לפעמים כן לפעמים לא. אולי בקריאות חוזרות התעמקתי יותר.

גם שטח, גם מיקום ומבנה..

לדוגמא מתואר על בנאדם שרץ בין המסדרונות, פונה, עובר מאחורי דלת הזזה..תיאור דרך, קיצר. אני תמיד אנסה לצייר לעצמי בראש איך זה הולך ואיך זה נראה.

אחרת אני פשוט לא עוקבת ולא מבינה מה הולך...

(אם לזה התכוונת בכלל..)

אבל בשר הטבעות זה חצי ספר תיאורים בערך, כל הזמן תיאורי שטח וצמחיה...

ושאלתי את עצמי אם אני אולי מפספס חלק נכבד מהחוויה, למרות שהסיפור בהחלט מובן.

פשוט קשה.

קשה מאוד..צריך כוח סבל חזק כדי לצלוח את 3 הפרקים הראשונים...

המירב שאני מסוגלת להגיע אליו זה שוליית הרוצח. זה הכי כבד שלי.

זאת הידיעה שהוא לא עומד להיגמר כל כך מהר...

כשיהיה לי מחסור חמור בחומר קריאה ועודף זמן מיותר...

כי הייתי מנסה לבנות את המקום בראש..ואם זה חלק כ"כ נכבד מהספר אז...זאת היתה מן הסתם עבודה קשה.

ואני קוראת לאט אז בכלל..

למרות שעברו שנתיים או יותר מאז שקראתי את הספר לאחרונה.

לא זכור לי  תיאורים לחינם .

טולקין וכמוהו רוב הסופרים הגדולים, לא מתארים דבר שלא או אירוע שלא נזקק לעלילה .

מכיוון שאני קורא לאט אני ממליץ לכולם להקדיש לטולקין טיפה יותר זמן כדי למצות את חווית הקריאה .

שבה אשים לב להכל.

אז בינתיים אסתפק באיך שאני קורא.

זה ממש משעמם!!! יותר מידי תיאורי נוף ויותר מידי ספרותי..

חתיכת מריחה....

הספר הזה הוא רב מרח

כמו כל סופר בן ימינו שיצא לו ספר טוב אחד

(ההוביט) והוא כתב לו עוד 3 המשכים או יותר

שמוטב היה שלא נכתבו....

תגיד שאתה חושב שזאת מריחה, (וזה כמובן לא נכון, אם כי אני עצמי מרחף הרבה) ותכתוב שאתה לא מתחבר...

אבל לומר ששר הטבעות הוא המשך ל'ההוביט'??!? זה מגוחך לחלוטין!

גם סיפורית שר הטבעות הוא המשך הסיפור של בילבו.

וגם כרונולוגית

ההוביט הוא ספרו הראשון של טולקין.

ושר הטבעות נכתב כמעט 20 שנה אחריו.

https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A9%D7%A8_%D7%94%D7%98%D7%91%D7%A2%D7%95%D7%AA

אבל הוא העיקר, מכל בחינה הוא העיקר ו'ההוביט' תפל לו...

ההפרש ביניהם הוא אדיר. 

לא שמת לב שזה המשך הסיפור?

אבל כל מי שקרה את שני הספרים יודע ששר הטבעות מאפיל על 'ההוביט' מכל בחינה.

ולכן, מצחיק לקרוא לו "המשך לא מוצלח" בשעה שהוא עיקרי בהרבה מ'ההוביט', גם אם הוא ממשיך אותו.

עריכה: אל תיקח אותי קשה...

אלא אכן... כל מי שקרא.

בין אם תאהב את שר הטבעות ובין אם לא, אפילו אם תחשוב שההוביט טוב יותר - יהיה מצחיק לומר ששר הטבעות תפל אליו, כי 'ההוביט' הוא ספרון ילדותי יחסית ופשוט, בעוד ששר הטבעות זאת יצירת ענק מורכבת ומתוכננת לפרטים, עולם שלם עם היסטוריה ומסורות ויצורים..

שר הטבעות וההוביט הם רק שני ספרים מתוך עולם שלם שטולקין המציא, שתולדותיו העיקריות כתובות ב"סימלמריון".

