אני זקוקה לו נפשית עצם זה שאני רואה אותו אומר תהילים לידי או מילות חיזוק זה מעודד אותי ונותן לי כח.

בהתחלה בבית גם עוזר לי עם מגע,מחמם כרית חימום מרתיח מים לבקבוק מים חמים,מתזמן צירים וכו'.

בלידה עצמה ליד הראש שלי

מוכח כמזרז לידה!!!!!

הולכת עם מלווה והוא מגיע מיד אחרי הלידה

גם אצלינו כנ"ל בתחילה עוד נמצא מעט מחוץ לחדר, כדי לדעת איך מתקדם וכו' כשהענינים מתחילים להתקדם, הוא יוצא מחוץ לביה"ח ומוכח אצלינו לפחות פעמיים, ברגע שהוא יצא מביה"ח והתחיל מעט להתרחק, קיבל ממני טלפון מזל"ט!!!!

אמא שלי תמיד נמצאת איתי בלידות כך שאני לא לבד...

מעודד מרגיע ותומך.

לא מסוגלת לחשוב על אף אחד אחר איתי בלידה- גם לא אמא...

צריכה להרגיש שאנחנו עוברים את זה יחד. קשה לי לחשוב שאני צריכה לנסות לספר לו מה ואיך היה 

אבל באיזשהו שלב הוא לא יכל יותר ..אז הוא יצא וחזר ויצא וחזר..

כמו שנאמר כאן כל התרחקות שלו מקדמת אותי... אז בלידה האחרונה הייתה איתי דולה והוא הולך ובא

יש ענין רוחני שהלידה זה לא מקום של הבעל. ולכן דווקא כשהוא נמצא לא לידי - או נרדם לכמה דקות באחד המקרים- היתה התקדמות בלידה. ועם זאת אני לא מוותרת על התמיכה הענקית שלו ולכן הוא יוצא ונכנס

הלידות שלי יחסית ארוכות, אז זה רעיון לנסות בתור סגולה לקיצור הלידה, במיוחד שאני יודעת שאני לא יכולה לקחת אפידורל וכ"כ רוצה!

שמבחינת השפע האלוקי שיש בזמן לידה (אל תתפסי אותי בדיוק במילים) זה לא מתאים שהבעל יהיה בדיוק נוכח שם. הוא יכול להיות קרוב וכמובן להועיל בתפילות ולקדם בדרך משלו את הלידה. אבל תראי מה כ"כ הרבה בנות כתבו פה על ההתקדמות שהיתה בלידה בדיוק כשהבעל יצא.

אישית- הלידה הראשונה היתה ארוכה. באיזה שהוא שלב היה די תקוע ולא התקדם הרבה זמן. גם אמא שלי היתה איתי אז לא הפריע לי שבעלי נמנם לכמה דקות. ודווקא אז פתאום היתה קפיצה והגעתי לפתיחה 10. 

אח"כ שמעתי את  הדבר הזה על הנוכחות של הבעל ודיברנו על זה. בעלי מאד מאד תומך בי בלידות ולא רציתי שהוא לא יהיה. אבל הוא בחכמתו יצא ונכנס מהחדר בלי שאני הרגשתי וזה לא הפריע לי. בלידה האחרונה היתה איתי דולה ואז הוא הרגיש לגמרי משוחרר לצאת. ובאמת הלידה היתה מאד מהירה (והכי קלה שהיתה לי) ובלי כוונה הוא בדיוק פספס את השניה שהתינוק יצא. זה קצת ביאס אותי... אבל הגיע ממש מיד אחרי. והיה מופתע שזה הלך כ"כ מהר.

נראה לי שהדברים האלה מסתדרים עם כל מה שכתבו פה על כל שלידה מאז ומתמיד היתה ארוע מאד נשי- רק נשים סובבו את היולדת והבעל תמך מרחוק. 

אני לא אומרת שזו הנהגה לכולם. וכמובן שזה מאד מאד אישי לכל זוג. וכל זוג יעשה מה שמתאים לו כמובן.

אבל הסגנון שלך- ששולל דרכים אחרות ממה שנראה לך- לא נראה לי כ" מתאים לדיון שכזה.

בידיים מלאות לכולנו!!!

הסיפורים הללו לא מוכיחים דברים בהקשר למציאות, ויש הרבה נשים צדיקות שאומרות כל מיני דברים..

אני אישית לא מאמינה בדברים האלה, במיוחד כשאין להם מקור.. מסתבר שזה באמת אישי ושכל אחת תעשה מה שטוב לה.

ואמר לי להתאפק ואיך שחזר לא יכל להיכנס שוב כי הייתה לידה פעילה ותוך כמה דקות ב"ה נכנס לראות את התינוק

אין כמוהו בעולם כולו.

לא דנה, כל מקרה לגופו, אבל לא מסוגלת להבין בעלים שיוצאים.

אתה לא מסוגל? קשה לך?

ולאשתך נעים עכשיו, הא?

אחד מגודלי המיילדים אמר פעם ( אחפש בהזדמנות את השם והמקור)- כשם שהכנסת את אשתך להיריון באהבה, כך תוציא אותה ממנו.

ואני ובעלי מאוד מאמינים בזה.

זה בכלל לא קשור עם נעים לו או לא, ואם לאשתו נעים.

מה זה? הפגנת סולידריות עם הכאב??

יש הרבה גברים שיוצאים-  כי יש בזה לפעמים גם בעייתיות הלכתית,

בזמן שאשתו אסורה,

לראות אותה -לעיתים בחוסר צניעות (גם כשעומדים מהצד של הראש,)

אין לו אפשרות להקל עליה פיזית.

(ואל תקפצו עלי עם כל המתירים, שאני יודעת שיש- אני מדברת על הרבה רבנים שאוסרים!!!)

באופן אישי-

לא הייתי רוצה שבעלי יראה אותי בזמן לידה.

זה לא זמן מחמיא לאישה.

זה זמן נשי ופרטי- נשים אחרות מתאימות לי באותה סיטואציה.

דקה אחר כך- מתאימה לי כדי לחלוק איתו את ההתרגשות והשמחה.

איתך. 

הפגנת סולידריות עם האישה זה די מינימום שנדרש מבעל, לא?

אשתו נותנת לו ילד בייסורים, והוא יוצא להפסקות קפה? או משוטט להירגע?

אם הגבר עומד ליד האישה ומתבונן בה ורק בה, כמו שבעלי עשה, אין שום בעיה הלכתית, אין שום צידוק ליציאה החוצה.

זה שאין לו אפשרות להקל פיזית מחייב אותו כפליים להקל עליה נפשית ולעמוד הכי קרוב שיכול ברגעים הכי קשים לה.

אני חושבת שאת טועה שלידה היא זמן שלא מחמיא לאישה.

מה האישה עבור בעלה? דוגמנית, מלאך, או יצור בשר ודם שסובל כרגע רק עבור האושר של שניהם?

בעלי התרגש לעמוד לצידי, לראותי גיבורה ומתאמצת, ושורדת את הבלתי יאומן.

נראה לי הזוי להביא ילד לעולם כשהשותף לא נוטל בזה חלק.

לא שותה קפה ומטייל להנאתו הוא לחלוטין שותף רק מבחוץ. בעלי היה היתי בכל הלידות חוץ מהאחרונה שהיתה בניתוח בהרדמה מלאה, אני בטוחה שבזמן הזה הוא סבל הרבה יותר ממני.

הרי את היית בהרדמה מלאה, אז זו לא לידה שבה את זקוקה לבעל לידך, ואת לא סובלת, אז מה את מנסה לאמר בזה?

נכון שיש המון זוגות והרבה סוגי זוגיות, אבל ריבונו של עולם, מדובר כאן ברגע כ"כ חשוב בבניית המשפחה,ובחיי האישה שלצידו, וגבר שלא לוקח חלק מפסיד בעצמו ומפסיד לאשתו.

את יכולה לנסח את זה איך שאת רוצה, אבל בזוגיות החוכמה היא לא רק לשמוח ולצהול ביחד על הצלחות, אלא גם לעבור את נתיב הייסורים  אליהן ביחד.

לא אומרת שהזוגיות שלהם פגומה, אבל אומרת בפה מלא שהיא מופסדת ומחמיצה את הרגעים הכי הכי בזוגיות.

מה, בעל שעומד בפנים לא יכול להתפלל? למה בחוץ דווקא?

הוהוהוהו, איך שהשפתיים של בעלי זזו כל הזמן!!!

במיטה, ויסבול נורא... גם תצאי לומר תהלים בחוץ ותיכנסי רק כשיבריא? כדי לחייך ולשמוח ולצחוק שהכל עבר?

את צודקת שבעניין זה איני מקבלת השקפות אחרות. את רק שוכחת לציין שגם את לא.

ויודעת מה, זה בסדר.

זכותי לחשוב שבעל שמצפה מאשתו לעבור לידה, מצופה ממנו להיות לידה, לחוות את הרגעים הכי קשים ביחד,  להוכיח לאשתו שהוא שם בשבילה ויהי מה, ולראות יחד את הילד של שניהם  מגיח לעולם,

וזכותך לחשוב שזה מיותר.

ההסתכלות והחויה הזו. 

לבעלי לקח

זמן בגלל זה להיקשר לבן הבכור...

עצמה אני דואגת לגרש אותו, ודואגת שיכסו אותי כשנכנס לראות מה נולד לו

הוא יילד איתי ממש! בלעדיו לא הייתי זוכרת לנשום ללחוץ ולהישאר אנושית אחרי הכל...

בלידה השניה הוא לא הספיק להגיע (בצבא) והיתה לידה זוועה שברור לי שאם הוא היה לידי היה לי קל יותר...

