לפעמים כן לפעמים לא. אולי בקריאות חוזרות התעמקתי יותר.

גם שטח, גם מיקום ומבנה..

לדוגמא מתואר על בנאדם שרץ בין המסדרונות, פונה, עובר מאחורי דלת הזזה..תיאור דרך, קיצר. אני תמיד אנסה לצייר לעצמי בראש איך זה הולך ואיך זה נראה.

אחרת אני פשוט לא עוקבת ולא מבינה מה הולך...

(אם לזה התכוונת בכלל..)

אבל בשר הטבעות זה חצי ספר תיאורים בערך, כל הזמן תיאורי שטח וצמחיה...

ושאלתי את עצמי אם אני אולי מפספס חלק נכבד מהחוויה, למרות שהסיפור בהחלט מובן.

פשוט קשה.

קשה מאוד..צריך כוח סבל חזק כדי לצלוח את 3 הפרקים הראשונים...

המירב שאני מסוגלת להגיע אליו זה שוליית הרוצח. זה הכי כבד שלי.

זאת הידיעה שהוא לא עומד להיגמר כל כך מהר...

כשיהיה לי מחסור חמור בחומר קריאה ועודף זמן מיותר...

כי הייתי מנסה לבנות את המקום בראש..ואם זה חלק כ"כ נכבד מהספר אז...זאת היתה מן הסתם עבודה קשה.

ואני קוראת לאט אז בכלל..

למרות שעברו שנתיים או יותר מאז שקראתי את הספר לאחרונה.

לא זכור לי  תיאורים לחינם .

טולקין וכמוהו רוב הסופרים הגדולים, לא מתארים דבר שלא או אירוע שלא נזקק לעלילה .

מכיוון שאני קורא לאט אני ממליץ לכולם להקדיש לטולקין טיפה יותר זמן כדי למצות את חווית הקריאה .

שבה אשים לב להכל.

אז בינתיים אסתפק באיך שאני קורא.

זה ממש משעמם!!! יותר מידי תיאורי נוף ויותר מידי ספרותי..

חתיכת מריחה....

הספר הזה הוא רב מרח

כמו כל סופר בן ימינו שיצא לו ספר טוב אחד

(ההוביט) והוא כתב לו עוד 3 המשכים או יותר

שמוטב היה שלא נכתבו....

תגיד שאתה חושב שזאת מריחה, (וזה כמובן לא נכון, אם כי אני עצמי מרחף הרבה) ותכתוב שאתה לא מתחבר...

אבל לומר ששר הטבעות הוא המשך ל'ההוביט'??!? זה מגוחך לחלוטין!

גם סיפורית שר הטבעות הוא המשך הסיפור של בילבו.

וגם כרונולוגית

ההוביט הוא ספרו הראשון של טולקין.

ושר הטבעות נכתב כמעט 20 שנה אחריו.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%A8_%D7%94%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%AA

אבל הוא העיקר, מכל בחינה הוא העיקר ו'ההוביט' תפל לו...

ההפרש ביניהם הוא אדיר. 

לא שמת לב שזה המשך הסיפור?

אבל כל מי שקרה את שני הספרים יודע ששר הטבעות מאפיל על 'ההוביט' מכל בחינה.

ולכן, מצחיק לקרוא לו "המשך לא מוצלח" בשעה שהוא עיקרי בהרבה מ'ההוביט', גם אם הוא ממשיך אותו.

עריכה: אל תיקח אותי קשה...

אלא אכן... כל מי שקרא.

בין אם תאהב את שר הטבעות ובין אם לא, אפילו אם תחשוב שההוביט טוב יותר - יהיה מצחיק לומר ששר הטבעות תפל אליו, כי 'ההוביט' הוא ספרון ילדותי יחסית ופשוט, בעוד ששר הטבעות זאת יצירת ענק מורכבת ומתוכננת לפרטים, עולם שלם עם היסטוריה ומסורות ויצורים..

שר הטבעות וההוביט הם רק שני ספרים מתוך עולם שלם שטולקין המציא, שתולדותיו העיקריות כתובות ב"סימלמריון".

טולקין הוא גאון, ואי אפשר להכחיש (תיכנסו לאתרים של מעריצי שר הטבעות ותטעמו מעט מזה...).