טולקין הוא גאון, ואי אפשר להכחיש (תיכנסו לאתרים של מעריצי שר הטבעות ותטעמו מעט מזה...).

לפי מה שקראתי, את ההוביט הוא כתב ראשון, וכנראה שבאמת פחות מושקע מצד פרטי העולם שבו. אחר-כך כתב טולקין את הסימלמריון ,אבל לא רצו להדפיס אותו כי הוא בעצם משעמם(גם אני לא קראתי אותו),ולכן המו"לים ביקשו ממנו לעשות ספר המשך להוביט. אך שר הטבעות כבר מבוסס על הסימלמריון, ולכן מורכב הרבה יותר. הוא בעצם מתאר רק פיסה קטנה מתוך עולם שלם.

לא חובה לאהוב את הספר, רק להבין שזה לא ספר קטן.   

מאז ההוביט, כך שלא נראה לי ששניהם לגמרי מבוססים על הסלימרמריליוריליון הנ"ל. ז"א -שר הטבעות כן, ההוביט לא נראה לי לגמרי.

המשחק של אנדר, למשל, הוא רק אחד מתוך

7 לפחות, ובכל זאת ברור שהוא העיקר

וכל השאר הם רק נסיונות חיורים למנף 

את ההצלחה.

ולגופו של ענין:

בסה"כ, חוץ מההוביט ושר הטבעות,

טולקין כתב עוד ספר אחד על אותו עולם:

הרפתקאות תום בומבדיל.

את הסילמריליון הוא לא סיים, 

והוא גם יצא אחרי מותו,

וכמו שכתבת, הוא משעמם.

תיאור של עולם ללא עלילה הוא לא מעניין.

לצורך השוואה, נגיד, הייתי לוקח את ספרי מיכאל שיינפלד,

שגם הם חולים באותה מחלה.

אם היו מקצצים מכל אלה שני שליש באורך הספר,

כלומר את החלק הכולל תיאורים בלבד

ללא התרחשויות,

הם היו ספרים נפלאים.

כמו שהשפות השלמות שטולקין המציא, על כלליהן והכל, לא נועדו לעניין את הקורא המצוי.

טולקין החליט ליצור לו עולם שכולל היסטוריה, אגדות, גזעים, שפות.. הכל. 

שר הטבעות ממש לא נועד להיות מינוף ההצלחה של ההוביט, ובכלל, לא נראה לי שמה שהיה חשוב לטולקין בשר הטבעות זאת ההצלחה, זה קצת יותר רציני מזה... (לא שאני הופך כעת את תרומתו לעולם לחשובה, אולי כן, לא יודע) קרא את המכתבים שהוא כתב, הוא עשה את זה בתור חובב שפות, בתור חובב, האיש היה פרופסור שאהב את זה.

אני אמנם מרחף הרבה על תיאורים, אבל זה בדיוק מה שגורם לי לחשוב עד כמה א' .. מדהים זה יכול להיות בקריאה יותר "עיונית", ב' עד כמה לא מדובר ברצון לצאת פופולארי.

ברור לי שאם אי פעם אהיה מספיק סבלן כדי לשים לב ולקלוט הכל - אהנה ואתרשם הרבה יותר.

מצחיק לדון על שר הטבעות ברובד שטחי כזה של הצלחה ופרסום. טולקין כתב "מנשמתו". היה לו חשוב ליצור את העולם הזה שבנה, ובלי קשר למה שיגידו אחר-כך על ספריו.

ודרך אגב, הוא כתב עוד ספרים מלבד על בומבדיל. חלק מהם יוצאים לאור רק בשנים האחרונות לאחר מותו, בעריכת בנו.

ושוב, לא חייבים ליהנות, רק להבין שהוא סופר גדול, יותר מאלה שתיארת, עין הקורא.

[אני נשמעת כמו טולקינאית מושבעת... טוב, אם תיכנסו לאתרים שציינתי, תיראו איך אנשים מנתחים שם את שר הטבעות כמעט כמו את התנ"ך, להבדיל... אני לא בעד להגיע לרמה כזו, אך שוב - אני חושבת שהספר הזה הוא גאוני. וזהו.]

אך בתור סיפור הוא חסר ערך סיפורי.

זה כמו לקרוא את כל המיתולוגיה היונית ברצף אחד.