ודווקא לי מרגיש שיש משהו גדול בזה שהבעל רואה את הקושי ואת הכוחות המטורפים של האישה

בלידה הראשונה בעלי לא הפסיק להלל ולשבח את המאמצים שלי שהיו מלווים באפידורל וכמעט 0 תחושות

לעומת הלידה השניה שהיו הרבה יותר קשיים והוא שמח והכל אבל לא ידע מה באמת עברתי...

הוא ברח החוצה והתפלל שאני אלד כבר ואפסיק לצעוק...

בלידה השניה אזרתי אומץ ולקחתי אפידורל ואז הוא נרדם לידי על הכסא כי היה משעמם...

בלידה השלישית, בלי אפידורל, היה איתי ועמד מולי (לא שכבתי) וזה מאוד עזר לי גם בצירים עצמם. המיילדת גם שיתפה אותו- נתנה לו לחתוך את חבל הטבור, ובקשה שנצחק ביחד כדי ללחוץ בעדינות שלא יהיה קרע...

היתה חויה מיוחדת ומופלאה, הרבה בזכות שהוא היה איתי.

אני מסכימה שאלו רגעים מופלאים שעוברים על האישה ולדעתי בעל שלא נמצא מפסיד אותם.

לצחוק יחד, מי חשב על הרעיון הגאוני הזה?

היא זו שחשבה על זה...

עוברת בשביל להעניק לו צאצאים. נראה לי לא נורמלי ולא נכון לתת לו לעבור את החיים הזוגיים בלי זה.

קודם כל לדעתי עדיף להתבטא בעדינות על דעות של אנשים אחרים ("לא נורמלי", "די מינימום שנדרש מבעל")

מהניסיון שלי (גם ככה וגם ככה) אני מעדיפה מלווה אישה, ושבעלי יתפלל עלינו מאחורי הווילון.

הייתי עם דולה ואחכ עם אמא, היה כזה כיף.

אני מתה על בעלי והוא הכי תומך שבעולם, אבל לדעתי האישית - לידה זו חוויה מאוד מאוד נשית. בכל התרבויות נשים היו יולדות עם נשים, והבעל היה העוזר הטכני... מה לעשות, זו לא חוויה שהוא יכול לחוות. כל בעל יגיד לך שהוא די בשוק בכל העסק, ולפעמים קשה לו נפשית הרבה יותר מלאישה. 

אישה לאישה זו עזרה מדהימה. לי אישית היה קשה לחשוב שאמא שלי תהיה איתי בלידה, אבל אחרי שהיא הייתה הבנתי שזה ככ הרבה יותר טוב, וזה גם מאוד חיזק את הקשר שלי איתה.

שאת נותנת לו את האופציה לנהוג ע"פ התחושה שלו ולא רק ע"פ הרצונות שלך...

שיעבור בע"ה בשלום

אמר שבלי בעיות...וברור...חח וברגע האמת הוא היה איתי..אבל מרוב שנפלתי לטירוף של צרחות, הבנאדם כבר נהיה ממני בחרדות..אז הוא אמר שהוא יוצא וחוזר אני בצירי לחץ צועקת עליו שלא ילך וטוב,שילך..חח באמת שהייתי זקוקה למגע- ואת זה החברה שליוותה אותי עשתה הכי טוב.

מלוות יותר קל ומובן.

שכל אחת ואחד יעשו מה בראש שלהם...

המיילדות העיפו אותי החוצה והתינוק יצא בריא ושלם גם בלעדיי, למרבה הפלא.

אני חושב שאם ישנו מקום בו הגבר לא נחוץ ולא מועיל ולא תורם דבר לאשתו- זה בשעת הלידה.

דקה לפני כן הוא יכול להרגיע וללטף אותה, דקה אחרי כן להשתתף עימה בשמחה העצומה ולבכות יחד, אבל בשעת יציאת הוולד טוב שישאר בחוץ ויאמר תהילים.

זו דעתי, דעת גבר.

נראה לי שזוג המקפיד על דיני טהרה אמור לדעת שכשהאישה לא טהורה-

וזה המצב בדקה לפני הלידה-

אסור לו ללטף אותה.

זו ההלכה שאני מכירה.

עכשיו תגידו לי שיש הרבה רבנים שמתירים.

אנחנו מקפידים מאוד.

אין טעם להתבטא בסגנון כזה דווקא..

אצל רוב מוחלט של הזוגות זה לא ככה.

(דקה לפני הלידה זו פתיחה מלאה- אין מצב שזה טהור)

מחילה אם אצלכם היה אחרת.

עוד לא ראו דימום??

מוזר לי נורא,

אבל אולי יש לידות אחרות ושונות.....

יודעים מה הפתיחה ולא תמיד יש דימום.

בכל מקרה לא כדאי להיכנס לאף אחד לציציות שכל אחד יעשה מה שהוא חושב לנכון והרב שלו.

יש הקלות,מקרים מסויימים וכו'..

בשבילו זה היה הרגע הכי הכי!

הוא ראה אותי סובלת, והנה הרגע המאושר מגיע, והוא לא יהיה נוכח בו?

שאלתי אותו עכשיו, והוא מאוד התפלא שכך אתה חשת...

בס"ד

ואין כללים כל זוג יעשה מה שטוב לו [ונכון הלכתית כמובן]

זה סיבה שבעלה יישאר ולא שילך- זה מראה כמה היא סובלת ובמצב כזה צריכים יותר תמיכה- לדעתי..

כמובן שמי שמתמוטט זה משהו אחר, אבל אני אישית מצפה מבעלי שיהיה חזק ויהיה שם בשבילי, שותף מלא להכל..

 אם לבעל כ"כ קשה אז ק"ו שלאשתו, נראה לי יותר הגיוני לעבור את הקושי ולהתמודד ביחד מאשר להשאיר את האישה לעבור הכל ולהישאר בחוץ..

וגן לא כ"כ היה צורך.

פעם שניה היה סיוט, ולא היה איכפת לי מי שומע אותי, העיקר שהצעקות עזרו לי

הוא היה לידי כל הלידה!!! חוץ מכמה שניות שיצא להתפלל ולבכות!

חשבה שזה לא בסדר מצידי לומר ככה....

אם הבעל מצפה מאשתו ללדת, זכותה לצפות ממנו למלוא הנוכחות והתמיכה.

בכל הלידות בעלי היה איתי - גם לידי (ליד הוילון. יכלנו לראות את הפנים אחד של השניה) וגם איתי בחוויה - עודד, אמר תהילים, התרגש ובכה.

זו חוויה של שנינו  - קושי של שנינו, כאב של שנינו, התרגשות של שנינו, ילד של שנינו - כשנמצאים יחד זה מעצים את ה"שנינו"

אבל....

לכל אחד ואחת יש זוגיות שונה ופונקציות אחרות שהבעל ממלא - רגשית ופיזית ולכן - לא בטוח שיש כאן כללים....

אני לא מסוגלת לחשוב על אמא או אחוך בלידה - רק בעלי! ויש כאלו שזה הדבר שהכי טוב להן,

אז פשוט תחשבי מה יעשה לך הכי טוב והכי בטוח וזה מה שתעשי!

בהצלחה!!!!!!!

אהבתי איך הדגשת שזה מעצים את ה"שנינו".

וברור לי שלא הייתי שורדת בלעדיו (עם עיסויים חזקים כל הדרך..).

בכל מקרה תוכנן שהוא יהיה חלק משמעותי בלידה.

שכל אחת תעשה את שיקול דעתה ותיאום ציפיות עם בעלה.

יוצא לי ללוות זוגות גם דתיים/חרדים וחילונים שהבעל נמצא ולא נמצא.

מאוד אישי. וכל מקרה לגופו.

ולא תמיד זה היה מוצלח באותה מידה... לפעמים זה עשה הרגשה טיפשית, כי הייתי שעות מאוד שקועה בעצמי ובכלל לא היה לי עניין לדבר או לתקשר, והוא היה די תקוע... או שניסיתי להיות נחמדה בשבילו וזה הוסיף לי עבודה...

לפעמים הוא עזר בזה שהוא עשה מצברוח ועזר להעביר את הזמן, וזה היה כיף...

היו פעמים שבמקרה הוא בעצמו לא הרגיש טוב באותו יום, והיה לי לא נעים שאני 'מחזיקה' אותו שם...

כל פעם משהו אחר.

באופן כללי אני לא יכולה לדמיין שיהיה אתי בלידה מישהו אחר שמכיר אותי, כמו אמא שלי. אני מאוד שקועה בעצמי ובהרגשות שלי ובהתמודדות האישית עם הכאבים והעוצמות הפנימיות, ואין לי שום פניות או עניין באנשים אחרים. זה רק מביך אותי וגורם לי להרגיש מוכרחה להפנות תשומת לב למה שהם מרגישים, או להרגיש צורך להיות נחמדה ושהם ירגישו מועילים.

בעלי לא מסוגל להיות נוכח בתהליך הלידה עצמה.

יש בעלים שקשה להם לראות את האישה האהובה שלהם סובלת(בעלי כזה)

חשוב שתדברו על הדברים ותתנו להם מקום.

מה שחשוב להגיע להחלטה משותפת לגבי הרצון שלך והקושי שלה.

מה שהכי חשוב שתלדי כתרנגולת.(התרנגולת מתכופפת ומיד מטילה ביצה.) ושיהי בידיים מלאות.