לפי מה שקראתי, את ההוביט הוא כתב ראשון, וכנראה שבאמת פחות מושקע מצד פרטי העולם שבו. אחר-כך כתב טולקין את הסימלמריון ,אבל לא רצו להדפיס אותו כי הוא בעצם משעמם(גם אני לא קראתי אותו),ולכן המו"לים ביקשו ממנו לעשות ספר המשך להוביט. אך שר הטבעות כבר מבוסס על הסימלמריון, ולכן מורכב הרבה יותר. הוא בעצם מתאר רק פיסה קטנה מתוך עולם שלם.

לא חובה לאהוב את הספר, רק להבין שזה לא ספר קטן.   

מאז ההוביט, כך שלא נראה לי ששניהם לגמרי מבוססים על הסלימרמריליוריליון הנ"ל. ז"א -שר הטבעות כן, ההוביט לא נראה לי לגמרי.

המשחק של אנדר, למשל, הוא רק אחד מתוך

7 לפחות, ובכל זאת ברור שהוא העיקר

וכל השאר הם רק נסיונות חיורים למנף 

את ההצלחה.

ולגופו של ענין:

בסה"כ, חוץ מההוביט ושר הטבעות,

טולקין כתב עוד ספר אחד על אותו עולם:

הרפתקאות תום בומבדיל.

את הסילמריליון הוא לא סיים, 

והוא גם יצא אחרי מותו,

וכמו שכתבת, הוא משעמם.

תיאור של עולם ללא עלילה הוא לא מעניין.

לצורך השוואה, נגיד, הייתי לוקח את ספרי מיכאל שיינפלד,

שגם הם חולים באותה מחלה.

אם היו מקצצים מכל אלה שני שליש באורך הספר,

כלומר את החלק הכולל תיאורים בלבד

ללא התרחשויות,

הם היו ספרים נפלאים.

כמו שהשפות השלמות שטולקין המציא, על כלליהן והכל, לא נועדו לעניין את הקורא המצוי.

טולקין החליט ליצור לו עולם שכולל היסטוריה, אגדות, גזעים, שפות.. הכל. 

שר הטבעות ממש לא נועד להיות מינוף ההצלחה של ההוביט, ובכלל, לא נראה לי שמה שהיה חשוב לטולקין בשר הטבעות זאת ההצלחה, זה קצת יותר רציני מזה... (לא שאני הופך כעת את תרומתו לעולם לחשובה, אולי כן, לא יודע) קרא את המכתבים שהוא כתב, הוא עשה את זה בתור חובב שפות, בתור חובב, האיש היה פרופסור שאהב את זה.

אני אמנם מרחף הרבה על תיאורים, אבל זה בדיוק מה שגורם לי לחשוב עד כמה א' .. מדהים זה יכול להיות בקריאה יותר "עיונית", ב' עד כמה לא מדובר ברצון לצאת פופולארי.

ברור לי שאם אי פעם אהיה מספיק סבלן כדי לשים לב ולקלוט הכל - אהנה ואתרשם הרבה יותר.

מצחיק לדון על שר הטבעות ברובד שטחי כזה של הצלחה ופרסום. טולקין כתב "מנשמתו". היה לו חשוב ליצור את העולם הזה שבנה, ובלי קשר למה שיגידו אחר-כך על ספריו.

ודרך אגב, הוא כתב עוד ספרים מלבד על בומבדיל. חלק מהם יוצאים לאור רק בשנים האחרונות לאחר מותו, בעריכת בנו.

ושוב, לא חייבים ליהנות, רק להבין שהוא סופר גדול, יותר מאלה שתיארת, עין הקורא.

[אני נשמעת כמו טולקינאית מושבעת... טוב, אם תיכנסו לאתרים שציינתי, תיראו איך אנשים מנתחים שם את שר הטבעות כמעט כמו את התנ"ך, להבדיל... אני לא בעד להגיע לרמה כזו, אך שוב - אני חושבת שהספר הזה הוא גאוני. וזהו.]

אך בתור סיפור הוא חסר ערך סיפורי.

זה כמו לקרוא את כל המיתולוגיה היונית ברצף אחד.

ואגב, אם הוא בנה את העולם בלי לחשוב מה יחשבו עליו אחרי זה,

ורק כי היה לו חשוב ליצור עולם 'מנשמתו',

בודאי ובודאי שאני יכול לחשוב שהוא לא הצליח ליצור

עולם מעניין במיוחד.