ואגב, אם הוא בנה את העולם בלי לחשוב מה יחשבו עליו אחרי זה,

ורק כי היה לו חשוב ליצור עולם 'מנשמתו',

בודאי ובודאי שאני יכול לחשוב שהוא לא הצליח ליצור

עולם מעניין במיוחד.

סופר שמכניס הרבה פרטים ביצירה שלו

איננו גאוני בהכרח.

אולי להפך. (אמנות הקיצור הזכרתי?)

ואם לא אהבת את ההשוואות שלי,

אני מוכן להשוות אותו לאסימוב, למשל,

בטרילוגית המוסד והקיסרות,

או בקץ כלזמן,

שם הוא יצר עולמות מופלאים ומרתקים,

וההבדל ביניהם, שהעולמות של אסימוב

לא סובבים סביב שירי עצנים ותאורי נוף,

אלא סביב הפסיכולוגיה האנושית.

זה גאוני.

אגב, גם במשחק של אנדר,

שגם שם ללא ספק נוצרו כמה עולמות,

הדבר המרתק באמת הוא לא גוף העלילה

אלא הפסיכולוגיה שמאחוריה.

זה הדבר המרתק באמת בספרים.

וזה מה שטולקין (ושיינפלד) לא הבין.

הפסיכולוגיה היא הסיפור.

העלילה היא הרקע.

תאורי נוף ושאר ירקות הם רק תבלין.

בספר הזה יש הרבה הרבה יותר מדי מלח.

(ואפילו אסימוב, כשניסה לבר באופו מלאכותי

את סדרת המוסד וסדרת הרובוטים,

הצליח ליצור כמה ספרים משעממים להפליא.)

והסילמריליון - ככל הנראה אכן לא נועד להיות מרתק.

את הדוגמאות שהבאת קודם הבאת כדי להציג עוד מקרה בו ההמשך שכתב הסופר - איבד את החן ואת היופי וסתם חבל שנכתב...

אתה אומר את זה גם על טרילוגיית המוסד והקיסרות? 

(אמנות הקיצור לא הזכרת)

לא יודע אם יש בשר הטבעות פסיכולוגיה, אבל הוא גדוש ברעיונות ובחכמה, ובעלילה משובחת, ונופים ותיאורים אגב - לא בהכרח שוליים בספר, לא יודע למה החלטת שכן.

אני לא טוען שהעלילה לא מרתקת.

כתבתי לפחות פעם אחת - בלי העומס התיאורי זה היה ספר מרתק.

וחס ושלום שאגיד משהו רע על טרילוגית המוסד!!!!!!!!!!

התכוונתי לספרים שמחברים בין סדרת המוסד לסדרת הרובוטים

כמו ערב המוסד למשל...

ובענין תאורים - קראתי פעם

סיפור יפהפה על שיעור חיבור בכיתה חרדית,

הממחיש להפליא כמה התיאור הוא חלק שולי בסיפור.

אני לא זוכר משם הרבה,

אבל אני זוכר שהנושא היה הכינרת,

וחיבורי בנות הכיתה זמזמו באוזני המספרת

כזמזום מנוע הסירות על פני הכינרת בשעת בין ערביים.....

מישהו יודע על איזה ספר אני מדבר?

זה שזה כביר זה בטוח, כי הוא יוצר ממש חבל ארץ, שהכל בו מתוכנן ומתחבר. האם זה מעניין? כנראה עניין של טעם, ואורך רוח.

ואולךי עוד מעט תפרוץ הלהב, ואהיה מסוגלת לקחת אותו בשעטו"מ מהספריה....

חחח.. כן כן, גמאני עדיין לא קראתי אותו מפחד כל הנאמר לעיל.. אולי בזכותך סו"ס תבער האש בליבי.

לא קראת שר הטבעות?!

חשבתי שאת מסוגלת לספרים מורכבים...

(אני עדיין "נאבקת" בקריאת "וילט" שהמלצת עליו. לא יודעת, משום מה "ג'יין אייר" יותר זרם לי בזמנו...)

מישהו קרא את 20 אלף מיל מתחת למים והצליח לצלוח את הרשימות? (פסקאות שלמות של רשימה של איזה דגים הם ראו!)

לגבי שר הטבעות משהו בין ריחוף לקריאה.

ואגב, שר הטבעות הוא ספר שניסיתי בגיל מוקדם לקרוא אותו ולא הצלחתי להבין מה רוצים ממנו וסגרתי, כשגדלתי קצת יותר קראתי שוב ואהבתי.

דבר ראשון- אני דווקא כן קראתי את הרשימות של 20,000 מיל מתחת למים

דבר שני- מי אשכרה קרא את הספר הענק הזה שר הטבעות? (חוץ מהעובדה שאני בנאדם עצלן מכדי ללכת לספריה לקחת אותו וישלי אותו בבית באנגלית עם איזה 300,000 עמודים.... -ייותר מדי ארוך!-

ולגבי שר הטבעות, שווה את זה.

טולקין הוא אחד מסופרי הפנטזיה המתווי דרך !

טולקין לא מבזבז מילים .

ומי שמשתעמם ממנו לא נעים להכליל אבל הוא צר אופקים, כי ברור שטולקין זה עבודת אומנות שנעשתה מנפש של יוצר  גדול ומוכשר מאוד !

וז'ול וורן מי שלא אוהב מדע ומידע עדיף שלא יקרא אותו . כי  הוא מפוצץ את הספרים שלו במושגים על מדע , גאוגרפיה והיסטוריה .

וכן הכל מעניין , וכל ספר שלו שישבתי לקרוא  היה כתוב ביד אומן!  לא יכולתי לדלג על מילה!

הוא מסוג הסופרים שחוזרים לקרוא את הספרים שלהם שוב ושוב .

בס"ד

אבל כמדומני שפעם קראתי כל מילה בספר הזה..

מה קורה  בסיפור את המקום וכו'

בס"ד

קוראת קצת ואז מבינה שאי אפשר לקרוא עשרים עמודים על נוף ועוברת הלאה..

קראתי בעבר חלק ממנו, אבל לא זוכר כ"כ.

קראתי לפני המון שנים, למעלה מעשור.

אגב, קוראים לו מסעב חסן יוסוף.

יש גם ערך בויקיפדיה.

את הספר השני שלו, לא חושבת שכדאי לקרוא. מן הסתם מלא נצרות. הוא הרי התנצר.

הלך לכיוון השני, לדת ה"אהבה"......

חבל.

חושבת שהוא מעכל את עצמו עם הרצון להראות את האמת. אין טעם. עשיו שונא ליעקב. אלא שהוא לא יודע

את זה. אנחנו כבר רגילים ודי מחוסנים....לצערנו.

אהבתי את מצרפי המקרים ואת מה שאחרים חושבים בי.

המדריך לימים הקרובים, נחמד, הקבוע היחיד יש לו קונצפט נחמד, אבל הולך ומתדרדר לקראת הסוף. הטוויסט פשוט נורא ואיום.

הספר האחרון שלו, שאפילו לא זכרתי והייתי צריכה ללכת למדף לבדוק את השם שלו, לא אהבתי בו שום דבר בערך, הקונצפט המבטיח מתבזבז על עיסוק חופר ומשמעם בדימיקות של קבוצת חברים. זה כאילו כדי לתת רקע לתעלומה, אבל אם קודם אמרת שיש רצח, לא מעניין אותי מי חבר של מי ומי שונא את מי.

ספולליר כללי אם משנה לך: ברור מאליו מי הרוצח, אבל אומרים במפורש זה לא הוא, רק כדי בסוף להגיד שזה כן הוא בדרך טיפה מתחכמת, אבל תכלס זה אותו הדבר.

כי עכשיו אני בתחילתו.

קראתי את "מצרפי המקרים" ואהבתי ממש, גם את העלילה ובמיוחד את הטוויסט בסוף.

ועכשיו אני בתחילת כהרף עין, ועוד כמה ימים יגיע גם ל"מה שאחרים חושבים בי"

תודה

יש מקוריות בכתיבה שלו. גם בסיפורים הקצרים שיש באתר שלו. בהחלט ייחודי.

אני ממש אהבתי את מצרפי המקרים, ואת המדריך לימים הקרובים. את הקבוע היחדי אני לא ממש זוכר, והספר האחרון באמת היה פחות מוצלח.

ואמנם, אני מסכים קצת גם עם הביקורת של חושבת-בקופסא

נכנסתי עכשיו לאתר, נראה מעניין, תודה

מגלים שהגיבור הראשי שיש לו פגם שהוא לא יכול להחליף את התודעה שלו עם אחרים כמו כולם, כשהוא כן מחליף הוא פשוט יוצר העתק של עצמו בגוף של האדם השני, והוא בעצם ווירוס שמשתלט על כולם לאט ולאט ויוצר דיסטופיה שבה כל התשתיות קורסות ולכל האנשים יש רק התודעה שלו. הסוף.

חוץ מזה שזה "סוף עצוב" זה בעיקר מאוד לא מספק ועושה ההפך מסיפור טוב של סגירה של העלילה שבה גיבור השיג את המטרה שלו.

חוץ מסוף הזה הקונצפט כן מאוד יצירתי ורואים איך הוא חשב על איך הרעיון הזה ישפיע על החברה וכל השימושים שיכולים להיות לו.

בגדול הספרים שלו מאוד יצירתיים ומעניינים, קשה אפילו להכניס אותם ברוב המקרים לקטגוריה של מדע בדיוני או פנטזיה כי זה גם גם ואף אחד מהם בו זמנית.אבל מבחינצ דמויות, רואים שהוא מאוד אוהב את הגיבור בתחילת שנות ה30 לחייו, לא יוצלח כזה, ועם ידידה שהיא אולי-ובעצם-בסוף-לא-רומנטית.

באמת הכי אהבתי את "מה שאחרים חושבים בי", זה הראשון שקראתי. הקונצפט גם כן מפותח לכל תחומי החיים. הדילמה בחיים של הגיבור הראשי עם קריאת המחשבות שלו יכולה להילקח בקלות לדילמה יותר מציאותית של עד כמה בן אדם רוצה להיות מושפע מהחברה ועד כמה להיות "אני עצמי טהור". מעניין לראות איך כל קוראי המחשבות משתמשים ביכולת שלהם כדי לחיות חיים שונים ומגוונים ויש להם אופי שונה ומעניין, ואיך היכולת הזו משפיע עליהם אחרת. העלילה עצמה יחסית מוצלחת ומעניינת למרות שרואים שגם כאן רואים שמעניין אותו יותר דמויות והיחסים בניהם מאשר עלילה והתרחשות, אבל דווקא כאן זה עובד. מה שלא אהבתי זה שוב הידידה-שהיא-לא-חברה, ואיך הנבל בסוף לא אשם בכלום כי החומר הזה הפך אותו למרושע והכל נסלח בלי השלכות. אבל עליו בהחלט הייתי ממליצה לאחרים על הספר הזה.

אבל מצחיק אותי לראות איך הספרים של יואב בלום מצליחים בכזו קלות לפתח חשיבה פילוסופית קלה.

תנסי מצרפי המקרים. הוא מקסים ורגוע, ויחד עם זאת גם טרגי. יואב בלום אוהב טרגדיות, אבל בסגנון מיוחד משל עצמו..

(מצרפי המקרים, החוק למניעת בדידות, המדריך לימים הקרובים לדעתי גם)

אבל אני לא קונה את הספרים אצלנו אז גם אם אהבתי וגם אם לא (כן, אהבתי) זה לא משנה.

השאלה היא מה דעתך עליהם.

החוק למניעת בדידות היה עם סוף מעצבן אם אני זוכר נכון.

לפני שנים, בישיבה, מישהו סיפר לי שחבר חדר שלו מקריא לו סרנדות לפני השינה.

תנסה מקטרת.

להקריא שירה עם מקטרת נשמע מקסים.

רק בגלל הפסקות עישון....

צריך לעשות הפסקות לא עישון.

זה לא משנה.

לא כיף לצפות עם כל המעברים לקלוז־אפ קיצוני ומטריד.

עוד סיבה להעדיף חתולים על־פני אנשים.

וזכרתי את הרעיון הכללי. אז...

לא אכפת לי

תוך כמה זמן אתם מתכננים לענות?

עיין נא בכמה פורומים אחורה בפורום סופרים. כתבתי שם רשימה ארוכה.

בהצלחה!

מצד אחד יש זכויות יוצרים, ומוסר דרך ארץ וכו',

מצד שני יש שיאמרו שזה זוטו של ים וכו'.

ולמה ספרים בדרייב, אם אפשר לשאול? אתה קורא במחשב?

יש אפליקציות טובות לזה, בתשלום סמלי או יותר

אבל אני לא מכירה לעומק כי אני קוראת אותם מודפסים

פשוט יש לי קורא ספרים

ולא בא לי לשלם על כל ספר שאני קורא, אני קורא מלא ספרים ולוקח לי לילה לספר גדול, אז לא חבל על הכסף?

ויפה על הציטוט בחתימה

אילו היה לי כח הייתי קוראת שוב את הסדרה ומוציאה משם ציטוטים יפים לשמור לי

ייצבה אצלי המון יסודות לעבודת השם ולעבודה פנימית.

מי הכי אהבת מהדמויות, ואיזה ספר לדעתך הכי חשוב?

מה הכוונה ספר הכי חשוב? מבחינת מה?

מהדמויות מאוד התחברתי לטורנאל מהספר האחרון אבל יש עוד הרבה

אני חושבת שאיסתרק הוא הספר הכי הכי

אבל הדמות שהתחברתי אליה היא מהללאל

זה שאיסתרק קוצר את המקום הראשון זה דבר מוסכם

אמנם לצערי קראתי את הסדרה בסדר מבולגן, כך שזה מעט פגם לי בקריאת איסתרק שהסוף צפוי... אך חלק גדול מההנאה בקריאה הוא החזרה פעם שניה ושלישית ולא רק העלילה. כך שנותרתי עם הנאה

שקידה במסך,
אני רואה את זה עליי, ככל שאני יותר במסך
ככה אני פחות רוצה לקרוא ספרים...

אבל קראתי לא מזמן את נמר השלג של צ'ינגיס אייטמטוב

ואמנם לא לגמרי גלאט (לא משהו מוגזם או משהו)

אבל... וואו.

תודה על התגובה. אני כל כך אוהבת לנתח ספרים (טובים!)

"והיום איננו כלה" מתעלה עליו מכל בחינה ובייחוד ברמה הטכנית.

אבל אלה שני סיפורים שונים ואני חושב ש"נמר השלג" נוגע בעניינים מאוד מהותיים, בעומקם של דברים.

נראה לי על פניו ספר רציני. כן?

קראתי לפני שנים

ועדיין זוכרת לטובה את הדמויות, העלילה, המסרים.

תהני

יש סקאלה של ספרים, כמו סקאלה של רמה תורנית. ולדעתי זה תלוי בכותב וביראת שמים שלו..

אלה ספרים שהכותב או הספר מדברים על העולם הדתי:

אבידות- מיכאל שיינפלד

וגם מים שאין להם סוף - מיכאל שיינפלד

וגם עד שנגיע הביתה- מיכאל שיינפלד

הרב ליאור אנגלמן כתב ספרים יפים-

לא מפסיקים אהבה באמצע,

קשורה בנפשו

סולם גנבים

הספרים שלו כתובים טוב והדמויות מעניינות.

שמונה דקות אור- של ליהרז טויטו פרומן,

מספר על הרב מנחם פרומן זצ"ל, כביכול מנקודת המבט של אשתו אבל בצורה של סיפור עלילתי מעניין ויפהפה לדעתי.

הקדוש ברוך הוא וארבע רווקות מהשומרון- יפה ממש ברעיון המרכזי וגם הספר עצמו כתוב טוב

השנה שאחרי הפור- אברהם אליצור- ספר טוב באווירה ישיבתית

וכמובן חרשתא- של יהודית קגן. ספר ביכורים אבל כתוב ממש טוב, ברמה איכותית מאד

ספרי סיפורים ששווה לקרוא:

וופלים לימון, של יהודה גזבר

סיפור קטן- ספר שיצא לפני בערך 17 שנים עם הסיפורים של העלון עולם קטן

גלגל חוזר- איתן הוד

חצי חלון, חצי מראה- של מוני אנדר. זה בעצם ספר חרדי אבל אנושי מאד, ולכן הוא לא חרדי קלאסי.

יש עוד כמה, אבל נראה לי זה מספיק להפעם.

