אני חושבת שאתה צריך לעשות עבודה עם עצמך או עם בעל מקצוע.

ראשית,

אני חושבת שאתה צריך להגדיר לעצמך "מזה רגש"?!

למה בדיוק אתה מצפה?!

אולי ההגדרה שלך לרגש היא נכונה אבל לא אמורה להופיע בשלב של דייטים?!

אולי אתה כן מרגיש ואתה לא יודע להבחין בכך?!

שנית,

תשאל את עצמך-

באמת לא הייתה אף בחורה שהצליחה להזיז בך משהו בלב? לא נגעה בך בפנים בצורה כלשהיא?

אין איזה מישהי לאורך כל השנים האחרונות שלא הצליחה "להדליק" אותך?

אפילו מעט..

ואם היה מעט רגש כזה כלפי מישהי-

אני חושבת שאתה יכול להיות דיי רגוע ובעז"ה תגיע מישהי שתרגש אותך בצורה משמעותית יותר.

איתך באותו סרט, באופן דומה ושונה..

בהצלחה רבה.

רגש זה דבר שצריך וכדאי לפתח אותו, לא תמיד זה בא לבד.

מה שמשנה זה לא כמות הפגישות (חמישית, תשיעית..) השאלה מה עושים בהן..

האם מדברים על דברים עמוקים, משתפים, מזדהים, מדברים על הקשר, או עושים צחוקים/ מדברים על אידיאלים/ איך רוצים שהבית יראה? האם מנסים לחוות ביחד חוויות משותפות או תמיד יושבים על אותו ספסל שכבר ישנו עליו עם המדוייטים הקודמים שלנו?

אני בעד להשקיע, לשתף, לגוון ולהעמיק (אפשר גם דרך משחקים..) ולא להתייאש ולמהר לחתוך קשרים- לתת הזדמנות אמיתית!

בהצלחה!

להרגיש ואז זה ייגמר ותישאר עם לב שבור??

הרגש האמיתי מגיע רק אחרי החתונה. בפגישות צריך להרגיש טוב ונעים ביחד, וכמובן, שלא תהיה דחייה.

בהצלחה!

אני מסכימה עם האמירה שהרגש האמיתי מגיע אחרי. אבל אני חושבת שהוא גם מאוד משמעותי לפני. 

אני ובעלי אהבנו מאוד אחד את השני לפני החתונה ובוודאי שזה התעצם מאוד אחרי. אבל בתחושה שלי כדי להגיע לחופה אצלנו היה צורך באהבה הזאת גם לפני.

יהיו כאלה שיגידו שהם התחתנו עם חיבה והיה בסדר גמור, וזוגות כאלה חיים בשמחה.

אבל אתה רואה שזה עוצר אותך, סימן שאתה מעוניין בזה ומרגיש צורך בזה. אני לא חושבת שזאת תחושה משקרת, אלא אם כן אתה בן 40 או משהו כזה ואז הייתי מציעה לוותר על אשליות.

איך לפתח רגשות? זאת שאלה ממש קשה בעיני. כי זה לא משהו שאפשר באופן מכני לפתח. אתה יכול לנסות ליצור סיטואציות מקרבות, אומרים שלמי שנותנים- אוהבים. אז אולי אם תשקיע יותר בקשרים ותתן יותר אולי זה יעזור.

אבל סך הכל אני כן חושבת שכזה זה אז יודעים, ויש מצב שאתה צודק והרגש האמיתי באמת יגיע כשתרגיש שזאת האחת.

יש מצב שהתחושה שהיא לא האחת היא זאת המונעת ממך להיקשר. יכול להיות שאתה צריך לעשות עבודה ולהשקיע הכל בקשר. כמו שבעלי אומר שמבחינתו כשהוא יצא אז כל אחת הייתה ה-אחת עד שהוכח אחרת. לשחרר את עצמך.

בנוסף אני מסכימה עם מילכה שאמרה שכדאי לעשות דברים שוברי שגרה ומשחקים שפותחים קצת ומשחררים את האווירה ומאפשרים לרגש להיפתח.

וגם תעשה עבודה עם עצמך, למה קשה לך להיקשר? יש מצב שתמצא דברים קצת יותר שורשיים.

האם יצא לך לחוות רגש כלשהו? חיבה כלשהי? 

ב''הצלחה רבה!!!

וזו כמובן נקודה לטיפול אצל איש מקצוע..

לדעתי א. צריכים לשאול את עצמנו: האם מעולם לא היה רגש אפילו קטן? עצב בזמן פרידה? שמחה בזמן פגישה? שמחה בזמן שיחת טלפון?

אלו סממנים לרגש, במידה והיו..

ב. שמעתי פעם שיחה שמסבירה שדמיון= רגש.