סופר שמכניס הרבה פרטים ביצירה שלו

איננו גאוני בהכרח.

אולי להפך. (אמנות הקיצור הזכרתי?)

ואם לא אהבת את ההשוואות שלי,

אני מוכן להשוות אותו לאסימוב, למשל,

בטרילוגית המוסד והקיסרות,

או בקץ כלזמן,

שם הוא יצר עולמות מופלאים ומרתקים,

וההבדל ביניהם, שהעולמות של אסימוב

לא סובבים סביב שירי עצנים ותאורי נוף,

אלא סביב הפסיכולוגיה האנושית.

זה גאוני.

אגב, גם במשחק של אנדר,

שגם שם ללא ספק נוצרו כמה עולמות,

הדבר המרתק באמת הוא לא גוף העלילה

אלא הפסיכולוגיה שמאחוריה.

זה הדבר המרתק באמת בספרים.

וזה מה שטולקין (ושיינפלד) לא הבין.

הפסיכולוגיה היא הסיפור.

העלילה היא הרקע.

תאורי נוף ושאר ירקות הם רק תבלין.

בספר הזה יש הרבה הרבה יותר מדי מלח.

(ואפילו אסימוב, כשניסה לבר באופו מלאכותי

את סדרת המוסד וסדרת הרובוטים,

הצליח ליצור כמה ספרים משעממים להפליא.)

והסילמריליון - ככל הנראה אכן לא נועד להיות מרתק.

את הדוגמאות שהבאת קודם הבאת כדי להציג עוד מקרה בו ההמשך שכתב הסופר - איבד את החן ואת היופי וסתם חבל שנכתב...

אתה אומר את זה גם על טרילוגיית המוסד והקיסרות? 

(אמנות הקיצור לא הזכרת)

לא יודע אם יש בשר הטבעות פסיכולוגיה, אבל הוא גדוש ברעיונות ובחכמה, ובעלילה משובחת, ונופים ותיאורים אגב - לא בהכרח שוליים בספר, לא יודע למה החלטת שכן.

אני לא טוען שהעלילה לא מרתקת.

כתבתי לפחות פעם אחת - בלי העומס התיאורי זה היה ספר מרתק.

וחס ושלום שאגיד משהו רע על טרילוגית המוסד!!!!!!!!!!

התכוונתי לספרים שמחברים בין סדרת המוסד לסדרת הרובוטים

כמו ערב המוסד למשל...

ובענין תאורים - קראתי פעם

סיפור יפהפה על שיעור חיבור בכיתה חרדית,

הממחיש להפליא כמה התיאור הוא חלק שולי בסיפור.

אני לא זוכר משם הרבה,

אבל אני זוכר שהנושא היה הכינרת,

וחיבורי בנות הכיתה זמזמו באוזני המספרת

כזמזום מנוע הסירות על פני הכינרת בשעת בין ערביים.....

מישהו יודע על איזה ספר אני מדבר?

זה שזה כביר זה בטוח, כי הוא יוצר ממש חבל ארץ, שהכל בו מתוכנן ומתחבר. האם זה מעניין? כנראה עניין של טעם, ואורך רוח.

ואולךי עוד מעט תפרוץ הלהב, ואהיה מסוגלת לקחת אותו בשעטו"מ מהספריה....

חחח.. כן כן, גמאני עדיין לא קראתי אותו מפחד כל הנאמר לעיל.. אולי בזכותך סו"ס תבער האש בליבי.

לא קראת שר הטבעות?!

חשבתי שאת מסוגלת לספרים מורכבים...

(אני עדיין "נאבקת" בקריאת "וילט" שהמלצת עליו. לא יודעת, משום מה "ג'יין אייר" יותר זרם לי בזמנו...)

מישהו קרא את 20 אלף מיל מתחת למים והצליח לצלוח את הרשימות? (פסקאות שלמות של רשימה של איזה דגים הם ראו!)

לגבי שר הטבעות משהו בין ריחוף לקריאה.

ואגב, שר הטבעות הוא ספר שניסיתי בגיל מוקדם לקרוא אותו ולא הצלחתי להבין מה רוצים ממנו וסגרתי, כשגדלתי קצת יותר קראתי שוב ואהבתי.

