אני זקוקה לו נפשית עצם זה שאני רואה אותו אומר תהילים לידי או מילות חיזוק זה מעודד אותי ונותן לי כח.

בהתחלה בבית גם עוזר לי עם מגע,מחמם כרית חימום מרתיח מים לבקבוק מים חמים,מתזמן צירים וכו'.

בלידה עצמה ליד הראש שלי

מוכח כמזרז לידה!!!!!

הולכת עם מלווה והוא מגיע מיד אחרי הלידה

גם אצלינו כנ"ל בתחילה עוד נמצא מעט מחוץ לחדר, כדי לדעת איך מתקדם וכו' כשהענינים מתחילים להתקדם, הוא יוצא מחוץ לביה"ח ומוכח אצלינו לפחות פעמיים, ברגע שהוא יצא מביה"ח והתחיל מעט להתרחק, קיבל ממני טלפון מזל"ט!!!!

אמא שלי תמיד נמצאת איתי בלידות כך שאני לא לבד...

מעודד מרגיע ותומך.

לא מסוגלת לחשוב על אף אחד אחר איתי בלידה- גם לא אמא...

צריכה להרגיש שאנחנו עוברים את זה יחד. קשה לי לחשוב שאני צריכה לנסות לספר לו מה ואיך היה 

אבל באיזשהו שלב הוא לא יכל יותר ..אז הוא יצא וחזר ויצא וחזר..

כמו שנאמר כאן כל התרחקות שלו מקדמת אותי... אז בלידה האחרונה הייתה איתי דולה והוא הולך ובא

יש ענין רוחני שהלידה זה לא מקום של הבעל. ולכן דווקא כשהוא נמצא לא לידי - או נרדם לכמה דקות באחד המקרים- היתה התקדמות בלידה. ועם זאת אני לא מוותרת על התמיכה הענקית שלו ולכן הוא יוצא ונכנס

הלידות שלי יחסית ארוכות, אז זה רעיון לנסות בתור סגולה לקיצור הלידה, במיוחד שאני יודעת שאני לא יכולה לקחת אפידורל וכ"כ רוצה!

שמבחינת השפע האלוקי שיש בזמן לידה (אל תתפסי אותי בדיוק במילים) זה לא מתאים שהבעל יהיה בדיוק נוכח שם. הוא יכול להיות קרוב וכמובן להועיל בתפילות ולקדם בדרך משלו את הלידה. אבל תראי מה כ"כ הרבה בנות כתבו פה על ההתקדמות שהיתה בלידה בדיוק כשהבעל יצא.

אישית- הלידה הראשונה היתה ארוכה. באיזה שהוא שלב היה די תקוע ולא התקדם הרבה זמן. גם אמא שלי היתה איתי אז לא הפריע לי שבעלי נמנם לכמה דקות. ודווקא אז פתאום היתה קפיצה והגעתי לפתיחה 10. 

אח"כ שמעתי את  הדבר הזה על הנוכחות של הבעל ודיברנו על זה. בעלי מאד מאד תומך בי בלידות ולא רציתי שהוא לא יהיה. אבל הוא בחכמתו יצא ונכנס מהחדר בלי שאני הרגשתי וזה לא הפריע לי. בלידה האחרונה היתה איתי דולה ואז הוא הרגיש לגמרי משוחרר לצאת. ובאמת הלידה היתה מאד מהירה (והכי קלה שהיתה לי) ובלי כוונה הוא בדיוק פספס את השניה שהתינוק יצא. זה קצת ביאס אותי... אבל הגיע ממש מיד אחרי. והיה מופתע שזה הלך כ"כ מהר.

נראה לי שהדברים האלה מסתדרים עם כל מה שכתבו פה על כל שלידה מאז ומתמיד היתה ארוע מאד נשי- רק נשים סובבו את היולדת והבעל תמך מרחוק. 

אני לא אומרת שזו הנהגה לכולם. וכמובן שזה מאד מאד אישי לכל זוג. וכל זוג יעשה מה שמתאים לו כמובן.

אבל הסגנון שלך- ששולל דרכים אחרות ממה שנראה לך- לא נראה לי כ" מתאים לדיון שכזה.

בידיים מלאות לכולנו!!!

הסיפורים הללו לא מוכיחים דברים בהקשר למציאות, ויש הרבה נשים צדיקות שאומרות כל מיני דברים..

אני אישית לא מאמינה בדברים האלה, במיוחד כשאין להם מקור.. מסתבר שזה באמת אישי ושכל אחת תעשה מה שטוב לה.

ואמר לי להתאפק ואיך שחזר לא יכל להיכנס שוב כי הייתה לידה פעילה ותוך כמה דקות ב"ה נכנס לראות את התינוק

אין כמוהו בעולם כולו.

לא דנה, כל מקרה לגופו, אבל לא מסוגלת להבין בעלים שיוצאים.

אתה לא מסוגל? קשה לך?

ולאשתך נעים עכשיו, הא?

אחד מגודלי המיילדים אמר פעם ( אחפש בהזדמנות את השם והמקור)- כשם שהכנסת את אשתך להיריון באהבה, כך תוציא אותה ממנו.

ואני ובעלי מאוד מאמינים בזה.

זה בכלל לא קשור עם נעים לו או לא, ואם לאשתו נעים.

מה זה? הפגנת סולידריות עם הכאב??

יש הרבה גברים שיוצאים-  כי יש בזה לפעמים גם בעייתיות הלכתית,

בזמן שאשתו אסורה,

לראות אותה -לעיתים בחוסר צניעות (גם כשעומדים מהצד של הראש,)

אין לו אפשרות להקל עליה פיזית.

(ואל תקפצו עלי עם כל המתירים, שאני יודעת שיש- אני מדברת על הרבה רבנים שאוסרים!!!)

באופן אישי-

לא הייתי רוצה שבעלי יראה אותי בזמן לידה.

זה לא זמן מחמיא לאישה.

זה זמן נשי ופרטי- נשים אחרות מתאימות לי באותה סיטואציה.

דקה אחר כך- מתאימה לי כדי לחלוק איתו את ההתרגשות והשמחה.

איתך. 

הפגנת סולידריות עם האישה זה די מינימום שנדרש מבעל, לא?

אשתו נותנת לו ילד בייסורים, והוא יוצא להפסקות קפה? או משוטט להירגע?

אם הגבר עומד ליד האישה ומתבונן בה ורק בה, כמו שבעלי עשה, אין שום בעיה הלכתית, אין שום צידוק ליציאה החוצה.

זה שאין לו אפשרות להקל פיזית מחייב אותו כפליים להקל עליה נפשית ולעמוד הכי קרוב שיכול ברגעים הכי קשים לה.

אני חושבת שאת טועה שלידה היא זמן שלא מחמיא לאישה.

מה האישה עבור בעלה? דוגמנית, מלאך, או יצור בשר ודם שסובל כרגע רק עבור האושר של שניהם?

בעלי התרגש לעמוד לצידי, לראותי גיבורה ומתאמצת, ושורדת את הבלתי יאומן.

נראה לי הזוי להביא ילד לעולם כשהשותף לא נוטל בזה חלק.

לא שותה קפה ומטייל להנאתו הוא לחלוטין שותף רק מבחוץ. בעלי היה היתי בכל הלידות חוץ מהאחרונה שהיתה בניתוח בהרדמה מלאה, אני בטוחה שבזמן הזה הוא סבל הרבה יותר ממני.

הרי את היית בהרדמה מלאה, אז זו לא לידה שבה את זקוקה לבעל לידך, ואת לא סובלת, אז מה את מנסה לאמר בזה?

