אל תגידי שלא חשבת על זה. 

לק"י

ואני לא זוכרת אם בכלל חשבתי על דרך האמצע של הרמב"ם..

וגם אם כן, לא חשבתי על הפירוט שלך.

באמת אומרים שפעילות גופנית מרגיעה.

הקושי הוא שצריכה להיות התמדה. 

כדי להישאר ערנית בלילות לבנים לפני מבחן

למצוא את הדברים שמרגיעים אותך ולעשות אותם לעתים קרובות.

למצוא מה מרגיע אותך בשעה הקשה ולעשות את זה אז.

לעשות דברים שאוהבים - בדרך קבע. לא רק כשקשה.

כמו להשקיע זמן בתחביבים.

אני לא יודעת מה מרגיע אותי

ואני לא יודעת מה אני אוהבת לעשות

אני אוהבת מאוד לשמוע מוזיקה, אבל לא תמיד זה מרגיע אותי.

במצבים מסויימים אני עושה את זה, כדי להתנתק מהסביבה.

נראה לי שזה עוזר, לא יודע...

וכ"כ לא פשוט.

בשכל הכל מסתדר לי,

אבל הרגש.. בעעעעעעעע

הפסקה מדי פעם לסיבוב בחוץ (עכשיו בערבים יש אוויר טוב קריר כזה שאני אוהבת), לשתות משהו

זה פתרון זמני.

אני רוצה גם פתרון שורשי.

או יוגה

זקוקה דחוף לרעיון פרקטי

האם זה באמת דחוף?

ואם כן, מה ההגדרה של דחוף?

משהו שאני רוצה (לא בטוח שצריך) עכשיו ולא סובל דיחוי

אולי משהו שאם לא יקרה עכשיו, כנראה שיקרה נזק כלשהו, נזק ממוני קטן

אולי בכלל דבר שיכול לגרום להרבה עוגמת נפש

ויש כאלה שסוברים שמשהו שתלוי בפיקוח נפש

אנחנו צריכים להבין שהעולם לא בורח

יש לנו הרבה זמן לעשות

החיפזון מהשטן אומר הפתגם הערבי,

והאמת, הוא צודק.

שאנחנו לחוצים לעשות משהו, אנחנו עושים אותו בצורה פחות טובה

וזה מין מעגל אינסופי

כי אנחנו רוצים שיצא מצויין (גם כן פרפציוניזם שזאת לא מעלה טובה)

לחוצים,

עובדים בלחץ

בגלל זה יוצא לא טוב

עוד יותר נלחצים שלא טוב

וחוזר חלילה

אם נבין את המשנה באבות:

הוּא הָיָה אוֹמֵר, לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה (אבות ב)

זה יכול להקל עלינו מאוד

המשנה אומרת שיש מלאכה

לא מתפקידנו לסיים את המלאכה או כל דבר בעולם

לא אנחנו האחראים הבלעדיים

אין לנו זכות לקחת קרדיט על זה

יש בורא לעולם

והוא זה שיחליט מתי המלאכה הזאת תגמר!

אך יחד עם זאת, אנחנו לא רשאים לשבת בחיבוק ידיים

אנחנו צריכים להבין שיש לנו חובה לעשות את המקסימום שאנחנו יכולים

כן כן, את מה שאנחנו יכולים

לא פחות ולא יותר

אם נעשה פחות, אנחנו בטלים

ואם נעשה יותר אנחנו מתגאים מול הקב"ה.

לזכור תמיד הקב"ה הוא זה שמנהל את העולם

והוא מנהל אותו טוב

תסמכי עליו

גם אם משהו לא הלך טוב

לא נורא

כנראה כך צריך להיות

תנסי לשפר לעתיד

אבל כרגע להבין שזה רצונו

זה נכון לכל דבר בחיים.

שמעת יעלי?!

ולתוכן:

א. זה באמת דחוף לי. אני ככה כבר הרבה שנים ואני על סף התמוטטות.

ב. אני ממש לא אדם פרפקציוניסט ובכ"ז..

ג. מה הגבול בין ההשתדלות שלי לבין המקום שאני צריכה לתת לה'?

לק"י

מה גורם ללחץ ולטפל בו- שילך ולא יחזור!

אאל"ט כתבתי לך על זה פעם משהו בהקשר אחר (בפורום השני),

כנראה שזה משו שקשור אצלך לכל תחומי החיים,

אז שווה לבדוק אותו ולמצוא את הדרך הנכונה לך.

ללמוד תורה.

