למכונה.

ספונג'ה - בימי שישי. אם אין לחץ. ואפשר גם להחליט שהבעל עושה..

בישול - בערב לפני מבשלת משהו 'גדול' (תפו"א\פסטה\..), ובצהריים מחממים. בבוקר אני טוחנת לו בננה עם תפוח למשל, שופכת לקופסא עם מכסה, מאכילה עד שהוא שבע ואז סוגרת ושמה במקרר. אחרי הצהריים, עד ארוחת ערב אם הוא רעב פשוט מוציאים ונותנים לו עוד קצת. גמיש.

אני מנסה לחשוב מה עוד...

כמעט הכל זה דברים שאני עושה במקביל לסדר היום שלי, קיפול כביסה, הכנסה לארונות, סידור הבית... זה נשמע המון אבל זה פשוט חלק מהיום וזה המון פעולות קטנות (והאמת, בלתי נגמרות לעולם, ב"ה!) ששומרות על סטטוס בערך יציב של בית מאורגן ומסודר יחסית. לא מושלם בסדר וניקיון, אבל נעים להיות בו, ויש תחושה שאפשר להשתלט בקלות.

(נשימה עמוקה...)

מאוד מקווה שהדברים הם לתועלת.

ברור שזה כך אבל אני בכל זאת אכתוב שיש גם בלגאן, ועייפות גדולה, ולפעמים אין מה לאכול בדיוק, ולפעמים אני פשוט הולכת לישון ומשאירה הכל למחר... וגם זה נורמלי. אולי הכי נורמלי (-:

ממש ממש!!

הוא בבית ואין לו סדר קבוע

אם הוא בבית- בשביל מה להעיר אותו ב7?

אני ובעלי מורים

יש לנו קלסר חגים ובו ניילוניות לפי חגים וימי זכרון

קלסר נושאי לימוד- מדעים,תורה ועוד

קלסר חשבוניות וקבלות [בנק, ישרכרט,ארנונה  ועוד

יש גם בחנויות מתלה עץ למכתבים למי שנוח לו לתלות

ולבשל כמות גדולה גם למחר

ולהכין קציצות שניצלים ולהקפיא

ולאכול סנוויצ' ולא מבושל כל יום

כשיוצאים מחדר לכיוון חדר אחר לקחת איתנו חפצים לסדר על הדרך

- לא להוציא את כל המשחקים בבת אחת

-לארוז בקופסאות ולסמן בטוש : לגו, קוביות,פזל ועוד ולהחביא חלק מהמשחקים ופעם בכמה זמן להפתיע את הילחד ולהוציא

פלסטיק סכום וסירים

תקראי קצת את פורום "אנשים רגישים מאוד" פה באתר, ותראי אם את רואה הקבלות לסיטואציה שלה. זה לא אומר שהיא בקטגוריה כי קטונתי מלאבחן. רק שזה שווה בדיקה.

לא בטוח שמעבר למסגרת אחרת יפתור את הבעיה.

כתבת שהיא בכיתת לקויות למידה. היא עברה אבחונים מקיפים? האם יש לכם הדרכת הורים?

לצערי אין לי המלצה ספציפית על מקום לימודים, אבל כדאי קודם לבדוק לעומק מה היא צריכה.

בהצלחה!

על ידי @מתואמת .

כתבת שהיא בדיכאון, אם כן האם פגשה פסיכיאטר? האם מטופלת על ידי פסיכולוגית ובמידת הצורך בטיפול תרופתי?

זה לפני מחשבה על מסגרת, וגם כתבת שהיא בכיתות ל''ל, האם היא באמת ל''ל או שזה היה המענה היחיד שהיה ואולי כדאי לעבור למסגרת סל אישי בקוד 57 (במידה ויש אבחון פסיכיאטרי) ולקבל מענה מותאם עבורה

בס"ד

אתם נשמעים הורים מדהימים. שה' יאיר לכם הכי בקרוב שיש!

לפעמים זה שלב כזה שהן עוברות. מתבגרות זה סופר מאתגר בעולם של היום. תלכו לפסיכיאטר, עדיף פרטי. תאבחנו (אל תמהרו עם כדורים. אפשר אולי להתחיל עם כדורים קלים כמו פריזמה, זה מה שאנחנו עושים) ותעשו הערכת מסוכנות, תשקלו אולי אפילו אשפוז במוסד מאזן (ככה אני קורא לזה למרות שהם האמיתי זה מוסד פסיכיאטרי) לתקופה קצרה אם הפסיכיאטר ימליץ על זה והכי חשוב, אל תפלו לדיעות קדומות. זה רק יכול להזיק.

ב"ה מטופלים ומלווים ע"י אנשי מקצוע טובים

ועם תרופות .