נכון שיש המון זוגות והרבה סוגי זוגיות, אבל ריבונו של עולם, מדובר כאן ברגע כ"כ חשוב בבניית המשפחה,ובחיי האישה שלצידו, וגבר שלא לוקח חלק מפסיד בעצמו ומפסיד לאשתו.

את יכולה לנסח את זה איך שאת רוצה, אבל בזוגיות החוכמה היא לא רק לשמוח ולצהול ביחד על הצלחות, אלא גם לעבור את נתיב הייסורים  אליהן ביחד.

לא אומרת שהזוגיות שלהם פגומה, אבל אומרת בפה מלא שהיא מופסדת ומחמיצה את הרגעים הכי הכי בזוגיות.

מה, בעל שעומד בפנים לא יכול להתפלל? למה בחוץ דווקא?

הוהוהוהו, איך שהשפתיים של בעלי זזו כל הזמן!!!

במיטה, ויסבול נורא... גם תצאי לומר תהלים בחוץ ותיכנסי רק כשיבריא? כדי לחייך ולשמוח ולצחוק שהכל עבר?

את צודקת שבעניין זה איני מקבלת השקפות אחרות. את רק שוכחת לציין שגם את לא.

ויודעת מה, זה בסדר.

זכותי לחשוב שבעל שמצפה מאשתו לעבור לידה, מצופה ממנו להיות לידה, לחוות את הרגעים הכי קשים ביחד,  להוכיח לאשתו שהוא שם בשבילה ויהי מה, ולראות יחד את הילד של שניהם  מגיח לעולם,

וזכותך לחשוב שזה מיותר.

ההסתכלות והחויה הזו. 

לבעלי לקח

זמן בגלל זה להיקשר לבן הבכור...

עצמה אני דואגת לגרש אותו, ודואגת שיכסו אותי כשנכנס לראות מה נולד לו

הוא יילד איתי ממש! בלעדיו לא הייתי זוכרת לנשום ללחוץ ולהישאר אנושית אחרי הכל...

בלידה השניה הוא לא הספיק להגיע (בצבא) והיתה לידה זוועה שברור לי שאם הוא היה לידי היה לי קל יותר...

ודווקא לי מרגיש שיש משהו גדול בזה שהבעל רואה את הקושי ואת הכוחות המטורפים של האישה

בלידה הראשונה בעלי לא הפסיק להלל ולשבח את המאמצים שלי שהיו מלווים באפידורל וכמעט 0 תחושות

לעומת הלידה השניה שהיו הרבה יותר קשיים והוא שמח והכל אבל לא ידע מה באמת עברתי...

הוא ברח החוצה והתפלל שאני אלד כבר ואפסיק לצעוק...

בלידה השניה אזרתי אומץ ולקחתי אפידורל ואז הוא נרדם לידי על הכסא כי היה משעמם...

בלידה השלישית, בלי אפידורל, היה איתי ועמד מולי (לא שכבתי) וזה מאוד עזר לי גם בצירים עצמם. המיילדת גם שיתפה אותו- נתנה לו לחתוך את חבל הטבור, ובקשה שנצחק ביחד כדי ללחוץ בעדינות שלא יהיה קרע...

היתה חויה מיוחדת ומופלאה, הרבה בזכות שהוא היה איתי.

אני מסכימה שאלו רגעים מופלאים שעוברים על האישה ולדעתי בעל שלא נמצא מפסיד אותם.

לצחוק יחד, מי חשב על הרעיון הגאוני הזה?

היא זו שחשבה על זה...

עוברת בשביל להעניק לו צאצאים. נראה לי לא נורמלי ולא נכון לתת לו לעבור את החיים הזוגיים בלי זה.

קודם כל לדעתי עדיף להתבטא בעדינות על דעות של אנשים אחרים ("לא נורמלי", "די מינימום שנדרש מבעל")

מהניסיון שלי (גם ככה וגם ככה) אני מעדיפה מלווה אישה, ושבעלי יתפלל עלינו מאחורי הווילון.

הייתי עם דולה ואחכ עם אמא, היה כזה כיף.

אני מתה על בעלי והוא הכי תומך שבעולם, אבל לדעתי האישית - לידה זו חוויה מאוד מאוד נשית. בכל התרבויות נשים היו יולדות עם נשים, והבעל היה העוזר הטכני... מה לעשות, זו לא חוויה שהוא יכול לחוות. כל בעל יגיד לך שהוא די בשוק בכל העסק, ולפעמים קשה לו נפשית הרבה יותר מלאישה. 

אישה לאישה זו עזרה מדהימה. לי אישית היה קשה לחשוב שאמא שלי תהיה איתי בלידה, אבל אחרי שהיא הייתה הבנתי שזה ככ הרבה יותר טוב, וזה גם מאוד חיזק את הקשר שלי איתה.

שאת נותנת לו את האופציה לנהוג ע"פ התחושה שלו ולא רק ע"פ הרצונות שלך...

שיעבור בע"ה בשלום

אמר שבלי בעיות...וברור...חח וברגע האמת הוא היה איתי..אבל מרוב שנפלתי לטירוף של צרחות, הבנאדם כבר נהיה ממני בחרדות..אז הוא אמר שהוא יוצא וחוזר אני בצירי לחץ צועקת עליו שלא ילך וטוב,שילך..חח באמת שהייתי זקוקה למגע- ואת זה החברה שליוותה אותי עשתה הכי טוב.

מלוות יותר קל ומובן.

שכל אחת ואחד יעשו מה בראש שלהם...

המיילדות העיפו אותי החוצה והתינוק יצא בריא ושלם גם בלעדיי, למרבה הפלא.

אני חושב שאם ישנו מקום בו הגבר לא נחוץ ולא מועיל ולא תורם דבר לאשתו- זה בשעת הלידה.

דקה לפני כן הוא יכול להרגיע וללטף אותה, דקה אחרי כן להשתתף עימה בשמחה העצומה ולבכות יחד, אבל בשעת יציאת הוולד טוב שישאר בחוץ ויאמר תהילים.

זו דעתי, דעת גבר.

נראה לי שזוג המקפיד על דיני טהרה אמור לדעת שכשהאישה לא טהורה-

וזה המצב בדקה לפני הלידה-

אסור לו ללטף אותה.

זו ההלכה שאני מכירה.

עכשיו תגידו לי שיש הרבה רבנים שמתירים.

אנחנו מקפידים מאוד.

אין טעם להתבטא בסגנון כזה דווקא..

אצל רוב מוחלט של הזוגות זה לא ככה.

(דקה לפני הלידה זו פתיחה מלאה- אין מצב שזה טהור)

מחילה אם אצלכם היה אחרת.

עוד לא ראו דימום??

מוזר לי נורא,

אבל אולי יש לידות אחרות ושונות.....

יודעים מה הפתיחה ולא תמיד יש דימום.

בכל מקרה לא כדאי להיכנס לאף אחד לציציות שכל אחד יעשה מה שהוא חושב לנכון והרב שלו.

יש הקלות,מקרים מסויימים וכו'..

בשבילו זה היה הרגע הכי הכי!

הוא ראה אותי סובלת, והנה הרגע המאושר מגיע, והוא לא יהיה נוכח בו?

שאלתי אותו עכשיו, והוא מאוד התפלא שכך אתה חשת...

בס"ד

ואין כללים כל זוג יעשה מה שטוב לו [ונכון הלכתית כמובן]

זה סיבה שבעלה יישאר ולא שילך- זה מראה כמה היא סובלת ובמצב כזה צריכים יותר תמיכה- לדעתי..

כמובן שמי שמתמוטט זה משהו אחר, אבל אני אישית מצפה מבעלי שיהיה חזק ויהיה שם בשבילי, שותף מלא להכל..