המח שלנו עובד בצורה שהוא מדמה דבר לדבר.

למשל אדם מדמה (כי כך ראה במקומות אחרים) שאישה שהיא יפה לדוגמא, היא גם חכמה, טובת לב, נדיבה וכו'.

ולכן אם יפגש אם מישהי שקצת פחות יפה משהו מדמיין, לא יהיה רגש.

הדמיון הוא בכח המחשבה, כך שאלו דברים בשליטתנו..

כח מחשבה->כח דמיון->רגש

ורגש יפעיל את הרצון..

איך עושים זאת בפועל ומשחררים את הרגש? זה משהו שנזקקים להתערבות של איש מקצוע..

בהצלחה!

גם אני יצאתי עם לדי הרבה דייטים, וסבלתי בדייטים, ולא הרגשתי קשר לאף אחד (חוץ מבחור אחד שהיה נורא נחמד וחיבבתי אותו ברמה של ידיד ותו לא, שאחרי 5 דייטים כבר היה ברור שזה לא יוביל לשום מקום). וכל פעם או שאני סיימתי את הקשר או שזה היה הדדי. וזה מאוד הלחיץ אותי למה אני לא מסוגלת ליצור קשר רגשי עם אף אחד. למה אני לא מתלהבת מאף בחור!

אבל ב"ה, יש סוף טוב- מצאתי בחור מדהים שרק לשמוע את הצלצול טלפון ממנו גרם לי להתרגש (ובעז"ה נתחתן בעוד פחות מחודש). אז אני ממש יכולה להזדהות איתך (ובאמת, תמיד נתתי הזדמנות מעל ומעבר). אני לא פוסלת שאולי כן כדאי לך לפנות לייעוץ מקצועי (מישהו שמתעסק בתחום של זוגיות, אולי?) כדי שיקל עלייך, אבל תתעודד שגם אחרים היו במצב שלך ויצא טוב...

לפעמים אפשר להגיש ולדעת תוך כדי שזה לא זה..

ואז יוצאים עם לב שבור וזה כואב..

אני אומרת לך בשיא הרצינות מה שיש לך כאן זה רק ברכה!!

בסוף תמצא את האחת שתדע שזאת היא ותתרגש ממנה ואז... מדהים!! מדהים! מדהים!

כי כשמוצאים את החצי השני יודעים שזה הוא/היא 

כי אחרי החתונה מתגלים עוד מעלות אך גם עוד חסרונות, שהרגש אמור לגשר עליהם, אבל אם הוא חלש- החתונה היא לא אוטומט שמגביר אותו. להיפך- לפני החתונה הכל וירטואלי ולא רואים את האדם קם בבוקר עם שיער מבולגן או מקרים אחרים, בדייטים כולם באים מטופחים. האהבה של החתונה- תגשר על החסרונות והמקרים הפחות מושכים שיתגלו, באופן טבעיףף בחיים המשותפים.

בקיצור- אל תוותר! ה' יזכה אותך שכשתבוא המתאימה- אתה תרגיש, וכל עוד אתה לא- סימן שזו לא המיועדת. בהצלחה בע"ה!

אני מעריכה שאת מה שכתבת, כתבת מתוך נסיונך הפרטי, כך שעלייך זה כנראה היה נכון. אבל אני חושבת שלהגיד את זה באופן גורף זה לא לגמרי מדוייק.

אני יכולה להגיד שאצלי הרגש התפתח מאוד אחרי החתונה. לא שלא היה כלום לפני, אבל מה שהיה לפני היה יותר בכיוון של שמחה כשהוא מתקשר, נחמד להיפגש, וגם הרבה מאוד חששות (אולי לא בחרתי נכון?). ב"ה, לאחר החתונה, הרגש התעצם מאוד מאוד ונעלמו כל הספקות- ברור לי שהוא הכי מתאים לי בעולם (כמובן שגם לנו היו מקרים של חוסר הבנה, כמו אצל כל זוג בהתחלה, אבל לעולם לא היה לי שוב ספק לגבי הבחירה שלי בו).

רק הערה- אני לא זוכרת בשם מי שמעתי, וגם לא יודעת עד כמה זה אמיתי ומדויק (למרות שנשמע לי שישי בזה הגיון כלשהו), אבל פעם שמעתי שאצל בנים יותר חשוב שיהיה רגש לפני החתונה מאשר אצל בנות. או באופן יותר מדוייק- בנות שחוששות שאין מספיק רגש, יכולות לסמוך על הבחירה השכלית שלהן והרגש יתפתח יותר לאחר החתונה, אבל בנים שלא מרגישים כלום- צריכים לבחון טוב יותר האם באמת זו האישה שמתאימה להם (וכמובן שלא צריך לצפות לרגשות סוערים ומוקצנים, אבל רגש כלשהו כן נצרך).

