אל תגידי שלא חשבת על זה. 

לק"י

ואני לא זוכרת אם בכלל חשבתי על דרך האמצע של הרמב"ם..

וגם אם כן, לא חשבתי על הפירוט שלך.

באמת אומרים שפעילות גופנית מרגיעה.

הקושי הוא שצריכה להיות התמדה. 

כדי להישאר ערנית בלילות לבנים לפני מבחן

למצוא את הדברים שמרגיעים אותך ולעשות אותם לעתים קרובות.

למצוא מה מרגיע אותך בשעה הקשה ולעשות את זה אז.

לעשות דברים שאוהבים - בדרך קבע. לא רק כשקשה.

כמו להשקיע זמן בתחביבים.

אני לא יודעת מה מרגיע אותי

ואני לא יודעת מה אני אוהבת לעשות

אני אוהבת מאוד לשמוע מוזיקה, אבל לא תמיד זה מרגיע אותי.

במצבים מסויימים אני עושה את זה, כדי להתנתק מהסביבה.

נראה לי שזה עוזר, לא יודע...

וכ"כ לא פשוט.

בשכל הכל מסתדר לי,

אבל הרגש.. בעעעעעעעע

הפסקה מדי פעם לסיבוב בחוץ (עכשיו בערבים יש אוויר טוב קריר כזה שאני אוהבת), לשתות משהו

זה פתרון זמני.

אני רוצה גם פתרון שורשי.

או יוגה

זקוקה דחוף לרעיון פרקטי

האם זה באמת דחוף?

ואם כן, מה ההגדרה של דחוף?

משהו שאני רוצה (לא בטוח שצריך) עכשיו ולא סובל דיחוי

אולי משהו שאם לא יקרה עכשיו, כנראה שיקרה נזק כלשהו, נזק ממוני קטן

אולי בכלל דבר שיכול לגרום להרבה עוגמת נפש

ויש כאלה שסוברים שמשהו שתלוי בפיקוח נפש

אנחנו צריכים להבין שהעולם לא בורח

יש לנו הרבה זמן לעשות

החיפזון מהשטן אומר הפתגם הערבי,

והאמת, הוא צודק.

שאנחנו לחוצים לעשות משהו, אנחנו עושים אותו בצורה פחות טובה

וזה מין מעגל אינסופי

כי אנחנו רוצים שיצא מצויין (גם כן פרפציוניזם שזאת לא מעלה טובה)

לחוצים,

עובדים בלחץ

בגלל זה יוצא לא טוב

עוד יותר נלחצים שלא טוב

וחוזר חלילה

אם נבין את המשנה באבות:

הוּא הָיָה אוֹמֵר, לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה (אבות ב)

זה יכול להקל עלינו מאוד

המשנה אומרת שיש מלאכה

לא מתפקידנו לסיים את המלאכה או כל דבר בעולם

לא אנחנו האחראים הבלעדיים

אין לנו זכות לקחת קרדיט על זה

יש בורא לעולם

והוא זה שיחליט מתי המלאכה הזאת תגמר!

אך יחד עם זאת, אנחנו לא רשאים לשבת בחיבוק ידיים

אנחנו צריכים להבין שיש לנו חובה לעשות את המקסימום שאנחנו יכולים

כן כן, את מה שאנחנו יכולים

לא פחות ולא יותר

אם נעשה פחות, אנחנו בטלים

ואם נעשה יותר אנחנו מתגאים מול הקב"ה.

לזכור תמיד הקב"ה הוא זה שמנהל את העולם

והוא מנהל אותו טוב

תסמכי עליו

גם אם משהו לא הלך טוב

לא נורא

כנראה כך צריך להיות

תנסי לשפר לעתיד

אבל כרגע להבין שזה רצונו

זה נכון לכל דבר בחיים.

שמעת יעלי?!

ולתוכן:

א. זה באמת דחוף לי. אני ככה כבר הרבה שנים ואני על סף התמוטטות.

ב. אני ממש לא אדם פרפקציוניסט ובכ"ז..

ג. מה הגבול בין ההשתדלות שלי לבין המקום שאני צריכה לתת לה'?

לק"י

מה גורם ללחץ ולטפל בו- שילך ולא יחזור!