 אם לבעל כ"כ קשה אז ק"ו שלאשתו, נראה לי יותר הגיוני לעבור את הקושי ולהתמודד ביחד מאשר להשאיר את האישה לעבור הכל ולהישאר בחוץ..

וגן לא כ"כ היה צורך.

פעם שניה היה סיוט, ולא היה איכפת לי מי שומע אותי, העיקר שהצעקות עזרו לי

הוא היה לידי כל הלידה!!! חוץ מכמה שניות שיצא להתפלל ולבכות!

חשבה שזה לא בסדר מצידי לומר ככה....

אם הבעל מצפה מאשתו ללדת, זכותה לצפות ממנו למלוא הנוכחות והתמיכה.

בכל הלידות בעלי היה איתי - גם לידי (ליד הוילון. יכלנו לראות את הפנים אחד של השניה) וגם איתי בחוויה - עודד, אמר תהילים, התרגש ובכה.

זו חוויה של שנינו  - קושי של שנינו, כאב של שנינו, התרגשות של שנינו, ילד של שנינו - כשנמצאים יחד זה מעצים את ה"שנינו"

אבל....

לכל אחד ואחת יש זוגיות שונה ופונקציות אחרות שהבעל ממלא - רגשית ופיזית ולכן - לא בטוח שיש כאן כללים....

אני לא מסוגלת לחשוב על אמא או אחוך בלידה - רק בעלי! ויש כאלו שזה הדבר שהכי טוב להן,

אז פשוט תחשבי מה יעשה לך הכי טוב והכי בטוח וזה מה שתעשי!

בהצלחה!!!!!!!

אהבתי איך הדגשת שזה מעצים את ה"שנינו".

וברור לי שלא הייתי שורדת בלעדיו (עם עיסויים חזקים כל הדרך..).

בכל מקרה תוכנן שהוא יהיה חלק משמעותי בלידה.

שכל אחת תעשה את שיקול דעתה ותיאום ציפיות עם בעלה.

יוצא לי ללוות זוגות גם דתיים/חרדים וחילונים שהבעל נמצא ולא נמצא.

מאוד אישי. וכל מקרה לגופו.

ולא תמיד זה היה מוצלח באותה מידה... לפעמים זה עשה הרגשה טיפשית, כי הייתי שעות מאוד שקועה בעצמי ובכלל לא היה לי עניין לדבר או לתקשר, והוא היה די תקוע... או שניסיתי להיות נחמדה בשבילו וזה הוסיף לי עבודה...

לפעמים הוא עזר בזה שהוא עשה מצברוח ועזר להעביר את הזמן, וזה היה כיף...

היו פעמים שבמקרה הוא בעצמו לא הרגיש טוב באותו יום, והיה לי לא נעים שאני 'מחזיקה' אותו שם...

כל פעם משהו אחר.

באופן כללי אני לא יכולה לדמיין שיהיה אתי בלידה מישהו אחר שמכיר אותי, כמו אמא שלי. אני מאוד שקועה בעצמי ובהרגשות שלי ובהתמודדות האישית עם הכאבים והעוצמות הפנימיות, ואין לי שום פניות או עניין באנשים אחרים. זה רק מביך אותי וגורם לי להרגיש מוכרחה להפנות תשומת לב למה שהם מרגישים, או להרגיש צורך להיות נחמדה ושהם ירגישו מועילים.

בעלי לא מסוגל להיות נוכח בתהליך הלידה עצמה.

יש בעלים שקשה להם לראות את האישה האהובה שלהם סובלת(בעלי כזה)

חשוב שתדברו על הדברים ותתנו להם מקום.

מה שחשוב להגיע להחלטה משותפת לגבי הרצון שלך והקושי שלה.

מה שהכי חשוב שתלדי כתרנגולת.(התרנגולת מתכופפת ומיד מטילה ביצה.) ושיהי בידיים מלאות.

והמצב רוח משתנה, ואמרתי לבעלי משפטים כמו 'תעזוב אותי עכשיו' וכאלה, אז הוא חזר לתפילות והבין לגמרי, ואח"כ רציתי לדבר איתו..... אני בטוחה שכל אשה יכולה במצב של לידה לבקשה מבעלה בקשות גם קצת מוזרות, והוא ישמח לעזור לה בכל דרך שהוא יכול כדי להקל

שמעתי שזמן הצירים הוא שעת רצון מדהימה- להתפלל על כל מי שזקוק לישועות- כמה שאת מסוגלת

איתי כל הלידה ומכמה סיבות.

הראשונה, לפעמים יש צורך לקבל החלטות חשובות, (לא תמיד הכל הולך כמו שרוצים), ואז בודאי שהבעל צריך להיות שותף בהחלטה ולא דולה (ואולי גם לא אמא).

בעלי עזר מאוד בלידה הראשונה במעקב, בנשימות וחוה את העצמה של הלידה.  כאשר התינוק יצא, נשמע הבכי, והוא ראה אותו, ההתרגשות היתה גדולה.

החיבור לילד לדעתי חזק יותר שנמצאים בלידה. לא צריך להיות צמודים, אפשר להיות גם בצד השני של החדר, אבל להיות.

והעיקר שיהיה בשעה טובה ובידים מלאות

מכירות את הבכי האינסטינקטיבי שהאשה בוכה ברגעים שאחרי הלידה? כשהתינוקת הרגע יצאה ואלו השניות הראשונות שאת מחזיקה אותה?  בכי שהוא שילוב של הקלה, אושר, הודיה, "אני לא מאמינה שעשיתי את זה שוב", ועוד אי אלו רגשות....

אז הבכי הזה הוא משהו כ"כ פנימי, כ"כ מיוחד. וכ"כ שמחתי שהוא היה שם, וראה אותי בוכה את הבכי הזה.

ובאמת גם אני הרגשתי שחדר לידה זה מקום של נשים. אבל לא הייתי מרשה לעצמי לזרום ולהיות לגמרי לגמרי עצמי אם אמא שלי היתה לידי. וזה למרות שאנחנו מאוד קרובות.

אז כנראה שזה באמת מאוד אישי.

העיקר שכולן ילדו בשלום ובשמחה.

יש מחקרים בנושא, שאומרים שהשלב הסופי קל יותר כשהבעל מחוץ לחדר. 

בשלב הסופי אחרי הפתיחה מלאה, יש הורמון מסויים שמופרש רק אם הבעל לא בחדר, אותו הורמון שמופרש בזמן היחסים, וגורם לתינוק להיפלט החוצה. 

לא זוכרת את המקור, אבל זה נכון, כי למדתי את זה באיזשהו קורס ולא סתם קראתי בכתבה חובבנית...

לא פעם שמעתי שחז"ל אומרים שנוכחות של הבעל מעכבת לידה והאמת שהרגשתי את זה בפועל,כשהוא לא היה זה רץ,אבל באמת זה נושא אישי לכל אחת אני משתדלת לשתף אותו ולפעמים שמחה שהוא שם ולפעמים שמחה שהוא לא כשאני מעדיפה להתרכז בעצמי,ככה אני בלידה,צריכה להתרכז בעצמי בשביל ללדת אחרת הלידה יכולה להתקע, אם היה אפשר,מבחנתי היה לי הכי טוב להיות לבד.

העיקר שכולן יזכו ללדת בבריאות ושמחה בידיים מלאות נחת...

היא בדיוק ילדה..

אחרי לידה שנמשכה שעות. ביקשתי ממנו לצאת- והוא חזר והגברת עדיין לא יצאה.... 

ילדתי בלידת בית ובעלי החזיק לי את היד בזמן הלידה

והיה לי את הרפלקס שמישל אודן אומר שלא יכול להתקיים בנוכחות גבר בחדר

למי ששואלת הרפלקס הוא יציאת התינוק בלחיצות לא רצוניות ולא מתוכננות

מאחלת לכולן בע"ה

לא יצליחו ללדת אם הבעל יהיה נוכח.

