אל תגידי שלא חשבת על זה. 

לק"י

ואני לא זוכרת אם בכלל חשבתי על דרך האמצע של הרמב"ם..

וגם אם כן, לא חשבתי על הפירוט שלך.

באמת אומרים שפעילות גופנית מרגיעה.

הקושי הוא שצריכה להיות התמדה. 

כדי להישאר ערנית בלילות לבנים לפני מבחן

למצוא את הדברים שמרגיעים אותך ולעשות אותם לעתים קרובות.

למצוא מה מרגיע אותך בשעה הקשה ולעשות את זה אז.

לעשות דברים שאוהבים - בדרך קבע. לא רק כשקשה.

כמו להשקיע זמן בתחביבים.

אני לא יודעת מה מרגיע אותי

ואני לא יודעת מה אני אוהבת לעשות

אני אוהבת מאוד לשמוע מוזיקה, אבל לא תמיד זה מרגיע אותי.

במצבים מסויימים אני עושה את זה, כדי להתנתק מהסביבה.

נראה לי שזה עוזר, לא יודע...

וכ"כ לא פשוט.

בשכל הכל מסתדר לי,

אבל הרגש.. בעעעעעעעע

הפסקה מדי פעם לסיבוב בחוץ (עכשיו בערבים יש אוויר טוב קריר כזה שאני אוהבת), לשתות משהו

זה פתרון זמני.

אני רוצה גם פתרון שורשי.

או יוגה

זקוקה דחוף לרעיון פרקטי

האם זה באמת דחוף?

ואם כן, מה ההגדרה של דחוף?

משהו שאני רוצה (לא בטוח שצריך) עכשיו ולא סובל דיחוי

אולי משהו שאם לא יקרה עכשיו, כנראה שיקרה נזק כלשהו, נזק ממוני קטן

אולי בכלל דבר שיכול לגרום להרבה עוגמת נפש

ויש כאלה שסוברים שמשהו שתלוי בפיקוח נפש

אנחנו צריכים להבין שהעולם לא בורח

יש לנו הרבה זמן לעשות

החיפזון מהשטן אומר הפתגם הערבי,

והאמת, הוא צודק.

שאנחנו לחוצים לעשות משהו, אנחנו עושים אותו בצורה פחות טובה

וזה מין מעגל אינסופי

כי אנחנו רוצים שיצא מצויין (גם כן פרפציוניזם שזאת לא מעלה טובה)

לחוצים,

עובדים בלחץ

בגלל זה יוצא לא טוב

עוד יותר נלחצים שלא טוב

וחוזר חלילה

אם נבין את המשנה באבות:

הוּא הָיָה אוֹמֵר, לֹא עָלֶיךָ הַמְּלָאכָה לִגְמוֹר, וְלֹא אַתָּה בֶן חוֹרִין לִבָּטֵל מִמֶּנָּה (אבות ב)

זה יכול להקל עלינו מאוד

המשנה אומרת שיש מלאכה

לא מתפקידנו לסיים את המלאכה או כל דבר בעולם

לא אנחנו האחראים הבלעדיים

אין לנו זכות לקחת קרדיט על זה

יש בורא לעולם

והוא זה שיחליט מתי המלאכה הזאת תגמר!

אך יחד עם זאת, אנחנו לא רשאים לשבת בחיבוק ידיים

אנחנו צריכים להבין שיש לנו חובה לעשות את המקסימום שאנחנו יכולים

כן כן, את מה שאנחנו יכולים

לא פחות ולא יותר

אם נעשה פחות, אנחנו בטלים

ואם נעשה יותר אנחנו מתגאים מול הקב"ה.

לזכור תמיד הקב"ה הוא זה שמנהל את העולם

והוא מנהל אותו טוב

תסמכי עליו

גם אם משהו לא הלך טוב

לא נורא

כנראה כך צריך להיות

תנסי לשפר לעתיד

אבל כרגע להבין שזה רצונו

זה נכון לכל דבר בחיים.

שמעת יעלי?!

ולתוכן:

א. זה באמת דחוף לי. אני ככה כבר הרבה שנים ואני על סף התמוטטות.

ב. אני ממש לא אדם פרפקציוניסט ובכ"ז..

ג. מה הגבול בין ההשתדלות שלי לבין המקום שאני צריכה לתת לה'?

לק"י

מה גורם ללחץ ולטפל בו- שילך ולא יחזור!

אאל"ט כתבתי לך על זה פעם משהו בהקשר אחר (בפורום השני),

כנראה שזה משו שקשור אצלך לכל תחומי החיים,

אז שווה לבדוק אותו ולמצוא את הדרך הנכונה לך.

ללמוד תורה.

 1. מודעות עצמית- ללמוד מה הם גבולות היכולת שלך, ולא להעמיס מעבר להם.