אאל"ט כתבתי לך על זה פעם משהו בהקשר אחר (בפורום השני),

כנראה שזה משו שקשור אצלך לכל תחומי החיים,

אז שווה לבדוק אותו ולמצוא את הדרך הנכונה לך.

ללמוד תורה.

 1. מודעות עצמית- ללמוד מה הם גבולות היכולת שלך, ולא להעמיס מעבר להם.

   שום דבר הוא לא סוף העולם, גם אם כל העולם מצפה ממך שתעשי אותו.

   בד"כ גם הגוף וגם הנפש יודעים לשלוח איתותים שעברנו את הגבול, נסי להקשיב להם.

 2. סדר- לארגן לך את המטלות ואת היום בצורה מסודרת,

אם יש צורך אפילו להכין בטבלאות מה את עושה ומתי.

 כשאת יודעת שמשימה א' תבוצע ביום שלישי

זה יפנה לך את האנרגיות של לזכור כל הזמן את קיומה ולהילחץ מתי תבצעי אותה,

כשהדברים כתובים ומסודרים מול העיניים- הכל רגוע יותר.

 כמובן להשתדל לעמוד במה שהצבת לעצמך, אבל אם פיספסת-

לא נורא, לא להיכנס מזה למחשבות מחלישות (לא רוצה לתת לך רעיונות,

אבל לרובינו יש כאלה שקופצים אוטומטית כשאנחנו מתאכזבים מעצמינו), לעבור הלאה למשימה הבאה.

3. להשאיר זמן מנוחה- זה מאוד אינדיבידואלי לכמה זמן מנוחה ביום את זקוקה, אבל ניתן לבדיקה,

 תתחילי בזמן מסויים (אם את מארגנת לך זמן תקחי בחשבון גם את ה"פסק זמן") ותשני אותו אם יש צורך,

תחליטי בעצמך מה את עושה בזמן הזה-

אפשר לא לעשות כלום, לישון, לקרוא ספר, לצאת לסיבוב, מה שבא לך באותו רגע.

אל תוותרי על הזמן שאת צריכה, עדיף להספיק משימה אחת פחות ואת השאר לעשות ביעילות ,

מאשר לעשות הכל אבל בחוסר יעילות.

4. דברי עם עצמך- 

 לפעמים במרוץ היומיומי אנחנו פועלים מכוח האנרציה/הרגשות, כדאי לעצור מידי פעם, 

בעיקר כשאת מרגישה שאת מתחילה לצאת מהרוגע ולעשות "סטופ",

תסבירי לעצמך ברוגע שקרה פה משהו, כדאי לשים לב אליו, ולחשוב מה עושים,

קצת כמו שמדברים לילד קטן- ברור, רגוע, בלי כעס, בלי הפרזות.

5. פרגני לעצמך- אנחנו מעולים בלהעביר ביקורת על כל דבר קטן שלא עשינו טוב או לא כמו שרצינו,

ובד"כ הרבה פחות טובים בלשים לב לדברים הטובים והמוצלחים שעשינו,

פרגון נותן כוח, מרגיע, ולא חייבים לחכות לקבל אותו מבחוץ,

גם לא תמיד אדם מבחוץ יודע להעריך את המאמץ האמיתי שהושקע באותה פעולה, 

ואת יכולה לעשות את זה הכי טוב שיש מול עצמך, אם רק תבחרי.

7. ועוד כלמיני דברים קטנים-

 ספורט, אוכל טוב, שינה טובה, לצאת לטבע, חברות, משפחה

וכל מה שעושה טוב לגוף ולנפש שלך

ששייכות בכל ההתקדמות שלנו בעבודת ה' בכלל, ובעבודת המידות בפרט. [לא קראתי את השרשור אז מחילה מראש אם אני חוזר על קודמים..]

א. לפני שעובדים על תיקון מידה, לברר את האמת והשקר שבה. ללמוד על המידה מתוך דברי חז'ל וגדולי ישראל, מה טוב בה, מה לא טוב בה, מתי כן נכון לכעוס, מתי לא. [אפשר לבקש מת'ח/רב/דמות תורנית/מאמין שגם כאן יוכלו לעזור בעניין הזה, הפנייה למקורות בגנות המידה, והשבח בהופכה. (או ההיפך,תלוי באיזו מידה מדובר..)