אבל יש מקורות לכך, שהבעל לא יהיה בלידה, ומותר לך לחשוב אחרת. 

המקור הוא במכתבים של הרבי מליובאוויטש, אם את רוצה מקור מדויק, אשאל. 

הרעיון שאחותי הגדולה תהיה איתי? היא רווקה וחזקה. מרגישה בטוחה בנוכחותה.

בס"ד

ממש לא מרגיש לי שייך...

אולי זו רק אני?

בלידה הראשונה העפתי אותו. ביקשתי שיגיד תהילים במסדרון (וזה נראה לי באמת תפקיד יותר מתאים בשביל בעל באותו רגע). בגדול הוא היה יוצא ונכנס

בשניה - בא איתי באמבולנס. עד שעלה למיון יולדות כבר ילדתי. 

שלישית ורביעית - בבית עם ילדים

____________

חשוב גם לדעת אם יש לכם את אותה פילוסופיה של לידה - טבעית, תרופות וכו'

זה תלוי בקשר שלכם... 

ב-2 הלידות שלי הוא היה איתי: עזר, תמך ועודד... איך אפשר היה בלעדיו.

באפידורל הוציאו אותו החוצה- וזה היה לי קשה כמה דקות בלעדיו...

זה חוויה שמאוד מעצימה את הזוגיות, לפי דעתי.

השותף הכי חושב ויקר שלהן בחיים ברגעי הלידה.

נשגב מבינתי.

מי יותר קרוב ויקר לליבכן אם לא הוא?

למי הזכות והחובה להיות נוכח בשעת הגחת החיים החדשים לעולם אם לא הוא?

נשגב מבינתי....

זה בדיוק כמו להתווכח איזה צבע יותר יפה- כחול או אדום?

זה כ"כ אישי ומשתנה מזוג לזוג, העיקר שההחלטה היא הדדית ושניהם מרגישים טוב ונכון

לא על כל נושא צריך לפתוח ויכוח ולהתבטא בצורה חריפה, חבל שהפורום המקסים הזה הופך לעיתים קרובות לזירת התגוששות

למה חשוב לך לגרום לנשים שיש להן מערכת זוגית שונה משלך להרגיש לא בנוח.

נשגב מבינתי איך את מוכנה לקחת על עצמך את האחריות על מי שתהיה לה תרעומת על בעלה,

שמה לעשות, לא מרגיש כמוך, או אכזבה ממנו.

וגם נשגב מבינתי- למה מאנונימי?

לבעלה, היא עושה טעות. קל לה אולי להיות בת יענה ולומר שהיא לא רוצה ולא צריכה אותו, אבל המשקעים בפנים- הוהוהוהו...

אם אישה באמת לא רוצה אותו מעצמה, היא לא חשה אי נוחות ממה שאמרו כאן הבנות לפני. היא מרצונה לא מסכימה איתן וחלאס. 

אבל לגבי האחרות, זה לא לגרום להן לחוש לא נוח, אלא להאיר להן שזו זכותן לצפות לכך, ולהגיע להבנות עם הבעל.

בדיוק כך שאלה האנונימית הפותחת- איך אצלכן ומה השיקול שלכן.

ונעים לי יותר כאנונימית. גם אם זה נשגב מבינתך. 

היא להבין שבמערכת זוגית אין רק שיח של "זכותי" ו"מגיע לי", 

אלא מה מתאים לשנינו.

אז לשנינו ב"ה מתאים מאוד להיות יחד בלידה.

יש זוגות שזה לא כך.

האם את חושבת שבגלל שמישהי תודיע לבעלה שזו "זכותה" לצפות לכך,

זה יגרום לחוויית לידה משותפת חיובית עבור שניהם?

וזה בסופו של דבר העניין- לא תמיד ה"ביחד" במקום שבו הוא לא מתאים לשני בני הזוג,

נותן לזוגיות ומעצים אותה.

צריך המון רגישות ובגרות,

שלצערי לא הייתה מספיק מצויה בהודעות של הנשים שהיה חשוב להן "להאיר" את עיני אלו שמתירות לאיש שלהן להיעדר...

ולעומת החוסר הזה, הייתה קצת התנשאות באמירה כאילו מי שמסכימה פשוט טומנת ראשה בחול

ולא באמת מבינה כמה היא צריכה את זה.

הכל צריך להיות סובב סביב זכויות או רצונות האישה. אלא כותבת גם על הבעלים שרוצים להיות נוכחים ולהרגיש שתורמים והנשים לא נותנות להם להיות נוכחים ברגעים האלה.

אני בשונה ממך שבורה שזוגיות היא שונה מחברות. היא בהחלט מבוססת על מחוייבות מוחלטת של האחד לשני, וזאת ע"י שמחליטים יחד מה טוב לשניהם.

ולא חסרים בעלים שבתחילה חששו מחוויית הלידה ולאחר מעשה לא יכלו לדמיין איך כמעט פספסו כזה דבר.

והחוויה שהם עברו יחד מעצימה את הזוגיות שלהם.

כשאישה כותבת בעלי לא רוצה להיות איתי בלידה היא אומרת די ברור שזה רצונו. 

אין בעיה, את רוצה להתנסח מעלינו בהתנשאות ולומר שאנחנו מתנשאות, סבבה.

את לא רגישה כפי שאת דורשת מאחרות להיות.

אז יצא לך קצת חלש....

כי כפי שמותר לך להאמין במה שכתבת לעיל, ומותר לך להטיף את זה, מותר לאחרות לחשוב אחרת ולומר זאת.

גם אם לא אהבת.

המרכז הוא בהחלט האישה- אבל לא במובן של "זכויות" אלא של חוויית לידה חיובית וטובה.

לאחת כמוני זה יכול להיות עם בן זוג שותף ופעיל,

לאחרת- יכולה להיות חוויה מדהימה לא פחות עם אמא או אחות.

ומה שבטוח, זה שאם בן הזוג לא רוצה להיות נוכח אבל הוא יהיה רק כי "ככה צריך"- זה לא בהכרח יתרום ללידה טובה ורגועה- ועשוי גם להזיק. זה נכון גם במקרה של בן זוג שמאוד רוצה להיות אבל האישה לא מעוניינת בנוכחותו- ותהיה הסיבה אשר תהיה. אין לו פה איזו שהיא "זכות" להיות נוכח אם זה מפריע לה.

אגב, מתי ראית שכתבתי שזוגיות=חברות? 

ברור שזוגיות אמורה להכיל גם חברות, אבל היא בפירוש הרבה יותר ממנה..

ואגב נוסף, הביטויים של "יצא לך קצת חלש", "להתנסח מעלינו בהתנשאות" או "להטיף"- בעיניי קצת חורגים מדיון ענייני,

אבל שיבושם לך..

רק קצת מצחיק שאת מתחבאת מאחורי אנונימי...

מזה שמתחבאת באנונימי, אבל זה מיותר, אני תמיד באנונימי! שמחה שזה מעלה חיוך על פנייך.

ועוד בקטנה, להזכירך, את כתבת לי "להתנסח בהתנשאות". אז זה היה ענייני?

ולעניין הזוגיות, ההבדל בינה לבין חברות היא מחוייבות רבה. כך שאם בעל רוצה להיות נוכח, על אשתו להתחשב בזה! ואם אישה רוצה את בעלה ולא לא מתחשק, הוא חייב לה!

שיש רבנים ודעות הלכתיות שמורים על כך שהבעל לא יהיה עם אשתו בזמן הלידה???