   שום דבר הוא לא סוף העולם, גם אם כל העולם מצפה ממך שתעשי אותו.

   בד"כ גם הגוף וגם הנפש יודעים לשלוח איתותים שעברנו את הגבול, נסי להקשיב להם.

 2. סדר- לארגן לך את המטלות ואת היום בצורה מסודרת,

אם יש צורך אפילו להכין בטבלאות מה את עושה ומתי.

 כשאת יודעת שמשימה א' תבוצע ביום שלישי

זה יפנה לך את האנרגיות של לזכור כל הזמן את קיומה ולהילחץ מתי תבצעי אותה,

כשהדברים כתובים ומסודרים מול העיניים- הכל רגוע יותר.

 כמובן להשתדל לעמוד במה שהצבת לעצמך, אבל אם פיספסת-

לא נורא, לא להיכנס מזה למחשבות מחלישות (לא רוצה לתת לך רעיונות,

אבל לרובינו יש כאלה שקופצים אוטומטית כשאנחנו מתאכזבים מעצמינו), לעבור הלאה למשימה הבאה.

3. להשאיר זמן מנוחה- זה מאוד אינדיבידואלי לכמה זמן מנוחה ביום את זקוקה, אבל ניתן לבדיקה,

 תתחילי בזמן מסויים (אם את מארגנת לך זמן תקחי בחשבון גם את ה"פסק זמן") ותשני אותו אם יש צורך,

תחליטי בעצמך מה את עושה בזמן הזה-

אפשר לא לעשות כלום, לישון, לקרוא ספר, לצאת לסיבוב, מה שבא לך באותו רגע.

אל תוותרי על הזמן שאת צריכה, עדיף להספיק משימה אחת פחות ואת השאר לעשות ביעילות ,

מאשר לעשות הכל אבל בחוסר יעילות.

4. דברי עם עצמך- 

 לפעמים במרוץ היומיומי אנחנו פועלים מכוח האנרציה/הרגשות, כדאי לעצור מידי פעם, 

בעיקר כשאת מרגישה שאת מתחילה לצאת מהרוגע ולעשות "סטופ",

תסבירי לעצמך ברוגע שקרה פה משהו, כדאי לשים לב אליו, ולחשוב מה עושים,

קצת כמו שמדברים לילד קטן- ברור, רגוע, בלי כעס, בלי הפרזות.

5. פרגני לעצמך- אנחנו מעולים בלהעביר ביקורת על כל דבר קטן שלא עשינו טוב או לא כמו שרצינו,

ובד"כ הרבה פחות טובים בלשים לב לדברים הטובים והמוצלחים שעשינו,

פרגון נותן כוח, מרגיע, ולא חייבים לחכות לקבל אותו מבחוץ,

גם לא תמיד אדם מבחוץ יודע להעריך את המאמץ האמיתי שהושקע באותה פעולה, 

ואת יכולה לעשות את זה הכי טוב שיש מול עצמך, אם רק תבחרי.

7. ועוד כלמיני דברים קטנים-

 ספורט, אוכל טוב, שינה טובה, לצאת לטבע, חברות, משפחה

וכל מה שעושה טוב לגוף ולנפש שלך

ששייכות בכל ההתקדמות שלנו בעבודת ה' בכלל, ובעבודת המידות בפרט. [לא קראתי את השרשור אז מחילה מראש אם אני חוזר על קודמים..]

א. לפני שעובדים על תיקון מידה, לברר את האמת והשקר שבה. ללמוד על המידה מתוך דברי חז'ל וגדולי ישראל, מה טוב בה, מה לא טוב בה, מתי כן נכון לכעוס, מתי לא. [אפשר לבקש מת'ח/רב/דמות תורנית/מאמין שגם כאן יוכלו לעזור בעניין הזה, הפנייה למקורות בגנות המידה, והשבח בהופכה. (או ההיפך,תלוי באיזו מידה מדובר..)

כאשר האמת ברורה, הרבה יותר קל לעבוד ולתקן.

ב. למקד את העבודה למקרים ספציפיים, ע"מ שהעבודה לא תהיה רק בגדר "אני רוצה לעבוד על מידת הכעס". אלא, להגדיר לעצמך בדיוק באיזה סיטואציות לא היית רוצה לכעוס. למשל: "אני רוצה להגיע למצב כזה, שכאשר משאירים לי לכלוך במקום אני לא כועס" "אני רוצה להגיע למצב שכאשר מציקים לי בהשכמה בבוקר אני לא כועס" .

כאשר המטרה ממוקדת וברורה, יותר קל להתקדם.