 1. מודעות עצמית- ללמוד מה הם גבולות היכולת שלך, ולא להעמיס מעבר להם.

   שום דבר הוא לא סוף העולם, גם אם כל העולם מצפה ממך שתעשי אותו.

   בד"כ גם הגוף וגם הנפש יודעים לשלוח איתותים שעברנו את הגבול, נסי להקשיב להם.

 2. סדר- לארגן לך את המטלות ואת היום בצורה מסודרת,

אם יש צורך אפילו להכין בטבלאות מה את עושה ומתי.

 כשאת יודעת שמשימה א' תבוצע ביום שלישי

זה יפנה לך את האנרגיות של לזכור כל הזמן את קיומה ולהילחץ מתי תבצעי אותה,

כשהדברים כתובים ומסודרים מול העיניים- הכל רגוע יותר.

 כמובן להשתדל לעמוד במה שהצבת לעצמך, אבל אם פיספסת-

לא נורא, לא להיכנס מזה למחשבות מחלישות (לא רוצה לתת לך רעיונות,

אבל לרובינו יש כאלה שקופצים אוטומטית כשאנחנו מתאכזבים מעצמינו), לעבור הלאה למשימה הבאה.

3. להשאיר זמן מנוחה- זה מאוד אינדיבידואלי לכמה זמן מנוחה ביום את זקוקה, אבל ניתן לבדיקה,

 תתחילי בזמן מסויים (אם את מארגנת לך זמן תקחי בחשבון גם את ה"פסק זמן") ותשני אותו אם יש צורך,

תחליטי בעצמך מה את עושה בזמן הזה-

אפשר לא לעשות כלום, לישון, לקרוא ספר, לצאת לסיבוב, מה שבא לך באותו רגע.

אל תוותרי על הזמן שאת צריכה, עדיף להספיק משימה אחת פחות ואת השאר לעשות ביעילות ,

מאשר לעשות הכל אבל בחוסר יעילות.

4. דברי עם עצמך- 

 לפעמים במרוץ היומיומי אנחנו פועלים מכוח האנרציה/הרגשות, כדאי לעצור מידי פעם, 

בעיקר כשאת מרגישה שאת מתחילה לצאת מהרוגע ולעשות "סטופ",

תסבירי לעצמך ברוגע שקרה פה משהו, כדאי לשים לב אליו, ולחשוב מה עושים,

קצת כמו שמדברים לילד קטן- ברור, רגוע, בלי כעס, בלי הפרזות.

5. פרגני לעצמך- אנחנו מעולים בלהעביר ביקורת על כל דבר קטן שלא עשינו טוב או לא כמו שרצינו,

ובד"כ הרבה פחות טובים בלשים לב לדברים הטובים והמוצלחים שעשינו,

פרגון נותן כוח, מרגיע, ולא חייבים לחכות לקבל אותו מבחוץ,

גם לא תמיד אדם מבחוץ יודע להעריך את המאמץ האמיתי שהושקע באותה פעולה, 

ואת יכולה לעשות את זה הכי טוב שיש מול עצמך, אם רק תבחרי.

7. ועוד כלמיני דברים קטנים-

 ספורט, אוכל טוב, שינה טובה, לצאת לטבע, חברות, משפחה

וכל מה שעושה טוב לגוף ולנפש שלך

ששייכות בכל ההתקדמות שלנו בעבודת ה' בכלל, ובעבודת המידות בפרט. [לא קראתי את השרשור אז מחילה מראש אם אני חוזר על קודמים..]

א. לפני שעובדים על תיקון מידה, לברר את האמת והשקר שבה. ללמוד על המידה מתוך דברי חז'ל וגדולי ישראל, מה טוב בה, מה לא טוב בה, מתי כן נכון לכעוס, מתי לא. [אפשר לבקש מת'ח/רב/דמות תורנית/מאמין שגם כאן יוכלו לעזור בעניין הזה, הפנייה למקורות בגנות המידה, והשבח בהופכה. (או ההיפך,תלוי באיזו מידה מדובר..)

כאשר האמת ברורה, הרבה יותר קל לעבוד ולתקן.

ב. למקד את העבודה למקרים ספציפיים, ע"מ שהעבודה לא תהיה רק בגדר "אני רוצה לעבוד על מידת הכעס". אלא, להגדיר לעצמך בדיוק באיזה סיטואציות לא היית רוצה לכעוס. למשל: "אני רוצה להגיע למצב כזה, שכאשר משאירים לי לכלוך במקום אני לא כועס" "אני רוצה להגיע למצב שכאשר מציקים לי בהשכמה בבוקר אני לא כועס" .