שיש עניין רוחני בכך שהבעל דווקא לא יהיה שם בזמן הגדול הזה??

שיש זוגות שמרגישים מחוייבות לדעה ההלכתית הזו???

כמובן שברגע שנאסרים מה שאסור- אסור, והבעל לא יכול להסתכל על הלידה עצמה,

אבל לא להיות עם האישה בחדר לידה? דעה הלכתית?? איזה רב שמעת שפוסק כך? (מתעניינת ברצינות! פשוט לא שמעתי על כך..)

וחוצמזה עוד נקודה, יש הבדל גדול בין "עניין רוחני" שיותר בגדר רשות והמלצה (כמו שיש כאלה שאומרים נועם אלימלך מתחת לכרית וכל מיני סגולות..) לבין דעה הלכתית.

תוכן השאלה:
שלום רב, אנו עומדים בעז"ה לפני לידה. רצינו לדעת:
א. מאיזה שלב בדיוק נאסרים בלידה. 
ב. באיזה שלב על הבעל לצאת מחדר לידה אם בכלל?
בנוסף, שמענו שיש דעה המקילה להחזיק לאישה את היד בזמן הלידה כדי לסיייע ולהקל עליה. האם מותר לנהוג כך?

תוכן התשובה:
ב"ה

ברכה ושלום.

1)אני מעתיק לך את ההלכה מספר "דרכי טהרה" :
לקראת הלידה יש להבחין בחמישה מצבים שונים המראים על התקרבות הלידה : 

א האשה יושבת על המשבר (כסא היולדת) 
ב אינה יכולה ללכת. 
ג צירים תכופים וקבועים כל 5 דקות או פחות. 
ד ירידת מים. 
ה פתיחה של שתי אצבעות ויותר. 

במצבים א, ב, ג, ד, אין האשה נחשבת כנדה, אא"כ תראה דם עמהם, אך אסורה לשמש כמו בשעת וסתה. 
אם לא ילדה - מותרת לבעלה אחרי בדיקה. ואף שיש חולקים ואוסרים, נוהגים להקל. 

במצב ה, האשה נחשבת כנדה, וחלים עליה כל איסורי קרבה וכד', אף אם לא ראתה דם, ואף אם לא ילדה אחרי פתיחה כזו, צריכה לספור ה' ימים וז' נקיים ולטבול. "

ואם במצבים א,ב, ג, ד, לא ברור המצב האם יש דם או לא יש להחמיר ולכן נוהגים לאסור קירבה מזמן שהאשה נמצאת על מיטת יולדת.

2)בדיוק בשביל זה יש מיילדת שתפקידה הוא להקל וליילד את האישה ולתת לה עזרה ותמיכה וסיוע .ויש מקומות שיש אחות שתפקידה הוא לעשות מסג' ולעזור ולסייע. ולכן אין לבעל לגעת באישתו בזמן זה.
ואם מדובר לעזור לה לעלות לאוטו או לעלות במעלית לבית החולים וכדומה אז מותר וצריך הבעל לסייע לאישתו במצב כזה ואם אפשר לגעת דרך בגד ולא ישיר זה טוב יותר.
3) נוכחות הבעל בחדר לידה לא רצויה מבחינה הלכתית מפני שאסור לו לראות מקומות המכוסים בגופה . וזה גם לא כ"כ נוח ונעים לראות מצבים שלא רגילים לראותם וזה יכול לגרום לדחיה מצד הבעל או לחוסר נוחות מצד האישה.
ואם האישה מעוניינת שבעלה יהיה נוכח בחדר אז הוא צריך לעמוד מצד ראש המיטה ולא להביט .הטוב ביותר הוא להסיט הראש הצידה ולהתפלל להשם כי זה רגע גדול בחיי הזוג וזה רגע של עת רצון ושעת רחמים ונס ופלא גדול . ואת החויה הזו כל אחד מבני הזוג חוווה בדרכו שלו .והשם מכוון בדיוק את השניה שבה התינוק צריך להוולד לא שניה לפני ולא שניה אחרי .ובאותו הזמן נקבע לאדם מזלו ולכן נוהגים לברך "בשעה טובה".
ואם יש קשיים בלידה נוהגים לקרוא את ספר יונה.


בברכה ללידה קלה ,

עוזיאל

התשובה התקבלה מהרב עוזיאל אליהו
בתאריך ט"ז חשון תשס"ה

ומהאישה נמנעים הלכתית כ"כ הרבה דברים חשובים בשעת הלידה, שנראה לי חמור להוסיף עליהם ולצערה!

כמובן בגדרי הצניעות.

בעלי היה איתי בכל הלידות, והלידות היו מאד מהירות, למרות שהוא נכח כל הזמן (4 לידות שנמשכו לא יותר משעה בחדר לידה...)

כך שאצלנו לא נראה לי שהנוכחות עיכבה...

אני אישית מרגישה שזה מאד מיוחד שהולכים יחד לחדר הלידה, נמצאים יחד ומקבלים יחד את הילד המשותף שלנו.

זה נכון אצל כל זוג זה אחרת, אבל לדעתי אם הבעל רוצה להיות בחדר הלידה, אז זה לא בסדר להחליט בשבילו ולמנוע ממנו את לידת בנו\ביתו.

בעלי יושב, עומד רק בכיוון הראש שלי, קורא תהילים ותומך. ובעיני זה חלק מאד אינטימי ומחזק בזוגיות, בלי נגיעות ובלי להפר אף כלל מכללי הצניעות.

כך שאין סיכוי שבעלי עיכב או חלילה משהו כזה.

מרגש אותי עד דמעות גם היום להיזכר ברגע הלידה, לראות את האושר ודמעות ההקלה שלו, והפגישה הראשונית הכ"כ משותפת שלנו עם הילדה, זה היה פשוט אחד הרגעים הגדולים בחיינו.

אם יש משהו שאני מחכה לו בלידה, זה הרגע הזה.

הלוואי שנגיע אליו בשלום.

קנינו עגלה, כיסא בטיחות ועוד... יש להם חברות טובות

ומקבלים הרבה שוברים

לק"י

ממש התלבטות קשה😅

מה נסגר איתי?....

כולל כיסא אוכל

הגיע מהר וטוב.

לק"י

אז ניסיתי להזמין שם עם קופונים של ביימי, והוא טוען שהם לא קיימים😳

והם עוד עם תוקף....

לק"י

מוזר שאין פירוט.

אני אנסה לחפור קצת.

לק"י

וגם באשמורת אפשר (בלי מבצעים). שמחה לראות שהם התקדמו קצת....

תודה לכולכן!

ל5 חדרים + דירת גן ממש לא..

אולי אולי אחיסמך תבדקי

ויש בקרית מלאכי דירות 5 חדרים חדשות במחיר שקרוב יותר ל2 (בדרך כלל מנהלים מו"מ והמחיר יורד…).

אולי לא דירות גן.

חשוב לדעת שדירות גן דורשות הרבה פעמים השקעה כלכלית נוספת (להקמת גינה /דשא סינטטי/ ריהוט גינה וכדו')

וגם שכונה חדשה, שלא סגורה על הצביון שלה אבל מכירה שם דתיים.

בעבר הייתי בטלזסטון - לתינוק לא צריך תהביא כולם, חוץ מבגדין ליציאה. אם את מתכננת לשאוב ויש לך חלקים של משאבה של בי"ח תביאי איתך. 

צריכה ואפילו יותר... מפנקים אותם בתינוקיה.... 

יש עריסות כמו בבית חולים.

ראיתי שם כאלו שהסתובבו עם התינוקות בדונה. האמת שלא הבנתי את העניין, הרבה יותר נוח לתינוק בעריסה.