כאשר האמת ברורה, הרבה יותר קל לעבוד ולתקן.

ב. למקד את העבודה למקרים ספציפיים, ע"מ שהעבודה לא תהיה רק בגדר "אני רוצה לעבוד על מידת הכעס". אלא, להגדיר לעצמך בדיוק באיזה סיטואציות לא היית רוצה לכעוס. למשל: "אני רוצה להגיע למצב כזה, שכאשר משאירים לי לכלוך במקום אני לא כועס" "אני רוצה להגיע למצב שכאשר מציקים לי בהשכמה בבוקר אני לא כועס" .

כאשר המטרה ממוקדת וברורה, יותר קל להתקדם.

ג. חשוב מא-וד, לעבוד בהדרגה. למשל: להחליט בתור התחלה, "אני עד השעה 10 בבוקר, לא כועס בשום מצב." מכיוון שהנפש שלנו בנויה בצורה כזו שאם "נעמיס עליה" יותר מידי, הכל יתפוצץ ולא יילך. לכן צריך הדרגתיות. לאחר שעומדים 3 פעמים ביעד ביניים שהוצב, עוברים ליעד ביניים הבא, עד שקונים את המידה הרצויה. למשל: יעד כללי: לא לכעוס. יעד ביניים: לא לכעוס עד השעה 10 בבוקר. הצלחת 3 פעמים עד 10 בבוקר? הלאה, עד 11. הצלחת 3 פעמים עד 11?וכן הלאה, עד שמגיעים למצב שבו הכעס בשליטתנו.

כמובן, שמשתדלים גם בשאר הזמן כמה שאפשר, אך העניין הוא- שהזמן שהגדרנו, הינו "זמן ברזל". לשם מנתבים את כל המאמצים,המחשבות, ואת כל כוחות הנפש. 

קצב ההתקדמות משתנה מאחד לאחד ומאחת לאחת לכן כל אדם יציב לעצמו יעדים ע"פ מה שהוא מכיר את עצמו.

כאשר מתקדמים בהדרגה, ההתקדמות הינה אולי טיפה איטית,אך בטוחה.

ד. להתפלל על זה,ולבקש מהקב'ה שיסייע. "הבא להיטהר, מסייעים בידו" "בדרך שאדם רוצה לילך-מוליכין אותו" 

ה. את הכל כדאי לעושת בצורה מסודרת בתוך מחברת/קלסר וכו'. מועיל ע'מ לעשות סדר בעבודה ובתכנון, וכן מועיל לראות את ההתקדמות לאחר זמן.

כל העצות הנ'ל מבוססות על חוברת "המדריך להתבוננות" (הרב שמואל טל), חוברת נפלאה על עיצות בעשיית חשבון נפש, והתבוננות לתוך עצמינו.

ב'הצלחה רבה,

"נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'" בע'ה

מובטח לך שתהיי רגועה באופן רחב בחיים

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה

יש בי צד חצי־ילדי, מצד זה שאני לא לוקח שום דבר ברצינות אמיתית.

לגבי הילד הפנימי האמיתי, קיים משהו עמום מתחת ליותר מדי שכבות.

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

כרטיס למופע שהוא אוהב, ספר מסוג האהוב עליו, ארוחה עם

חבר , מנוי על משהו (אבל זה יותר מהסכום המדובר, בגד

עניבה (אם הוא משתמש), כיפה מיוחדת וכד')

אהבתי את הרעיון של מופע שהוא אוהב

נראה לי שאזמין כרטיסים לשנינו

תודה💖

העניין שלו

זה הבעיה עם בנים,

לבנות הכי קל לקנות מתנות

בטח שיש דברים שמעניינים בנים. הוא רגיל? הוא חנון?

לקנות לו בהקשר הזה

הוא די רגיל, טיפה חנון...

מה אמורים לקנות לבנות?

מעבדת AI

ארון תקשורת לAI

שרת אחסון לAI

אני עדיין לא אחות של @משה 

ספר דווקא אחלה רעיון רק הילד בצבא ואין לו זמן לקרוא

תודה על הרעיונות🙏

ספר עם פתק החלפה.

אבל זה באמת לפי האדם...

חתול נייד

כיסוי חלות שבת