להגיד לילד עוד לא בן 3: "אתה לא צריך לתת להרביץ לך"..

לזה את והגננת צריכות לדאוג.

וכי את היית מוכנה ללכת למקום שאת יודעת שירביצו לך?.. גם הוא לא. צודק.

תסכמי עם הגננת שהיא משגיחה על זה בכל תוקף, ואינה נותנת לשני להתקרב אליו. אם זה יהיה אמין - תוכלי לומר לו: אתה צודק, לא יפה שמרביצים. דיברתי עם הגננת והיא תשגיח כל היום. תספר לי אם היא באמת השגיחה. ותדאגי שזה יהיה אמין לגמרי. יופי שהוא "נעלב" שבכלל הולכים מכות. למה לא?..  עם זה, אפשר גם "לתרגל" אותו: למשל, אם ילד רוצה משחק וגם אתה - תחליט שתעשו תורות, חלק הוא וחלק אתה..

ועל משקל שאלתך: אם במשפחתון של 5 ילדים לא מצליחים למנוע מכות ולתת לילדים ביטחון - איזו הצדקה יש למסגרת גדולה יותר?....

מי שאחראי על המקום - צריך לדאוג לבטחון הילדים, הפיזי והנפשי.

אני יודעת שזאת האחריות שלנו. ודיברתי עםן הגננת. וראיתי, שמסתבר שאני בכלל לא אוהבת את הגישה החינוכית שלה. למשל, ראיתי אותה אומרת לילד שהשתולל שהיא תגיד לאמא שלו לקחת לו את האופניים- מה זה קשרו בכלל?

אז להוציא אותו מהמסגרת בשלב הזה? נאי אפילו לא יודעת איך לךהגיד את זה שוב לגננת בלי שהיא תרגיש מותקפת. כי אני לא רוצה שהיאתוציא את זה עליו.

בהחלט לא סביר מכות ועוד במסגרת כל כך קטנה .

לגבי החלפת הגן, חלק מההחלטה תלוי בילד, כי המעבר הוא לזמן קצר, ובספטמבר מתחילים מקום חדש.

אם ממילא הילד לא רוצה ללכת למקום הקיים, ושם גם לא יהיה שיפור, מצאי לו מקום חלופי.

רק קחי בחשבון שלא כל ילד מתאקלם מהר. יש ילדים שקשה להם מאוד מקום חדש, ולאחר החופש הוא שוב יתחיל מקום חדש.

יתכן שזו תהיה מעמסה נפשית רבה מדי על הילד.

לגננת את יכולה להגיד שלא טוב לילד והוא לא רוצה ללכת לגן, ואת לא מצליחה להתמודד עם הבכי וחוסר הרצון שלו.

בהצלחה

ובחיוך, איך אמרו לי: את כל כך מתלבטת על הגן, חכי חכי שתגיעי לבחור בית ספר.

מה שהיא אמרה לילד הזה לא קשור ולא מדברים כך.

גננת במשפחתון מעוניינת גם בפרנסה שבכך ושיהיה לה שם טוב.

את יכולה להגיד שוב לגננת, בנחת ובאופן ברור לגמרי. להגיד לה גם שאינך מתכוונת שהשני חלילה יהיה מסכן בגלל זה - אלא שהיא תרחיק אותו מבנך לגמרי.

ולהגיד לה שאת תעקבי בימים הקרובים מה קורה - ואם תראי שעדיין אינו בא לגמרי ברצון וללא כל פחד, אז למרבית הצער תצטרכי להעביר אותו למרות הזמן הקצר, ושאת מקוה שיסתדר כי אינך רוצה שהמשפחתון יישאר אצלו כרושם לא-נעים.

כיוון שהצבת את זה שהוא יבוא ברצון ובשמחה כפרמטר - היא לא תוכל "להוציא עליו", כי אז גם לא ירצה לבוא..

העיקר שלך יהיה ברור בתוכך שאת האמא, וזו דרישה הכי אלמנטרית.

ןלא להתבייש להגיע ללא כל התראה מוקדמת, ולהקשיב איך היא מתייחסת לילדים ומה שלום בנך.