כאשר המטרה ממוקדת וברורה, יותר קל להתקדם.

ג. חשוב מא-וד, לעבוד בהדרגה. למשל: להחליט בתור התחלה, "אני עד השעה 10 בבוקר, לא כועס בשום מצב." מכיוון שהנפש שלנו בנויה בצורה כזו שאם "נעמיס עליה" יותר מידי, הכל יתפוצץ ולא יילך. לכן צריך הדרגתיות. לאחר שעומדים 3 פעמים ביעד ביניים שהוצב, עוברים ליעד ביניים הבא, עד שקונים את המידה הרצויה. למשל: יעד כללי: לא לכעוס. יעד ביניים: לא לכעוס עד השעה 10 בבוקר. הצלחת 3 פעמים עד 10 בבוקר? הלאה, עד 11. הצלחת 3 פעמים עד 11?וכן הלאה, עד שמגיעים למצב שבו הכעס בשליטתנו.

כמובן, שמשתדלים גם בשאר הזמן כמה שאפשר, אך העניין הוא- שהזמן שהגדרנו, הינו "זמן ברזל". לשם מנתבים את כל המאמצים,המחשבות, ואת כל כוחות הנפש. 

קצב ההתקדמות משתנה מאחד לאחד ומאחת לאחת לכן כל אדם יציב לעצמו יעדים ע"פ מה שהוא מכיר את עצמו.

כאשר מתקדמים בהדרגה, ההתקדמות הינה אולי טיפה איטית,אך בטוחה.

ד. להתפלל על זה,ולבקש מהקב'ה שיסייע. "הבא להיטהר, מסייעים בידו" "בדרך שאדם רוצה לילך-מוליכין אותו" 

ה. את הכל כדאי לעושת בצורה מסודרת בתוך מחברת/קלסר וכו'. מועיל ע'מ לעשות סדר בעבודה ובתכנון, וכן מועיל לראות את ההתקדמות לאחר זמן.

כל העצות הנ'ל מבוססות על חוברת "המדריך להתבוננות" (הרב שמואל טל), חוברת נפלאה על עיצות בעשיית חשבון נפש, והתבוננות לתוך עצמינו.

ב'הצלחה רבה,

"נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'" בע'ה

מובטח לך שתהיי רגועה באופן רחב בחיים

היו לו שני חלומות בנושא המוות,

לי היו הרבה יותר...

באמת לא הצלחתי להבין מה מיוחד

מתארים חווית מוות קליני, כפי שכתוב בחז"ל וכפי שאנשים

שעברו חוויה כזו מתארים.

מאוד מרגש לדעתי. קצת עוזר (לי לפחות) לזכור שיש

משהו מעבר לכל טרדות היום היום, העולם הזה שמרגיש

כל כך מוחשי ואמיתי....המתיקות הזו שהוא מדבר עליה...

יש משהו טוב לצפות לו. לא?  (כמובן שמעדיפה לא

לחשוב על בית הדין שם למעלה, כי זה די מצמרר,

אבל לפחות אחר כך....)

ואם גם לך היו או יש חלומות מסוג זה, נשמח לשמוע!

אם לפני 400 שנים מישהו היה חולם על מכשיר קטן שנמצא בכף ידו, עם גישה לאינטרנט ואפשרות לראות נטפליקס - זה היה וואו.

אם מישהו חולם היום על זה שיש לו סמארטפון ביד, אין בזה כלום.

כלומר את מתלהבת מזה שהוא חולם על דברים שכבר תוארו ונכתבו בעבר לטענתך, למרות שאין בזה שום דבר מיוחד או מפעים. 

וגם החוויה של מוות קליני תמיד מלווה עם תיאור אנושי וגופני כל כך.

הנשמה "ראתה אור" הנשמה שמעה קול" "עלתה למעלה" "מלאכים לבנים עם זקנים לבנים"

כל מיני תיאורים שכפופים לחושי הגוף שרק מצביעים על כך שזאת חוויה מוחית ולא על טבעית.

ומנגד המדע שיודע להסביר שבמצבים של חוסר חמצן במוח ומוות קליני יש פעילות מוחית חריגה ואיבוד של תחושת זמן ומרחב.

הם החליטו לתלות מדף עם מסר עליו אבל שהכיתוב מופנה כלפי מעלה כך שאם הנשמה תרחף למעלה ורואה כל מה שקורה בחדר היא תהיה מסוגלת לקרוא את המסר שכתוב על המדף.