אבל בעיקרון היא צודקת, לא?

הבעיה כאן היא חוסר האמון במי שהציע לה.. 

פעם מישהו שאל אותו אם מותר להתגלח בספירת העומר לצורך פגישות

הרב אליהו שאל אותו אתה רוצה להתחתן עם מישהי שלא מפריע לה שבן אדם מתגלח בספירת העומר?;)

אדם אמין סיפר לי שכשהוא (או חבר שלו, לא זוכרת במדויק) שאל

את הרב מרדכי אליהו זצ"ל, איך לבחון יראת שמים של בחורה,

הוא ענה לו: אם היא מברכת על מה שאוכלת. 

ולא הוסיף יותר.

אני בעד, 

לפעמים אני גם מתקילה בשאלות(:

1.  היא לא חוקרת משטרה שמנסה ל"התקיל" עבריין.  

2.  זה לא כן, זה לא ישיר, ואם הייתי בחור, לא הייתי שמח עם בחורה כזו.

3  הוא אמר שהוא מעדיף חצאית. למה להמשיך לחפור ולהתעקש?!

הוא @חתול זמני.

פשוט עדיין לא הכרתי אותך מספיק זמן בפרום  

עם שטויות

פה לא אוהבים שמשגעים פה את הפורום עם דיבורים לא קשורים🙃

זאת אומרת להתחיל לפרגן על המעשה הטוב שהאדם עשה - "איזה מעשה X טוב עשית"

ואז להגיד לו שזה לא רק המעשה אלא המעשה נובע מתכונה טובה שלו - "זה שעשית ככה זה מראה שאתה X Y Z"

אני שואלת כי ספציפית לגבי מחמאות לילדים, דווקא הבנתי שעדיף להחמיא על מעשים, ועל מאמצים. ולהימנע מלהדביק תוויות של תכונות אופי (חיוביות, כמובן. שליליות זה מובן מאליו)

את מציגה את זה כהנחת יסוד שאני לא כל כך מבין.

אדרבה, אם מדברים על ילדים - אדם תופס את עצמו עם תכונות חיוביות שהן מהותיות בשבילו, זה בונה לו תדמית טובה. 

והסיבה שאליה כיוונתי - ברגע שאת מפרגנת רק על מעשה יש בזה משהו שיטחי. אבל כאשר את מפרגנת על עצם האישיות בזה משהו הרבה יותר אישי והרבה יותר מחמיא. זה לראות את מי שמולך ממש ולא רק בתועלת שהוא עושה. כל אחד רוצה ש"יראו אותו".

רצוני הוא להיות סמוי מן־העין.

יש עוד מחקרים דומים.

הרעיון הוא שאם ילד מתרגל להתיחס לעצמו כ"חכם", "צייר", "מוכשר", "יפה", ורואה בזה את עצמו ואת הערך שלו - מה יקרה כשזה כבר לא יעבוד? אם הוא ינסה לפתור תרגיל ולא יצליח? הוא כבר לא יהיה חכם? אבל אם הוא לא יהיה חכם אז מה הוא בכלל? הוא ינסה לצייר ציור ולא יצליח - אז הוא כבר לא צייר, אבל אם כך, מה הוא שווה?

ולכן עדיף להחמיא על מאמץ, לחזק מסוגלות שמגיעה על ידי ניסיון, ולא להחמיא על כשרונות.

זה קצת שונה מהדוגמא הספציפית שנתת, לגבי עין טובה, כי בדוגמאות שלי מדובר על כשרונות ולא מידות. ושוב - גם מדובר על ילדים. אני צריכה לחשוב על ההבדל בין הדוגמא שלך לדוגמאות היותר ברורות של כשרונות, וגם כמובן על השוני בין הקשר חינוכי לקשר בין מבוגרים. 

הוא כמובן לא קשור לכאן

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

איזו בשורה משמחת ומרגשת

בשעה טובה ומבורכת ממש

שתזכו לבניין עדי עד בשמחת עולם ובאהבה גדולה ❤️🌟🥳

הראשונים.

לא דוחים חתונה בגלל זה, ובוודאי לא לוותר על קורס הקצינים וההכשרה החיילית. ממש חשוב לטובת פיתוח הקריירה שלך בצבא ובהמשך באזרחות, עפ"י הניסיון שתצבור בצבא.  

מה שכן, ממליץ לתכנן בינכם מניעה בחודשים הראשונים. עד שתכנס למסלול שירות צבאי נוח מבחינת הבית.  

רק חושבת שלאשתך יהיה קשה. שנה ראשונה יעשה לביתו....

חושבת שהקשר בין בני הזוג בתחילת דרכם, הוא החשוב ביותר.

נניח שזו היתה קרירה אחרת, לא צבאית?