לך תביאי ספרים ובגדים נוחים, פדים וכד' גם תביאי.

תהני מלא

מזל טוב והרבה נחת בבריאות ובשמחה

זה כמו בית מלון מפנק ברמות

תהני

מקופות חולים יש השתתפות לפי מה שהבנתי עד חודש או חודשיים, תלוי במסלול ובמספר לידה.

בבית ההחלמה הם מאפשרים תינוק בתינוקיה עד 6 שבועות.

יכול להיות שאפשר ביות מלא או משהו כזה... 

ואפילו יותר, אבל מ6 שבועות בלי שירותי תינוקיה.

עוד משהו שחשוב לדעת

מי שלוקחת חדר פרטי- אפשר להביא את הבעל ליום חול/שבת ואז החוויה מושלמת

ממליצה לחפש את האתר שלהם בגוגל ולהתקשר גם לטלפון כדי לשמוע פרטים.

סגרתי על משהו שעולה 750 ללילה ויש החזר של קופות חולים

במיוחד בשביל המנוחה

אני באופן אישי לא מצליחה להתאושש בלי זה אחרי הניתוחים קיסריים

זו הייתה הצלה בשבילי

והמחיר לדעתי מתחיל מ750 ויש לך השתתפות של הקופה

וחצי שעוסקת קיסרי חשוב ממש לדעת!!!! שאפשר לקבל בנפרד החזרים רק בגלל שעברת ניתוח ואשפוז של 5 ימים

שווה להישאר עוד יום בבית חולים בשביל זה

אני רק בקיסרי האחרון ניצלתי את זה כי הייתי 7 ימים מאושפזת בגלל סיבוך כלשהו

אבל בכללי זה 4 לילות אשפוז אחרי ניתוח,לפחות בבלינסון 

יש שם הכל.

את לא צריכה להביא בגדים או טיטולים, רק בגד אחד ליציאה ומוצץ.

המטפלות שם מקסימות ממש והרגשה של פינוק בלי סוף

תהני מלא !!!

וחיבוק. כי זה ממש לא נעים.

היא לא תדבר איתי,היא תגיד שאני לא מזמינה וכאילו מנצקת קשר

בזמן שזו היא עושה את זה

היא יודעת שחשוב לאמא שלי הקשרים המשפחתיים,יודעת איפה ללחוץ 

אז אולי הייתי כן מכבדת ואומרת לה שהגיסה מוזמנת לתאריך ספציפי (נניח ליל שבת הקרוב)

אם היא תבוא מצוין אם לא אז יצאת בסדר... אפשר גם להגיד שדווקא הזמנת אותה כמה פעמים ולפרט למה או מתי הזמנת אותה והיא אמרה שלא מתאים לה.

אבל לא כדאי לקחת ללב

אם היא פועלת בצורה מניפולטיבית זה בעיה שלה, לא שלך...

שאת כן מזמינה אותה, אם היא רוצה הדלת פתוחה.

את אלופה שאת מצליחה לא להיגרר אחרי המניפולציות שלה.

ככה צריך לעשות, להישאר יציבים ואיתנים ולא לרדת ולהיגרר אחרי ויכוחים ושטויות.

ואני חושבת שאת לא צריכה לקבל אותו.

תגידי לאמא שלך בענייניות ובנימוס שיש לגיסה את הטלפון שלך ואם חשוב לה משהו היא מוזמנת להתקשר ישירות, וזהו.

הייתי מסבירה לאמא את הרעין בכללי וממשיכה הלאה בלי להוציא מילה כלפי הגיסה.

פשוט שום מילה.

ככה היא תבין שאין לפעולות השפעה.

אם היא תחזור לאמא שהיא תענה לה שזה ביניכן.

וזהו 

שתתקשר או תשלח הודעה

בעלי טוען שהיא פשוט מנסה לסכסך

כי יודעת. כמה זה חשוב להורים שלי

לא בטוח שהיא יזמה והתקשרה לאמא שלך, ולא בטוח שבמיוחד בשביל זה.

אולי הם דיברו שיחה סתמית, ואמא שלך שאלה אותה אם ביקרה אצלכם לאחרונה, ולא היה לה מה לענות אז היא אמרה שאתן לא בקשר ולא הזמנת אותה. אולי כדי להתחמק אולי כדי לתת תירוץ.

ואמא שלך מיוזמתה, היות שזה חשוב לה, ואת גן הבת שלה שהיא מרגישה בנוח להעיר ולעורר, מיד פנתה אליך כדי לבדוק למה אתן לא בקשר.

בכל אופן גם לדעתי פשוט לעבור הלאה, לא לקחת ללב, ולא להתחיל עכשיו שיחות סביב זה.

סה"כ זכותה שלא יתחשק לה קשר צפוף כמו פעם, וזכותך שלא לכרוע ברך ולהתחנן אליה לקשר. העיקר שלא לשתף פעולה עם סכסוך ומריבה.

מה קורה בינכן

אם היא שואלת בכל זאת את יכולה להגיד לה

שתשאיר לכן לנהל את הקשר שלכן

שתשמור את זה לטיפולי-קטע הוא שזה קורה מלא ופשוט נשבר לי מזה

להסביר לאמא מה הסיפור, שתבין את הרקע וככה פחות יצער אותה.

לא חייב להגיד בצורה לא יפה אלא לומר- שאת דווקא כן הזמנת כמה פעמים והיא זאת שלא יכלה או לא רצתה.

ככה אמא תהיה רגועה וגם תקח את דברי הגיסה בפרופורציה

שכן כדאי לא להוציא את האמא מהתמונה.

את אמא שלך זה מפעיל וכואב לה הלב.

מגיע לה לדעת שהבת שלה מוכנה מהצד שלה לשמור על קשר פתוח ולא שומרת טינה.

לא יודעת אם כדאי להכניס לכל הפרטים

בסוף המטרה היא לא שהאמא תשפוט מי צודקת, אלא שתדע שאת מהצד שלך משאירה יד מושטת.

זה מה שמעניין את אמא שלך וכדאי להרגיע אותה שאכן כך.

בבגרותן הייתה איזושהי טינה,

הייתה כאמא מאוד מאוד מתוסכלת מגישה כזו.

אין בעיה שהפרטים יהיו בינהן

אבל בראיה לעתיד, הייתי רוצה לדעת ששתיהן מסוגלות להתנהל יחד בשלום ובכבוד (מבלי לתפוס צד)

קרע בין אחים זה הדבר אולי הכי כואב וקשה להורים לראות, מגיע להם לראות קצת נחת מהמשפחה שגידלו בעמל רב.

אבל בכל זאת אמא לא אמורה להתערב 

זה בדרך כלל רק מפריע

וזהו. מכאן ואילך זה של הגיסה בלבד...

אם אמא פונה אליך שוב אז תגידי שוב... אין מה להצטדק או משהו.

אני שונאת טלפון שבור. ממש אבל.
אני בנאדם מאוד ישיר
מתקשרת לגיסה ובארבע עיניים מפרטת לה את הצד שלי, בלי התנצלויות, עובדות בשטח!!
מיידעת אותה שהיא תמיד מוזמנת ושכך גם אמרת לאמא שלך.
כך ששני הצדדים ידעו שדיברת גם עם הצד השני, ללבן את הדברים.
ושלום

אני יותר ביישנית.

הסברתי היום לאמא שלי את עמדתי בנושא. מבחינתי הגיסה מוזמנת לפנות אליי.

אני את השתדלותי עושה מדי פעם

בעלי המצחיק אומר לי להזמין אותה למסעדה

אני מדי עצבנית על זה עכשיו בשביל לשלוח לה הודעה ליציאה

וגם בדוק שהיא תסרב כי זה קרה כל כך הרבה פעמים בשנה האחרונה

אני אומרת - זה לא משנה, את/ה הולך לידי. למה? ככה. כי אמא אמרה. חוזרת על זה כמו מנטרה.. לרוב זה עוזר. לא תמיד.

