ילד בו שנתיים יכול להעסיק את עצמו יפה מאוד, אבל לא למשך שעות. והוא בהחלט צריך את הנוכחות שלך ואת התגובות: "וואו, איזה יופי", "לא נורא, תנסה שוב" וכד'.

שאם אני קמה אחרי 5-10 דק של משחק ביחד איתו שהוא יוכל להמשיך לשחק לבד ולא ישר יקום אחרי לכל מקום שאני הולכת

אפילו אם אני אומרת לו שאני כבר חוזרת...

עצות ותובנות יתקבלו בברכה...

אולי להגיש לו משחק, כמו כלי משחק, לגו, קוביות, וכד', ולהגדיר- עכשיו אתה משחק, ואמא שוטפת כלים, למשל.

וגם- אולי לתת אתגר, "בא נראה איך אתה עושה...."

נראה לי גם שבגיל הזה הם לא יכולים להתרכז למשך הרבה זמן במשחק אחד. צריך מדי פעם להציע משחק אחר.

אא"כ המשחק הוא מים, חול ובוץ. בזה הם יכולים להתרכז הרבה זמן...

אם יש עו רעיונות נשמח לשמוע...

תןדה רבה

המתוק שלי (שנתיים וארבע) בא אחרי עם המכוניות שלו לכל מקום... חחח..
אני במטבח - הוא בא לשם, מחזיק בידיים הקטנות שלו איזה שמונה מכוניות... אני הולכת לקפל כביסה - הוא עובר דירה לשם.... בקיצור, זה נעים להם להיות לידינו... אני כבר מודיעה לו מראש "מתוק שלי, אני עוברת לסלון, רוצה לבוא איתי?" והוא ישר מתחיל לאסוף הכל ובא אחריי

מקווה שזה יעזור

אני כבר במצב צבירה נוזלי 

יש חנייה בבית אופנים במבה טיולון..טרקטור קטן

כשהיינו קטנים היה לנו שטיח עם ציור של כבישים

אפשר לקנות ולשחק עם מכוניות קטנות [של שנקל]

באמבטיה ואני לידו בודקת מבחנים]/ קוראת/ נחה

אמר לה לקרוא פרק קיט בתהילים

והמבין יבין

לפעמים הזמן עושה את שלו

אם לאלוקים לקח ששה ימים לברוא את העולם מי אני שאמהר

וצבעים ובנתיים הוא מקשקש מצייר ואני מדיחה כלים

מניסיון, אם את תפסיקי להעסיק אותו - הוא ימצא לעצמו תעסוקה לבד. לא חייב דוקא משחק שאת רוצה שישחק, אלא מה שהוא חושב שמעניין.

אצלנו באיזשהוא שלב הפסקנו להעסיק את הילדים, ונדהמנו לגלות באיזו קלות הם מוצאים לעצמם תעסוקה הרבה יותר מעניינת ומקורית ממה שאנחנו היינו עושים. פשוט צריך להרפות מהם והם מוצאים את עצמם בעצמם

מצטרפת להמלצה לתת לו הנחיה קצרה מה לעשות עד שתחזרי - להתחיל בפעולות קצרות ולזמן קצר ולאט לאט להגדיל את הטווח (כמו שלומדים כל דבר)

למשל: תסתכל בתמונות, תכניס הקוביות לקופסא, תשחיל..., וכו'.

ואני דווקא חושבת שאנחנו גורמות להם להיות תלויים בנו, בכך שאנו כל הזמן מגיבות למה שהם עושים.

איך אנחנו היינו מרגישות אם היה רדאר צמוד שמדווח על כל פעולה שאנו עושות , מפרט ומגיב?

וכשאנו לא מגיבות, כשיש שתיקה, הם נבהלים או מחפשים אותנו.

אז מותר להם גם להיות עם עצמם, הם מספיק בשלים ומלאים בדברים טובים מבלי להזדקק לנו על כל צעד ושעל.

תאמיני בזה וגם הוא יאמין בזה...

בהצלחה!

אם אני לא מעסיקה אותה, היא מסתובבת סביבי עם מוצץ בפה, 

מקטרת, בוכיה, מבקשת כל מיני בקשות מוזרות (ארטיק, פיצה, מאיפה היא מביאה את זה??)

יש לנו המון משחקים, וזה לא עוזר. היא אף פעם לא מתישבת לה בכיף ככה עם משחק,

אני רואה ילדים ממש קטנים יושבים ומשחקים שעות, אצלי זה אפילו לא חמש דקות.

עד שיש עוד אחים שיכולים להיות שותפים במשחק. ואפילו האחים הקטנים יכולים לשחק קצת לבד כי למדו מאחיהם הגדולים.

הוא במסגרת.

הוא לא כלכך מתחבר למחשב ואני מעדיפה לא לחשוף אותו לזה עותר מידי

לילדים שלי היה, אבל לא זוכרת שגירדו הרבה.

ומציעה לך לשאול בפורום הו"ל, שהרבה יותר פעיל.

אם העור בסדר והוא לא מגרד, לקנות לו גם קצר.

שתדבר איתה בטלפון. שכשיחזרו לגן יחגגו לה.

אצלינו משתדלים להתקשר לילדים, ולשלוח סרטונים כדי לשמור על קצת תחושת חיבור כמה שאפשר בין הגן לילדים.

באמת תקופה מורכבת לילדים, מחפשים את השיגרה ואת הביטחון שהם רגילים אליו. 

זה לא סיר לאפיה זה סיר לבישול

ואולי היה כדאי לכסות עם מגבת מעל

שיש לך ולילדים יותר צורך ממנו בימים האלה?

אולי פשוט לדבר איתו על זה

בטח שנסע לעבודה. יש לכם חשבונות לשלם ומשפחה לגדל. צריך להעריך את זה ולקבל את זה קודם כל.

אחר כך אפשר לאזן מחדש.

היה לי ממש מאתגר היום הרגשתי פשוט אמא גרועה/

הייתי כל כך עייפה ורק רציתי שמישהו יחליף אותי ויהיה לי שקט לשעה

אני ממש צריכה שתגיע שעה מוקדם יותר/שתבקש לעבוד מהבית/שתיתתן לי שעה לנוח כשאתה בא כדי שאני אצליח לחזור לעצמי/שתראה את המאמצים שלי/שתיקח אחריות על x וכו

ולא מתקשרים אליהם ישירות לטלפון.

בכל אופן, עוד כחודש יש לנו תור לפסיכיאטר פרטי שקיבלנו עליו המלצות, והוא מקבל בתל אביב. אחרי התור אוכל להמליץ עליו באופן אישי כנראה...

אבלאם אפשר בכל זאת מספר...

את ד''ר ליעד רוטשטיין

ד''ר מאיה אליעזר

במרכז, פרטיות