והמצב רוח משתנה, ואמרתי לבעלי משפטים כמו 'תעזוב אותי עכשיו' וכאלה, אז הוא חזר לתפילות והבין לגמרי, ואח"כ רציתי לדבר איתו..... אני בטוחה שכל אשה יכולה במצב של לידה לבקשה מבעלה בקשות גם קצת מוזרות, והוא ישמח לעזור לה בכל דרך שהוא יכול כדי להקל

שמעתי שזמן הצירים הוא שעת רצון מדהימה- להתפלל על כל מי שזקוק לישועות- כמה שאת מסוגלת

איתי כל הלידה ומכמה סיבות.

הראשונה, לפעמים יש צורך לקבל החלטות חשובות, (לא תמיד הכל הולך כמו שרוצים), ואז בודאי שהבעל צריך להיות שותף בהחלטה ולא דולה (ואולי גם לא אמא).

בעלי עזר מאוד בלידה הראשונה במעקב, בנשימות וחוה את העצמה של הלידה.  כאשר התינוק יצא, נשמע הבכי, והוא ראה אותו, ההתרגשות היתה גדולה.

החיבור לילד לדעתי חזק יותר שנמצאים בלידה. לא צריך להיות צמודים, אפשר להיות גם בצד השני של החדר, אבל להיות.

והעיקר שיהיה בשעה טובה ובידים מלאות

מכירות את הבכי האינסטינקטיבי שהאשה בוכה ברגעים שאחרי הלידה? כשהתינוקת הרגע יצאה ואלו השניות הראשונות שאת מחזיקה אותה?  בכי שהוא שילוב של הקלה, אושר, הודיה, "אני לא מאמינה שעשיתי את זה שוב", ועוד אי אלו רגשות....

אז הבכי הזה הוא משהו כ"כ פנימי, כ"כ מיוחד. וכ"כ שמחתי שהוא היה שם, וראה אותי בוכה את הבכי הזה.

ובאמת גם אני הרגשתי שחדר לידה זה מקום של נשים. אבל לא הייתי מרשה לעצמי לזרום ולהיות לגמרי לגמרי עצמי אם אמא שלי היתה לידי. וזה למרות שאנחנו מאוד קרובות.

אז כנראה שזה באמת מאוד אישי.

העיקר שכולן ילדו בשלום ובשמחה.

יש מחקרים בנושא, שאומרים שהשלב הסופי קל יותר כשהבעל מחוץ לחדר. 

בשלב הסופי אחרי הפתיחה מלאה, יש הורמון מסויים שמופרש רק אם הבעל לא בחדר, אותו הורמון שמופרש בזמן היחסים, וגורם לתינוק להיפלט החוצה. 

לא זוכרת את המקור, אבל זה נכון, כי למדתי את זה באיזשהו קורס ולא סתם קראתי בכתבה חובבנית...

לא פעם שמעתי שחז"ל אומרים שנוכחות של הבעל מעכבת לידה והאמת שהרגשתי את זה בפועל,כשהוא לא היה זה רץ,אבל באמת זה נושא אישי לכל אחת אני משתדלת לשתף אותו ולפעמים שמחה שהוא שם ולפעמים שמחה שהוא לא כשאני מעדיפה להתרכז בעצמי,ככה אני בלידה,צריכה להתרכז בעצמי בשביל ללדת אחרת הלידה יכולה להתקע, אם היה אפשר,מבחנתי היה לי הכי טוב להיות לבד.

העיקר שכולן יזכו ללדת בבריאות ושמחה בידיים מלאות נחת...

היא בדיוק ילדה..

אחרי לידה שנמשכה שעות. ביקשתי ממנו לצאת- והוא חזר והגברת עדיין לא יצאה.... 

ילדתי בלידת בית ובעלי החזיק לי את היד בזמן הלידה

והיה לי את הרפלקס שמישל אודן אומר שלא יכול להתקיים בנוכחות גבר בחדר

למי ששואלת הרפלקס הוא יציאת התינוק בלחיצות לא רצוניות ולא מתוכננות

מאחלת לכולן בע"ה

לא יצליחו ללדת אם הבעל יהיה נוכח.

אבל יש מקורות לכך, שהבעל לא יהיה בלידה, ומותר לך לחשוב אחרת. 

המקור הוא במכתבים של הרבי מליובאוויטש, אם את רוצה מקור מדויק, אשאל. 

הרעיון שאחותי הגדולה תהיה איתי? היא רווקה וחזקה. מרגישה בטוחה בנוכחותה.

בס"ד

ממש לא מרגיש לי שייך...

אולי זו רק אני?

בלידה הראשונה העפתי אותו. ביקשתי שיגיד תהילים במסדרון (וזה נראה לי באמת תפקיד יותר מתאים בשביל בעל באותו רגע). בגדול הוא היה יוצא ונכנס

בשניה - בא איתי באמבולנס. עד שעלה למיון יולדות כבר ילדתי. 

שלישית ורביעית - בבית עם ילדים

____________

חשוב גם לדעת אם יש לכם את אותה פילוסופיה של לידה - טבעית, תרופות וכו'

זה תלוי בקשר שלכם... 

ב-2 הלידות שלי הוא היה איתי: עזר, תמך ועודד... איך אפשר היה בלעדיו.

באפידורל הוציאו אותו החוצה- וזה היה לי קשה כמה דקות בלעדיו...

זה חוויה שמאוד מעצימה את הזוגיות, לפי דעתי.

השותף הכי חושב ויקר שלהן בחיים ברגעי הלידה.

נשגב מבינתי.

מי יותר קרוב ויקר לליבכן אם לא הוא?

למי הזכות והחובה להיות נוכח בשעת הגחת החיים החדשים לעולם אם לא הוא?

נשגב מבינתי....

זה בדיוק כמו להתווכח איזה צבע יותר יפה- כחול או אדום?

זה כ"כ אישי ומשתנה מזוג לזוג, העיקר שההחלטה היא הדדית ושניהם מרגישים טוב ונכון

לא על כל נושא צריך לפתוח ויכוח ולהתבטא בצורה חריפה, חבל שהפורום המקסים הזה הופך לעיתים קרובות לזירת התגוששות

למה חשוב לך לגרום לנשים שיש להן מערכת זוגית שונה משלך להרגיש לא בנוח.

נשגב מבינתי איך את מוכנה לקחת על עצמך את האחריות על מי שתהיה לה תרעומת על בעלה,

שמה לעשות, לא מרגיש כמוך, או אכזבה ממנו.

וגם נשגב מבינתי- למה מאנונימי?

לבעלה, היא עושה טעות. קל לה אולי להיות בת יענה ולומר שהיא לא רוצה ולא צריכה אותו, אבל המשקעים בפנים- הוהוהוהו...

אם אישה באמת לא רוצה אותו מעצמה, היא לא חשה אי נוחות ממה שאמרו כאן הבנות לפני. היא מרצונה לא מסכימה איתן וחלאס. 

אבל לגבי האחרות, זה לא לגרום להן לחוש לא נוח, אלא להאיר להן שזו זכותן לצפות לכך, ולהגיע להבנות עם הבעל.

בדיוק כך שאלה האנונימית הפותחת- איך אצלכן ומה השיקול שלכן.

ונעים לי יותר כאנונימית. גם אם זה נשגב מבינתך. 

היא להבין שבמערכת זוגית אין רק שיח של "זכותי" ו"מגיע לי", 

אלא מה מתאים לשנינו.

אז לשנינו ב"ה מתאים מאוד להיות יחד בלידה.

יש זוגות שזה לא כך.

האם את חושבת שבגלל שמישהי תודיע לבעלה שזו "זכותה" לצפות לכך,

זה יגרום לחוויית לידה משותפת חיובית עבור שניהם?

וזה בסופו של דבר העניין- לא תמיד ה"ביחד" במקום שבו הוא לא מתאים לשני בני הזוג,

נותן לזוגיות ומעצים אותה.

צריך המון רגישות ובגרות,

שלצערי לא הייתה מספיק מצויה בהודעות של הנשים שהיה חשוב להן "להאיר" את עיני אלו שמתירות לאיש שלהן להיעדר...

ולעומת החוסר הזה, הייתה קצת התנשאות באמירה כאילו מי שמסכימה פשוט טומנת ראשה בחול

ולא באמת מבינה כמה היא צריכה את זה.

הכל צריך להיות סובב סביב זכויות או רצונות האישה. אלא כותבת גם על הבעלים שרוצים להיות נוכחים ולהרגיש שתורמים והנשים לא נותנות להם להיות נוכחים ברגעים האלה.

אני בשונה ממך שבורה שזוגיות היא שונה מחברות. היא בהחלט מבוססת על מחוייבות מוחלטת של האחד לשני, וזאת ע"י שמחליטים יחד מה טוב לשניהם.

ולא חסרים בעלים שבתחילה חששו מחוויית הלידה ולאחר מעשה לא יכלו לדמיין איך כמעט פספסו כזה דבר.

והחוויה שהם עברו יחד מעצימה את הזוגיות שלהם.

כשאישה כותבת בעלי לא רוצה להיות איתי בלידה היא אומרת די ברור שזה רצונו. 

אין בעיה, את רוצה להתנסח מעלינו בהתנשאות ולומר שאנחנו מתנשאות, סבבה.

את לא רגישה כפי שאת דורשת מאחרות להיות.

אז יצא לך קצת חלש....

כי כפי שמותר לך להאמין במה שכתבת לעיל, ומותר לך להטיף את זה, מותר לאחרות לחשוב אחרת ולומר זאת.

גם אם לא אהבת.

המרכז הוא בהחלט האישה- אבל לא במובן של "זכויות" אלא של חוויית לידה חיובית וטובה.

לאחת כמוני זה יכול להיות עם בן זוג שותף ופעיל,

לאחרת- יכולה להיות חוויה מדהימה לא פחות עם אמא או אחות.