ג. חשוב מא-וד, לעבוד בהדרגה. למשל: להחליט בתור התחלה, "אני עד השעה 10 בבוקר, לא כועס בשום מצב." מכיוון שהנפש שלנו בנויה בצורה כזו שאם "נעמיס עליה" יותר מידי, הכל יתפוצץ ולא יילך. לכן צריך הדרגתיות. לאחר שעומדים 3 פעמים ביעד ביניים שהוצב, עוברים ליעד ביניים הבא, עד שקונים את המידה הרצויה. למשל: יעד כללי: לא לכעוס. יעד ביניים: לא לכעוס עד השעה 10 בבוקר. הצלחת 3 פעמים עד 10 בבוקר? הלאה, עד 11. הצלחת 3 פעמים עד 11?וכן הלאה, עד שמגיעים למצב שבו הכעס בשליטתנו.

כמובן, שמשתדלים גם בשאר הזמן כמה שאפשר, אך העניין הוא- שהזמן שהגדרנו, הינו "זמן ברזל". לשם מנתבים את כל המאמצים,המחשבות, ואת כל כוחות הנפש. 

קצב ההתקדמות משתנה מאחד לאחד ומאחת לאחת לכן כל אדם יציב לעצמו יעדים ע"פ מה שהוא מכיר את עצמו.

כאשר מתקדמים בהדרגה, ההתקדמות הינה אולי טיפה איטית,אך בטוחה.

ד. להתפלל על זה,ולבקש מהקב'ה שיסייע. "הבא להיטהר, מסייעים בידו" "בדרך שאדם רוצה לילך-מוליכין אותו" 

ה. את הכל כדאי לעושת בצורה מסודרת בתוך מחברת/קלסר וכו'. מועיל ע'מ לעשות סדר בעבודה ובתכנון, וכן מועיל לראות את ההתקדמות לאחר זמן.

כל העצות הנ'ל מבוססות על חוברת "המדריך להתבוננות" (הרב שמואל טל), חוברת נפלאה על עיצות בעשיית חשבון נפש, והתבוננות לתוך עצמינו.

ב'הצלחה רבה,

"נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד ה'" בע'ה

מובטח לך שתהיי רגועה באופן רחב בחיים

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

יש הזדמנות לעשות סעודה רביעית, להוסיף אלפא ביתא פסוקי ברכה ופיוטים וכו'. הלוואי שאזכה לחצי ממה שאני מדבר בחצי מהפעמים. אבל לפחות יש משמעותית יותר זמן ויותר נחת לזה מאשר בקיץ. (וגם בקיץ זה ברכה כי יש הזדמנות יותר בנחת משמעותית בשישי להשלים שמו"ת ושיר השירים וכו' וכולי האי הלוואי )

שהעברת נושא. זה מאוד חכם. יישר כוח!

חודש טוב!

לגבי מה עושים במוצ"ש ארוך. זה היה כמו מים קרים על נפש עייפה  אחרי הדיונים של חרדים -דת"ל.

בעבר הייתי עונה בוודאי

היום אני מסתכלת אחרת

קשיי העבר (וגם ההווה) עזרו (ועוזרים) לי לבנות דברים שאני מאד מרוצה מהם

וכנראה לא הייתי מגיעה אליהם לולא הקשיים

זה מצד אחד

מהצד השני הייתי שמחה לחיים נטולי קשיים או מופחתי קשיים מורכבות החיים..

כלומר, זה משהו שמתנגד לנו כדי שנשים לב אליו, קצת כמו "כאב" במובן הפיזי.

כמה התנגדות צריך בדרך כדי להתפתח

לא שמישהו שאל אותי קודם

אבל אולי יום אחד אני אבין שזה היה נצרך כמו שהבנתי על קשיים מהעבר

אני חושב שבשלב מסויים לומדים שצריך ללמוד יותר "להכיל" ופחות להתנגד.

זה עוזר לשנות את המציאות בטווח הרחוק, בעיקר. אבל בטווח הקצר עוזר לי לחיות טוב ולישון טוב ולא להיות במקום שבו "קשה" לי במובן של להרגיש שקשה.

הגדרה טובה

כשההתנגדות יורדת

גם הציפייה יותר מותאמת

קושי צפוי הוא יותר קל

איך את מגדירה את זה?

זה קושי שחוזר על עצמו

אז אני יודעת (או לומדת לדעת) מראש מה או מי הגורם/ים

ויודעת (או לומדת לדעת) להתייחס בהתאם

אם זה קושי חדש

זה הזמן לניסוי וטעייה עד להגדרת הגורמים ולהתוויית הדרך המתאימה ביותר 

אי אז בגיל 30 וקצת.

זה את היכולת "להגדיר" (הנה יצא ממני המתכנת) קשיים כדי להתחיל לעבוד איתם.

זה אומר שקורה לך משהו שאתה לא נהנה ממנו אבל אתה לא חסר אונים כלפיו וגם יודע לדחות אותו למחר או לשים לב להתקדמות.