דבר ראשון- אני דווקא כן קראתי את הרשימות של 20,000 מיל מתחת למים

דבר שני- מי אשכרה קרא את הספר הענק הזה שר הטבעות? (חוץ מהעובדה שאני בנאדם עצלן מכדי ללכת לספריה לקחת אותו וישלי אותו בבית באנגלית עם איזה 300,000 עמודים.... -ייותר מדי ארוך!-

ולגבי שר הטבעות, שווה את זה.

טולקין הוא אחד מסופרי הפנטזיה המתווי דרך !

טולקין לא מבזבז מילים .

ומי שמשתעמם ממנו לא נעים להכליל אבל הוא צר אופקים, כי ברור שטולקין זה עבודת אומנות שנעשתה מנפש של יוצר  גדול ומוכשר מאוד !

וז'ול וורן מי שלא אוהב מדע ומידע עדיף שלא יקרא אותו . כי  הוא מפוצץ את הספרים שלו במושגים על מדע , גאוגרפיה והיסטוריה .

וכן הכל מעניין , וכל ספר שלו שישבתי לקרוא  היה כתוב ביד אומן!  לא יכולתי לדלג על מילה!

הוא מסוג הסופרים שחוזרים לקרוא את הספרים שלהם שוב ושוב .

בס"ד

אבל כמדומני שפעם קראתי כל מילה בספר הזה..

מה קורה  בסיפור את המקום וכו'

בס"ד

קוראת קצת ואז מבינה שאי אפשר לקרוא עשרים עמודים על נוף ועוברת הלאה..

והירוק כבר לא ירוק

ומה שאמרנו אמש

רחוק, הו כמה רחוק.

אבל אצלנו הן מזמרות דווקא....

הדרורים פחות - העורבים, המיינות משתלטים על אמצעי המחיה שלהן.

מאוד מצער.

כדאי לזרוק פירורים מדי פעם לבקש מהשם שהם יגיעו אליהם ולא אל הבריונים שלעיל.

אולי תכתבו (אם אתם קוראים וזה לא ביטול תורה) על ספרים אהובים/מעניינים?

גם הבנות!

הספרים של רונית לוינשטיין מלץ נהדרים

אני מבטיחה שאני לא זקנה, אבל דבורה עומר - וואו.

אוּרי גם ספר מהמם. לא זוכרת במדויק את התוכן, אבל קראתי אותו בגיל מאוד צעיר (בהמלצת אמא), אז מניחה שסבבה.

הספר "אניגמה" זכור לי כמעניין ממש.

אם הנוער מעוניין בספרי פנטזיה, יש סדרה חדשה יחסית ונהדרת- שומרת הערים האבודות

הספר "פלא" (על ילד עם תסמונת כמו של מלאכי, או בסגנון)

ג' ד סלינג'ר אם רוצים משהו עם קצת פילוסופיה

גם הרוקי מרוקמי (לא מת עליו אבל שיהיה)

פול אוסטר חלק - מר ורטיגו, מוסיקת המקרה, טרילוגיה ניו יורקית

מילן קונדרה (הקלות הבלתי נסבלת של הקיום)

צרויה שלו אולי "כאב"

רוברט היינליין גר בארץ נכריה

צלה של הרוח קרלוס רואיס סאפון

ההסטוריה הסודית דונה טארט

חיפשה לנוער ויחסית נקי

לא חושבת שעונה על ההגדרה

אני לא יודע מה כללי המילון כאן ומה ההבדל בין נקי, ללא חשש של כלום, סטרילי וסבבה יחסית.

לדעתי הם מוגדרים בכל מקום כספרי נוער איכותיים. זה שיש שם קטע אחד שהוא אגב לב לבו של הסיפור ואי אפשר בלעדיו בשביל להבין את גודל העוצמה שם זה בדיוק העניין.

לגבי הרוקי לא בטוח שאני יודע למה הכוונה

איזה סגנון?

אל תיגע בזמיר, הרפר לי

לבדו ימות אדם, דויד....

אם את אוהבת בעלי חיים:

ג'יימס הריוט - כל ספריו

ג'ראלד דארל - היער השיכור

חברברי הסוואנה.  עוד ספר על איסוף באוסטרליה וזהו!