ילדים באים למשפחתון/גן כדי להתקדם ולשמוח. לא כדי להיות "בני ערובה"...

כבר עשיתי את זה בעבר יותר מפעם אחת ותמיד רק שמחתי על כך והצטערתי שלא עשיתי את זה קודם.

אם הגננת לא מוצאת חן בעינייך את צריכה לחשוב על טובת הילד ולא על טובת הגננת.

את יכולה להגיד שהגעת למסקנה שהגן הזה לא מתאים לילד שלך, לא תמיד צריך לנמק.

אל תסיקי מזה לשנה הבאה, פשוט תבדקי טוב לאיזה גן את שולחת בשנה הבאה תבקרי בגן לפני שהילד מתחיל כדי לוודא שהגישה החינוכית של הגננת מתאימה לך, ואז יכולה להיות לו חוויה מתקנת.

גם אם עדיין מדובר בהוצאה לא מחלטת.

בנך מצפה ממך לעזרה כשקשה לו, ושתגני עליו מפני כל צרה.

ברגע שאמר לך שמרביצים והוא לא רוצה להיות במקום כזה, כל הכבוד לו שאמר באופן ברור ביותר, וכל הכבוד לך שהקשבת לו!

גם בתי הבכורה היתה במשפחתון קטן בגיל שנתיים, עם גננת חביבה.

לצערי, אחת הילדות בקבוצה נשכה.  הגננת לא הצליחה למנוע את הנשיכות, ובתי סרבה להגיע למשפחתון.

אגב, האמא של הנשכנית היא עד היום חברה טובה שלי.  היא ניסתה הרבה שיטות כדי להביא לכך שבתה לא תנשך, ללא הועיל.

רק הזמן עשה את שלו.  [היום היא באמצע שנות העשרים שלה, ומזמן כבר אינה נושכת   ]

אבל, התפקיד הראשון שלנו כהורים הוא להגן שלומם הפיזי של הילדים שלנו.

בנך מצפה שתגני עליו.

הוא גם סומך עליך להגן עליו, אחרת לא היה אומר לך שרע לו!

אנא - עמדי בציפיותיו!

כל עוד אין לו בטחון אישי בגן (סליחה על המילים האולי חריפות, אך אין מנוס), אין לו מה לעשות שם.

וכל זה, בלי קשר לשיטות החינוכיות של הגננת, שנשמע שהן לוקות בחסר.

מה יהיה בגן בשנה הבאה?

לא יודעת!

תלוי בגננת.  

גננת המתאימה לתפקידה מצליחה לנהל גן ללא אלימות.   נקודה.

אפשר ורצוי לחזק את בנך ולומר לו שאת מאוד גאה בו שסיפר לך כשהיה לו קשה,

ושאת תמיד תשדלי להיות שם בשבילו, ולעזור לו כשהוא צריך עזרה (כמובן בשפה שהוא יבין).

את, מצידך, צריכה לזכור את המילים של עצמך, ובאמת להיות שם!  להאמין לו, ולבטוח בו ובדבריו.

בהצלחה!

יכול להיות יצירה קלילה, סתם ערב שכל אחת מביאה משהו טעים, אוכלים ומדברים.

זה נקרא סיורי טבע עירוני. מגלים צמחים ובעלי חיים.

פיתות על הטאבון ביער..

זה עולה מעט כי זה רק תשלום למדריך.

החלטתי בשלב מסויים להגיע לסעודה מתוך גישה פנימית: אין לי ציפיות מאף אחד. אני לא אחראי על אף אחד. אני מתחיל שלום עליכם אחרי הודעה מספקת, מי שלא רוצה שלא יהיה. אני מקדש - מי שלא נמצא שיקדש לעצמו או שלא יקדש בכלל. אחרי כל כך הרבה סעודות שבהן ניסיתי להחזיק בכוח, לשלוט בסיטואציה, להשליט ''צורה של שולחן שבת'' - חלאס, זה לא שווה את הכעס.

