סבי מורי ואת סבתי מורתי!!

האמת שאני צריך לברך כבר ברכת האורח.

שזה קצת בעייתי כי כתוב "בעל הבית הזה ובעל הסעודה.."

שהוא כבר שמונה שנים לא פה...

 

וגם "ואותי ואת אשתי ואת זרעי(שבדרך).."

 

סתם הצעה יויו :אבי מורי, אמי מורתי בעלת הבית הזה ובעל הבית".

אבל רק אם הבית רשום גם על שמו.

זה מה שקובע לא?

 

(רק את בעלי ולא אשתי ובשע"ט!)

 

לא קובע ע"ש מי הבית, אחרת מה עושים בבית שכור? לכו תמצאו את "בעל הבית"...אבל נוהגים להזכיר את ההורים גם אם לא נמצא בביתם.

אני רק התלבטתי פעם לגבי ה"מורי", אבל החלטתי שכן, למדתי ממנו המון, גם אם נפרדו דרכינו, פיזית ורעיונית.

לא ידעתי ולא חשבתי על הדילמה הזו...

יש לי את שלי:

הרחמן הוא יברך את אבי מורי ואת אמי מורתי ואת בעלי ואותי ואת זרעו ואת זרעי...-מסובך וארוך...

לפי רישום הבית?-אז אני לא אברך את בעלי...

לפי ההרגשה?-מי שולט בבית? 

אבל שני פתרונות -

א.שמעתי מחבדניקים שאומרים בכל מקום שאוכלים -ואין לי שמץ למה - "הרחמן...את אבי מורי בעל הבית הזה ואת אמי מורתי בעלת הבית הזה"...

ב.ממילא אומרים: ואת כל המסובים כאן -פותר את מי שלא אבאמא.

אישית אני חושבת שכל זוג נשוי שאוכלים אצלו ומתארחים אצלו -זה הבית שלו. בלי להיכנס לדעות וחשבונות. זו עובדה. כאן גרה משפחת אפללו. זהו. גם אם אתה במקור ברקוביץ'. יש לך מקום כאן גם אם צר ולוחץ. בעל הבית האמיתי הוא ריבונו.והוא נתן לזוג הזה זכות ומנדט לחיות ביחד ולהכניס הביתה ילדים שיותר שייכים אמנם לצד אחד, אבל צריך הכרת הטוב, אא"כ זה הבית של אמא של שלגיה או כל מכשפ/ה אחרת ששולחת לפנימיות פוריטניות והופכת אתכם לקרפדות מיובלות ולנציבי קרח....

אני אישית שמחה לברך כל יהודי (בד"כ בד"כ) ומרחיבה את הברכה הזו. התארחתי פעם אצל רב אחד שברך את אסירי ציון (היה כזה דבר פעם) ואת חיילי צה"ל והנעדרים והשבויים. מותר להוסיף ולהוסיף ולהוסיף...

ואם הדילמה אם לקרוא לאבי גם מורי???-זו לא שאלה הלכתית מעבר לרגשות? אני מבינה שהאבא מעיף כיסאות על אמא ושובר עליה בקבוקי ערק אחרי ששתה 20 כאלה ועושה בושות ברחוב וצועק ומקלל...-באמת קשה לקרוא לאיש כזה מורי. אבל תתפלאו -יש מי שמכבד בדיעבד גם כאלה...

(סליחה על קורטוב הציניקניות...)

יויו -את אחלה. פתרון נהדר.

גם הודייי וגריזלי וניל"ס 

אתם נהדרים! כל הפתרונות קבילים ויפים ומראים מחשבה ויושר והגינות. כל הכבוד!

חג שמח!

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')