ומה שבטוח, זה שאם בן הזוג לא רוצה להיות נוכח אבל הוא יהיה רק כי "ככה צריך"- זה לא בהכרח יתרום ללידה טובה ורגועה- ועשוי גם להזיק. זה נכון גם במקרה של בן זוג שמאוד רוצה להיות אבל האישה לא מעוניינת בנוכחותו- ותהיה הסיבה אשר תהיה. אין לו פה איזו שהיא "זכות" להיות נוכח אם זה מפריע לה.

אגב, מתי ראית שכתבתי שזוגיות=חברות? 

ברור שזוגיות אמורה להכיל גם חברות, אבל היא בפירוש הרבה יותר ממנה..

ואגב נוסף, הביטויים של "יצא לך קצת חלש", "להתנסח מעלינו בהתנשאות" או "להטיף"- בעיניי קצת חורגים מדיון ענייני,

אבל שיבושם לך..

רק קצת מצחיק שאת מתחבאת מאחורי אנונימי...

מזה שמתחבאת באנונימי, אבל זה מיותר, אני תמיד באנונימי! שמחה שזה מעלה חיוך על פנייך.

ועוד בקטנה, להזכירך, את כתבת לי "להתנסח בהתנשאות". אז זה היה ענייני?

ולעניין הזוגיות, ההבדל בינה לבין חברות היא מחוייבות רבה. כך שאם בעל רוצה להיות נוכח, על אשתו להתחשב בזה! ואם אישה רוצה את בעלה ולא לא מתחשק, הוא חייב לה!

שיש רבנים ודעות הלכתיות שמורים על כך שהבעל לא יהיה עם אשתו בזמן הלידה???

שיש עניין רוחני בכך שהבעל דווקא לא יהיה שם בזמן הגדול הזה??

שיש זוגות שמרגישים מחוייבות לדעה ההלכתית הזו???

כמובן שברגע שנאסרים מה שאסור- אסור, והבעל לא יכול להסתכל על הלידה עצמה,

אבל לא להיות עם האישה בחדר לידה? דעה הלכתית?? איזה רב שמעת שפוסק כך? (מתעניינת ברצינות! פשוט לא שמעתי על כך..)

וחוצמזה עוד נקודה, יש הבדל גדול בין "עניין רוחני" שיותר בגדר רשות והמלצה (כמו שיש כאלה שאומרים נועם אלימלך מתחת לכרית וכל מיני סגולות..) לבין דעה הלכתית.

תוכן השאלה:
שלום רב, אנו עומדים בעז"ה לפני לידה. רצינו לדעת:
א. מאיזה שלב בדיוק נאסרים בלידה. 
ב. באיזה שלב על הבעל לצאת מחדר לידה אם בכלל?
בנוסף, שמענו שיש דעה המקילה להחזיק לאישה את היד בזמן הלידה כדי לסיייע ולהקל עליה. האם מותר לנהוג כך?

תוכן התשובה:
ב"ה

ברכה ושלום.

1)אני מעתיק לך את ההלכה מספר "דרכי טהרה" :
לקראת הלידה יש להבחין בחמישה מצבים שונים המראים על התקרבות הלידה : 

א האשה יושבת על המשבר (כסא היולדת) 
ב אינה יכולה ללכת. 
ג צירים תכופים וקבועים כל 5 דקות או פחות. 
ד ירידת מים. 
ה פתיחה של שתי אצבעות ויותר. 

במצבים א, ב, ג, ד, אין האשה נחשבת כנדה, אא"כ תראה דם עמהם, אך אסורה לשמש כמו בשעת וסתה. 
אם לא ילדה - מותרת לבעלה אחרי בדיקה. ואף שיש חולקים ואוסרים, נוהגים להקל. 

במצב ה, האשה נחשבת כנדה, וחלים עליה כל איסורי קרבה וכד', אף אם לא ראתה דם, ואף אם לא ילדה אחרי פתיחה כזו, צריכה לספור ה' ימים וז' נקיים ולטבול. "

ואם במצבים א,ב, ג, ד, לא ברור המצב האם יש דם או לא יש להחמיר ולכן נוהגים לאסור קירבה מזמן שהאשה נמצאת על מיטת יולדת.

2)בדיוק בשביל זה יש מיילדת שתפקידה הוא להקל וליילד את האישה ולתת לה עזרה ותמיכה וסיוע .ויש מקומות שיש אחות שתפקידה הוא לעשות מסג' ולעזור ולסייע. ולכן אין לבעל לגעת באישתו בזמן זה.
ואם מדובר לעזור לה לעלות לאוטו או לעלות במעלית לבית החולים וכדומה אז מותר וצריך הבעל לסייע לאישתו במצב כזה ואם אפשר לגעת דרך בגד ולא ישיר זה טוב יותר.
3) נוכחות הבעל בחדר לידה לא רצויה מבחינה הלכתית מפני שאסור לו לראות מקומות המכוסים בגופה . וזה גם לא כ"כ נוח ונעים לראות מצבים שלא רגילים לראותם וזה יכול לגרום לדחיה מצד הבעל או לחוסר נוחות מצד האישה.
ואם האישה מעוניינת שבעלה יהיה נוכח בחדר אז הוא צריך לעמוד מצד ראש המיטה ולא להביט .הטוב ביותר הוא להסיט הראש הצידה ולהתפלל להשם כי זה רגע גדול בחיי הזוג וזה רגע של עת רצון ושעת רחמים ונס ופלא גדול . ואת החויה הזו כל אחד מבני הזוג חוווה בדרכו שלו .והשם מכוון בדיוק את השניה שבה התינוק צריך להוולד לא שניה לפני ולא שניה אחרי .ובאותו הזמן נקבע לאדם מזלו ולכן נוהגים לברך "בשעה טובה".
ואם יש קשיים בלידה נוהגים לקרוא את ספר יונה.


בברכה ללידה קלה ,

עוזיאל

התשובה התקבלה מהרב עוזיאל אליהו
בתאריך ט"ז חשון תשס"ה

ומהאישה נמנעים הלכתית כ"כ הרבה דברים חשובים בשעת הלידה, שנראה לי חמור להוסיף עליהם ולצערה!

כמובן בגדרי הצניעות.

בעלי היה איתי בכל הלידות, והלידות היו מאד מהירות, למרות שהוא נכח כל הזמן (4 לידות שנמשכו לא יותר משעה בחדר לידה...)

כך שאצלנו לא נראה לי שהנוכחות עיכבה...

אני אישית מרגישה שזה מאד מיוחד שהולכים יחד לחדר הלידה, נמצאים יחד ומקבלים יחד את הילד המשותף שלנו.

זה נכון אצל כל זוג זה אחרת, אבל לדעתי אם הבעל רוצה להיות בחדר הלידה, אז זה לא בסדר להחליט בשבילו ולמנוע ממנו את לידת בנו\ביתו.

בעלי יושב, עומד רק בכיוון הראש שלי, קורא תהילים ותומך. ובעיני זה חלק מאד אינטימי ומחזק בזוגיות, בלי נגיעות ובלי להפר אף כלל מכללי הצניעות.

כך שאין סיכוי שבעלי עיכב או חלילה משהו כזה.

מרגש אותי עד דמעות גם היום להיזכר ברגע הלידה, לראות את האושר ודמעות ההקלה שלו, והפגישה הראשונית הכ"כ משותפת שלנו עם הילדה, זה היה פשוט אחד הרגעים הגדולים בחיינו.

אם יש משהו שאני מחכה לו בלידה, זה הרגע הזה.

הלוואי שנגיע אליו בשלום.

רק שתדעי שיש היום נשים שמתעסקות עם זה

במכון פועה ובעוד ארגונים

זה הכי מובן הקושי שלך

ממליצה לך לחפש מישהי כזאת שתרגישי בנוח

לתחתונים

במיוחד שבמקרה שלי זה כל הזמן

באמת שבחצי שנה האחרונה אולי חודש וחצי במצטבר היינו מותרים

נשמע קשה כל כך!

אולי כדאי לך לעבור לגלולות?

אני עם יסמין, ומצרפת חפיסות וחודשים ברצף אני בלי מחזור. אם את גם ככה רוצה למנוע זה יכול להיות פתרון טוב

אני לא רוצה למנוע

ועוד OCD והרבה טבילות והרבה שאלות. ממש חיבוק ענק זה סיוט נוראי.

אני רואה שכתבת שאת לא מונעת, את בבירור רפואי כלשהו על מה הדימומים? אני לא מבינה בזה רק מעלה, מניחה שכבר חשבת על זה.

הלוואי שייגמר כבר במהרה, וכל המתח הזה ילך איתו.

כרגע אומרים לי שזה תגובה של הגוף אחרי התקן הורמונלי

אבל כברו כמה חודשים והדימומים התחילו עוד עם ההתקן

לק"י

מכירה אישית את מי שפרסמה, ומניחה שהיא חלק מהתוכנית (אשה מקסימה):

בעיקר מזדהה עם האובססיה בהכנה

לוקח לי שעות

אשמח לדבר. 

וגם אני מכירה את המי שפירסמה את התוכנית "ותמצאנה", מומלץ.

האמת כרגע שOCD זאת הבעיה הקטנה

אני רוצה לטפל בזה בלי קשר

אבל גם בלי זה יש כאן חתיכת התמודדות 

אני רק אתן לך חיבוק חזק חזק חזק!!!!

מבינה עד כאב עד כמה זה קשה וכואב

הרגשתי את זה על בשרי יותר מדי...