ויש גם ספרים חילוניים שאהבתי, לרשימה אחרת

סולם גנבים לא אהבתי - זה של הרב ליאור אנגלמן?!

4 רווקות מהשומרון - לא הייתי ממליצה. לגמרי לא. מאוד לא צנוע

בלשון המעטה. רק הולך ומדרדר. די הזדעזעתי . בכל זאת, בחורה דתית.

אנסה בלי נדר את היתר.

ספרים חילונים אני מכירה , ראי את הרשימה שלי

אם את רוצה, כדי למנוע כפילויות (בערך מלפני חודש וחצי,

חודשיים).

מוכנה לשמוע עוד. אין הרבה ספרים טובים, לצערי.

תבורכי.

ושהמסר שלהם צנוע וטהור?

לי ב"ה יש מספיק ספרים בספריה- קוראת הכל.

ואני חושבת שלפעמים המסרים גדולים יותר מהסיפור עצמו...

באמת בספר "הקב"ה וארבע רווקות מהשומרון" יש תיאור של תהליך שהבחורה עוברת.

כן היא נהיית פחות "שומרת" על ההלכה ועל הגדרות והצניעות.

אבל המסר הוא, ובכן, המסר הוא, שהשם יתברך נמצא איתה. 

שם שום מסר מיוחד מלבד קלות ראש וחוסר גבולות.....לא הרגשתי שום שום הערכה

לבחורה הזו. וגם הספר לא מעניין במיוחד בכלל.

בודאי שהקב"ה נמצא איתנו בכל, אבל אנחנו נעשה את כל התועבות ונאמר בגלגול עיניים צדקני

שהשם איתנו?  במה זה בדיוק מתבטא? מה הקשר שלך לבורא העולם, איך את מבטאת אותו מלבד

לעשות ככל העולה על רוחך ולהגיד שאת מחוברת להשם? זה קצת נוצרי, הייתי אומרת...

אני מדברת על הספר כמובן.

אבל באמת, מעדיפה אם אין ברירה לקרוא משהו לא צנוע

של גויים או חילונים, רק לא פריצות במעטה של יראת שמים.

אני קוראת גם ספרים לא משלנו ולא דתיים ולא עם מוסר יהודי דווקא.

כן מאוד מעדיפה לקרוא ספרים נקיים. אבל לצערי, אין כאלה כמעט.

אם תעייני ברשימת הספרים ששלחתי לפורום פעם, תראי שרוב

הספרים, בעצם, כולם כמעט, הם ספרים לא משלנו.

אם את לא מוצאת את הרשימה, תכתבי לי ואשתדל לחפש ולשלוח

(אם אדע איך, אני די סתומה לגבי כל הקשור למחשבים, טכניקה

וכו'....)

נורא תודה על ההתייחסות שלך. זוכרת שענית לי פעם כששאלתי אם

קוראים שאת קוראת.

של ויקטוריה היסלופ.

ספר טוב, גם סקירה היסטורית ברקע העלילה, על סלוניקי בתקופות שונות.

לקראת הסוף, נו....בכל זאת סופרת לא יהודיה לא דתית גויה.

לא יהודיה לא דתיה

גויה?

זה לחיוב או שלילה?

איך זה קשור לספר?

שרוב הספר ממש טוב לדעתי; העלילה, הדמויות, הסיקור ההיסטורי מאוד מעניין -

נוגע גם קצת בנו, היהודים שם. לקראת הסוף יש דבר מה שאחת הדמויות המשמעותיות

מתייחסת לזה בקלילות; וזה הפריע לי. כי כל הספר - נקי. אני חושבת שגם הגויים

מצווים על לא תנאף והפריעה לי התגובה (גם של הכותבת, ככל הנראה).

אם יש דבר מה שלא עומד במוסר הבסיסי, ושמתואר, לפחות להתייחס לזה.

שכתבה יהודיה איטלקיה שהיתה במחנות השמדה.

מתארת היטב, כותבת היטב, אבל איזה הבדל בין

אדם חילוני שכותב ספר כזה לאדם שומר מצוות

שכותב ספר על השואה; שמים וארץ.

וגם אז נראלי יותר צופה אבל גם קורא הרבה (בעיקר בפורום)