בס"ד

 

הכל בסדר?

אני יודעת שפעם היה על זה דיון והוחלט לא לסגור..אבל אולי בכל זאת?

יותר נח
אבל..זה תלוי במנהלות..

הכוונה לגמרי או להפוך לפורום סגור?

בס"ד

 

אתם הגעתם לכאן פשוט כי ראיתם את הפורום ברשימת הפורומים, איך אתם חושבים שחברים חדשים יוכלו להצטרף אם הפורום יהיה סגור? יש רעיונות?

וגם-איך נחליט מי משתתף? רק מי שההורים גרושים? מי שגרוש בעצמו? מי שההורים רבים בבית?

 

אשמח לשמוע את דעתכם...

אני לא מרגישה שזה חוסם אותי שזה פתוח, וזה באמת חשוב שמי שרוצה שיוכל לבוא...

 

להחליט איך מכניסים אנשים

אם זה בגלל שלא רוצים שמישהו קרוב יקרא-אז הוא יכול להצטרף כחבר מן המניין ואז אין מה לעשות

 

וגם אם נקבל לפי המלצות אז של מי? זה אינטרנט. כולם אנונימיים.

 

אולי אני פראנואיד אבל שוב תלוי למה רוצים לסגור?

 

כרגע נראה לי גם לכתוב בניק אחר זה פתרון טוב.

נקודה למחשבה.

מצטרפת לכולם- אי אפשר להחליט מי יצטרף אליו, כי גם כאלו שההורים לא גרושים, אלא רק רבים או פרודים יכולים להיעזר בפורום.

 

חוץ מזה שאני אישית ראיתי אותו ברשימה, לא שמעתי עליו.

 

 

בס"ד

 

זה לא שאת מתביישת במי שאת, אלא את בוחרת שאחרים לא יהיו שותפים לכל מה שעובר עלייך, וזה לגיטימי והגיוני

ראיתי ברשימת הפורומים ושאלתי אתכם אם אפשר להשתתף בפורום.

גם אני חששתי מחשיפת יתר מול הקרובים שאולי גם הם שותפים לפורום או סתם קוראים.

מוכרחה לציין שנתרמתי מאד ולקחתי בחשבון דברים שכתבתם.

הייתי שמחה להפריד בין פורום של גרושים/פרק ב', ג', ד', לבין פורום של ילדים של- אבל יש פה באמת אפשרות גם לפרוק וגם לקבל נקודת מבט של החלק האחר במשפחה וזה מאד חשוב בעיני.

אם כי באמת כשרוצים מקום אמיתי לפורקן - לא בא לי כילד , שההורים יציצו או כנשואה - לא כל דבר שייך לכאן.

אבל נראה לי שהמכריעים הם בני הנוער שזו הבמה שלהם לכתחילה.

 

לסגור את הפורום?

למה?

 

וזה לא על הקריקטורה...

 

מה הכוונה בפורום סגור?

מי יכול להיכנס אליו?

איך מתקבלים לפורום כזה?

ואיך אפשר לברר באמת מי זה שמבקש אם בכלל אפשר?

 

אני מנחש את התשובות לכל זה לכן אני רוצה לוודא.

 

תודה

 

   אתם לא מבינים כמה הפורום עזר לי בתקופות הקשות.

    אני בטוחה שהנגישות שלו, עודדה אותי לכתוב, 

    אם הפורום יהיה סגור, ויהיה יותר קשה לגשת אליו

   זה ימנע מאנשים להיכנס בספונטיות, וזה ידרוש מעבר...

    לדעתי, שם בדוי זה פתרון טוב. ואפשר לשנות כמה פרטים כדי להישאר אנונימי 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פורום סגור זה פורום שלא מופיע ברשימת הפורומים הראשית. רק המנהלים יכולים להכניס אותך, אתה צריך לפנות אליהם במסר/ש"א, והם יחליטו אם אתה נכנס או לא.

בדר"כ הם שואלים אותך שאלות זיהוי, אבל תמיד אפשר להתחזות.

 

החסרונות של פורום סגור זה שמי שלא מכיר אותו לא יודע שהוא קיים..

ואני לא רואה יתרון לפורום סגור על פני מה שיש לנו כרגע

שאנשים שאתה מכיר לא יראו מה שאתה כותב, אבל לפי דעתי זה לא שווה את זה..

לפתוח אפשרות לשרשור שגלוי רק לחברי הפורום

וכך הפורום ישאר פתוח אך גם תהיה אפשרות של דיון דיסקרטי רק עם ניקים מזוהים.

אבא: אני לא לוקח מפתח. אם אתה הולך לישון תשאיר לי מפתח בחוץ.
😁😅🤦‍♂️

גם אם בנסיבות לא משהו...

 

קראתי מה שכתבת, איזה מצב נאחס בהחלט, וממש מבאסים שככה הם עשו.

אבל תני לי להגיד לך משהו אישי: במשפחה שלי יש כמה אנשים שלא מדברים ביניהם. זה משהו של שנים, עשורים, ואני כמעט היחידה שמדברת עם שני הצדדים אז תופסת את כל האש והרטינות של כל אחד על השני.

מה שלמדתי מזה זה שלהגיד שזה היה באחריותו וככה למשוך את זה זה הכי קל, הרבה יותר קל מאשר להרים טלפון ולשבור את זה, ובאמת שמגיע לך לכעוס עליהם אבל בסוף תחשבי על זה - את כועסת עליהם כי לא שמרו איתך על קשר ולא היו איתך ברגעים חשובים בחייך, את באמת רוצה להיות עכשיו זו שמוסיפה עוד אבן לחומה הזו ביניכם בכך שתפספסי אירוע גדול כזה בחייו?