עד היום לא דווח על אף אחד שהצליח לראות מה כתוב שם עד היום.

לא הצליחו בכלל לשחזר מוות קליני,

אז הוא לא מפריך כלום ולא מאמת כלום,

הוא פשוט לא רלוונטי.

לאור זה, בוודאי שמוות קליני יהיה חוויה מעורבת מתיאורים של גוף ושל נשמה.

ובלי קשר אפשר לקרוא גם כאן וכאן:

חוויות סף מוות - האם קיים "הסבר מדעי"?

חוויות סף מוות - עדויות שאומתו

אני לא חוקרת כמוהו ולא בקיאה בנושא אבל כמה נקודות העלו לי סימני שאלה.

הראשונה והעיקרית היא שאי אפשר בצורה לוגית טהורה להוכיח קיום של משהו על טבעי ע"י חורים במדע.

וכל חוקר יודע את זה.

זה שהוא הפריך השערות מדעיות לא מוכיח שום דבר, אולי משאיר מקום להשערות אחרות אבל זה לא יכול לשמש כהוכחה לכלום .

במיוחד במקרים שהם לא דיון פילוסופי אלא ככל הנראה רק עניין של זמן ומחקר עד שהם יתגלו.
 

(ואני בטוחה שמדענים יחלקו על הטענות שהוא הביא, כי אז מה אם לא כל היפוקסיה מביאה למוות קליני, האם זה מוכיח שבמצבים מסוימים בשילוב מסוים היא לא גורמת לזה? ואז מה אם לא הצליחו לשחזר מוות מוחי בצורה יזומה עם סמי הזיה, זה מוכיח משהו?)
 

אחת הטענות שלו שהזיכרון של מוות קליני מאוד חד וזה מוזר שהוא מתרחש במצב מוחי כזה?

מי אמר? אולי דווקא במצבים כאלה המוח חד מאוד?

יש כל כך מעט מקרים וגם הם מפוקפקים מדי שכל תשובה החלטית לכל כיוון בנושא הזה היא מפוקפקת בעיניי.
 

לכן מוות קליני מעולם לא היתה הוכחה בשבילי לקיום או אי קיום של נשמה או משהו על טבעי בכל מצב אמוני שהייתי בו.

הוא בא לפנות את הדרך לסבירות שהוא רוצה להביא מהעדויות שהוא סוקר במאמר השני.

ויש לו עוד כמה פוסטים בפייסבוק על הנושא. אפשר לחפש בדף שלו את המילים "סף מוות".

לגבי הדיון הפילוסופי זה לא ממש מדויק (לפחות אצלו). באופן כללי הוא אנטי-מטריאליסט ויש לו מאמרים גם על זה.

החומר, בהגדרה, לא יכול להיות חזות הכל - וממילא בעולם שלו יש מקום להסברים נוספים. לזה הוא חותר למעשה.

האם המוח קולט את התודעה או יוצר אותה? הוא עצמו בכלל יאמר לך שהוא מחזיק באידאליזם (גם על זה הוא כתב)

והתודעה בכלל היא זו שמייצרת את המוח ואת המציאות באופן כללי. המפגש בין התודעות הוא החוויה הקולקטיבית שלנו.

כדתיים, אנחנו בכל מקרה יוצאים מנקודת המוצא של התורה ושל המסורת. זו הקטגוריה השלישית של מקורות הידע: עדות.

אגב, בהקשר למה שהזכרתי מהרמבן, בדיוק נזכרתי שהרב שטיינזלץ זצ"ל כתב בספרו "נשמה" שה"אני" של האדם הוא כעין

תופעה לעצמה. נקודת המפגש בין הגוף לנשמה היא שיוצרת את ה"אני" וכשמתרחש מוות אז אותו "אני" נפרד לחלקיו.

אני מניח שהוא מבסס את זה באופן די ברור על משל הפיסח והעיוור שמופיע בגמרא. תובנה מעניינת שעולה מכאן מהדהדת לי

בדמיון מרוחק את תפיסה הבודהיסטית על כך שכל "אני" (או "עצמי") הוא למעשה אשליה (אני'צה ואנאטה).

של נשמה הוא דיון פילוסופי ענק.

העניין הוא, שהוא ימשיך להתקיים גם אם המדע יביא הסבר מדעי וחותך למוות קליני.