אבל גם אצלי הם לפעמים עצמאיים מדי ולא מקשיבים.

אני כן משתדלת לא לצאת איתם כשלא פנויה להחזיק פיזית או אין לי כח לויכוחים. וגם מבהירה - אתה לא יכול לבוא איתי לסופר כי אתה בורח לי ואני לא רואה איפה אתה. למשל. אחרי תקופה נותנת עוד צאנס ואומרת שזה נסיון, אם הנסיון הצליח מאפשרת ואם לא אז לא. אבל באמת זה בעיה כי יש דברים שחייבים ללכת איתם

איך נזהרים?

האם להיזהר זה בהכרח לתת יד לעגלה (יכול להיות שכן...)

או שמספיק לתפוס מרחק מהכביש?

כמה רחוק מותר ללכת קדימה

ועל הכללים שקבעת- להתעקש

וכן. יכול להיות סיטואציה שבה את מבהירה שאם היא לא נזהרת (שומרת מרחק מהכביש) אז היא תצטרך לתת יד לעגלה

(אני נותנת להם סימנים לדוג- אם יש פס מרצפות מסוים שלא עוברים, או מרחק צעד מקצה האבן שפה)

אני פחות מתחברת לגישה שאומרים לא רק בשביל להראות סמכות

אם ללא יש סיבה שאפשר להסביר- עדיף

(כן יש סיטואציות קצה שאני אומרת -כי ככה אבא ואמא החליטו ושלא הכל הם צריכים לדעת)

אבל כשהיא עייפה(אחרי יום בגן) ובמצב רוח הספציפי היא פשוט לא מקשיבה, לא להסברים ולא לכללים של איך כן מותר לרוץ

וכרגע האופציות שלי זה או להשלים עם הריצה הלא בטיחותית שלה או לתפוס לה את היד בכוח שלא תרוץ (ואז בדרך כלל היא מתיישבת על הרצפה וצורחת ואני צריכה להתמודד גם עם לגרום לה להמשיך ללכת...)

לשבת לכמה דקות איפוס על ספסל, לשתות תה פושר, לאכול ביסקוויט.

להתחבק, לנשום קצת יחד.

ואז רק לחזור הביתה.

בימים חמים להביא לה שלוק/ מעדן קר.

דווקא כשעייפים או מוצפים אחרי המסגרת, הכי לא כדאי להתווכח/ לכפות עליה, אלא להכיל את הקושי ולהוביל אותה בסבלנות לצאת מההתהגות הזאת.

קחי לך כלל אחד.

תסבירי לה בערב/ בבוקר שבחזור מהגן היא תתן יד לעגלה,

והיא יכולה לדבר עם אמא על הגן או לשיר שירים. אפשר לדבר על זה שליד אמא בטוח ללכת ואין מכוניות שנוסעות מהר וכו'.

(ואם מתאים לך להוסיף שאחרי שהולכים ביחד עם אמא ונותנים יד לעגלה מקבלים במבה/קובית שוקולד/יצירה).

היא נתנה יד לעגלה דקה, את אומרת כל הכבוד ומתפעלת.

לפעמים ילדים נראים גדולים אבל אין להם באמת בשלות להבין מה הכוונה במסוכן, או מה בדיוק מצפים מהם.

ולכן בעיני נכון לומר מה כן עושים, לתת פידבק חיובי, ולדבר על הסכנות וכו בזמן אחר

להסביר לה היטב, אפשר ע''י סיפור, על חשיבות הזהירות בכביש/ חשיבות הקשבה לאמא/ כל ערך שאת רוצה להטמיע.

אצלנו אנחנו קוראים לזה "שיחה אישית" ואז הם גם מרגישים חשובים. אפשר על כוס שוקו עוגה..

ואחרי שברור שהיא מבינה (אני שואלת שאלות לוודא את זה, נותנת לה תיאור סיטואציה ומה עושים),

אז כשזה קורה בפועל, אני בעצם ''מזכירה'' מה צריך לעשות ולא צריכה להסביר/להטמיע/ להתחיל תהליך של ליבון הסיטואציה.

לרוב זה עובד. כולל כמובן פידבקים חיוביים על הקשב והציות.

בגיל הזה, אפשר מראש (ביציאה מהגן) להזכיר וגם לעשות מבצע נקודות/ פרסים על הביצוע..

בהצלחה

יורדים לגובה שלה.

יוצרים קשר עין, מגע, קשב וקשר.

מתחילים בהבעת אמפטיה- את רוצה להוביל/ להיות ראשונה/ עצמאית?

אני מבינה אותך.

אני גם אוהבת שאת מובילה.

ואת גם נזהרת. אני רואה שאת נזהרת.

את יודעת שגם אמא הרבה פעמים נזהרת ובכל זאת השוטר לא מרשה?

למשל אם יש רמזור אדום ואני יסע ממש ממש בזהירות, זה מותר? לא זה אסור.

זה ממש מעצבן שאסור למרות שנזהרים.

להציע אלטרניטיבה- את מעדיפה שנלך דרך הפארק ושם תוכלי להוביל?

או לפחות להבהיר מתי כן ולא רק מתי לא.

כשנגיע לשער של הבית של סבתא, את תיכנסי ראשונה לבד לבד כי את כזאת גדולה!!

אם את רואה שזה גבול שמהווה קושי פעם אחרי פעם,

כדאי לחפש פתרון יצירתי.

למשל שהיא תסחוב עגלה, נניח.

אם צריך פתרון מיידי אפשר להציע לה לקחת חיפושית/ חילזון ואז היא תהיה עסוקה במשהו אחר ולא בלהתרחק.

או לחפש אוצרות בצד של המדרכה שרחוק מהכביש.

או ללכת על חומה נמוכה/ גדר.

ובכללי, זה גיל שמתחילים לפתח מסוגלות ועצמאות, אז עם כל האתגר זה דבר מבורך ואנחנו רוצים לעודד את העצמאות.

אז תנסי בתחומים שהם לא מסוכנים לעודד ולשבח ולתת לה להתנסות ולחוש סיפוק.

היא קצת פחות תחפש את זה דווקא במקומות שאסור.

לא רואה מה הבעיה לתפוס אותה ביד כדי שלא תתרחק.

כשהולכים ברחוב נותנים יד לאמא. נקודה. בגיל 4 זה לגמרי מתבקש. ואז כשעוברים בפארק / טיילת ואפשר להתרחק, זה מיווחד כי רק כאן אפשר ללכת בלי לתת יד לאמא.

אני הרבה יותר מאמינה במעשים מאשר בדיבורים. היא באמת לא מבינה מה הבעיה כשהיא נזהרת חח

לא כתבת עוד סיטואציות, אבל אני לגמרי מאמינה במעשים. לא לתת לה ניסוי ותהיה מה מותר ומה אסור, אלא מהתחלה להוביל אל הסיטואציה כך שתהיה בגבולות האפשרי והמותר.

במקום לומר לא ואסור, עדיף לנסח כלל בלשון חיובית ובלשון של 'עושים'. ואם הכלל הוא משפט קצר וברור שמנוסח כך, קל לחזור עליו בלי להכניס אמוציות וכעס.

למשל אם היא מוציאה משחק לפני שאספה. לוקחים את המשחק - לרגע, לא צריך בכוח... אני שומרת לנו אותו רגע על השולחן, כי 'אוספים לפני שמוציאים משחק חדש', ופשוט יורדת יחד לרצפה לאסוף: הנה תוך רגע אנחנו מצליחות לאסוף ואפשר להוציא משחק חדש.