אני בימים כאלו הייתי מפצה את עצמי באוכל שווה, קניות מפנקות, מזמינה סל מפנק בשיין (גם אם את רובו החזרתי)

היינו יוצאים למסעדה, לטיולים. מנסים להיות הכי ביחד בכיף שיש גם אם זה מרחוק.

הלוואי והייתי יכולה להסתכל לך בעיניים ולהגיד לך- עוד יבואו ימים טובים.

הם יבואו בעז"ה,

אבל כרגע, אני יודעת עד כמה החור שם עמוק ושחור

אתפלל עלייך שתזכי לטבול בקרוב בבריאות, שבמחה , בקדושה ובטהרה, ללא שום עוגמות נפש בדרך

ותזכו לשפע ברכה והצלחה.

זוכרת אותך

וזה ניסיון שבאמת אין לי מושג איך הצלחת לעבור

 מרגיש כאילו האמצעי מרחיק מהמטרה... (גם אם איננו יודעים את טעמי המצוות)

אני לא רב מן הסתם, אבל חייבת לציין כשקוראת אותך:

לא יודעת מה את כן היית שומרת בעבר (כשאת אומרת שאז שמרת פחות), אבל "ליבת האיסור" מצומצמת משמעותית ממה שנהוג היום, כמו שאת בטח יודעת, ואם זה מביא לכל כך הרבה כעס, ובלשונך "שנאה", ומרמור - הייתי משתפת את בעלי בעשיית חושבים שוב בעניין הזה, ושוקלת לחזור במקרה הייחודי שלכם לשמירת "ליבת האיסור" ולו לתקופה מוגדרת. ההתחזקות שלו לא אמורה לפגוע ככה בזוגיות שלכם.

בטח כשזה נוגע להלכות טהרת המשפחה

לבי על פותחת השרשור

היא מתארת מצב כואב מאוד!

והלוואי וימצא פתרון

אבל ממש להזהר עם עצות הלכתיות בתחום

בטח באופן פומבי

מי שרוצה יש לו לאן לפנות ועם מי להתייעץ

ובעיקר שולחת חיבוק

מאחלת שכנגד כל הצער תזכו לשפע ברכה 🙏🏻

היא לא פירטה פה. אבל הגיוני שיש צבע אוסר, גם עם הרב הכי בקיא בעולם.

מה שכן, אם הוא לא רב עם ניסיון רב, אז אולי באמת שווה להתייעץ עם רב מנוסה.

אז בהחלט להחליף רב.

כתם לא אמור לאסור.

רק על עד.

אבל ברגע שמצלחים לטבול אם יש רב שיכול להתיר להם לא ללבוש תחתון לבן אין שום סיבה בעולם לאאסר מכתמים

לא משהו שאפשר להתיר

לפעמים אני חושבת שזה איזה תיקון על תקופות שלא הייתי שומרת

אם אתם רוצים למנוע ותהיי במצב של עצות,

ייתכן ויש לי עצה בשבילך.

(ייתכן כי אי אפשר להבטיח אם זה יעבוד אצל כל אשה)

מבינה אותך מאוד!

באמת אין לי מה להוסיף חוץ מזה שזה סיוט ושאני מבינה אותך. באמת שנסתרות דרכי ה'

אולי אפשר להבא לצרף מכתב עם הסבר שלך. כך הדריכו אותי, מפרטת ממש איזו בדיקה זו, וֹאם כאב לי נגיד כשבדקתי, וכמה זמן כבר ננסה,  ומתי ההתקּן הוצא וכו וכו כל מה שיכול להיות קשור.

ואת ככ גיבורה שכבר 3 חודשים מנסה שוב ושוב בדיקות.

בהצלחה ושתזכי להנות בחוש (-להרגיש ממש) משכר הטרחה

99 אחוז עלי ואני מתמודדת עם כזה הרבה

אז את המעט שהוא כן יכול לעשות, שיעשה כמו שצריך

והרב הזה פשוט לא מספיק בקיא

ואם הוא היה שולח לרב אחר אני חושבת שלא היתה בעיה

ועכשיו גם הבדיקה עצמה נעלמה

ואני פשוט לא מתכוונת להשתגע שוב עם בדיקות והפסקים, באמת שלא.

מצד שני זה היה הרב הכי קרוב

ואת כל המרמור שלי אני מוציאה עליו

והוא לא יודע לתמוך נפשית ובורח למערה שלו

ורק מעצבן אותי יותר

052-846-5585

לא התמודד בקלות עם הכתמים שיש על הרצפה שלנו, היה כבד מדי בעיניי ובעיקר עשה רעש שלא יכולתי לסבול.

נראה לי שזמן העבודה שלו כן היה ארוך. לא בדקתי אותו מספיק בשביל להיות בטוחה.

אני אישית משתמשת במגב שפריצר (יש הרבה סוגים), זה זול והכי נוח לי. על כתמים קשים אני שופכת מים לפני כן ולא מסתפקת בשפריץ מי הסבון מהמיכל, אבל בעצם גם עם הטינקו הייתי צריכה לעשות את זה, והוא התמודד פחות טוב עם שאיבת המים המלוכלכים...

סליחה אם ביאסתי

אבל זה כן הרגיש לי מאמץ בגב וגם בעיקר מרח..היתי צריכה לאאטא יותר מדי טוב לפני אחרת מרח לכלוך..ולאט לאט הפסקתי להשתמש..

הוא היה נחמד אבל רציתי משהו שעושה עבודה יותר טובה ופחות במאמץ

הטובים הם ממש יקרים ולכן הבעיה

אני לא מכירה אותו

אבל קניתי לאמא שלי את הדרימי 14 בערך ב1,000

והוא עושה את העבודה

בית עם תינוקות וילדים

אז השואב שוטף לא יהיה במקום שטיפה לגמרי

זה עוזר לתחזוקה של הניקיון

אבל אחרי כמה ימים צריך שטיפה רגילה

זה מנסיון אישי ולא חושבת שזה קשור לדגם השואב שוטף.

לכן אני דווקא חושבת שלא צריך דגם יקר ולשלם עליו כמה אלפים.

אני קניתי לא יקר

נותן לי את המענה הנ"ל וזהו.. גם לא מצפה מעבר.

בית עם ילדים צריך שטיפה מידי פעם ולא נוכל לברוח מזה..

אין לי כרגע ידיים םנויות או זמן לשטיפות באמצע ..גם לא כח במילא הכל מתלכלך תוך רגע

ולכן כל מה שקשור לדלי וסמרטוט לא בלקסיקון

אבל כן מבאס כי באמת המטבח מלוכלך מאוד

אם באמת הטינקו הזה עושה עבודה גם אם לא מושלמת אבל רן עושה נעים יותר אולי זה כן שווה

אבל אם יתקלקל אחרי שנתיים אז כבר לא שווה לי

הוא באמת עוזר לשמר נקיון

ובטח כשהאופציה השניה זה לא לנקות ולא לשטוף בכלל

הבית שלי מאוד מתלכלך ב"ה סיבות טובות

ויש לי קצת נטיה לפדנטיות שלא באה לידי ביטוי בפועל כי למדתי לשחרר

לכן אני יודעת להגיד שזה מנקה ועוזר

אבל אף פעם זה לא תחליף לשטיפה

הוא יכול להיות תחליף לשטיפה במצבים שלא חשוב נקיון 100 אחוז. או כשאין אופציה אחרת או זה או כלום

לא שוטפת רצפה כמעט בכלל, פעם ב..כזה שיש זמן

ברגע שעושים עם זה כל יום-יומיים לא מגיעים לכתמים קשים והבית נשאר נקי תמיד

מה שכן כל הניקיון של המכשיר קצת מבאס אבל עדיין זה עוזר לי מאוד  ממש שינה לנו את החיים

היתה תקופה שהפסקתי להשתמש בגלל זה

הפריע לי מאוד הריח

שופכים לאסלה

ומעבירים צחצוח באמבטיה

לא הרגיש לי מורכב מידי

אולי זה משתנה בין אחת לשנייה

החומר בערבוב הלכלוך מסריח מאוד

ואת המיכל של המים המלוכלכים צריך לשטוף מידי פעם

לא מספיק רק לרוקן

ומידי פעם צריך לנקות את החלק של המברשת

בחורים מהמברשת למיכל מצטבר שם לכלוך מידי פעם, זה מגיע עם מברשת ייעודית ארוכה וצרה לנקות שם אבל זה מגעיל..

זה משהו שאין לך בדלי מים סמרטוט ומגב..

אני מסכימה שזה דבר שעוזר ומיקל בחיים

אבל צריך גם להגי את האמת

לפחות בעיני זה לא מושלם כמו שמצטייר מהתגובות פה

תודה רבה. אולי באמת אני אקנה את הטינקו s5+

כי רוצה לקנות את זה עם שובר שקיבלנו אז מוקבלת לאתר מסוים וזה מה יש..ויוצא לי שמשלמת עליו רק 400שח..וזה בטוח שווה את ה400

הדרימי 14 עולה שם איזה 2000+ לכן לא רלוונטי לי

שווה אפילו כדי לראות איך זה משתלב לך בבית

אם תהיי אולי בעתיד תשקלי לקנות דגם יותר משוכלל.

אגב רוב הדגמים היותר יקרים הם לאו דווקא יותר טובים בביצועים. בדקתי את זה

זה פשוט כל מיני פונקציות נוספות שאפשר לוותר עליהם.

מה שחשוב לדעתי זה

אורך חיי סוללה

עוצמת שאיבה

גודל מיכל

ופונקציית שטיפה וייבוש עצמי

כל הדברים האחרים אפשר לוותר לדעתי

שימי לב שיש חובת פיקוח מרגע שיש במשפחתון 7 ילדים. גם שלך נחשב בספירה (אם הוא איתך במשפחתון).

דבר שני תעשי ביטוח. זה לא קשור לפיקוח, אפשר גם אם המשפחתון לא מפוקח.

במעט תינוקות בערך 3.

ביטוח למה הוא מיועד?

נראלי אמרו פעם שזה 50 לשנה לילד אם לא טועה..

לק"י

שיכלול:

מספר ילדים שבטיפולך.

ימי עבודה ושעות.

ממתי עד מתי בשנה את עובדת.

האם כולל אוכל או לא.

מה עושים במקרה של עזיבה (יש מקומות שמבקשים תשלום על החודש שאחרי העזיבה).

מה עושים במקרה שאת חייבת להיעדר.

מה קורה במקרה של איחור מצד ההורים.

מה הנוהל לגבי תינוק חולה (לא לשלוח מראש עם חום/ דברים מדבקים, ואם חולה באמצע היום- שההורים יבואו לקחת).

המטפלת אצלינו מודיעה מראש בחוזה שהיא לוקחת 3 ימי חופש במהלך השנה, ומודיעה עליהם שבוע מראש.

בתחילת שנה לתת לוח עם ימי חופשה.

להוסיף סעיפים- במקרה ופורצת מלחמה (או לכי תדעי...עברנו כבר קורונה) הילדים לא מגיעים.
מה אז?
האם הכסף יוחזר להורים, או ישאר אצלך?
בזמנו המטפלת של בני הייתה הוגנת ומחצית מהכסף חזר להורים מחצית הלך אליה.

חוזה כזה מפורט זה הכי חשוב!!

ובאמת מקקובל 3 ימי חופש שאת יכולה לקחת לך, עם עדכון מראש.

לדעת מה עוד יהיה בדור הגאולה שלנו.

לק"י

בדיוק השבוע חתמתי על חוזה לשנה הבאה, אבל אנחנו איתה עוד מלפני הקורונה, ועברנו יחד גם קורונה וגם מלחמות😅

אולי באמת נשאל אותה.

בכל מקרה לא משלמים על שירות שלא קיבלתי...

למטפלת שעובדת נקי ומפרישה לעצמה ביטוח לאומי- במקרה של חלת תקבל פיצויים מהמדינה

מטפלת שלא דואגת לעצמה- בעיה שלה...

(יום יומיים שבוע אני אספוג... חודש כמו בקורונה- אין מצב )

לק"י

ככה לפחות זכור לי.

והמטפלת שלנו עובדת מסודר והכל. אז היו פעמים ששילמנו רק חצי תשלום, היו פעמים שהיא החזירה, והמדינה שילמה לה.

בכל מקרה, הייתי דואגת שזה יהיה מעוגן בחוזה.

לא חושבת שזה קורה בשום מקום אחר בשוק הפרטי

וזה לא שיש למטפלת הרבה הוצאות במקאה של השבתת משק אלא אם כן היא דוכאפרת מקום

ולרוב התשלומים התבססו על הוכחת ירידה בהכנסה... אז מי שה

ביטולים של 'כוח עליון' כמו מלחמה מי משלם עליהם?

אוכל- מי מביא? איך הילדים ישנים במה וכמה זמן.

האם יש הגבלה על מספר הילדים

מה עושים כשאת או ילדייך חולים ח"ו

איך משלמים? מתי?

בכללי מציעה לשאול את הai על נקודות שצריך לים לב אליהם. אולי הוא יכול להכין לך גם חוזה.

המטפלת שלנו הכניסה לחוזה, שהילד יצולם בתמונות וסרטונים. לא יודעת כמה זה נצרך.

אותן ללוז וזה היה תענוג..

בהתחלה היא כן זורמת עם הלוז שלהם ולאט לאט מזיזה אותם לכיוון הלוז של כולם..

נגיד התחילו להיות עייפות בשמונה וחצי אז משכה אותן עם משחקים עוד רבע שעה עד שבסוף התחברו לשנת בוקר של כולם בתשע.. או להפך, השכיבה אותם עוד לפני שהתחילו להיות ממש עייפים.. בהתחלה קצת שכבו עירניות במיטה ואז התרגלו לשעה הזו. 

את החוזה של המטפלת של הבת שלי

ולהשיג ציוד בשביל זה..

אפשר מקבוצות מסירה

מאוד מקל שיש לך תשתית נוחה לטיפול..

נגיד טרמפולינות שיוכלו גם להירגע וגם לאכול בהם

משטח פעילות גדול שיהיה לכולם מקום לשחק

מזרונים לשינה או שיביאו עגלות..

ולהגדיר אם הם מביאים אוכל מהבית

לעשות לך סלסלאות לכל דבר

בקבוקים תמל טיטולים בגדי החלפה

או נגיד מקום נוח להניח את התיקים ואת יכולה לשלוף לכל אחד מה שהוא צריך..

למוצצים עדיף שיגיעו עם מחזיק מוצץ

ואם לא אפשר לתלות מוצצים על מתלה ייעודי..

או שבטרמפולינות התכוונת להאכיל מבקבוק?

מניסיון עם המטפלת של ילדיי

1. חוזה מסודר. מה קורה בימי מלחמה מבחינת תשלום, שעות, מועד תשלום, ימי עבודה בחגים ובחופש, מה קורה כשאת חולה למשל, תשלום ביטוח, אוכל ראש

2. ביטוח כמובן

3. תנאים ראויים - לולים והאכלה בטיחותית בכסא אוכל. מקום מגודר, משטח פעילות איכותי ומשחקים

4. הצהרת בריאות שלא ידוע על אלרגנים וכד

בהצלחה!

זה כלכלי ומשתלם

גיל 4 חודשים זה מושלם

זה זמן בטן, אוכל, שינה ושוב בטן/גב פחות או יותר

ביטוח זה חשוב גם אם זה פרטי זה לא משנה

חשוב שיהיו לך את הכללים שלך להורים מין הודעה כזו שלא יהיו אי נעימויות לגבי תשלומים, לוח חופשות וכו

לולים שאת צריכה לקנות, משטח פעילות ומשחקים

זה מה שעולה לי כרגע

אני הפסקתי רק כי היה לי קשה להיות בבית כל היום, אם יש לך עוד שאלות נשמח לענות 🙂

1. כי את אוהבת את זה

מכירה הרבה נשים שהגיעו לזה מתוך שיקול כלעלי, חוסר בהשכלה לצאת לשוק העבודה, רצון להישאר בבית עם התינוק שלך

בסוף בסוף- כל הנל לא ישנה אם זה לא משהו שאצ אוהבת (לא רק בסדר עם זה... ממש אוהבת)

זה עבודה קשה גם אם משתלמת, לבד. ושוחקת

ובסוף הנסיבות למה התגלגלת לזה לא יעזרו לך אם אין לך את הדרייב הפנימי וההנאה מלטפל בתינוקות

(ומי שאוהבת את זה ממש זורחת ורואים עליה... וזה גם מגיע לילדים)

2. תנאים

המקום צריך להיות מותאם לטיפול בתינוקות, כם טם זה הבית, צריך להיות נקי ובטיחותי יותר ממה שאני מקפידה בבית שלי...

שיהיה ציוד מתאים

3. יכולת להתמודד עם הורים... להיות מטפלת זה לא רק לטפל בתינוקות... מאחורי כל תינוקת עומדים הורים עם דרישות וציפיות והם לא תמיד נחמדים

4. שקיפות... כלפי ההורים בעיני זה המפתח להצלחה, רוב התקלים זה על דברים שלא ציפו להם, אם הכל יהיה גלוי  סעיך 3 יהיה יותר קל

5. חוזה מסודר על *הכל*

ימי חופש, בלתמים. מחליפה, שעות עבודה, תפריט, ציוד, השבתת המשק, תשלומים, עזיבות, מספר ילדים, אוגוסט - הכל!!!! - כנל סעיף 3 יהיה יותר קל

6. ביטוח- חשוב מאוד וזה גרושים, זה מושת על ההורים וזה מעיד גם על רצינות

כשאני שומעת מהמטפלת גם על זמנים פחות טובים של הילד, או כשהיא שולחת לי הודעה- אם היה משהו בבוקר, כי הוא לא כרגיל, זה נותן לי תחושה שהיא לא מייפה את המציאות.

(לא אומרת לבעס את ההורים כל הזמן, ולנסח דברים בצורה נעימה. אבל כן לשתף ולחשוב איתם אם נראה שמשהו לא כרגיל אצל הילד).

ובמקביל, לשתף בדברים טובים, לספר סיפורים שהיו. זה תמיד כיף לשמוע.

לק"י

בהתחלה הייתי מעדכנת במהלך היום איך הילד- מתי נרדם, מתי אכל.

בהמשך אפשר לשחרר, ולעדכן בסוף היום.

אבל יש הורים שבטח ירצו יותר עדכונים במהלך היום, בעיקר אם זה ילד ראשון. אז כן חשוב להגיע איתם לאיזושהי החלטה. כי מן הסתם שאת לא עם הפלאפון כל היום וכל היום מצלמת ושולחת להורים תמונות. רצוי שתהיי עם הילדים🤭

ובכללי מנצלת אחסון לגובה כמה שאפשר.

אם את שומרת בגדים גם שקטנים עליהם אז שקיות ואקום בתוך ארגזי מצעים או מדפים עליונים/מעל ארונות

חייבת אותה

ואני שואלת לגבי בגדים של יומיום לא אחסון

שכל המיטות יהיו עם ארגזי מצעים עמוקים זה המון אחסון..

אפילו שולחן סלון ראיתי שיש עם כמו ארגז כזה.

ואם אין ארגז מצעים אז אפשר לשים קופסאות שקופות גדולות מתחת למיטב של הילדים ולאחסן שם.