Stand a little taller

Doesn't mean I'm lonely when I'm alone

What doesn't kill you makes a fighter

Footsteps even lighter

Doesn't mean I'm over cause you're gone

יש כאלה שהייתי מוותרת

ומאמינה שהייתי נבנית גם בלעדיהם

עברתי כל מיני דברים בחיים. והייתי במקומות שלא ברור לי כיום איך יצאתי מהם…

כשאני מסתכלת אחורה, אני רואה איך זה חלק ממה שגרם לי להיות מי שאני כיום. אבל לא הייתי מזמינה שום דבר כזה, גם אם הייתי יודעת איך אצא מזה. משתדלים לראות את הטוב מהמצב הנתון, אבל זה לא אומר שהייתי בוחרת בזה. ואני עדיין מצולקת מדברים שעברתי. אבל משתדלת כל יום לגדול מזה ולהתקדם הלאה.

כל קושי שעוברים, עלול להשאיר משקעים. ויש את הפחד להתעורר יום אחד ולחזור אחורה, להרגיש שוב שם בקושי הזה ולא להיות עם כוחות להתמודד. 

לכתחילא כן

כיון שאם חלק מהקשיים לא היו קיימים בחיי

הייתי חוסכת הרבה סבל (וזבל)

בדיעבד חלקם לא

כיון שזה  חשף אותי להבנות עמוקות כלפי עצמי

והביא אותי למי שאני כיום

על החלקים ה"עצובים" או המורכבים בחיים (שגרמו לי בדיעבד לבזבוז כוחות והרבה עצב)

הייתי מוותרת

בבחינת "לא הם ולא שכרם"

אבל

בדיעבד, בגלל שהמורכבויות לימדו אותי הרבה

ובזכותם אני מי שאני

אז הם 'עזרו' לי ללמוד מהם איך להמשיך הלאה.

ואפשר להעמיק ב"תורת מנחם", תשמ"ד חלק ד', שבת מסעי סעיף י"ב-

בקצרה הרבי מילובביץ' מסביר על עניין המסעות ממדרגה למדרגה [כפי שידוע שהבעש"ט עסק במסעות שיש בנפש האדם].

בדיעבד אני באמונה שלמה בהקב"ה ובראייה של הטוב של מה זה בנה בתוכי.

אני? לכתחילה? הייתי מוותר.

אבל איזה מזל שהקב"ה מנהל את המציאות...!

אבל אני מניחה שזה כי עוד לא מיציתי את הטוב מהם. התועלת שהיתה בהם עוד לא נגלתה לי. מקווה שמתישהו בהמשך אבין שלא הייתי מוותרת עליהם.

אפשר להגיב שם אנונימי. כאילו, מה? תהיו טבעונים, תמהונים,  מתנגדי חיסונים, זה לא משנה, יש לך אמת? לך איתה. אבל למה להבנות שרפואה טבעית זה דבר להתבייש בו חחח

(כן מבין זה לא למעיישה ופורום מת וכו' והכל כאן בדיחה שאני בכוונה לא מתייחס אליה. תהיות לאור ההצפה של הנושא והדיון)

עם כמויות הספאם שם באמת צריך ניהול 

ויסיר מהם כל מחלה, וירפא לכל גופם, ויסלח לכל עוונם,

וישלח ברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם עם כל ישראל אחיהם, ונאמר אמן

ונהנה לריב עם עצמו בפינה שכוחת "אל" כדי לפרוק עצבים 😂😂😂

אבל בטח זה דוגמא קלאסית למה שנקרא להאכיל את הטרולים

משתעממים מספרים סיפורים זה לא דוקטורט אבל אם כבר מעניין אם כך למה הוא מגיב מאנונימיי? או שהוא מגיב מאנונימי רק בקללות חח ואז אני מבין אותו

אולי הכוונה שלך לפורומים אחרים? 

אין כאן בערוץ 7 כאלו ניקים.

- הנני כאינני

- הים נסוג

תשאל את משה

כי למשל @בין הבור למים פעיל בפורום מסויים מאוד ולא מוכר בכלל כאן.  

כל פורום הוא עולם ומלואו ואין קשר בין רבים מהפורומים במרחב העצום של הפורומים בערוץ 7.  

ויש את @אני הנני כאינני, אולי הוא מדבר עליו

וזו היא, @נחלת, לא הוא, שהזכירה ניקים פופולריים

התכוונתי למגיבה שכתבה שירים מאוד יפים שאחד מהמגיבים (צדיק יסוד עולם (?) ניתח אותם).

נכון. נזכרתי שלא קוראים לה כך, השורה האחרונה שחזרה בתגובה שלה היתה: והים נסוג...

אני הנני כאינני  - הכל בסדר איתו.

העיקר שהכל בסדר

צדיק יסוד עלום אמר שיש כזה אחד.

היא התכוונה ל@בין הבור למים - צעירים מעל עשרים