מסע קונטיקי, תור היידרגל

אינדיורנס

על איזה גיל מדובר בעצם? יהיה יותר קל לדייק.

ומה את אוהבת לקרוא. 

קוראים את הספר עם מילון ארמי-עברי ומילון למושגים במשנה וכד' (אם יש..)

ספר מקסים לנוער וגם למבוגרים. מאוד אהבתי.

ליאור אנגלמן(לא מפסיקים אהבה באמצע, קשורה בנפשו, סולם גנבים-אחד הספרים הכי טובים שקיימים בעולם הזה!!)

אורנה בורדמן (מלכה בעל כורחה, בודדה במערכה וכו') מספרים על תקופות היסטוריות יהודיות כמו מגילת אסתר בתקופת המכבים מנקודת מבט של אישה שהייתה שם, לדעתי מהמםםם

שלם יותר מלב שבור של אבי רק והודיה בונו, מאוד אהבתי...

חיים אקשטיין (סודות בין הסמטאות וכו') לדעתי יותר ילדותי מהשאר אבל אנלא יודעת לאיזה גילאים אז....

לאידעת למה את נגד ספרים חרדים אבל המסע אל קצה הארץ של דבורי רנד היה אחד הספרים הכי יפים ומרגשים שקראתי בחיים, קצת הסטוריה אבל הסיפור מהמםם ושווה את זה...

אני מדייקת יותר(: לגיל 17, אוהבת רומנים היסטוריים פרוזה והכלל פשוט שיהיה כיף לקרוא אותו שיהיה מעניין ומרגש ובשפה פשוטה.. ושיהיה יחסית נקי 

אם יש לכם עוד המלצות אני ממש ישמח(:

אבל כבר קראתי את כולם🤭וגם קראתי את כל אורנה בודרמן

פשוט ניסיתי המון ספרים חרדים ופחות אהבתי את הסגנון

יאו אבל נשמע ספר יפה מה שהמלצת אולי אני ינסה

ואם את פתוחה לזה-תנסי גם ספרים של רותי קפלר, אני קראתי את "אנוכי מבקש" ואהבתי מאוד...

יש גם שני ספרים מדהימים של אבישג צרחי, עד אחרי הנצח ומכאן ועד הנצח, עד אחרי הנצח קצת פחות נקי אבל מהמם ומכאן ומכאן ועד הנצח זה כאילו ספר המשך שלו, את תביני גם בלי לקרוא את הראשון אבל לדעתי כדאי לך לנסות גם את הראשון כי ככה יותר תביני וגם הוא יפיפה... אני קראתי קודם את הראשון והאמת שהוא גרם לי כאילו גם יותר להנות מהשני, לאידעת איך להסביר אבל מציעה לך לנסות, מקסימום-תדלגי על חלקים או משו.....

וואו, למה? זה אחד הספרים הכי הכי הכי טובים שקראתי!!!

למה לא אהבת?

בדיבורים וכו', לא הרגשתי עומק בספר; הפסקתי די מהתחלה.

אותו ספר,  אפשר לכתוב אחרת. 

עומק😅

לדעתי זה אחד הספרים הכי יפים, מרגשים ומלמדים שיש, בלי קשר לצורת הכתיבה המיוחדת...

ממליצה גם לך לנסות שוב לקרוא אותו אבל כמובן שזו בחירה שלך ואם לא מתאים לך-ברור שלא אכריח🤷😅

– "לב של דיו"

לנוער יותר צעיר לדעתי? אבל לא יודע, קראתי את הספר בערך 10 פעמים לפחות נראה לי אני יכול לדקלם בעל־פה. מאוד חמוד.

– "והיום איננו כלה" קריאה חובה

– טרילוגיית ארתור של קווין קרוסלי הולנד

(למען האמת קראתי רק את 2 הספרים הראשונים כי לא הצלחתי להשיג את השלישי אבל ממש מגניב) נראה שהספיקו לתרגם את הספר הראשון לעברית

– יומנו של חתול נודד (בדיעבד קצת קיטש אבל נהניתי מאוד בפעמיים הראשונות שקראתי)

כותב נדיר.

לא להכל התחברתי אבל יש כמה שממש אוהבת

הערפילאים העידן הראשון מנצח 

עכשיו את אקונין. רק בהתחלה.  הומור. ציני.  נראה לי שונה מספרי מתח אחרים.