אם יש אפשרות לאחסן אצל ההורים בגדים שכבר קטנים/עגלות /ציוד שמשתמשים רק פעם ב...

אני אישית מעבירה הלאה בגדים שקטנים לנו אבל לשמור אצל ההורים זו אופציה טובה.

השידה נמוכה ולכן עדיף במקומה ארון גבוה עד התקרה.

את יכולה גם לתלות ארון מעל המכונת כביסה שיתן לך עוד אחסון.

אם יש מקום במסדרון אפשר לשים ארון צר כזה לעוד אחסון

אני מחפשת איל להוסיף ארון או מקום לבגדי היומיום שלי ושל בעלי

אחסון אני מאלתרת

אבל להתלבש נמאס לי מהצפיפות הנוראית הזאת במדפים

סליחה על השאלה...

אצלנו הבגדים של כולם מאוחסנים בשני ארונות של דלת אחת, ארון של שלוש דלתות, ארון תלייה אחד ברוחב של דלת וחצי וחמישה מגירונים. 11 נפשות... (האחסון מתחלק בין החדרים כמובן)

באופן כללי אני לא מאמינה בארונות גדולים בבית, כי בעיניי הם תופסים מקום...

אני שמתי בארון של הילדים מדף נתלה, שמאפשר לי לאחסן יותר דברים בארון.

ואני שמה בארון דברים בשתי שכבות, קדמי ואחורי.

לילדים שבני 4 ו 6, לכל אחד יש מדף אחד, הדברים הקטנים נמצאים במדפים הנתלים, וחוץ מזה יש מקום לתלייה לכל הילדים.

מהמקס סטוק מדפים כאלה של סידור נעליים, והנחתי את זה מעל השידה, והשתמשתי במדפים לשים בגדים במקום נעליים. מקווה שהבנת למה התכוונתי. עלה לי בזמנו בערך 100 שקל

שמה לך פה דוגמא למשהו דומה:

https://www.ace.co.il/5770029?utm_source=google&utm_medium=cpc&utm_content=731896064861_177204583129&utm_term=&matchtype=&gad_source=1&gad_campaignid=22192422213&gbraid=0AAAAAD9Br5B90G3fJUbCaNw4VGbSF3I30&gclid=Cj0KCQiAnJHMBhDAARIsABr7b854x8zSZ03mL1J1vasi-mqteNlfHCY9qHigZ4eOH9D1glMHstPokPQaAqDHEALw_wcB

איפה הארון נמצא כרגע? הוא לא בחדר שלך?

אם לא ישאיר מקום לעריסה ואת מתכוונת להישאר בדירה לטוח ארוך ובעז"ה עוד ילדים - לדעתי חבל להכניס ארון לחדר אם לא ישאיר מקום למרות שאת לא חייבת ארון עמוק או גדול מאוד.

אצלי ארון עומק 60 ונכנסים בו בגדים גם ב2 שורות אז אפשר פחות ועדיין יהיה לתועלת

זה מאוד תלוי גם מה גודל החדר. אצלי ארון על קיר כמעט שלם 3.2 מטר (הזמנתי 2 ארונות אותו דבר והצמדנו אותם) אם הייתי לוקחת ארון אחד 1.6 היה נשאר לא מעט מקום לעריסה אם הייתי צריכה

ויש גם ארונות במידות שונות שאולי יוכלו להתאים ואפשר אולי להכניס לחדר של הילדה. אצלי באחד מחדרי הילדים יש ארון 1.2 מטר וזה אחלה

אני בכל אופן כן בעד ארון נוסף. וגבוה ככל שניתן. אולי בחדר אחר אפילו? יש לכם? אני אוהבת שלכל דבר יש מקום מוגדר זה פחות בלאגן בעיניים וההפרדה ביניכם לבין הילדה זה יתרון

חדר ממד וחדר הורים

בממד יש את הארון בגדים

מדף אחד לילדה

2 לבעלי

3 לי

2 למצעים ומגבות

ותליה מפוצצת של בעלי ושלי

אני מחפשת להכניס ארון בחדר הורים אפילו שאני ממש לא רוצה

מהארון שלכם

אני אישית שמה מצעים בארגז מצעים של המיטה (שלנו) ואצל הילדים מתחת למיטה יש לי תיבות פלסטיק ענקיות על גלגלים שאני מאחסנת בהן מצעים בין היתר

מגבות - הייתי קונה ארונית שירות לשירותים. חבל על המקום וזה גם לא ככ פרקטי בעיניי שזה לא במקלחת. יש בעיצובים ממש יפים

הארון בממד תופס את כל הקיר? לא נשמע שהוא מאוד גדול. או שהחדר מאוד קטן..

אולי כדאי להחליף אותו לאחד גדול יותר שיהיה על כל הקיר

הפוטרים תופסים הרבה מקום

ואני לא אוהבת 2 עמודות 

לק"י

ואז קל להוציא גם מה שמאחורה.

פשוט שולפים את כל הסלסילה

שלא מתחיל מהרצפה אלא מהאמצע ללמעלה

ואז הרצפה פנויה

או פינטרסט פתרונות אחסון עם ניצול חכם של החלל. אלו פתרונות של נגרות בהתאמה אישית

אבל אם זו הדירה שלכם ואתם מתכננים להישאר ב"ה לאורך זמן שווה להשקיע בזה כספית בעיני.

דוגמה לרעיון - לעשות ארון במסגרת מסביב למיטה כולל נישה מהצד שתשמש אותך כמו שידת לילה אם את צריכה.

מה גודל הארון שיש לכם? נשמע בית ממש ממש פיצי אם את אומרת שבהכנסת ארון לחדר שינה לא יישאר מקום לעריסה..

ארונות מטבח (קצרים ועמוקים) שתולים צמוד לתקרה, משמש כאחסון ולא תופס מקום בחדר/במסדרון. אפשר לבגדים ששומרים, נגיד של העונה הבאה או של מידה קטנה או גדולה. ולעשות שרינק בשקית וואקום שייקח פחות מקום.

מדפים עליונים למשחקים/ספרים/סלסלות אחסון, במסדרון גם אפשר.

ארון מזנון יפה בכניסה לבית שמשמש כאחסון לתיקים מעילים.

ספסל צר קטן שהוא ארגז אחסון לנעליים מחוץ לדלת הבית.

מדף עליון/ארון עליון בשרותים לנייר טואלט או חומרי ניקיון.

אולי אפשר להוסיף מדף יפה במטבח איפשהו ובסלסלות מעליו לשמור גם דברים שלא קשורים למטבח כמו אביזרים לשיער של הילדה.

ופעם שמעתי את הרבנית ימימה מזרחי מתארת את הדירה הקודמת שלהם שהיתה קטנה כברכה ממש, במילים לא מדויקות: עומדת מושיטה יד אחת מגיעה לסיר מושיטה יד שניה מגיעה לנענע העגלה שבסלון.

זה כיף בית קטן, זה מגבש, כולם ביחד. לומדים לא לאגור ציוד מיותר. 

הכל עניין של הסתכלות

ומזל שאני מסודרת וממיינת

וזה באמת מחייב להיות במיון מתמיד

באלי לפעמים להזניח אבל אי אפשר 😂

ותודה על הרעיונות

זה יכול לתת כיוון

אנחנו עכשיו בבירור גם של הנושא.. ממה שהבנתי לבדוק זה לא מזיק

יצאו קצת דברים, עוד כמה דברים ברמה נמוכה.

ברור שלא מזיק לבדוק, אבל זה זמן והתעסקות.

לרוב בתפקודים האלו.

זה גורם לקשיים לימודיים ועלול גם לפגוע בקשרים חברתיים. מביא לקושי בניהול משימות, ארגון הזמן והמקום, איבוד חפצים ועוד.

ממליצה מאד לבדוק את הנושא כבר עכשיו.

כיום ישנן מרפאות בעיסוק מומחיות בשיטת קוג פאן שעובדת בדיוק על התחום הזה של תפקודים ניהוליים.

בהצלחה רבה.

כי ממה שאני רואה, זה קושי יותר ספציפי

ואם באמת זה נובע ממקור אחר, הטיפול הוא אותו טיפול?

ולפעמים זה גם עובר כשגדלים קצת

לא יודעת לגבי טיפול..

מסלולים אין לי כוח ללכת הרבה, זה עושה לי ממש רע אח"כ

סדנא זוגית (חימר נגרות זכוכית או בסגנון)

צימר עם בריכה ואז זה ממלא הרבה זמן וכיף ביחד..

כן יכול להיות רלוונטי, כאלה עם חניה קרובה. אפשר גם שמורות טבע שאפשר לעשות בהם הליכות קלילות ומוצלות.

אני עשיתי עם בעלי בשבוע 39 את נחל הקיבוצים ( ללכת הרבה לא הייתי מסוגלת אבל לשחות כן... 🙃 ) חוץ מזה אפשר להביא איתכם גם משחקי קופסא או משחקים זוגיים וללכת לסיור במקום סגור 

במים המשקל הרבה פחות מורגש וזה ממש מקל.

אנחנו לקחנו צימר עם בריכה (היינו בחופש באמצע שמיני) וטיילנו קצת באזור. הייתי בלי הרבה כוח, אבל ידעתי שללכת קצת כן יעשה לי טוב. אבל ממש אפשר פשוט מקומות עם מים. הכנרת עכשיו ריקה וכיפית וככה גם כל המעיינות בעמק המעיינות ועוד מלא מעיינות בארץ וממש חונים צמוד.

אם את רוצה המלצות מסויימות תכווני באיזה אזור בארץ.