אלה ילדים גם של הקב''ה ומנקודה מסויימת שייקח אחריות... או כמו שרבי נחמן אומר: ''וכן כשמגיע שבת או יום טוב, אזי אני מוסר כל ההתנהגות וכל הענינים והתנועות של אותו השבת או היום טוב להשם יתברך, שיהיה הכל כרצונו יתברך. ואזי איך שמתנהג באותו השבת ויום טוב שוב אינו חושב וחושש כלל שמא לא יצא ידי חובה בהנהגת קדושת אותו היום, מאחר שכבר מסר הכל להשם יתברך וסמך עליו יתברך לבד''

בקיצור, לשחרר וזהו. לאורך זמן השחרור הזה מביא לשיפור במצב. 

שיחות משפחתיות, צחוקים ודאחקות.

אולי התוכן מועבר בצורה מעיקה?

זה נשמע מאד מעיק.

למה לא פשוט לאכול ביחד, לפטפט ולספר חוויות מהשבוע שחלף?

אני מבינה את האידיאל שאתה רואה לנגד עיניך אבל נשמע שזה עושה יותר נזק מתועלת

מאוד מאוד מבינה אותך💔

מאוד כבר אמרתי?

אבל הכי חשוב שתהיה להם חוויה טובה משולחן שבת.

אל תכביד עליהם

תקליל

שישמחו בשולחן שבת, שיהיה כיף, קולות של צחוק, טעם מתוק וזכרונות טובים

צריך שילד יזכור חוויה חיובית משבת , שולחנו, וכלליותו .

תשחרר

שיעור כללי תעביר במקום אחר

בנוסף שים לב יש לך טווח גדול של גילאים

יש דרך!! בגישת "שפר" להורות תוכל למצוא דרך לשפר את סעודת השבת, לשפר את מערכת היחסים בתוך הבית, להבין את הדינמיקה שבין הורים וילדים ומכאן, השמים הם הגבול. חבל לסבול כשאפשר ליהנות מגידול הילדים. גישת שפר, המפתח להורות אחרת. 

אם כי ידיעה זאת, לא עוזרת במיוחד...

קח ממנו כמה טיפים. מנסיון.

1) תעלה נושא עם אמוציות לדיון, והם המדברים. ולא הקהל. אתה מנהל הדיון. 

2) תציב דרישה וציפייה, שאין שלילי בסעודה. רק חיובי !

3) תגרום לחוויה בשולחן, שירה חידונים וכו'

4) תעשה קואליציה עם שניים מהילדים בשירה או בדיון, השאר יצטרפו בהמשך.

5) תעשה קידוש מיד, אנשים רעבים הם אנשים עצבנים.... גם אתה.

6) תהיה אתה רק בחיובי ולא בשלילי.

8) תנמיך ציפייה, ותוציא מראש את כל התמונות והסירטונים והתיאורים מהידברות וכו' ששולחן שבת יש אוירה מדהימה ומשפחתית... לרוב זה לא כך, כל מה שבא ברוך הבא.

9) מסתבר שרוב הריבים הם על אותם דברים פחות או יותר כל שבוע, אוכל, מקום, וכו', תשב עם עצמך או אשתך ותפתור את הבעיות לפני שבת. [כגון חלוקת מקומות שונה]

10) בד"כ יש ילד אחד או שניים שהם עושים את הבלגן - תבודד אותם... בעדינות כמובן. ובלי לפגוע.

11) אם יש לך ילד עם הפרעת קשב ריכוז שייקח ריטלין גם בשבת.

12) אם יש לך הפרעה קח ריטלין לפני הסעודה ..... זה עובד. [וגם אם אין לך הפרעה.... זה עושה את העבודה...]

אם תרצה עוד, פנה אלי באישי.

לגבי ההקנטות- האם הן ממש מעליבות? האם ילדים יוצאים פגועים? אם כן זה (ורק זה) מצריך ומצדיק מלחמת חורמה. אם כולם בסבבה, תזרום.

לגבי זה שהילדים קמים- אנחנו מאוד קיצרנו את הסעודה תמורת זה שהם לא קמים.

יש לך אחריות על דברים מסויימים, ולילדים יש אחריות על דברים מסויימים (כמו כל דבר בחיים).

נראה שאתה עושה את מה שלדעתך מוטל עליך.

אתה לא יכול לשלוט על אחרים (קדרא דבי שותפי..)

תזרום עם הדברים הטובים שאתה עושה ואל תפנה למקומות שבהם אין לך ממילא שליטה

1. תדאג שלך ולאשתך יהיה כיף וטוב בשולחן. תיהנו, תאכלו טוב, תפטפטו בכיף, תספרו דברי תורה.

אנשים רוצים לבוא למקום שטוב בו, ושולחן שבת צריך להיות עונג, לא מטלה.

תנסי לשכול מכל שאר ההגדרות ופשוט לדאוג שיהיה לכם כיף, וכל השאר מפסידים...

2. אפשר להוסיף דברים שכיפיים לבני הבית, ואפילי לשאול מה אוהבים..

סבב של מה היה טוב השבוע, שירה ב2 קולות/סולו של שירים כיפיים והווי משפחתי.

3. לגבי הגדול שמקניט, זה בדרך כלל ככה או רק בסעודה? התנהגויות של הצקות או מריבות על מקום בשולחן זה מגיע מחיפוש מקום במשפחה, מתחושת מצוקה מול המקום שלי וכו.

כן כדאי לנתב אותו למקום שירגיש משמעותי, ושיש לו מקום ומשמעות במשפחה. אפשר לבקש ממנו להכין דבר תורה, לשיר איתך איזה שיר, לעזור בהגשה, או סתם לפרגן לו על משהו.

בכללי לשים לב שהוא בטוב, ומה קורה לו.

ילד שמציק זה ילד שמשהו מציק לו.

4. כמובן תפילות!!

לק"י

אמהות

הריון ולידה

ועוד

יש שם פסיכולוגים גברים מצוינים, אבל לא דתיים אם זה חשוב

אף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם כי אנחנו עם קטן.

לכן הנביאים אומרים שבעתיד הגויים יסייעו לנו כלכלית כמו שהאומן והמניקה עוזרים לתינוק קטן "והיו מלכים אמנייך ושרותיהם מניקותייך"

היא המדינה המערבית היחידה שהאוכלוסיה שלה מתרבה בעוד שאוכלוסיית המדינות המערביות האחרות צונחת.

ישראל היא מדינה שיש סיכוי לדור שלנו להזדקן בה בכבוד כי יש לה צעירים שישלמו מיסים למחלקת הרווחה.

כבר היום ישראל יכולה לקיים את התעשייה שלה ללא מהגרים (ברוב ענפי התעשיה, יש עבודות בבניין ובמוסכים ובסיעוד שזה יותר קשוח).

ישראל צפויה להגיע ל24 מליון נפש עד שנת 2100 ויש הערכות שזה יקרה עוד לפני כן.

בקיצור הבאת ילדים לעולם זה ברכה לישראל.

לא נראה לי שיום אחד נהיה מליארד כמו הסינים.

ואם מתישהוא נמנה מליארד, אז הסינים ימנו 500 מליארד (ויגורו בכוכבים אחרים או לא יודע מה יהיה. ובכלל השאלה אם ארץ ישראל יכולה הלכתית להתפשט על כל העולם, או שהטבעים ישתנו בעתיד או הטכנולוגיה בעתיד הרחוק תאפשר לנפח את כדור הארץ או לא יודע מה יהיה). בכל מקרה תמיד נהיה עם שמהווה אחוז קטן כמותית מהאנושות, ואף פעם לא נהיה המעצמה הכלכלית של העולם

אנחנו נכנסנו לגור בקראוון כשהיו לנו שני ילדים, ועברנו ממנו עם שלשה ילדים, והיה סביר.

לא זוכר כמה מ"ר הוא היה, אבל היו בו שני חדרי שינה - אחד לנו ואחד לילדים, שהיה בו מקום להשכיב את שלשת הילדים במרווח.

והיתה חצר גדולה שהילדים שוטטו בה בכל זמן שמזג האוויר איפשר את זה....