כמובן שהיא גדלה ועצמאית. 4 זה גיל העצמאות השני. בהצלחה לנו. לכן חשוב למצוא איפה אפשר לאפשר לה בחירה הובלה ועצמאות. אבל במה שלא מתאים לגילה, אני חושבת שההתנהלות צריכה להיות ממש כמו בגיל שנתיים.

זה

א. לפני שיוצאים מהבית, להזכיר כללים וכו'. תוך כדי האירוע יותר קשה להגיב .

ב.אם  כבר קרה המקרה, לרדת ממש לגובה העיניים של הילדה, להסתכל לה בעיניים ולהגיד לאט, ברור ובטוח.

"אני לא מרשה ללכת קרוב לכביש, את הולכת רק בצד ימין שלי כי זה מסוכן. את הבנת?" מחכה לתגובה בפה שהיא עונה כן. ותוך כדי את תופסת לה את היד, לא בכח, אלא לשדר איזה שליטה, שאת החליטה ושלא תתבלבל מי מחליט על מי 😅

גם לי יש בגיל הזה ולפעמים הוא חוזר מהגן

עצבנייי

חולצה ועליה אוברול- אם קר אז פוטר ואם חם אז קייצי

לא מלבישים יותר מדי כי זה עלול להיות מסוכן

כמובן לכסות עם שמיכה. זו באמת עונה משוגעת וקשה לדעת אבל לדעתי את מלבישה אותו מדי הרבה ואם מזיע אז לא טוב

אם המגע נעים- סימן שנעים לו.

לק"י

2 שכבות דקות אמורות להיות בסדר בימים הפחות חמים.

אם הוא מזיע, תורידי לו שכבה.

ושלי מצונן גם מגיל פיצי, ויש הטבות מידי פעם...

תודה לך ❤️

מקווה שלא נדבק ממני כי הייתי ממש מקוררת בשבועיים האחרונים

עד עכשיו הלבשתי בגד גוף ואוברול

כשהיינו בבית חולים אמרו לי לא לשים גם מכנס

אנחנו גרים במרכז לא יודעת אם זה משנה

עכשיו בגלל השרב שהיה הלבשתי לה רק אוברול והיא הרגישה לי חמה ונעימה

לגבי הצינון אנחנו באותו סרט היא כבר בת חודש וחצי ודיי מההתחלה מנוזלת

לא נראלי שצריך לדאוג אלא אם יש חום או מרגישים שיש קוצר נשימה וכו

לק"י

2 גופיות ומכנס אחד. וזה היה בחשוון.

עכשיו פשוט לא חורף😅

זה תלוי גם כמה מחממים את הבית.

אני שמה גרביון מתחת לבייביגרו עם חולצה אחת וזהו-אבל זה בשיא החורף

עכשיו חופשי חולצה אחת ובייביגרו

לק"י

ובימים החמים יותר גם לובש קצר או רק בגד גוף.

אבל הוא כבר מזמן לא בן שבועיים....

הבת שלי נולדה בסתיו, אבל זאת גם עונה הפכפכה כזאת אבל בגלל שנולדה פחות מ3ק"ג כן הנחו אותנו להלביש 2 שכבות גם בפלג גוף עליון וגם פלג גוף תחתון.

האח טוב באמת להרגיש את התינוק כמו שאמרו, לי אמרו בעורף או בבטן/גב ולא כפות ידיים או רגליים כי הם תמיד יהיו יותר קרות 

שנולד הרבה פחות מ1 ק"ג וההנחיה הייתה דומה לתינוק רגיל

בשחרור. שזה היה סביב ה3 ק"ג

אבל ממליצה לך גם להרגיש אותו... אל המגע של העור לא מזיע ונעים,סימן שזה טוב. אם מזיע אז לקלף שכבה

גם כשקר בחוץ להלביש בלי עוד מכנסיים? כי אצלנו ממש ירד גשם באמצע שבוע

לק"י

אם ממש קר, אפשר עוד מכנסיים.

אבל נראה לי שכבר לא כזה קר המקומות. ובגיל הזה הם גם מכוסים בשמיכה רוב הזמן.

רוצה להגיב למשפטי הסיום שלך...

חיבוק גדול!!

עם האימהות נולדים חרדות, פחדים ורגשות אשמה,

משהו מטורף שלא מתכוננים אליו לפני.

זה נורמלי,

כדאי לנשום

להירגע

חלקים מזה משתפרים עם הזמן..

תמיד יש ממה לדאוג,

ותמיד לאנשים יש מה להגיד ולהוסיף לך תסביכים,

זה בסדר,

זה קורה לכולן בגדול,

ואת לא הראשונה שמתמודדת עם הקושי (איזה שלא יהיה כרגע).

דברים עוברים, משתפרים, גם את.

מעולה לשאול בפורום

נהדר לפרוק לחברה או מישהי שאת סומכת עליה

קחי מלא אוויר וחיבוקים לתחילת המסע המשוגע הזה.

שלי בן ארבעה חודשים ושבוע שעבר בימים הרותחים היה פעם ראשונה שהלבשתי לו רק שכבה אחת. עכשיו חזרתי שוב לשתי שכבות דקות כמו שכתבת שאת מלבישה. אנחנו לא גרים בקום קפוא אבל הימים עכשיו קרירים נעימים. בחמישי שישי היה פה לוהט. בקיצור, כל יום משהו אחר, תלוי בטמפרטורה אצלכם.

שלך פצפון ולא זז הרבה אז את יכולה להלביש דק ולשחק עם שמיכות לפי הצורך, שמיכה צמרירית או דקה או כלום לפי התחושה כרגע.

לגבי צינון, זה כנראה איזה וירוס אבל אם אין חום לא הייתי דואגת, מה שכן זה יכול להיות סיוט ולהפריע לו לישון ולינוק. אפשר להשפריץ לו לאף מי מלח (בריכוז ספציפי, אפשר לקנות בבית מרקחת שפריצר קטן מיועד לתינוקות) וזה קצת משחרר. אם הוא ממש נושם בכבדות אפשר גם לשים משהו מתחת המזרון שלו להגביה את הראש (אני שמתי קלסר עבה) או לשים אותו בסלקל (לא מומלץ יותר מ45 דקות ברצף)

בהצלחה יקירה!

מצטרפת לתחושות האלה, זוכרת את עצמי מתגעגעת לתקופה שהוא היה עובר ודאג לגדול ולהתפתח בעצמו בלי שאני הייתי צריכה להיות אקטיבית בנושא

לגבי בגדים עד כמה שזכור לי מוסיפים עוד שכבה על מה שאנחנו לובשים, אז מניחה שדק ארוך וגופיה.

כמובן תלוי אם יש מזגן/חם יותר/קר יותר אצליכם.

לגבי הצינון אצלי כולם היו מצוננים בגיל הזה, וזה עבר בשלום ב"ה.. את יכולה להשפריץ לו מי מלח לתוך האף כדי להקל עליו, וכמובן תעקבי אם הוא לא משתעל מדי או מעלה חום, ואז צריך רופא

כשחם זה פחות רלוונטי. צריך לחשוב כמה בגדים היינו רוצים ללבוש אילולא מגבלת הצניעות/ המוסכמות בעולם, ואז להלביש שכבה יותר😂😂

איך יודעים איזה מידה להזמין?

לא צריך ללכת למדוד?

אבל יש לי בת אז אני רוצה את הורודות

זה כבר 49

אולי נעליים שנתקעו להם.

לפי המחיר שמזינים, ביחס למחיר המקורי.

לדעתי טעות במחיר השחורות ושווה לנצל מהר מהר