הרגשנו שהיא צריכה ביהס יותר טיפולי בשבילה

אחרי התייעצויות

אבל במחשבה שניה אנחנו עוצרים את המירוץ לחיפוש אחרי מוסד והעברת דירה בתוך כדי שנת לימודים

גם בגלל שזה כיתה ח

וזה אמצע שנה .

זה יהיה מאתגררר ובאמת כמו שכתבו פה לא בטוח שיעזור במשהו. .אנחנו בכיון של לשלם לה סייעת בכיתה הקטנה

אם לא נצליח להשיג סייעת לכיתה קטנה.

ולצערי לא הצלחנו לקבל קצבה מהביטוח לאומי

הגשנו לבד ועשינו ערעור עם עורך דין ולא זכינו.

וזה ממש מבאס כי אנחנו מוציאים עליה אלפים אלפים

אבל העיקר שכל ההשקעה תעזור לה ותצמיח אותה. מתפללים על זה מאוד במקרה שלנו.

ואגב, מכירה מתמודדים שעלו על דרך המלך והיום כל כך רגישים לאחר, שהם מטפלים או עוסקים בנתינה ברמות מדהימות ובכלל אנשים עם עוצמות.

בהצלחה לכם משפחה יקרה.

לאיזה סוג מסגרת ממליצים?

קודם כול, מחזק אתכם על כך שאתם מוכנים לעשות שינוי משמעותי בשביל הבת שלכם. ❤️ הייתי ממליץ לפנות לפסיכולוגית חינוכית או לפסיכיאטרית ילדים ונוער, ולבדוק מסגרת שמשלבת כיתה קטנה עם מענה רגשי וטיפולי לאורך היום, ולא רק התאמות לימודיות. כדאי גם לפנות לשירות הפסיכולוגי־חינוכי ולמחלקת החינוך ברשות המקומית כדי לברר אילו מסגרות מתאימות לה. אל תמהרו לעבור דירה לפני שבודקים שיש מסגרת מתאימה בפועל. מאחל לכם שתמצאו מקום שבו היא תרגיש בטוחה, מובנת ושייכת, ושתוכל להתחיל לפרוח בקצב שלה. 🙏

בית ספר לבנות עם קשיים נפשיים. מקום נדיר מהיכרות אישית עם אחת הבנות. ויש את הפנימיה בדולב . פוסט אישפוזית. מקום טוב.

הלב יוצא אליכם. ❤️ אולי כדאי לפנות לעמותות ולארגונים שמתמחים בנוער בסיכון ובבריאות הנפש, ולבקש הכוונה למסגרת חינוכית טיפולית לבנות דתיות, עם כיתה רגשית וליווי מקצועי צמוד. הייתי מתחיל גם דרך פסיכולוגית חינוכית והרשות המקומית, כדי לבדוק מסגרות מתאימות בכל הארץ. חשוב שהבת שלכם תהיה שותפה לתהליך, בלי לחץ, ושתרגיש שמחפשים מקום שבו יראו אותה ויבינו אותה — לא רק את הקשיים שלה. מאחל לכם מכל הלב שתמצאו את המקום שבו היא תוכל להרגיש בטוחה, להתחבר ולפרוח. 🙏

הפורום הזה לא פעיל

(יש נטיה ידועה בפורומים של ערוץ 7 לא להיצמד לכותרת הפורום ולא לנהל שרשורים ודיונים בנושא שלשמו נועד הפורום)

תקראי קצת פה: יש לה עולם שלם של אתגרים שהקריאה היא רק חלק ממנו.

פורום אנשים רגישים מאוד | ערוץ 7

(סיכוי טוב מאוד שגם את בקטגוריה או האבא של הילדה, זה עובר בתורשה הדבר הזה).

הוא יותר פעיל.

בהצלחה!!

אם מישהו מרגיש שהייעוץ הזה אינו מדבר גם אליו - אפשר לחפש מישהו אחר.

יתכן שאחרי ששמע בתחילה את אשתך, הבין כאילו הבעיה נמצאת רק בהרגשה שלה - ולא גם בהרגשה שלך.

כמובן, לאידך, שייעוץ טוב אינו אמור להיות זירת טענות הדדיות. זה לא לחפש "מי אשם", אלא איך בונים בטוב יותר את ההדדיות.

אז עצות של הפתעות קטנות, עזרות, התעניינות בשלום השני - הן טובות מאד. אבל זה לא מספיק, כשהן מופנות באופן בולט רק לכיוון אחד.

לגבי להקשיב מה מפריע לך, בחיים, בעבודה וכו' - זה דבר חשוב מאד. אלא שמישהו כזה, לפעמים יתמקד במה שבין בני הזוג, ופחות במה שמעבר לכך.

אני יכול לשלוח לך בפרטי, שם של מישהו (קרוב משפחה) מנוסה מאד, חביב וישר, מייעץ בהירות ובפשטות - ותוכל להתקשר אליו, להסביר מה הבעיה שמצאת בייעוץ הנוכחי - ולשאול אם יש לו רעיון...