לא כל כך נקי.

בעבר (עד גיל 20) נהניתי מאוד. הערפילאים סדרה מצויינת ו worldbuilding טוב.

קראתי בהנאה גם את הספרים הראשונים של גנזך אורות הסער...

מסקנותיי: הוא מקצוען על, אבל אין בספריו נשמה.

מקצוען = יודע את המלאכה. מעבר לזה שיש לו שגרת כתיבה פסיכית והוא פשוט מוציא לאור עוד ועוד ספרים, הוא אלוף בטכניקות של כתיבת סיפור *מושך*.

1. איך לעשות hook קבוע שהקורא ירצה להמשיך אחרי הפרק הראשון בלי לעצור

2. מיקס דמויות מגוון - דמות עמוקה, דמות קלילה, דמות שנמצאת בסבל, דמות יפה שגורמת לקורא ריגוש, דמות מסתורית שבקושי יודעים עליה משהו (Hoid), וכו' וכו'. זו מקצוענות על, ולכן מי שיגיד שהוא סופר לא טוב הוא טמבל.

3. איך לבנות עלילה ששזורה מההתחלה ועד הסוף, שהרמזים למה שיקרה בסוף מוזכרים בהתחלה וכו'.

4. Worldbuilding עשיר, עולם מגוון, תרבויות, בעלי חיים, דתות, קסמים, מנהגים (בגנזך אורות הסער - לא לכסות את יד ימין נחשב לא צנוע

אין בספריו נשמה = דווקא בשל המקצוענות שלו,  הוא מגלם אומנות ולא אמנות.

הוא מאוד שבלוני, הדמויות שלו עוברות תהליכים קלישאתיים וידועים מראש. המונולוגים של דלינאר בגנזך אורות הסער מרגישים כל כך מטופשים ומאולצים אחרי שקוראים ספרות איכותית (ויש בשפע רב). אפילו רק במדיום של הפנטזיה אין מה להשוות מבחינת נשמה בכתיבה בינו ובין הספרים של פטריק רות'פוס (טרילוגיית רוצח המלך שטרם הושלמה, ולא בכדי), שעד היום מפעימה אותי בכמה מהאלמנטים שהובאו שם (הקריאה בשם בתור ידיעה פנימית; האופן שבו הוא מכבד את המוזיקה כל כך דרך דמותו של קוות'ה; האופן שבו הוא מתאר את ההסתחררות סביב דמותה של דנה [?]; ועוד אינספור דוגמאות לאיכות) או ספריה היפהפיים של רובין הוב (פיץ והליצן, על ארבעת הטרילוגיות) שחובה חובה חובה לקרוא ולאהוב

סרטון קומי להמחשה:

המליצו לי ממש,

וקראתי,

ונחמד. מה ההתלהבות הגדולה?
ומתי יצא הספר האחרון?

הפקטור שמניתי הוא של "נשמה"... מרגיש שלרות'פוס יש הבנות עמוקות על החיים, ואלמנטים שהוא מציג לא בהכרח יהיו הfirst pick של סופר גס / קלישאתי.

(מודה שהמיניות המוגברת בפחדיו של האיש החכם לא פשוטה ליראי שמים אבל שם הרוח נקי)

וכן, נראה לי שזו עסקת חבילה - אם אתה כותב מהנשמה ולא מהמפעל היצירה שלך תתעכב בהיעדר השראה

דווקא אחד הדברים שאני אוהב אצל סנדרסון זה שהוא נקי.

לגבי רובין הוב- קראתי חלק, כבד מאד ותרגום מזעזע

בדיוק היום סיימתי את הספר האחרון "אסון"

בכללי, ברנדון הוא סופר אחלה

א. אף אחד לא ענה על השאלה אם מתאים לכם ספרים מהספריה הציבורית הרגילה. 

ב. מכיוון שאני רואה שיש כאן מגיבים ממש צעירים; אמנם הספרים בדרך כלל די

    די  נקיים, אבל לא בטוח שמתאימים לגילאים צעירים (16.....) ואני לא רוצה

    להיות המקלקלת..... יש מספיק על מה לעשות תשובה.

מחולקת לפי קטיגוריות. אבל.....היא נעלמה! לא יודעת לאן...!

כלומר, אולי, לא יודע אם אוהב.