למדתי עם חברה שלי, והדבר העיקרי ששמנו לב- שרות היא מאוד פסיבית. לאורך כל המגילה.
רואים פעם אחת בה היא נוקטת עמדה נחרצת, כאשר היא דובקת בנעמי, בעמה ואלוהיה,
ומשם והלאה היא עושה את מה שנעמי אומרת לה. ללכת לבועז, להתחתן איתו.."ותאמר אליה כל אשר תאמרי אעשה"
אבל.. אפשר ללמוד מה'פסביות' שלה לכאורה דבר מאוד חשוב.
רות ראתה כנראה איזה אמת בנעמי.
היא החליטה לדבוק בה כולל כל הקשיים הנילוים ואחרי ההחלטה הזו היא לא שואלת שאלות, היא פשוט עושה מה שנעמי אומרת.
אנחנו לקחנו את זה לחיים שלנו..
ההליכה בדרך ה'- הדבקות בו, צריכה להיות החלטה, שאחריה פשוט עושים מה שה' רוצה מאיתנו (טוב, לא כ"כ פשוט..)
ז"א, שאנו פה לשעות רצונו אז- עושים גם מה שלא מבינים, גם מצוות שקשה 'להתחבר' אליהן, גם מה שדורש מעצמנו יותר.
כי האמת שזו לא פסאביות, זו התבטלות לפני רצון ה'.
דווקא זו הנקודה המדהימה שראינו אצל רות, אחרי ההחלטה ללכת בדרכה של נעמי היא לא שאלה שאלות.
זו ענווה ועוצמה גדולה.
מכזאת אישה, אגב, טוב שנולד ה-מלך. כי גם מלכים צריכים את המידה הזו- של התבטלות לצורכי הכלל (אבל לא ניכנס לזה).
עד כאן