יש כמות מועטת של מידע והשערות שבעיקר מתבססות על סיפורים מפוקפקים וחורים במחקר מדעי (שלא מתאפשר כל כך כי איך אפשר לחקור תופעה שכמעט לא קורית ושאי אפשר לשחזר אותה בצורה יזומה?)

לכן- כל העניין של מוות קליני

כרגע לא רלוונטי לדיון הפילוסופי .

ומי שבוחר להאמין בגללו או לא להאמין בגללו לדעתי טועה מאוד.

לכן גם אם חוו משהו. אין להם יכולת להסביר לך אותו בלי להשתמש בכלים גשמיים

לא מדובר בסרטון הזה בכלל על חווית סף המוות בכלל.

מדובר על משהו חמור יותר שיתכן ואסור מבחינת היהדות ומיתתו בחנק, צריך עיון.

תלמד מה שאתה אוהב ורןצה

פרנסה זה משמיים

אבל בעבודה שאתה אוהב ונהנה יש יותר ברכה

תהנה כמה שאתה יכול

אל תדחה חלומות כי אחר כך לא תמיד יהיה לך זמן ואפשרות להגשים...

ואם אתה לא יודע זה הזמן לברר אותם.

ואם אין לך יכולת אז תתחיל להגשים אותם בקטן

כל פעם

נגיד דוגמא אני רוצה להיות אמנית קרמיה

אבל אין לי כרגע זמן או אפשרות לנסוע ללמוד מקצועי

אז אני אתחיל עם סדנה קטנה באזור שלי  ואז בהמשך אלמד מקצועי

אני רוצה לטייל בחול מסביב לעולם

אין לי מספיק כסף

אז אתחיל בטיול אחד

או קודם פה בארץ אם לא טיילתי בה כבר

וכו וכו יש אפשרות לתת מלא דוגמאות.

אה ואל תוותר על עצמך בשביל אחרים

אתה יכןל להתפשר או לעזור

אבל אתה הכי חשוב

כי אנשים מתחלפים לנו בחיים בקצב מהיר הם לא שווים שתוותר על עצמך אם גם ככה הם הולכים.

אה ואם קשה לך מותר לך לקחת הפסקה מהכל אבל בתנאי שאתה ממשיך

מותר לך שיהיה קשה ומותר לך לעצור  והאמת שלפעמים זה ממולץ מדי פעם בטוח השגרה איך אני עכשיו האם אני בסדר? מאושר?

האם זה מקדם אותי לעבר החלומות והעתיד שלי?

 ) לגביי לימודים כן זה סבל אבל שווה כי בסוף 

תעשה מה שאתה אוהב אבל תמצא באמת מקצוע שכם תוך גדי למידה תהנה(
 

הקשבה עצמית

מודעות עצמית

ולהיות במקום שלך ולא בריצוי של אחרים.

– לא לקנות רכב לפני שמתארגנים על עבודה יציבה ומשכורת טובה

– לא להיכנס לשום חובות חוץ ממשכנתא

– ללמוד לבשל כן גם אם זה לוקח זמן

– לא התחתנת עם אף מעסיק אם רע לך תעזוב אלא אם כן אתה מרוויח יותר ממה שאתה מפסיד

– יש עבודות טובות וכיפיות

– עדיף להרוויח פחות וליהנות יותר בגבולות הסביר

– עדיף מקצוע כיפי יותר מאשר משהו שאתה לא אוהב בגבולות הסביר

– לקחת חופשים לעשות כיף שימותו כל השאר

לא באמת משנות חיים

רק שינוי- שיפור עצמי פנימי ויישום שלו

שיפור עצמי משיגים ע"י

ניסוי וטעייה

התבוננות/ הקשבה עצמית וסביבתית

אומץ

לקיחת אחריות 

כי אין להם צורך במניין.

מעניין כמה יבינו את הבדיחה...

בקרב הגברים די בטוח שיהיו

מעניין אותי אצל הנשים 

במידה והייתם יודעים שהם יקשיבו לכם, ומה שתגידו יכול לשנות להם את החיים.

אפשר לפתוח כזה ואז תגידי בו את מה שאת חושבת

(אני לא ממליץ לאף אחד להשקיע בהווה, רק אומר מה היה קורה אם הייתי משקיע בגיל 20... זה כמובן לא אומר שגם היום ההשקעה תשתלם)

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

יש בי צד חצי־ילדי, מצד זה שאני לא לוקח שום דבר ברצינות אמיתית.

לגבי הילד הפנימי האמיתי, קיים משהו עמום מתחת ליותר מדי שכבות.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה