כשמרגישים צורך לשאול שאלה כזאת....

ב. לבחור שכבר לא ממש "צעירצ'יק" שאולי לא כ"כ הגיע זמנו פשוט - אולי משהו כמו חודשיים. ענ"ד..

עניתי בחיוך..

על השני - אני אחד מה"אחרים" שעונים.. (כנראה ידידים זה כבר לא "אחרים".. חשודים כנוגעים-בדבר שיתחתן כבר...). אולי יש עוד דעות..

 שום דבר הוא לא מוגזם אם הוא צורך אמיתי,

 אין פה שום כללים ונורמות,

 אם חוזרים כי "זה מוגזם" (בשילוב דמיונות של פניהן של דודות או דמיות ביקורתיות אחרות..)

 ולא מתוך רצון וכוחות לזה-

חבל על הזמן והאנרגיות, הסיכוי שזה יביא למשהו- די נמוך.

לך עם מה שאתה מרגיש לא עם מה יאמרו כאלה ואחרים.

 (ויחד עם זה- לפעמים ככל שההפסקה נמשכת יותר זמן, קשה אח"כ לחזור,

 ומתחילים תירוצים. צריך הרבה מודעות עצמית וכנות כדי לזהות אם יש צורך אמיתי או לא.)

בס"ד

אם המטרה הושגה-אז כבר אין עניין להמשיך...

לכן רצוי לוודא טוב למה יוצאים להפסקה, לפני שיוצאים

באורך ומשמעותיות הקשר שלפני ההפסקה....

ברור שאחרי קשר של ארבעה חודשים נגיד,

זה יהיה יותר קשה

מארבעה חודשים של פגישה או שתיים כל פעם.

ובכל מקרה,

לדעתי לא יותר מחודשיים אפילו במקרים קשים.

הפסקה לא מקדמת שום דבר חוץ מקצת מנוחה

ממלחמת ההתשה הזו.

אא"כ יש בעיה ספציפית שצריכה טיפול.

סתם ככה אין טעם. זה לא נותן כלום.

רק מרחיק את הפגישה הבאה שאולי היא הסופית

זה מגיע מהחששות "הרגילים" או שאני לא מסוגל/ת בשום פנים ואופן להגיע לפגישה עם אדם חדש...

הרבה פעמים במקרים כאלה כדאי להתייעץ עם אדם חיצוני ובעל נסיון (הוא חכם וזה..).

בשורות טובות בקרוב!

אם מרגישים שזה כבר טיפה מוגזם,, ועדיין אין חשק לחזור לזה,, אז כנראה יש פחד ממשהו,, או מניעה נפשית.. כי זה צורך ורצון בסיסי שטבוע בנו.

אם המצב הוא כזה, כדאי ללכת ליעוץ עם איש מקצוע (אנשי מקצוע מחוללים פלאים..) טיפול, או אפילו הרפיה..

יכול להיות שיש טרואמה, או שאף פעם לא היתה חוויה חיובית.. ולכן איו חשק..

זה תלוי בגיל, בסגנון החיים, בציפייה מהחיים, בעיסוק היומיומי (לדוגמה, סטודנט בשנה עמוסה- הגיוני שיעשה הפסקה ארוכה.. לגיטימי..)

(אני אישית הייתי בהפסקה שנה, ואחכ שוב הפסקה של חצי שנה, ואחכ שוב הפסקה של חצי שנה..)

סהכ הפסקה זה נחמד, ממכר, בלי דאגות,, ועם מלא מלא הדחקה פנימית..

מדחיקים הרבה ונהנים מהחיים,, ולכן זה ממכר,,

שנהיים מודעים לעצמנו- אז מרגישים בחסר ומפסיקים תהפסקה..

לענ"ד..

וברור שזה אינדיבודאלי..

זה טוב אפילו ל"שיעור חזון איש".....

אם הראשון בגיל 15,, אתה יודע.. אז נהגת בחכמה ותבונה

אח- הגזמת!!!!!

להתחיל לצאת בגיל 21-22...

אמרת שזה אינדיבידואלי..... הראה לך מזה אינדיבידואלי....חחחחח.

לדעתי, תלוי בנסיבות.

אריק, בהצלחה!

בדיוק באתי להציע לך משהו בטעם לימון היום...

חודש זה טוב בגיל 22-3.

כיום - שבועיים ויאללה למלחמה

ואחכ קפה

לא מבינות בדברים של בנים

כללי המשחק ממש ברורים מתי פותחים כל חבילה...

אולי אתם הבנים לא מכירים ת'קפה?

בנים...

לא מבינים בדברים של בנות...

מה הקטע עם הקפה?

גם ככה אני לא אוהב את הקטע עם הוופלים

קפה זה בעז"ה רק פעם אחת..

שמגיעים להחלטה בעז"ה,, 

וזה מסמל שיהיה הרבה שעות קפה משותפות..

(ואם ממש מתעקשים אפשר גם תה.. רק שאין ופל בטעם כזה..)

אההה הבנתי.

אצל בנים זה בירה

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