אבל הרב חיים נבון הוא בנאדם שההלכה מרכזית בחיים שלו, והוא כתב רומן שמרכזו הלכה. אם את לא אוהבת דבר כזה וחושבת שזה נדוש - למה קנית את הספר?

כל דיסק שמופיע שם מדהים כמובן..

אבל אני מניח שזה בכלל מסחרי, תשלום.

בין ללכת על דגים לגחליליות של גילית חומנסקי.

בסוף בחרתי בגחליליות בעיקר בעקבות המלצה בפייסבוק של יואב בלום (מצרפי המקרים, למי שמכיר)

ספר מושלם, טוב שזה נהיה דבר נדיר לאחרונה.

תקראי אותו, הסופרת אומנית בסופי והתחלות פרקים, בזריקת רמזים קטנים, בחיוך, ובצחוק.

והספר על ילדים שאני מניח שזה אמור להיות בונוס למי שמחבב אותם.

-ליו.... (אבל במקום זה אני חייבת לקורא 20 דפים על ההלניזם ואז למלא מבחן שלם עליו... בלעעע...)

אבל בכל זאת...: (כדי שארגיש שמילאתי את חובתי לדיון...)

-א. מי קונה ספרים? השאלית אותו מהספריה (ככה גם עשיתי עם "5 דקות מכפר סבא", שבאמת היה שווה את זה, והפרק הזה על איך שדתיים אף פעם לא קונים ספרים אלא רק משאילים היה ממש נכון ... [אבל מי הולך לשלם 88 שקל שאין -לי-לבזבז על ספר???])

-ב. נקודת זכות של הספר: סגנון הכתיבה היה כיפי, מתוחכם,שנון, קליל.

-ג. הסוף באמת היה צפוי, גם למישהו שלא מבין בהלכה כמוני, אבל משום זה עדיין היה מעניין ומותח לקרוא איך הם מגלים את התעלומה, מעין סיפור בלשי קטן, כמו שהיה כתוב מאחורי הספר.

-ד. אמת, ההתחבטויות ה"היא בברוגז איתה בגלל שההורים שלה הם הורים אלימים- הוא לא עונה לה- היא עושה תאונה- הם מתגברים על הנתק הזה בעקבות התאונה" היה מיותר, מעצבן, מורח, לא כיף וכו'. כמובן שחלק מהן נחוצות בשביל העלילה, אבל טיפה הגזמנו הפעם.

-ה. ההתחבטויות בבעיות האמונה לא היו עד כדי כך גרועים כמו ההתחבטויות הנ"ל, אבל בשלב מסוים לקראת פתרון התעלומה מיצינו את זה, והיה אפשר לחסוך ליערות הגשם כמה עצים, ולהוציא ספר קצר יותר בלי ההתחבטויות המיותרות הללו.

-ו. בכל זאת, אני חייבת להודות שאהבתי ומאוד נעם לי בזמן הקריאה הרעיון של לכתוב עלילה, שבגרעינה בעיה הלכתית, וסביבה לקשור עלילה רומנטית [=רעיון מקורי] ובלשית [= רעיון טיפה פחות מקורי, אבל שממש לא מיצה את עצמו עדיין].

-ז. אז לסיכום: היה כיף, היה נחמד, היה מתוק, היה קצת מרוח, היה קצת מתיש, היה קצת מנגן על העצבים.

 = ספר יפה,מתוק, עם אלמנטים בלשיים, שהיו בו כמה תקלות קטנות שטיפה הרסו את הקריאה, אבל לא יותר מידי.

באמת מחוברת אליו ושאני ארצה לקרוא את הספר שוב פעם ושוב פעם...

(כי אז זה באמת מצדיק את הקניה...)

אבל יכול להיות שאת צודקת...

בכל מקרה, המצב הכלכלי שלי כרגע לא מאפשר לי לקנות ספרים בתדירות כ"כ גבוה...

וחוץ מיזה- למה ספרים עולים כ"כ הרבה????? זה מטורף!!!!

הלו, זאת המאה ה-21, יש לנו את הטכנולוגיה להדפיס ספרים בזול- אז למה אני צריכה לשלם 90 שקל על 200 עמודים????

אנחנו צריכים למחות על זה, משהו בסגנון: "העם-דורש-ספרים בזול! העם-דורש-ספרים בזול!" ...()

אותו מלאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא

הספרים של רונית לוינשטיין מלץ נהדרים

אני מבטיחה שאני לא זקנה, אבל דבורה עומר - וואו.

אוּרי גם ספר מהמם. לא זוכרת במדויק את התוכן, אבל קראתי אותו בגיל מאוד צעיר (בהמלצת אמא), אז מניחה שסבבה.

הספר "אניגמה" זכור לי כמעניין ממש.

אם הנוער מעוניין בספרי פנטזיה, יש סדרה חדשה יחסית ונהדרת- שומרת הערים האבודות

הספר "פלא" (על ילד עם תסמונת כמו של מלאכי, או בסגנון)

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

א. אף אחד לא ענה על השאלה אם מתאים לכם ספרים מהספריה הציבורית הרגילה. 

ב. מכיוון שאני רואה שיש כאן מגיבים ממש צעירים; אמנם הספרים בדרך כלל די

    די  נקיים, אבל לא בטוח שמתאימים לגילאים צעירים (16.....) ואני לא רוצה

    להיות המקלקלת..... יש מספיק על מה לעשות תשובה.

אם יש לכם מנוי ל-ChatGPT אז מומלץ להשתמש במודל o3 כדי לקבל תוצאות מדויקות יותר.