קחי זאת כהזדמנות, פתח ביניכם שאת יכולה עכשיו לבחור אם להגדיל או לסתום. במשפחה שלי האנשים האלה כבר פספסו חתונות, בריתות, לידות, נקודות ציון חשובות בחיים...זה פער שקשה לסגור, אצלך זה עוד אפשרי. ואת תהיי בנאדם גדול שעושה את זה! גם אם עוד יהיה בך כעס, זה בסדר לא לכבות את הרגש בבת אחת, זה אנושי ומובן. אולי עם הזמן אפילו תוכלי לפתוח את זה מולם ולדבר על זה בדיעבד ולהבין קצת מה היה שם, אבל בינתיים, אני מציעה, לכי ותשמחי איתם. הם אחים שלך

 

ועוד דבר - יש לי אחים חורגים שאני בקשר חלקי איתם, ואחותי למשל בקשר הרבה יותר קרוב אליהם, זה עניין של תחזוקה ושל רצון. אבל בהחלט ייתכן שהקשר שלנו לא מאוזן, שמה שאני מרגישה אליהם זה לא כמו שהם מרגישים אליי (חלק גדולים ממני בעשור וחלק קטנים ממני בחצי עשור, ואנחנו בשלבים שונים בחיים אז הגיוני שמתייחסים לזה אחרת). 

פתרת לי הרבה דברים🥰

וגם כשראיתי אותם זה היה אחרי שנתיים שלא ראיתי אותם.
יש פער של מעל 10 שנים בינינו ואמא שלי, גם אם לא במוצהר, מרחיקה בינינו (הילדים של בעלה).

מדי פעם זה נראה לי מוזר אבל לא ככ מפריע לי.

ואני מצטרף ל @ניל"ס, את יכולה לבחור אחרת, ואם זה חשוב לך ואת אומרת שהיה לכם טוב אז אפילו כדאי לך לגשר על הפער.

אחרת זה עוד יותר מוזר...

זה מוזר ממש

אבל היא נותנת תחושה טובה, אז זה...

בטח בהתחלה זה מאולץ, אבל זו הזדמנות לקשר ביניכן (גם אם נראה לך מיותר ליצור איתה קשר וחיבור, שווה לנסות). מקווה שיהיה לך טוב!

ליל הסדר זה אחד המבאסים כשאתה לא נשוי וזה יוצא על שנה שכל אחד הולך למקום אחר
למצוא את עצמך אצל דודים או אצל ההורים של גיסך מרגיש תקוע

עשיתי את זה פעם בסוכות...

שונאת להיות נזקקת. ביחוד למקומות שהות

ובהחלט חג שמראה ומעצים את הקושי
נשמע לא קל להיות בין שני בתים בלי מקום בטוח לחג
ובתחושה שאת לא רצויה בשום מקום

מקווה שתהני אצל אחותך
השיח על התאבדות אינו מתאים וכדאי לחשוב על דרך אחרת להביע את במצוקה הגדולה שאת נמצאת בה
אם קשה לך תמצאי מקום לשתף
אפשר גם לפנות לער״ן / חברים מקשיבים

תתחזקי

השינויים מקשים ומכבידים, אין מקום יציב מספיק שנרגיש בו בטוחים.
אני רק רוצה שתדעי, שזו תקופה. והיא חולפת.
ובתקופה הזו כדאילקבל עזרה, אוזן קשבת, מקום חם שיקבל אותך גם עם המורכבות שאת מתמודדת איתה..

וכמובן כמו שברוקולי אמרה, שיח על התאבדות לא מתאים, וכדאי למצוא דרכים אחרות להתמודד עם מציאות החיים.
אני כאן אם תרצי הקשבה וחיבוק.
ואם אנשים זרים מתאימים לך בחג, מוזמנת לדבר איתי ונראה איך אפשר לסייע ❤️

וזה גם לא סיבה להתחיל להסביר לי שאצלך עדיף
כבר סיכמנו משהו. תתחייב בזה פחות.
אני לא יכולה לעזוב אותו לבד

אל תדבר ככה בחיים על אמא!
ואל תגיד לי שאני הבת שלך יותר מאשר הבת של אמא.
כי אני שמעתי אותך צועק על אמא שכבר היה עדיף ולא הייתם מביאים ילדים לעולם,
וזה היית אתה!
אין לך זכות לדרוש בעלות
אני לא חפץ

לא מעניין אותי כלום
תתווכחו מצדי עד שיבוא המשיח. שיבוא כבר

אתם בעיקרון לא בקשר יומיומי
אין לך אפילו את המספר העדכני שלה

המשפט ’’כל המוסיף גורע’’ מוכר לך?
מר מלומד

טריקת דלת.
עכשיו יכאב לך בלב

הגעת עד לפה כדי להרוס לי גם את מקום היחיד שיש לי בעולם לנשום אויר נקי?😢
השתנת.
אני לא אוהבת את זה.
ותעזוב אותי כבר לנפשי, אתה לא ראוי להיות אבא. אתה צודק.

טוב שיש לך מקום לפרוק, מקווה שזה עזר לך. ובהחלט לפעמים זה עדיף מאשר לצעוק אליו את כל הדברים שאת רוצה להגיד, במיוחד שבשעות כעס אנחנו אומרים הרבה דברים שאחר כך אולי נתחרט על חלקם...

אז מה המצב הבוקר?

ילדים לפעמים רואים את המציאות כלכך פשוט


(מזכיר לי שכשאמא שלי סיפרה לאחי הקטן, הוא התחיל לספר לה על כל ההלכות של גירושין שהוא מכיר- איזה קלף כותבים גט וכו')