בא לי גם חופש משפחתי מלא זמן לא עשינו,

וממש בא לי צימר עם בריכה אבל הנחתי שבעונה הזו חייבים בריכה מחוממת. 

אני מאמינה שכל דבר בא על חשבון משהו אחר.

אם האמא משקיעה בניקיון-זה בא על חשבון הזמן והסבלנות לילדים.

ובכללי למדתי בחיים לא להשוות את עצמי לאחרים. מחליטה מהם סדרי העדיפויות שלי ונוהגת על פיהם.

כמובן במקביל לחנך את הילדים לשמור על הסדר והניקיון (אבל שוב, בלי הגזמה)

כלים בכיור, כביסה לא מקופלת, בלאגן של משחקים

הכל בסדר, זה בית וחיים בו

או שרק בשכל אבל בפועל הבלאגן מעצבן?

אני קוראת אותך ומסכימה אבל בפועל מתחרפנת

ברור שיותר נעים כשהבית מסודר, אבל לא מספיק בשביל להקים אותי מהספה😅

בשעות הערב או הבוקר משתדלת שהבית יראה סביר- הדחת כלים, פינוי השיש, לפני שהולכים לישון לאסוף משחקים וספרים...

אבל הבית שלי ממש לא נראה מבריק ונוצץ, הזמן היחיד שהוא נראה מבריק זה בערב שבת, בשאר הזמן הוא נראה כמו בית שיש בו משפחה עם ילדים במגוון גילאים והאמא עסוקה בהרבה משימות בבית ובחוץ והן לא רק לתקתק את הבית.

אני ממש לגמרי בסדר עם זה, אבל באופי שלי אני לא מסודרת במיוחד ומעדיפה לבלות את שעות אחר הצהריים בקריאת סיפור, יצירה או משחק ולא בלסדר או לנקות

לא להשוות אף פעם זה סתם מפחית מהערך!

יתכן שהילדים הרבה מול המסך ופחות ממש במשחקים

ילדים מאד רגועים וממושמעים לסדר וניקיון ועוד...

זה בדם שלהן, אין אפשרות לקום מהשולחן בלי לפנות ולשטוף את הכלים..

גם אצל חמותי זה ככה, אין מציאות של כלים בכיור.

לא לכולם זה קשה להחזיק ככה את הבית, זה בא להם באופן טבעי, הילדים רגילים לבית מאורגן, לאכול מסודר וליד השולחן וזה גם גלגל שמזין את עצמו.

ומתרגלים שמפנים ומטאטאים את הרצפה - זה בהחלט יכול לקרות

בעיניי זה שינוי הרגלים

לא שאני שם לגמרי, כן? בתקופה האחרונה בכלל לא לצערי, אבל זה אפשרי.

לגבי האיך - כשהילדים סיימו לאכול צהריים,מה את עושה? לאיזה משו אחר את מתפנה?

ואז רגע אחד לנסות לנשום בכל זאת אני אחרי יום עבודה ונסיעות וגם אני בן אדם אס אם יהיה לי רגע אחד של ידיים פנויות וילדים לא בוכים או רבים אני כנראה אברח לחדר לנשום רגע של שקט.

או שאהיה עם הילדים בספה

זה לא שאף פעם לא אסדר ..פשוט אתזמן את זה למתי שנח לי ולא ככלל שחייב לקרות בזמן ספציפי

ולכן גם אצלי סביר שתמצאי בלכן  קבוע

בערב מסדרת כמה שיכולה ואס נופלת לספה..יחד עם התינוק על הידיים 

הרי לך התשובה איך את כך ואחרות אחרת

קצב החיים שלך שונה

אולי האמהות האחרות עובדות פחות? אולי הילדים יותר מווסתים? אולי הן לא רעבות ומניקות אחרי שהילדים אכלו? אולי השקט שלהן זה לסדר?

אגב, גמני אוהבת לסדר בערב. מתוך הרגל כי אני עובדת ומעדיפה שהילדים יישנו מוקדם ויהיה לי יותר שקט לסדר כי קשה לי לעצור את עצמי לכל התייחסות שלהם ולהמשיך אז רוב אחהצ פה סביר אבל לא מתוקתק. אני מחכה שיגדלו ובינתיים עובדת קשה על דילול חפצים בימים האחרונים כדי שיהיה פחות בלאגן

אפשר כך ואפשר אולי אחרת. כל אחת והקצב שלה ♥️

כמעט תמיד הבית מסודר ונקי (לא הכל אבל המראה הכללי)

אבל אין לנו ילדים קטנים

וגם כשהיה קטן

היה אחד

לא כמה

אנחנו פנויים לסדר ולנקות באופן שוטף 

ביום רגיל

וביום שסידרתי....

גם אחרי שאני מסדרת הבית לא מתוקתק

ובוודאי אם לא סידרנו....

אצלי גם בדיוק כמוך

רק סוף יום ( או יום למחרת)  עושה סדר

לא מסוגלת להיות סביב זה כל היום

תמיד הכניסה לבית תיהיה נקייה ומזמינה.

שריטה מבית אמא…

זמן הבלגן הוא בדרך כלל בארוחת ערב עד אחרי ההשכבות (כשעה)

שאז אני מיד אחרי האוכל מארגנת את הילדים לשינה והאזור של האוכל נשאר מלוכלך עד שאתפנה לנקות.

כך שאם מישהו יכנס אלי אחר הצהריים בהחלט יראה בית נקי. 

תמיד יש חפצים בכל מקום: תיקים של הילדים, סוודרים, יצירות שהביאו מהגן.

הכביסה תמיד איפשהו בדרך לארון: בסלסילה, במכונה, מחכה לתליה, מחכה לקיפול.

תמיד יש כלים בכיור ואם שטפנו איך שסיימנו גילינו שיש צלחת על השולחן שלא נשטפה או שיש כוס קפה מלוכלכת.

ואנחנו כל הזמן כל הזמן מנקים ומסדרים מנקים ומסדרים.

אבל הכל בנחת ובכייף וברוגע.

לא דחוף לי בית מצוחצח, כן דחוף לי בית רגוע ושלו (ומסודר בגבולות ההגיון כי זה עושה לי רוגע בראש).

בואי אלינו, יש בלאגן בשפע

עד שהילדים הולכים לישון בטח.. אבל גם אחרי לא מתוקתק

והיו גם תקופות שהיה ממש מבולגן באופן קבוע...

בכל מקרה לדעתי הכי חשוב זה להשתדל לא להשוות לאחרים, לחשוב מה משמעותי בשבילך ועל זה להתאמץ ולהשקיע.. 

ופשוט חונכנו לזה. אוכלים וישר לכיור, מסיימים ארוחה שוטפים כלים. אמא ששוטפת את הבית כל יום וכו..

ולדעתי זה גם הרבה תחזוק בשגרה ופחות הגעה למקרי קצה.

להגיד שזה הדבר המושלם, 🤷‍♀️

בסוף היה כיף לחיות בבית מבריק ושכיף להיכנס אליו, אבל זה בא על חשבון דברים אחרים (שנים לא היה גואש או פלסטלינה בבית, רק בחצר בהשגחת אבא😅)..

וכיום גם אני לא מסוגלת שהבית שלי לא נקי, גם אם זה אומר לנקות תנור עם מסיר שומנים בהריון וכן הלאה.. (למה? סתם כי לטעמי הוא לא מספיק נקי 😒).

שורה תחתונה לכל דבר יש פלוסים ומינוסים ובעיניי הכי חשוב לילדים זה לגדול בבית בריא ושמח😄 

בהריון

תקראי על זה קצת וזה יתן לך כוח להימנע..

בעיקרון ממש לא מומלץ מסיר שומנים הוא חזק מאודדד

ואקונומיקה גם לא מומלץ..

ב. אפשר להשיג כמעט כל דבר אם מוכנים לשלם תמורתו. תחשבי אם המחיר שווה לך.

ג. תמיד כדאי לבדוק לאן את רוצה להגיע ומה יכול לעבוד בשבילך בדרך לשם.

ב- כשיודעת שצריכים להגיע אליי, משתדלת לסדר קצת.. אולי מה שאת רואה זו לא המציאות הקבועה😉

יש בתים כאלה

נדירים עד מאוד

היא אמרה לי לי זה מאוד נעים לראות בלגן אצל אחרים

נותן תחושה טובה שלא רק אצלנו ככה😅

ביקורים ברגעים אמיתיים בחיים.

אמר שתמיד אנשים רואים בתים של אחרים כשמושלם שם, ואז אוכלים את הלב

ואצל רובינו בפועל הבית לא נראה כל היום מושלם

אני רואה שצדק...

אני יכולה להצטרף לצוות

אם תגיעי אלינו ביום ראשון אחה"צ, סביר להניח שתראי בית מסודר, פשוט כי הוא עדיין מסודר ממוצש. לעומת זאת, אם תגיעי אלינו בחמישי- הכי בלאגן שיש..

חוץ מזה, בעלי ורני עובדים משרה מלאה מחוץ לבית, והבנות שלנו במסגרות עד 16:00, אז כמה כסר בלאגן יכול להיות אם לא נמצאים בבית?

היתה לי היום אורחת לא צפויה באחת וחצי.

ש-י-א הבאלגן של החיים. כל הבאלגן של כל השבוע + בישולים לשבת + קניות שטרם נפרקו על הרצפה (ובשביל להוסיף- גם שני ילדים בוכים ועצבניים).

ואז נשמתי עמוק, ואמרתי לעצמי-

כל הכבוד לי. אני עושה לה שירות חשוב שהיא תרגיש טוב עם עצמה.

מקווה רק שתעיז לבוא שוב אחרי מה שהיה כאן.